אדם סילבר, קומישינר ומשורר / No Funny Shtuff

שלום לכולם, וכמובן  和平אם בטעות השתחל לכאן סיני אקראי.

שמי אדם סילבר, בן 58, יליד ריי שבמחוז ווסטצ'סטר, ניו יורק, עורך דין במקצועי וקומישינר ה-NBA.

אבל את זה אתם כבר יודעים.

מה שאתם לבטח לא יודעים הוא שאני חוטא גם בכתיבת שירה- אמנם למגירה עם מנעול כפול, טביעת אצבע ושאלת אבטחה שאת תשובתה רק אני אמור לדעת ("האם בהגרלת הלוטרי ב-1985 דיוויד שטרן ידע שהוא מוציא את המעטפה של הניקס?")- בעיקר באותם רגעים בודדים כששיחת טלפון כלשהי עם בעלים או שחקן מסתיימת או במקרים יותר קשים כשסגן הקומישינר, מארק טייטום, שולח תזכורת שלישית איך להחליף רקע בזום.

*

האדם מכחיד את הלוויתן הלבן

האדם מכחיד את הקוף והתן

האדם מכחיד את הדבורה והיסעור

האדם מכחיד את הקנגורו והיחמור

האדם מכחיד את הפיל והג'ירף

האדם מכחיד את הקרנף

האדם מכחיד את ההיפופוטם

האדם מכחיד אדם

*

ובסך הכל היינו על הגל. הכסף זרם. נכון, ציוץ של מה-שמו מיוסטון, שאיזכור שמו בלבד גורם לי לרצות להרחיק את קשת השלוש במטר וחצי, נתן מכה קטנה לכנף. אבל בגדול- איזו אימפריה. אמריקה. אבל אז- אם הייתם אומרים לי שבהמשך השנה קובי בראיינט ימות בהתרסקות מסוק ושבנוסף, פתאום, משום מקום (שוב, משום מקום) תצוץ לה פתאום הקורונה הזו, הייתי אומר לכם שאתם משוגעים.

*

משוגעים, רדו מהגג

הוא מט לנפול!

ואל תגידו לא ידענו

כי הרי ידוע לכל

שעדיף להישאר

משוגע בריא

ממשוגע עם אגן שבור

וקרע בטחול

*

כשנאלצנו לקטוע את מחזור המשחקים ההוא במרץ, ולאחריו את הליגה כולה, אפשר לומר שעולמי חרב עליי. הדבר הבטוח היה לסגור את העסק עד לעונה הבאה, על פניו זה מה שנכון לעשות. אבל אז, שבועיים וחצי בדיוק אחרי הסגירה, ואחרי שקיבלתי באותו הערב תזכורת ממארק טייטום שיצא רקע חדש בזום של כוכב המוות, נכנסתי למקלחת. וכאן קרתה לי הארה.

כל גבר מכיר זאת- אתה מתכנן להיכנס למקלחת מהר-מהר, להסתבן צ'יק-צ'ק ולצאת בזריזות להתנגב ולהתלבש, כי ישנן המון משימות בהמשכו של אותו ערב- לענות על מייל מהעבודה, להכין ארוחת ערב, להרדים את הילדה, להקריא סיפור לילד. סיפור.

אבל, אתה נכנס למקלחת, ראשך מזרז אותך- תסתבן, תישטף, תצא! רק שפתאום עיניך נתקלות במרכך השיער של אישתך. אווווו… התלבטות צצה. ראשך מזרז אותך- לא! תסתבן, תישטף, תצא! אבל אתה תקוע על המרכך. ראשך ממשיך לנסות לשכנע- למה עכשיו להתחיל עם זה? אין זמן. יש לך ראש לזה עכשיו? תסתבן, תישטף, תצא!

לא. אתה דווקא מתחיל עם זה. ואתה ממשיך. ומי שמתחיל אומרים לו גמור. מה, לא הייתם עושים כמוני? בדיוק. אז המקלחת לקחה עוד חמש דקות (ותודה לווילו ביי) ומיד אחרי שיצאתי והתנגבתי צעקתי לאשתי: "מגי! אנחנו חוזרים! לא נעשה מה שכולם חושבים שצריך- נסתבן, נישטף ונצא- אלא נעשה את האקסטרה מאמץ! אנחנו חוזרים!"

*

ענן אחד

קטן ולבן

המזכיר ישבן של בחורה

מושך את העין הרבה יותר

ממאה עננים של סערה

*

השאלה היתה- מתי? מתי להחזיר את הליגה? אני רציתי כמה שיותר מהר, בעיקר כי חששתי שהשחקנים יתמוססו לתוך העולמות שלהם. אבל הכי מהר היה בקיץ.

פחדתי שהשחקנים יתפחו- יוקיץ' יוסיף עשרה פאונד, דונצ'יץ' עשרים פאונד, הארדן, לאורי, כרמלו, ציון שלנו. אוי ציון… על אוצר קשה יותר לשמור מאשר להרוויחו… ציון שלנו.

*

זה קיץ

וזה חם

כמו בסיר על אש גדולה

הכל סביב

או שמצהיב

או כבר צהוב מהתחלה

אבל אני

כמו שלט הדרכים שלימיני

ירוק-עד

*

פדריקו פליני אמר פעם שפתיחה טובה וסיום טוב עושים סרט טוב, בתנאי שהם קרובים אחד לשני. אז היתה לנו פתיחה לא רעה לעונה, והיה לנו אולסטאר מדהים, אבל הסיום… הסיום נראה כמו סיום הכהונה שלי- רחוק מאוד ובכלל לא על הפרק.

היינו חייבים במהירות למצוא פתרונות לסיום העונה. מיטב המוחות חשבו מה ניתן לעשות- מטורניר מרוכז במקום בו בוודאות אין ולו חולה קורונה אחד, כמו סין למשל, או על פי רעיון של בחור צעיר מצ'ארלסטאון, דרום קרולינה, שהציע להקים מחנה מגודר בו מרכזים את כל השחקנים בלבוש אחיד, כאשר כל בוקר הם מוכנסים לתא המשחרר גזים לחיטוא. עוד באותו היום הוא נשכר על ידי הנשיא טראמפ ולא שמענו ממנו יותר, אז החלטנו לרדת מזה.

חשבנו שטורניר סגור זה אכן פיתרון טוב. אבל היכן לקיימו? מישהו הציע פלורידה כי זה מזכיר לאנשים שמש, חופש, ספרינג ברייק ודיסנילנד. דיסני, אולי נשחק בדיסני. בדיסני מסיימים כל סיפור בעושר ואושר.

*

עדיף למות עשיר ומאושר

מאשר למות מאושר

רק כך מתכווץ מעט החור

בלב האהובים שנותרו מאחור

*

אז ככה החלטנו- חוזרים ב-31 ליולי, 8 נמושות ישארו בבית, המשחקים ישוחקו ללא קהל במקום אחד במתחם של ESPN באורלנדו- אין יוצא ואין בא, והשחקנים יהיו תחת משטר בדיקות קפדני. הדבר הבא היה לשלוח את ההצעה לאישור הבעלים, ויש מביניהם כמה, שאיך אומר זאת מבלי לפגוע? טומטומים שלולי הבנה עם תא אחד אפור במוח שמת מבדידות רגע אחרי שכיבה את האור.

להפתעתי הם קיבלו את ההצעה ברוב מכריע של 29-1, כשהמתנגדת היחידה היא ג'ודי אלן, שהפכה לבעלים של הבלייזרס אחרי שאחיה פול אלן נפטר. איך אמר לי מארק טייטום- אם פול היה הניבתן, היא כלבת ים.

*

התדיינו כל הלילה

לפנים ולאחור

התדיינו כל הלילה

עד שכבר עלה האור

את אמרת

שכשזה ככה

זה עושה לך טוב בלב

אני הסדרתי נשימה

ורק עדיין קצת כואב

*

אז נכון, מעולם בהיסטוריית הליגה לא חזרנו לשחק בסוף יולי. מעולם לא התקיים פלייאוף במגרש נייטרלי. מעולם לא שיחקנו ללא קהל. אבל החלטה גרועה עדיפה על לא להחליט כלל, לא? רוצים לשים כוכבית? בבקשה. אבל אמרו כבר לפניי שהדרך הבטוחה ביותר להישאר עני הוא להיות ישר. ולי יש עסק לנהל.

יש משפט שאומר 'הניסיון הוא כמו מסרק שהטבע העניק לנו כשאנו כבר קרחים', ואני כידוע לא צריך מסרק, אני בביזנס הזה המון שנים. בזמן מגיפה רק הקברנים צוחקים, והגיעה השעה להחזיר את השמחה גם לאוהדים. אלו החיים. תרצו או לא תרצו- העונה ממשיכה ותהיה לנו אלופה בשאיפה חדשה, לא מקנדה ואם אפשר אז משוק גדול בחוף המערבי.

*

יקח אותך השד

 הם אמרו

ורוחי נשברה

אז הוא בא ולקח אותי

אליו למערה

ואחרי מספר שיחות

בהן פתחתי את הלב

גיליתי שהשד

הוא לא כל כך נורא

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. מהמבריקים בפוסטים שנכתבו באתר. לא לאחרונה. בכלל.
    .
    ככה זה. שירה במיטבה, היא כמו פטריית כמהין. צומחת רק כאשר יש שחור בעיניים…
    .
    (או סמים קלים. גם הם עוזרים לשירה להיות במיטבה…)
    .
    תודה, פאני. עשית לי את הבוקר!

  2. הכל מעולה ומצחיק וירוק עד, כמובן, אבל שאלה קטנה – הקטע במודגש בהתחלה, הקריאה לסינים. זה בכוונה, כבדיחה שנראה מי ישים לב, תרגום של שלום במובן של Peace למנדרינית, או טעות אנוש שמיילו עוד יחטוף עליה?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט