יוסטון נגד דאלאס היה עבורי המשחק שתאר הכי טוב את חזרת הליגה / מנחם לס

למה אני אוהב כל כך את שני השחקנים האלה?

*כי הם נותנים את נשמתם כל משחק, וכשנגמר מתקלחים, מתלבשים, ונעלמים אל השחור.

*כי שניההם הטובים שבין הטובים בנמצא וכל אחד מהם מפרגן לשני.

*כי הם ממש, אבל ממש אוהבים אחד את השני.

*כי אין ביניהם כל קנאה.

*כי שניהם הגיימרים הגדולים ביותר בנמצא.

*כי הם עושים את שלהם ונותנים לזיברות לעשות של שלהן. כמעט לא תראה אותם בוכים לשופטים אלא כשצריך.

*כי שניהם משחקים את המשחק כפי שהם יודעים שהוא הכי טוב להם: הארדן בכניסות שרק דאבל-טים יכול לפעמים לעצור, ועם הפיידאוויי הטוב ביותר בנמצא, ווסטטברוק שלמרות גילו כשהוא מתפרץ ורץ, ומגיע לכדור חוזר משום מקום, הוא עדיין האתלט הטוב בליגה למרות גילו.

נגד קבוצה גבוהה שהגובה הממוצע שלה שווה לגובה השחקן הגבוה ביותר של יוסטון שהוא 2.00 (תסתכלו על 4 מה-5 כאן), יוסטון נראתה לפעמים כגמדים בארץ הענקים.

42Maxi Kleber PF6-102401/29/1992 (28)2—
1Courtney Lee  SG6-521510/3/1985 (34)11Western Kentucky
51Boban MarjanovicC7-42908/15/1988 (31)4—
6Kristaps Porzingis PF7-32408/2/1995 (24)3—
7Dwight Powell C6-102407/20/1991 (29)5Stanford

היה משעשע לראות את קריסטאפס פרוז'ינגיס עומד כ-5 מטרים מהסל, ידו הימנית מחזיקה כדור גבוה, וג'יימס הארדן הנמוך ממנו ב-32 ס"מ או משהו כזה מנסה לנתר ולהגיע לכדור, ואז פרוז' – אפילו ללא ניתור, קולע מזווית של 45 מעלות עם לטיפת זכוכית קלה סל אחרי סל.

ברצוני לומר שגם לדאלאס יש שחקן – שמו לוקה דונציק – שכל האמור למעלה על הארדן ווסטברוק ניתן גם לומר עליו מלבד דבר אחד: הוא התחיל לבכות לשופטים, משהו מהסוג של לברון, וזה לא מתאים לו. הוא שחקן אדיר, גדול, שיש לו הכל. לשחקנים כמוהו והארדן ברור שהשמירה היא החלק החלש במשחקם כי זה לא באופי שלהם. לפחות הם הירבו לשמור אחד על השני אז שני המינוסים חיסלו אחד את השני. לוקה IS AS GOOD AS ANY OF THE TWO, רק שיפסיק לבכות לשופטים.

המבריקס קבוצה טובה יותר, מלאה יותר, וגבוהה הרבה, הרבה יותר. יוסטון היתה צריכה להיות משהו יוצא דופן, לא יאומן, כדי לנצח. היא מצאה זאת בהארדן ובווסטברוק, עם הברקות רגעיות ברגעים הנכונים מקובינגטון, האוז, מקלמור (4 מ-4 מה-3), וטאקר (2 מ-3 מה-3). ה-TIPPED IN של קובינגטון עם 3.3 טיקים לסיום עשה זאת.

משהו קרה ליוסטון והיא כאילו קיבלה זריקת אדרנלין בסיום המשחק כשהיא התעוררה, וחזרה מהפרש שנראה לי אבוד, בעוד דלאס נראתה לי סחוטה מעייפות, בעיקר לוקה שנתן מעל ומעבר במשחק.

ה-149-153 הוא לא בגלל הגננות מחורבנות; הוא בגלל התקפות מעולות, מצויינות, עם שחקנים מהשורה שמתעלים מה-3 (על אלה של יוסטון כתבתי, אבל מה עם טריי בורק מדאלאס עם 31 נק' ב-8 מ=-10 מה-3, אן טים הרדאוויי ג'וניור עם 24, בעזרת 5 מ-8 מה-3!

לשתי הקבוצות היו כוכבי על – הארדן וווסטברוק מצד אחד ולוקה ופרוז'ינגיס מצד שני, אבל לכוכבים היתה היום עזרה מצויינת משחקני משנה.

מה שדאלאס עשתה ברבע השני היה דבר שעד למשחק זה לא ראיתי: עשו דאבל טים על הארדן ברגע שקיבל את הכדור. לא כרגיל כשבפריצה מצטרף מגן לדאבל טים, אלא שניים עומדים לפניו ברגע שהוא מקבל כדור ויוצרים לפניו חומה שהוא לא יחכול לפרוץ ועליו למסור. לכן אחרי רבע ראשון של 23 הוא נעלם ברבע השני. אבל משום מה דאלאס הפסיקה לעשות זאת ב-3 וב-4, והארדן חזר לקבור אותן בפריצות ובפיידאוויי וסיים עם 49 (ווסטברוק 31).

הרוקטס והמבריקס קלעו יחד 150 נק' בחצי הראשון – המספר הרב ביותר ב-30 השנים האחרונ8ת, אבל מי שחוש/ב שהם עשו זאת בגלל שליריבה לא היתה הגנה, שיחזור לוינגייט לקחת כדורסל 101 או שיקנה משקפיים חדשות. אני אומר כבר 59 שנה שנגד התקפה מצויינת שום הגנה מצויינת לא תעזור, ואני לא אומר שלדאלאס ישנה הגנה טובה, אבל אמש גם הם וגם יוסטון הגנו הכי טוב שאפשאר, עם המגבלות שישנן לכל קבוצה.

לסיכום זוהי הרגשתי: ה-RESTART הזה התעלה על כל הציפיות כמעט בכל דבר: ברמת המשחקים, במתח, ברצינות, בתפאורה שה-NBA דאגה שתהיה. אפילו השיפוט הוא ברמה עליונה על כל מה שידענו בשנים האחרונות. השחקנים נראים בכושר משחק כאילו מאומה לא ניפסק, מלבד מקרים בודדים (כמו ג'ייסון טאטום אמש).

אין לי דבר נגד גולשים שלא מסוגלים להישאר כל הלילה ערים, אבל באותו זמן זה לא צודק שמישהו יתעורר באמצע הלילה, יסתכל 5 דקות, יכתוב "נראה כמו משחקי מבחן של טרום עונה" ויחזור לישון. זה פשוט לא נכון וזה לא פייר שככה מכנים את מה שהיה. עד עתה כל המשחקים ללא יוצא מין הכלל נראו חשובים לכל השחקנים, עם מהירות וכושר גופני, ולומר את האמת, כמה מהם אתמול הורשגו כמו משחקי פלייאוף חשובים. אני לא יודע אם אוכל לעשות זאת שוב היום אבל אתמול הסתכלתי על כדורסל מ-3:00 אחה"צ עד 01:45 אחרי חצות. כמעט 11 שעות של כדורסל, ופעמיים משחקים כפולים. הראש עלי סחרחר אבל לפחות כל המשחקים היו על הכיפאק כשכל משחק מגלה דברים חדשים.

הנאה צרופה מהרגע הראשון עד האחרון. נכון לרגע זה, הבועה היא נצחון גדול לאדם סילבר ולכל ה-NBA!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  2. thejanitor

    1 אוג 2020 18:57:38

    עוד לא הספקתי לראות אף משחק מהיומיים האחרונים, התוכנית היא הערב להתיישב לראות דנבר מיאמי ואולי גם להשלים יוסטון דאלאס מהלילה.
    .
    נחמד לראות שהליגה חוזרת וגם האתר חוזר לקדמותו, אני מבטיח שאשתדל לא להסית את הדיון יותר מידי מהנושא האהוב עלינו כל כך כדורסל.
    .
    לוקה לא התחיל להיות בכיין אתמול, הוא כבר עונה שלמה בוכה לשופטים ובכיין מהדרגה הראשונה, מסכים לגמרי שעליו להפסיק עם זה, אם הוא רוצה לזכות בתואר השחקן האהוב על השרת, תואר נחשב הרבה יותר מפיינלס אם-וי-פי, הוא חייב להפסיק לבכות לשופטים וחייב להתאמץ יותר בהגנה.

  3. אשך טמיר המקורי

    1 אוג 2020 19:37:36

    למה אני כ"כ שונא את שני השחקנים האלה?
    * כי הם מתאמצים רק כשהכדור אצלם, וכשנגמר הולכים להבכיין, או לפרוק זעם על עיתונאים, או למועדון חשפנות
    * כי שניהם אגואיסטיים מהטובים בנמצא, מפלצות סטט' שלא מסוגלים לשחק לטובת הקבוצה
    * כי הם ממש, אבל ממש, מקנאים אחד בשני ומנסים להראות מי הבוס ומי יוביל לניצחון
    * כי אין ביניהם כל פירגון
    * כי שניהם צ'וקרים מהגדולים בנמצא
    * כי הם מצפים באופן טבעי ליחס מועדף וישר הולכים לבכות ולהתלונן לזברות כל פעם שזה לא קורה
    * כי שניהם משחקים את המשחק רק איך שבזין שלהם – בלי הגנה, בלי תנועה, להתאמץ רק כשהכדור אצלך, לזרוק מתי שבא לך, ולעשות את הכי טוב עבור הסטט' שלך וההאדרה העצמית ועל הזין הקבוצה.

    1. מנחם לס

      1 אוג 2020 20:08:05

      אשך, אתה כותב בכוונה הכל הפוך כדי לעלות לי על העצבים, אבל למזלי אני יושב עתה עם הזקנה, מסתכל על מיאמי היט האהובה, ומתענג על אגוז קוקוס מברזיל, ומה שלא תכתוב או תעשה רק יצחיק אותי במקום לפגוע. אתה שונא את לברון, את הארדן, ואת ווסטברוק. אנטי צריך עוד סנטר ו-PF וסידרת לי את נבחרת הטיקום.

    2. The man

      1 אוג 2020 22:43:28

      אולי שנה קודמת הם שיחקו בשביל הסטטים. השנה הם משחקים פחות באגו ומחלקים גם מסירות טובות ואלי – אופים אחד לשני (לא חושב שהם מקנאים כל כך אחד בשני) ולמרות שההגנה של הארדן חלשה הוא שיפר אותה בצורה משמעותית. אולי חלק ממה שאמרת נכון, ומסיבה כלשהיא הרבה שונאים אותם, אבל במשחק הזה הייתה קבוצתיות פרגון, ואחוזים טובים

  4. דוקטור רזי הופמן

    1 אוג 2020 19:45:47

    מנחם
    בשיא הרצינות, לא כדאי שתעמיס על עצמך כל כך הרבה, בטח שלא בגילך.
    מציע שתבחר שני משחקים ליום, מקסימום שלושה וזהו.
    בת גלים הסריחה היום מהררי אצות נקרבות, אנסה לשלוח תמונה מחר בבוקר למייל שלך, אם החטיאר בגיל העמידה יזכור…

    1. מנחם לס

      1 אוג 2020 20:10:14

      אם יש לך תמונות מיוחדות מבת גלים, מהאצות, מהגלים, מהגלישה – שלח ואע=כנטיס לסיפור שלי בקרוב על בת גלים – השכונה הכי לא מובנת בארץ, ואולי בכלל.

  10. רועי ויינברג

    1 אוג 2020 22:27:47

    טור טוב (הגעתי אליו רק עכשיו). אחד היתרונות הגדולים של יוסטון הוא משחק הבידודים שלהם – ווסטברוק והארדן נראים מעולה ואין כאן צורך ביותר מדי כימיה קבוצתית שתחזור בשביל שהקבוצה תגיע לשיא שלה. נגד קבוצות הגנה עדיפות על דאלאס הם לא יקלעו 153 נקודות, אבל הם עוד יכולים להגיע למקום השלישי במערב.

  11. jack sikma

    1 אוג 2020 22:37:23

    דוקטור אנ'לא יודע על מה אתה מדבר…
    ראיתי את כל המשחק של קליפרס נגד הלייקרס…היה פשוט נורא…זה נראה כמו משחק אימון ..לא מעניין , שחקנים לא חדים…..לא יאמן כמה ההשפעה של נוכחות קהל משפיעה על חווית הצפייה בטלבזיה….אם זה יימשך ככה אני מבטל את הליג פאס…לא שרדתי את המשחק הזה .סורי.

  12. Alex Rabino

    2 אוג 2020 11:33:30

    לגבי יוסטון נגד דאלאס, ריק קרלייל הפסיד את המשחק לדאלאס בתום הזמן החוקי. שאתה מוביל ב 4 נקודות 6 שניות לסיום יש הרבה דרכים לשמור על היתרון ואת זה הוא לא עשה. צפיתי אמש במשחק של מיאמי נגד דנבר ומיאמי ממש הלהיבו אותי. יש להם קבוצה תוססת ואדאביו הוא אחד הסנטרים הטובים ב NBA כיום. גם גוראן דראגיץ הוכיח שיש לו עוד הרבה מה לתת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט