המשחק של חיי או 'איך הכנסתי מכות למרגל'

מאת הגולש אלכס רבינו

*****

אלכס היה שחקן כדורגל שלי באדלפי. הוא הגיע מיד אחרי רובי יאנג, שוקה פלגי, ואמנון ארונסקינד – הראשון והשלישי היו שחקני נבחרת; שוקה הלב של הפועל חיפה במרכז השדה – שהתחילו את הדיינסטי באדלפי שנימשכה 10 שנים עם אליפות מכללות אחת. . אלכס הגיע להמשיך את השושלת והיה השוער של קבוצה צעירה שהתחילה הכל מחדש. וכשחזר ארצה כמה שנים אחרי עלה בסולם משרדי נסיעות, עד שהפך למנהל שתי חברות תעופה בארץ !

ודבר נוסף שאולי הצעירים שבכם לא מודעים לו: מאז הקמת המדינה, ובערך 10 שנים אחרי, אחת הבעיות הגדולות ביותר שלנו היו היהודים הקיצונים-שמאליים – המפלגה הקומוניסטית של משה סנה. הם היו מסוכנים ביותר, וטוב שבן-גוריון (והאחרים) עשו הכל להיפטר מהם, עד שהמפלגה הקומוניסטית נעלמה מהמפה שלנו.

מנחם לס

*******

לפי תפיסת עולמי, בכול אוהד כדורסל מסתתר שחקן מתוסכל. כך היה גם אצלי. למרות שהייתי בגובה סביר (1.80מ') העדפתי תמיד לשחק בתור רכז. לא עברתי את כור ההיתוך של מחלקות הנוער של האגודות השונות אבל הייתי שחקן חמישייה בנבחרת בית הספר החקלאי כפר גלים.

המאמן שלנו היה שופט כדורסל ידוע באותם הימים אבי זגול. הייתה לנו קבוצה יחסית גבוהה עם 2 שחקנים בגובה של מעל 1.90 מ'. הרגע הזכור לי ביותר היה שנבחרת בית הספר הוזמנה להשתתף בטורניר נוער ע"ש אליעזר שבט במגרש הפתוח של הפועל בחיפה. היינו הפתעת הטורניר והגענו לגמר למשחק נגד הפועל חולון שהייתה אז אחת מקבוצות הנוער הטובות במדינה. את חולון אימן אחד משחקני העבר של האגודה צחי פלד. במחצית הובלנו ב 8 הפרש. כול מה שהיה למאמן זגול להגיד לנו היה "תמשיכו ככה". אבל את הצעקות מהספסל של חולון אפשר היה לשמוע עד השורה האחרונה בטריבונה. אחד מהפנינים שמאמן חולון אמר לשחקניו היה:

"תתביישו לכם. אתם מפסידים משחק לקבוצה שלמדה כדורסל מתוך ספרים…"

בסופו של יום הפסדנו בגמר הטורניר. אך אותה אמירה על הקבוצה שלמדה כדורסל מתוך ספרים ליוותה אותי המון שנים ועד היום חקוקה בזיכרוני. לימים שמשתי ככרוז עם צחי פלד באליפות אירופה לנוער שהתקיימה ביד אליהו  ב 1994. ניסיתי להזכיר לו את הסיפור אך הוא לא זכר.

את קריירת הכדורסל התחרותי סיימתי לקראת תום שירותי הצבאי. כקצין צעיר בוגר בה"ד 1 שירתתי כמפקד היאחזות הנח"ל מי עמי (הידועה גם בשם אום אל פאחם עילית). יום אחד נקראתי למשרדו של מג"ד נח"ל כינרת 902 . הוא הטיל עלי להרכיב נבחרת מחיילי היחידה שתשתתף באליפות הנח"ל בכדורסל שהייתה אמורה להתקיים שבועיים לאחר מכן.

התחלתי לאתר כישרונות מקרב חיילי היחידה. לאכזבתי מצאתי רק שחקן ליגת-על לגיטימי אחד (שמוליק בילואר ששיחק אז בבית"ר ת"א) והייתר קיבוצניקים שהצטיינו בעיקר בקליעה מרחוק. ריכזתי את השחקנים למחנה אימונים באולם בקיבוץ דגניה ב' כאשר אני משמש בו זמנית כמפקד, מאמן ושחקן הנבחרת.

הצלחנו להתגבש תוך פרק זמן קצר. הגיע יום אליפות הנח"ל בכדורסל שהתקיימה במגרש הפתוח בקיבוץ גן שמואל. להפתעתי ניצחנו בשני המשחקים הראשונים והגענו למשחק הגמר מול הפייבוריטית קבוצת נחל חוף ממחנה 80. לקבוצה זו היה מאגר אין סופי של טירוני הנח"ל אך שחקניה הבולטים היו 2 שחקני נבחרת הנוער של ישראל דאז איציק גרינבוים מרמת השופט ואודי אדיב מגן שמואל. התפתח משחק חזק שגלש לעיתים לפסים אלימים. מי שבעיקר תרם לכך היה אודי אדיב שלא היסס מלהכניס מכות קטנות בכול הזדמנות שהשופטים לא ראו.

נפל בחלקי לשמור עליו אישית כך מי שבעיקר חטף את המכות הייתי אני. וכך אני מוצא את עצמי באמצע המשחק עולה לריבאונד עם לא אחר מאשר אודי אדיב. הצלחתי לקלוט את הכדור לפניו אך תוך כדי הירידה לקרקע החלטתי להשיב לו באותו מטבע. שלפתי את מרפק שמאל מתחת לכדור והכנסתי לאדיב מכה חזקה בחזה מתחת ללב. הוא מייד נפל לקרקע לא לפני שהוא מושך אותי יחד אתו. מיד לאחר שפגשנו את המרצפות של מגרש הכדורסל של גן שמואל (להזכירכם מגרש הבית של אדיב), התחלנו ללכת מכות. כיוון שנפלתי מעליו היה לי יתרון והפלאתי לתת בו מכות אגרוף חזקות. כמובן ששופטי המשחק ושחקני 2 הקבוצות באו מייד להפריד ושנינו מצאנו את עצמינו מורחקים מהמשחק.  

נקפוץ כמה שנים קדימה לסוף 1972. חודשים מספר קודם סיימתי את לימודי באוניברסיטת 'אדלפי' שבלונג-איילנד, ואני עושה את צעדי הראשונים בעולם העסקים בניו יורק. כבכול בוקר אני יושב ברכבת בדרך מלונג איילנד למנהטן. בידי כרגיל הניו יורק טיימס. לפתע צדה את עיני ידיעה בעמוד הפנימי של העיתון: "נתפשה רשת ריגול של ישראלים שריגלו עבור סוריה". בין חברי הרשת אני מוצא את שמו של אודי אדיב. אין לתאר את הרגשתי שקראתי את הידיעה. אם הוא אכן מרגל, אני שמח וגאה שלפחות הצלחתי להכניס לו מכות.

אהוד (אודי) אדיב נולד וגדל בגן שמואל, הקיבוץ שהיה ידוע כקיבוץ השמאלני ביותר של הקיבוץ הארצי (מי שזוכר – מפ"ם ותנועת הנוער 'השומר הצעיר'). הוא נשפט ל 17 שנות מאסר על פגישתו עם יסאר ערפאת וריגול גם עבור ה-KGB. הוא לעולם לא הביע חרטה על מעשיו. בעת מאסרו התחתן עם בתו של מרגל אחר מרכוס קלינגברג – סילביה קלינברג -אך הנשואים ערכו רק 3 שנים.

(כמה מילים על סילביה: היא בוגרת תיכון חדש בת"א. מגיל צעיר השתייכה לקבוצות נוער קומוניסטיות בת"א. היא היתה ילדה יפהפיה, ואפילו הוצע לה ללכת להתחרות בתחרות 'מלכת היופי של ישראל שהיא דחתה בבוז.

אחרי הגרושין מאודי ונפילת הקומוניזם בישראל היא היגרה לצרפת והפכה לסוציאליסטית יהודיה. היא כתבה ספר בצרפת על סוציאליזם יהודי עם אליין ברוסאט. ניפטרה לפני כמה חודשים (אוקטובר, 2019) בפאריז.

מי שמעוניין לקרוא עליה: .http://www.haaretz.com/misc/article-print-page/.premium-this-revolutionary-woman-married-a-spy-only-to-learn-that-her-father-is-one-too-1.8032710

אהוד – אודי – השתחרר אחרי 12,5 שנות מאסר. בהמשך עשה דוקטורט במדעי המדינה וכיום הוא מלמד בנצרת.