מצאתי דרך לשחזר את המאמר של ווסט, עם כל התמונות והתגובות שהיו לאחר שפורסם. רועי
פרוייקט אגדות (48): ג'רי ווסט
ג´רי "מיסטר קלאץ´" ווסט (חלק א´)
הזהות שבין ג´רי ווסט והנבא היא כל כך מושלמת שהלוגו של הנבא הוא הדמות המכדררת של ג´רי ווסט בסגנון המיוחד רק לו. "MISTER CLUTCH” האוריגינלי. "מיסטר אינסייד" בקבוצה עם ידידו הקרוב ביותר, "מיסטר אאוטסייד" אלג´ין ביילור. הוא היה אחד השחקנים הקלאסיים ביותר בנבא, אם לא הקלאסי ביותר. הקלעי מרחוק עם הג´אמפ המושלם ביותר.
"THE ZEKE FROM CABIN CREEK”. אולי עד היום לא נברא PURE SHOOTER כמוהו. הוא היה אחד השחקנים האהובים עליי מכולם, למרות שלבש את הגופייה הסגולה-צהובה של הלייקרס!
=================================================
תחילת הדרך
=================================================
שיילן, ווסט וירג´יניה, עיירת כורי פחם ללא רמזור אחד לרפואה. אני לא יכול לחשוב על שחקן לבן אחד – אולי היוצאים מין הכלל הם לארי בירד וכריס מאלין – שגדלו בעוני אליו נולד ב-1938. האב היה כורה פחם שהגיע כל ערב הביתה שחור משחור מאבק הפחם שסיים את חיי הכורים בגלל מחלות ריאה למיניהן כבר בשנות ה-50 לחייהם.
הוא היה הילד החמישי משישה של האם ססיל-סו והאב הווארד סטוארט ווסט. ג´רי היה ילד אינטרוברטי וביישן שהזדקק לזריקות ויטמינים לחסנו מפני המחלות הרבות בהרים הגבוהים והקרים של ווסט וירג´יניה. כשג´רי היה בן 12 – ילד ביישן ונחבא אל הכלים – באה טרגדיה על המשפחה: אחיו הבוגר דויד, האח האהוב ביותר על ג´רי בן ה-12 נהרג במלחמת קוריאה כשהוא בן 22. אל ביתם הגיע רק "איתור גבורה" וארון עם גופת האח האהוב. ג´רי טוען בספר הביוגרפי שלו שללא כדורסל, הוא היה ניכנס לדיכאון קליני שהיה מחסל כל סיכוי להפוך לשחקן כדורסל, שלא לדבר על אחד מעשרת השחקנים הטובים בהיסטוריה של המשחק.
בעיירה שיילן לא היה הרבה מה לעשות. אז האבא הרכיב סל כדורסל בשער האורווה, וזאת הפכה מיד להיות האובססיה של הילד – זריקה מרחוק – שנשארה האובססיה שלו משך כל קריירת הכדורסל שלו. בבוץ, בגשם, בשלג, ג´רי ווסט לא הפסיק לזרוק ולזרוק. מאמנו בעממי של איסט האנק מספר שג´רי היה מגיע לאימונים בבית הספר כשידיו מכוסות יבלות וחתכי-קור ממאות הזריקות שזרק יום-יום ללא הפסקה, וכשידיו מלאו דם, הוא הלביש עליהן את הכפפה המפורסמת שלו הנמצאת היום בהיכל התהילה, כפפה שעזרה לו להתגבר על הקור והרטיבות בחורפים הקשים בעיירה שכוחת האל הזאת.
אבל כשניכנס לתיכון הוא היה צימוק בגובה 1.58, רזה כשחיף, והמאמן דוק שייבר אמר לו "SON, לך הביתה. תאכל טוב. תנוח. תגדל. אולי אז נרצה להסתכל עליך ברצינות". אין הרבה אנשים שאני מכיר עם הכבוד העצמי, הגאווה האישית העצמית שיש לג´רי. אתה אומר לו "אתה לא טוב מספיק", והוא יחזור כעבור חצי שנה, יקבור בעצמו את כל קבוצת הפרשמן, ויאמר למאמנו "האם אני מספיק טוב עכשיו?".
שייבר ענה לו: "אתה לא רק טוב מספיק לשחק. אתה טוב מספיק להיות קפטן של הקבוצה". בשנת 1953 הוא פתאום צמח ב-10 סנטימטרים והגיע לגובה 1.83. עד שסיים תיכון ב-1956 הוא כבר צמח לגובה שלו בנבא – 3´6 (1.90). הוא הוביל את בית הספר האזורי הקטנטן ´איסט בנק´ לאליפות ווסט וירג´יניה וזכה בתואר "מיסטר ווסט-וירג´יניה בסקטבול". בכל שנה ששיחק בתיכון (אחרי עונת הפרשמן) הוא ניבחר לאול-סטייט, וב-1956 ניבחר ל-"שחקן התיכונים מספר 1" בארה"ב. הוא סיים את עונת הסניור שלו עם 32.2 נק´ ממוצע ושבר שיאים על גבי שיאים של התיכוניים בווסט וירג´יניה.
=================================================
WEST VIRGINIA MOUNTAINEERS
=================================================
80 מכללות הציעו מלגות לשחקן הלבן החיוור הזה ששמו גדל ככדור שלג ושנאמר עליו "הג´אמפ הטוב בכדורסל, כולל הנבא". כקאונטרי-בוי אוטנטי, הוא בחר בווסט וירג´יניה יוניברסיטי. "המאונטנירס" היו קבוצת חבויה במורגנטאון, ווסט וירג´יניה, אוניברסיטה די ענייה שרוב הסטודנטים בה היו בני כורי פחם. היום "ווסט וירג´יניה" הביא אוניברסיטה יקרתית עם אחד מבתי הספר לרפואה הטובים היותר בארה"ב, עם מחלקה לפיסיקה שזכתה לאותו מעמד של "מחלקה מחוננת" כמו מחלקות הפיסיקה של פרינסטון, MIT, קליפורניה-טק, וסטנפורד.
אבל כשאני ביקרתי שם ב-1962 היא הייתה עדיין אוניברסיטת-שדה עם מחלקות טובות בחקלאות וביולוגיה, וזה היה בערך זה. היום אומרים שג´רי ווסט הביא כזאת יוקרה לאוניברסיטה, שיום אחד אמר נשיאה ד"ר פייטון מונטגומרי: "חייבים להפוך את האוניברסיטה שתהיה ראויה לסטודנט בשם ג´רי ווסט". היום אומרים בשיא הרצינות שג´רי הביא את הלגיטימציה שהאוניברסיטה חיפשה, ומאז היא בעלייה תמידית.
הוא הגיע לעונת הפרשמן שלו כ-HILLBILLY אופטימאלי: בחור שקט, ביישן, לא יודע הרבה על מה הולך מחוץ לרדיוס של 50 ק"מ מביתו, חסר כל סופיסטיקציה, ומדבר במבטא "הילבילי", מבטא בני ההרים שאפילו האמריקאים עצמם החיים בשפלה לא מסוגלים להבין. משהו כמו שפת ה-´קוקני´ של הקאונטרי-בויס של בריטניה. מצד שני, הייתה בו תמיד מין אלגנטיות שקשה להסבירה: שערו תמיד משוח, גופייתו תמיד נקייה, הופעה תמידית למשחק ויהיה זה המשחק הבלתי חשוב ביותר כאילו הוא הולך לתיאטרון. אם אתם זוכרים איזה טיפוס היה טל ברודי, ובכן, הוא חיקה בכל את ג´רי ווסט, כוכב הילדות שלו, כולל הגרב הגבוהה המגיעה עד לברך!
את שנת הפרשמן שלו הוא בילה כמובן עם קבוצת הפרשמנים שסיימה את העונה ברקורד 17-0, וכמובן ניצחונות קבועים על הוורסיטי בכל משחקי האימון משך העונה. בעונתו הראשונה בוורסיטי, ג´רי קלע 17.8 נק´ למשחק בדיוק פנטסטי לגארד הזורק מרחוק – 53%. לקינוח הוא גם קטף 11.1 אשכוליות למשחק. הוא מיד ניבחר לאול-אמריקן, תואר שהחזיק כל שנה משלוש שנות משחקו בוורסיטי. את עונתו הראשונה בוורסיטי הוא הוביל לרקורד של 26-2, אבל עם הפסד למנהטן קולג´ בטורניר ה-NCAA.
בעונתו השנייה, כשהוא כבר ג´וניור, ממוצעו עלה ל-26.6 נק´ עם 12.3 ריבאונד. מאמני קבוצות יריבות ידעו שאי אפשר לעצרו באחד-על –אחד אז הם פיתחו הגנות שכל מטרתן הייתה למנוע מג´רי ווסט לקבל ת´כדור. בעונה זאת (1958-1959) הוא הוביל את כל שחקני טורניר הפלייאוף של ה-NCAA עם 32.0 נק´ למשחק, ובגמר הפלייאוף הוא קלע 28 עם 11 ריב´ במשחק הפסד לאלופה אוניברסיטת קליפורניה 70-71. הוא ניבחר ל-MVP של טורניר הגמר, אחת הפעמים הבודדות שתואר ה-MVP ניתן לשחקן שלא מהקבוצה המנצחת. בסיום העונה הוא ניבחר ל-"ספורטאי השנה" בין הספורטאים החובבים של ארה"ב. באותו קיץ הוא הוביל נבחרת מכללות נהדרת שמחצה את כל יריבותיה וזכתה בזהב במשחקי פאן-אמריקן.
אחת התכונות הפחות ידועות של ג´רי – תכונה שבוודאי ירש בעיירת מכרות הפחם בה גדל – היא היכולת לשחק פצוע ותחת כאב. נגד קנטאקי הוא שבר את אפו ודם רב זרם ממנו, אך הוא ביקש שיחבשו אותו, קלע 32 נק´ (19 בחצי השני) והביא ניצחון גדול לווסט וירג´יניה על קנטאקי. אותה תכונה התבלטה אצלו גם בנבא כשהוא שיחק עם מפרקים נקועים, יד שבורה, לסת שבורה, ועוד מטעמים מסוג זה.
את העונה האחרונה בווסט וירג´יניה הוא סיים עם שיא קריירה לעונה שלמה – 29.3 נק´ (שיא שנישבר ע"י פיט מרביץ´ כמה שנים אחרי) ב-50.5% דיוק, ולא תאמינו – 16.5 ריב´ למשחק – מספר ששם אותו לא רק בראש הקלעים ב-NCAA אלא גם בראש הריבאונדרים שלה כשכל קומתו כולה היא 1.90! שוב, אול אמריקן, MVP, ו-30 דאבל-דאבל משך העונה. הוא עדיין מחזיק ב-12 שיאי WVU עד עצם היום הזה.
בקיץ הוא ניבחר יחד עם אוסקר רוברטסון להיות CO-CAPTAIN של נבחרת ארה"ב לאולימפיאדה ברומא. יחד איתם, ג´רי לוקאס, טרי דישינגר ועוד כוכבי-על של תקופת הזהב במכללות, הם נחשבים עד היום לקבוצה החובבנית הטובה אי-פעם. הם זכו במדליית הזהב במשחקים של 25+ הפרש. המאמן היה ניואל האגדי.
אבל גאוניותו של ג´רי ווסט התגלתה בכל עוצמתה בנבא. חלק 2 בשבוע הבא ידסקס את הקריירה המופלאה של השחקן האגדי הזה בנבא.
ג´רי "מיסטר קלאץ´" ווסט (חלק ב´)
ב-14 שנות משחק בנבא – כולן בלייקרס, דבר נוסף המראה על אישיותו הנאמנה והקביעות באופיו – שמו הפך להיות סינונימי עם מצוינות, עם פרופשונליזם, ועם גדולה. משך כל שנות משחקו לא היה לו ולו משחק רע אחד. משחקו היה מצוין, טוב מאד, ובמקרים נדירות סתם "טוב". הוא היה ´אול-סטאר´ בכל אחת מ-14 שנותיו בלייקרס. כן כן, זה היה ג´רי ווסט.
ווסט הוביל את הלייקרס לגמר הפלייאוף ב-9 מ-14 שנותיו במדים הצהובים-סגולים. הוא הפך לשחקן השלישי בהיסטוריה אחרי וילט צ´מברליין ואוסקר רוברטסון לקלוע 25,000 נקודות.
=================================================
ג´רי ווסט – הלוגו והלב של ה-נבא
=================================================
אולי הנקודה היחידה שיש עליה שאלה בקשר לג´רי ווסט הייתה שהוא הגיע עם הלייקרס לגמר 9 פעמים, אך זכה לטבעת אליפות אחת ויחידה, וזה היה אחרי שוילט צ´מברליין הצטרף לקבוצה. לי אין כל בעיה עם נקודה זאת: הבוסטון סלטיקס היו – פשוט ולעניין – טובים יותר. בוסטון הייתה העצם בגרונה של הלייקרס. רק אחרי שהבוסטון הגדולה התחילה להתפרק, היה מקום לקבוצות אחרות לצייץ.
מה שהרוב לא יודעים על ג´רי ווסט היא העובדה שהוא היה לא רק קלעי החוץ הגדול בהיסטוריה, אלא גם מגן מצוין. הוא נבחר לחמישיית ההגנה של הליגה שלוש פעמים, ותמיד היה המגן על הגארד הנגדי הטוב ביותר מאוסקאר רוברטסון, ועד וולט פרייזר. התמונה של ג´רי בגרביות הגבוהות עד לברך, תמיד נראה מסורק למשעי ומוכן ללכת לחתונה או כנסייה, שומר כבצבת את המגן היריב זכורה לי כאילו ראיתיו אתמול. המיוחדות בקליעתו הייתה שחרור הכדור המהיר שמאז לא נראתה כמוה. הוא מחזיק בשיא קליעות הפלייאוף, ובשיא הדיוק, עד היום. כמובן שהוא ניבחר להיכל התהילה בשנה הראשונה של מועמדותו, ולאחד מ-50 האגדות. אין ספק שהוא שייך לרביעיית הגארדים הגדולה בתולדות הכדורסל עם אוסקאר רוברטסון, מג´יק, ומייקל.
הסטטיסטיקה שלו רק מתחילה לספר את ספור ג´רי ווסט. הוא היה "מיסטר קלאץ´" האמיתי הראשון. ישנם הטוענים שהוא היה "מיסטר קלאץ´" גדול אפילו ממייקל ולארי בירד. איך היו אומרים אז?
"WHEN THE CHIPS ARE DOWN, GIVE THE BALL TO WEST!". קליעת הקלאץ´ הגדולה ביותר שלו שנכנסה להיסטוריית הכדורסל היא הקליעה מ-20 מטר בשנייה האחרונה במשחק הגמר ה-3 נגד הניקס ב-1970.
הוא לא היה מהאתלטים הגדולים ביותר, אך לא היה שחקן בעל מוטיבציה גדולה יותר להצלחה. הוא היה שחקן שבסיום משחק זה או אחר קראה הסטטיסטיקה שלו: 16 מ-17, 12 מ-12 מהקו, 12 ריבאונדים, 12 אסיסטים, 10 גגות. אני לא מגזים. היו לו משחקים כאלה. אבל הוא אף פעם לא הסתפק במה שעשה. אפילו במשחק של 58 נקודות ב-67% קליעה הוא היה אומר לעיתונאי זה או אחר "יכולתי לשחק הגנה יותר טוב מששיחקתי!".
הייתה בו אינטנסיביות אדירה, אבל אינטנסיביות "WITHOUR RUBBING OFF". הוא אף פעם לא העליב. הוא אף פעם לא רב. הוא אף פעם לא התווכח עם שופטים.
הוא תמיד החמיא ליריביו. אפילו במשחקי הפלייאוף החמים ביותר נגד הניקס בשנות ה-70 ו-1973, אף-פעם לא שמעת עליו מילה רעה, וזה מהקהל הקשה של התפוח הגדול. יריבו היה וולט פרייזר ובין השניים התנהלה אז מלחמת גוג ומגוג מהסוג של "מג´יק נגד בירד", וכמו במקרה של האחרונים, תמיד הייתה זו מלחמה הוגנת עם פרגון ליריב שאתה לא רואה היום יותר. אלה היו קרבות כדורסל קלאסיים בין השחקנים הטובים והפקחים בתבל, ולא משנה מי ניצח, תמיד זכית לראות הצגה. אז זה לא היה "לייקרס נגד הניקס" או שנים אח"כ "לייקרס נגד הסלטיקס". זה היה "הערב ב-8 בגארדן ג´רי ווסט נגד וולט פרייזר", או "הערב, ווסט נגד הבליצ´ק. פלייאוף משחק 5", או שנים אח,כ: "מג´יק נגד בירד הערב בגארדן במשחק פלייאוף מס´ 4".
לפני פרייזר יריבו האישי הגדול היה איש קאונטרי כמוהו, לוחם לא פחות אינטנסיבי בשם ג´ון הבליצ´ק. כשהשניים שיחקו אחד נגד השני הרגשת מתח אדיר על הפרקט. הרגשת שהנה סערה עומדת לפרוץ. אבל בתום המשחק השניים תמיד התחבקו. אחד ממשפטי הכדורסל הידועים ביותר היה בסיום משחק הפלייאוף האחרון עם הפסד שובר-לב ממש של הלייקרס ב-1969 למרות ה-40 נקודות ומשחק גדול נוסף של ג´רי ווסט, כשהבליצ´ק ניגש לג´רי, חיבקו, ואמר לו "JERRY, I LOVE YOU!".
הוא לא היה מהיר במיוחד, וניתורו היה די בינוני. אך הוא יותר משכיפר על חסרונות אלה במלחמת חרמה כל משחק. משחקו היה "PURE HUSTLE” מהשנייה הראשונה עד האחרונה עם אף שנישבר 12 פעמים, נקעים, חבורות, פדחת שנפתחה וזבה דם והוא מסרב לרדת מהפארקט. הוא היה מין HILLBILLY שבא ממכרות הפחם, מצא את ביתו בעיר ההוליוודית, אך אופי ההילבילי, איש ההרים מווסט וירג´יניה הענייה, נשאר איתו כשחקן, ואח"כ נשיא הלייקרס כשגם בתפקיד החלונות הגבוהים הוא היה תמיד צעד אחד לפני כולם; טוב יותר מכל נשיא אחר. תמיד מחליט את ההחלטות הנכונות, בזמן הנכון ובמקום הנכון.
=================================================
"מיסטר אינסייד" ו-"מיסטר אאוטסייד"
=================================================
כשהלייקרס בחרו בג´רי ווסט בדראפט של 1960 מיד יצא הלוס אנג´לס טיימס בכינוי "מיסטר אאוטסייד" מצטרף ל-"מיסטר אינסייד". ג´רי ווסט בעמדה אחורית מצטרף לאלג´ין ביילור, בעמדה הקדמית. אין ספק שהם היו צמד ´אחד-שניים´ הטוב ביותר של אז. טוב אפילו מביל ראסל וג´ון הבליצ´ק או אוסקאר רוברטסון וג´רי לוקאס. אך ביילור – שחקן גאון, אין שאלה כלל – שיחק כפאוור-פורוורד ואפילו סנטר כשגופו וצורת משחקו התאימו יותר לעמדת סמול-פורוורד. לכן כשהגיע זמן הפלייאוף העומק של הסלטיקס גבר עליהם שוב ושוב. בספר זיכרונותיו כותב ג´רי שלפעמים הוא היה מעדיף לא להגיע כלל לגמר הפלייאוף מלהגיע לגמר, אבל בלי לשתות את השמפניה.
היה עצוב אז לראות את הלייקרס עם ביילור וווסט, כשלצידם רודי להרוסו, לירוי אליס, דרל אימהוף, ג´ים קינג, ביל מגיל, וג´ין וויילי, מתמודדים נגד הסלטיקס עם בוב קוזי, ביל שרמן, קייסי ג´ונס, סם ג´ונס, תום היינסון, דן נלסון, ביל ראסל, וג´ון הבליצ´ק. רק בשנות ה-70 המוקדמות כשלצד ג´רי ווסט וביילור משחקים צ´מברליין, גייל גודריץ´, האפי הריסטון, פט ריילי, ג´ימי קלמונס, קיט אריקסון, לירוי אליס, וג´ון טראפ הייתה ללייקרס סוף סוף קבוצה (1971-1972) לאליפות. גם את סידרת 1969 הם היו צריכים לנצח. ווסט קלע כל משחק בסביבות 40. במשחק האחרון הוא קלע 41 עם 12 אס´ ו-13 ריב´. אך המאמן בוץ´ ואן ברדה קולף העדיף לשחק ללא וילט צ´מברליין ברבע הרביעי הקריטי, פאשלה הידועה עד היום כאחת מהגדולות מכולן. ג´רי ווסט ניבחר ל-MVP של סידרת הגמר, הפעם הראשונה והאחרונה ששחקן מקבוצה מנוצחת ניבחר ל-MVP של סידרת הגמר.
סידרה זאת ידועה גם בגלל 1000 הבלונים הענקיים שהציב בעל הקבוצה ג´ק קנט קוק מחוץ לאולם לפני המשחק האחרון, כה בטוח היה שהלייקרס מנצחים בקלות. הבליצ´ק כותב בספרו שעד שראה את הדגלים הוא בעצמו חשש שהפעם לסלטיקס לא היה סיכוי. "אבל כשראינו את 1000 הדגלים אמרנו לעצמנו ´מה קורה כאן? הלייקרס השתגעו! אסור לתת להם לנצח! הדגלים היו שווים לפחות 15 נקודות עבורנו!".
אגב, את סידרת הגמר של 1965 בה הפסידה הלייקרס, ג´רי שבר את שיא הקליעות לפלייאוף, 46.3 נק´, שיא העומד עד היום.
הסדרה של 1970 נגד הניקס עם וויליס ריד, ביל בראדלי, דייב דה-בושר, וולט פרייזר ידועה ביותר בגלל וויליס ריד המדדה, עולה על הפארקט כמה שניות לפני תחילת המשחק כשקהל של 19,568 מטורפי ניקס נעמד על רגליו כאילו הגיע המשיח בכבודו ובעצמו לעזור לניקס, שאמנם ניצחו בגלל משחק עילאי של וולט פרייזר שקלע 36 נק´ עם 16 אסיסטים. אבל מעטים זוכרים זאת. העלייה של ריד המדדה היא הדבר הזכור ממשחק זה. ומה שמעטים בלבד יודעים היא העובדה שג´רי ווסט עלה למשחק עם אצבע ידו הקולעת שבורה. הוא עדיין השחיל 9 מ-16 (אחרי שבמשחק השישי קלע 37 נק´ עם 18 אסיסטים). עד היום כולם מדברים על רגלו הנקועה של ריד. אצבעו השבורה של ווסט כמעט ואינה מוזכרת.
ג´רי סיים 14 שנות משחק עם ממוצע קליעות של 27.0 נק´ למשחק ב-48% דיוק (מהקו ממוצעו ל-14 שנות משחק עומד על 82%), עם 6.7 אס´ ו-5.8 ריב´ למשחק. מבין כל השחקנים שבפנסיה, רק וילט צ´מברליין ומייקל ג´ורדן סיימו קריירה עם מעל 27 נק´ למשחק. בפלייאוף ממוצעיו היו טובים יותר: 29.1 נק´ ב-55% דיוק, ממוצע שיכול היה להגיע לסביבות 36 נק´ למשחק פלייאוף ללא עונתו האחרונה בה שותף מעט ותרם רק 4.0 נק´ למשחק פלייאוף, ועונת 1966-1967 בה היה פצוע. רק ה-33.5 נק´ למשחק בקריירת פלייאוף של מייקל ג´ורדן עולה על זאת של ווסט. ב-2008 ה-ESPN בחר בו כשוטינג גארד השלישי בטיבו בכל הזמנים אחרי מייקל ג´ורדן ואוסקאר רוברטסון.
=================================================
ג´רי ווסט המאמן. ג´רי ווסט הנשיא
=================================================
בשנת 1976 הוא קיבל את שרביט האימון של הלייקרס. בשלוש שנים הוא השיג רקורד של 145-101 והגיע לגמר אליפות המערב, אך כפי שהוא מגלה בספרו, האימון אף פעם לא היה ייעודו. "הרגשתי תמיד שמשהו חסר לי כשהייתי מאמן הלייקרס אך אף פעם לא הצלחתי לשים אצבע על הבעיה. כל מה שידעתי הוא שזה לא מה שאני מחפש בכדורסל. אולי אחרי 14 שנות משחק התעייפתי מהריחות של חדר ההלבשה ושל מיטות זרות בבתי מלון אחרי טיסות ארוכות".
הוא התפטר ממשרת המאמן והחליט שהוא רוצה לעשות מין "סטאז´" של שלוש שנים כשהפך להיות ה-SCOUT הראשי של הקבוצה, עד שהרגיש מוכן להיות הג´נרל מנג´ר של הקבוצה. שם, בתפקיד זה, הוא מצא את ייעודו.
הוא היה המהנדס שעשה את הדיינסטי של הלייקרס בשנות ה-80 עם ארבע אליפויות בראשות פט ריילי, מג´יק, קארים, וג´יימס וורת´י. אחר כך באה ירידה קלה כשהוא שוכר את דל האריס כמאמן ומביא את ולאדה דיבאץ´ וניק ואן אקסל שהחזירו קצת צבע לקבוצה עד שווסט עשה את שלושת מהלכיו הגאוניים: פיל ג´קסון מאמן. שאקיל או´ניל שחקן חופשי שהוא שכנע לבוא לעיר ההוליוודית, והטרייד של דיבאץ´ שהביא את קובי בריאנט לקבוצה. וכך הוא הביא ל-THREE PEAT של שנות 2000-2002.
כשהרגיש שעשה כל מה שיכול היה לעשות עבור הלייקרס הוא חיפש צ´אלנג´ חדש והפך לג´נרל מנג´ר של הממפיס גריזליס. הוא רצה לראות אם יוכל להפוך קבוצה מפסידה לקבוצה מנצחת. הצלחתו שם לא הייתה בממדים של הצלחתו בלייקרס. כמעט ללא טריידס הוא הפך את פאו גאסול, ג´יימס פוזי וג´ייסון ויליאמס לשחקני-על לגיטימיים, הביא את יובי בראון כמאמן. הוא זכה שוב בתואר EXECUTIVE OF THE YEAR, יובי בראון זכה בתואר מאמן השנה, ואז בגיל 69 הוא החליט שהגיע הזמן לפרוש מכדורסל והעביר את תפקיד המנג´ר של הקבוצה לכריס וולאס.
מושל ווסט וירג´יניה הורה לנשיא האוניברסיטה לשנות את שם הרחוב הראשי במונטגומרי ל-"ג´רי ווסט בולברד". האוניברסיטה הקימה עבורו פסל ברונזה ענק ועליו כתוב: JERRY WEST: A TRUE CHAMPION
ובהיכל התהילה בספרינגפילד כתוב תחת פסל אחד שלו, פסל המראה צללית של כדרורו שהפך ללוגו של הנבא:
WEST: OBSESSIVE PERFECTIONALISM
WEST: UNABASHED CONFIDENCE
UNCOMPROMISING WILL TO WIN WEST:
וכל המוסיף גורע!
=================================================
אתגר השבוע
=================================================
מה היה שם הכינוי שנתן אלג´ין ביילור לג´רי ווסט, ושהוא היה ידוע בו בקרב שחקני הנבא (לא "מיסטר קלאץ´!)
תיקון טעות: אומרים: "עיטור גבורה" ולא "איתור גבורה".
הכוונה כמובן ל"כותבים". רבים (אשכנזים ומשתכנזים) אומרים את שני המילים אותו הדבר.
אומרים את "שתי" המילים, לא "שני המילים". זאת שגיאה הרבה יותר גדולה מהשגיאות הקטנטנות שאתה חוצא!
אומרים מוצא ולא חוצא 😉
הדברים עליו ברשימותיי:
מגדולי המנהיגים והווינרים שכינויו המפורסם "מיסטר קלאץ' " ("מר קלאץ' ") מעיד על כך. חילק את הקריירה שלו בלייקרס בין שתי עמדות שחקני החוץ וכרכז היה בעל יכולת מסירה משובחת עם קבלת החלטות מעולה. כמו כן היה קלעי נפלא מכל הטווחים שאם היו בזמנו שלשות הוא היה אחד מקלעי השלשות הטובים ביותר, סקורר יוצא מן הכלל, שחקן הגנה גדול, ריבאונדר משובח, וכן היה חוטף גדול וחוסם מצוין כשחקן אחורי, והיה נחשב לאחד מגדולי החוטפים וכן מגדולי החוסמים בין שחקני החוץ, אם היו מחשבים אז את החטיפות והחסימות, אך רק בעונתו האחרונה (73/4') החלו לחשב רשמית את החט' והחס' וסיים אותה עם ממוצע חט' נפלא של 2.6 וכן 0.7 חס' ב-31.2 דק' למשחק (3 חט' ו-0.9 חס' ביחס ל-36 דק'). כונה גם "מיסטר אאוטסייד" (בתרגום חופשי: "מר חוץ") לעומת עמיתו ללייקרס שחקן הפנים ביילור שכונה "מיסטר אינסייד" (בתרגום חופשי: "מר פְּנים").
מחזיק בשיא ממוצע נק' לסדרת פלייאוף של 46.3 נק' בסיבוב הראשון ב-65' (6 מש') נגד בולטימור בולטס (הגלגול הראשון של וושינגטון) שלמעשה היה אז סיבוב אחד לפני הגמר (לג'ורדן 45.2 נק' למשחק בסיבוב הראשון נגד קליבלנד ב-88' שהוא הממוצע הגבוה ביותר לסדרת פלייאוף של 5 משחקים). השחקן היחיד עד כה שזכה ב-MVP של סדרת הגמר כשהוא מהקבוצה המפסידה כשבפעם הראשונה שחולק תואר זה בהפסד 3-4 לסלטיקס באליפות האחרונה בעידן ראסל ב-69' כשבמשחק השביעי וסט השיג טריפל-דאבל של 42 נק', שלושה-עשר רי' ושנים-עשר אס' כשהסלטיקס מנצחים 106-108 את הלייקרס (ששיחקו את הגמר הראשון שלהם עם וילט שהגיע באותה עונה לקבוצה), ובסדרה השיג 37.9 נק' (53 ו-41 בשני המש' הראשונים ו-39 במש' החמישי), שמונה רי' ו-7.4 אס'. הוא השיג קווארופל-דאבל לא רשמי כשהשיג באחד המש' בעונה הסדירה 44 נק' (17-16 מהשדה, 12-12 מהקו), שנים-עשר רי' ואס' ו-10 חס' שלא נחשבו רשמית כי עדיין לא הכניסו זאת לסטטיסטיקה הרשמית.
הוא הגיע לאליפות רק ב-72' בגיל 33 כשבקבוצתו היה גם וילט צ'מברליין כשביילור שהיה הכוכב הגדול השני לפני הגעתו של וילט כבר פרש בתחילת העונה (וילט הגיע לקבוצה כשביילור בעונתו ה-11 ווסט בעונתו התשיעית), ובמקומו שיחק הרולד ("האפי") היירסטון המצוין ובנוסף כיכב בקבוצה גייל גודריץ'. באותה עונה קלע 25.8 נק' ב-47.7% מהשדה ו-81.4% מהקו, 4.2 רי' ו-9.7 אס' ב-38.6 דק' למשחק. ממוצע האס' הוא שיא אישי שלו וכנראה הגבוה ביותר למי שאינו רכז טבעי (בעונה הקודמת מסר 9.5 אס' ב-41.2 דק' למשחק ובעונה שאחריה מסר 8.8 ב-35.7 דק' למשחק), אך שיחק בעמדה זו וכך בחלק נכבד מהקריירה. דווקא באותו גמר וסט קלע באחוזים לא טובים כלל מהשדה כשהוא קלע 19.8 נק' ב-32.5% מהשדה בלבד (מהקו היו לו 79.3%) ובנוסף קלט 4 רי' ומסר 8.8 אס' ב-41.2 דק' (ב-MVP זכה וילט בן ה-35 עם 19.4 נק' ב-60% מהשדה ו-54.3% מהקו, 23.1 רי' ו-2.6 אס' ב-47.2 דק', כשגודריץ' בניגוד לוסט קולע באחוזים טובים מאוד עם 25.6 נק' ב-46.9% משדה ו-87.8% מהקו, והיירסטון סיים עם 14.2 נק' [46.6% מהשדה ו-77.3% מהקו] ו-14.6 רי' ב-40.2 דק').
צללית דמותו המכדררת מתנוססת על סמליל ("לוגו") הליגה.
בכל הקריירה השיג 27 נק' (47.4% מהשדה ו-81.4% מהקו), 5.8 רי' ו-6.7 אס' ב-39.2 דק' ב-932 מש' בעונה הסדירה ו-29.1 נק' (46.9% מהשדה ו-80.5% מהקו), 5.6 רי' ו-6.3 אס' ב-41.3 דק' למשחק ב-153 משחקי פלייאוף.
ישראל, אני מאוד מקווה שכל הדברים שאתה כותב פה נמצאים במאגר מידע כלשהו, ואני ממליץ לך לגבות איתם במקום נוסף חוץ מהזכרון של המחשב שלך. יש כמות עצומה של מידע
הקוואדרופל-דאבל בוא טעות. הוא לא השיג ק"ד.
וילט השיג זאת לא מעט פעמים, וט"ד השיג מאות פעמים עם חסימות (כולל כחלק מק"ד) ישנה טענה שלפחות במשחק אחד השיג קוואנטיפול-דאבל. באותן שנים עדיין לא חושבו חט' וחס' רשמית אלא רק מעונת 73/4' כשאי' החלו להיות מחושבים רשמית מעונת 77/8'.
דוק, אתה מספר את הסיפורים של האגדות יפה כל כך. תענוג לקרוא.
תודה רבה.
ספורי העבר האלה שווים זהב
יש לציין שהטריפיט של שאקובי היה אמור להיות מבחינה ספורטיבית ריפיט ללא השופטים המושחתים בראשות דונהי ימ"ש וזכרו.
הכינוי שאלג'ין ביילור נתן לג'רי ווסט-מיסטר אאוטסייד, לא?
לא
אולי "Zeke from Cabin Creek"?
מנחם
האם אפשר לשים את ווסט ברשימת 5 השחקנים הטובים בהיסטוריה?
לצערי לא כי מייקל תופס את המשבצת שלו.
מנחם כל גולש יכול לבחור לעצמו את ה-5 שלו. בשלי יככב שחקן ששיקגו פספסו :
דיקן קוק האגדי !!!
כורי הפחם זה חתיכת עם …..
במסעותיי ביבשת הגעתי לעיר ווינטון שבQLD שם יש כורי ברזל שגרים בעיר הקרובה MT ISA (רק 150 ק"מ).
נכנסנו לפאב שהוא גם המקום היחיד עם מיזוג אוויר כי המקומיים מתקררים במכרות בזמן המשמרת שלהם. ופגשתי שם בחור שחזר ממשמרת של שבועיים.
הוא שמח שיש פרצופים חדשים בעיר וסיפר לי שווינטון מפורסמת בזכות זה ששם נכתב הלהיט ששיגע את כולם במאה ה-19 באוסטרליה: "וואלס עם מתילדה" ניסיתי שהוא ישיר לי את השיר כי לא הכרתי אותוף וכמעט חטפתי אגרוף באף. אז הייתי צריך לקנות בירה לבחור… ואז שאלתי אותו במה הוא עובד. הוא אמר שהוא כורה ברזל במאונט אייזה. שאלתי אם קרא משהו מעניין במשמרת והוא אמר שהיתה משמרת קלה למה היתה הפסקת חשמל של יומיים אז הוא ישב בלי לעשות כלום….
אתם קולטים הוא ישב 500 מטר מתחת לאדמה בחושך מוחלט יומיים והיה מבסוט כי הוא לא צריך לעבוד.
בערב בקארוון פארק אכלנו קנגרו שהתנגש במשאית וכל הכורים היו מבסוטים מארוחת חינם
ואלס עם מתילדה זה שיר של פורטיס…
דוק
תודה על המסמכים ההיסטוריים המרתקים
כתבתי כבר שהם שווים זהב!
ג׳ורדן הוא הטאבו היחיד בחמישיית כל הזמנים
על כל עמדה אחרת יש ויכוחים רבים
אפילו מגיק ובירד לא מובטחים
ווסט אחד השחקנים הטובים בכל הזמנים
התרומה העצומה שלו ללייקרס כ gm אדירה
בחירות הדראפט , הטריידים היתה תחושה שווסט ינווט ויסדר
הוויתור על דיבאץ תמורת קובי היא רק דוגמא אחת על גאונותו של ווסט
בלתי נתפס שהמאזן שלו בגמר עומד על 1 מ 9 בלבד.
אגב , הבלונים היו על גג האולם בגמר של 69 הלייקרס הפסידה משחק 7 בביתה לאחר שהובילה 2 0 בסדרה
ביל ראסל שהיה מאמן שחקן של בוסטון התייחס לכך בראיון לביל סימונס , הוא טען שזה שלהב את הקבוצה וזה מה שעזר לו להכניס אובר מוטיבציה
חבריו בלייקרס כינו אותו "טווידי" (כינוי שביילור נתן לו על קולו הגבוה כמו הציפור 'טוויד")
ג'רי ווסט היה שחקן קלאסי, אם יש דבר כזה בכלל.
הוא קלאסי, וקלאסה בפני עצמה!
לא יצא לי לראות אותו משחק באל איי, אבל יצא לי לראות אותו מאמן. כמאמן הוא לא הרשים. סורי.
Best pure shooter of all time!
סוף סוף אגדה נורמלאית
מומי זוכר את מר קלאץ מהתקופה באל איי
איזה כבוד של קינג היה מקבל בעיר , היה סטאר אורגינל
הגיע לתשעה משחקי גמר והפסיד שמונה מהם. ארבעה מהם במשחק השביעי. אין ספק, אחד הגדולים אבל גם אחד הלוזרים הגדולים.
לא נכון!!! הסיבה המרכזית היא להפסדים כי הסלטיקס היו טובים מדי בעידן ראסל והלייקרס היו טובים פחות מאשר בתחילת שנות ה-70'.
וסט דווקא התעלה ברגעים ובמשחקים החשובים ולכן כונה "מר קלאץ' " ולכן זכה בתואר ה-MVP של הגמר ב-69' למרות שהסלטיקס זכו באליפות.