"שער אחד יותר מידי" – על מזל גורל והימור גרוע. 

"אני מאמין גדול במזל. ככל שאני עובד קשה יותר אני מגלה שיש לי יותר ממנו" ( תומאס גפרסון) 

"איל מנחוס- מנחוס. מה תחול פיל טיזו -פאנוס"( עממי. חוסר המזל יפיל אותך גם אם תשים פנס בתחת שלו) 

שלושת האנשים האלו שנדבר עליהם היום , האמינו שהמזל עובד למי שעובד בשבילו. הם עבדו קשה להגיע לאן שהגיעו גם בתנאי הפתיחה המאוד לא פשוטים. הם הגיעו אל פסגת העולם. אל אירוע ששודר אל מליוני בתים ברחבי העולם. רגעים של תהילה. ועם זאת הגורל  צחק אחרון במשחק אשר נסיבותיו או שנאמר..תוצאותיו הטרגיות הכניסו אותו אל הפנתיאון. זה שעל שערו חרוט: החיים זה לא משחק ! 

כשאנטוניו מייקל מיאולה נולד בבבלוויל ניו ג'רסי , ארה"ב  כבר הספיקה להטביע צעדים על הירח  הוא יטביע את חותמו בספורט שבשביל האמריקאים היה קרוב לליבם כמעט כמו  הלבנה. 

אבא של פאנאיוטיס היה פרופסור יליד יוון. אימו האמריקאית משוררת .הוא למד לדבר ספרדית איטלקית ויוונית בנוסף לשפת אימו .הוא כותב שירים מחונן המעריצים שלו נשבעים שדיסק הבכורה שלו "וודלאנד" מרגש כמו "גרייסלנד" של יוצר מוכר אחר. 

להלוויה של אנדראס סאלטאריג'ה הגיעו 120 אלף איש שגרמו פקקים ענקים בעיר . לפני 18 שנה החליטה מועצת עיר הולדתו להקים פסל בדמותו בפארק שגם הוא נקרא  בשמו. פאניוטיס ואנטוניו אף פעם לא עברו בפארק.

גם לאנטוניו היה כישרון זימרה יוצא דופן הוא אפילו שיחק בברודווי. אנדראס לא ידע לשיר. אבל היו לו שתי רגלים חזקות כמו בול עץ שאי אפשר לעבור בכדרור. מס 2 הטוב ביותר היה הכינוי של במדיין. אתליטיקו נסיונאל מדיין. קולומביה. 

לפאנאיוטיס היתה ראיית מגרש יוצאת דופן וכושר גופני מעולה ביחס לכוכבי רוק ביחס לכל שחקן כדורגל . איפה שחשבת שהוא צריך להיות הוא כבר היה. איפה שרצית שהוא יחלץ כדור הוא חילץ מסר דחף .דינמו. 

טוני בכלל הגיע לקולג' בוירג'יניה על מלגה משותפת ו"הגיונית"  של בייסבול .

האם צריך להזכיר את הבוז שרכש הקהל  האמריקאי למשחק המוזר הזה של האירופאים? אותו יחס אגב שמגלים האירופאים למשחק האמריקאי פוטבול שבכלל משחקים אותו ביד! לולא המאמן של ה"סוקר"  שהיה חסר לו שוער כל הסיפור הזה היה נראה אחרת. גורל. כי בעצם טוני זכה להיות אול אמריקן גם כחלוץ!! הצורך הוא אבי ההמצאה הכריז מונטסקייה בתקופת ההשכלה ואכן הצורך הכריע. בין בייסבול לסוקר. בין חלוץ מבקיע  שערים לשוער מצויין שעוצר חלוצים. 

לאלכסיי פאנאיוטיס גם היו התחבטויות . בנוסף למשחק האירופאי המשונה הוא היה הקפטן של נבחרת ההוקי בתיכון מישיגן  ואפילו זכה איתה באליפות המדינה! איכשהו אף אחד לא חשב שיש לפאנק הזה עתיד על הקרח ואל ראטגרס קולג' הגיע לשחק כדורגל.  הגורל קורץ בעין אחת. אחרי שנים יגיב באיזה ראיון ש" עם כל הכבוד לדיסקית תן לי גיטרה   ותן לי כדור לרגל ואתה יכול לקרוא לי רובינזון קרוזו" והוא אכן הישתדל וטיפח את חזותו הצבעונית שבזכותה נראה  על המגרש  כמו פליט מאי בודד. או כמו הבאסיסט של הגרייטפול דד.  

אנדרס דווקא התבלט בחוסר התבלטותו. חביב, שקט וצנוע, שקיבל את הכינוי El Caballero del Fútbol – "הג'נטלמן של הכדורגל". מדי חג המולד, היה נוסע עם חברתו סביב מדיין בהונדה סיביק אפורה, מחלק מתנות לילדים עניים.

טוני ואלכסיי נפגשו ראשונים בנבחרת ארה"ב. .1991 שלוש שנים לפני המונדיאל . האמריקאים שרק אלוהים יודע מה עבר להם בראש לבקש לארח את אירוע הספורט הגדול של העולם שהתעלמו ממנו באופן מעליב ככ הרבה שנים( ומה גרם לפיפא לשלוח את הכדורגל לרעות בשדות זרים??) החליטו לא לעשות בושות. מבחינת קהל   הם יארחו  את המשחקים באיצטדיונים   של "מהגרים" אירופאים..איטלקים.גרמנים. היספנים. ומבחינת ייצוג הם יחרשו את חמישים המדינות ויימצאו את הגניוס האמריקאי המתאים. ככה האמינו יגיעו אל התוצאות כפי שעשו לקראת אולימפיאדת לוס אנגלס עם נבחרת הכדורעף שנוסדה על בסיס שחקני כדורעף חופים וגולשים מקליפורניה שנכנסנו למחנה אימונים צבאי של כמה שנים..

אלכסיי פאנאיוטיס לאלאס טוני מיאולה וחבריהם  החלו במסע המפרך להפוך קבוצה של שחקנים מוכשרים אך דיליטאנטים לנבחרת ראויה שתייצג את המארחת בכבוד. מהבחינה הזאת הכבוד הלאומי האמריקאי לא פחות קיצוני בגישות ובדרישות מן הכבוד הסובייטי למשל. ( כמעט כתבתי או הכבוד הפאשיסטי. אבל מחקתי. טוב אולי לא מחקתי) ההתאחדות האמריקאית שכרה את שירותיו של מאמן סרבי בשם בורה מילוטינוביץ' שהיה ידוע בשיטותיו הרודניות  ( האירוניה ההיסטורית היא  שזה קורה כשברקע פורצת מלחמת אזרחים אכזרית ביגוסלביה בין סרביה לקרואטיה. כשהסרבים טובחים בכל מי שלא שייך לכנסיה הפרובסלאבית והמנהיג הוא הרודן מן הבלקן..סלובודן מילושביץ…)

ההתמודדות של אנדרס אסקובר סאלאטריג'ה עם הדרישות של הבוסים לא היתה פחות קשוחה משל הפטריוטים האמריקאים. כבוד של מדינה יכול להיות עניין אמורפי ומעורפל אך כבוד של ברוני סמים הוא עניין שמשפיע על החיים כאן ועכשיו. התקשורת האמריקנית קראה להם "ברונים" כדי למכור עיתונים אבל האמת שמדובר בסתם פושעים מנוולים בלי שום מצפון או רגש אנושי מלבד הרספקטו הלטיני. אותו מושג חלקלק המבדיל בין אמיץ למוג לב. בין מי שמגיעה לו הערצה למי שמגיע הבוז.  בין אדם אציל לסמרטוט חסר שם . הכדורגל הקולומביאני של סוף שנות השמונים הפך להיות זירה למשחקי הלודרים האלו. אמריקה קאלי נגד נסיונל מדיין על הדשא היתה סימולציה מדוייקת למאבק הדמים בין הארגון הברברי של קאלי למשפחת הפושעים של אסקובר במדיין.  פבלו אסקובר . ( שום קשר משפחתי) מי שרוצה להאמין לנטפליקס עם הסדרות הבדיוניות שלו שיבושם לו. האיש הזה לא היה טוני סופרנו. הוא היה פדופיל ידוע. אכזר שאחראי באופן ישיר על אלפי רציחות .פופוליסט. פוליטיקאי דה לה שמטה שכאילו דאג לעניים ומכר להם  קוקאין במחיר מבצע ( לעומת המחיר שדרש מהלקוחות הקולניאליסטים שלו) תאב בצע שבשיאו דורג עושרו עי פורבס כמספר שבע בעולם . .זה היה  פבלו אסקובר. הבוס של אנדראס אסקובר

איך הסתדר ידידנו העדין אציל הנפש עם הבהמה? אותו דבר שאלו את מנוטי מאמן נבחרת ארגנטינה שצולם לוחץ יד לרפאל וידלה הדיקטטור הארגנטינאי שבא לאחל הצלחה לנבחרת ב78. 

ותשובתו היתה. : " אני לוחץ יד לכל אוהד כדורגל" 

קולומביה רגע לפני המונדיאל בארהב היא נבחרת חלומות שעושה קסמים .( ארבע שנים לפני כן עוד נאבקו באיזו נבחרת מזרח תיכונית כישרונית וכושלת עם המצאה עולמית שני מאמנים!)  -קרלוס ולדרמה המכונה "הילד" עם התיסרוקת הבלתי אפשרית עם השפם ועם הרגלים של נורייב. רינקון החלוץ מימין. אספרייה באמצע .אסקובר עמוד האש בהגנה ובשער התופעה – רנה אל לוקו הגיטה. 

כן. זה המשוגע שעוצר בעיטה לשער בזינוק סקורפיון עם רגליים לאחור..

החבורה הזאת עולה בגאון מהבית הדרום אמריקאי אחרי קריעה השפלה ובזיון שהנחילו לנבחרת הגאה של ארגנטינה. חמש – אפס בבואנוס איירס!!

נבחרתם של זמרי הרוק מיאולה את לאלאס בניצוחו של הדיקטטור הסרבי דווקא הולכת ומתגבשת. הולכת ומשתפרת. אחרי זכיה באליפות האיזורית של מרכז – צפון אמריקה נתמלאו ראשי הנבחרת אופטימיות. רק לעבור סיבוב ראשון ואחר כך ..אלוהים גדול. 

הגורל שיפשף ידיים. תיצטרכו לירוק דם.  הפטיר. וזימן לאמריקאים העליזים בהגרלה בית זוועתי.

שוויץ העקשניים. רומניה עם חאג'י הגאון. ו…קולומביה המפחידה שפלה הגדול הכריז שהם המועמדים שלו .  

ב22 ליוני בלוס אנגלס הם נפגשו. כל החוטים. . טוני. אלכסיי . ואנדראס. 

קולומביה היו חייבים לנצח כיוון שתקלה אחת בצורה של חאג'י הרומני דיכאה להם את הנשמה. ואילו האמריקאים יצאו תיקו עם השויצרים הפלגמטים. ניצחון קליל. ניצחון חביב. תבוסה מהדהדת אף אחד במדיין .או בקאלי לא חשב על משהו אחר. פבלו אסקובר החזיר בינתיים את נשמתו לשטן אבל הבוסים האחרים שמו את הכבוד שלהם. כלומר את הכסף על הנבחרת המהוללת. המון כסף. 

מיואלה בשער. עוצר כמה כדורים ששורקים לו ליד האוזן. לאלאס רץ אחרי אספריה .סוגר לולדרמה את המבט לשער מחלץ ומוציא כדור קדימה. הגול עומד באויר כמו שאומרים השדרים הזולים .ולנסיה שוב מחטיא מהרחבה. 

לגורל נמאס. מהחיכיון. מהאיטיות. מהעצבים  מאורך המאמר הזה בדקה ה33 ג'ון סטארקס מגביה משמאל אל הרחבה כדור לא מסוכן במיוחד. הגורל מחליט להתערב. אנדראס מרחיק . כווווווווווווווווולם ראו לפחות פעם בחיים את השער העצמי האומלל הזה. אחד אפס אמריקה. שתיים אחת נגמר המשחק והחלומות של אנדראס ביחד עם ההון של הבוסים במולדת  עלו בעשן הגראס המתוק . 

הסוף הוא כרוניקה ידועה מראש של אומללות . מיואלה לאלאס והלהקה הגשימו את חלום ההתאחדות ועלו לשלב השני ואפילו החזיקו מעמד יפה עד שנכנעונ לברזיל של רומאריו ובבטו ודונגה שהרדימו את העולם וגנבו את הגביע בפנדלים . אוי לבושה. 

120 אלף איש הלכו אחרי הארון של אנדראס אסקובר.  ב-2 ביולי לפנות בוקר, נורה  ומת במקום. 24 שעות לאחר מכן נתפס הרוצח, הומברטו מוניוס קסטרו. ההערכה הייתה שנשלח על ידי הברונים .הוא הורשע ונידון למאסר של 43 שנים, שהומתקו ל-26 שנים, אולם בסופו של דבר יצא לחופשי כבר ב-2005 על התנהגות טובה..

 שבוע אחרי המשחק  הגיע אל חנויות התקליטים  האלבום הראשון של לאלאס והג'יפסיס . לרצועה השלישית בתקליט הוא קרא באופן נבואי:  

 Give it a rest