ACL TEAR – "הפציעה של הכדורסל"

שלושת כוכבי הכדורסל מהגדולים ביותר חוזרים לשחק אחרי קריעת רצועת ה-ACL. דרק רוז ישחק מחר לפני עיני הרואות במיאמי, בעוד ראסל ווסטברוק וראז'ון רונדו חוזרים בשבועות הקרובים. אלה לא 'סתם שחקנים'. הם השמנה והסלטה של הכדורסל, הטובים בנמצא בתפקידם, וגם לא מפליא במיוחד ששלושתם פוינט גארדים כפי שאסביר (ולא לשכוח את הפוינט גארדים ריקי רוביו ואימן שומפרט שרק חזרו מאותה פציעה – גם הם פוינט גארדים!). שניים מהם חשובים עד כדי להכריע את אלופת ה-NBA העונה. ראז'ון רונדו כבר עשה זאת בסלטיקס, אבל לצערי העונה כל צה שהוא יכול לעשות עם חזרתו הוא להתחיל לבנות מבצר חדש בבוסטון סלטיקס, כי כמו עם הלוס אנג'לס לייקרס, קשה לקבל את ה-NBA ללא שני המבצרים הללו.

ה-ACL היא הפציעה שגרמה ליותר חסרון משחקים ב-NBA מכל פציעה אחרת, וב-NBA הפציעה יותר שכיחה באופן יחסי מאשר ב-NFL, NHL, ו-MLB. בכדורגל (MLS) אין עדיין סטטיסטיקה מספקת כדי להסיק מסקנות, אבל אני כמעט בטוח שכשתעשה סטטיסטיקה, ה-MLS תתפוס מקום אחרי ה-NBL , משהו בכיתה של ה-NFL.

לפני שאדסקס כדורסל, כמה מילים על האנטומיה והביומכניקה של הברך.

אנטומיה וביומכניקה של הברך

הברך הוא המפרק המחבר בין הירך לשוק, וחובה להכיר את האנטומיה של הברך כדי להבין את מהות הפציעה . למרות שמפרק הברך הוא בעיקרו "HINGE JOINT" (מפרק המאפשר תנועה רק במישור אחד), תנועת המפרק עצמו מאוד מורכבת בגלל שבנוסף ל-"הינג'" ישנה גם "החלקת המפרק": לברך ישנה תנועה סיבובית  במישור סגיטלי (, ה-HINGE, או Rolling) , וזה קורה בכיפוף ויישור הברך, אבל בברך בנוסף קיימת תנועת החלקה (Gliding) קטנה קדימה ואחורה בין השוק והירך. הירך והשוק מחוברים אחד לשני דרך רצועות ושרירים, והמניסקוסים משמשים כבולמי זעזועים, ומגדילים את שטח המגע של הקונדילים הפמורלים (סופי עצמות השוק והירך; שני "העיגולים" באיורים) )- וכך מפזרים את הכח בנחיתה, וכן נותנים יציבות לברך.

שני צירי הברך, המכאני והאנטומי:

הציר המכאני – זה הציר בו עוברים הכוחות, מועבר קו ממרכז ראש הפמור (עצם הירך) שיורד כמעט למרכז הברך ממשיך באמצע השאפט של הטיביה (עצם השוק) ולמרכז הקרסול. הזווית בין הציר הזה לקו ורטיקלי ממרכז הגוף הוא בערך 3 מעלות. הציר האנטומי – זה הציר של הברך, בין הירך לשוק. הוא נוצר בין הקווים של השאפט של הפמור לזה של הטיביה, באופן נורמלי בערך 6 מעלות. (זה חלק פחות חשוב במקרה שלנו, אז אם לא הבנתם, לא קרה שום אסון. מבטיח בבחינה לא לשאול על זה!)

לאלה המעוניינים טיפונת יותר על הביומכניקה של הברך, אז חשוב לדעת שהברך אינה מפרק ציר פשוט. רוב התנועה שלו בכיפוף וישור (מישור סגיטאלי), ז”א סיבוב (Roling) אך ציר הסיבוב אינו קבוע בברך, עקב ההחלקה (Gliding) של הפמור על הטיביה, נקודת הסיבוב משתנה ומציירת צורה של J. ציר הסיבוב עובר בערך בקו בין האפיקונדילים של הפמור – שני 'העיגולים' באיור.

יציבות הברך :

תנועת הקונדילים הפמורלים שיש בה גם התגלגלות (Roling) וגם התגלשות (Gliding), מאפשר להגיע לכיפוף גדול יותר של הברך.

מה ששומר על יציבות כיפוף הברך ויישורה ומונע "סיבוב" למפרק שהוא סטיגלי – HINGE – בעיקרו (מאפשר רק כיפוף ויישור, בניגוד למפרק כדורי כמו הכתף המאפשר תנועה בכל הכיוונים) הן רצועות ה-PCL, LCL, ACL, ו-MCL.

רצועות ה-MCL וה-LCL הן הרצועות החשובות ביותר במניעת תנועה לטרלית (מצד לצד) של הירך. פציעות לרצועות הללו הן מועטות בספורט, וכמעט לא קורות בתנועה רצונית, אלא במהלומה מהצד. זוהי פציעה קשה מאד שקורית בתאונות, אבל כמעט לא בכדורסל. בפוטבול ובסקי הפציעה קורית יותר בגלל ה-TORQUE הגדול של החוסם הענק שבא מהצד, או מחלק הסקי עצמו שמוסיף כוח אדיר צדדי בגלל ה-TORQUE שהוא יוצר בנפילה. האמריקאית המחליקה וון (חברתו של טייגר וודס) סבלה מפציעה זו, והיא חוזרת לאולימפיאדת החורף ברוסיה אחרי כמעט שנתיים של חוסר פעילות.

רצועות ה-PSL ןה-ACL הן הרצועות הסג'יטליות של הברך (כיפוף ויישור). מתי הן נקרעות (בעיקר ה-ACL)? כשהברך הבנוייה לתנועה סגיטלית – כיפוף ויישור – לפתע נאלצת להסתובב. זה קורה לרוב כשתחתית סוליית הנעל (והנעל המודרנית גורמת ליותר חיכוך לטרלי מהנעליים העתיקות) "תקועה" בפארקט, וכוח חיצוני (יריב בד"כ, או נפילה) מסובב את הגוף ואיתו את הברך. הברך (ורצועותיה) הבנוייה לתנועה סגיטלית (כיפוף/יישור במישור אחד) פתאום מסתובבת, והתוצאה היא קריעת הרצועות הפנימיות הנקראות CRUCIATE (אנטריור – קדמית, ופוסטריור – אחורית). הרצועה הקדמית היא זו שנקרעת הרבה לפני האחורית כי התנועה הסיבובית היא ברמה גבוהה בהרבה מקדימה.

ההשלכות על כדורסל: "THIS JOINT IS JUMPING"

הבליינים שבינכם יודעים שמובן המשפט הזה הוא מועדון או פאב שהוא המקום להיות בו. המקום "קופץ". זאת הכותרת ש-SI נתן לברכו החדשה של דרק רוז, ברך עם רצועות חדשות שלפי התמונה והכיתוב שבה, אתם יכולים לראות בעצמכם בכמה גדל ניתורו הורטיקלי:

השיפור בניתור עם "הברך החדשה: 5 אינטשים. 12.5 ס"מ. נשמע הזוי, אבל אם ספורטס אילוסטרייטד שם זאת בכותרת? זוהי האמת לאמיתה!

ACL. ANTERIOR CRUCIATE LIGAMENT. הרצועה המקוללת. אתה פוינט גארד המשנה כיוון יותר מכולם. אתה חודר. מגן לפניך. אתה משנה כיוון, אבל כף רגלך תקועה בפארקט כי הסולייה סופר-טכנולוגית המונעת החלקה אבל גם "תוקעת" אותך כמו יתד לקרשי המגרש. או יריב דורך לך על הרגל. אתה רוצה לסחוב את רגליך לכיוון החדירה הצידה, אבל רק חצי הגוף העליון מסתובב, כולל הירך. מה שלא מסתובב הוא מפרק הברך. אבל המומנטום של חלק הגוף העליון גורם לטורק כזה גדול שהרצועה ACL לא יכולה להתמתח ולשמור על עצם הפמור שתישאר מחוברת לעצם הטיביה. אז היא נקרעת. הפוינט גארד שומע את "הקריעה". ב-8 מ-10 מקרים השחקן שומע ויודע, ואומר מיד לטריינר: "IT IS THE ACL". הם יודעים: זה קרה לחבריהם בתיכון ובקולג', והם רק התפללו שזה לא יקרה להם.

והיום, כשהשחקנים גדולים יותר, כבדים יותר, ומהירים יותר, הפציעות קורות בתדירות גדולה יותר. לפי הטבלה של "SPORTS HEALTH" בשנות 1993 עד 1997 היו 0.7 פציעות ACL בעונה. ב-1999 מספר הפציעות קפץ ל-4. מ-1991 עד 2001 הפציעות עלו וירדו, אך כיוון הקו כשהשנים בקו המאוזן ומספר הפציעות בקו האנכי עולות בהתמדה  עם ממוצע של 2.8 פציעות ACL לעונה. ב-2002  היו 6 קריעות ACL, עד העונה היתה שוב עלייה קבועה עם ממוצע של 3.8 פציעות לעונה. בעונת 2012-2013 היו 7 פציעות ACL. קו העקומה עולה למעלה עם קורלציה חיובית בין השנים (בלוח השנים מ-1993 ועד 2013)  למספר הפציעות כל שנה.

האם זה ה-82 משחקים? ברור. אבל שיחקו 82 משחקים גם לפני 30 שנה. כפי שאמרתי, עומס המשחקים שווה, אבל הגודל והמהירות של השחקנים גדלו, וכן ה-SKILL LEVEL, ולכן הפציעות. הכניסות המהירות והסיבובים על מטבע של גרוש שווסטברוק עושה, בוב קוזי לא היה מסוגל לעשות בחלומותיו הפרועים ביותר. היום השחקנים – ובעיקר הפוינט גארדים – הם רקדני בלט בגובה 1.95 ומשקל 100 ק"ג הטסים ומסתובבים ונעצרים במהירויות שיא שלא היו ידועות לאבות המייסדים.

ישנם שחקנים – כמו דרק רוז – הטוענים שהם "מרגישים טוב יותר" היום אחרי הפציעה מאשר לפניה. הסטטיסטיקה של SPORTS HEALTH  לא מאשרת טענה זאת. כמעט ללא יוצא מין הכלל, מספר דקות המשחק, הנקודות, האסיסטים, ואחוז הדיוק ירדו אחרי הפציעה. לא בהרבה, אבל ירדו.

מה ששונה היום מבעבר הוא זמן החזרה מהפציעה: בשנים 1998 עד 2005 הפצועים חזרו לשחק אחרי 9.8 חודשים. מ-2009 עד 2013 הפצועים חוזרים לשחק אחרי שנה ו-42 יום. לא בגלל שאז ידעו לטפל טוב יותר כמובן, אלא שהיום רופאים ממליצים על חזרה בריאה לחלוטין לפני שניכנסים לאקשיון. דרק רוז לא היה "פחדן". הוא היה פיקח.