ג'ון סטוקטון – השחקן שלא אהבתי (אבל ידעתי גם ידעתי שהוא יחיד במינו) / מנחם לס


זהו סיפור על הפוינט-גארד הטהור הגדול בהיסטוריה. הסיפור מורכב משני מאמרים, אחד שניכתב ב-1988 ל´ידיעות אחרונות´ לפני טיסתי לאולימפיאדת סיאול, והשני שניכתב למעריב אחרי שבקרתי עם גייל בסולט לייק סיטי, יוטה, בדרכנו לבקר את בנה קני ואשתו דבי והנכדים, כשגרו במייסה, אריזונה, ובמקרה זה היה גם כמה ימים אחרי שג´ון סטוקטון שבר את שיא האסיסטים של הנבא. את המאמר השני הכנסתי כפרק בספרי 'חיצים ובונבונים'.

למה בחרתי להכניס דווקא אותו? כי לדעתי הוא אחד השחקנים הפחות ידועים ומוכרים לבני ה-30 ומטה שבין הגולשים. כלומר כולכם יודעים את שמו וכנראה גם שהוא מלך האסיסטים מס' 1 בתולדות ה-NBA, אבל יש הרבה יותר לסטוקטון הזה מסטוק של אסיסטים.

1988: המשיח הגיע לעיר האגם המלוח



כך מאמינים כל המורמונים ביוטה המהווים רוב גדול במדינה: המשיח בכבודו ובעצמו התחפש לפוינט-גארד ונחת ישר בעיר אגם המלח. לא חשוב שגובהו 1.85 מטרים, הוא לבן איטי יחסית, והוא האנטי-תזה של השחקן המודרני ב-NBA. אבל כשהוא על המגרש, משהו טוב תמיד קורה. הוא היחיד בג´אז המסוגל להרתיח את המים והוא הפך את הקבוצה ליחידה מגובשת שלבה פועם עם הפוינט-גארד שלה. שמו ג´ון סטוקטון, והוא הלהיט האחרון של הליגה.

הוא בא מקולג´ג'זואטי קטן יחסחת, גונזאגה יוניברסיטי שבספוקיין, מדינת וושינגטון. סטוקטון מספר היום שבמשך כל חייו, עד גיל 22, הוא נע ונד – חי חיים שלמים ברדיוס של אולי מייל – מביתו בספוקיין, ברגל לבית ספרו השכן, ומשם למגרש המשחקים. מאוחר יותר עשה דרך באורך דומה לאוניברסיטה הנמצאת חמישה בניינים מביתו בנורת´ סופריור סטריט.

הוא היה נמוך, לבן, ולא ידוע, שאף אוניברסיטה לא רצתה בו, כולל אוניברסיטת מדינת וושינגטון הקרובה. "הייתה זו שגיאתי הגדולה ביותר כמאמן", אומר היום ג´ורג´ רבילנג, מאמן אוניברסיטת וושינגטון.


כל עונה ששיחק באוניברסיטה הוא השתפר, רשם את שמה על המפה, עד כדי כך שבמבחנים האולימפיים ב-1984 כבר לא יכלו להתעלם ממנו. בובי נייט – מאמן ארה"ב – התלהב, אך העדיף לבסוף את סטיב אלפורד כגארד, וסטוקטון נשאר בבית. תוארו של אלפורד בתיכונים ,"מיסטר בסקטבול" של אינדיאנה לא איפשר לנייט, אז מאמן אונ' אינדיאנה לא לבחור בו. זה היה נחשב לפשע לעולמי עולמים ב'הוזייר סטייט'. אגב, נייט גם לא בחר אז בצ'ארלס בארקלי ("הוכחה לאיזה מאמן חכם הייתי" כפי שאמר נייט).

נייט הגדול טעה בעניין סטוקטון, אך טראסט המוחות של ה-NBA ידע די והותר עליו: הם ראו בשחקן הלבן בחירת דראפט של סיבוב ראשון. בראשונה העונה הוא תפס מקום קבוע בחמישייה הפותחת של הג'אז, ומאז ומשך שנים הפיור פוינט גארד הזה עם אייזיה תומאס היו שני הפיור גארדים הטובים בליגה. מג'יק כמובן הוא אופרה מסוג אחר.

. גם בלי ניתור לשמים הוא היהמגיע לכדורים, כי אף שאינו LEAPER ("מנתר") הוא REACHER ("מגיע"), כך הפך ליסוד הכימי הראשי בריאקציה הנקראת ג´אז.

את היכולת שיש לסטוקטון קשה להסביר. זוהי מין יכולת לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. הוא מלך האסיסטים של הליגה (13.4 למשחק, כמאה ק"מ לפני ה-11.8 של השני, מג´יק), עם יותר מ-1,000 אסיסטים, השלישי בהיסטוריה של הליגה שעשה זאת, כשרק אייזיה תומאס וקווין פורטר רשמו אי-פעם יותר. יותר מזה, יש לו גם דבר נוסף שלא תראו בדפי סטטיסטיקה: משהו שנקרא כאן ASSISTS QUALITY ("אסיסטים איכותיים") – אסיסטים בדיוק בזמן שהקבוצה צריכה סל. סטוקטון הוא זריז ביותר, ולהגיד זאת על שחקן לבן זה הרבה יותר מלתת לו מחמאה. זה להניח כתר על ראשו.

זאת זריזותו – לא מהירותו, כי אינו מהיר – ובעיקר זריזות ידיו שעושה ממנו פוינט-גארד מיוחד במינו. "מהירות" היא יכולת לרוץ בזמן הקצר ביותר, נניח 100 מטרים. אני משוכנע שכאן הוא יגיע בין האחרונים בליגה. אך "זריזות", מנגד, היא יכולת להניע אברי גוף מתנוחה אחת לשנייה בזמן הקצר ביותר. בזאת הוא קוסם, קוסם ממש. כייס מהתחנה המרכזית, כי כך הוא גונב את כל כדוריו – בזריזות של קוסם.



ראיית המשחק שלו עילאית ממש, מה שעוזר לזריזות ידיו לעשות ממנו השלישי בליגה בגניבות כדורים (2.95 למשחק). גם כאן יש צורך בהבהרה: יש שחקנים שמנסים לגנוב את הכדור באמצע המגרש כשאין להם חיפוי, ואז, אם ההימור לא מצליח – אתה יכול לרשום שתיים נוספות ליריב. סטוקטון לעולם לא ינסה לגנוב בצורה כזאת. הוא יעשה זאת לרוב קרוב לסל, ודווקא כאשר צפוף סביבו. אז, גם אם הוא מפספס, שום אסון לא קרה.


יכולת נוספת בה הוא עולה על כל שחקן NBA הוא כושרו הגופני והתמדתו. סטוקטון מסוגל לשחק בפול-ספיד 48 דקות כל ערב. לא רק שהוא אינו מאט, הוא אפילו מגביר את מהירותו עם כל דקה שעוברת. חוץ מהעובדה שהוא גונב, הוא גם הנודניק הגדול של המשחק. נדבק אליך בהגנה ולא זז. אי אפשר להיפטר ממנו, כאילו הוא הזבוב בבית.

יש לו גם קליעתו נהדרת, אף שהיא בוודאי מהמכוערות בליגה (זריקת הניתור שלו מזכירה הדיפת כדור ברזל): הוא היה רביעי באחוזים מהשדה בליגה (57.4 אחוזים), הישג עצום לגארד הזורק מרחוק. אחוז קליעתו הוא השני בגובהו אי פעם של פוינט גארד.

קשה להאמין ששחקן לבן, נמוך, מסוגל למתוח עד כדי כך את הלייקרס הנהדרים, אך זהו בדיוק מה שסטוקטון עושה. עד לפני שנה שאלו ביוטה אם כדאי להחזיק אותו, או מוטב להיפטר ממנו. זה כמו לתהות אם כדאי למצרים להחזיק בפירמידות ולהודו בטאג´מאהל. לא רק שכדאי להחזיק בו: הוא היה לסיבה העיקרית – עם קרל מאלון – שיוטה ג´אז מנגנת בצלילים שלא היו מביישים את איליה פיצ'רלדמ ולואי ארמסטרונג.

אפילו שהמוסיקה של יוטה ג´אז היא הדבר הצורם ביותר שהלייקרס שמעו העונה.

סטוק אדיר


*******
מאמר זה ניכתב ב-1995 כשבקרתי בסולט-לייק סיטי עםמ אשתי גייל ללעיתון ´מעריב´, ובמקרה זה היה כמה ימים אחרי שג´ון סטוקטון שבר את שיא האסיסטים של הנבא במשחק נגד יוסטון רוקטס, ואח"כ הוכנס כפרק בספרי "חיצים ובונבונים":

*******

ביום הדראפט של יוני 1984, יום חם ורטוב בניו-יורק, ישב ג´ון סטוקטון – בוגר טרי של גונזגה, המכללה שבעיר הולדתו ספוקיין, מדינת וושינגטון – במדיסון סקוור גארדן, כדי להיות שם אם מישהו יבחר בו בדראפט. הוא ישב, נחבא אל הכלים כאילו הוא לא שייך לכאן כנראה אחד מעשרות עורכי הדין הצעירים או הסטודנטים לרפואה מ-NYU שקפצו לגארדן לחזות בתוצאות הדראפט. איש לא חשד שהלבן החיוור הנמוך הוא אחד המועמדים להיבחר. הוא פשוט לא היה הדמות של שחקן NBA.

לפתע, בבחירה מס' 16 של הסיבוב הראשון, מודיע דייב גאביט: "בבחירה 16 של ה-NBA יוטה ג´אז בוחרת את ג´ון סטוקטון". רוד האנדלי, שחקן העבר המטורף ופרשן הטלוויזיה של הג´אז, שידר לסולט לייק סיטי: "זה עתה בחרנו בג´ון גונזגה, מסטוקטון. סליחה, ג´ון סטוקטון מגונזגה…" אם האנדלי עשה זאת בכוונה לעולם לא נדע. כנראה שכן. האנדלי רצה רק להודיע לעולם שהג'אז בחרו את הבלתי ידוע מכולם, האלמוני שהיה לפוינט-גארד הטהור הטוב בהיסטוריה של הכדורסל, כשרק בוב קוזי ואייזיה תומאס מגרדים את התואר.


כמה דקות אחרי הבחירה ניגש סטוקטון אל האנדלי ושאל אם ביוטה כולם צורחים "בוז" בגלל בחירתו. "אר יו קידינג?" עונה האנדלי, "הם לא צורחים BOO, הם שואלים WHO?".

אז אותו ג´ון גונזגה, סליחה, סטוקטון, ה- "-WHO?" המפורסם בעולם, שבר לפני שבוע את שיא האסיסטים של מג´יק ג´ונסון שעמד על 9,921 לקריירה. כשנשארו 7:25 דקות לסיום המחצית נגד יוסטון השווה סטוקטון את השיא עם אסיסט לתום צ´יימברס, ועם 6:23 דקות לסיום המחצית הוא שבר את השיא עם האסיסט ה-9,922 שלו לאדם המתאים לכך ביותר – מסירה ל"דוור" קרל מלון. אותו מלון שסטוקטון יכול למצוא על הפרקט לעוד אסיסט נפלא בעיניים עצומות.

המשחק נעצר. מג´יק צלצל לאחל הצלחה ל"פליימייקר הגדול בהיסטוריה". (אולי הוא היה יכול גם להוסיף שאם היו לסטוקטון רצים לפאסט-ברייק כג´יימס וורת´י או ביירון סקוט, כמו שהיו למג´יק, או שחקן פוסט-אפ כמו קארים עבדול ג´באר, שיאו כיום היה כבר בסביבות ה-11 אלף, המספר שיגיע אליו בעונה הבאה, אבל זה רק כדרך אגב). אין כמג'יק לדעת מה לומר ומתי לומר, כדי שמילותיו ייקראו אפילו בעבריחת, בחדר האוגל של קיבוץ גבת!


אם הפוינט-גארד הלבן והצנום הזה (80 ק"ג היושבים על 1.85 מטרים) בן ה-32 ימשיך לשחק עד גיל 36, ולשחקן כשבעשר עונות שיחק ב-885 משחקים מ-859 אפשריים (החמיץ רק ארבעה בגלל נקע בקרסול) זהו דבר צפוי בהחלט – הוא יגיע ל-15 אלף אסיסטים (הוא הגיע ל- 15,806 , ומי שלא מאמין שנבאתי די טוב שיילך לספרי מ-1996 ויבדוק אם ה-15,806 כתוב שם)

קשה להאמין שהסטטיסטיקות הבאות, מלבד שיאו האחרון, שייכות לשחקן הפחות ידוע בדראפט של 84´: במשך שבע שנים רצופות היה סטוקטון מלך האסיסטים של הליגה, והעונה יעשה זאת בפעם השמינית וישתווה לבוב קוזי. הוא מחזיק בשיא האסיסטים לעונה (1,164), שיא קריירה לעונה בממוצע אסיסטים למשחק (14.5), ושיא בממוצע כללי לקריירה (11.5).

הוא שבר את גבול ה-1,000 אסיסטים לעונה שש פעמים, כשהיחידים בהיסטוריית ה-NBA שחילקו 1,000 בונבונים בעונה היו קווין פורטר ב-78´ ואייזיה תומאס ב-84´. הוא מחזיק בשיא הליגה ביחס אסיסטים לאיבודי כדור (4.6 ל-1), נבחר שבע פעמים לאול-סטאר (ול-MVP לפני שנתיים), מחזיק בשיא אסיסטים במשחק פלייאוף (24, עם מג´יק), ושיאו האישי למשחק רגיל הוא 28. סטוקטון הוביל את הליגה בגניבות ב-1989 עם 3.21 למשחק, ועל פי הקצב שלו כרגע, ישבור את שיאו של מוריס צ´יקס כמלך הגניבות של ה-NBA (עם 2,310 גניבות) באפריל העונה.


עד ה-NBA בילה סטוקטון את כל חייו בקילומטר מרובע בספוקיין, בין ביתו, בית הספר העממי, התיכון והפאב של אביו ג´ק, "ג´ק אנד דן טברן" (פרנק ליידן, מאמנו לשעבר: "למה שלא אוהב את סטוקטון? הוא אירי ואביו בעל הפאב נותן לי כוסיות וויסקי חינם") , ואוניברסיטת גונזגה שסטוקטון העלה על המפה (ושם נשארה עד היום).

סגנון משחקו הוא מהסוג הישן של הפליימייקר בעולם כדורסל חדש: חוץ ממנו, כל הפוינט- גארדים האחרים כקווין ג´ונסון, פני הרדאוויי, או גארי פייטון, הם קודם כל קלעים וחודרים, ורק אחר כך מוסרים. אצלו, בונבון חשוב יותר מחץ. לזה נולד וזה תפקידו. הוא לא השחקן הטוב ביותר בפוינט-גארד – מג´יק ואוסקר רוברטסון היו טובים ממנו כללית – אבל מג´יק וביג-O לא היו פליימייקרים. הם היו שחקנים.

גם לקבור את העור הוא יודע אם צריך, תודה: ארבע עונות הוא שבר את מחסום ה-17 נקודות בממוצע למשחק (כשממוצע הקריירה שלו עומד על 13.3), אבל בדיוק הטוב ביותר בין כל הפוינט- גארדים – 52 אחוזי קליעה! אם נזכור שהוא לא פליימייקר מהסוג החודר, ורוב נקודותיו באות ממרחק או חצי-מרחק, ה-52 אחוזים הופכים לאחוז דיוק מהמם עוד יותר. גם אחוזיו מהקו (82 אחוזים) הם בין הטובים בליגה.

זהו שחקן המופיע לכל אימון בזמן, עובד יותר מכולם, לא נותן כותרות לעיתונים ולא מתעסק במה שכתבו או לא כתבו עליו, ואף פעם לא דורש לדון מחדש בחוזהו. זהו שחקן שלבדו הרכיב את כל האינסטלציה בביתו החדש בספוקיין (וכן את השטיחים מקיר לקיר). זה לא שעם חוזה של 2.5 מיליון לעונה אין לו די ירוקים לשלם לעבודות תחזוקה, אלא מכיוון שהוא קאונטרי-בוי בנשמתו, איש כנסייה שמשפחתו וביתו חשובים לו מכל, והוא אוהב להיות ב"קשר פיסי" עם ביתו, כדבריו.


סטוקטון הוא שחקן המצמצם את המשחק למינימום: כדרור, חצייה, מסירה או כדרור, חצייה, זריקה. את ה"פיק אנד רול" עם מלון הוא מבצע טוב מכולם, בהווה או בעבר.

הוא משחק תרגילים שמאמנים תמיד מציירים על מפיות נייר במסעדות בדיוק מדהים. תשרטט תרגיל, תבקש ממנו לחתוך ב-60 מעלות, והוא יחתוך ב-60 מעלות. לא ב-55 ולא ב-65. הוא היחיד בליגה המסוגל למסור מסירת שתי ידיים, מהסוג שפעם מסרו בוב קוזי ודיק מקגווייר, כמו שמלמדים בקורס למאמנים בווינגייט. הוא מכדרר בקצות אצבעותיו (תודות לכפות ידיו הגדולות מאוד) כמו ש"ביג-O" היה מכדרר. הוא רואה את כל המגרש ויכול לתאר לך בדיוק של וידאו היכן היה כל אחד בשנייה זו או אחרת. הוא שחקן בעל פקחות כדורסל בלתי רגילה (ואני מאמין שגם אדם אינטיליגנטי מאד, שלא מזמן ביקשו ממנו לחשוב על ריצה למשרת מושל המדינה).

הפיק אנד רול הטוב מכולם



הוא מכיר את נקודות החוזק והחולשה של כל שחקן ומתאים לכך את משחקו. כשאיטון הענק היה הסנטר שלו, הכדור תמיד הגיע לכיוון כתפו הימנית, המקום היחיד שבו היה מסוגל לתופסו ולהמשיך בתנועה לסל. הכדור לדוור תמיד מגיע בזמן השעטה, 1.20 מטרים לפניו, ולכדור הזה מגיע מלון בלי להאט עשירית שנייה או לקצר רבע צעד. בדיוק במקום הנכון ובדיוק במאית השנייה הנכונה. הפיק-אנד-רול שלו עם קרל מלון נחשב עד היום ליעיל מכולם.

רוצים סיכום? אז בכיף וללא כל בעייה או היסוס: הוא האב טיפוס של פוינט-גארד המתרגם את ספר הכדורסל לפרקטיקה על הפרקט.

למרות הכל, הוא היה ונשאר אנונימי ביותר. ב"נבחרת החלום" בברצלונה ביקש ממנו איזה אוהד מקומי (אח"כ שאלו לשמו והסתבר שהוא חוזה גונזלס) – את סטוקטון – אם יוכל בבקשה לצלם אותו, את גונזלס, עם צ´ארלס בארקלי. בשדה התעופה ניוארק הוא פעם התבקש "לחכות עד ששחקני הג´אז יעברו את הביקורת". הוא נראה יותר כנער המשלוחים המביא פיצה הביתה מאשר גדול הפוינט-גארדים במשחק.


רד אורבך אמר פעם שהמסירה הטובה היחידה היא המסירה הנתפסת. את מסירותיו של סטוקטון, כמו של ג´ו מונטנה, הקוורטרבק הגדול מכולם, תופסים: אף שאין בהן ספירלה יפהפייה, ואף שהן לא נראות כמשהו מיוחד, כל כדור של מונטנה מגיע למקום הנכון בזמן הנכון. אותו דבר בדיוק אפשר לומר על סטוקטון.
זהו סטוקטון: אף פעם לא מתעייף, אף פעם לא מבזבז תנועה. אף פעם לא בוכה ומתלונן. משחק ונותן לזברות לעשות את העבודה, כשמשחקו פשוט ויעיל בלי לבצע הטעיות, בלי "DRIBBLE SPIN" בלי "CROSSOVERS" ובלי "WRAPAROUNDS". כולם מצויים בארסנל שלו, אך הוא מעדיף את הדרך הפשוטה לחלק עוד סוכרייה.

תום צ´יימברס אמר עליו: "שיחקתי עם הרבה פוינט-גארדים, אבל הוא היחיד שאתו אתה יודע שאם אתה בריצה, או אם אתה חופשי, המסירה תגיע אליך. זוהי אקסיומה". את המחמאה הגדולה מכולן נתן לו השבוע בוב קוזי, אמן המסירה של העבר: "הוא פרופסור החלוקה. הוא אחד היחידים החושב מסירה לפני זריקה. הוא שחקן הכדורסל הטהור הגדול מכולנו, המודל מספר אחת בעולם לאיך וכיצד המשחק הזה אמור להיות משוחק".

*********************

ג´ון סטוקטון, לבן, אטי ונמוך (1.85 כאמור), סיים קריירה של 19 שנה (פרש ב-2003) אותה העביר בקבוצה אחת – יוטה ג´אז. נאמנותו למקור היא אחת מתכונותיו היציבות ביותר. הוא מחזיק בשיאי ליגה באסיסטים (15,806) וגניבות (3,265). הוא סיים קריירה של 19 עונות עם ממוצע של מספרים כפולים בנקודות (13.1 למשחק) ואסיסטים (10.5 למשחק). הוא שני רק לקארים במספר המשחקים ששיחק, כשבקריירה של 19 שנה החמיץ רק 22 משחקים!

סטוקטון הוא חבר ב"50 הגדולים" ובעל שתי מדליות זהב באולימפיאדות של 1992 ו-1996. שיחק ב-10 משחקי אול-סטאר ונבחר כ-MVP ב-1993. מובן שהוא מולטי מיליונר שגר בבית מרווח – אך לא ארמון – שבנה קרוב להוריו בעיר ספוקיין, וושינגטון, שם נולד וחי כל חייו. הוא נשוי לנדה סטפוביץ´, בתו של מושל אלסקה לשעבר, עם שתי בנותיו וארבעת בניו. מאז שפרש הוא לא הופיע אפילו פעם אחת בטלוויזיה ככוכב אורח והעדיף לפרוש בפשטות לחיי משפחה שקטים ואלמוניים.

ג'אמפ שוט שדמה להדיפת כדור ברזל. כמו סטיב נאש. אבל הדיוק…אחד המדוייקים מכולם

********

עכשיו, למה לא אהבתי אותו?

טוב ששאלתם.

היורם הזה, הילד-טוב-ירושלים הזה היה אחד השחקנים המלוכלכים ב-NBA. היו לו מרפקים חדים כתער והוא לא פסק להשתמש בהם. אבל הוא נראה כזה טהור, ונער-כנסיה חביב כזה, שהשופטים נתנו לו משך 19 שנה להכניס מרפקים לכולם. הוא אף פעם לא קילל, לא התווכח, קיבל כל שריקה ללא כל תגובה, ובאותו זמן מרפקיו המשיכו להיכנס ישר לכליות.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 72 תגובות

  1. מסוג השחקנים שצריך היה לראות בזמן אמת בשביל להעריך את גדולתו.
    אחד השחקנים הכי לא אנוכיים שיצא לי לראות משחק כדורסל. כל כך הרבה אסיסטים, אבל בלי להיות "בול הוג". לקלוע? הוא היה קלע מצוין. 38 וקצת אחוזים מהשלוש בקריירה. אבל הוא זרק רק כאשר "לא הייתה ברירה" – בהינתן האפשרות, למסור זו הבחירה הראשונה שלו.
    ההגנה? אני חושב שזה אולי החלק בפוסט המצוין שהיה שווה להרחיב עליו יותר. 1.85 , 77 ק"ג, והוא נבחר לחמישיית ההגנה (חמישייה שנייה) 5 פעמים בקריירה שלו (5 פעמים שנפרסו על פני עשור).
    בשביל לסבר את האוזן, להלן רשימת השמות של נבחרי חמישיות ההגנה ב-97':
    חמישייה ראשונה: ג'ורדן, מלון, מוטומבו, פייטון, פיפן.
    חמישייה שנייה: מוקי בליילוק, PJ בראון, אנטוני מייסון, אקים אלאג'ואן, וכן, ג'ון סטוקטון. בגיל 34.
    איך הוא עשה את זה?
    לשחק כדורסל נכון בכמה שיותר דקות, מבלי להרפות. הן בהתקפה והן בהגנה.
    זה דרך אגב, הופך את נתון החטיפות שלו לעד כדי כך יותר מדהים. כפי שכתבת, מנחם, יש חוטפים "מהמרים". או שהם מצליחים בחטיפה, או שהם מאבדים את השחקן שלהם. ויש את השחקנים הנדירים שמסוגלים גם לחטוף הרבה, וגם לשמור נכון. סטוקטון היה כזה, ונתון החטיפות שלו הוא ממש יוצא דופן:
    במשך 8 עונות רצופות הוא היה אחד מ-4 החוטפים המובילים בליגה (פעמיים ראשון).
    הוא שילב את הנחרצות הזו עם ה-מ-ו-ן קשיחות (יש מי שיכתבו לצד לא מעט משחק מלוכלך), מה שהפך אותו לאחד השומרים שידעו להיכנס מתחת לעור של שחקנים גדולים ואתלטיים מהם בכמה מידות.
    .
    עד כמה הוא היה משמעותי להצלחת יוטה?
    19 עונות רצופות הוא שיחק במדי יוטה. בכולן הקבוצה העפילה לפלייאוף. בעונה הראשונה אחרי הפרישה שלו, יוטה לא העפילו לפלייאוף.
    .
    בנימה אישית, יש לי סימפתיה יתרה לאותה ג'אז בגלל שכמוהם, גם אנחנו (הסאנס) הודחנו על ידי הרוקטס פעמיים רצוף (94', 95'),
    גם אנחנו (הסאנס) נעצרנו בעונתנו הטובה ביותר על ידי הבולס בסדרה של 6 משחקים שהסתיימה בסל ניצחון של הבולס בשנייה האחרונה.
    .
    תודה, מנחם. כיף של קריאת בוקר לצד הקפה של שבת.

    1. גיא, תיארת מאוד יפה את סטוקטון במשפטים "לשחק כדורסל נכון בכמה שיותר נכון, מבלי להרפות. הן בהגנה והן בהתקפה" וביטאת גם את תחושותיי כלפיו.
      חושב שהדבר דרש כושר גופני גבוה ביותר, בדגש על הסבולת ועל הזריזות שאפיינה את משחקו (שאותה ציין מנחם).

    2. גיא בסוף הוא היא שחקן מוגבל התקפית גארד ענק בין הטובים ששיחקו את המשחק באותה תקופה אבל לא רואה אותו מתמודד מול הקרי הארדן לילארד …. של היום .

      1. אני לא בטוח איך הוא עשה את זה, אבל אני די בטוח שסטוקטון הצליח להעביר קריירה שלמה מבלי לפגוש את קרי, הארדן או לילארד.
        האם סטוקטון גם פחדן בנוסף לכל?

      2. אני לא אומר שהוא פחדן אלא שהגארדים של היום עברו מהפכה ושדרוג עצום מאלו של תקופתו, אין לי ספק שאם היה גארד שהוא יוצר סקורר במקומו הם היו לוקחים טבעת או שניים (קרי הארדן יאנג לילארד…), אבל בסוף ליוטה היה רק את מלון כסקורר יציב וזה גם היה התקרה שלהם והסיבה שהם אחת הקבוצות החלשות שהגיעו לגמר , אני עדיין זוכר ששיקגו עצרו אותם על 54 נקודות , סטוקטסון באותו משחק קלע 2 נקודות

        1. אה, סליחה. לא ידעתי שאני נכנס שוב לדיון הזה של "אם אתה לא סקורר על אתה לא קיים פחחח מי בכלל נתן לך כדור". חשבתי שאנחנו בדיון "אם הארדן היה בשנות השישים הוא היה מקרקף את כולם מי זה ביל ראסל צ'מברליין בכלל נשפוט את העבר בכלים של היום". טעיתי בחדר כנראה.

          1. אני לא אומר שאתה לא קיים, שוב אתה מכניס לי מילים לפה, אני רק אומר שהגארדים עשו שדרוג אדיר מזה של סטקוטסון )שהיה מדהים אבל מה לעשות לא סקורר עילי ) . הארדן קרי …דרך אגב היו נותנים ממוצעים של צ’מברליין נגד האיטיות של הגארדים באותה תקופה, רק מדמיין ששמים על קרי את מארלי 60 נקודות בשינה

      3. אין ספק שקרי, הארדן ולילארד קלעים טובים מסטוקטון, אני לא בטוח אם זה היה המצב לו היה נבחר בדראפט של 2008, ולא 1988, אבל ניחא, ניתן להם להינות מהספק. אבל – אין גם ספק שהם מוסרים הרבה פחות טובים ממנו, ואין שום ספק שהם מגינים הרבה יותר חלשים ממנו. אני לא רואה אף אחד מהם שומר עליו בהצלחה, הוא היה חוגג מולם. בקיצור, יש אולי שחקנים שאפשר לטעון לגביהם ש"הרמה מאז עלתה מאד והיום הם לא היו מצליחים", אבל ג'ון סטוקטון רחוק מאד מלהיות אחד מהם.

        1. גם מוסרים הם לא נופלים ממנו, אם כל הכבוד לסטקוטסון הוא לא יכל לחגוג על שום שחקן התקפית הוא לא היה סקורר ברמה הגבוהה ביותר , סטוקטסון, ואחריו קיד הוא בדיוק הדוגמה לרמה השתפרה , היום רכז הוא קודם כל סקורר אימתני ואז מנהל משחק ברמה הגבוהה, אם כל הכבוד להגנה גם הGM וגם מאמנים מבינים שהתקפה חשובה פי 10 ומביאה אליפויות (זה הסיבה שהארדן שווה סופר מקס, וגובר, גרין לא).
          בכללי הגארדים הזריזים של היום מול השמירה הטישעת ואיטית של שנות ה90 בטח בהגנה על קו ה3 והיו הופכים לG.O.A.T. שלא תבין לא נכון סטוקטסון היה אדיר לתקופתו אבל בינוני + כסקורר וזה ההגבלה של יוטה

          1. אני, לטוב ולרע, בעיקר לרע האמת, לא גיא, אז אין לי כח לחפש את הנתונים שלהם בבסקטבול רפרנס, ולכן אסתפק בלשים את הנתונים של סטוקטון. אם יש להם נתונים טובים יותר, אשמח לשמוע.
            ממוצע למשחק (על 19 שנה!!):
            חטיפות – 2.2
            יחס אסיסטים לאיבודים – 3.8
            eFG% – 55
            .
            בהצלחה

            1. אפקטיבי לשחקן של 13 נקודות לא אומר הרבה מדי , גם ה38% לשלוש שכמות השלושות שלו הייתה אפסית (וזה גיא שוכח לציין) הוא לא היה נגר כמו גרין אלא שחקן בינוני + כסקורר ומנהל משחק ענק, הוא היה בין השחקנים החכמים שהיה על הפארקט עדיין בהשוואה לסקוררים האימתניים של היום אין לו סיכוי, ליוטה היה חסר סקוררים וזה הסיבה למה היא אחת הקבוצות החלשות שעלו לגמר

  2. מנחם אתה הורג אותי…
    איליה פיצ'רלדמ? 🙂
    וברצינות אלה ולואי היו יותר מסתם מופלאים. המופלאים שבמופלאים. הקול של אלה כמו קטיפה אדומה. ולואי עם הקול הצרוד מדהים.
    הביצוע שלהם של פורגי ובס לגרשווין יצירת מופת.
    סטוקטון היה אחד משלישייה שאחריה עקבתי בשנות התשעים בנוסף לסלטיקס. השנים האחרים היו קלייד ובארקלי. היחידי שיצא עם תואר היה קלייד וגם זה היה בשנה בה מייק לא היה…

    1. ?
      לא נחמד לשנמך את יוסטון מודל 95'.
      בניגוד לנרטיב האהוב כל כך, ג'ורדן חזר לשחק במדי הבולס לקראת סוף עונת 95' (להזכיר – בלעדיו עדיין היו אחלה קבוצה),
      והבולס הפסידו לאורלנדו של שאק בפלייאוף. ג'ורדן שיחק, ואפילו היטב. רק שהבולס הזו הייתה בגרסה נטולת דניס "קוטל הענקים" רודמן.
      .
      יוסטון של אלאג'ואן ודרקסלר?
      אחת האלופות האדירות שאני זוכר.

      1. לא מדוייק. שיקגו סיימה את העונה במאזן 47-35. לאחר חזרת mj המאזן היה 9 נצחונות לעומת הפסד בודד (לפני חזרתו היו על גבול ה50%) ככה שהוא בהחלט תרם משמעותית לשיפור המאזן בסוף העונה.

        בראיון בסידרה, סטיב קר גם אמר שבעונה הראשונה הם הרגישו בשמיים והכל עבר טוב. בעונה שלאחר מכן הייתה נפילה דרמטית ביכולת.

        אז למרות שמייקל היה רחוק משיאו בחזרה הקבוצה הייתה זקוקה לו בהחלט

        1. אם לרגע עברה התחושה שכוונתי היא שיקגו לא השתפרו עקב חזרתו של ג'ורדן,
          אז ככל הנראה הניסוח שלי בתגובה סבל מליקויים חמורים.
          .
          הטענה שלי היא שבפלייאוף זו הייתה שיקגו עם ג'ורדן, נקודה.
          הטענות שבפלייאוף ג'ורדן "לא היה ג'ורדן", הן פשוט לא קשורות לעובדות בשטח –
          ג'ורדן סיים את הפלייאוף של 95' עם 31.5 נק' למשחק (נתון גבוה מפלייאוף 96' ו97') ב-50.6% אפקטיבי (נתון גבוה מפלייאוף 96', 97', ו-98') לצד 6.5 רב' (נתון גבוה מפלייאוף 96' ו-98'), 4.5 אס' (נתון גבוה מפלייאוף 96' ו-98'), ו-2.3 חטיפות (נתון גבוה מפלייאוף 96', 97', ו-98').
          לא באמת מסובך לראות שהנתונים מגבים את מה שמי שצפו במשחקים ראו –
          ג'ורדן חזר. כן, בעונה הרגילה עדיין הייתה חלודה. אבל בפלייאוף? הוא היה מייקל ג'ורדן. למעשה, לדעתי הוא באותו פלייאוף נראה רענן יותר מאשר בפלייאוף 96'. צריך לזכור –
          הוא חזר מחופשה, לא מפציעה.
          .
          מה שמחזיר אותי לשורה התחתונה –
          כל אלו שפעם אחר פעם משנמכים את הישגי יוסטון בריצת הפלייאוף ב-95',
          עושים זאת תוך ציטוט מנטרה שלא נסמכת על העובדות בשטח.
          יוסטון נתנה פלייאוף מדהים ב-95', תוך הצגת כדורסל אדיר סדרה אחרי סדרה מול כל אריות הליגה. ניצחון במשחק 5 בחוץ מול יוטה בסיבוב הראשון (הסיבוב הראשון אז היה הטוב מ-5). ניצחון במשחק 7 מול הסאנס בחוץ (אחרי פיגור 1 – 3) בחצי גמר המערב. ניצחון 4 – 2 מול ה-MVP הטרי והספרס. וסוויפ אדיר מול אורלנדו של שאקיל הצעיר. אותה אורלנדו שהדיחה את הבולס של ג'ורדן (קלע 31 נק' למשחק באותה סדרה) עם ניצחון 4 – 2 בסדרה.

        1. "השנים האחרים היו קלייד ובארקלי. היחידי שיצא עם תואר היה קלייד וגם זה היה בשנה בה מייק לא היה…"
          .
          כאמור, היה גם היה, גו'רדן, אי אז ב-95'.
          .
          (ה-DNA הייקי לא מאפשר לי להיות על הכיפאק. אפילו לא קצת)

          1. 🙂
            הטרחנות בדם חחחחחחח
            כפי שציינתי עקבתי אחרי השלישיה כי למרות שמאד הערצתי את גורדן לא חיבבתי אותו.
            לגבי אוליגואן, הוא אחד מ 5 הסנטרים הטובים לדעתי בהיסטוריה וכן עקבתי אחריו עם כי לא כמו אחרי דקסלר ושות.

          2. ברור לי ולך גיא כשמש אבל לגורדן יש מסע פרסום חזק , אתה לא פעם ולא פעמיים שומע משפטים ג’ורדן לא הפסיד שהכסף היה על השולחן אבל שוכחים שבפלייאוף המשחקים חשובים , ג’ורדן הוא הG.O.A.T , יש לו 6 אליפויות ב8 שנים אבל זהו

  3. מצטרף לכולם, אכן הגדול בתפקידו אי פעם.
    ממליץ לצפות בדקות האחרונות של משחק 6 מול הרוקטס ב97, כפי שתואר ע"י חיים, הבן אדם סגר שם קריירות עם נקודות בכל צורה אפשרית.

  4. תודה מנחם. מצטרף לכלל המחמאות פה. בעיניי ה-I.Q כדורסלני הכי גבוה שראיתי בפעולה. מדהים שביחס למימדים הענק הקטן הזה היה סוג של איש ברזל מבחינה בריאותית.

  5. פוסט מעולה.
    .
    סטוקטון תמיד היה מושא להערצה עבורי בתור לבן נמוך רזה שהצליח במגרש של הגדולים (על אף שאני 1.96).
    .
    משום מה חרוט לי בזיכרון שאת קריירת המכללות שלו הוא בכלל התחיל בדויזיון 3 ומשם טיפס למעלה האומנם?

    1. לא. הוא גדל שני מטר משם ועם היסטוריה משפחתית העדיף ללכת לשם. אנקדוטה קטנה – בתחרות על המלגה הוא ניצח אחד סטיב קר…

  6. תודה רבה מנחם
    .
    מסוג השחקנים שלומדים להעריך כשמתבגרים יותר. ממוקד מטרה עובד קשה קשוח נטול פוזה עושה את מי שסביבו טוב יותר.
    היה משתלב היום בצורה נהדרת
    .
    אגב בטוח שזה מחיצים ובונבונים? חלקים מהפוסט זכורים לי מהקסם שחזר

  7. אחד מגדולי האנדריטד בכל הזמנים
    יש לו לוק של רואה חשבון, מי שרוצה להבין עד כמה הוא גדול צריך לשמוע את מה שגארי פייטון אמר עליו לפני שהוא נכנס להיכל התהילה, הוא גם בחר בסטוקטון כאחד האנשים שיכניס אותו להיכל.
    https://m.youtube.com/watch?v=LJCwyh0fDGw
    שהפאנל צחק עליו פייטון אמר- ״אני שיחקתי מולו,אתם לא״
    היח״צ שהוא זוכה לו מאוד נמוך, כמה שחקנים יש כשהם מובלים 2 מ 5 הקטגוריות הסטטיסטיות החשובות בליגה.
    בכל דירוגי הסרק של ESPN הוא דורג 28! הוא חייב להיות בטופ 20 ואם אני צריך לבחור קבוצה של 12 שחקנים יהיה לו מקום בפנים בעיקר בגלל היכולת שלו לשחק בלי אגו ולעשות את מי שלידו טוב יותר ואפילו ב-הרבה.
    מי שזוכר את הצוות המסייע של הג׳אז ב97 ו 98 שהיה מורכב ברובו משחקנים שהיו בינוניים ומטה( הורנאסק היה היחיד שעוד היה אופציה התקפית סבירה)
    הוא היה קשוח וכמות המשחקים שהחמיץ בקריירה מהנמוכות
    אי פעם.
    תודה מנחם

      1. אמנם כשהוא היה על המגרש התרחשו תמיד דברים טובים, אך הדברים הטובים שלו ושל קרח מלון והורנאסק לא הספיקו לאליפות.
        ובגמרים הם היו פחות טובים

  8. מאוד אהבתי אותו, כי הוא באמת שיחק ״רכז״ כמו שקוראים אצלנו, ועשה את זה הכי טוב שיש. אבל המחמאה הכי גדולה ששמעתי עליו היה אחרי סדרה שבה הג׳אז קרעו איזו יריבה, והמ״מ שלי בצבא, אוהד של היריבה שעה פירט בפני את כל הסיבות שקבוצתו האהובה צריכה היתה לעלות (״ויש לנו את זה, ויש לנו את ההוא, וזה קולע ככה, וההוא חוסם ככה״) ואז עבר ל״ומה יוטה? סטוקטון-מלון, סטוקטון-מלון, זהו!״. ואני אמרתי לעצמי ״אכן זהו״.

  9. אחד האגוזים הכי קשים שהגיעו לליגה. יש שמועות שכיום משתמשים בו לחתוך יהלומים.
    תודה רבה על הטור

  10. סטוקטון נופל בהכללה של הרכז הפיור לאיזיאה תומאס.
    נכון שהוא מבין השחקנים הטובים שהפסידו לג'ורדן א(גם אומר משהו על היריבים של גורדן)
    אבל זה כמעט ולא בר השוואה לרכז המודרני.

    האם אפשר להשוות אותו לרכז סקורר כמו ארדן? או אפילו רכז פחות טוב כמו וסטברוק.
    על כל פנים קשה מאוד לדמיין שחקן עם הנתונים שלו משתלב כמוביל בליגה מהמילניום והלאה.

    1. נשבעתי לעצמי שלא אצא למסעות הצלב הווכחניים והאינסופיים האלה, אבל יש גבול לכל תעלול, והוא עובר במקום שבו מסבירים לי שראסל ווסטברוק עולה על ג'ון סטוקטון… איך אני אמור להירדם עכשיו???
      .
      אחד ממקבלי ההחלטות השקולים והחכמים שהיו, אדם שטעה, ב-19 שנה!!!, בערך כמספר הפעמים שצלפתי משלוש באותה תקופה. בחיאת זומזום – שים את סטוקטון במקום ראסל ותקבל אליפות או שתיים באוקלהומה ואת קווין דוראנט כשיאן הנקודות בתולדות הליגה. אני מבקש שתחזור בך או לפחות תכתוב "טעות בקבוצה" או משהו כזה, כך שאוכל ללכת לישון בשקט. תודה.

      1. אני יודע. אני יודע מה זה למנוע מעצמי שינה, לגלות פתאום שיח צומח במקום שבו היה לפני רגע התה שהתכוונתי לשתות לפני השינה, לפספס כמה שיחות "איפה אתה לעזאזל?" מהעבודה, להיזכר בבהלה פתאום שלא שמתי אוכל לחתול כבר כמה זמן והוא הספיק ללמד את עצמו לזרוק סכינים שבמזל פספסו אותי, להרגיש את הבטן מקרקרת ולנסות להיזכר באיזה חודש אכלתי לאחרונה משהו שלא מתפורר לתוך המקלדת ולתהות על הנס שהמקלדת עדיין עובדת, רק כי מישהו באינטרנט טועה. ואני אומר לך –
        הפעם זה מוצדק. כנס בו.

      2. ווסטברוק בדיוק ההפך מסטוקטון, טיפש שומר בינוני קלעי נורא, אתלט ומוכשר. לא רק סטוקטון עדיף עליו, כמעט כל רכז טופ חמש באיזשהו שנתון עולה עליו.

  11. איזה שחקן!
    סמל ומופת להצלחה כנגד כל הסיכויים ודוגמה מובהקת להשקעה, צניעות ומסירות (תבחרו את הניקוד פה..) אין קץ.
    כיף שזכיתי לראות אותו בשיאו. אין היום שחקנים כאלה.
    השלשה מול יוסטון שהעלתה את יוטה לגמר נגד שיקגו הייתה אחת הגדולות שיצא לי לראות וזו גם הייתה הפעם היחידה בה ראיתי את איש הקרח משתולל משמחה.
    תודה על הפוסט, דוק!

  12. לפעמים אני קורא פליטות מקלדת שמשאירות אותי חסר ברירה אלא להצטרף למסע הצלב של ידידי מאנו –
    ההשוואה בין ווסטבריק לסטוקטון היא מהמגוחכות שקראתי.
    סטוקטון הגיע לכמות פסיכית של אסיסטים עם USG של 20 וקצת (קבוע ויציב לאורך כל הקריירה). המשמעות היא שמדובר על אחד מהשחקנים הכי קבוצתיים שראה המשחק. תשים אותו לצד דוראנט, ומה שכתב מאנו?
    בול.
    דוראנט והארדן עם סטוקטון במקום ווסטבריק עסוקים בלספור טבעות אליפות וכתרי מלך הסלים.
    הסיבה למסקנה הנ"ל לא מסובכת להבנה. סטוקטון כאשר בחר לזרוק, קלע באחוז גבוה (לא על חשבון הצלחת הקבוצה). בשאר הזמן, הוא סידר לחבריו מצבי קליעה שהפכו את יוטה למכונה התקפית משומנת.
    3631224774 – זה לא מספר תעודת זהות. זה המיקום של יוטה בדרוג התקפי בכל עונה במהלך שנות ה-90'. הכי גובה 1 (98'), הכי נמוך 7 (92', 93'). זו יציבות אדירה שסטוקטון כרכז של הקבוצה אחראי לה לא מעט. זו יציבות שהושגה בדיוק בזכות יכולתו לדעת מתי לא לזרוק, אלא להעביר את הכדור הלאה (כישרון שלפעמים נראה שהרכזים בימינו שכחו).
    .
    אם בשטויות שנכתבו עסקינן, אז לזלזל באחוזים של סטוקטון מטווח ה-3 בגלל נפח זריקות קטן?
    זו כבר קלולסיות יוצאת דופן. סטוקטון זרק בקריירה 2203 פעמים מטווח ה-3. 38.4% מהזריקות הנ"ל נכנסו. אם היה משחק בכדורסל מוטה השלשות של ימינו, אז ככל הנראה החלק היחסי של השלשות מסך הזריקות שלו היה עולה, וככזה (כפי שניתן לראות בנתוני קליעה של לא מעט קלעים טבעיים), זה בהחלט הגיוני לשאר שהאחוז שלו היה אפילו עולה (על אחת כמה וכמה לאור העובדה שסטוקטון מיעט להכריח זריקות).
    .
    השורה התחתונה –
    זה הרי ויכוח אקדמי על מה שלא באמת אפשר להוכיח.
    אבל ההכרזות הנחרצות שהושלכו ככה בחוסר אחריות בחלל המרשתת,
    הן מחייבות התייחסות…
    (ולו בשביל לאפשר למאנו לישון טוב יותר בלילה הבא…)

    1. תודה רבה גיא. מפלס העצבים ירד אחרי התגובה הזו. מה שכן צריך תמיד להזכיר את השנים שבהם קשת השלוש הייתה קרובה יותר ומן הסתם הקפיצה טיפה את הממוצע. ועדיין סטוקטון היום היה אדיר. משהו בסגנון של כריס פול

    2. גיא הוא שיחק 20 שנה, ממוצע הזריקות שלו ל3 זה זריקה וחצי למשחק , להציג את זה כצלף שלושות זה די דמגוגיה בטח עם הקשת הקטנה (שש שנים ראשונות בליגה הוא הגיע פעם אחת ל35.6 אחוזים),
      .
      גם כל הקטע שסטוקטסון במקום ווסטברוק די מצחיקה שאומרים שלדוראנט היה יותר טבעות (ואני לוקח את סטוקטסון במקום ווסטברוק בכל מצב) , סטוקטסון שיחק עם אחד הסקוררים הגדולים של אותה תקופה ושל המשחק בכלל שחקן שלא מספיק מוערך שקולע 30 נקודות בשינה עם טרו שווטינג של 60 אחוז), אבל מה לעשות שסטוקטסון לא היה עילוי כסקורר וזה היה התקרה של הקבוצה, מצחיק להציג סטטיסטיקה עונה רגילה כמדד לקבוצה התקפית מצויינת יוטה בסוף היו קבוצה עם סקורר אחד על , טורנטו ראפטורס עם דרוזן ולאורי טופ 3 בהתקפה כמעט בכל עונה , אטלנטה של בונדלהצר ….

    3. וברור שלצד הארדן הנוכחי ודוראנט היה לסטוקטסון אליפויות , גם הארדן ודוראנט לבדם מספיקים לאליפות , השאלה אם לצד דוראנט לבד במקום ווסטברוק הייתה לסטוקטסון אליפות והתשובה ידועה מראש כיוון ששיחק עם סקורר היסטורי (מלון) ויש לו 0 טבעות על היד , אפשר להשוות את יוטה לטורנטו ראפטורס של דפדוזן קבוצת עונה סדירה מצויינת ומאכזבת סדרתית בפלייאוף רק ב92 הגיעו פעם ראשונה לגמר המערב ורק לאחר שהקונפרנס הפך לבדיחה הגיעו לגמר. סטוקטסון הוא די אוברייטד באתר ודי אנדרייטד בעולם האמיתי , רכז שהוא סקורר יעיל קודם לזה כמו הארדן קרי לילארד במקומו והיה למלון טבעת

      1. וג’ון סטוקטסון נכנס היום בכל רשימת פוינט גארדים היסטורית אורך הקריירה שלו הוא פשוט מדהים , אבל ההבדל שלו מהגדולים בעמדה מג’יק קרי הארדן לילארד… והשאר שיבואו בעתיד הקרוב הוא היכולת כסקורר מג’יק ג’ונסון יכל להפוך לשחקן של 25 + נקודות בלילה בשינה אם רק היה צריך,סטוקטסון לא (העמדה עברה שדרוג ענק בעשור האחרון)

  13. איזה שחקן עצום.
    מה שלא זוכרים, בנוסף למה שמידן הזכיר (הובלת רשימת כל הזמנים בשתיים מ 5 הקטגוריות הסטטיסטיות החשובות ביותר), זה ה-ה-פ-ר-ש שבו הוא מוביל אותן. המרחק שלו מהמקום השני באסיסטים דומה למרחק שבין אותו מקום שני למקום 12, או למרחק שבין המקום השלישי למקום ה 25.
    גם בחטיפות המרחק מהמקום השני שווה למרחק של השני מהמקום ה 12.
    כלומר זה לא סתם להיות ראשון בין שווים, זה להיות ראש וראשון כמה קומות מעל כל שאר השחקנים- להזכירכם – המובילים בעולם בתחומם בכל הזמנים.

    רק בשביל ההשוואה – ההפרש בין מקום ראשון לשני בנקודות וריבאונדים קטן או שווה בערך להפרש שבין השני לשלישי. כלומר בקטגוריות האחרות אין אף אחד שקרוב אפילו לדומיננטיות של סטוקטון מול חבריו/מתחריו (חסימות התחילו למדוד מאוחר אז קשה להאמין שההפרש בין האקים לקארים הוא אמיתי, וזה עוד בלי לכלול את ראסל וצ'מברליין)

  14. מעתיק לכאן שאלה ממקום אחר – איך הייתם משווים היום את סטוקטון לאייזיאה תומאס
    מי נחשב טוב יותר כששניהם שיחקו? איך בפרספקטיבה היסטורית?

    1. אוי זה שאלה קשה נורא זה יכול ללכת לכאן ולכאן , אני הולך עם איזייה בשיאו הוא היה טוב מסטוקטסון כסקורר ולא נופל ממנו בהרבה כמנהל משחק, הוא הוביל את הקבוצה שלו לשני אליפויות מול תחרות קשה בהרבה , באתר אני לא יודע למה כנראה מטעמים סמנטיים יש חשיבות יתר לבחירות לאולסטאר ולחמישיית עונה שנייה ושלישית (שלרוב בחירות פולטיות )

    2. צריך ראשית להגדיר מה זה טוב, יותר טוב למה ולמי. אם הייתי בונה קבוצה הייתי לוקח את אייזיה בלי לחשוב פעמיים. סטוקטון מול איזה מזכיר לי דיימון גרין מול קוין דוראנט

  15. ברוך הטענה שסטוקטון קלע פחות מסקוררים של היום אינה רלבנטית. הוא מסר הרבה יותר אסיסטים…זה מאזן את המשוואה. וקלע באחוזים נהדרים. והיה קלאץ רציני ביותר. והיה שומר בין הגדולים ביותר אבר. המשחק פשוט השתנה…ולגבי ווסטברוק….לו היה לו מאית מהבנת המשחק וחוסר האגו של סטוקטון הוא כבר היה עם כמה טבעות. אהבתי את סטוקטון מאד…הוא היה אמין יותר מכסף מזומן. הקריירה שלו אחת המרשימות ביותר…וכל זה עם נתוני פתיחה בינוניים ביחס לשאר שחקני הנבא. האיש היה ביהס לכדורסל חכם וקשוח. ומנהיג אמיתי….לא כמו הארדןשמרדן ווסטברוק שהשליטה העצמית שלו מזכירה את טראמפ…אם גארי פיטון היה שומר את וסטברוק הוא היה גורם להרחקתו מהמשחק תוך שתי דקות או פחות. (זוכרים איך וסטברוק "התמודד" מול ריקי רוביו בסדרה מול יוטה?). מסטוקטון פייטון לא הצליח להוציא אפילו תזוזה קלה באחד משרירי הפנים…יחי ההבדל…

    1. הוא מסר כיוון שלא יכל לקלוע כמו הגדולים ביותר, הוא היה סקורר בינוני + במקרה הטוב והגנה יכלה לשתק אותו די בקלות וזה היווה חיסרון משמעותי להתקפה של יוטה שהייתה נואשת לסקורר נוסף ליד מלון אסיסט ממש לא מאזן את המשוואה ולא שווה ערך ליכולת קליעה (לפי החשיבה המעוותת הזאת סטוקטסון=>ממיקל, ורונדו> מקובי) , אם כל הכבוד לאסיסטים בסוף אתה צריך מישהו שייקלע ואת זה הוא לא יכל לעשות וזה למה הם היו קבוצה עונה רגילה מצויינת וקבוצת פלייאוף כושלת…. הוא היה שומר טוב ממש לא מתקרב לגדולים ביותר בעמדתו או בתקופה בכלל (מישהו יכול להשוות אותו בשמירה לפייטון, אולגאון, רודמן, פיפן…), ווסטברוק אהבל עם תעודות בגלל זה לא הגיע רחוק, הארדן קרי… 10 רמות מעל שסטוקטסון חלם להיות.
      איפה הוא בראי ההיסטוריה הפווינט גארדים הפכו למרכז בשנים האחרונות נכון לעכשיו הוא נכנס בכל טופ 10 היסטורי של העמדה עוד 10-20 שנה כבר לא , בגלל החיסרון שלו כיצרן נקודות.
      .
      הגנה לא שוות ערך להתקפה בNBA הלוואי שזה היה המצב אבל שחקני ההתקפה הטובים אלא שמביאים אליפויות ונתחונות זה למה הארדן אחד שווה יותר 100 דריימונד גרין וזה למה לונזו בול פלופ.., בסוף המטרה של המשחק היא פשוטה לשים את הכדור בסל סטוקטסון לא היה מצטיין בזה וזה למה ליוטה הייתה תקרה ברורה ללא סקורר נוסף ואיכות ליד מלון, מצחיק אותי כל פעם מחדש באתר ששואלים מי שחקן יותר טוב והתשובות שאני מקבל אם יש לי X וY בקבוצה הייתי לוקח אותו, סטוקטסון שיחק ליד אחד הסקוררים הגדולים בהיסטוריה ול

  16. סטוקטון היה הופך בימינו לסוג של סטיב נאש.
    הוא היה משתמש הרבה יותר בקליעה שלו והופך להיות איום מתמיד מהשלוש.
    צריך לזכור שהוא לא היה סקורר כי לא היה צריך, והמנטליות שלו היתה לחלוטין פאס פירסט. בכדורסל של היום הוא היה בולט יותר התקפית, וחלש יותר הגנתית (ביחס למה שהיה אז)

    1. הוא לא היה סקורר כי לא היה יכול, יוטה הייתה נואשה לסקורר אל תשנה את ההיסטוריה בשביל להתאים לנרטיב שלך

      1. הוא היה סקורר אדיר ששיחק בתקופה שפוינט גארדס נדרשו פחות לקלוע.

        לדעתי בזמנו היה קונצנזוס שסטוקטון שחקן הרבה יותר משמעותי מאייזאה. נכון שהסגנון של אייזאה היה יותר פלאשי ובמידה רבה הוא דמה יותר לפוינטגארדים המודרניים שעושים יותר מלנהל משחק אבל לדעתי גם בפרספקטיבה היסטורית, רוב האנשים ידרגו את סטוקטון לפני אייזאה

        1. חייתי את התקופה הזאת ממש לא היה קונצנזוס כזה סטוקטסון קיבל את המושכות ב88, שאיזייה היה כבר בשיאו, פווינט גארד נדרש לקלוע בכל תקופה ומה לעשות שסטוקטסון לא היה טוב בזה כמו אחרים, איך אפשר לקרוא לשחקן של 13 נקודות בערב סקורר אדיר? יש סיבה למה הם לא הגיעו לגמר עד 92, יש סיבה למה יש לסטוקטסון אפס טבעות למרות שהוא שיחק עם סופרסטאר לצידו ואחד הסקוררים הטובים מאז ומעולם, גם ללא גורדן יוטה לא הייתה לוקחת אליפות כיוון שהייתה קבוצה מוגבלת התקפית ולטוקטסון אשמה בזה, עכשיו אם אתם רוצים לשנות את ההיסטוריה בשביל הנראטיב תפאדל

  17. סטוקטון היה שחקן אימתני, שחקן יוצא דופן בכל תקופת זמן של משחק כדורסל . היה באמת גאון. למרות שהערצתי את מייקל ושיקאגו בתקופת השיא שלו, תמיד ראיתי בו דוגמא ומופת לשחקן קלאסי. בדיוק כמו שאני רואה בטים דאנקן( לטעמי השחקן הטוב ביותר איי פעם!), כדוגמא ומופת לאיך משחק ושחקן כדורסל אמור וצריך לנהוג.
    הייתה בסטוקטון מקצועיות ויסודיות נקייה. בלי רעש ובלי מהומה. היה מנצח קבוצות פאר ורץ לחדר הלבשה בשקט ובלי רעש. הוא הקרין על הקבוצה דמות מראה, הורנאסק, מלון ציימברז, קבוצה שנראתה צוורון כחול. באים לעבוד, והולכים הביתה.

    מנחם מה נסגר איתך ?!? "ג´ו מונטנה, הקוורטרבק הגדול מכולם" ? למרות שג'ו מונטנה הוא הגדול מכולם, חשוב לציין שהוא היה בלשון עבר הגדול מכולם. לא יעזור כלום לשויינאייים…בריידי הטוב מכולם! אפילו טוב יותר ממייקל.. כן כן מהוד אווירותו.

    1. הכתבה הזאת נכתבה מזמן,אם כל הכבוד לסטוקטסון ולאופי שקט אין מקום בכלל להשוות את דאנקן , דאנקן יכל בקלות לקלוע 30 נקודות בלילה שצריך , הוא היה מגן אדיר בצד של המגרש חא באותה סקאלה בכלל

  18. מי שהיה מלוכלך פיזית, אף שהייתה לו יכולת הגנה נהדרת, לא ראוי להיחשב לרכז הטהור הטוב ביותר. זו התנהלות לא לגיטימית ולא ספורטיבית ולא מקצוענית.
    אצלי קוזי, וסט כרכז (חלק נכבד מהקריירה שיחק כרכז) ואייזיאה לפניו.
    דירוג הרכזים אצלי: מג'יק, אוסקאר, קוזי, וסט, אייזיאה, פרייזר, קארי, סטוק, טייני, קיד, נאש.

  19. הדברים הטובים שלו (ושל קרל מלון והורנאסק ואחרים) לא היה מספיק טובים לאליפות. בגמרים היו פחות טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט