DWIGHT HOWARD: THE NEW TOWER OF POWER

השבוע ספורטס אילוסטרייטד, ניו יורק טיימס, סלאם מגזין, ויוסטון קרוניקל (ואני משוכנע שעוד הרבה עתונים ואתרים) יצאו בסיפורים גדולים על דווייט האוארד. קראתי הכל, עיכלתי הכל, הוספתי משלי,  נתתי את הכותרת שספורטס אילוסטרייטד נתנה לסיפור שלה, וזה מה יצא.

יוסטון רוקטס חושבת בכל הרצינות על אליפות. אחרת היא לא היתה משלמת לג'יימס הארדן מה ששילמה, ולא היתה משלמת את המקסימום 80 מיליון ל-4 שנים לסנטר בשם דווייט האוארד, השחקן הקונטרוברסיאלי, אולי, מכל שחקני הליגה.

פעם תארתי את היכולות הגופניות של הענק הזה. יכולות ריצה, הרמת משקולות, קפיצה לגובה, והדיפת כדור ברזל. אני לא בטוח מה מצבו הגופני היום, אבל לפני 4 שנים כשכתבתי עליו תיזה שלמה 'באתר הישן' הוא היה בראש וכתף מעל כל שחקן אחר בליגה ביכולות גופניות. כדי להסביר בשפה פשוטה שגם עוזי חבשבושה יבין – הוא היה האתלט הטוב ביותר בין כל שחקני ה-NBA. תוסיפו לזה גובה של 2.12 מ' ומשקל של 128 ק"ג שרירים (ה-SUBCUTANEOUS FAT שלו הוא 6.72%; מייקל ג'ורדן בשיאו היה 6.23%. צ'ארלס בארקלי בשיאו? 8.95%). זה גוף של הרקולס ענק. מפלצת אנושית.

הצרה והחסרון של דווייט היו שמשחקו היה מבוסס אשכרה על כוח ועוצמה. רצית  Krasivaya במשחקו? מצאת אותו כמו שמצאת את פרוש המילה הרוסית הזאת. טוב, בואו אעזור לכם (הרבה דברים אינכם יודעים עלי; אחד מהם הוא שאני מדבר רוסית כי אמי ז"ל היתה ליטאית ולימדה אותי רוסית): יופי, עדינות, חן.

אבל דברים קורים היום ביוסטון: ליד הענק המפלצתי הזה נמצאים שני מורים לבלט של כדורסל: המאמן שלו קווין מקהייל, ועוזר המאמן האכים אולג'ואן, שהמאמן הראשי מקהייל – ברוב חוכמתו –  הביא לרוקטס במטרה אחת: להפוך את דווייט האוארד לסנטר הגדול מכולם.  ללמד את הענק הלוחש שבצבע ניתן להשיג דברים בבינה, בערמה, בחריפות משחק, ובתושייה. לא רק בכוח.

שניהם – מקהייל והחלום עשו מזה קריירות. שניהם היו אנשי הלו-פוסט הקשים ביותר בשמירה. צ'ארלס בארקלי אמר פעם שהשחקן הקשה עליו ביותר בשמירה הוא קווין, ורד אורבך אמר על אולג'ואן שהסנטר היחיד שהוא יכול להשוות אליו הוא ביל ראסל. ושניהם עשו זאת בעורמה ובתושייה לא פחות מאשר בעוצמה וכוח. על זה שניהם עבדו עם דווייט כל הקיץ, וימשיכו לעבוד כל זמן שהוא יהיה רקיטה.

החווה של חאכים

החווה נמצאית בערך 25 מייל מדאונטאון יוסטון.  בעיירת שדה ללא תחנת בנזין, ללא סופרמרקט, וללא תמרור עצירה. מס' התושבים 824, וזה רק בגלל שהשבוע נולד שם צמד תאומים טים וטום. אתה נוסע בדרך עפר שמשני צידיה עצי אלון ושקד, ואז שער פלדה ענק המכניס אותך ל-412 אקרים (לפי ויקיפידיה 1667.30 דונאם) של מרחבי דשא קצוצים כאילו היו הגרין בגולף, עצי טיק, עצי זיברה ברזילאים, ועצי מייפל. ואז החווה הגדולה עם 4 רפתות בכל ארבעת צידיה. אחת "הרפתות" הוא מגרש הכדורסל המשוכלל והיפה בעולם כולו. "רציתי שיהיה בו כמה שיותר אור. מגרש כדורסל הוא אידיאלי רק כשיש בו כמה שיותר BRIGHTNESS. רציתי שכל שחקן שבא להתאמן ירגיש שהוא נמצא במקום מיוחד!".

קובי הרגיש את המיוחדות הזו כשהגיע לשבועיים עבודה פרטית עם החלום לשפר את משחק הפנים שלו. קווין לאב היה שם שבועיים. גם רוי היברט, גרג מונרו, ואנדרה דרמונד. מס' "50" ענק צבוע על קיר אחד, והמילה "DREAM" על הקיר הנגדי. זהו מגרש כדורסל שניבנה ל-"BIG MEN", והארכיטקט שלו היה לא אחר ממאמנו לשעבר רודי טומג'נוביץ', היום 'עוזרו' של החלום. ישנם בחוץ כמה חורי גולף, אך דבר אחד לא קיים: שם העיירה. יש לה רק מיקוד אך לא שם. רק אחרי שמסובבים לחלום את הזרוע הוא מוכן ללחוש שנידמה לו שלעיירה קוראים "BESSIE'S CREEK", שהיא מין 'עיירה בתוך עיירה' של SIMONTON. חאכים עדיין בכושר מצויין. לפני פתיחת מחנות האימונים הוא "עשה מטייסון צ'נדלר פרצל (PRETZEL) של 7 רגלים", לפי אלה שחזו בניגרי הזה בן ה-50 עם ה-GOATEE החדש שלו, במשחק אחד-על-אחד נגד הסנטר הניו-יורקי. המקום הפך למכה של ה'אנשים הגדולים' בכדורסל. עלייה לרגל שהפכה לחובה לכל סנטר ופאור פורוורד המכבד את עצמו, ואפילו גארדים וסמול פורוורדים הרוצים לשפר את משחק הפנים שלהם כקובי, לברון, וכרמלו אנטוני.

החלום לא מתבייש להוריק מעט מכיסי המולטי-מיליונרים הללו כשיום שהייה בחווה כולל אוכל ואימונים פרטיים עולה $5,000. "הרבה פעמים אתה שומע ששחקנים באים הנה רק עבור יחסי ציבור. אני לא יודע מהיכן הרעיון הזה יצא. הם באים לשפר את משחק הפנים שלהם, ולכל אחד יש לי תכנית מיוחדת לפי הכרת משחקו. את קובי לימדתי דברים אחרים מאשר את לברון כי לשניהם יכולות עליונות שונות במהותן", הוא אומר במבטאו הניגרי. "עם קובי הכל מבוסס על הצעד הראשון שלו שהוא המהיר ביותר במשחק. אצל לברון הכל מבוסס על כוח חצי הגוף העליון שאין לו אח וריע בכל הליגה, כולל זאק רנדולף. עם רנדורף הכל מבוסס על נפח ומשקל. אתה לא מלמד בולדוזר לנוע כמו מטוס סילון".

עוזר מאמן

מאז שחאכים פרש ב-2002 הוא הפך ל-"איש עסקים ומאמן פרטי" לדבריו. הוא בעל כמה מגדלים בדאונטאון יוסטון, וידו גם בעסקי נפט ומטבעות זהב, ולכן "מגיע העירה פעמיים או שלוש בשבוע לטפל בעסקים". שאר הימים מוקדשים לאימונים פרטיים.  היום לוח הזמנים השתנה מעט כפי שתקראו עוד מעט.

