1.קובי נגד מייקל: היום שמייקל העביר – ברצון ובאהבה – את הלפיד ליורשו

באפיזודה החמישית שהרבה מכם ראו אמש, קובי הצעיר – ס"ה שנה שנייה בליגה – משחק נגד מייקל ג'ורדן באול-סטאר במדיסון סקוור גארדן ב-1997.

כפי שכתבתי אתמול, למייקל אפילו לא היה חשק לשחק אבל הוא ניבחר ראשון במזרח ואין ברירה. אבל כשממש לפני שריקת הפתיחה הצעיר החוצפן ועז הפנים לחש באוזנו של מייקל שזהו משחק העברת הלפיד הרשמי, מייקל מגיב לקובי 'זאת היתה טעות שלך. נתראה בהמשך הדרך', ובאותו רגע חוש הלחימה והגאווה של מייקל חזר, ועד סוף המשחק מייקל לקח את קובי לבית-ספר, אבל אחרי שריקת הפתיחה וקבלת ה-MVP של המשחק מייקל פגש בקובי פעם נוספת ואמר לו: "אתה יכול לצלצל אלי מתי שאתה רוצה ולשוחח על כל בעייה שמתעוררת".

שנים אח"כ מייקל כתב בספרו שבאותו רגע הוא אימץ את קובי כ'אחי הקטן'.

"המשך הדרך" למייקל היה ה-24 בפברואר כשמייקל נתן את הנאום המהדר והמאדיר ביותר את זכרו של קובי. כל מה שצריך לעשות זה להיזכר במייקל, שדמעותיו זרמו ללא יכולת לעצרן. הבעת רגשות כזו ליריב גדול לא יכולה להיעשות ע"י אדם רע. יגידו מה שיגידו על מייקל, אבל לאדם יש חוש, רגש, והמיית לב שאתה לא יכול לבלף.

לפני היום העצוב ושובר הלב הזה בסטייפל סניטר ב-24 לפברואר, 2020, היה עוד יום מרגש בסטייפל סנטר, ה-28 במרץ', 2003, שהיה היום האחרון בו ישחקמ מייקל בסטייפל סנטר.

היה זה אחד מהערבים המרגשים ביותר ב'סטייפל'. נראה שכל ה-VIP'S של העולם היו שם. סנטורים, שחקני הוליווד הגדולים ביותר (זה היה נסיון בלתי אפשרי ממש להשיג כרטיסים; רק הגדולים והמפורסמים ביותר היו שם). רק גדולי הספורטאים כמוחמד עלי, וויין גרצקי, או הקוורטרבק העליון ג'ו מונטנה הצליחו לקבל הזמנות.

שופטי המשחק מרק וונרליק, גארי זליינסקי, ובוב דילייני ניפגשו בחדש השופטים והדילמה הגדולה היתה 'מה עושים אם מייקל וקובי שומרים אחד על השני? מה מותר ומה אסור?;. בסיום הפגישה דילני הציע: 'בואו נרים תפילה ללורד שהם ל-א ישמרו אחד על השני'. השלושה החזיקו ידיים ודינלי הציע את התפילה'.

אולי התמונה הבאה היא המתארת את מה שקרה טוב יותר מכל סיפור או מילה:

מי שהיה שם ראה את הכוכב החדש, הצעיר, שבכל תנועה הזכיר את מייקל המבוגר והדי עייף מכדורסל, אחרי קריירה מפוארת שלא היתה לאף שחקן בהסטוריה: 6 אליפויות, 3 ו-3 רצופות, והוא ה-MVP של כל שש האליפויות, בלי שהוא מאפשר לאף יריבה יותר משני נצחונות בסידרה.

העתונאים שראו את קןובי קולע 55 נקודות אמרו שהוא היה 'NUTS'. "אפילו בעיניים עצומות הוא היה קולע הערב" כתב ה-LA TIMES. מייקל – בוושינגטון ויזרדס סתם ככה לסיים קריירה – לא הפסיק לחייך. הוא ראה יצירה חדשה של עצמו. קובי למד את כל תנועה שלו ב-5-6 השנים האחרונות והקדיש שעות על שעות לא רק בביצוע אלא בכל מבע פנים, כל ארשת, כל הבעה.

אבל קובי לא רצה להיות מייקל מס' 2. הוא רצה את הנרטיב שלו. הוא רצה להיות קובי עם הלגסי שלו עצמו ורק שלו.

הוא לא הגיע להישגיו של מייקל, ולא היה אדיר כמייקל. לפני כמה שנים כתבתי כאן סידרת מאמרים בה הוכחתי – במספרים – שמייקל טוב יותר מקובי בכל אספקט ונידבך של המשחק. לא אחזור על זה ומי שלא מאמין לי – שלא יאמין. גם קיירי אירוינג לא מאמין שהעולם עגול. לא קרה כל אסון.

אבל קובי היה שחקן אדיר בזכות עצמו, ולבטח בעשיריית השחקנים הטובה מכולם. בערב זה הוא היה הטוב ביותר ששחקן יכול להיות. וה-55 שלו לא היה יוצא דופן. אפילו שהוא קלע 30 מ-38 הנקודות הראשונות של הלייקרס כשהוא מחליט שהגיע הזמן להכתיר את היורש ללא צל של ספק'. באותה עונה היו לו כבר 9 משחקים של 40+ ואלה מספרים שהיו שייכים לאנשים בשם ווילט ומייקל.

הם כמעט לא שמרו אחד על השני. מייקל הראה שהוא בדרך לסיים אבל אפילו בגיל 40 הוא עדיין יכול לקלוע 23 נקודות נגד הלייקרס בביתם, מספר שכמעט כל שחקן NBA היה מסכים לו ללא היסוס.

בסיום המשחק הם התחבקו ושוב התלחשו. איש לא יודע מה לחש פה לאוזן. רק הם יודעים, והם אף פעם לא גילו.

2. דון שולה – מגדולי מאמני הפוטבול ב-NFL הלך לעולמו

דון שולה, המאמן המנצח ביותר ב-NFL, והמאמן שהוביל את מיאמי דולפינס לעונה בבלתי מנוצחת היחידה בתולדות הליגה, הלך לעולמו בגיל 90.

שולה, לדעת רבים גדול המאמנים, ניצח 347 משחקים. ב-1972 הוא הוביל את הדולפינס לעונה של 0-17, כולל סופרבול שלישי ברציפות. הוא הוביל את מיאמי דולפינס שהיתה סתם עוד קבוצה לפניו, וסתם עוד קבוצה אחריו, ל-5 נצח8ונות בסופרבול.

"Today is a sad day," Dolphins president Tom Garfinkel said in a statement. "Coach Shula was the rare man who exemplified true greatness in every aspect of his life. He will be so missed by so many but his legacy of character and excellence will endure. All my best to Mary Anne and the Shula family."

לפנימ מיאמי שולה אימן את הבולטימור קולטס, והוא היה המאמן של בולטימור בסופרבול הראשון ב-1963 נגד הניו יורק ג'טס עם ג'ו נמט הקוורטרבק, משחק שהסתיים באחת ההפתעות הגדולות מכולן כשהג'טס ניצחה את הקולטס 7-16 והפכה בכך לקבוצה הראשונה ב-AFL לנצח סופרבול.

דון שולה אימן – וחלק מהקרדיט מגיע לו ללא ספק, את שניים מגדולי הקוורטרבקים מכולם ג'והני יונייטס מהקולטס, ודן מרינו מהדולפינס, וקוורטרבק שלישי שאף הוא אחד מהגדולים – אולי מדרגה אחת מתיתם – בוב גריסי.

דון שולה המאמן הפך למוסד. על שמו נקראים כבישים מהירים (HIGHWAYS ו- FREEWAYS), שמות רחובות, ומה לא.

הקשיבו למה שפט ריילי אמר עליו לפני כמה שעות:

"There was no better man or coach in the history of the profession than coach Don Shula," 

זה אומר הכל.

3. לין מספר לסטיב פופר מ'ניוזדיי' שהוא היה מוכן לוותר על הרבה (מאד!) כדי להישאר בניקס ובניו יורק

הלינסניטי הגיע ל'תפוח הגדול' לפתע וללא כל אזהרה. תופעה שכבשה את העיר שראתה כמעט הכל וחוותה כמעט הכל בהפתעה מחלטת.

אבל כפי שהגיעה בחטף, היא גם נעלמה כברק. ג'רמי לין אמר אתמול ל'ניוזדיי' של לונג איילנד (וחלקים של ברוקלין וקווינס) שהוא רצה כל כך להישאר ולשחק בניו יורק, ועד היום האכזבה הגדולה שלו ביותר היא שמשחקו בניו יורק נמשך תקופה כה קצרה.

אולי זה לא נראה כך אחרי שלין עזב את הניקס כשחקן חופשי מוגבל אחרי רק 35 משחקים.

הניקס הציעו לו חוזה של 25.1 מיליון לשלוש שנים, עם כדור-רעל של 14.9 מיליון לשנה השלישית שהיה מכניס לדולן חוקן רציני במס המותרות, אבל לפתי יוסטון רוקטס קפצה עם 28 מיליון ל-3 שנים.

ג'רמי צילצל לסוכנו ואמר שיעשה משהו בנידון. הוא לא רוצה 28 מיליון מהרוקטס. הוא מעדיף 25 מיליון מהניקס.

הניקס יודעים לקרוא כמו כל אחד מאיתנמו, וכשהם ראו את ה-28 מיליון הם סירבו להשוות את ההצעה.

–"תגיד לניקס שאני מוכן ברצון לשחק איתם על חוזה נמוך יותר" הוא אמר לסוכנו.

-"אני לא יכול לומר לניקס שאתה מוכן לשחק על פחות. אני צריך לנסות לשכנעם להציע לך חושה שווה לחוזה הרוקטס"

הוא נייסה לשווא. הניקס לא הסדכימו להעלות את הצעתם ל-28 מיל.

"כל כך רציתי להמשיך לשחק בניקס. זה היה הבית שלי והאוהדים היו הדבר הנפלא ביותר שקרה לי. ניסיתי כל דבר שהיה ביכולתי לעשות כדי להיטשאר בניקס, אך מאומה לא עזר. אין כל כל חוסר הערכה לרוקטס. פשוט המשחק ב-MSG היה חלום נפלא שהתאמת והתקיים".

הוא שיחק כמחליף ביוסטון. הוא שיחק כמחליף בטורונטו, והוא זכרה איתם בטבעת אליפות "שלא מרגישה ממש טבעית בגלל תרומה מעטה".

ג'רמי לין משחק בסין. הוא מככב שם. אבל הוא עדיין מקווה לחזור ל-NBA.

ספורטס אילוסטרייטד יצא שלשום עם תמונת שער ומאמר ראשי על ' WHAT WENT WRONG?'

4. קווין מקהייל – מאמן הרוקטס לשעבר – מאמין שהאוכססיה של הרוקטס עם מספריט האנליטיקס מפריעה במספר החשוב ביותר: נקודה יותר מהיריבה!

זה לא סוד שהרוקטס היא הקבוצה שמאמינה, מחליטה, ומשחקת, בהתבססות על מספרים מ'א5נליטיקס' יותר מכל קבוצת NBA אחרת.

הוא אמר בראיון לרדיו אי.אס.פי.פן (https://audioboom.com/posts/7567224-kevin-mchale

“You guys are caught up a little bit in Houston on numbers,” said McHale. “Numbers do not win games. The one number that wins the game is if you have one more point than the other team. That’s the biggest number. But numbers don’t win games.”

אני לא יודע אם האשמה כולה מוטלת על ה-GM דרל מוריי, אבל ידוע שהוא אחד מראשוני המאמינים באנליטיקס של הכדורסל כתשובה לשאלולת אסטרטגיות.

הוא הראשון שהביא לרוקטס 'הוכחות' שהזריקה לשלוש היא הנשק היעיל ביותר בכדורסל.

אולי. אבל לרוקטס יש אפס אליפויות מאז חאכים אולג'ואן. וזה לא אולי. זה בדוק.

5. עוד תעודה מהתיבה המגלה שבצעירותי הייתי ספורטאי לא רע

בצעירותי השתתפתי כמעט בכל מקצוע ספורט שהיה בשכונתי (בת גלים), הקרייה בה גרתי כ-TEENAGER (קרית טבעון), בצבא (שריון), ובתי הספר בהם למדתי (כולל מכון וינגייט). התחריתי במקצועות הקבוצתיים הוקי, כדורמים, כדורגל, וכדורסל בכל הליגות מליגה ג' עד הלאומית (משחק אחד בהפועל בלפוריה כשהיתה בליגה הלאומית – ליגת העל אז), אבל הרוב בכדורגל בילדים ונערים של מכבי חיפה, בהפועל גבעות זייד (כדורגל, ליגה ג'; קבוצה של ארגנטינאים קיבוצניקים שהיו מגיעים רחוק אילולא הקיבוץ הפך למוסד, והם התפזרו לכל חורי המדינה!), הפועל קרית-טבעון (נוער כדורסל, בוגרים כדורסל ליגה ב') והקולג' של ווסטר (אול אמריקן, DIV III).

התחריתי בא"ק כילד/נער, שחייה כילד, נער, ובוגר (אליפות צה"ל, ואליפות א.ס.א), טניס (קולג' של ווסטר, DIV III), וטניס שולחן (אליפות הנוער כשחקן קרית טבעון).

לא היו לי כל חלומות או הזיות של גדולה, או אליפויות. פשוט אהבתי את החברות, הידידות, והקשרים שיצרתי, וכן, אהבתי את המתח שבתחרויות.

מאחר והשתתפתי בכל כך הרבה מקצועות וקבוצות (לעתים כמה יחד), לא התאמנתי ביתר התמדה באף ספורט. הייתי חייב לחלק את השבוע בין כמה בחירות, ומאמני (אם היו מאמנים; לא תמיד!) הבינו אותי. לכן גם לא הייתי מצויין או אפילו טוב מאד באף ספורט, אולי מלבד הוקי – משחק בו נחשבתי לאחד מכוכבי הקבוצה שלקחה אליפות אחרי אליפות בתחילת שנות ה-50.

אשתי גייל ואני עושים קצת סדר באלבומים ומזוודות שכמה מהם לא פתחנו שנים. מדי פעם אכניס תעודה או תמונה שאמצא. עד עכשיו הכנסתי תעודה של מקום שלישי באליפות צה"ל ב-100 מ' כפול 4 חתירה.

הנה תעודה שמצאתי על מקום ראשון ב-20 מ' כפול 4 מעורב שחייה באליפות א.ס.א בבריכת ימק"א שאורגנה ע"י האוניברסיטי העברית (אני לא יודע אם האליפות עדיין קיימת, אבל בזמני זאת היתה 'אליפות האוניברסיטאות והמכללות בישראל' כשאני מייצג את מכון וינגייט). אני לא מבין מדוע התעודה ניכגסה מאוזנת. היא נשמרה במחשב כאנכית. אז המעוניינים – נא לסובב את הראש. ב-90 מעלות שמאלה.

6. ה-15 דאנקים שקבוצת מומחי ESPN בחרו כ-"MOST POWERFUL בהסטוריה של ה-NBA". אני לא בטוח שהם המוחצים ביותר, אבל הם כולם שווים הצגה נוספת.