יומנו של כרוז / אלכס רבינו

יומנו של כרוז/ מאת הגולש אלכס רבינו

עדי גורדון – הכוכב הגדול מכולם של מכבי חיפה

אם אתם קוראים קבועים באתר, אתם בוודאי מודעים לאהבתי הגדולה לכדורסל (כמוני אני משער גם כול קוראי האתר).התמזל מזלי שבמשך שנים רבות הייתי בלב האקשן מתוקף תפקידי ככרוז של מכבי חיפה בכדורסל בין השנים 1983 עד 2000.

עם שובי ארצה ב 1975 מלימודים בארה"ב, נקשרתי שוב לאהבת נעורי מכבי חיפה. שנה לאחר מכן מוניתי כמנהל קבוצת הכדורסל, תפקיד בו שימשתי שנה אחת. עונת 1976 תירשם כעונה האחרונה של אגדת הכדורסל חיים (איקסי) בוכבינדר כשחקן פעיל (ולא 1972 כפי שכתוב בוויקיפדיה). הקבוצה שיחקה בליגת המשנה וכיתתה את רגליה למגרשים בכול רחבי צפון הארץ (הדגש הוא על מגרשים כי רובם היו מגרשי בלטות באוויר הפתוח). בהמשך הצטלבו דרכינו הרבה פעמים כי איקסי היה מאמן מכבי חיפה בכמה קדנציות, מאמן קבוצת בית הלוחם חיפה בכדורסל בכיסאות גלגלים, והמורה לחינוך גופני של ילדי בביה"ס עירוני ה' בחיפה.

שנת 1981 היתה שנה משמעותית במכבי חיפה. אחרי המכביה הצטרפו לקבוצה 2 שחקנים יהודים ששיחקו בנבחרת ארה"ב למכביה,  שמותיהם הפכו לנכס צאן ברזל בכדורסל הישראלי, דוויד בלאט ווילי סימס. אחרי הצטרפותם הקבוצה הגיעה מהר מאוד לצמרת הליגה. בשנת 1982 הקימה דבורה רוזנברג (אימם של הכדורסלנים ארי וירדן רוזנברג) את "מועדון סל הזהב". המועדון העניק לחבריו את המקומות הטובים ביותר בהיכל הספורט ברוממה וחדר אירוח בו זכו חברי המועדון לכיבוד ושתיה לפני המשחק ובמחצית.

דבורה ביקשה ממני להיות מנהל המועדון.

תתפלאו. דה לא היה כל כך מזמן!

תפקידי היה בעיקר לעזור לה בהפצת המינויים ובתפעול חדר האירוח. ואכן המועדון היה הצלחה גדולה. בשנה הראשונה הצלחנו למכור יותר ממאה מינויי זהב. בשנת 1983 עלתה הקבוצה לראשונה למפעל אירופי גביע קוראץ'. בסיבוב הראשון הוגרלה הקבוצה לשחק מול הקבוצה הקפריסאית קרבאנוס. מספר ימים לפני משחק הבית מולם גילינו שלפי תקנון פיב"א חייב להיות כרוז במשחק. הכישורים שנדרשו היו קול רדיופוני, שליטה בשפה האנגלית והגייה נכונה של שמות יוונים מסובכים. כייוון שעבדתי בחברת התעופה היוונית אולימפיק, הגייה נכונה של שמות יוונים הייתה לגבי עניין שבשיגרה. פה אחד נבחרתי לתפקיד ואותו לא עזבתי 17 שנים. כמובן שהמשכתי בתפקיד אח"כ גם למשחקי הליגה והגביע. מקומי היה בקצה שולחן המזכירות, מטרים ספורים מספסל הקבוצה האורחת. הייתי תמיד עם עיין אחת על הספסל האורח. לא פעם חטפתי גם עצבים ממאמן או חבר הנהלה של הקבוצה האורחת. אני זוכר פעם אחת שמכבי חיפה גברה על מכבי תל אביב. שניות ספורות לפני סוף המשחק – כשחיפה מובילה בהפרש בטוח – לקח מאמן חיפה פסק זמן.

כל עכבר כדורסל יודע שלא עושים דבר כזה כי זוהי אשכרה השפלה של הקבוצה המפסידה. אך כול מה שרצה המאמן החיפני היה לתת כבוד לשחקני החמישיה שהביאו את הניצחון. זה לא מצא חן בעיני שמעון מזרחי שקודם כול הוציא עצבים על שולחן המזכירות ואחרי זה על המאמן החיפני.

שנים אח"כ – תומר שטיינהאור עוזר מאמן מכבי חיפה

בזמני היו הנחיות חמורות לעבודת הכרוז שנאכפו באדיקות ע"י המשקיף בשולחן המזכירות. אסור היה לבקש מהקהל לעודד ואסור היה לשסות את הקהל בשופטים או בשחקני הקבוצה האורחת. עם הזמן למדתי שאפשר לעשות הרבה עם שינויים בטון הדיבור ותיזמון כריזות על עבירות, פסקי זמן או החלפת שחקן. השופטים גם לא אהבו שהייתי מכריז על מבצע העבירה לפני שהם סימנו את מספרו לשולחן המזכירות. פיתחתי גם סמל מסחרי ייחודי שלי. כאשר ניקלע סל מעבר לקוו ה – 3, הייתי מכריז את שם השחקן ואז מושך את המילה שלוש ל 8-10 הברות: "שאאאאאאלוש נקודות". עד היום אנשים שאני לא מכיר מזהים אותי ברחוב או בקניון בעזרת קריאת הקרב הזאת.

השנה שאני זוכר לטובה מכול שנותיי ככרוז הייתה 1984. אל קבוצת הנוער של מכבי חיפה הצטרף בחור ביישן מחדרה בשם עדי גורדון. יחד אתו הגיע גם לקבוצה ענק צעיר מקרית טבעון בשם תומר שטיינהאור. אלה הצטרפו לאחים ארי וירדן רוזנברג שגדלו באגודה. הקבוצה לקחה באותה שנה את הדאבל של אליפות הליגה לנוער והגביע שהיא מסיימת את העונה ללא הפסד !!. כמובן שהחבורה הצעירה מצאה את עצמה מהר מאוד בקבוצה הבוגרת. שנה לאחר מכן הצטרף לחבורה דורון שפע. על כול אלה ניצח פיני גרשון בתור המאמן על הקווים ותבינו את התרגשות האוהדים כול פעם שהם נכנסו להיכל ברוממה. אני זוכר משחקים מלהיבים שה"ילדים" מחיפה עושים בית ספר לליגה. הסיבה שהם לא לקחו אליפות באותם שנים הייתה כי חיפה נכשלה אז תמיד עם הזרים שלה.

עזרתי גם להקים להקת מעודדות לקבוצה. פונפונים בצבע ירוק לבן לא ניתן היה להשיג בארץ. מי שנחלץ לעזרתנו היה כדורסל עבר אמריקאי של מכבי חיפה בשם גלן קונסור שעבד במחלקת השיווק של "נייקי" בארה"ב. על שולחן הכרוז הוצב טייפ קסטות מיושן. גייסתי את בני הוד לתפקיד "עוזר כרוז" והוא היה מפעיל את הטייפ בפסקי הזמן (לא היה אז תקציב ל DJ …).

חיפה הייתה לאחת הקבוצות הראשונות בליגה עם להקת מעודדות. לוחות מתוחכמים לא היו משתלשלים אז  מהתקרה. לכן בני הוד היה רושם גם את קולעי הנקודות ואני הייתי מכריז עליהם במחצית ובסיום המשחק. פיתחתי גם יחסי חברות עם רבים משופטי הליגה דאז (אז שפטו רק 2 שופטים במשחק). אם איגוד השופטים היה שולח את ראובן ווירובניק ז"ל ודויד דגן יבדל"א ידעת שזה המשחק החשוב בליגה באותו שבוע. עם ווירובניק ז"ל היו לי מאוחר יותר גם קשרים מקצועיים בתוקף תפקידו כסמנכ"ל אל על.

כשבחיפה היה כדורסל…

(הערה של מנחם לס: מה הקשר בין סמנכ"ל אל-על ווירובניק ז"ל וכרוז מכבי חיפה אלכס רבינו? מה כאן הבעייה? אז תנו לי להסביר לכם את הבעייה. אלכס ענוו מדי לעשות זאת: כשווירובניק היה סמנכ"ל אל-על, אלכס שלנו היה אחד ממנהלי 'אולימפיק אייר', אם לא מנהלה הראשי בישראל! איך אני יודע? אלכס היה שוער מחליף של אוניברסיטתצ 'אדלפי' שאותה אימנתי, בשנה ה-2 שלי כמאמן)

אבל השופט האהוב עלי ביותר היה טוד וורניק. בעייני כול משחק שהוא שפט הייתה הצגה. וורניק שנולד וגדל בארה"ב היה שופט עם סגנון אמריקאי ולשיפוט שלו היה נופך של NBA. אגב, הידעתם שטוד וורניק היה חבר ילדות בפיטסבורג של המיליארדר בעלי הדאלאס מבריקס מרק קיובן?

איקסי: "אני לא צריך את מכבי חיפה!"

בזמן מלחמת המפרץ קניתי את המחשב הראשון שלי, ענטיקה בשם קומודור 64. בכך הייתי אחד הראשונים ברחוב עם מחשב מקושר לאינטרנט. ואיזה רחוב זה היה. שני בתים מתחתי במספר 5 גר דיוויד בלאט ובית מתחתיו גר גיסו דני גוט ששיחק אז במכבי חיפה (בלאט היה עוזר המאמן של פיני גרשון). השניים היו מגיעים לדירתי כדי להתעדכן בתוצאות NBA  ולקרוא סטטיסטיקות. למי שלא יודע, נשותיהן של בלאט וגוט הן אחיות. אני מאוד שמח בהצלחת ילדיהם תמיר בלאט וגולן גוט בליגה העליונה. אך הם נולדו הרבה לאחר שהוריהם עזבו את השכונה.

בשנות ה – 90 הרחבתי את "המפעל". ב 1994 נתבקשתי ע"י איגוד הכדורסל לשמש כרוז במשחקי אליפות אירופה לנוער שנערכו ביד אליהו. במקביל התחלתי להתנדב בבית הלוחם בחיפה. קבוצת הכדורסל בכיסאות גלגלים של הבית הייתה באותם השנים אלופת המדינה ומחזיקת הגביע. שחקנים כבועז מזרחי, אריאל אוטולונגי ואבי בן שימחון היו השלד של נבחרת ישראל. מי אימן את הקבוצה? ניחשתם נכון. איקסי בוכבינדר.

במשחקי הקבוצה ריכזתי את המזכירות וגם שמשתי ככרוז במשחקים חשובים. מנהל בית הלוחם יוסי הוכמן (שאיבד את 2 רגליו, את אשתו ו 2 מילדיו בפשיטת חוליית מחבלים על אוטובוס בכביש החוף) היה חבר הנהלת הפועל חיפה בכדורסל. הקבוצה שיחקה אז בליגת המשנה. יום אחד בא אלי הוכמן וביקש ממני להיות כרוז גם במשחקי הפועל חיפה. הבהרתי לו שאעשה זאת רק באישור הנהלת מכבי חיפה. להפתעתי הם אישרו זאת ובמשך מספר חודשים הייתי כרוז של 3 קבוצות כדורסל בו זמנית. החוויה של ישיבה על הפארקט קרוב לעניינים עשתה את שלה.

ארי רוזנברג – כוכב גדול

בסוף שנת 1999 התמניתי למנהל האזורי של בריטיש איירווייס בישראל, יוון וקפריסין. התפקיד חייב נסיעות תכופות לחו"ל. הבנתי שהגיע הזמן "לתלות את המיקרופון" ובאמצע שנת 2000 פרשתי מהתפקיד. נשארתי אוהד של מכבי חיפה אך אני מדיר את רגלי ממשחקיה בהיכל הספורט ברוממה. אינני אוהב את הדרך שהקבוצה מתנהלת כיום. הקבוצה נמצאת בבעלות איש העסקים האמריקאי ג'ף רוזן המנהל את הקבוצה בשלט רחוק מארה"ב. מחלקת הסקאוטינג של הקבוצה נמצאת במיאמי ושם גם נקבעות כול ההחלטות. הקבוצה "התמחתה" בהחתמת שחקנים אלמונים בזול, השבחתם ואז שחרורם לקבוצות המוכנות לשלם להם יותר כסף. די אם אזכיר את ג'ון דיבארתולומיאו, דורון פרקינס , סטיבן לנדסברג ודונטה סמית'. גם אינני אוהב את הדרך בה נפרדו בקבוצה מאגדות כדורסל מקומיות  כעידו קוז'יקרו ותומר שטיינהאור. אבל ירוק אשאר תמיד.

******

אני חייב להוסיף כמה דברים שהמאמר של האלכס הזה חידש לי:

1)זאת הפעם הראשונה שאני שומע או קורא שאלכס – שחקן כדורגל לשעבר שלי על חצי מילגה, ושנשארנו בקשר כל שהוא משך כל השנים ובהווה יותר מאי-פעם – שאלכס היה כרוז כדורסל (ואפילו מנהל קבוצה כמה חודשים) של מכבי חיפה! עוד הוכחה לאלכס הענוו!

2) אני בן קרית טבעון, ואחד 'הוותיקים' בשכונה. אשתי רינה ז"ל הקדימה אותי בשנה לטבעון בשנת 1948 (אז היה קרית עמל וטבעון). אחיה של רינה, חיים ברנדיס, עדיין גר בקריה, ועתה גם בתו אוסנת. אני מקבל כל מיני פייסבוקים מקרית טבעון, כולל "שייך אברק"}, וכמעט כל שנה כשאני מגיע ארצה אני מארגן עם עמי טמיר מפגש וותיקים. הייתי אחד ממייסדי קבוצת הכדורסל (זכיתי איתה בכמה תוארים בנוער ובבוגרים בליגות הנמוכות), והייתי מאמן קבוצת הבנות שם – וכך שמתי לב שלרינה בת ה-14 היה גוף שמיימי, ושנתייםמ אח"כ 'התחלתי איתה.

ועם כל ההקדמה הזאת שממנה ניתן להבין שאני די מעורה בקורות השכונה, המאמר הנוסלגי הזה גילה לי לראשונה שתומר שטיינהאור הוא מקרית טבעון. זה פשוט לא יאומן שאף פעם לא שמעתי זאת. איזה כבוד לקריה!

3) חובה להזכיר שחיים (איקסי) בוכבינדר הוא בת-גלימי. בת גלים היא השכונה בה נולדתי, בה גדלתי, והיא-היא שעיצבה אותי. היו עוד כמה שחקני בת-גלים ששיחקו במכבי חיפה – לפני זמנו של הצעיר אלכס רובינו" הלל גולדברג ז"ז. 'קוסקה' (שכחתי את שמו. הוא גרה בבית שכן אלי, היה שנה צעיר ממני – נפל אסימון – עוזי בלוטרייך – ואז מאיר פדרמן, מרדכי ממרן, ו…ברח לי מהראש…שם דומה לשפיגלר (שפיצר? לא זוכר), וחובה גם להזכיר שמכבי חיפה החלה כמכבי בת גלים ששיחקה בליגה הארצית, ואז איזשה אדם בשם בק או משהו כזה שהיה הבוס של קבוצת הבוגרים של האגודה ,שינה את שמה למכבי חיפה. לכן כל כך הרבה בת-גלימים שיחקו בתחילה במכבי חיפה.

4) דבר אחרון שמוציא אותי מדעתי: כשהבאתי את בוב מקמהון, ואח"כ את סטיב צ'ובין למכבי ת"א, הבאתי למכבי חיפה שחקן אמריקאי (לא יהודי) גבוה וחזק. פאור-פורוורד עם יד זהב, אבל היה עצלן, מקרה ראש כזה, ובחיפה גם השמין. שכחתי את שמו ואני לא מוצא אותו בשום ויקיפידיה או אתר מכבי חיפה. הוא נתן כמה משחקים נהדרים אבל בס"ה היווה אכזבה גדולה מאד. למזלי בתקופה ההיא אחד ממנהלי מכבי חיפה עבר לגור בלונג-איילנד, ודאגתי שיבוא לאדלפי לבדוק אותו, והוא אישר אותו בהתלהבות. אפילו אלכס לא יודע על מי אני מדבר. משהו כמו אייזנר.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. פשוט גדול
    ==
    איך שפה וגישה משתנות בשנים כ"כ קצרות
    ==
    גם אני רוצה להיות הכושי היחידי של אליצור!!! 🙂 🙂 🙂
    ==
    תודה רבה

  2. תודה אלכס
    היה שחקן גדול, אחד הטובים ביותר פה.
    תחשבו לאילו הישגים היה מגיע עם היה משחק במכבי תל אביב.
    יכול להיות שאתו הם היו לוקחים עוד גביע אירופה אחד או שנים.
    אם הוא היה ג'ינג'י הוא היה ארואסטי….
    סתאאאם 🙂

  3. אחלה טור, למרות שהדבר הכי משעשע הוא המאמר על אליצור נתניה והכושים שלה. אם אני זוכר נכון הייתה תקופה שבה כל החמישיה שלה הייתה שחומת עור וזה נראה לי בתור ילד מוזר, למרות שכמה מהם היו ישראלים או מתאזרחים.
    מזכיר לי שבתור ילד הייתי משתגע במונדיאל אם הייתי רואה בחור כהה עור בנבחרות כמו בלגיה, דנמרק וכדומה. פשוט לא הסתדר לי בראש והייתי בטוח שאלו קומבינות (שמעון מזרחי סטייל)
    🙂

  4. מאמר מופלא ואיזה סיפור חיים!
    תענוג להיזכר בשמות כמו רוזנברג (שלשלן מומחה ושחקן ענק), גורדון (בהר ראשמור שלי לכדורסל ישראלי), גוט (לוחם ו-ווינר), שטיינהאואר, טרי פייר, קרל נברסון (2 קפיצים אתלטיים), דורון שפע וחיים זלוטיקמן – שני שלשלנים אדירים (זלוטיקמן היה תואם ג'מצ'י וסקורר בחסד), וגם השופטים שהיו אז היו קנונים – וורניק, וירובניק ודגן.

  5. תיקון קטן לגבי תומר שטיינהאור. הוא נולד בנצרת עילית (הנקראת היום נוף הגליל), התגורר כילד בקיבוץ גבת שם החל לשחק כדורסל. כיום מתגורר בקרית טבעון, נשוי לדגנית ואב לשלישיה !!!

  6. מכבי חיפה תמיד קראה לקבוצת הבת שלה מכבי בת גלים. כילד הספקתי לראות את עוזי בלוטרייך, הלל גולדברג, מאיר פדרמן ומרדכי מימרן משחקים במדי מכבי חיפה במגרש הפתוח ברחוב שבתאי לוי. השם שברח למנחם מהראש הוא עמי שפינדל.

  7. תודה על סיפור נהדר.
    גורדון ושטיינהאואר עדיין באזור העמק ומדי פעם שומעים עליהם.
    לארי רוזנברג גם היתה קדנציה בגבת העמק – קלעי ענק. איזו דרים טים זו בטח היתה בנוער…

  8. מנחם, תומר שטיינהואר אכן מתגורר בטבעון אבל אם אני זוכר נכון הןא דווקא נולד וגדל בנצרת עלית (או איך שקוראים למקום הזה היום).

    כתבה נהדרת אלכס. איזה כדורסל היה לנו פעם – וזה לא רק נוסטלגיה, פשוט היו שחקנים הרבה יותר טובים. מדהים שדווקא במשחק של היום שכל כך מתבסס על קליעה, כבר שנים שלא גדלו כאן קלעים. היו פה פעם קלעים אדירים כמו ארי רוזנברג, אמיר כץ, דורון שפע, וכמובן דורון ג'מצ'י. מעניין למה זה נעלם ולאיפה.

  9. אני מתנצל על אי דיוק בכתבה. לא הייתי מודע שהשופט דוד דגן נפטר לפני מספר חודשים. לפיכך צמד השופטים האגדיים דגן ווירובניק לא איתנו יותר.

  10. נהדר אלכס!
    .
    אין ספק שהתקופה של השחקנים הצעירים היתה הטובה בתולדות מכבי חיפה, אפילו יותר מעונת האליפות. יצא לפגוש את הבעלים הנוכחי של חיפה לא מעט, מדובר באיש שמונע מאהבה אמיתית לקבוצה שנבנתה לאורך השנים (וכן, הוא מתנהל אחרת ממה שאנחנו מכירים). אגב, אם ירצה השם והמנהלת, בשנה הבאה נקבל סוף סוף דרבי חיפאי בליגה הבכירה.
    .
    לגבי וויקפידיה – אם אנשים כמוך, שמכירים את האמת לא יתקנו את המאמרים שם, השגיאות יתקבעו כאמת.
    .
    ותיקון קטן, לצערנו דוד דגן הלך לעולמו לפני כמה חודשים, כמו גם טרי פייר שמופיע בכתבה.

  11. תוספת קטנה לגבי גלן קונסור המוזכר בכתבה למעלה בסיפור הפונפונים. קונסור ששיחק בקולג' (בוסטון קולג') תחת ריק פיטינו. הוא היה במשך 22 שנים שדרן ואנליסט של משחקי הוושינגטון וויזארדס ומשחקי קולג'ים ב ESPN. קונסור שיחק בארץ לפני שהונהגה קשת 3 הנקודות. הוא היה קלע אבסלוטי מרחוק ואני משער שהיה לוקח בקלות את מלך הסלים. חוץ מזה, מהיכרות אישית הוא היה אדם מקסים.

  12. תודה רבה אלכס
    יש לי זכרון כילד בן 7 וחצי
    גמר גביע המדינה בכדורסל 1985. באותם ימים הייתי צופה במשחקי מכבי תל אביב באירופה ביימי ערוץ אחד.
    אני זוכר בוודאות את גמר הגביע של 1985 כשפיני אימן את חיפה ומכבי הצהובה פירקה את חיפה בגמר.
    זה היה המשחק האחרון של אולסי פרי במכבי.
    המשחק נגמר 121-81. דורון שפע היה מעולה בחיפה. מאז אותו משחק התחלתי לעקוב באופן אדוק אחריי הליגה הישראלית דרך טרינזסטור בימי א׳ אז שודרה אחד על אחד וצעד וחצי המיתולגיות.

  13. איזה כיף לקבל ככה לווריד קצת נוסטלגיה ממכבי חיפה של אמצע שנות ה-80'. הקבוצות החיפאיות של התקופה היו באמת משב רוח רענן בליגה הישראלית.
    בנימה אישית –
    איזה כיף לקבל את הכדורסל הישראלי מנקודת מבט שהיא לא מכבי תל אביב…
    .
    תודה אלכס. עשה לי את הבוקר, הפוסט הזה.

  14. איזה יופי של פוסט, תודה רבה אלכס!
    אם אני זוכר נכון, גם ווילי סימס היה בחמישיה והשלים ארבעה "כושים" ודני ברכה אחד.

      1. דווקא התכוונתי אליהם (ראה הכתבה הראשונה מהעיתונות למעלה).
        ממש פיניקס סאנס של שנות ה-80- דני "סטיב נאש" ברכה וארבעה אתלטים מסביבו.
        אגב ווילי סימס נשוי לישראלית שיש לה איזשהו קשר משפחתי למשפחה מהקיבוץ שלי (שכבר לא בקיבוץ). הוא הגיע פעם אחת לסדר קיבוצי בחדר האוכל שלנו, ופעם סדר כזה היה בסדר גודל רציני, כך שלקראת אמצע הסדר השתלשל מהשולחן שלהם טור ארוך ביותר של ילדים שרצו חתימה או סתם לחיצת יד (הוא היה אז שחקן מכבי.. מאוד אטרקטיבי..).

        1. כתבה מזעזעת, לקרוא ולא להאמין כיצד הם מתארים כדורסלן שחום עור.
          דני ברכה, ווילי סימס, קרל נברסון(לדעתי הוא גם עדין בישראל וגר באזור קרית גת), טרי פייר ז״ל וג׳ימי הול.
          גם סטיב מאלוביק שיחק שם.
          אם אני לא טועה הבת של ווילי סימס נשואה לגל מקל

כתיבת תגובה

סגירת תפריט