ב-2010 אולג'ואן היה בסן אנטוניו לחזות בפיינל-פור של נשות ה-NCAA.  בתו אבי (IBY) שיחקה פאור-פורוורד עבור אוקלהומה. בכניסה למעלית של מלון 'היאט' בריבר-וולק המפורסם לרגלי הנהר בדאונטאון לפתע ניגשת אליו אשה מבוגרת לבושה בטוב טעם ועונדת עדיים יקרים ואומרת לו "אתה הסנטר הפייבוריטי שלי בכל הזמנים. הייתי רוצה כל כך שתעבוד עם בני". אולג'ואן חשב שבנה הוא איזה תיכוניסט גבוה. "ומי הוא בנך, אם מותר לשאול?"

"דווייט האוארד", באה התשובה.

זאת אחת הסיבות שהאוארד מתחיל לשחק עוד יומיים עבור הרוקטס. ספורטס אילוסטרייטד מגלה שקווין מקהייל לא הסכים שיוסטון תציע הרים וגבעות להאוארד אלא אם-כן בעלי הקבוצה וההנהלה – וכמובן הוא בעצמו – משכנעים את אולג'ואן לקבל את משרת עוזר המאמן. תפקידו: לעשות מדווייט האוארד את הסנטר הטוב ביותר שהוא יכול להיות. האוארד ביקר בחווה בשני הקייצים שקדמו לקיץ זה ויצר יחסים מצויינים עם החלום.  התפתחה ביניהם שפה משותפת כמעט מיד: שניהם סנטרים שהיו פעם פוינט גארדים, ולשניהם ישנה עד היום "נשמה של פוינט גארדים".  שניהם גם נמוכים מעט עבור סנטרים ב-NBA: האוארד הוא 2.12. החלום היה 2.13. היום הוא הצטמק קצת ל-2.10. אבל כשחאכים שיחק הוא היה נמוך מפטריק יואינג, אדוניס סבוניס, קרים עבדול ג'אבר, ריק סמיתס, דייב רובינסון, והאחרים. הוא לא יכול היה לסמוך רק על גובה וכוח. להיפך: היה עליו לפתח דברים אחרים. מוזר שהיום, 15 ו-20 שנה אחרי ממוצע גובה הסנטרים ירד במקום שיעלה (כי גובה האוכלוסייה עולה), אבל האוארד עדיין בין הסנטרים הלא גבוהים בליגה.

בעוד שאולג'ואן פיתח REPERTOIRE שלם ב-17 שנות משחק ברוקטס: ג'אמפ-הוק בימין ובשמאל – הראשון אי-פעם לפתח 'הוקשוט' בניתור – צעד ראשון בסיבוב עם הגב לסל, שימוש במהירות לספינים וקאונטרס, ואפילו קליעת UNDERHAND מתחת זרועות הסנטרים השומרים עליו, משחקו של דווייט היה קבוע: בייבי הוק אחרי בייבי הוק. לדווייט – אם תנסו לחשוב על משחקו – לא  היה יותר מה-MOVE היחיד הזה תחת הסל. אומר אולג'ואן: "כפי שאתה לא יכול להסתדר עם חליפה אחת בלבד, אתה לא יכול להסתדר עם MOVE אחד בצבע. לשחק נגד זאק רנדולף זוהי אופרה אחרת לחלוטין מאשר לשחק נגד רוי היברט. נגד כל סנטר יש את ה-BEST MOVE האחר שהוא הטוב ביותר. האוארד שיחק אותו דבר נגד כולם!".

אבל התנאי שלו להיות עוזר מאמן היה הבאתו של האוארד. "אחרת אין לי הרבה מה לחפש בקבוצה.  צ'נדלר פרסונס לא צריך אותי, ועומר אסיק לא צריך מאמן פרטי בקבוצה".

