1.יום הולדת לנכדה באטלנטה, והכל בצל הקורונה!

• 

*********************************************

2. מייקל כנראה צדק. סיפורו של אייזיה משתנה עם השנים

 

אנחנו באפיזודה הרביעית של 'הריקוד האחרון'. אחד הרגעים המוזרים, החריגים, ואולי אפיל8ו הממיהים ביותר היה נצחון הבולס על הבד בויז מדטרויט ב-1991, ו'הרעים' יורדים מבלי ללחוץ את ידם של המנצחים.

זה היה הרבה יותר מ'התנהגות בלתי ספורטיבית'. זה היה יותר מרוגז על הפסד משחק. אם תקשיבו לאיטיזיה תומאס הוא אומר ש'קבוצות גדולות שגאות בעצמן עושות זאת כל הזמן'. עובדה שהסלטיקס עצמה עשתה זאת לפיסטונס ב-1988 כשהפסידו לפיסטונס המעצבנים.

האם הקשבתם לאייזיה ב'ריקוד האחרון'?

"הנה אדריאן דנטלי עומד על הקו וזורק פאולים, ופתאום קווין מקהייל, לארי, דניס ג'ונסון…יורדים מהפארקט. המשחק היה גמור. לנו לא היתה כל בעייה עם זה. כל קבוצה גאה שמפסידה מרגישה שהקרקע נעלמה מתחת רגלם. תקובה מובנת ביותר…"

אילו זה היה היום, בוודאי שהיינו נשארים על הפארקט ולוחצים ידיהם ואומרים 'איחולים. ניצחתם כי הגיע לכם. שיחקתם טוב. גוד לאק'. ככה זה היום. מתחבקים ומתנשקים. אבל לפני 30-35 שנה הכל היה אחרת. אתה לא אהבת את היריב וזה היה בסדר להראות זאת…"

"When you lost, you left the floor. That was it".

כשיוצר הסידרה רצה להראות למייקל את החלק בו הפיסטונס יורדים ללא לחיצות ידיים ואיחולים מייקל מכניס זאת לאייזיה אפילו לפני שראה את הקטע (https://www.yahoo.com/sports/michael-jordan-isiah-thomas-the-last-dance-bulls-pistons-043344569.html

מייקל אומר:

“Well I know it’s all bulls—. Whatever he says now, you know it wasn’t his true actions then. He has time enough to think about it. Or the reaction of the public has kinda changed his perspective of it. You can show me anything you want, there's no way you can convince me he wasn't an a–hole.”

"שנה לפני כן כשהפסדנו לבולס והדבר פגע בי כמו שמכוניטת מסע ניטנסה בי בפול ספיד נשארתי על הפארקט כמו כולם ולחקנו את ידיהם!

"זה לא ליקוק וזאת לא הצגה. זה להראות קצת כבוד ליריב שזה עתה ניצח אותך. לאיש אין מושג כמה כאב לי להפסיד להם. זה הרג אותי. אבל ידעתי שעלי להישאר וללחוץ ידיהם!

כשפיט בלקבורן מ-CBS שמע את הצהרתו של אייזיה הוא הגיב: "משונה. הוא נתן לי תשובה שונה כששאלתי אותו בקשר לכך (https://www.cbssports.com/nba/news/how-isiah-thomas-explanation-for-the-pistons-walk-off-has-evolved-over-the-years/)

אז אייזיה אמר שהם ירדו מהפארקט לא בגלל שזה היה המנהג אלא בגלל שהבולס לא הראו כל כבוד לקבוצה שניצחה אותם ואח"כ טיאטאו את הלייקרס 0-4. ומה הבולס אמרו משך כל העונה הבאה כשהם התחילו לנצח? 

אייזיה אמר  באותו ראיון- מילה במילה:

Before the Bulls swept us in '91, I remember clearly Jordan and Phil Jackson, because they swept us in Detroit, they went on a day-and-a-half tirade about how we were bad for the game, how we were bad people, how Laimbeer was a thug. In our town. They were up 3-0 and then they had this press conference just totally disrespecting us as champions.

They went on to sweep us, and the decision was made just to walk off … It was made on the bench as the game was winding down.”

ישנה עוד הוכחה שאייזיה וקבוצתו לא ירדו מהפארקט לפני סוף המשחק "כי פעם נהגו ככה" אלא בגלל  שהם שנאו את הבולס שמשך כל 1991 'התנהגו כאילו הם המציאו את הכדורסל' והיו יהירים ומתנשאים ולא הגיעה להם לחיצת יד:

 

The reasoning for the Pistons leaving the bench has slightly evolved over time.

In Nov 1991, nearly 6 months after it happened, the Pistons returned to Chicago Stadium. Isiah gave this interview with TNT. #TheLastDance pic.twitter.com/tuBv9JIBbN

— Carl 🇧🇿 (@TheCnotes) April 27, 2020

ומה רודמן אמר בסידרה ה-IV?

"למה שנילחץ להם את הידיים? כי רק עתה הם קרעו לנו אלת הצורה? FUCK THEM"

לפעמים רודמן עושה סדר בעניינים טוב יותר מכל אחד אחר!

ו,מה בקשר לסלטיקס שעזבו את המגרש מבלי ללחוץ ידיים? הבוסטון גלוב כתב רק השבוע כשכולם דיברו על דטרויט המנצחת את הסלטיקס והם יורדים במהירות ללא לחיצות ידיים: https://www.bostonglobe.com/2020/04/27/sports/former-celtics-staffer-isiah-thomas-had-it-wrong-about-celtics-walkoff-after-1988-playoff-loss-detroit/

"הבדל של יום ולילה. דטרויט הפסידה לבולס בבית. אף אחד לא עמד לשטוף את הפארקט. אנחנו הפסדנו לדטרויט בביתם, ו-19,000 איש עמדו TO STORM את הפארקט…

“K.C. and [assistant coaches] Jimmy Rodgers and Chris Ford were all talking about getting guys off the floor, because we were in the Silverdome, and you could just tell these folks were ready to storm the court,” Jennings said. “That is honest-to-goodness what that was about. It had nothing whatsoever to do with trying to show up the Pistons or a lack of sportsmanship. It was really the safety of those guys. I remember K.C. pointing at the guys, going down the bench and saying ‘OK, go to the locker room.’ ”

“One of the scariest experiences of my entire life was after that game ended,” Jennings said. “I was literally behind K.C. as we were trying to make our way to the locker room and you had all these people — it was a domed stadium — so you had this massive crowd and they were coming onto the floor excited and jumping up and down. It was crazy. It was absolutely pandemonium. Of course, they finally beat us, so you get it. It’s nothing against the Detroit fans. But I’ve never forgotten that feeling of trying to make our way to the locker room.”

יחי ההבדל הקטן!

3. לוק וולטון, עתה מאמן, מספר סיפורים על ימיו כשחקן עם שאק, עם קובי, עם פיל ג'קסון, עם רון ארטסט…

לוק וולטון החליט שהגיע הזמן לספר סיפורים מהעבר.

*"אף אחד לא יודע את הסיפור שפעם, כשהבולס שיחקו נגד הלייקרס, ערב לפני הבולס לא מצאו את השחקן הגדול מכולם בכל הזמנים. הם שמעו שהוא בלאס ווגאס. הם שכרו מטוס או הליקופטר באל.איי ומצאו אותו בקזינו. הם החזירו אותו למלון באל איי…

*אותו ספור סופר על רודמן שנעלם ואמרו שמייקל היה צריך להחזיר אותו ממלון בלאס ווגאס. הסיפור נכון אבל מייקל היה צריך לנסוע לדירתו ומשם למשוך אותו למשחק…(https://www.nbcsports.com/chicago/bulls/last-dance-where-michael-jordan-found-dennis-rodman-after-vegas-vacation

*השחקן היחיד שהייתי מוכן להשוות למייקל הוא קובי בריאנט. מייקל היה טוב יותר בגלל ההגנה וחוזק גופו אבל הוא היחיד בר השוואה (הקשיבו)

 

*יום אחד בטריטינג קמפ בהוואי, קוץ' ג'קסון נתן לנו יום חופש כדי שנלך לשחק "PAINTBALL". שני הקפטנים היו שקיל וקובי. שאקיל בחר אותי ראשון. רק אח"כ גילו לי שהוא בחר בי ראשון כך שכל יריות האוייב יפגעו קודם בי…

*השחקן הכי טוב ב'פיינטבול' היה Slava Medvedenko. ללא כל ספק!

*למדתי מקוץ' ג'קסון וקוץ' קאר לתת לשחקנים מדי פעם יום חופש. יום אחד קאר נתן לכל השחקנים יום חןופש לשחק 198 חורים של גולף. הרביעייה הראשונה היתה סטף קרי ואנדרה איגודלה, הטובים מכולם בגולף, הוא, ק8וץ' קר שהיה שחקן של 12-14 הנדיקאפ, וליבינגסטון שהיה +15 הנדיקאפ. כל השאר הלכו לאיבוד.

*השחקן שקובי העריץ היה מייקל. הוא היה מסתכל בסרטונים של מייקל ומיד ממהר לפארקט לעשות אותם. אני בטוח שעם הסלולרים החדשים נברגע שניכנסו לשוק הוא היה מסתכל על התנועות של ג'ורדן ומנסה לחקות אותן.

*כהסתכלתי על מייקל ב-LAST DANCE בשנות ה-80 ותחילת ה-90 ראיתי את קובי, מלבד שהם שיחקו בקבוצות שונות.

*יכולת בסרט להסתכל על ג'ורדן אומר לבני קבוצתו 

Don’t let them see you, don’t let them see you "whine, don’t let them see that you’re in pain.’ I mean, playing with Kobe Bryant, those were (his) words.”

אלה היו בדיוק המילים שקובי היה אומר לנו כששיחקנו

*בשיטת המשולש אתה חייב שחקן שמשתלט – ושולט – על הכדור. טקס וינטר לימד את פיל ג'קסון את השיטה והיה עוזר מאמן בשיקגו ואח"כ בלייקרס. בשיקגו היה לונ את מייקל. בלייקרס את קובי. אז השיטה עבדה.

*תקראו את החלק הבא שלוק וולטון אומר:

“I was dying laughing because Jordan during the episode at some point was talking about how Tex would always be on the bench yelling at Michael to move the ball, pass the ball,” Walton said. “It made me think when we were playing on the Lakers, Tex would do the same thing, but about Kobe. He would have, like, 49 points, he’d be dominating the game, but Tex would be so mad that he wasn’t moving the ball. He had a two-count to move the ball. The ball either had to be dribbled, passed or shot within a two-count, and if Kobe didn’t do it, Tex would be losing his mind behind the bench. So to hear Jordan going through the same thing, two of the greatest players of all time, was pretty good.”

*אותו דבר הקטע הזה:

One of the driving themes of the documentary is the perilous, tense, controversial atmosphere around the team because of any number of things, from Scottie Pippen’s contract demands to Jackson being told he would not be brought back as coach after the season to Jordan’s possible retirement. And also, in L.A., Jackson was there as Kobe and Shaq feuded, to the point where the Lakers traded Shaq and Jackson even stepped away for a season.

*וקטע אחרון בו הוא מדבר על ג'קסון:

“It’s what made Phil such a genius and, in my opinion, the greatest coach to ever coach our game,” Walton said. “For him in Chicago to go through that — already been told he’s getting fired after winning (five championships), and Scottie not playing, and Dennis being Dennis. And then to come to L.A. and do it again, it’s incredible. He walked away from the team, retired for a year — however you want to look at it — and then comes back to the same team and then still has the ability to get it figured out, to get everyone back on the same page. Normally when you leave a team, you’re going to go somewhere else because it’s just not going to work where you were. And for him to be able to do that, it’s so impressive.”

*לבולס היה את דניס רודמן. ללייקרס היה את רון ארטסט!

*כולם חשבו 'אלוהים ישמור…תראו את מי הביאו לנו…את רון ארטסט. אז דעו לכם שרון הוא חבר קבוצה נאמן שאין נאמן ממנו והוא היה the nicest, most gracious teammates that I had ever played with. בלעדיו אנחנו בחיים לא מנצחים את הסלטיקס!

4. מי שעדיין לא מת מעייפות, אני מכניס קטע מעניין ביותר על השוער הבלגי Thibaut Courtois שהיה פריק NBA ו-NFL (כולל טיסות למשחקים) שזה סתם בונוס קריאה (פוסט של מרק סטיין מהניו יורק טיימס, כנראה בטוויטר שלו)

Courtois et Moi

Thibaut Courtois is a 6-foot-6 Belgian and one of the finest goalkeepers in the world. He joined Real Madrid in August 2018 after spending four seasons at Chelsea.

Given his club and his country, plus his physical stature, they don’t come much bigger in global soccer than Courtois.

I am a stocky 5-foot-9 scribe who was moved to celebrate when I was once charitably described as a “cool nerd” by Steve Nash, the N.B.A.’s two-time Most Valuable Player Award winner. I never imagined someone like Courtois and I could have much in common.

Then I met Courtois on a recent Zoom call arranged by N.B.A. Europe to promote his weekly “NBA 2K Sundays” video game duels against fellow soccer and basketball players, which are broadcast weekly on Courtois’s Twitch channel. Courtois showed up for the occasion in a black game-worn Jose Calderon Atlanta Hawks jersey, even though the retired Calderon spent just 247 minutes on the floor with the Hawks, during the 2016-17 season.

Another surprise: Courtois didn’t seem to mind the grief he was getting, from me and everyone else on the call, that there would most likely be zero demand in the United States — or even Calderon’s native Spain — for a keepsake from Calderon’s 17 games as a Hawk.

“He gave it to me as a present,” Courtois said proudly.

Over the next few minutes, it was refreshing — and reassuring — to hear stories from an international soccer star from a country with a modest basketball tradition about how closely he follows the N.B.A. Like a certain newsletter curator who is constantly bartering with his family for permission to sneak over to England for as much Premier League intake as he can muster, Courtois is constantly looking for openings in his playing schedule to jet to the United States to see some hoops.

In December, when Real Madrid granted its players a one-week vacation, Courtois went to Miami to see the Heat play twice, including a game against the Philadelphia 76ers and Courtois’s pal Joel Embiid. Early in the second quarter, Miami’s Tyler Herro leapt into the baseline seats in pursuit of a loose ball.

“He jumped and I caught him,” Courtois said.

Herro didn’t appear to realize in the moment who Courtois was, but the 27-year-old goalkeeper has been making such junkets at least once a season for the past four years.

The tradition peaked in February 2017. Chelsea’s players were promised extra time off by their manager, Antonio Conte, if they beat their London rivals Arsenal in a 12:30 p.m. kickoff on Feb. 4, 2017.

After Chelsea’s resounding 3-1 victory, Courtois headed straight for the airport to fly to New York. The flight made good time, and he got to see LeBron James score 32 points in the Cleveland Cavaliers’ victory over the Knicks at Madison Square Garden that same night when he had expected to catch only the second half.

The next day, Courtois flew to Houston to watch his first Super Bowl, in which the New England Patriots famously overturned a 28-3 deficit to beat the Atlanta Falcons. On Feb. 6, 2017, Courtois then flew back to New York to see the Knicks host the Lakers, which furthered his friendship with the devoted Chelsea fan Larry Nance Jr., who was then playing for Los Angeles before being traded to the Cavaliers.

“Nice trip,” Courtois said, smiling at the memory.

Soccer players’ close tracking of basketball, and vice versa, certainly isn’t new. NBA 2K and EA’s FIFA, as two of the world’s most popular video game franchises, have only strengthened the ties between the two sports.

But Courtois’s willingness to regularly expose himself to otherworldly jet lag on his N.B.A. excursions is an uncommon level of devotion. With no particular favorite team, Courtois embodies the modern breed of N.B.A. fan whose attachments are based more on specific players than franchises.

Courtois was introduced to Embiid by the former 76ers guard Sergio Rodriguez. He likes to watch the Dallas Mavericks because of a fondness for the European duo Luka Doncic and Kristaps Porzingis. He credits the Golden State Warriors’ recent run of three championships in five consecutive trips to the finals with drawing him deeper into N.B.A. fandom. Along with those from Calderon and Nance, Courtois has game-worn jerseys in his collection from Charlotte’s Willy Hernangomez and Utah’s Rudy Gobert. He is a big Trae Young fan because, well, he just likes watching Trae Young.

He just likes watching the N.B.A. — at home, on his phone and, of course, live.

“If I had two days off, I would really fly to New York or anywhere to see it,” Courtois said.

So as I wrote about the soccer-loving Nance and New Orleans’s Josh Hart in March, Courtois finds himself trying to fill multiple sporting voids in his life because of the coronavirus outbreak. Real Madrid’s title chases in La Liga and the Champions League have been placed on indefinite pause — and the same holds for Courtois’s go-to pastime.

A big part of staying busy has been “NBA 2K Sundays,” which extends to its sixth week this Sunday when Courtois takes on Nance. Courtois got off to a 4-0 start, including comfortable victories over his Belgian national-team teammate Romelu Lukaku of Inter Milan and Manchester City’s Sergio Aguero. Then he ran into the Atlanta Hawks’ John Collins: Wearing a retro Belgium World Cup shirt that won him big points here at Newsletter HQ, Collins used the All-Time Lakers to rout Courtois’s All-Time Bulls.

Yet Courtois did supply the evening’s standout revelation when he told a story about throwing down a dunk at AmericanAirlines Arena during his recent Miami trip.

“When you play them, it’s quite nice to have that interaction,” Courtois said.

I admit it: I am frequently guilty of hunting down crossover stories for our Tuesdays together which allow me to explore connections between my two other sporting obsessions (soccer and tennis) and the N.B.A. But it’s likewise because I am fascinated by world-class athletes who still allow themselves to lapse into sports-nerdy behavior with another sport — like Nance tweeting about his fondness for the intense soccer simulation game Football Manager, which is all about running a club rather than replicating game action.

Also: My 13-year-old son, Aaron, is a goalkeeper, which has completely changed the way I watch soccer. It has made me take keen interest in a position that I had never deeply studied before.

Most of all, though, I just wanted to talk with Courtois to find out if he really is as crazed about basketball as people had told me — and to see how he was coping without the game(s) we both love.

The Calderon Atlanta Hawks throwback jersey said it all.