התאמה הגנתית – פורטלנד במשחק 1 / עמיחי קטן

הפלייאוף הוא הזדמנות לראות קבוצות שמכינות את עצמן להתמודדות אחת עם השנייה, ומתאימות את עצמן לחוזקות של היריבה, בעיקר דרך משחק ההגנה, ולפעמים ההתאמות האלה הופכות לחלוטין את עורה של קבוצה מסוימת, או משפיעות באופן דרמטי על משחקים וסדרות פלייאוף מסוימות. במהלך הפלייאוף אני אסקור את הנושא הזה, ואתמקד בכל טור בקבוצה ספציפית.

אם הורדת את היריבה ל-93 נקודות ב-35.1% מהשדה ו-15.6% מחות לקשת זה סימן שהיריבה הייתה ביום קליעות רע, אבל גם סימן לעבודה הגנתית מצוינת שלה. לרוב העוקבים היה ברור שהבלייזרס ינצחו משחקים בפלייאוף הזה רק דרך ההתקפה, תוך כדי שהם יספגו 110 נקודות לפחות בכל משחק, והפעם זה ממש לא היה קרוב. בואו ננסה לראות מה ההגנה של פורטלנד עשתה. רמז – בעיקר הגנה אזורית.

בתמונה הבאה ניתן לזהות שהבלייזרס שומרים אזורית 3-2, כלומר שלושה שומרים בקו הראשון ו-2 בצבע. כרמלו נמצא קרוב ללברון שבדיוק מסר לדיוויס שפנוי מחוץ לקשת, ומיד יוצא אליו גבריאל כדי לסגור את הזריקה. חוץ מהם קולדוול-פופ פנוי בפינה בזמן שמקולום עומד בצד החלש בצבע, דני גרין מנצל את המבט שלילארד מפנה לדיוויס כדי להתחיל חיתוך פנימה ומגי תופס עמדה בצבע, מה שמאלץ את נורקיץ' להיות צמוד אליו.

דיוויס עובר את גבריאל באמצעות פאמפ-פייק, אבל גבריאל נצמד אליו במהלך החדירה וכופה זריקה קשה שהולכת החוצה. ניתן לשים לב שחוץ מכרמלו, שנמצא ליד לברון, כל שאר שחקני פורטלנד מאוד קרובים לדיוויס בזמן הזריקה שלו. מגי מצליח להכניס את ריבאונד ההתקפה, אבל ההגנה של פורטלנד במהלך הזה הייתה טובה.

כאן ניתן לראות עוד תמונה שמראה את עמידת המוצא של ההגנה של פורטלנד. אותה אזורית 3-2 כשלילארד קרוב לקוזמה שמחזיק בכדור, נורקיץ' וטרנט נמצאים מספיק קרוב למוריס וקארוסו והשניים הנוספים, וויטסייד ומקולום, נמצאים בצבע, כאשר כל אחד מהם תופס צד, ומקולום שנמצא בצד החזק נמצא בעמדה טובה לתת עזרה על קוזמה במקרה הצורך. המהלך עצמו הסתיים בסל קשה של קוזמה על השמירה, אבל מה שחשוב לי להראות כאן זה העמידה ההגנתית של פורטלנד.

בתמונה הבאה לברון מוביל כדור בהתקפת מעבר. בגלל החשש מסל מהיר במתפרצת וויטסייד יורד עם דיוויס ולילארד והזוניה מתקרבים לפינות, מה שנקראה יותר כמו אזורית 2-3, כלומר 2 שחקנים בקו הראשון ו-3 בקו השני – אחד בצבע ושניים בין הצבע לפינה.

בערך שנייה וחצי אחרי זה, לברון מתחיל חדירה ומלו נחלץ לעזור עליו ותוך כדי לסגור את קו המסירה למוריס הקרוב. האחרים לא יכולים לעזוב את השחקן שלהם שנמצא במקום אליו ללברון יש זווית מסירה מספיק טובה, אבל כולם עושים צעד אחד לכיוון לברון, יוצרים קשר עין עם המהלך ומחכים לרגע שבו הם יצטרכו לעזור. את כל זה ניתן לראות בתמונה הבאה.

לברון אמנם מצליח להתמודד מול טרנט ולסדר לעצמו מצב די טוב, אבל אז הזוניה בא לעזרה וקצת מקשה ואחריו וויטסייד מגיע וחוסם את ניסיון הזריקה של לברון. ניתן לזהות שלילארד לוקח גם הוא צעד לכיוון לברון, וזאת במטרה להקשות על נתיב המסירה הנוח שעשוי להיווצר בכיוון מוריס.

עוד מקרה של התקפת מעבר ניתן לראות בתמונה הבאה. הפעם דיוויס חוסם ללברון בזמן שההגנה האזורית עוד לא מאורגנת וניתן לראות שכרמלו הוא זה שבדרך לתפוס את העמדה בצבע ומקולום אמור להיות בקו הראשון.

שנייה אחרי זה אפשר כבר לראות שההגנה של הבלייזרס מתכווצת כולה על הפיק-אנד-רול הפוטנציאלי של לברון ודיוויס, כשכל החמישה נמצאים בצבע, וכעת יש שלושה קלעים פנויים – דני גרין, קוזמה וקולדוול-פופ.

לברון שחודר משמאל לכיוון ומסתכל ימינה רואה את קולדוול-פופ ובוחר בו כיעד המסירה, והוא מצליח להטעות את לילארד ולעבור אותו. ההגנה של פורטלנד שוב מתכווצת בצבע, ויש לקולדוול-פופ שתי אפשרויות מסירה – אחת לדני גרין שנמצא מחוץ לפריים במרכז הקשת ומיקומו מסומן בקו ירוק, קו מסירה אותו מקולום יכול לנטרל, ואפשרות שנייה לקוזמה שפנוי לחלוטין בפינה (מסומן בקו ירוק נוסף) ושם כרמלו אמנם עומד במקום ממנו אפשר לסגור את קו המסירה, אבל הוא ממוקד לחלוטין בלברון.

קולדוול-פופ בוחר בזריקה, בעמדה שנראית די נוחה, אבל הוא לא לוקח בחשבון את וויטסייד שנמצא בדיוק במקום הנכון, אחרי שדיוויס זז קצת הצידה כדי לפנות מקום לחדירה. זה מסתיים בחסימה של וויטסייד וכך ההגנה יוצאת מתרגיל פיק-אנד-רול של לברון ודיוויס במעבר.

נסתכל עכשיו על ההתקפה של הלייקרס בה העצירה ההגנתית כנראה הכריעה את המשחק. בתמונה הבאה ניתן לראות את עמידת המוצא ההגנתית של פורטלנד, כאשר הפעם זה היה אחרי סל אז ההגנה הייתה מאורגנת ומסודרת. הבלייזרס מסודרים באותו קו 3-2, למעט העובדה שנורקיץ' יוצא קדימה בתור זה שאמור להיצמד לדיוויס במקרה הצורך.

לברון מוותר על החסימה ושולח את דיוויס להתמקם עמוק יותר, מה שמחזיר את נורקיץ' לקו של מקולום, ואז הוא מקבל את הכדור מלברון שבא מיד לעשות הנד-אוף ולקבל חזרה. טרנט כמובן נצמד ללברון בזמן שכרמלו עומד במרכז ומחכה לבוא לעזרה, מקולום מחכה מתחת לסל ומוכן לבוא לעזור עם צריך ולילארד עומד בין קארוסו לקוזמה בידיעה שאם מלו ילך לעזור הוא יצטרך לסגור את שניהם.

לברון מקבל חסימה מדיוויס, מקבל את השמירה של נורקיץ' ומתחיל לחדור. טרנט מנסה להישאר קרוב ומקולום בא לעזור מכיוון הצבע, כך שלילארד עומד בין גרין לקארוסו ומלו בין דיוויס לקוזמה.

לברון בוחר את המסירה לקארוסו שמקבל את הכדור בעמדה מספיק טובה כדי להרים שלשה. החשש של קארוסו, שהוא לא קלעי טוב במיוחד, מתבקש, ולכן יש לו גם את דני גרין הפנוי בפינה הקרובה, או את דיוויס פנוי בצד השני.

קארוסו החליט דווקא להטעות את לילארד ולחדור לסל, אבל הוא עשה את זה רע ואיבד שליטה בכדור, מה שגרם לו לקחת שלשה רעה מכדרור על השמירה, בערך 5 שניות אחרי שהוא ויתר על שלשה פנויה בקאץ'-אנד-שוט. כדאי גם לשים לב לכך שדני גרין היה פנוי לרגע מאוד קצר, ומיד נסגר על ידי מקולום.