החלום הסכים להצטרף למנכ"ל דרל מוריי, קווין מקהייל, בעל הקבוצה לסלי אלכסנדר – ביליונר מוול-סטריט – ויאו מינג, בפגישה המתוקשרת עם דווייט האוארד בלוס אנג'לס. האוארד הפתיע את כולם בסידרת שאלות אינטיליגנטית ביותר שהראתה לכולם שלסנטר המדובר ישנו שכל בראש:  מי הם ה-FUTURE PICKS; כמה כסף נישאר בקבוצה עבור שחקנים אחרים; כיצד הם מתכוננים לשחק איתו – אם יחליט להגיע – אסיק, וצ'נדלר ביחד; מה תפקידו של 'החלום' בקבוצה. כשקווין מקהייל אמר לו, "מיסטר חאכים אולג'ואן יחתום כעוזר המאמן שלי שתפקידו אחד ויחיד – להיות המאמן האישי שלך, ולארגן את משחקך יחד עם עומר אסיק – אם אתה חותם. אחרת הוא חוזר לחווה שלו לחלוב עיזים (כמוני…מ.ל)!".

עיניו של דווייט אורו: "היכן אני חותם?"

אני לא יודע אם דווייט האוארד לא היה חותם בכל מקרה, אבל הבאתו של חאכים כמאמן FULL TIME ביוסטון רוקטס היה בוודאי הקש ששבר את גב הגמל.

דווייט האוארד

"האוארד הוא לא 4'7. SIZE הוא לא יתרונו. למרות מה שכולם חושבים, 'גודל' הוא אפילו הנקודה החלשה שלו. עליו לפתח יכולות חדשות", אמר החלום. קווין מקהייל מוסיף: "כששיחקתי פאור-פורוורד בסלטיקס הייתי אחד הפאור-פורוורדים קלע המשקל ביותר בליגה. מוזס מלון היה יכול לאכול אחד כמוני לארוחת בוקר. גם צ'ארלס בארקלי. הייתי חייב לפתח יכולות אחרות. אותו דבר נעשה עם האוארד. הוא הסתמך יותר מדי זמן על 'POWER GAME', ורק כי הוא כה טוב ומוכשר, הוא הצליח איתו בצורה מסויימת. אבל בתוכניות שלנו לפתח האוארד שונה. לא 'אחר', אבל 'שונה'. האוארד שישנם באמתחתו כמה טריקים".

מה שהאוארד היה זה פרארי היכול לטוס 180 קמ"ש הנוסע 80 קמ"ש. זה חייב להשתנות אם יוסטון חושבת אליפות.  האוארד מבין: "תמיד יכולתי לקבל כדור, לכדרר כדרור אחד או שניים, להסתובב לצד ימין או שמאל, ולסיים עם הוק קטן. אבל זה למעשה כל מה שידעתי. עלי ללמוד דברים נוספים חדשים". חאכים טוען: "לימדתי אותו דברים חדשים בקייצים שהיה בא אלי, אבל כשחזיתי בו בלייקרס בטיווי הוא לא השתמש בהם בכלל. שאלתי אותו למה הוא לא השתמש בדברים החדשים שלמד. מה הוא ענה לי? 'כל אחד עושה מה שהוא יודע הכי טוב. בלייקרס איש לא דרש ממני לעשות דברים אחרים. למעשה איש לא דרש ולא אמר לי דבר לשנות בקשר למשחקי'. אני יכול להבטיח לכם שכעוזר מאמן על הקו, הוא יעשה גם יעשה דברים אחרים שהיום הוא יודע לעשות!".

אולג'ואן קורא לדווייט האוארד שידגים לעתונאי דבר אחד שדווייט לא עשה אף פעם, והעונה הוא יעשה שוב ושוב: "שמור עליו צמוד. דווייט ואתה עם הגב לסל. אתה לא רואה את פניו. אתה לא SCARED. אתה יודע שהוא יסתובב ימינה או שמאלה ואתה מחכה". עכשיו, "אוקיי, דווייט, 42K". דווייט עתה עושה מה שלא עשה אף פעם: צעד אחד לכיוון קו הפאול, סיבוב גופו הגדול אחרי שיצר SEPARATION של מטר משומרו, סיבוב גוף. עתה הוא פנים-אל-פנים נגד שומרו. עכשיו האוארד עושה את פרצוץ המפלצת שלו כי הוא עולה משלושה-ארבעה מטרים לג'אמפ קליל שהוא קובר 8 מ-10 פעמים. סוויש…

וזה רק דבר אחד מ-6-7 תנועות חדשות שהחלום עובד איתו שוב ושוב, וכשיישב על הספסל, הוא יקרא ויזכיר לדווייט את התנועות שלמד במספרים.  זה יקרה עד שהמספרים יהפכו לטבע שני במוחו. עד שמוחו הכדורסלני יבצע אותם בטבעיות כפי שהחלום נהג לבצעם, תלוי בשומר, במצב, ובעמדות השחקנים האחרים.

"כשלמדתי להסתובב וליצור SEPARATION פתאום התחלתי להרגיש שאני לא סנטר; התחלתי להרגיש כפורוורד. עתה אני יכול להשתמש בספיד שלי. עתה אני כמו שהיתי בתיכון ועשיתי כל מה שבא לי. ההרגשה נהדרת!", אומר האוארד. "אבל מה תעשה אם המגן עליך הוא מהיר ויצליח להגיע אליך ולסגור את ה-SEPARATION?", שואל העתונאי.

-"היי, אז זה אפילו יותר טוב. אני עושה ספין מהיר לימין או שמאל, ובניתור קליל אני בפי הטבעת, משלשל ת'כדור לחור!" הוא מחייך: "זה הכל ה-SPIN שלמדתי כל הקיץ. ה-SPIN הוא הדבר. שימו לב לספין החדש שלי שלא תהיה לו תשובה, כמו שלשומרים על אולג'ואן לא היתה תשובה לספין שלו! הוא מכריח אותי לעשות 'ספינס' 30-40 דקות כל אימון. ראשי עלי סחרחר. אבל זה הופך ליותר ויותר לרפלקס. הספינס הופכים להרגל, רפלקס מותנה. I LOVE IT!".

אולג'ואן אומר: "תסתכל על משחק היום. כל הביג-מן רוצים לשחק בפרימטר. בזמנינו הכל היה אחרת. כולנו היינו ב-BARN תחת הסל: אני, אולג'ואן. מקהייל. הצ'יף (פריש, מ.ל), קרים. מלון. יואינג. בארקלי. סמיתס. שקיל. האדמירל. מוטומבו. אלונזו מורנינג. היו עוד 7-8 שלא זזו מהצבע. אפילו למבייר דגר שם אע"פ שיצא החוצה פעם  או פעמיים במשחק לזרוק את הדאונטאון שלו רק כדי שיוכל להראות לי אצבע אמצעית. היום? קרא לי 5 שמות שאוהבים לדגור בצבע. בקושי תמצא אותם. דווייט האוארד יהיה המוביל בצבע וזאת אחריות שלי.  אני לא רוצה דווייט שמתחפש לנוביצקי או קווין גארנט. לשמחתי האוארד הוא 'OLD FASHION CENTER' כשמזכירים לו שזה יתרונו האמיתי. אני והוא יוצרים קרבות תחת הסל שהיית סוגר את עיניך לא לחזות בהם כי אתה חושב ששנינו השונאים הכי גדולים בעולם. לא, אנחנו אוהבים אחד את השני. אבל ה-'אחד-נגד-אחד' שלנו הפך להיות הצגה שכל השחקנים בקבוצה עומדים לחזות בה. האוארד אומר לי שהוא אף פעם לא נהנה מכדורסל כזה. כל מה שהוא רוצה עכשיו זה 'אחד-נגד-אחד' נגדי או נגד עומר. לפני שלושה חודשים זה היה 5 לי, 5 לו. היום זה 2 לי, 8 לו. אחד לי, 9 לו. גם נגד עומר הוא 8 מ-10 ב-'אחד-נגד-אחד' כש-90% זה כדרור אחורה עם גב לסל, ואז כל התנועות החדשות שהוא למד. הוא הפך ל-UNDEFENDED !"

"אנחנו גם עובדים על ראשו", אומר מקהייל. "אני שואל אותו, 'מי שומר עליך? 8'6? 4'7? האם הוא כבד ממך? חזק ממך? כמה הוא עייף? האם הוא מסוגל לנוע LATERAL? מה הדבר הטוב ביותר לעשות נגדו? פעם הוא היה משחק אותו דבר נגד כל מגן. היום הוא חושב. החלטנו שהוא חייב להשתמש במוחו, כי דווייט הוא אחד השחקנים הבהירים ביותר בליגה, שאף פעם לא נידרש להשתמש במוחו. '?YOU KNOW WHAT, COACH' – הוא אמר לי לפני חודש. 'אף פעם, אף מאמן, לא דרש ממני לחשוב!'. ועתה הוא כל כך אוהב את המחשבה במשחק. חאכים גילה לו עולם חדש, וגם אני קצת עוזר!".

ליוסטון רוקטס ישנה הסטוריה מפוארת של ביג-מן: מוזס מלון. יאו. ראלף סמפסון. BIG E. החלום בעצמו. כשהאוארד חתם והגיע בטיסתו הראשונה ליוסטון, יאו מינג הגיע משנחאי, רלף סמפסון מוירג'יניה. קלייד דרקסלר לא היה 'ביג מן' אבל הוא הלעיט אותם בכדורים ואף הוא הגיע.  יוסטון רוקטס עשתה מה שרוב הקבוצות עושות היום – ואולי בגלל החסך בסנטרים מעולים מהשורה הראשונה: הם ניבנו מהחוץ לפנים. קודם הארדן ולין. אח"כ האוארד.  הפרונט אופיס שלהם הוא אחד מהמובילים ב-ANALITYCAL BASKETBALL, מאני-בול, וסינמטוגרפיה. אפילו חדר ההלבשה של השחקנים שונה מכולם: טלוויזיות המראות לא רק משחקים, אלא יורות סטטיסטיקות, מראות MOVEMENT PATTERNS, וסוגי שמירה. יוסטון רוקטס החליטה להיות הקבוצה החכמה ביותר בליגה, לא רק הטובה ביותר. המנכ"ל שלה – אולי הטוב בביזנס – רוצה שחקנים שיהיו מעורבים בהחלטות מקצועיות, ויבינו את האנליטיקס שהמאמן ועוזריו מדברים עליהם.

כדורסל הוא לא ניתוח מוח. אתה לא צריך להיות NUCLEAR PHYSICIST כדי לשחק אותו. כולם גם משחקים בערך אותו דבר. אחרי הכל כולם היום מסתמכים על גארדים קולעי שלשות, חודרים, ופיק-אנד-רולים. בגדול, כולם משחקים אותו דבר. אבל הדברים הקטנים הם-הם שיעשו את ההבדל. כגון דווייט האוארד המסוגל לעשות 8 דברים במקום דבר אחד. כאן ההבדל הקטן שיעשה בסופו של דבר את ההבדל הגדול. "אני לא צריך יותר לשחק 40 דקות ולקלוע 25 עם 15 ריב'", אמר האוארד. "ג'יימס הארדן ימשיך להיות הקלעי הראשי שלנו. כל מה שאני צריך לעשות עכשיו הוא 'TO BLEND'. להיכנס כחלק מהאופרציה, ולא לקבל כדור והשאר מחכים לראות מה יקרה. ביוסטון, עם הדברים החדשים שלמדתי מחאכים ומקוץ' מקהייל אני לא מרגיש יותר כהצגה הראשית. אני מרגיש כחלק מחמישייה שנעה וכולם תורמים. אני מרגיש אולי בפעם הראשונה בחיי שאני לא מקבל כדור בסנטר תחת הסל והכל נעצר לראות מה קורה. מה שאני מרגיש כאן לראשונה זה שאני משחק כדורסל!".

נכון. הכל נכון. אבל גם לי יש דבר לומר  למיסטר דווייט האוארד: כל הכבוד שאתה מרגיש שאתה לראשונה בחייך 'משחק כדורסל'. אבל, דע לך, שאחרי הכל היוסטון רוקטס תלך רחוק עד לאן שאתה – ולא אף אחד אחר – תוביל אותם.