הערב אפיזודות 7 ו-8. האם אייזיה תומאס שוב יהיה 'האדם האיום'? / מנחם לס

אייזיה תומאס חוטף אותה מכל הצדדים בסידרה של מייקל ג'ורדן "הריקוד האחרון".

זה לא פייר כי אין לו דרך להגיב ולהגן על עצמו.

אני מכניס 2 מאמרים מהעבר שכתבתי עליו. הוא היה אחד מהפוינטים הגדולים בכל הזמנים. והוא לא טיפוס כזה שלישי כמו שהסידרה של מייקל מראה אותו.

אייזיה תומאס

מאמר זה מורכב משני מאמרים, אחד שניכתב ב-1989 בעיתון ידיעות אחרונות והוא מופיע גם בספרי, וחלק אחרון שכתבתי לאחרונה. זהו סיפור על אחד הפוינט-גארדים הגדולים מכולם שסכסוכים, צרות, ובעיות, רודפים אחריו כמעט מהרגע הראשון שהגיע לליגה.

********

הם מרחפים על פני המגרש כחרקים שאיבדו כיוון, גורמים בהלה ומהומה. רצים-עפים מהר מהכדור, נכנסים בין רגלי הענקים, מתעתעים בהם, מוציאים אותם משיווי משקלם. מבלבלים אותם. קולעים מקרוב ומרחוק. לא מסוגלים להירגע לשנייה. אלה הם ננסי ה-נבא. הם הראשונים בהתמדה ופיקחות, המראים שוב ושוב שאי אפשר בלעדיהם.

יש רבים ברשימה, אבל אייזיה תומאס, הבוכנה (פיסטון) הראשית המכוונת את כל הצילינדרים של דטרויט, מוליך בראשה. הוא כיום הטוב שבין הננסים. אמת, מג´יק ג´ונסון הוא אופרה אחרת: פוינט-גארד ענק (2.06 מטרים) שהוא מין יוצא דופן בליגה, אבל לכן הוא לא פוינט-גארד טיפוסי המוביל את הכדור במהירות האור כמו שכתוב בספרים. מבין הננסים זהו בלי ספק אייזיה. רק מארק פרייס מקליבלנד, ג´ון סטוקטון מיוטה וקווין ג´ונסון מפיניקס נושפים בעורפו של "הנביא ישעיהו", אך עד שייקחו את קבוצותיהם לגמר האליפות וינצחו, אייזיה הוא האיש.



הוא הוכיח שהוא מתעלה ברגעי האמת – אליפות המכללות, משחקי האול סטאר, משחקי הפלייאוף. הוא השחקן שאתה רוצה בקבוצתך כשנשארו חמש שניות ואתה חייב שתי נקודות. הוא ה-"מני פלייר". כשהוא עובר להילוך שישי אין מנוע בעיר המנועים שממנה הוא בא – או בכל מנוע בעולם, כולל מנועי החיפושית וה"סוסיתא" הישראלית – הפועל יעיל ממנו. הוא המוח, הלב והמוציא לפועל של ה-´בדבויס´.. נשקו הקטלני ביותר הוא חדירה לסל, עם קליעה מתחת לענקים הקופצים עמו, או בקשת גבוהה מעליהם. אם יש לו חולשה, הרי היא קליעת הניתור שלו, שמעולם לא הייתה בה הקלאסיות של ג´רי ווסט או גייל גודריץ´. למרות זאת, קליעתו טובה דיה כדי ששומריו לא יוכלו להסתכן ולא יאפשרו לו מרווח בעודם עוזרים בשמירה כפולה על שחקן אחר, כי הם יודעים שהוא יכול לקבור את העור הכתום גם מרחוק, תודה.

בעבר היה אייזיה משחק כמי שסומך רק על עצמו במצבי לחץ. עובדה זו נחשבה לנקודת חולשה מסוימת במשחקו. כיום, עם ג´ו דומארס וויני ג´ונסון, חל שינוי בתפיסה הזאת והוא כבר יודע לחלק עמם את המעמסה. אייזיה גם הוכיח את עצמו כשחקן המסוגל לשחק עם פציעה וכאב. את כל הרבע האחרון במשחק השישי ואת כל המשחק השביעי נגד הלייקרס, בשנה שעברה, שיחק נפלא עם עקב נקועה ונפוחה. השנה שיחק יותר מחודש עם שריר "המסטרינג" (השריר שמג´יק מתח ובגללו לא שיחק) מתוח.

דון נלסון, מאמן גולדן סטייט, אמר עליו: "אייזיה הוא הפוינט-גארד המושלם. כשאני חושב על פוינט-גארדים, אני חושב מיד על שניים מהיום, ואחד מהזמן הרחוק: אייזיה ומוריס צ´יקס של התקופה הזאת, ובוב קוזי של ההיסטוריה". פאט ריילי, מאמן היריבה הגדולה אמר עליו: "אייזיה בכמה מילים? מהירות… פלאש… ברק… חדירה… לחימה… אומץ… אינטליגנציה… ווינר אמיתי… אני אוהב אותו כי הוא ספונטאני ויוצר. הוא מסוגל לשחק הגנה והתקפה, והוא ריבאונדר נהדר. הוא מזכיר לי סביבון. סובב אותו, שחרר ותן לו לרוץ".

והוא רץ. אלוהים, איך שהוא רץ.

הוא טיפוס רגיש ורומנטי מחוץ למגרש. אהבתו הגדולה היא כתיבת שירה. אמו, מרי תומאס, שגידלה את ישעיהו בגטו של שיקגו עם תשעה אחים ואחיות, כעסה מאוד כשבנה – כוכב כדורסל בעיני כולם – אך משורר בעיניה – החליט לעזוב את אוניברסיטת אינדיאנה ולהיבחר לדראפט של הנבא לפני שסיים את לימודיו.
"אמא", אמר לה, "עוד אקבל את ה-ב.א וזאת אני מבטיח". גברת תומאס, אישה החלטית שלא מאמינה בנסים, אילצה אז את בנה לחתום חוזה אצל ג'ורג' אנדריוס, עו"ד מפורסם בשיקגו, ובו העלה על הכתב את הבטחתו. ב-11 במאי 1987 עמד תומאס במילתו.

כשהוא כבר מולטי-מיליונר, והוא לא צריך את הב.א מהאוניברסיטה כי הוא יכול לקנות אותה, הוא הביא לאמו מתנה: תעודת גמר עם ב.א שהוענקה לה ב"יום האם". ספור ההבטחה נודע ברבים. "מה הייתה עושה אמך אילו לא היית עומד בהבטחתך?" אני שואל באחד המפגשים עמו בחדר ההלבשה בגארדן. אייזיה מחייך: "אצל אמי אין דבר כזה. היא הייתה תובעת אותי ומרוקנת כל פרוטה מכיסי עד שהייתי מסיים את הלימודים".

האם ואחיו המבוגרים הם שהגנו על בן הזקונים מכנופיות הסמים בגטו כשהיה נער צעיר. שניים מאחיו מועסקים בדרגים גבוהים במשטרת שיקגו, אך שניים אחרים לא עמדו בפיתוי ובמשיכה של הגטו: שתייה, סמים, זנות, פשע. "הם מסתובבים איפה שהוא. נעלמו מהאופק. איבדו קשר", הוא אומר בצער.

זאת קרוב לוודאי אחת הסיבות שאייזיה היה לאחד המובילים במלחמה נגד הסמים בין שחקני ה-נבא. זוהי גם הסיבה שבגללה אחרי שנתיים במכללה מיהר וחתם כמקצוען. "הציעו לי 1.6 מיליון, והחלטתי שאמי סבלה מספיק". הוא משחק כיום בשנה השלישית של חוזה בן 10 מיליון דולרים ל-10 שנים. עתידו, ועתיד אלה שנשארו ממשפחתו, מובטח. לאשתו לין ולעצמו קנה וילה בפרברי דטרויט, ולאמו בית מרווח בקלדרון, הפרבר היקרתי של שיקגו. "הדבר המאושר ביותר אצלי הוא לראות את אמי בביתה החדש. ממש לא ייאמן מה יכולות לעשות כמה קליעות ´הופס´". באוניברסיטת אינדיאנה הוא הקים את "קרן אייזיה תומאס לסטודנטים נזקקים". הוא מארגן בדטרויט אחת לשנה את חודש ה"עצור את הפשע", הנחשב כיום לכוח חשוב בחינוך ובקידום השחורים בשכונות הדרומיות של העיר.

השנה עשה זאת אייזיה עד הסוף. הוא לא נעצר עד שהטבעת הראשונה, טבעת המנצחים, נענדה על אצבעו. בדרך הוכיח שהוא לא סתם מכונת נקודות בקבוצה לוזרית, אלא גם מנהיג גדול, היודע להצניע את עצמו ליד שחקנים גדולים שלעתים אפילו האפילו עליו כוויני ג´ונסון וג´ו דומארס, ולתת להם את הכדור כשהם "חמים". השנה הזאת, בלי ספק, הייתה השנה שבה נכנס אייזיה תומאס לרשימת הגדולים ב-NBA.
זכות הדיבור לסיום לאייזיה תומאס, במילות השיר שלו:

I HAVE BEEN TO THE ARENA
AND HAVE PLAYED THE GAME
.AND I KNOW THE PAIN
I HAVE MADE THE SACRIFICE
AND PAID THE PRICE
TO MAKE PLAYING
IN THE ARENA – MY LIFE!

***



אייזיה תומאס הוא ללא ספק "האיש הקטן הטוב מכולם מאז בוב קוזי". הוא ניצח בכל רמה: תיכונים, קולג´ (הוביל את אוניברסיטת אינדיאנה לתואר ה-NCAA ב-1983) וב-NBA (פעמיים). הוא שיחק 13 עונות בנבא-, השיג שתי אליפויות, היה 12 פעם אול-סטאר (ופעמיים ´השחקן המצטיין´ של האול-סטאר, תואר שבו זכה פעמיים גם בגמר הפלייאוף). אחרי שפרש ממשחק היה הבעלים היחיד של ליגת ה-CBA ואחר כך בעל חלקי של טורונטו רפטורס. הוא אימן את הפייסרס שלוש עונות (2000-2003) והוביל אותם לפלייאוף בכל אחת מהן.

הסטטיסטיקה שלו בנבא:
• Games played: 979
• Games started: 971
• Minutes per game: 36.3
• Points scored: 18,822
• Assists: 9,061
• Rebounds: 3,478
• Steals: 1,861
• game: 19.2 Points per
• Assists per game: 9.3
• Rebounds per game: 3.6
• per game: 1.9 Steals
• Field goal percentage: .452
• 759. :Free throw percentage
• Three-point percentage: .290

בעיות, סכסוכים, האשמות, והוצאות דיבה רדפו אחריו כמעט כל השנים. ישנם האומרים שעקשנותו עמדה בעוכריו, ואופיו המתנשא לא עזר.
הניקס שכרו אותו להיות נשיא ומנהל הקבוצה. הוא הבטיח אליפות, אבל משך השנים שניהל את הקבוצה, הנהלתו לא שיפרה דבר. מאמן הניקס לארי בראון פוטר, ואייזיה הוא המואשם הראשי בכך. הוא נעשה מאמנם החדש. שוב הוא הבטיח אליפות, ושוב הוא פישל בגדול. יחסיו עם רוב השחקנים היו רעים, ועם סטפן מרברי הוא לא דיבר כלל. בסיום העונה שעברה הוא פוטר אחרי עונה של 59 הפסדים, ומייק ד´אנטוני קיבל את שרביט המאמן. אייזיה עדיין מועסק ע"י הניקס ב-"תפקיד מיוחד" שאיש לא יודע מה הוא.

ראיינתי אותו כמה פעמים, בעיקר במשחקי האול-סטאר. ריאיון אחד זכור לי במיוחד: שאלתי אותו מה היה הרגע המביך והגרוע ביותר בהיסטוריית הכדורסל שלו. הוא לא היסס אפילו שנייה: "זה היה משחק הפלייאוף בבוסטון, שבו איבדתי כדור חוץ ואת המשחק, ואחר כך, בחדר ההלבשה – כשאני בקושי יודע היכן אני, ואני מלא מרירות – נשאלתי על ידי איזה עיתונאי מה דעתי על לארי בירד שניצח את המשחק. מה אתה יכול לומר על שחקן שרק לפני כמה דקות קבר אותך? אז בלהט הרגע אמרתי ש´אם לארי בירד היה שחקן שחור הוא היה סתם עוד שחקן´. מיד ידעתי שהייתה זו טעות גדולה כי לארי הוא אחד משלושת השחקנים הטובים אי-פעם. אבל היה מאוחר מדי להחזיר את המילים לפה. למחרת כל הכותרות הראשיות בכל עיתוני ארה"ב סיפרו על זה.

הדבר היחיד שהקל עלי היה, שכאשר צלצלתי ללארי להתנצל הוא אמר לי ´שכח את זה. אני יודע שלא התכוונת´. לארי ואני חברים קרובים מאוד כיום".
ישנו עוד ספור הרודף אותו כבר שנים. הוא הואשם שבמשחק האול-סטאר של 1985 הוא "אירגן הקפאה" נגד מייקל ג´ורדן. אומרים שאייזיה קינא מאד ברוקי החדש הגונב את כל הכותרות, והוא החליט שהוא וחבריו לא ימסרו לג´ורדן. מייקל עצמו לא מאמין בכך. אייזיה מגחך: "ב-1985 שיחקו במזרח לארי בירד, ד"ר ג´יי, מוזס מלון, ועוד וותיקים. היש מישהו שמאמין שאני אבקש מלארי או הדוקטור להקפיא את ג´ורדן, והם יסכימו. אפילו אם הייתי רומז על כך הם היו גורמים שיזרקו אותי מהקבוצה".

זכור גם המקרה שקרה ב-2 לאפריל, 1991. ישנם המאמינים שאייזיה הרגיש שסטוקטון מתחיל לקבל את הכתר של הפוינט-גארד הטוב בנבא, והוא עשה לו מטרה לקלוע כמה שיותר נגד סטוקטון. קרל מלון הכניס לו מרפק שפצע את פדחתו וצווארו, ואייזיה היה זקוק ל-40 תפרים.

אייזיה לא סלח גם לנבא על שהעדיפו את סטוקטון עליו ב-"נבחרת החלום" המקורית של 1992. במשחק הבא אחרי האולימפיאדה נגד סטוקטון, אייזיה קלע 32 נקודות. סטוקטון הוא יותר מדי קר רוח מלהיכנס למריבות כאלה, והוא אף פעם לא הוציא מילה רעה על אייזיה. אנוקה בראון, שהאשימה אותו בהטרדה מינית (וזכתה ב-11.1 מיליון דולר ששולמו ע"י מדיסון סקוור גארדן, הסכום הגדול עד עתה בהטרדה מינית או אונס), טענה במשפט שאייזיה הוא גזעני. היא אמרה שהוא אמר לה הרבה פעמים שהוא "שונא את הלבנים העשירים עם הכרטיסים העונתיים שעולים 50,000$ כל אחד.

מיד אחרי המשפט, המשטרה נקראה לדירתו. הוא היה מחוסר הכרה. בבדיקות הדם גילו שהוא השתמש במנת יתר של התרופה "לונסטרה" שהיא למעשה מין סוג של כדור שינה. הוא טוען שהגלולות היו של בתו אילנה בת השבע עשרה.

לך תדע. מה שכן ברור הוא שבעיות, סכסוכים, ומריבות היו מנת חלקו משך כל שנותיו בנבא כשחקן, איש הנהלה, ומאמן.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 53 תגובות

  1. תודה דוק. הרבע הרביעי בו שיחק פצוע ומדדה זכור לי עד היום. הדבקות, היכולת להתעלם מכאבי תופת וראו את זה על הפנים שלו, להלחם ולקלוע 25 נקודות, תכלס על רגל אחת. בזמנו שיא נקודות לרבע. אהבתי אותו כשחקן לפני המשחק הזה. אחריו הערצתי אותו.

    1. זה לא עובד ככה, אם אתה עושה כתבה על שחקן א שמדבר על שחקן ב׳, אתה מבקש תגובה מב׳ ומפרסם אותה בגוף הכתבה ולא אומר ״טוב, הוא יכול להגיב בריאיון מחר או בשבוע הבא״ אם יורדים על תומאס בסדרה, נותנים לו להגיב בסדרה ויותר מזה, באותו פרק, לא אומרים ״טוב, נרכז את התגובות בפרק הבא״.

      1. תומאס דיבר לא מעט באותו פרק. הוא די קביל את הבמה וגם סוג של התנצל רק שג'ורדן לא קנה את זה מראש.
        ג'ורדן יוצא פעם אחר פעם איש די קטן בסדרה אבל ההילה סביבו שמיוחסת תמיד לרצון לנצח (ייתכן שאפילו בצדק) גורמת לאנשים משום מה לראות אותו באור חיובי. כאילו שהתהילה של הניצחון מקדשת הכל.

  2. שמע, הוא היה שחקן ענק אבל עדיין אני שם את סטוקטון לפניו.
    אגב, היה fmvp פעם אחת, באליפות השנייה.

    דומארס והוא היו מנקנקים את הספלאש בראט'רס לדעתי, זה כן. אי אפשר להשוות את הקשיחות, זה לא קרוב אפילו

  3. ההתבכיינות לגבי אי הכללתו של תומאס ב"דרים טים" לאולימפיאדה בברצלונה לא הוסיפה לו נקודות. גם שאקיל א'וניל לא נבחר ולא עשה מזה עניין גדול.

        1. לג'ורדן היתה בעיה עם להפסיד, לא עם להודות בהפסד. הוא לא התנקם במי שניצח אותו, ולא ליכלך עליו. פשוט עבד יותר קשה. הוא גם מעולם לא טען שהוא העז, אלא רק שהיה הכי טוב בתקופתו. החיים זה לא גיים אוף זונס, ויש מקום לסידרה הזו בלי קשר למי הגדול ביותר.
          איזיאה לעומת זאת, מסתבך בכל מיני סיטואציות עם אמירות מקטינות על אלה שניצחו אותו, או שטובים ממנו.

            1. היו צריכים שמישהו יסחוב את התיקים. שאק יכול לקחת הרבה יותר בפעם אחת.

            2. זה כאילו שגם הפסקת לראות GOZ…

            3. חחח ככה זה שרואים הכל בשעות מאוחרות

  4. ת׳ומאס הוא מבחינתי אחד הגדולים בהיסטוריה. ובהחלט אפשר לראות בסיפור חייו הסבר לגישה שלוותה אותו שהכל מבחינתו מלחמה ועל המגרש הכל אנחנו והם. חשבתי שכבר התבגרנו מהדרישה מכל שחקן שיהיה רול מודל.

  5. מודה, אף פעם לא אהבתי במיוחד את אייזיה תומאס, בלשון המעטה. זה התחיל עם הברוטאליות של הפיסטונס, נמשך עם החיוך המעצבן והמלאכותי שלו, ונגמר בכשלונות הניהוליים שלו. אבל הזמן והגיל עושים את שלהם, ואני (שוב) מבין שאנשים מורכבים עד מאוד, והנה אני רואה שלתומאס יש צדדים אנושיים שלא הכרתי ולא ידעתי, רק צריך לגרד טיפה לעומק.
    ולפעמים לפעמים, אחרי עוד תוצאה של 100-140 נטולת הגנות, מתגנבים לליבי געגועים לפיסטונס של פעם, אצלם לא היו "טיולים" לסל, ותשאלו את ג'ורדן על זה.

    1. כן אותם הפיסטונס שרק שנתיים קודם לאליפות חטפו 110 נקודות למשחק מהסלטיקס בגמר המזרח. לא לגמרי אין טיולים אצלם. למה אתה יותר מתגעגע לזה שמרשים לשחקנים לסכן שחקנים אחרים או לזה שקבוצה מאיטה את קצב המשחק וסוחטת את השעון כל התקפה?

            1. אשליה. פיזיות זה תלות על מה אתה מסתכל. שנות ה-80 ככלל היו השנים הכי התקפיות בליגה. הפיזיות של פעם הייתה קשורה הרבה יותר למשחק עם הגב לסל היום הפיזיות באה לידי ביטוי במקומות אחרים מכיוון שמשחק הפוסט מת.

            2. שמדברים על פיזיות עידו מדברים על מגע, היום זה ליגה של רכרוכיים שכל נגיעה עבירה, זה לא משנה שכמות השריקות לא השתנתה מה שהשתנה מהותית על מה שורקים, היום אתה רואה חיות אדם כמו יאניס לברון, קוואי הארדן… עפים כמו עלה ברוח מאפס מגע.
              לגבי ההגנה לא סבלתי את הפיסטונס הם מה שגרמו להאטת המשחק בעשור שאחרי
              בשנות ה80-90 ההגנה וההתקפות לא היו קיימות הם היו כל כך איטיות ולא חכמות (מהירות משחק זה לא קצב פושיזונים) ,והמאמנים היו טיפשים יותר מהיום.
              .
              אף אחד לא מתגעגע לברוטליות כמו של הפיסטונס שניסו לפצוע אבל המשחק של היום נהיה בלתי ניצן לצפייה, צריך באמצע זה לא שחור ולבן

      1. לא היה שום דבר יפה במשחק של הפיסטונס מאותם ימים. מה שהיה זו פייטריות ולכידות של קבוצה אמיתי וגאה, וזה אדיר בשביל הצופים. גם לא היה שום דבר יפה בסלטיקס, בעצם כן משהו אחד, לארי בירד. גם בשיקגו של ג'ורדן לא היה שום יופי, היא היתה מרשימה אבל לא יפה. אולי המשחק של רודמן בהגנה, אולי קצת קוקוץ'. גם בפורטלנד של דרקסלר לא היה שום יופי, רק טיפשות 🙁 בקיצור לא היה שום יופי בשנים ההן.

        1. זה תמיד היה יפה לראות (בשידורים חוזרים) את דרקסלר מנסה לעשות ג'ורדן, מרחף באוויר, ומגלה באמצע שאין לו שמץ של מושג מה לעשות עם הכדור.

        2. לא היהה שום דבר יפה בסלטיקס של שנות ה-80? בוודאי היית אז באיזה בית ספר עממי באיזה קיבוץ ואכלת מה שעתון 'דבר' האכיל אותך (או 'על המשחק'?) בעוד אני ישבתי על הקו ממש ובלעתי כל כדרור ומסירה.

          1. אז בוא תגיד לי מה היה יפה בהם?
            אני אקצר לך – שום דבר. חוץ מבירד שהוא גאון שלא קשור לכלום. יש לי הרבה שעות צפיה בהם.
            הצי׳ף? מקהיל? דני איינג׳? ביל וולטון? Give me a break

            1. חחח אתה אשכרה היית רציני…
              אז רק אולוג'ואן?

            2. בעיקר אולג׳וואן . . .

            3. המשחק הקבוצתי שלהם היה יפהפה!!!

    1. הצטערתי לשמוע. לא 'הכרתי' אותו, אבל היינו נוסעים באופניים מקרית טבעון לקיבוץ מזרע בחשכת הליל – איזהנילדים מטומטמים; סכנת נפשות – לראות אותו, מחטי, חיים, וכל האחארים נגד מכבי ת"אט. ראובן פכר היה ה-PF הקבוע של מזרע ונחברת ישדראל. הדבר הקרוב ביותר לדייב דה-בושר

  6. מנחם, נראה לי שאייזייה מוצה בפרקים הקודמים.
    ג'ורדן דווקא אמר בכנות שהוא לא אוהב את אייזיה, וזה לא מונע ממנו לקבוע שהוא לטעמו הגארד השני בטיבו בהיסטוריה אחרי מג'יק.
    מבחינת הדרים טים, ברור שאייזיה מתאים מבחינה מקצועית אבל חברתית חצי קבוצה לא רצתה אותו. הגיוני וטבעי.

  7. תסלח לי מל, אבל מכל הפוסט שלך אני אקח רק את המשפט על קווין ג'ונסון – שחקן על שהיה מצליח גם בכדורסל המודרני, ואולי הכי אנדרייטד בהיסטוריה של ה-NBA.
    הדבר היחידי שהיה חסר לו זה הרצון לנצח בכל מחיר – לפחות כמו שנלחם כדי להשאיר את הקינגס בסקרמנטו – ולכן לעולם לא יהיה ברמתו של אייזיה.

    1. זה די שטויות הרצון לנצח בכל מחיר , אני מכיר בכל מקצוע אנשים פי 10 יותר תחרותיים מלברון וגורדן, מה לעשות שלא קיבלו את הפיזיות והכישרון שלהם, הרצון של מייקל לנצח בכל מחיר נעלם כבעלים של קבוצה? פמפום של מסע תקשורת חכם ביותר כדי להאדיר אותו בטח בארצות הברית שהיא מדינת הנרטיבים.

  8. אצלי אייזיאה חמישי בין הרכזים אחרי הקסם, באו הגדול, הודיני של המגרש, והסמליל כרכז ולפני פרייזר, סטוק, קארי, טייני, קיד, ונאש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט