יוסטון רוקטס – לומדים לעוף (שוב)

איצטדיון- Toyota center(18,043 מושבים)

רקורד בעונה הקודמת- 45-37, מקום שמיני במערב והפסד בסיבוב הראשון לאוקלהומה (4-2)

מאמן- קווין מקהייל

הגיעו- דווייט הווארד, רוני ברואר, עומרי כספי (כבוד), רג'י ווליאמס.

עזבו– קרלוס דלפינו, רוייס וייט, תומאס רובינסון, ג'יימס אנדרסון

חמישייה אפשרית– ג'רמי לין, ג'יימס הארדן, עמרי כספי (סתאאאאם, צ'נדלר פרסונס), עומר אשיק, דווייט הווארד.

יוסטון היא דוגמא נהדרת לאיך בונים קבוצת קונטנדרית ב-NBA בלי טנקינג. בעונה שעברה סגרו הרוקטס 7 עונות רצופות במאזן חיובי עם ארבע הופעות בפלייאוף ו-3 פעמים במקום ה-9 במערב העמוס קבוצות טובות.

בכניסה לקדם העונה שעברה מצבה של יוסטון נראה בכי רע, היא נפרדה מסקולה ודלמברט, דרגיץ' ולאורי ולא הצליחה להשיג את דוייט הווארד שהלך ללייקרס. אבל אז דריל מורי ה-GM של הקבוצה שלף שפן מהכובע  (כלומר ניצל את הטיפשות הבלתי ניתנת לתירוץ של אוקלהומה) והביא את ג'יימס הארדן תמורת (כלום בפיתה) קווין מרטין, ג'רמי לאמב ובחירות דראפט.

בעונה שעברה יוסטון אומנם עפה בסיבוב הראשון, אבל הסגל הצעיר והמוכשר שלה, עשה את מה שהוא היה צריך לעשות – משך פרנצ'ייז פלייר לרוקטס, ועם ההתקדמות המזהירה של ג'יימס הארדן עכשיו יש ליוסטון שניים כאלה, וסגל שלראשונה מזה זמן רב, מאיים ברצינות על אליפות.

ניתוח SWOT:

חוזקות:

ההתקפה השנייה בטיבה מהעונה שעברה, מחוזקת בדוייט הווארד, שאמור להיות הסנטר הטוב בליגה, מלחיץ. יוסטון תהיה מסוגלת לעשות נקודות בכל צורה. עצרתם את הארדן מבחוץ? הוא יכול לחדור פנימה. הצלחתם לסגור אותו גם שם? יש את הווארד עם משחק פוסט מצויין. הצלחתם להגביל את היכולת להכניס לו כדור פנימה? הפיק אנד רול שלו עם לין אמור להיות אגדי. הצלחתם להוציא את הכדור מהידיים של שני הגארדים? צ'אנדלר פרסינס הוכיח בפלייאוף האחרון שהוא נשק התקפי שיש להתחשב בו.

חולשות:

ליוסטון יש ככל הנראה בעיית עומק, לא ברור איך מקהייל מתכוון לשחק עם שני הגבוהים הטובים ביותר שלו (הווארד ואסיק) והאם הם יזכו לדקות מרובות יחד או שאסיק יהיה מחליף, אבל כך או אחרת, אם מוטיונאס ימשיך להיות לא יציב, ומרקוס קמבי לא יפתיע, לרוקטס אין יותר מדי גיבוי מתחת לסל למעט גרג סמית'. בעוד פטריק בברלי הוכיח את עצמו כמחליף ראוי, ואארון ברוקס יכול לתרום, לא ברור שרוני ברואר הוא מחליף ראוי בעמדה 2 ופרנצ'יסקו גרסיה על אף עונה טובה בעונה שעברה הוא כבר בן 32. בעמדה 3 המחליף הראשון של הרוקטס הוא עומרי כספי, שעם כל חיבתנו אליו, הוא שחקן שבקושי זכה לדקות בקבוצה החלשה בליגה בשנתיים האחרונות.

כמו כן ההגנה תלויה באופן כמעט מוחלט בכך שלהווארד תהיה מוטיבציית על לחפות על כולם, לחסום ולשנות זריקות כמו משוגע ולהילחם בשביל החברים שלו, איך נאמר בלשון עדינה, הוא לא ממש הוכיח שהתכונות האלה נמצאות בדמו בשנים האחרונות, אולי עכשיו כשהוא יודע שזאת כנראה ההזדמנות האחרונה שלו לייצר לעצמו מורשת הוא יימצא את המוטיבציה המתאימה.

הזדמנויות:

יש אמרה בספורט האמריקאי לפיה אם מציעים לך שני ספורטאים שהביאו את אותם הישגים, אבל אחד מהם הוא בכושר טוב והשני בכושר רע, הדבר החכם לעשות הוא לקחת את זה שנמצא בכושר רע, כי אם תצליח להביא אותו לכושר טוב הוא יהיה טוב יותר מהאפשרות השנייה.

דווייט הווארד אמור להיות הסנטר הטוב בליגה, הוא חוזר מעונה קטסטרופלית ויש לו קבוצה שמתאימה לו כמו כפפה ליד: שוק לא היסטרי כמו לוס אנג'לס או ניו יורק, סופרסטאר מוביל כדור לצידו שיוריד ממנו את הלחץ, קבוצה בשלה שנראת מוכנה לעשות ריצה רצינית לתואר, ליווי של אחד הסנטרים הגדולים בתולדות המשחק ומאמן שנודע בעבודה טובה עם גבוהים.

ההזדמנות הגדולה של העונה היא להווארד, אם הוא יחזור להיות הווארד של עונת השיא באורלנדו, יוסטון תלך רחוק.

כמו כן עומרי כספי קיבל הזדמנות חוזרת להוכיח שהוא שחקן NBA לגיטימי, הזדמנות שלישית לא תהיה לו. כספי צריך לשמור כמו משוגע, להראות קליעה יציבה מבחוץ, ולרוץ בכל הזדמנות, בסקרמנטו הוא הראה שהוא מסוגל לעשות זאת, עכשיו זה הזמן שלו להוכיח את זה על במה גדולה יותר.

ג'יימס הארדן מקבל סוף סוף הזדמנות לנקום בקבוצה שלא רצתה בו מספיק, אם השתיים ייפגשו שוב בפלייאוף זאת תהיה חגיגה של ממש.

ואחרון חביב ג'רמי לין, בוגר הארווארד והלינסניטי, חייב להראות העונה שהוא לא גימיק, הוא הראה ניצוצות בחצי השני של העונה שעברה עד שנפצע, ועם סנטר דומיננטי מתחת לסל וקלעים נהדרים לצידו, זאת צריכה להיות העונה שבה לין הופך להיות אחד הרכזים הבכירים בליגה, או שמקהייל יצטרך לחזור לשולחן השרטוטים.

סיכונים:

האופי של דווייט הוא הסיכון מספר אחת, אם התרחיש של לוס אנג'לס יחזור על עצמו יוסטון לא תתקדם מעבר למקום אליו הגיעה בשנה שעברה. נכון, יש סיבות טובות להאמין שזה לא יקרה הפעם והן הוזכרו למעלה, אבל חובת ההוכחה היא על סופרמן.

כאמור, העומק של הקבוצה מוגבל, והסיכון המרכזי כאן הוא פציעות, אם מקהייל ישתמש בצורה מוגזמת בשחקני החמישייה, יוסטון עלולה לסבול מפציעה מחסלת עונה, וכשיש לך שחקנים כמו לין שסוחבים היסטוריה של פציעות, אתה חייב לקחת את הנקודה הזאת בחשבון.

השאלות הבוערות:

1. האם הווארד יחזור להיות השחקן שהיה בשנת השיא באורלנדו?
2. האם הווארד יחזור להיות השחקן שהיה בשנת השיא באורלנדו?
3. האם הווארד יחזור להיות השחקן שהיה בשנת השיא באורלנדו?
4. האם הווארד יחזור להיות השחקן שהיה בשנת השיא באורלנדו?
5. האם הווארד יחזור להיות השחקן שהיה בשנת השיא באורלנדו?

אפשר לשאול עוד המון שאלות על קפיצת המדרגה של לין, על ההשתלבות של כספי, על ציוות הגבוהים של מקהייל, על איבודי הכדור של הארדן, על האם פרסונס יהפוך להיות אול סטאר, אבל תכל'ס, אם התשובה לשאלות 1-5 היא לא, אז לא משנה מה תהיה התשובה לכל השאלות האחרות.

תחזית אופטימית:

טבעת לסופרמן. כן אני חושב שיוסטון מסוגלת לעשות זאת, אם הדברים יתחברו טוב. אם הווארד יראה רצון, הארדן יוריד מעט את כמות האיבודים, לין יקפוץ מדרגה, ופרסונס ימשיך בגרף ההתקדמות הנוכחי, יוסטון חייבים להיחשב כקונטנדרים. אגב, יכול להיות שמורי יצטרך להבריק בעוד עסקה אחת כדי לגרום לזה לקרות, עסקה שתשלח את אוסיק ותביא לקבוצה 4 לגיטימי שמסוגל גם לרווח את המשחק (הלו, סאם פרסטי? תרצה אולי לדבר על סרג' איבקה?).

תחזית פאסימית:

אפטיות היא הקריפטונייט של יוסטון. מקהייל ואולג'ואן לא מצליחים לספק לסופרמן השראה, ויוסטון שוקעת למריבות פנימיות, הגנה חלשה, איבודי כדור, ובינוניות מתוסכלת שמסתיימת במקום ה-7 והדחה נוספת בסיבוב הראשון. דריל מורי חוזר לשבור את הראש. דווייט מבטיח את מקומו ברשימת השחקנים שלא מיצו את הפוטנציאל שלהם.