יש פרק חדש של מתמסרים! אתמול ישבנו להקליט כרגיל, אבל בצורה מעט יוצאת דופן ועם אורח מכובד – תומר שרון. אחרי הרבה קשיים טכניים, הצלחנו להקליט והנה התוצאות. דיברנו על הקריירה שלא הייתה לו ככדורסלן, דונצ'יץ' והגידול במעמד השחקן האירופאי בעקבותיו ודיון בהפתעה על הריקוד האחרון.
האזנה נעימה!
צ'יקו
10 מאי 2020 23:04:38מעניין מאוד.
הרגיש לי קצת כמו פולחן ללוקה, הסכמתי עם תומש שיש לו מרחב לכדרר והוא לא חוטף הגנה של שנות ה90…
השאלה סביב ג'ורדן היא סופר מעניינת. האם היינו רוצים שהשחקנים יהיו כמו ג'ורדן, האם הייתי רוצה שהילד שלי יצא כמו ג'ורדן, עם קנאות בלתי פושרת? מעניין.
דבר נוסף – אם ג'ורדן היה שחקן כיום גם הוא היה עם טוויטר ורשתות חברתיות כאלה ואחרות. כי זה לא רק כדורסל כמו בעבר (סר צ'ארלס: אני כולה שחקן כדורסל, אל תצפו ממני לחנך את הילדים שלכם") אלא העטיפה והדמות מאחורה. זה ששחקנים הולכים ועושים ומצטלמים את חיי היום יום זה הנדרש כיום וגם גורדן לא היה יכול להישאר אי שם למעלה.
Smiley
11 מאי 2020 02:05:121. לטרל ספריוול לא ממש היה "פגע רע". הוא אומנם היה עם ברגים רופפים בראש, אבל הוא הרים את הקבוצות שאליהן הוא הגיע. הניקס והטימברוולבס נתנו את העונות הטובות שלהם כשהוא איתם.
כתוספות לקטגוריה ג'י אר סמית אפשר לצרף את דיון וויטרס, חסן וויטסייד, אייזיאה ריידר. אפילו כרמלו אנטוני יכול להיכנס בקטגוריה.
2. אירופאים תמיד נהנים מההייפ של אלו שהגיעו ל-NBA. הרי לכל אירופאי מוצמדת תווית של האירופאי שהוא אמור להיות ב-NBA. אם זה פורזינגיס (ואפילו בארניאני) שחיפשו את נוביצקי הבא.
ההשוואות לדונצ'יץ' לא ממש נכונות כי דונצ'יץ' כבר באירופה הגיע לטופ (בדומה לרוביו) ולא הגיע כ"פוטנציאל" כמו שרוב האירופאים מגיעים שבעיקר רואים בהם פוטנציאל למה שהם יכולים אולי להפוך והם די גולמיים. דונצ'יץ' הוא בין הבודדים שהגיעו מוכן.
בנוגע לצורת ההגנה מול דונצ'יץ' – צריך לזכור שהוא PG יחסית מאסיבי, יש לו גודל ופיזיות והוא לא דומה לאמריקאים הרזים, האתלטים והנפיצים עם המהירות שלהם. דונצ'יץ' מסוגל לקבל את המכה ולהמשיך כי הוא פיזי, לגבי ההגנה שהייתה מולו, עדיין היה קשה לדחוף אותו כי הוא פשוט חסון.
ההשוואות לפטרוביץ' וקוקוץ' – השניים האלה הגיעו בתקופה שה-NBA היה יחסית סגור לאירופאים. האמריקאים עדיין לא ממש האמינו בהם. שניהם לקח זמן עד שנתנו לכישרון שלהם להתפרץ. פטרוביץ' הרי בילה איזה כמה עונות בבלייזרס כשהוא בקושי רואה מגרש. קוקוץ' לעומת אירופה, היה מחליף בבולס בצילם של ג'ורדן ופיפן.
דונצ'יץ', להבדיל מהם, קיבל ישר קבוצת NBA לידיים שלו וסביבו בנו את הקבוצה. סוג של פורץ דרך בעניים הזה. גם לנוביצקי לקח זמן להתפתח והוא הסופרסטאר האירופאי הכי גדול שקיבל סביבו קבוצה ב-NBA.
3. הבעיה של הזוניה היא לא אתלטיות, שם הוא ברמת NBA. הבעיה שלו הייתה ראש בעייתי וסיטואציה לא טובה עבורו. המנטליות שלו לא הייתה טובה והוא לא ממש שיפר ו/או הצליח להתקדם מבחינה כדורסלנית. הוא היה מספיק פיזי ואתלט כמו שהוא היום.
טורקוגלו היה גם כן אתלט אדיר, ונפל לסיטואציה של הקינגס עם סטויאקוביץ' ודיבאץ', והקליטה שלו היתה קלה יותר, ובשיאו הוא היה השחקן מספר 2 בקבוצת המג'יק שהפסידו בגמר לקובי והלייקרס.
אצל הרבה אירופאים העניין הוא הסיטואציה שאליה הם נוחתים. פטרוביץ' נפל לבלייזרס מאחורי דרקסלר למשל. מצד שני דונצ'יץ' קיבל קבוצה לעצמו. בארניאני (ואפילו מיליצ'יץ' שנבחר ע"י הסיפטונס) הגיע על גלי התקווה האירופאית ונבחר ראשון ובסוף הסתבר שזב הייפ מוגזם מדי והוא לא היה מה שציפו מבחירה 1.
מרצ'ולניס הגיע מהמכללות ולכן הוא נקלט יחסית בקלות והיה PG פותח הרבהשנים בווריורס.
לא חסרים אירופאים אדירים שפשוט אלא הצליחו ב-NBA. סרחיו רודריגז, תאודוסיץ', שאראס.