פורטלנד באו במטרה לאטום את הצבע באמצעות ההגנה האזורית ולהמר על הקליעה של הלייקרס מחוץ לקשת. הלייקרס אמנם נקלעו ליום קליעה רע באופן קיצוני, אבל גם לפורטלנד היה יום רע בהתקפה. ניתן היה לראות שההגנה האזורית של הבלייזרס הייתה מוזמנת היטב לאורך רוב המשחק והצליחה לגרום ללייקרס לזריקות קשות בצבע או ליידוי פטישים מחוץ לקשת.

ננסה עכשיו להסתכל על מקרים שהלייקרס כן הצליחו לפצח את ההגנה של פורטלנד ולהגיע למצבים קלים. נתחיל בתמונה הבאה שמראה את עמידת המוצא ההגנתית של האזורית 3-2. ההגנה מתכוננת לחסימה של דיוויס ללברון וכבר מתחילה להביא עזרה ולכווץ, מה שמשאיר את מקולום בין גרין לקולדוול-פופ בזמן שכרמלו צריך לעזור על דיוויס.

לברון מפתיע ומוותר על החסימה, ובמקום זה מעדיף לקחת את לילארד לסל, מה שמכריח את נורקיץ' להביא עזרה. בינתיים דיוויס חותך לכיוון הסל ומאלץ את כרמלו לבוא איתו, מגי נמצא במקום שמכריח את וויטסייד להישאר צמוד אליו ודני גרין חותך לכיוון מרכז הקשת, ובעצם עובר מאחריותו של מקולום לאחריות מלו. כרמלו מזהה את המסירה של לברון לגרין ויוצא אליו, אבל הוא היה כבר עם דיוויס עמוק בצבע, ועד שהוא מגיע גרין כבר עובר אותו ומסיים יפה מעל נורקיץ'.

שוב ניתן לזהות את אותה אזורית 3-2 של פורטלנד. הלייקרס במקרה הזה הולכים עם לברון על הזוניה בפוסט בזמן שנראה שההגנה של פורטלנד מוכנה לעניין, אבל עוד רגע התנועה ללא כדור תשבור את ההגנה.

דני גרין חותך על הבייס-ליין מפינה אחת לפינה השנייה, מה שאומר שמי שצריך לשים עליו עין עכשיו זה מי שנמצא בצד הזה, כלומר מלו. מקולום הוא זה שצריך לעזור על לברון שהולך לצד שלו ונורקיץ' צמוד להווארד. בשלב הזה מחליט טרנט להביא עזרה נוספת על לברון, מה שמשאיר את מלו לבד מול קארוסו, מוריס ועכשיו גם דני גרין שמגיע לצד שלו. קארוסו חותך לכיוון הסל ומאלץ את מלו ללכת איתו, וטרנט רואה את האיש הפנוי הקרוב, מוריס, וסוגר אותו. מי שנשאר פנוי זה דני גרין, והווארד חוסם נפלא את נורקיץ' כדי להשאיר את גרין פנוי.

פורטלנד מתחילים מהלך הגנתי עם אותה אזורית 3-2, כאשר קארוסו מחזיק בכדור ולברון מגיע כדי לחסום לו.

לברון חוסם לקארוסו וטרנט עוצר לרגע כדי להראות את עצמו ולמנוע מקארוסו נתיב לסל עד שלילארד יגיע חזרה אליו. לברון מקבל יתרון על טרנט, אבל כל שלושת שחקני ההגנה הנוספים מוכנים לעזור עליו במקרה הצורך, כך שבינתיים ההגנה פועלת טוב.

קארוסו מוסר לדיוויס, וכעת וויטסייד חייב להיות קרוב אליו והזוניה חייב להיות קרוב לקוזמה שנמצא ממש קרוב לדיוויס. עכשיו היחיד שיכול לעזור על לברון הוא כרמלו, והוא אכן מנסה לעשות את זה מיד כשדיוויס מוסר ללברון, אבל זה קצת מאוחר ולברון מסיים בדאנק קל.

במשחק הראשון בסדרה הזאת הצליחה ההגנה של פורטלנד לחשוף את נקודות התורפה של התקפת הלייקרס ולהתאים שיטת התקפה שעצרה את הלייקרס על 93 נקודות בלבד, מה שאפשר לפורטלנד לנצח למרות יום חלש גם שלהם בחלק ההתקפי. סביר להניח שבהמשך נראה תצוגות התקפה טובות יותר משני הצדדים, אבל העקרונות ההגנתיים שהביאו הבלייזרס למשחק הזה יכולים להמשיך איתנו גם בהמשך הסדרה, ואולי להיות משמעותיים לשאיפות האליפות של הלייקרס.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. ניתוח מעולה והתחלה של סדרת טורים מבטיחה מאוד. אני מאמין שבמשחקים הבאים הלייקרס כן יצליחו להתמודד עם האזורית הזאת, הם פשוט צריכים למצוא דרכים טובות יותר להכנס לצבע – בין אם זה פיק-נ'-רול של לברון או דיוויס מאחת הפינות או מנקודה גבוהה יותר במגרש או ניצול שני הגבוהים (אחד עושה חסימה ללברון והשני מתגלגל פנימה). במשחקים הבאים הלייקרס לא יקלעו ב-64.5% מהעונשין או ב-15.6% מהשלוש וזה ישפיע על ההגנה, אבל הגישה של הבלייזרס נכונה ויכולה להיות ה-blueprint של יריבות בסיבוב השני ובגמר המערב נגד הלייקרס.

    1. תודה.
      אני מאמין שהלייקרס יקלעו יותר במשחקים הבאים, אבל כך גם פורטלנד.
      מגי והווארד די מוגבלים התקפית, ולכן ווגל ויתר עליהם בחלק ניכר מהמחצית השנייה והלך עם דיוויס ב-5.
      אם הלייקרס יתייצבו על 35% מחוץ לקשת פורטלנד יהיו בבעיה, אבל הקליעה שלהם מזעזעת כבר תקופה ארוכה, וכרגע קשה לראות מי יתן קליעה יציבה לאורך זמן.

        1. נגד רוב ההרכבים של פורטלנד דיוויס יכול לשחק גם 4 – יסתדר בקלות עם וויטסייד ונורקיץ' או עם גבריאל. בדקות החשובות נראה לי ווגל הבין שדיוויס חייב להיות 5.

  2. תודה רבה.
    הבעיה שקראסו גרין, ומתחת כולם kcp זה צוות מסייע רע מאוד. הם חייבים למצוא עוד כח אש, קוזמה נראה המועמד הלגיטימי, אבל העונה דיי חרבנו אותו.

        1. בפלייאוף שעבר היו לו 8 משחקים עם 3 שלשות או יותר מתוך 24 סך הכל. כולל משחק של 6/10 ועוד שני משחקי 5 שלשות.
          זה יוצא לדעתי לפחות 1 בסדרה

  3. פוסט מצוין תודה רבה חיים.
    .
    אם הבנתי נכון, זו שיטה שמקצה יותר משאבים לצופף את הצבע ולגייס עזרה בהגנה על לברון, על חשבון כיסוי רציף של שאר השחקנים.
    .
    נשמע לי שזה מצליח בעיקר בתנאים הבאים:
    א. השחקנים הלא מכוסים מחמיצים, כפי שאכן קרה הלילה.
    ב. לברון לא מצליח למצוא את השחקן הפנוי המסירה – לא בדקתי אבל עם 16 אסיסטים נשמע שזה לא קרה הלילה, ומ"היכרותי עם לברון" זה יקרה רק לעתים נדירות.
    ג. שחקן שאינו לברון מחזיק את הכדור ומקבל החלטה שגויה או לא מצליח ליצר מסירה טובה – כמו בדוגמא של קארוסו.
    .
    על ב. כאמור, קשה לבנות, וג. נהיה רלבנטי בעיקר כשלברון על הספסל, מה שלא קורה הרבה בפלייאוף. אז, אאל"ט, זה אומר שהשיטה הזו תעלה ותיפול בעיקר על אחוזי השלשות.
    .
    אז נניח שפורטלנד מתחילים כך גם את המשחק הבא, ואז מתברר שהשלשות מתחילות להיכנס, מה היית מציע לפורטלנד לעשות?

    1. קודם כל, אכן הבנת נכון. אני אוסיף שהאזורית ממקדת גם כל שחקן איפה הוא סוגר קווי מסירה ואת מי הוא צריך לסגור אחרי המסירה, מה שאמור לצמצם את כמות המבטים הפנויים.
      אני אתייחס גם לתנאים שציינת:
      א. חשוב מאוד כמובן.
      ב. במחצית הראשונה 10 אסיסטים על איבוד אחד ובמחצית השנייה 6 אסיסטים על 3 איבודים. זה פער משמעותי. לא הייתי בונה על קבלת החלטות רעה של לברון, אבל בהחלט אפשר להקשות עליו.
      ג. ברגע שלברון מוסר לשחקן אחר אז השחקן הזה צריך לקבל החלטות בכל מקרה. זה מתחזק כשלברון על הספסל, ואז העסק תלוי בעיקר בדיוויס, כי הוא זה שיקבל את רוב העזרות בדקות האלה.

      לשאלתך – יש כמה רעיונות אפשריים, והבחירה בהם צריכה להיות תלויה במה שקורה על הפרקט:
      1. להמשיך להמר ולקוות שהאחוזים יתאזנו לרעת הלייקרס.
      2. להיצמד לקלעים מסוימים ולהביא עזרה רק משחקנים מסוימים. למשל, אם דני גרין חם אז מקולום נשאר צמוד עליו בזמן שלילארד ששומר על KCP הוא זה שבא לעזור אם צריך.
      3. לעבור להגנה אישית. כאן יש כמה אפשרויות:
      א. נורקיץ' על לברון, וויטסייד על דיוויס. לברון לא ירצה להיכנס לקרבות פיזיים עם נורק ועל הקליעה של דיוויס אני מוכן להמר.
      ב. הזוניה על לברון. הזוניה הוא שומר אישי טוב שלא יפריע לי אם ייכנס לבעיית עבירות.
      ג. כרמלו על לברון. ממש אם אין ברירה.
      4. הגנה מעורבת. דיוויד בלאט עשה את זה הרבה עם מכבי. הכוונה היא להגנה שמתחילה אזורית, ובשלב הביצוע של המהלך מתחלפת לאישית. לצורך העניין, לברון רואה את ההגנה האזורית ומכוון את ההתקפה בהתאם, ותוך כדי החדירה ההגנה מתמקדמת בלחסום לו את נתיבי המסירה ורק השומר שלו מתמקד בו. הזכרתי את זה בסוף כי זה סגנון הגנה מורכב, ואני לא רואה את הבלייזרס משתמשים בו ביעילות.

  4. הדגשת יפה איך הבלייזרס צופפו את האמצע כדי למנוע מלברון ודיוויס לעשות שם נקודות אבל מפריע לי השימוש במונח איזורית. הבלייזרס בפירוש שמרו אישית במשחק אז נכון הם התמקדו בכיסוי של איזור מסוים במגרש אבל מבחינת המערך הם לא שיחקו איזורית. אפשר אולי להגיד שהם עשו מילווקי כשנורקיץ בעיקר נתן המון מרחק לשחקן שלו כדי לאטום את האמצע (וגם השימוש בשני הגבוהים יחד היה חשוב).

    1. לפחות בהתרשמות הראשונית שלי במהלך הצפייה במשחק לי היה נדמה שכן יש מקום לקרוא לזה אזורית, כי ברוב המקרים שחקני ההגנה שמרו על האיזור ולא על השחקן כבר מתחילת ההתקפה. אני מקבל את ההסתייגות, ורושם לעצמי לבדוק שוב את הנושא במשחק הבא.

      1. כל הגנה ב-NBA היום מתבססת על שמירה על איזורים ספציפיים בהתאם לתוכנית משחק. ל"איזורית" כמונח בכדורסל יש משמעות ברורה – הבלייזרס היו בפירוש באישית מהבחינה הזו.

  5. וואו,, חיים, פוסט מצויין שלדעתי עם תרגום אנגלי טוה היה מתקבל בשמחה ע"י FANSIDED ואפילו THE RINGER. פורטלנד אכן צופפו את הכניסה לסל ובכך היקשו על לברון את הכניסות שלו. כפי שציינתי, ההגנה המאד צמודה של גארי טרנט מנעה ממנו את הצעד הראשון שעם המסה שלו גובר על רוב השומרים.
    אבל הערה חשובה: ללייקרס אין קלעי שלשות אמינים מלבד גרין כשהוא חופשי לחלוטין. עד שקוזמה והאחרים לא יתחילו לקבור שלשות, פורטלנד תשמח להצטמצם בכיף. עוד דבר: כמעט בגלל פוקס (זאק קולינס באזרחי) סטוטס שם את וייטסייד והמוסלמי יחד בחמישייה, וזה עבד מצויין. ב-12 דקות השניים יחד היו 13+!

    1. חוץ מגרין יש ללייקרס כמה קלעים שיכולים לתפוס יום – מרקיף מוריס, קוזמה, KCP, וגם וויטרס וג'י אר סמית שלא קיבלו דקות.
      לגבי ההרכב של שני הגבוהים – כתבתי לפני הסדרה שכדאי לפורטלנד לעשות את זה, לפני שידעתי שקולינס לא ישחק. לא יודע האם באמת היו עושים את זה…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט