אסיסט 87#: המדריך לשחקן- סנטר. רלוונטי או לא? / אסי שלם

 

 

 

בס"ד

אסיסט 87#: המדריך לשחקן- סנטר. רלוונטי או לא?

סוף הטרילוגיה של המדריך לשחקן תעסוק היום בתפקיד הסנטר.
השאלה שמומחי הכדורסל דשים בה באריכות רבה כיום היא האם שחקן הפנים הגדול(בדרך כלל מגובה של 2.08 מ' ומעלה) עדיין רלוונטי במשחק הכדורסל? האם העתיד הוא הכדורסל של מיאמי היט, גולדן סטייט וOKC? האם הספרס והפייסרס שמשחקות כדורסל עם הכנסת כדור פנימה לדאנקן והיברט כאופציה ראשונה הן דינוזאור יחידי בעולם של לברון ג'יימס, כרמלו אנטוני, וקווין דוראנט?

בעבר צוין שהמאמנים מעדיפים לשחק משחק פשוט של בידודים וחדירות לגארדים מאשר משחק מסירות ומיקום נכון המאלץ את השחקנים לשחק מבוקר ואחראי הרבה יותר. מילים שנראות זרות לחלק מהשחקנים. כרמלו? למסור?? דוראנט וקובי?? הם מאמינים שהסיכוי שלהם להשיג סל באחד על אחד גבוה הרבה יותר מהסיכוי להאט ולמסור פנימה אחרי שהסנטר שלהם בקבוצה התמקם בעמדה נוחה לשחק עם הגב לסל. ועם היכולת של שחקני העל האלה קצת קשה להתווכח. אבל האם הם מלמדים על הכלל? האם כדאי למאמן לחפש ביג מן טוב או לתפוס שחקן חוץ סקורר שיעשה את העבודה בעצמו.

ההיסטוריה אינה מחמיאה לסנטרים. העבר מספר על שושלות מפוארת בראשות מייקן, צ'מברליין וראסל שלצערי עקב גילי הלא מופלג לא זכיתי לראות משחקים שלהם, ועד לשנות ה80 העליזות של קארים ופאריש שכבר ראיתי בסופם, דרך שנות ה90 הבלתי נשכחות של יואינג, רובינסון והאקים. שנות ה2000 התחילו בגסיסה של התפקיד, שאקיל היה יחיד במינו אבל אחרון הדנוזאורים. דאנקן, בשיאו שיחק 4 ליד האדמירל וגם היום למרות גילו המתקדם הוא משחק בעיקר 4 לצידם של ספליטר ובלייר ובחלק מהמשחקים מוסט לעמדת האמצע. אבל פופוביץ' אינו דוגמא למאמן סטנדרטי בליגה הטובה בעולם.

ביטול עמדת הסנטר מרשימת האולסטאר מעליבה במיוחד. ההשוואה בין עמדות הפורוורדים לעמדת הסנטר בעצם מראה שהNBA מצהיר ששחקנים בעמדה זו אינם רלוונטיים.
אני חושב שאחת הסיבות המרכזיות בהגבלת קפיצת השחקנים מבתי הספר(High schools)ישירות לNBA היתה שהסנטרים הפוטנציאלים קפצו ישר לליגה של הכרישים ונטרפו חיים ללא הבשלה מספיקה במכללות. מי לא זוכר את קוואמי בראון? ואי אפשר להגיד שג'ורדן לא מבין כדורסל, למרות שיכולתו מחוץ לקווים אפסית ביחס ליכולתו עליהם. העובדה שמכריחים אותם לשחק במכללות עשתה אמורה לתת להם זמן הבשלה לפני הקפיצה האמיתית למים.

נקודה אחרונה ממבט היסטורי. אין שסנטר שלקח תואר MVP בגמר או בליגה מאז שאקיל של הלייקרס(2003). כלומר, מדובר בתהליך שהחל יותר מעשור.

רשימת הסנטרים הדומיננטיים היום די קצרה:
האווארד, קאזינס, היברט, מארק גאסול, הלופזים וג'אבל מגי. אם נוריד את ביינום המושבת, מדובר בשחקנים די בינוניים. אף אחד מהם לא עבר את רף ה20 נק' למשחק בעונה שעברה. מלבד קאזינס אף אחד לא היה האופציה הראשונה בהתקפה של הקבוצה שלו. אפילו היברט היה שני ולפעמים שלישי אחרי ג'ורג' וווסט אבל ניתן לומר שהוא בכל זאת אופציה עיקרית. ראינו בפלייאוף והתרשמנו עמוקות. אפלטון, קבל כוכב ביחס לנבואת המזרח. נחיה ונראה איך יאכלו את זה העונה.
בכל זאת, כמאמן, אני חושב שיש מקום לסנטר גם בכדורסל המהיר של היום. סנטר שמשחק היטב Pick & roll מהווה איום התקפי שחובה להתחשב בו עת מבצעים דאבל אפ על הגארד הדומיננטי, או ביצוע חיוף כדי למנוע קליעה של השחקן עם הכדור.
סנטר דומיננטי מכווץ את ההגנה והוא נכס לקלעים שנשארים חופשיים. כולנו זוכרים את מופעי הצליפות של אורלנדו עם האווארד באמצע ואת טורקוגלו, ראשארד לואיס, רדיק פייטרוס ונלסון.

סנטר שיודע לשחק עם הגב לסל משיג סלים באחוזים גבוהים ומוציא עבירות מהיריב.

ועכשיו הוראות הפעלה:
כדי להיות סנטר דומיננטי שחקן צריך לדעת לעשות סלים בצבע.
1. תחילה יש לדעת לקלוע סלים בקלילות ליד הצבע.
התרגיל הכי מפורסם לגבוהים ולתרגול סיומת הוא מייקן דריל. ריבאונד וסיומת בקפיצה מצד לצד של הטבעת. נראה פשוט אבל מדובר בתרגיל סיזיפי וקשה בסיומו השחקן מקבל תחושת רחבה(במקביל לחלוץ המשחק עם הגב לשער) והוא מסוגל לסיים כמעט מבלי להסתכל על הטבעת.

2. זריקת הוו(Baby hook). כבר לא מדובר בקליעה הפנומנלית של קארים אלא במשהו פשוט הרבה יותר וקרוב לסל. העיקרון ברור- שמור על הכדור עם הגוף ועם היד הקרובה למגן. זרוק את הכדור עם יד ישרה הרחוקה מהשומר.

3. סבסוב. הבסיס פשוט הרבה יותר וממנו פותחו העלייה וירידה מצד שני(Up & Under) של מקהייל. גם ווייצ'יץ' ממכבי היה ענק בזה. כדרור כוח לסל, מחכים שהשומר יסגור את הצד ועם הרגל הרחוקה מהמגן נועלים אותו מאחור ומסתובבים לסל ומסיימים ביד הנגדית.

שימו לב איך שאק ובארקלי מלמדים את זה. גם עם חליפה ועניבה הם נראה טוב ומשכנע.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. מצוין!
    עוד דרך לקלוע סלים עבור סנטר, כפי ששאקיל היה נוהג לעשות:
    לרוץ בהתקפת מעבר לפני שההגנה מתמקמת למרכז הצבע מול הטבעת ולקבל כדור. דאנק.

    1. צפה להרבה כאלו אצל הווארד השנה. בדיוק קראתי כתבה עם עוזר המאמן של יוסטון והם מתכננים להמשיך עם הקצב הגבוה ובונים על הווארד שירוץ למתפרצות. נראה איך בדיוק זה קורה

    1. בגדול מה שהם אמרו שינסו זה כמו שאמרת בפוסט שלך לשים את אסיק 5 והווארד 4. כשבסגירה לריבאונד הווארד יהיה בכנפיים, ישאיר לאסיק את הריבאונד וירוץ למתפרצות. הוא גם אמור לנהל את החסימות.
      בכלל כל ההתקפה של יוסטון היא די מוזרה- הם ממשיכים עם קו ה-attack & react. מה שאומר שאין תרגילים מוגדרים, יש תבנית משחק שבה כל שחקן יודע מה מותר לו ומה אסור לו ובתוך התבנית הזו השחקנים חופשיים לאלתר. הם סומכים על האינטואיציות ואינטיליגנטיית המשחק של השחקנים והטענה היא שאי אפשר להגן על התקפה כזו כי אי אפשר להתכונן אליה.
      אותך בתור מאמן זה בטח משגע, חוסר השליטה הזה שהם מרשים לעצמם. אבל זו פילוסופיית המשחק שלהם.

  2. אתה מציג בעצם מעבר של מרכז כובד המשחק מבפנים יותר ויותר החוצה, ובהתאם גם ההפתחה בחשיבות וביכולת של הביג מנים הקלאסיים. אפשר לומר שהתהליך הזה קיבל תאוצה בעזרת שיקגו של ג'ורדן שלקחה אליפויות ללא סנטר דומיננטי.
    האם כמאמן שנמצא בהשתלמויות אתה רואה מגמה שבה כבר לא מלמדים היום שחקנים משחק עם הגב לסל ? האם אנחנו בדרך למשחק שיש 3 פורוורדים שמתחלקים ביניהם, או שהמגמה עוד עשויה להתהפך ?

  3. המגמה בדיוק כמו שציינת.מצד שני מלמדים משחק גב לסל כמעט כל שחקן בכל תפקיד.כולם ראו את מלו וכמובן לברון משחקים גב לסל ברמה גבוהה מאוד. מי שסוכר פיני גרשון אהב לשחק כדורסל הפוך כשבורשטיין משחק גב לסל אם יש לו שומר נמוך.ההבדלים בין העמדות הולכים ונעלמים וזה אחד המסרים בפוסטים שלי.

  4. פיני עשה את זה עוד בגליל כשברד ליף היה מוריד את השחקן שלו לאותיות – לואו פוסט, וגיבסון היה מושך את השומר שלו החוצה. הבעיה היא שאין הרבה גארדים שמסוגלים לעשות את זה ברמה כזו.
    בכל אופן יש לזה גם חסרונות ואחד מהם הוא שהוורסטיליות גורמת לעיתים לרמת ביצוע נמוכה יותר.
    בכל אופן מעניין מאד לקרוא

  5. השאלה מה בא קודם הביצה או התרנגולות. אני חושב שפשוט הסנטרים של היום לא ברמה גבוהה מה שגורם לקבוצות לחפש אופציות אחרות. דווקא הפלייאוף הזה הוכיח כמה סנטר טוב יכול להשפיע על המשחק בדמותם של היברט גאסול ודאנקן

    1. אני בטוח שאם היה היום סנטר כמו עבדול ג'בר שעומד עם הגב לסל וקולע סקייהוקס, אז כל קבוצה היתה מברכת על כך!

    2. עובדתית אתה צודק: מתוך 4 הקבוצות האחרונות לשלוש היה סנטר דומיננטי, אבל דווקא מיאמי לקחה אליפות, כך שיש כאן מאבק בין שתי אסכולות. למרות זאת כפי שאסי ציין לשוות את גאסול והיברט לסנטרים הגדולים מהעבר זה לא ממש כוחות, ודאנקן למעשה יותר פאוור.

      1. אין ספק שהסנטרים של היום הם לא כמו הסנטרים של פעם וזו בדיוק הבעיה. היה אפשר לראות איך היברט בסדרה אחת טובה מול מיאמי ואחת סבירה פלוס מול ניו יורק הזכיר לנו כמה תפקידו של הסנטר הוא חשוב. מיאמי זכתה באליפות למרות ששיחקה ללא סנטר לא בגלל. זאת אחת הסיבות שהחליטו להמר על אודן. חוץ מזה לדעתי התפקוד של דאנקן בפלייאוף הזה היה תפקוד של סנטר. פעם הוא היה פאוור פורוורד היום הוא יותר סנטר.

  6. אגב עם כל הכבוד לביצועים של בארקלי ושאק בסרטון מי שעשה זאת בצורה המושלמת מכולם היה האקים. פשוט תענוג לחזות בביצועים שלו. הזריזות וההתמצאות שלו פשוט פרפרו את כל מי שעמד מולו

  7. לדעתי היעלמות הסנטרים באה בהרבה בגלל פאור פורוורדים דומיננטיים מהסוג של בארקלי, קרל מלון, דאנקן, ואחרים שיכלו לעשות מה שהסנטרים היו פעם עושים, אבל בנוסף – משחק פריצה של פנים לסל בלתי עציר. הסנטר התקוע תחת הסל עם הגב לסל עוצר את המשחק של היום שכמו שאסי כתב, הופך יותר ויותר למשחק 'חסר תפקידים'.

    1. אבל כמובן שאם היה לך שחקן כעבדול ג'בר, משחק הסנטר שעומד כפיבוט תחת הסל וקולע סקייהוקים ב-70% דיוק היה חוזר מהר מאד למשחק!

  8. אבל זה בדיוק ביצה ותרנגולת. היום אין יותר קארים כי אין יותר התמקצעות של שחקן לרמה כל כך גבוהה. אם האוורד עם הגודל שלו לא יודע לבצע את התנועות הללו זה בגלל שהוא גדל לתוך המגמה הזו של הוורסטיליות במקום להתמקד ביתרונות הטבעיים שלו.
    במצב הזה לשחקנים שמסוגלים ללמוד ולשלב אלמנטים חדשים במשחקם כמו מייקל בזמנו, ולברון היום הם הופכים למובילי המגמה הזו ולחיזוקה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט