למי שלא שם לב, לאחרונה חלק מהדיונים בא​​תר גלשו ממחוזות הספורט לנושאים אחרים, והפכו לכר פורה להעלאת דעות במגוון עניינים שברומו של עולם – ימין ושמאל, גזע, דת וחילוניות, נשים וגברים, שפה תקינה ושאינה כזו, ועוד.

אישית אני חושב שקצת הגזמנו בעניין הזה.

כמובן שזכותו של כל אחד להחזיק בדעותיו הוא במגוון הנושאים שעל הפרק, ולהתנצח עד זוב דם עם אלו שלא, ואני לא אומר לאנשים מה לעשות, אבל מצב שבו מעורב שלם על ספורט, אפילו אם הוא כולל מספר תמונות של בקי האמון הצעירה, הופך לדיון שלם ועוקצני על עניינים שאינם קשורים לספורט הוא, לדעתי, בלתי סביר.

אני גם מבין את הרצון שלא להפקיר את הזירה לידי "הצד השני" בדיון, אבל המוני התגובות גורמות למצב שבו גם בפוסט שעוסק ברובו בספורט כמעט אף אחד כבר לא מתייחס לפוסט עצמו, מאחר ויש 200 תגובות בעניינים שאינם קשורים בכלל לפוסט או לספורט.

ברור שלפעמים החיים נכנסים לספורט, וזה אחלה ואחד הדברים המיוחדים באתר, אז משפט כזה או אחר, או מתכון לחמוצים, תמיד יתקבלו בברכה, אבל אני חושב שהימים האחרונים הפרו את האיזון הרצוי הן כמותית, הן נושאית והן סגנונית.

מבחינתי האישית הכי טוב היה להשאיר עניינים שאינם קשורים ישירות לספורט מחוץ לאתר, אבל אני בהחלט יכול להבין גם דעה אחרת ואף הפוכה, אז אני אישית מציע להפריד בין פוסטים על ספורט לבין שאינם כאלה.

כך במקרה שמפורסם פוסט שאינו על ספורט, על מנת לדון בנושא כלשהו, כמו שמנחם ודקסטר עשו, המגיבים יכולים להלום זה בזה בעונג וברשות מלאה, אבל מי שאולדסקול, מעוניין לדבר על ספורט, ולא מרגיש דחף לאו-בר-כיבוש להיות חשוף להגותם הפוליטית של חברי צוות או גולשים ספציפיים, יוכל לעשות זאת בפוסטים ה"רגילים" ללא הפרעה.

נאה דורש, נאה מקיים! אז להלן פוסט שאינו על ספורט.

פיצוץ מחריש אוזניים הדהד ברחובות נשר עם אור ראשון והקפיץ את גיא רוזן ממיטתו. אימה מילאה את ליבו כשראה את ענן העשן מיתמר מעל הטכניון. גיא ידע היטב מה מקור הפיצוץ, ומבלי לאבד רגע רץ לאתר האירוע, שלושה חזרזירים צעירים עדיין מבצבצים מבין שיניו, שאריות מארוחת הערב של אתמול.

הדלת המפויחת של המעבדה לכימיה נקרעה ממקומה, ורק קול חלוש נשמע מתוך החדר. על הרצפה שכב עידו גילרי, שערו שרוף למחצה, בגדיו קרועים, נאחז בשארית כוחותיו במבחנה בודדת, בתוכה חומר ירוק זרחני מבעבע. "אני חושב שהצלחתי", פלט גילרי חלושות, "סבירות של 87.5%".

הכל החל שלושה ימים קודם לכן כשגילרי נקע את אחת מאצבעותיו ולא יכול היה להגיב עוד לתגובות של גולשים אחרים באתר. מדובר היה בתקלה זמנית וחד פעמית, אך היא הצביעה על הצורך בפתרון מערכתי וחדשני לאיום התגובתי חסר המעצורים מצד מוסד שמעון ברוך. נאמן לאסכולת מורי, הבין גילרי שנדרשת מערכת מתקדמת, ארוכת טווח, בעלת קצב שיגור גבוה, ואם אפשר – כזו שתדלבר גם בפלייאוף. ידיעותיו האורטופדיות של גיא הספיקו על מנת לייצר שלד נמוך קומה, אך מתת התבונה הייתה תלויה כל כולה באותה תרכובת כימית זרחנית.

כעת, עדיין מעט מבולבל לאחר הפיצוץ, השקה גילרי את השלד בתרכובת הירוקה עד תומה. ניצוצות חשמליים ניתזו לכל עבר, קולות חריקה משונים נשמעו, ותודעה אנושית החלה להיווצר בעיניים הכהות. צמד היזמים האנליטיים התחבק באושר – לפחות עד שזרתו הימנית של גיא סדקה בטעות את שתי הצלעות היחידות של גילרי שלא נפגעו בפיצוץ.

"אנחנו צריכים למצוא לו שם לתגובות", קבע גילרי, עדיין נאנק מכאבים, "עדיף משהו שלא יזהה אותו איתנו". "רעיון מצוין", הסכים גיא, "קודם כל צריך להרחיק אותו מהצפון. שים אותו, נניח, בירושלים, או משהו כזה". "בנוסף", המשיך גיא, "תיתן לו איזה מקצוע הומאני או משהו כזה, ככה נשדר שאנליטקס זה לא רק של גיקים מהטכניון. צריך גם איזה כינוי כזה, אגרסיבי – כאילו כמו שמעון, רק עם מספרים ועם דעות נכונות".

התותח הקטמוני בא לעולם.

מספר ימים לאחר מכן הבין גיא שהתוכנית השתבשה. "תשמע", הסביר לגילרי, "הקצב משביע רצון, התגובות מבוססות מספרים, והוא בהחלט מעסיק את היריב ללא הרף, אבל חפרתי בדאטאבייס ומצאתי שבהקשרים הפוליטיים הוא נוטה לימין ב-59.77% מהמקרים". גילרי, עדיין מגובס, תקע מבט עייף בשותפו, "משהו השתבש באלגוריתם. הגולם עלה על יוצרו", והוסיף, "דיברתי עם דריל. הוא אומר שזה כמו החשפניות של הארדן – מערכות מורכבות מפתחות א-נומליות שאינן ניתנות לחיזוי. אין מה לעשות". "אסור לוותר", לחץ גיא, "בחיינו הדבר, תתחיל לעבוד על גירסא משופרת". "אולי אתה תיקח את זה מכאן?", ביקש גילרי, "קצת קשה לי עם הגבס והכל". "אין לי טיפת זמן", מיהר גיא להסביר, בעודו נובר בצלעות הממותה שצד בבוקר, "יריתי אתמול 42 חיצים לאתר. אתה יודע מה זה לסמן עכשיו מטרות מסביב לכל אחד מהם? רק זה ייקח לי את כל היום. אבל אני כאן בשבילך לכל דבר שתצטרך. חיבוק!!!". "לא, לא, לא, לא… בלי חיבוק בבקשה, אין בעיה, אני אטפל בזה, רק לא חיבוק", התחנן גילרי הדואב. "מה שכן", הרהר גיא בקול רם, "לצורך קיצור זמן הפיתוח, ולנוכח ההתפתחויות האחרונות באתר, יתכן שאפשר לוותר על הפיצ'ר של בקיאות בכדורסל – רק נטייה לשמאל, קצב גבוה ואגרסיביות."

גיא צדק. בפעם השנייה זה אכן היה קל יותר – גילרי ערבב די.די.טי וטי.אנ.טי במעט דבק אפוקסי. "הרשה לי להציג בפניך את המצאתי החדשה", הודיע לגיא, "מגיב בקצב של פחות משבע שניות לתגובה, לא מתייחס בכלל לספורט, ומוצא לינקים עם מידע סותר עוד לפני שדקסטר מסיים את הפוסט המקורי!".

"thog" בא לעולם.

לא שזה הפריע לדקסטר, בכלל לא – מופעי הסולו המרהיבים נמשכו כסדרם. הקובי בריאנט של המילה הכתובה המשיך להטיל חיתתו על הגנת היריב, תוך שהוא מפליא להכות בה בטיעונים, נימוקים ובעת הצורך גם מראי מקום והפניות למקור. 81 מילים לתגובה, לכל הפחות, הספיקו על מנת לשכנע את המשוכנעים, לעצבן את המעוצבנים, ולגרור התייחסויות מהקהל המשולהב.

בינתיים, בקצה האחר של הגלקסיה ההופסית, החל במוסד שמעון ברוך עוד יום עבודה במשרד עטור תמונות של בחורות צעירות בביקיני, ציורי $ ענקיים, ומספר גולגלות של טרוריסטים צעירים ששימשו ככדורי ביליארד.

"בוקר טוב ברוך", אמר שמעון כשנכנס לחדרו של רובין, "מה קורה הבוקר?". "אני על טיפות הדלק האחרונות", הודה ברוך הרוכן על המקלדת, שני קונדומים תלויים מאוזניו, זכר למאורעות ליל אמש, "התותח הזה יורה בלי הרף, ונגמרים לי הנימוקים".

"מה קורה איתך ברוך?!?", נחנק שמעון, "על איזה נימוקים אתה מדבר??? השתגעת? תתחיל עם נימוקים, או עובדות, וזה לא יגמר לעולם! אל תיפול בפח שלהם", הוסיף שמעון, "אנחנו מדברים כמו אלוהים שמדבר אל הנצח! פשוט תגיד את הדברים, כמו שהם. אם הצד השני רוצה להוכיח שאתה טועה שיתאמצו בעצמם למצוא נימוקים – לא ההיפך!"

אך בעוד שמעון הנלהב מרענן לברוך מושכלות ראשונים, נשמע פיצוץ עז – החלון המשקיף לסנטרל פארק התנפץ לרסיסים ופגז אבן עגלגל חצה את החדר ונעצר רק כשפגע בפסל ברונזה בגודל טבעי של סמנתה פוקס! הייתה זו פגיעה מדויקת של הבליסטרה האוסטרלית מדגם מוריה, ושמעון וברוך קפצו ממקומם באימה.

"איך נבהלתי", אמר ברוך. "מה פתאום, לא נבהלת בכלל", הגיב שמעון, "זה פגע רחוק מאיתנו, בכלל לא שמנו לב". "אני מסכים איתך שמעון", חזר ברוך לקו המוסדי המקובל, "אני ואתה תמיד אמרנו שלא נבהלנו בכלל". "כמובן", הסכים שמעון, "אני זוכר היטב, זה היה במסיבה באחוזה שלך באי הפרטי בקריביים בשנות השמונים. הייתי בן 4 וכבר ניגבתי שם את כולן". "אני מסכים איתך שמעון", אמר ברוך. "גם אני מסכים איתך ברוך", אמר שמעון. "אני שמח שאנחנו מסכימים ברוך", אמר ברוך. "תמיד שמחנו שאנחנו מסכימים שמעון", אמר שמעון. והמיזוג הושלם.

בינתיים, גיא שב הביתה. חבורת המפגינים הטבעוניים שוב התגודדה מתחת לחלונו והוא התעתד להשליך עליהם את אחת מעצמות הלוויתן העצום שזלל במסעו האחרון ליפן, כאשר כרגיל, ללא שום התרעה מוקדמת, נחתה לימינו תגובה של הציפור הנדירה:

"הוּא בָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו. וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ."

"קרמרררר, מה אתה רוצה ממני?", שאג גיא, "אני כבר על 52% אפקטיבי בצליפה בטבעונים מתחת למרפסת". אבל בעודו מדבר נחתה תגובה נוספת, הפעם משמאלו – אהרון שדה עם רשימת הלינקים הטובים ביותר לברייטברט מאז שנות ה-80! זינוק מהיר לאחור הפחית קצת את גל ההדף, אבל שדה היטיב לכוון תגובה נוספת – רשימת הפרות אוסלו בשבועיים האחרונים – וגיא החל לאבד את שיווי משקלו לקול מצהלותיהם של הטבעונים שבחוץ. התגובה האחרונה של אהרון – 20 התקריות האנטישמיות בצפון מזרח דרום שיקגו מאז שידור פרק הסיום של הריקוד האחרון – הייתה כבר יותר מדי. "תמות נפשי עם פלישתים", זעק גיא בעודו דוחק 150 קילו שרימפס לתוך קיבתו, לפני שדמותו נעלמה בהמון הטבעוני העולה עליו.

בינתיים, באילת, הבליצ'ק חטף את הכדור לדן העסוק בשליפת גזרים סגולים מהגינה, בעודו מפתח שלושה בניינים חדשים בעברית עתיקה, ועוד שתי שפות המדוברות רק על ידו.  "@#&+++", שאג דן הנזעם, "$$%^&*&!!!". "I rest my case", קבע האבליצ'ק בעודו יוצא למתפרצת, ו-"אלה לא גזרים סגולים אלא חצילים". "לא האיש יקבעו לגזר את חצילותו כמכריעה", קבע דן, "יחצל הגזר את גזריו וישמלט!", וכמובן קינח ב-"אם רק היית יודע מה עבר עלי".

בשדה יעקב, אשך טמיר המקורי פתח את הבוקר, כהרגלו, בהשלכה נונשלנטית של שלושה אנשי PC ללהקת הכלבים המורעבת. "לא! מה אתה עושה???", זעקה הגננת באימה, "כמה פעמים אמרתי לך שהחיים הם לא משחקי הכס!!!". "לא! מה אתה עושה???", זעק גיא רוזן באימה, משליך מעליו עוד טבעוני חסר מזל, "כמה פעמים אמרתי לך שזה בזבוז של 45,689 קלוריות שיכלו להגדיל את מסת השריר ב7.38 אחוז!!!".

נשמע לכם מוכר?

 אני מאמין שהצלחתי להעליב חלק ניכר מהנפשות הפועלות, אבל למקרה שפספסתי מישהו, ועל מנת לוודא שכולם נעלבים, אנא השלם את שמך כאן:

"הריני מתכבד להודיע ש_____ הוא מתנשא/פשיסט/מרעיל בארות/שוטה הכפר/תינוק שנשבה/יודע רק מה שהוא קורא בוושינגטון פוסט/אנטי ציוני/עוכר ישראל/רק לא ביבי/רק לא טיבי/לא מבין מה קורה באמריקה/ישראל/אוזבקיסטן/מפיץ נתונים פיקטיביים/מציג נתונים אמיתיים באופן פיקטיבי/מתחמק מלענות לשאלה שנשאל/##&&&+++".

ובכל מקרה, תרגישו חופשיים לנסח תגובה "נאסטית" ולגלגנית, או 265 כאלו, כי זה פוסט שאינו על ספורט, אבל,

בבקשה בבקשה, בבקשה,

הימנעו מלעשות זאת בפוסטים על ספורט, בואו נשמור את אלו לדיוני לברון, ירידות על קיירי, ליגלוגים על הניקס, ניתוחים משעממים של הספרס, ועוד קצת ליגלוגים על הניקס.

תודה.