בריידי ואורטיז מחזירים את הימים הטובים לבוסטון/ מנחם לס

 

בריידי (מימין) ואורטיז משמאל החזירו אתמול את בוסטון לימיה הטובים ביותר!

 

 

 

 

משחק הפוטבול העיקרי של יום ראשון

ניו אינגלנד פטריוטס (1-5) 30 – ניו אורלינס סיינטס (1-5) 27

 

יש משהו בביל ביליצ'ק הזה שאני לא מסוגל להסביר. הוא אדם שאי אפשר לחבב. הוא מוזר. הוא נגע לעתונאים. אבל אולי כולנו – חוץ מאנשי בוסטון – שונאים אותו, אבל אלוהים אוהב אותו. הוא בטח חי נכון. 

עם שלוש דקות לסיום הוא  הוא שם זין על תורת הסיכויים, שם זין על כל הידוע בפוטבול, והדליק את "ספר המאמנים" במצית. שלוש דקות זה הרבה זמן בפוטבול, והנה הוא הולך על דאון רביעי וששה יארדס מקו השש שלו כאילו אין לו דאגה בעולם. כמובן שהמסירה היתה INCOMPLETE. אולי הוא לא היה צריך לשרוף את ספר האימון שלו?

זה יכול היה להסתיים ב-DISASTER אמיתי למאמן שזכה בשלושה סופרבולים, ולאובססיית ההימורים שלו.

אבל הבנאדם הוציא בסוף נצחון בשיניים – נצחון בלתי אפשרי,  אפילו מעוות איכשהו "כי לא הגיע לו" אחרי ההחלטה על קו ה-24.  אבל ביליצ'ק הוא מאמן המחליט החלטות מסריחות, שגוגות,  ומקוללות – ומנצח איתן. לכן הוא הבנזונה השנוא והמפלצתי ביותר לכל שונא הפטריוט באשר הוא שם.

אבל בדברים שכולם שונאים אותו וגם אני שונא, ישנה לו מעלה אחת שבגללה בלבד ישנה לי סימפטיה מסויימת בלבי כלפיו: אהבת האין קץ שלו לטום בריידי, והבטחון שיש לו בקוורטרבק שלו כאילו הוא בן-אלוהים כל-יכול!

בריידי עשה את ביליצ'ק  המעוות ומעקם הזה שוב לגאון. אני לא יודע אם ביליצ'ק הוא גאון, מהמר, או מכופף ומקמר. כל מה שאני יודע עליו הוא שהוא מנצח, והוא עושה את נצחונותיו על הגב של הקוורטרבק עם פני שחקן הוליווד הנשוי לאשה היפה בעולם, ושבעורקיו זורמים מי קרח במקום דם. הבריידי הזה עשה MAGICAL DRIVE של 70 יארדס שהסתיים עם סטרייק ל-TD מ-17 יארדס לרוקי קנדל תומפקינס עאם 5 שניות לסיום, ואיצטדיון חצי ריק. 40,000 איש לא האמינו שהעסק ניתן לתיקון ובשעת-נפש קמו ועזבו את האיצטדיון. פעם חשבתי שרק הקהל של מיאמי מסוגל לזה, אבל הקהל של בוסטון? בפוקסבורו? 40 אלף מטומטמים שהפסידו את אחד מהקאםבקס המדהימים בהסטוריה של הפוטבול. כמובן שהיום כולם יטענו ש-"אנחנו נשארנו; המטומטמים האחרים עזבו!".

אחרי המשחק ביל ביליצ'ק בקושי חייך או נראה מאושר. כל מה שאמר על בריידי היה "זה מה שהוא עושה". זהו, זאת המחמאה הגדולה שלו, וזה כל מה שהיה לו לומר.

אני ממש לא יודע אם הוא גאון, או סתם מטומטם בנזונה שאלוהים החליט להכניס למוחו את אלילת המזל.

היי, ביליצ'ק. בריידי הוא לא סתם "זה מה שהוא עושה". הוא גם הוציא אותך מבור מלא של קקה בו היית שקוע עד הצוואר, ואני לא יודע כיצד היית יוצא מזה. HE BAILED YOU BIG TIME!!!!

כמובן שביליצ'ק איננו מטומטם. בטוח ובטוח שיש לו יד ב-NO HUDDLE OFFENSE שזה כל מה שבריידי עשה, התקפה בה לווייד רסיברס, לטייט אנדס, ולמעשה לכולם ישנם רק ראשי תיבות מה לעשות, והשאר היא אימפרוביזציה אישית בהתאם לסוג ההכנה העומדת בפניהם. אבל מאחר ולניו אורלינס סיינטס לא היה זמן להתארגן ולעשות תיקונים ו-ADJUSTMENTS בהגנה, בריידי התקיף והתקיף ללא האדל, וכאן – בטוח – לביל ביליצ'ק ישנה יד בארגון הדברים. הנו האדל השאיר את הגנת הסיינטס בחוסר משקל ברגעים האחרונים, כשכל מה שהדאיג אותם היה להגיע חזרה לקו ההגנה בזמן, לפני שבריידי זורק, כי זה 5 יארדס פנלטי אוטומטי וכך בריידי היה יכול להתקדם עם עוד 5 ועוד 5 ועוד 5.

הסיינטס בנו בהפסקה הפרש של 10, ובסוף כל מה שראית זו הגנה GASPING FOR AIR, מנסה לקלוט את ההפגזה שבאה עליהם בנסיון נואש להחזיק ביתרון עד השריקה המסיימת. מה שה-DEFENSIVE PLAN של הסיינטס – TO CONTAIN את הפטריוטס ואת בריידי ע"י הריגת שניות יקרות – גרם הוא לקחת מידיהם הם את הנשק העיקרי שלהם, הטייט-אנד ג'ימי גראהאם, שבא למשחק אחרי ארבעה משחקים רצופים של 100 יארדס-פלוס. לניו אינגלנד יש את התשובה הטובה מכולם לגראהאם – הקורנרבק אקיב טאליב. אבל הוא יצא בפציעה ברבע השלישי עם פציעת ירך, ובמקום להתחיל ללכת על גרהאם, הסיינטס החליטה לבזבז זמן בהגנה. התוצאה? גרהאם אפס יארדס בתפישה. אפס יארדס טוטאל. שחקן ההתקפה הטוב ביותר מסיים עם "אפס!".

אבל גם כך הפטריוטס היו זקוקים לתשע נשמות כדי להציל את המשחק. לתשע נשמותיהם קוראים תשע פעמים בריידי. זה הכל שבוע אחרי המשחק הגרוע ביותר הזכור לי ממנו בהפסד האיום לסינסינטי בשבוע שעבר.

אחרי שהפטריוטס צימצמו את הסיינטס לבעיטת שדה בריידי זרק את האינטרספשיון היחיד שלו במסירה קצרה מדי לג'וליאן אדלמן. מסירה אסורה לחלוטין. כל מה שהיה לו לומר אח"כ היה "BAD THROW"?

אבל היא לא נישבר. אנשים כבריידי לעולם לא ניישברים, או שזה לא נראה על פניהם.  בדרייב האחרון של 70-פלוס יארדס –  כמובן ללא טיים-אאוטס, עם 73 טיקים בשעון –  בריידי שלח חץ של 23 יארדס לאמצע לאדלמן.. ואז שני חיצים נוספים, אחד ל-16 יארדס לחתום החדש אוסטין קולי, ועוד חץ קצר של 6 לרוקי ארון דובסון.

ואז התחילה הדראמה האמיתית בה הוכיח בריידי שוב – בפעם המאה – שהוא הקלאץ' קוורטרבק הטוב ביקום. "אנחנו כולנו מסתכלים על בריידי", אמר קולי כשניגמר, "והבנאדם נראה רגוע כאילו הוא הולך להנאתו על חוף הים. השקט הנפשי שלו הוא מדבק. פתאום כולנו התחלנו להאמין…".

אחרי 2 אינקומפלישיונס (מסירות שלא ניתפסו), בריידי היכה לעבר קולי פגז של 9 יארדס ב-QUICK OUT בדאון רביעי, ו-4 יארדס. אז בא ה-SPIKE לריצפה לעצור את השעון. נשארו 10 שניות. 

בריידי זרק קרן לייזר לתומפקינס שרץ מאחורי אנשים לפינה, מסירה שג'בארי גרין המגן היה צריך אולי שני סנטימטרים בכדי לשנות כיוונה ע"י דחיפת הכדור. אבל לא היו לו שני סנטיטמטרים. מה שהיה הוא שכל השחקנים כמעט היו באנד-זון. בריידי נשאר כמעט לבדו לחפש מטרה בתוך האנד-זון. היה לו חלון קטנטן להכניס דרכו כדור לתומפקינס. כפי שאמרתי – שני סנטימטר נמוך יותר, או שני סנטימטרים הצידה יותר, והמסירה היא INCOMPLETE.

לפני ה-70 יארדס האחרונים, בריידי זרק  ל-20 מ-36 ל-199 יארדס , אינטרספשיון אחד, ו-5 סאקים. יום גרוע לחלוטין. עד לסידרה האחרונה בריידי זרק רק ל-36 יארדס בכל החצי השני. אבל ה-70 יארדס עשו אותו שוב לגואל. למנצח. אולי שוב ל-MVP של הליגה.

