ניו אורלינס פליקנס – בחירות מפוקפקות

איצטדיון- new Orleans arena (18,500 מושבים)

רקורד בעונה הקודמת- 27-55, מקום 14 במערב.

מאמן- מונטי וויליאמס

הגיעו- טייריק אוונס, ג'רו הולידיי, אנתוני מורו, גרג סטיסמה, ג'ף וויטני.

עזבו– גרייבס ואסקז, רובין לופז, קסבייר הנרי, רוג'ר מייסון ג'וניור.

חמישייה אפשרית– ג'רו הולידיי, אריק גורדון, אל פרוק אמינו, אנתוני דיוויס, ג'ייסון סמית' (מה, איפה טייריק אוונס? הסבר בהמשך).

הפליקנס הם בעיניי אחד מהפרנצ'ייז האומללים בליגה. איכשהו הם מצליחים פעם אחר פעם לפנות קבוצה מעניינת, שנראית כאילו נמצאת בדרך להיות כוח בליגה ועל הדרך קונה לעצמה אוהדים נייטרליים רבים, אבל לא מצליחה לעשות את קפיצת המדרגה המקווה על אף אין ספור טריידים והחתמות שחקנים חופשיים.

היסטוריית הכדורסל המשמעותית של הפרנצ'ייז מתחילה בתחילת שנות ה-90, עת תחת השם שארלוט הורנטס הם בוחרים את לארי ג'ונסון במקום הראשון בדראפט, יוצרים את השלישייה האדירה ג'ונסון-מורנינג-גיל, ומדיחים את בוסטון בסיבוב הראשון של הפלייאוף הראשון בתולדותיה.

משם התחילה מסורת של שליחת שחקנים לקבוצות שהפכו גם הודות לאותם שחקנים לקונטנדריות בעוד שארלוט נשארה בשולי הפלייאוף. לארי ג'ונסון בניו יורק, מורנינג במיאמי, קובי בלייקרס, דיבאץ' בסקרמנטו וכן הלאה.

על הדרך יצרה שארלוט כמה קבוצות קופצניות שהציגו שחקנים אטרקטיביים, אבל כאלה שלא יכולים להביא אותך רחוק בפלייאוף, בין היתר הדברים אמורים בגלן רייס, מגסי בוגס (אולי השחקן עם השם המגניב בתולדות הליגה), ביירון דיוויס, דריק קולמן ואדי ג'ונס.

במשך 12 שנים מ-92 עד 2004 הצליחה הקבוצה לשמור על מאזן מאוזן או חיובי באופן קבוע, מה שכמובן לא עזר לה להפוך לקונטנדרית בליגה, והיא נשארה תקועה. דווקא העונה הגרועה בהיסטוריה של הפרנצ'ייז, כבר בתור ניו אורלינס, הייתה אמורה לעשות שינוי היסטורי, ולהפוך את ההורנטס לכוח אמיתי עם בחירתו של כריס פול במקום ה-1 בדראפט.

הקבוצה המלהיבה של ההורנטס ובמיוחד השילוב בין כריס פול ודיוויד ווסט, והסיקור האוהד לו זכתה הקבוצה בעקבות אסון קתרינה והמעבר הזמני לאוקלהומה, הפכו את הקבוצה לדארלינג של ארה"ב ורבים החזיקו לה אצבעות, אבל על אף שהשיגה תוצאות טובות בעונה הסדירה, ואף זכתה לראשונה בתולדותיה בראשות הבית, לא הצליחו אפילו להגיע לגמר המערב.

חוסר ההצלחה של הקבוצה בעונת 2010-2011 גרמה לכריס פול לבקש לעבור לקבוצה שבה יוכל לנסות לזכות בטבעת. כולם זוכרים את הסאגה סביב ביטול העסקה עם הלייקרס ע"י דיוויד סטרן והחתימה בקליפרס בסופו של דבר. העסקה הזאת הייתה אמורה לתת לניו אורלינס סיכוי אמיתי להתחרות.

עם בחירת דראפט ראשונה בה בחרו את אנתוני דיוויס, עם גורדון ואמינו המוכשרים מעסקת פול, ריאן אנדרסון ואוסטין ריברס היה נראה שההורנטס חסרים עוד חלק או שניים בפאזל כדי להפוך לכוח במערב.

אבל המועדון חשב אחרת. הם יכלו להשאיר את מרבית השחקנים, ללכת על טאנקינג לקראת הדראפט העמוס של 2014. אפשרות נוספת הייתה שמירה על מרבית השחקנים, פינוי מקום תחת תקרת השכר, והחתמת שחקן משמעותי כדי לנסות לעשות את קפיצת המדרגה בלי לוותר על הבסיס הקיים. ההורנטס בחרו ללכת לבנייה מחדש והחליפו למעשה את מרבית הסגל. המהלך הזה מקבל המון מחמאות מצד גורמים שמסקרים את הליגה, אבל אותם גורמים מתעלמים לעיתים מלא מעט סימני שאלה שהמהלכים האלה מעוררים.

כך שיחררו הפלקינס את ואסקז, גארד של 9 אסיסטים למשחק וקלע שלשות לא רע, ואת רובין לופז, סנטר אמין שמתאים היטב למשחק עם אנתוני דיוויס כ-4, והחתימו את טייריק אוונס וג'רו הולידיי. כך יצרו ההורנטס במו ידיהם בעיית רוטציה, אגו וכימיה ממש לא פשוטה. אוונס אפקטיבי כ-2 הרבה יותר מאשר כ-3. אבל אז אחד מתוך הולידיי, גורדון ואוונס צריך לשבת על הספסל וזה ממש לא פשוט לשחקנים שכל אחד מהם מרוויח משכורת שנתית ב-8 ספרות.

חוץ מזה, הפלקינס בחרו להשאיר את ריאן אנדרסון דווקא ולשלוח את רובין לופז ואת בחירת הדראפט הראשונה שלהם – נרלנס נואל, לא בטוח שזה נבון. אנדרסון הוא 4 מגוון שזורק המון שלשות, אבל ברגע שהמועדון הבין, והוא אכן הבין, שדיוויס משחק את הכדורסל הטוב ביותר שלו בעמדה 4, כאשר הוא בא עם הפנים לסל, זה פוגע משמעותית ביכולת להפיק מריאן אנדרסון את המקסימום. לעומת זאת סנטר אמין שלוקח ריבאונדים, משלים צמד הגנתי רצחני, ומשלים את דיוויס היטב נראה הרבה יותר חשוב לקבוצה במאבקי הפלייאוף הקשים הצפויים לה.

בקצב הזה, יש סכנה שהבחירה בשם המגוחך בליגה עוד תהיה ההחלטה הכי פחות גרועה שהם עשו השנה.

ניתוח SWOT:

חוזקות:

חמישייה ראשונה נהדרת בין אם טייריק אוונס ואנדרסון יפתחו ובין אם לא. ממוצע הגילאים של חמשת השחקנים הטובים ביותר של הקבוצה הוא 22.6, מה שבהינתן סבלנות מבטיח עתיד בהיר כי מדובר על שחקנים באמת מוכשרים מאוד.

כוח אש אדיר מעמדת הגארד לא משנה באיזה הרכב, בחלק הזה לקבוצה עומד עומק משמעותי עם חמישה גארדים לגיטימיים לליגה (אוונס, גורדון, הולידיי, מורואו וריברס), הם מסוגלים לגרום נזק בדרכים מגוונות ולא פחות חשוב, לאורך משחק שלם.

וכמובן העובדה שכנראה יותר גרוע משנה שעברה לא יכול להיות היא תמיד יתרון.

חולשות:

לקבוצה אין מנהיג ברור, ובעוד יש להם 4 שחקנים שעשויים לראות בעצמם פרנצ'ייז פליירס, והם בהחלט יכולים להתפתח להיות כאלה, לא בטוח שהם כבר כאלה. אם תצרפו לסוגיית ההיררכיה את סוגיית הגיל והניסיון, לניו אורלינס עלולות להיות בעיות בדקות האחרונות של משחקים צמודים, בעייה ממנה סבלה הקבוצה גם בעונה שעברה (מאזן של 7-14 במשחקים שנגמרו בהפרש של פחות מ-4 נקודות).

הולידיי הוא חיזוק הגנתי עבור הקבוצה, אבל היא תמשיך להיות תלויה הגנתית באופן כמעט מוחלט בדיוויס. חוסר יכולת שלו לסגור את הצבע מול צמדי גבוהים קשים, מולם יצטרך להתמודד ערב אחר ערב, עלולים לחסל את התקוות של הפלקינס העונה, ולשלוח אותה לחפש פתרונות הגנתיים בקיץ.

הזדמנויות:

אינספור. כקבוצה צעירה ומוכשרת מאוד לניו אורלינס יש הרבה יותר הזדמנויות מחוזקות, מה שהופך אותם קבוצה שיהיה מרתק לעקוב אחריה.

המיס מאץ' שאנדרסון יוצר בעמדה 4, והיכולת של דיוויס לשחק גם כ-5 יכולה לאפשר לניו אורלינס לשחק לעיתים סמול בול מפחיד ממש.

שלושה שחקנים שעדיין לא גירדו את רף הפוטנציאל שלהם ועשויים לקבל הזדמנויות השנה הם אוסטין ריברס, אנתונו מוראו, קלע שלשות מהסוג שכל קבוצה רוצה שיהיה לה בכדורסל שמשוחק היום ב-NBA וגרג סטייסמה שיכול בהחלט לתת פייט לחולייה החלשה של הפלקינס, ג'ייסון סמית', על המקום בחמישייה כסנטר.

אם הקבוצה לא תתחבר באופן שיתן תחושה שהיא נמצאת מהלך אחד מריצה על התואר, עדיין יהיו לה לא מעט הזדמנויות להשתמש בחלקים שיש לה כדי להביא את החלקים שחסרים לה לפאזל. ריאן אנדרסן וגארד יכולים לפתות סנטר משמעותי יותר מסמית' לקבוצה ואריק גורדון, בהנחה והוא בריא, יכול להיות פיתוי גדול כדי להביא שלוש שיכול גם לקלוע, וכך לפתוח את הפקק שיוצרת העובדה שאוונס מעדיף לשחק כ-2 מאשר כ-3.

סיכונים:

גם כאלה לא חסר.

קודם כל צריך לדבר על פציעות, אריק גורדון וטייריק אוונס שניהם מתאוששים מפציעות, הפציעה של גורדון משמעותית במיוחד, ועוד צריך לראות האם היא לא תהפוך להיות כרונית. כמו כן ריבוי דקות המשחק של דיוויס בעונתו הראשונה מעלה חששות לגבי פציעות עתידיות בעקבות העומס.

טייריק אוונס אומנם אמר שהוא מוכן להיות שחקן שישי, אבל בין הצהרות לבין מציאות המרחק רב, והקו האחורי של הפלקינס מתפוצץ מאגו לא פחות ואף יותר מאשר מכישרון, היעדר כימיה בין אוונס, גורדון והולידיי הוא סיכון מרכזי לניו אורלינס בניסיונם להיחלץ מירכתי הליגה לכיוון הפלייאוף בבית תחרותי וקשה.

השאלות הבוערות:

1. האם טייריק אוונס יהיה מוכן לעלות מהספסל, והאם הוא יכול לעשות את קפיצת המדרגה ולהפוך לדוויין וייד לעניים?
2. האם ג'רו הולידיי הוא שדרוג כל כך משמעותי על פני וסקז שמצדיק את השינויים המשמעותיים שנעשו במועדון?
3. האם דיוויס יצליח להחזיק את ההגנה של הפלקינס ולחפות על החולשות של סמית' מתחת לסל?
4. האם מונטי וויליאמס הוא מאמן ברמה מספיק גבוהה כדי לנהל רוטציה מורכבת ולשמור את כולם מרוצים?
5. האם הפלקינס הוא הסמל המגוחך ביותר לקבוצה בכל הספורט האמריקאי?

תחזית אופטימית:

חזרה לפלייאוף. דיוויס מתגלה כפרנצ'ייז פלייר של הקבוצה, הולידיי גורדון ואוונס הופכים לשלישיית חברים, והופכים לקו האחורי מהאימתניים במערב, שחקני הספסל עושים קפיצת מדרגה, ניו אורלינס קולעת וקולעת וקולעת כל הדרך למקום ה-8 במערב.

תחזית פאסימית:

לא זוכים בכלום עם ילדים. אוונס מבקש טרייד כבר בפגרת האולסטאר, דיוויס מתגלה כלא בשל להוביל קבוצה, גורדון נפצע שוב, ניו אורלינס מסיימת במקום האחרון בבית, ועם הרבה מחשבות נוגות על איך אפשר לשפר את הקבוצה בלי בחירת דראפט בסיבוב הראשון בשנה הבאה.