אני חייב לומר כמה מילים על אוסטין קולי. הוא היה HUGE בדקות האחרונות. ההתקפה של ביליצ'ק היא כה מסובכת שרק פיזיקאים בתורת הגרעין מבינים אותה. אבל ה-"ONE MINUTE OFFENSE" הוא פשוט ביותר: "עשה כאוות נפשך, אבל עשה רק את הדברים שיביאו נצחון". כמובן שזה כולל ריצות לקו החוץ לתפיסת מסירה וריצה החוצה לעצירת השעון. אבל אין בה הרבה PATTERNS. כל אחד בוס לעצמו. וקולי הוכיח שזה בדיוק המבנה המתאים לו: תן לו חופש, והוא ימצא את הדרך להיות חופשי. הוא חתם רק 6 ימים קודם בגלל הפציעה לרסיבר דני אמנדולה, ושתי התפיסות האחרונות שלו היו HUGE. הן ניצחו את המשחק.

הפטריוטס שיחקו לפני שבוע את משחקם הגרוע ביותר לפחות מאז 2009 נגד הג'טס. הם חזרו עם 30 נקודות נגד הגנת הסיינטס, השלישית בטיבה בליגה. הם עשו זאת עם 26 דאונים ראשונים ו-376 יארדס. איזה הבדל מול סינסינטי בשבוע שעבר, ההגנה בין הגרועות בליגה, שנגדה עשו רק 14 דאונים ראשונים ו-248 יארדס.

צמצום דרו בריז ל-17 מ-36 לס"ה 236 יארדס אף הוא הישג גדול, והניתרול של גרהאם הוא נצחון הגנתי נוסף.

והנקודה האחרונה החשובה היא הטייט-אנד מייקל הומנוונוי. עדיין יש טון של שאלות בקשר לחזדרה של רוב גרונקוסקי. אז הפטריוטס החליטו להשתמש במייקל בעיקר כבלוקר. אבל לאט לאט התברר שהבנאדם מסוגל לנוע ולתפוס כדורים. אתמול הוא תפס 4 מסירות ל-57 יארדס, כולל תפיסה ל-19 יארדס בדאון שלישי, ו-18 ו-18 בדאון שני ו-11 ודאון שני ו-15. הוא הוכיח שאם גרונקוסקי לא חוזר, הפטריוטס מצאו תחליף כלל לא רע!

(אשמח אם בתגובות יבוא לכם לדסקס משחקים אחרים)

 

 

 בייסבול

 

בוסטון רד סוקס 6 – דטרויט טייגרס 5 (1-1 במשחקים)

 IT AIN'T OVER TILL IT'S OVER.

זה היה נכון באיצטדיון פוקסבורו עם תום בריידי אחה"צ  במשחק של ניו אינגלנד פטריוטס, וזה היה נכון עם הרדסוקס. תום בריידי דחף את הפטריוטס של בוסטון בשניות האחרונות לנצחון 27-30, ודייויד אורטיז חבט גראנד-סלאם מפלצתי עם שניים שרופים בסוף האינינג השמיני, שהפך את יתרון דטרויט 5-1 לשוויון 5-5, בחבטה אחת שהצדיקה את כל מאמרי מהיום על "למה הבייסבול הוא המשחק הטוב ביותר". דויד אורטיז. אחד מהשמנים שצחקתם עליו, אבל אחד החובטים המעולים במשחק. הבטן הגדולה עוזרת בסיבוב היוצר כוח צנטריפוגלי, ועוזרת לו לשמור על שיווי משקלו, בדיוק כמו זורק הדיסקוס השמן שמשקלו עוזר לו להישאר במעגל.

לאורטיז יש את זוג הזרועות המהירות במשחק. לשחקן יש 1.2 שניות זמן לראות את הכדור, לנבא להיכן יגיע, ולראות לפי סיבובו איזה מין כדור זה: סתם מהיר? SPLIITTER? CHANGE UP? ואז להביא את המחבט לאחור, ובתנופה קדימה.

הכדור הגיע נמוך. אילו לא חבט אני לא בטוח כיצד השופט היה קורא אותו, בול או סטרייק. אורטיז "BIG PAPI" בן ה-37 מסנטו דומינגו, הרפובליקה הדומיניקנית שיצרה עשרות שחקני-על לבייסבול האמריקאי, לא חיכה לשופט. הוא לקח את גופו הכבד כמו טנק שרמן, ובחט מפלצת לסנטר פילד, ממש לעבר ה-BULLPEN אליו הגיע איש השדה הימני טורי האנטר, ניתר עד קצה גובהו, הכדור חמק לו אולי 3 סנטימטר מעל הכפפה, והוא התהפך בסלטה מאחורי הגדר ונעלם. הוא נפל איזה 2 מטרים, ואחד מהפיצ'רים המחליפים של הרד סוקס מיהר להרימו ולראות שהוא בסדר.

איצטדיון עמוס פרץ ברעם. יופוריה. טרוף חושים. אינינג אחד לפני דטרויט שלטה לחלוטין במשחק כשלרד סוקס יש רק HIT אחד נגדם ב-16 אינינגים. הפגז בא מהזריקה הראשונה של ה-CLOSER יואקים בנויט. אולי היו צריכים להחליפו כי וויל מידלברוק עשה דאבל. הוא אז הוליך את ג'קובי אלסבורי ב-4 'בוליםק. דסטין פדרויה חבט סינגל להעמיס את כל הבסיסים. עתה התור של אורטיז. אשתי גייל היא היחידה ששמעה אותי צורח "TAKE BENOIT OUT!"! אני שונא את הרדסוקס בגלל שאני אוהד היאנקיס ולעולם לא אשכח את החזרה מ-0-3 באינינג ה-9 עם שני אאוטים שכתבתי עליה בטור על הבייסבול. אני שונא את הזקנים המכוערים שלהם. הם לא נראים רק מכוערים, הם נראים גם מלוכלכים, ואני כבר ראיתי כינים בזקנים שלהם היום במלון בטלוויזיה של 84 איטשים.

אבל מה? הם לא ויתרו. ראית זאת בשפת הגוף שלהם. וכשאורטיז – עונה אחת חבט 56 הום ראנס, ו-10 פעמים אול-סטאר, ניגש בשקט, ללא הרבה הופלה, לקח את המחבט, שיפשף אותו, הסתכל עליו. מילמל כמה מילים לעצמו – בוודאי ליישו; כן הדומיניקנים הם קתולים בנשמה – וחבט את הכדור הראשון שהגיע אליו. הוא נעמד רגע כי רצה להיות בטוח שהכדור עובר את הגדר. רק אחרי שהאנטר התקרבל מאחורי הגדר הוא יצא בריצתו הקלילה, ללא חיוך מיוחד בפניו, סתם ריצה של גבור.

 

נסיון הצלת הכדור של האנטר, שהסתיים ב-BULLPEN

 

היי, עדיין לא קרה שום דבר. 5-5.

דטרויט נישרפה 1,2,3.

BOTTOM OF THE NINTH.  המנג'ר של הרדסוקס לוחש כמה מילים לחובט הראשון ג'וני גומז. הוא חובט BASE RUN. אח"כ באה שגיאת זריקה של השורטסטופ של דטרויט חוזה איגלסיאס, וגומז הולך ל-'שני'. עכשיו באה זריקת פיץ' פראית וגומז רץ לבסיס השלישי. שתי שגיאות הביאו אותו מהבסיס הראשון לשלישי. זוכרים מה כתבתי על ה-"ERRORS" – 'השגיאות'? הכל קרה היום להצדיק את מאמרי. עתה מגיע הקצ'ר של הרדסוקס ג'רוד סלטהלמאצ'יה (באנגלית SALTALAMACCHIA). הוא חובט סינגל שעובר ליד השורטסטופ איגלסיאס שלא מצליח לעוצרו. גומז מגיע הביתה. 5-6.

זה בייסבול. הפיצ'ינג של דטרויט היה שוב נפלא, אבל הפעם עד האינינג השמיני. שרצר הפיצ'ר היה נפלא עד שהתעייף. במשחק הראשון ה-BULLPEN  של דטרויט היה FLAWLESS. הערב הוא התפרק בשמיני. זהו BASEBALL PLAYOFF במיטבו.

נצחון גדול, עצום לבוסטון. אבל לכל האוהדים של עיר השעועית, עלי להזכירכם: המצב 1-1. אתם מגיעים לשלושה משחקים רצופים לדטרויט. איבדתם את יטתרון הבית. הכל פתוח!

 
 
 

משחקי הפוטבול של יום ראשון

ניו אינגלנד פטריוטס (1-5) 30 – ניו אורלינס סיינטס (1-5) 27

 

יש משהו בביל ביליצ'ק הזה שאני לא מסוגל להסביר. הוא אדם שאי אפשר לחבב. הוא מוזר. הוא נגע לעתונאים. אבל אולי כולנו – חוץ מאנשי בוסטון – שונאים אותו, אבל אלוהים אוהב אותו. הוא בטח חי נכון.

עם שלוש דקות לסיום הוא  הוא שם זין על תורת הסיכויים, שם זין על כל הידוע בפוטבול, והדליק את "ספר המאמנים" במצית. שלוש דקות זה הרבה זמן בפוטבול, והנה הוא הולך על דאון רביעי וששה יארדס מקו השש שלו כאילו אין לו דאגה בעולם. כמובן שהמסירה היתה INCOMPLETE. אולי הוא לא היה צריך לשרוף את ספר האימון שלו?

זה יכול היה להסתיים ב-DISASTER אמיתי למאמן שזכה בשלושה סופרבולים, ולאובססיית ההימורים שלו.

אבל הבנאדם הוציא בסוף נצחון בשיניים – נצחון בלתי אפשרי,  אפילו מעוות איכשהו "כי לא הגיע לו" אחרי ההחלטה על קו ה-24.  אבל ביליצ'ק הוא מאמן המחליט החלטות מסריחות, שגוגות,  ומקוללות – ומנצח איתן. לכן הוא הבנזונה השנוא והמפלצתי ביותר לכל שונא הפטריוט באשר הוא שם.

אבל בדברים שכולם שונאים אותו וגם אני שונא, ישנה לו מעלה אחת שבגללה בלבד ישנה לי סימפטיה מסויימת בלבי כלפיו: אהבת האין קץ שלו לטום בריידי, והבטחון שיש לו בקוורטרבק שלו כאילו הוא בן-אלוהים כל-יכול!

בריידי עשה את ביליצ'ק  המעוות ומעקם הזה שוב לגאון. אני לא יודע אם ביליצ'ק הוא גאון, מהמר, או מכופף ומקמר. כל מה שאני יודע עליו הוא שהוא מנצח, והוא עושה את נצחונותיו על הגב של הקוורטרבק עם פני שחקן הוליווד הנשוי לאשה היפה בעולם, ושבעורקיו זורמים מי קרח במקום דם. הבריידי הזה עשה MAGICAL DRIVE של 70 יארדס שהסתיים עם סטרייק ל-TD מ-17 יארדס לרוקי קנדל תומפקינס עאם 5 שניות לסיום, ואיצטדיון חצי ריק. 40,000 איש לא האמינו שהעסק ניתן לתיקון ובשעת-נפש קמו ועזבו את האיצטדיון. פעם חשבתי שרק הקהל של מיאמי מסוגל לזה, אבל הקהל של בוסטון? בפוקסבורו? 40 אלף מטומטמים שהפסידו את אחד מהקאםבקס המדהימים בהסטוריה של הפוטבול. כמובן שהיום כולם יטענו ש-"אנחנו נשארנו; המטומטמים האחרים עזבו!".

אחרי המשחק ביל ביליצ'ק בקושי חייך או נראה מאושר. כל מה שאמר על בריידי היה "זה מה שהוא עושה". זהו, זאת המחמאה הגדולה שלו, וזה כל מה שהיה לו לומר.

אני ממש לא יודע אם הוא גאון, או סתם מטומטם בנזונה שאלוהים החליט להכניס למוחו את אלילת המזל.

היי, ביליצ'ק. בריידי הוא לא סתם "זה מה שהוא עושה". הוא גם הוציא אותך מבור מלא של קקה בו היית שקוע עד הצוואר, ואני לא יודע כיצד היית יוצא מזה. HE BAILED YOU BIG TIME!!!!

כמובן שביליצ'ק איננו מטומטם. בטוח ובטוח שיש לו יד ב-NO HUDDLE OFFENSE שזה כל מה שבריידי עשה, התקפה בה לווייד רסיברס, לטייט אנדס, ולמעשה לכולם ישנם רק ראשי תיבות מה לעשות, והשאר היא אימפרוביזציה אישית בהתאם לסוג ההכנה העומדת בפניהם. אבל מאחר ולניו אורלינס סיינטס לא היה זמן להתארגן ולעשות תיקונים ו-ADJUSTMENTS בהגנה, בריידי התקיף והתקיף ללא האדל, וכאן – בטוח – לביל ביליצ'ק ישנה יד בארגון הדברים. הנו האדל השאיר את הגנת הסיינטס בחוסר משקל ברגעים האחרונים, כשכל מה שהדאיג אותם היה להגיע חזרה לקו ההגנה בזמן, לפני שבריידי זורק, כי זה 5 יארדס פנלטי אוטומטי וכך בריידי היה יכול להתקדם עם עוד 5 ועוד 5 ועוד 5.

הסיינטס בנו בהפסקה הפרש של 10, ובסוף כל מה שראית זו הגנה GASPING FOR AIR, מנסה לקלוט את ההפגזה שבאה עליהם בנסיון נואש להחזיק ביתרון עד השריקה המסיימת. מה שה-DEFENSIVE PLAN של הסיינטס – TO CONTAIN את הפטריוטס ואת בריידי ע"י הריגת שניות יקרות – גרם הוא לקחת מידיהם הם את הנשק העיקרי שלהם, הטייט-אנד ג'ימי גראהאם, שבא למשחק אחרי ארבעה משחקים רצופים של 100 יארדס-פלוס. לניו אינגלנד יש את התשובה הטובה מכולם לגראהאם – הקורנרבק אקיב טאליב. אבל הוא יצא בפציעה ברבע השלישי עם פציעת ירך, ובמקום להתחיל ללכת על גרהאם, הסיינטס החליטה לבזבז זמן בהגנה. התוצאה? גרהאם אפס יארדס בתפישה. אפס יארדס טוטאל. שחקן ההתקפה הטוב ביותר מסיים עם "אפס!".

אבל גם כך הפטריוטס היו זקוקים לתשע נשמות כדי להציל את המשחק. לתשע נשמותיהם קוראים תשע פעמים בריידי. זה הכל שבוע אחרי המשחק הגרוע ביותר הזכור לי ממנו בהפסד האיום לסינסינטי בשבוע שעבר.

אחרי שהפטריוטס צימצמו את הסיינטס לבעיטת שדה בריידי זרק את האינטרספשיון היחיד שלו במסירה קצרה מדי לג'וליאן אדלמן. מסירה אסורה לחלוטין. כל מה שהיה לו לומר אח"כ היה "BAD THROW"?

אבל היא לא נישבר. אנשים כבריידי לעולם לא ניישברים, או שזה לא נראה על פניהם.  בדרייב האחרון של 70-פלוס יארדס –  כמובן ללא טיים-אאוטס, עם 73 טיקים בשעון –  בריידי שלח חץ של 23 יארדס לאמצע לאדלמן.. ואז שני חיצים נוספים, אחד ל-16 יארדס לחתום החדש אוסטין קולי, ועוד חץ קצר של 6 לרוקי ארון דובסון.

ואז התחילה הדראמה האמיתית בה הוכיח בריידי שוב – בפעם המאה – שהוא הקלאץ' קוורטרבק הטוב ביקום. "אנחנו כולנו מסתכלים על בריידי", אמר קולי כשניגמר, "והבנאדם נראה רגוע כאילו הוא הולך להנאתו על חוף הים. השקט הנפשי שלו הוא מדבק. פתאום כולנו התחלנו להאמין…".

אחרי 2 אינקומפלישיונס (מסירות שלא ניתפסו), בריידי היכה לעבר קולי פגז של 9 יארדס ב-QUICK OUT בדאון רביעי, ו-4 יארדס. אז בא ה-SPIKE לריצפה לעצור את השעון. נשארו 10 שניות. זמן מספיק לפילד גול לשוויון, או זריקה לאנד-זון לטאצ'דאון. אני לא צריך לומר לכם מה בריידי בחר – ואני בטוח כמעט שזאת היתה בחירתו ולא בחירת ביליצ'ק.

בריידי זרק קרן לייזר לתומפקינס שרץ מאחורי אנשים לפינה, מסירה שג'בארי גרין המגן היה צריך אולי שני סנטימטרים בכדי לשנות כיוונה ע"י דחיפת הכדור. אבל לא היו לו שני סנטיטמטרים. מה שהיה הוא שכל השחקנים כמעט היו באנד-זון. בריידי נשאר כמעט לבדו לחפש מטרה בתוך האנד-זון. היה לו חלון קטנטן להכניס דרכו כדור לתומפקינס. כפי שאמרתי – שני סנטימטר נמוך יותר, או שני סנטימטרים הצידה יותר, והמסירה היא INCOMPLETE.

לפני ה-70 יארדס האחרונים, בריידי זרק  ל-20 מ-36 ל-199 יארדס , אינטרספשיון אחד, ו-5 סאקים. יום גרוע לחלוטין. עד לסידרה האחרונה בריידי זרק רק ל-36 יארדס בכל החצי השני. אבל ה-70 יארדס עשו אותו שוב לגואל. למנצח. אולי שוב ל-MVP של הליגה.

אני חייב לומר כמה מילים על אוסטין קולי. הוא היה HUGE בדקות האחרונות. ההתקפה של ביליצ'ק היא כה מסובכת שרק פיזיקאים בתורת הגרעין מבינים אותה. אבל ה-"ONE MINUTE OFFENSE" הוא פשוט ביותר: "עשה כאוות נפשך, אבל עשה רק את הדברים שיביאו נצחון". כמובן שזה כולל ריצות לקו החוץ לתפיסת מסירה וריצה החוצה לעצירת השעון. אבל אין בה הרבה PATTERNS. כל אחד בוס לעצמו. וקולי הוכיח שזה בדיוק המבנה המתאים לו: תן לו חופש, והוא ימצא את הדרך להיות חופשי. הוא חתם רק 6 ימים קודם בגלל הפציעה לרסיבר דני אמנדולה, ושתי התפיסות האחרונות שלו היו HUGE. הן ניצחו את המשחק.

הפטריוטס שיחקו לפני שבוע את משחקם הגרוע ביותר לפחות מאז 2009 נגד הג'טס. הם חזרו עם 30 נקודות נגד הגנת הסיינטס, השלישית בטיבה בליגה. הם עשו זאת עם 26 דאונים ראשונים ו-376 יארדס. איזה הבדל מול סינסינטי בשבוע שעבר, ההגנה בין הגרועות בליגה, שנגדה עשו רק 14 דאונים ראשונים ו-248 יארדס.

צמצום דרו בריז ל-17 מ-36 לס"ה 236 יארדס אף הוא הישג גדול, והניתרול של גרהאם הוא נצחון הגנתי נוסף.

והנקודה האחרונה החשובה היא הטייט-אנד מייקל הומנוונוי. עדיין יש טון של שאלות בקשר לחזדרה של רוב גרונקוסקי. אז הפטריוטס החליטו להשתמש במייקל בעיקר כבלוקר. אבל לאט לאט התברר שהבנאדם מסוגל לנוע ולתפוס כדורים. אתמול הוא תפס 4 מסירות ל-57 יארדס, כולל תפיסה ל-19 יארדס בדאון שלישי, ו-18 ו-18 בדאון שני ו-11 ודאון שני ו-15. הוא הוכיח שאם גרונקוסקי לא חוזר, הפטריוטס מצאו תחליף כלל לא רע!

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. לשי, ולשאר רפי ההבנה בבייסבול באתר: אתם חושבים שהשמנים "לא בכושר"? ומה בהרמת משקולות במשקל כבד? השמנים הרוסים ששוקלים 230 ק"ג הם "לא בכושר"?
    ניסיתי להסביר למה משקל כבד הוא יתרון בחבטה בבייסבול. לא היו משלמים לדויד אורטיז 18 מיליון דולארים אם הוא "לא היה בכושר", ויש מספיק אמריקאים "בכושר אופטימלי" שהיו יכולים להביא במקומו. אז למה לא מביאים במקומו?
    BECAUSE HE IS THE BEST.
    ואם לא מוצא חן בעיניכם, הפסיקו לקרוא בייסבול, כי הקרירה שלכם מבוזבזת בגלל חוסר הבנה, אז למה לבזבז את זמנכם וזמני?

  2. (שי כתב בתגובה למאמר הבייסבול שבגלל שהם "שמנים" בייסבול הוא "לא ספורט כי הם שמנים 'לא בכושר', אז הגבתי לו כאן כי דויד אורטיז שחבט גראנד סלאם שידובר בו הרבה הוא שמן בן 37 השוקל איזה 300 פאונדס, אבל אחד החובטים הטובים ביותר בבייסבול. גם בייב רות', לדעתי הספורטאי מס' 1 בעולם (מייקל שני. מוחמד עלי שלישי. בנויט רביעי) היה 'שמן'.

  3. ד"ר מנחם
    את תתרגש מכמה ילדים בני 16 16 וחצי
    גם מומי חשב שאלו דובים , לא דובים ולא יער
    קשה מאוד לחבוט בכדור
    מומי שונא את הבוסטון בכל ספורט מדוקים , פוטבול ,ביסבול וכמובן את הסלטיקס

    השם בוסטון גורם לי לרצות להקיא את הלאפה שדפקתי לארוחת בוקר
    פעם עשיתי טיול בבוסטון , כולם שם או סטודנטים או פועלים , כל אחת שיחקה למומי פוזה של ד"ר לכימיה
    בבוסטון אם אתה לא יודע את החוקים של ניוטון או החוקים של שרזינגר החציל נשאר במכנס .

    1. סוף סוף העמידו אותך במקומך!! יא אינבציל.
      שרדינגר ולא שרזינגר,והסטודנטיות שם לא נתנו לך לא בגלל שהחציל שלך פצפון ולא בגלל שאתה לא מכיר את תורת היחסות של אינשטיין , אלא בגלל שאתה מטר ואסימון, קרח ושמן

      1. אדון חבושה
        משחק לנו אותה קזנובה מראש העין ונותן המלצות לחציל ?
        שריזנגר שרידנגר , מעניין למומי ת'חור של הטוסיק

        מה שמומי נתן , חבושה בחיים לא יקח
        מומי מרגיש לחבוש יש אובססיה גדולה מאוד לחציל של מומי
        מומי יאמר זאת הפעם השלושים , מומי לא בקטע של חציל במיונז למרות שחבושה רומז " לכאורה " שהחציל של מומי בקושי מלפלפון חמוץ
        מומי חושד שחבושה בכלל מרמה בדמקה , בוחש בשוקו , שניצל וינאי ( אחד שדפקו לו את הצורה עד דק ) ומתבייש לאכזב הורים

        1. אדון מומי יקר ,
          היה זה בשנת 82 כשעמדתי לידך במשתנה אצל שאול האפסנאי,החציל המפורסם התגלה כחצילון יפני , והיד של מומו היתה מלאה ביבלת שבשפה הרפואית נקראת ״עודיפיוס שיפשופיוס״.
          לכן אדון מיונז חמוד שלי, חבושה לא חושק בעכוזך ואף לא בחצילון הגמדי שלך , הוא רק רוצה להוציא את האמת לאור ושכל נער ונערה בישראל יידעו כי המתחזה להיות חציל אינו לא שעועית ירוקה

  4. הבעיה של הבייסבול היא גם הגורם של הכדורגל להיות הספורט הנפוץ ביותר.
    כדורגל – שים את הכדור בין שני העמודים.
    כדורסל – שים את הכדור בטבעת.
    פוטבול וראגבי – צריך לעבור את הקו עם הכדור (פוטבול יותר מסובך ועם יותר חוקים).

    זה ההתקפה.
    הגנה – למנוע מהתוקף להצליח.

    בייסבול הוא יותר מסובך. יש שם יותר תפקידים וחוקים. הוא דורש יותר ציוד ייעודי
    הבנתי את המאמר הקודם ואכן נראה שאתה צודק.
    אבל, וזה אבל גדול, במאמר הנוכחי יש כל כך הרבה מושגים מקצועיים שאינם מוכרים להדיוט כמוני, שאני לא ממש מבין על מה אתה מדבר.
    ראיתי סרטי בייסבול – 42, מאני-בול… ועדיין אין לי מושג מה עושים שם.

    אולי כדאי שתתן מאמר עם מבוא לבייסבול, שנבין את המאמרים בספורט הזה…

    ואולי זו רק הבעיה אתי, שמעולם לא הצלחתי להבין לגמרי את החוקים במשחק הזה…

    מבייסבול אפשר להנות רק אם אתה יודע את החוקים

  5. בליצ'ק לא שרף שום ספרי אימון הוא פשוט חושב מחוץ לקופסה כשצריך.

    בתכלס המהלך שאתה מדבר עליו הוא דאון 4 ל 6 יארד כשהכדור בחצי שלך. בדר"כ רוב המאמנים היו מעיפים את הכדור בפאנט כדי לקוות שההגנה תוכל לעצור ולתת עוד הזדמנות להתקפה.

    בליצ'ק הסתמך על כך שבכל מקרה יצטרך עצירה של ההגנה וזה לא משנה אם הסיינטס יחזיקו בכדור, כל עוד לא יגיעו לאנד זון ויסתפקו בשער שדה מה שיתן פטס עוד ניסיון לדרייב מנצח..

    הסיינסטס מצידם חשבו לעצמם שאם ישחקו את השעון נכון ומקסימום יגיעו לשער שדה ויגדילו לפער 4 הניצחון כמעט מובטח להם.

    אז נשארו 73 שניות על השעון ללא פסקי זמן ובריידי הריץ נו-האדל אחרי נו האדל כמו שלא נראה הרבה זמן, זה היה נראה כמו כדורגל ולא פוטבול !

    ואם בריידי בזון, המסירות של ה 15-20 יארד האלה פשוט רוצחים את היריבה מבפנים ואני בטוח שבמסירה האחרונה הם היו כאלה אחוזי בהלה שבסוף אכלו את מה שבישלו.

  6. מנחם – נהדר כרגיל רק תיקון קל – ההגנה של סינסי נהדרת. כבר כמעט 20 משחקים לא מוסרים עליה יותר מ-300, וזה הרצף הכי ארוך בליגה.

  7. מנחם,עשית טוב לכל האוהדים מבינטאון. גם אחרי משחקים גדולים (ואולי במיוחד אחריהם) פרשנות טובה מוסיפה טוב על הנשמה.
    תודה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט