*

1.שני אמריקאים אלמונים שהבאתי למכבי – לארי קאופר ובוב מקמהון – באו להוציא את מכבי מבוץ עמוק

אני ממשיך בכתיבת פוסטים על הימים ההם. דבר גורר דבר, ופתאום אני ניזכר…

אני נזכר בדברים נהדרים ובדברים פחות נהדרים. מה גרם לי להיזכר היום במכבי ת"א? ללא כל כוונה מיוחדת התחלתי להתכתב עם אנשי צוות וכמה גולשים על העבר. לפתע ניזכרתי בשחקן מנגן גיטרה שהמלצתי עליו למכבי ת"א אבל לא יכולתי להיזכר בשמו.

אני ראיתי אותו בניו יורק קובר זריקות כמו סטפן קרי. דברנו. הזמנתי אותו לביתי בגרדן סיטי, לונג-איילנד. חברי הטוב ביותר הוא אלכס דלין, אוהד שרוף של מכבי (היום, בגילי, הוא ראש עמותת המכבים – נוער כדורגל; עמותה עצמאית שלא שייכת למכבי ת"א). הרמתי אליו טלפון (אני לא זוכר למה לא היה לי את הטלפון של שמלוק מחרובסקי או שמעון מזרחי, כי לפניו הבאתי להם כבר שלושה שחקנים – לארי קאופר, בוב מקמהון, וסטיב צ'ובין; לא משנה. חבר קרוב שלהם אף פעם לא הייתי. רק הבאתי להם שלושה שחקנים בלי לקבל פרוטה, ובלי שיאמרו לי אפילו 'תודה', אגב) ואמרתי לו, "אלכס, תגיד לשמלוק לצלצל אלי. מצאתי שחקן יהודי עם קליעה לא נורמלית".

לייזי גורדון

'טו מייק א לומג סטורי שורט', שמעון מזרחי ושמלוק טסו והגיעו לביתי בגרדן סיטי. השחקן חיכה להם. שמו היה 'לייזי' גורדון. הוא דיבר עברית שבורה והנחתי שהוא בן להורים או הורה ישראלי, אבל אני לא זוכר פרטים. אנחנו מדברים על שנים אחורנית. הנעתי את המכונית ונסענו את חצי הקילומטר מביתי עד אולם הכדורסל של אונ' אדלפי.

הבאתי שלושה-ארבעה כדורים מקבוצת הכדורסל, ולייזי התחיל לזרוק. מכל המרחקים וכל הזוויות. לא ראיתי דבר כזה מעולם, אפילו לא בחימום של שחקני NBA. שמלוק ושמעון היו בהלם. הבנאדם לא החמיץ ממש. אולי 20-30 שלשות ברצף. רק רשת.

שבועיים אחרי הוא כבר היה בארץ.

השאר הוא 'היסטורי'.

אחרי זה העורכים וחברי צוות -שוחחנו קצת על לארי קאופר ובוב מקמהון, ואז סטיב צ'ובין – שאת כולם הבאתי למכבי ת"א מבלי לקבל פרוטה. אפילו תודה אף פעם, אף אחד ממכבי, לא אמר לי.

ביקשו ממני לעזור למצוא שחקנים. "שיהיו טובים אבל זולים!" ויהודים היו יתרון. אז למכבי לא היו בעלים מולטי-מיליונרים והם היו חרמנים כמו כולם.

חיפשתי וחיפשתי. לא היה קל. כבר אז הטובים ביותר הלכו ל-NBA והטובים מאד הלכו לאירופה. מי נשאר? שחקנים טובים אבל לא מזהירים שאף אחד לא יודע עליהם, ולנסות לשכנע אותם לשחק בישראל עבור משהו בסביבות $25,000.

גוד לאק, מל.

אבל לקחתי על עצמי משימה ומצאתי שני שחקנים שחיבבתי גם אישית, והאמנתי בהם כשחקנים.

אני יודע שלארי קאופר ובוב מקמהון לא היו כוכבי-על. הם לא היו אירל ויליאמס או אנטוני פרקר. אבל בזמנו הם היו כל מה שמכבי יכולה היתה להרשות לעצמה מבחינה כספית מארה"ב, ומשך שתי עונות (אולי יותר, אני כבר לא זוכר; בעיקר מקמהון). הם תרמו למכבי באליפות וגביע, כי ב-1969 הפועל היתה הדבר, לא מכבי.

תיכף אחזור לזה.

לפתע התמלאתי חימה. עוד רגע אדבר על שני משחקים שאני יודע עליהם שללא מקמהון וקאופר מכבי היתה מפסידה, ועתה רועי גלדסטון, סמנכ"ל תקשורת ודיגיטל של מכבי ת"א, CCO – Head of communications  – אפילו לא מאשר לאתר שלי אקרדיטציה אחת לשבת בשולחן עתונאים באיזו שורה 17 או 18 (שאני הייתי שם פעמיים והוא היה יותר מחצי ריק)??? זה לא שהוא לא ידע. דאגתי שיידע בדיוק מה תרמתי למכבי כאוהד ותו לא.

אחרי כל מה שעשיתי למכבי מתוך אהבה גרידא?

יש לנו איש צוות, שי בוקר, שבשתי העונות האחרונות כתב על מכבי יותר מילים מכל עתונאי הספורט בכל עתוני ואתרי ישראל גם יחד, ופתאום רועי מודיע לי בתחילת העונה שהאקרדיטציה להופס.קו.איל מבוטלת?

אתר-HOOPS.CO.IL מוכר וידוע ע"י ה-NBA, ולא סתם מוכר, אלא קבלנו קלסיפיקציה של "LEVEL I" שהיא שנייה רק ל- TOPSOIL (שהיא הקלסיפיקציה של העיתונות המקומית של כל קבוצת NBA, ואז הגופים המגה-גדולים כמו ESPN, FOX NEWS, CBS NEWS, או ספורטס אילוסטרייטד). אנחנו ברמה של INSIDE HOOPS, HOOPS HABIT, או BASKETBALLINSIDERS.  הם כולם יושבים לידינו באולמות.

המקום היחידי אליו אנחנו – hoops.co.il – לא מוזמנים ולא רצויים יותר – הוא ההיכל של מכבי ת"א. לסטייפל סנטר של הלייקרס (שמאות על גבי מאות עתונאים מבקשים שם אישור כניסה לכל משחק, ודווקא לנו מאשרים!) של לברון ג'יימס אנחנו מקבלים אישור כניסה – עד עתה ל-כ-ל משחקי העונה – אבל למכבי ת"א של דני אבדיה אנחנו לא רצויים???

כמה שלא פניתי, כמה שלא בקשתי, נענינו בשלילה. למעשה לא נענינו בשלילה: פשוט לא חזרו אלינו. אנחנו לא חשובים מספיק כדי להיענות.

לפני שנה כשהייתי במשחק של מכבי נגד פנרבחצ'ה, ראיתי את שולחן העיתונאים ממש לפני (אלכס ואני ישבנו בשורה 20) והוא היה חצי ריק. היו שם איזה 8-9 אנשים – לא יודע מאיזה עיתונים או אתרים – אבל להם היתה אקרדיטציה ולנו לא.

ישנו איזה שהוא אנטי נגדנו בארץ הקודש. אני לא יודע מה הסיבה בדיוק.  אולי סיבה שלא עוזרת היא שאני חי שם, באיזה חור בארה"ב, ולא בישראל. אולי גם בגלל קנאה שהאתר שלנו המורכב רק מצוות מתנדבים ומסרב לכל השתתפות מסחרית באתר, עדיין זוכה ליותר כניסות ויותר תגובות בכדורסל מכל עיתון או אתר אחר. אנחנו עושים לכולם בי"ס בכדורסל NBA.

אתם יודעים מה? שיקפצו לי.

אז מכבי ת"א לא מאשרת לנו אקרדיטציה. העיקר שהסן פרנציסקו ווריורס, קליבלנד קאבס, ניו יורק ניקס, שיקגו בולס, אינדיאנה פייסרס, פילדלפיה סיקסרס, ברוקלין נטס, אטלנטה האוקס, שרלוט הורנטס, טורונטו רפטורס, ומהשבוע לוס אנג'לס לייקרס ולוס אנג'לס קליפרס – כל הקבוצות בהן יש לנו כתבים – כן אישרו, ומאשרות. אנחנו בעלי אישור כניסה לכל 30 הקבוצות בליגה, אבל כמובן שעדיין חייבים לקבל אישור לכל משחק, דבר שקורה לנו לפחות 90% מהפעמים, ויש לנו עתה 12 כתבי חוץ הקוראים זאת, ויודעים שאני כותב אמת לאמיתה.

זאת מכבי ת"א היודעת לקבל אבל לא לתת. בעבר הבאתי להם חמישה שחקנים, שלושה שהפכו שחקני חמישייה חשובים: לארי קאופר, בוב מקמהון, וסטיב צ'ובין. לא קבלתי פרוטה על כך, ובקושי אמרו לי תודה, והיום מסרבים לתת לאתר שלי אקרדיטציה.

2. בוב מקמהון ולארי קאופר – שני כדורסלים אלמונים משתי מכללות אלמוניות – אחד קתולי ואחד יהודי – קלטו את עיני.

אני מתנצל. הם היו כאלה 'לא חשובים' שאפילו תמונות שלהם אין לי. כל מה שעשו היה לעזור למכבי לצאת מבוץ עמוק כשהפועל ת"א היתה טובה מהם, ולהתחיל את בריאתה של אימפריה.

אלא אם כן אחד מחברי הצוות של האתר שביקשתי מהם לחטט ולמצוא (דבר בו ניכשלתי תוך שעה ויותר של חיפוש בכל אתרי מכבי, גוגל, ועוד), תמונותיהם לא תופענה עם המאמר.

לא היה קל לשכנע את מזרחי ומחרובסקי, אבל לקחתי את האחריות על עצמי. אני סומך על עיני יותר מכל דבר אחר. כשהגעתי איתם למגרש ברח' המלך ג'ורג' ושמלוק ושימון מזרחי ראו אותו הם בוודאי כמעט התעלפו: בוב מקמהון – צעיר לא גבוה (אני לא זוכר; לדעתי איזה 1.88 מ'), עם שיער בלונדיני ארוך שמזכיר את יישו מנצרת יותר מאשר שחקן כדורסל, ומה היה על שיכמו? גיטרה, פור גאד סייק!!!

ולארי קאופר? 1.95 מ' שלא השתתף באף מבחנים למכביה כי אף פעם לא הוזמן, ולא היה ידוע לאף אחד, מלבדי. ראיתי בו כששיחק בלונג-איילנד לוחם ללא חת, עם נשמה של צ'ארלס בארקלי, אבל לבן, ולא אתלטי. רק עם לב בגודל של שוק הכרמל מול המגרש.

חיפשתי פרטים על משחק מוזר ומיוחד במינו שנערך ב-1969 בין מכבי להפועל, מאמר נהדר ממש שניכתב ע"י אורן דניאלי, ואני ממליץ מאד להיכנס אליו (http://www.maccabi.co.il/news.asp?id=3806). לא תאמינו למקרא המילים. הכותרת של המאמר?

"היה היה: עונת 69/70 – הדרבי המוזר ביותר!"

בקיצור (כמה קטעים אני מעתיק):

היה זה הקיץ של 1969. יהודע רוזין, מאמנה של הקבוצה משך יובלות – 25 שנה מספיק? – (ומורה הכדורסל שלי בוינגייט) מתפטר ורלף קליין המאמן החדש.

מגרש מכבי ביד אליהו עובר שיפוצים, ומכבי משחקת את משחקיה ברח' המלך ג'ורג' (לתל אביבים הוותיקים, זה היה ממש ליד קולנוע אוריון, 200 מטר משוק הכרמל) ממש מול הבאר שדור בלוך אירגן עבור הופס כמה פגישות בבאר נחמד.

זה היה מגרש שאפילו את משחק ליגת הפועלים של בי"ח אתא (זהו שבכפר אתא, שכבר איזה 50 שנה לא קיים) לא היו מאשרים שם, היה המגרש שמכבי אירחה את הפועל. הפועל הגישה ערעור לפני שהמשחק התחיל אפילו. היו"ר החדש של מכבי, עורך-דין בן 30 צעיר בשם שמעון מזרחי מקבל את הערעור בכתב וקורע אותו לגזרים. מנהל הקבוצה – צעיר שמנמן שמנהל גם משרד פרסום בת"א בשם שמואל 'שמלוק' מחרובסקי, מתפקע מצחוק.

.אני מעתיק את הרוב ממאמרו של אורן דניאל (הנכד של השחקן בן בסט, אגב):

"סגל השחקנים עבר במהלך הקיץ מספר שינויים: בוב פדהרסט, גדעון פרייטג, קלין שפירא ראובן דניאל וסבי בן-בסט עזבו. השחקנים החדשים שהגיעו לקבוצה בשנת 70 היו האמריקאים המתאזרחים בוב מקמהון ולארי קאופר. שני אמריקאים אלו הצטרפו לשחקנים הוותיקים שהמשיכו בקבוצה: תני כהן-מינץ, אלי קורן, חיים שטרקמן, גבי נוימרק, יוסי לז'ה, מיכה שוורץ, אמנון אבידן ושני הצעירים שלא קיבלו משקל רב: שייקה בלומנר וברונשטיין."

(טל ברודי, אגב, גוייס ע"י צבא ארה"ב למלחמת וייטנאם. מעטים יודעים פרט זה!)

אבל ברגע האחרון ממש מכבי העבירה את המשחק למגרש חולון בגלל ההתעניינות והרעש כששתי קבוצות עם רקורד 0-10 נפגשות ראש בראש).

30 בדצמבר 1969. מכבי ת"א נגד הפועל ת"א. האלופה נגד סגניתה. דרבי תל-אביבי. משחק העונה, שיכול אולי להשפיע על זהות האלופה. מה עוד אפשר לבקש?

במשחק שפטו שופט רומני ותורכי וזאת לאחר ששנה קודם לכן הסתיים אחד הדרבים במכות ובמהומה כללית. מזג האוויר היה סגרירי- רוח וקצת גשם, מה שהיקשה על רמת המשחק, במיוחד לגביי זו של מכבי. לפני המשחק ניסתה הפועל ת"א בכל זאת לאשר את השתתפותו של בארי ליבוביץ'. אולם ההתאחדות האמריקאית סירבה לעזור וליבוביץ' שוב פעם נותר בחוץ.

36-29, 41-31, 45-35, 50-41. כאשר נותרו ארבע דקות לסיום ספג דני ברזילי עבירה חמישית ויצא החוצה כעוס וקיבל עבירה טכנית.

דקות הסיום מצאו את הפועל כאמור ללא ברזילי שביצע 5 עבירות וללא רמי גוט שיצא גם כן בחמש עבירות. מי שאגב כן שיחק בהפועל היה הצעיר אריה מליניאק! במכבי יצא תני כהן-מינץ בחמש עבירות. ואכן, מכבי החלה ללחוץ והפועל איבדה את העשתונות קצת (בין היתר בגלל החטאות של קמינסקי שאמר כי שיחק רע בגלל יחסיו המתוחים עם מאמן הפועל חזן), כאשר לקראת הסיום מכבי סוף סוף משיגה שוויון- 58:58! דרמה גדולה מזו אפשר לבקש?

ואז, בהתקפה האחרונה בה היה הכדור של הפועל, החל אחד האירועים המדהימים והמוזרים בתולדות הכדורסל הישראלי, שגם ככה היה משופע בשערוריות ובאירועים מוזרים בשנים ההן:

מארק טורנשיין מהפועל קיבל את הכדור וממש עם סיום המשחק (להזכירכם- לא היו אז "באזרים" במגרשים) שחרר את הכדור וקלע! השופט התורכי סימן סל ועבירה של גבי נוימרק. כלומר- הפועל ת"א ניצחה! שחקני הפועל ועסקניה חגגו. אנשי מכבי הסתערו על המזכירות. לא היה סל! הוא זרק אחרי הזמן! המזכירות שרקה ממש לפני השריקה! טענו האנשים בצהוב. ליד המזכירות נוצרה מהומה: אלה טענו שהיה סל ואלא טענו שלא היה סל. השופט הרומני פטר מארין שאל באמצעות מתורגמן את אברהם פישר הצעיר שהיה ממונה על מדידת הזמן במזכירות "מה קדם למה?" פישר הצעיר היה נרגש לחלוטין ואמר כי "מרוב המולה לא שמעתי מה קדם למה…".

המתורגמן לרומנית היה עיתונאי בשם משה אגמון. כמובן שכל צד ניסה ללחוץ על אגמון שישפיע על השופט הרומני…הרשם במזכירות, בחור בשם ארושם, אמר כי השריקה של המזכירות לסיום קדמה לסל. אותם דברים אמר גם מודד 30 שניות ברוך שומינר. בינתיים החל השופט הרומני לאבד את שלוות רוחו. שחקנים, נציגים ועסקנים מ-2 הקבוצות התווכחו דקות ארוכות על שאירע. הוחלט לנסות ולשחזר את מה שהיה. שופטי המזכירות ניסו לשחזר אך כמובן שלא הצליחו והתבלבלו בינם לבין עצמם. יו"ר איגוד השופטים יעקב הנדלסמן ביקש מ-2 השופטים הזרים לערוך התייעצות ב-4 עיניים. בסיומה החליטו השופטים לבטל את הסל של טורנשיין- הארכה!

אנשי מכבי חגגו, אולם אנשי הפועל רתחו מכעס. ואכן, עסקני הפועל אמרו לשחקנים לא לעלות על המגרש להארכה. ואכן, שחקני הפועל לא עלו, בעוד שחקני מכבי נערכו סביב עיגול האמצע, מוכנים להארכה. הוויכוחים והבלגאן נמשכו, כאשר אנשי מכבי התנפלו על אליהו עמיאל שאמר לשחקני הפועל לא לעלות למגרש. קצין משטרה הציע בינתיים לשופטים ולאנשי הקבוצות ללכת לחדר סגור במגרש ולהתדיין.

ואכן, נערכה שיחה במזכירות של הפועל חולון. השיחה הסתיימה כאשר כבר עברה לא פחות מאשר שעה! מרגע סיום המשחק. בסיומה הודיעו כי הסל אינו נחשב. שחקני מכבי חזרו לעיגול האמצע והמתינו להארכה, בעוד רלף קליין העצבני אמר לחיים חזן מאמר הפועל "בוא נגמור את המשחק הזה בתיקו ונלך הביתה". חזן הסכים לכך ואנשי מכבי כמובן שלא אהבו את ההצעה.

יו"ר איגוד השופטים הנדלסמן היפנה את ההצעה לשופט הרומני (אשר נוגדת את חוקת הכדורסל) וזה התעצבן ולא הסכים לכך. בינתיים ישבו שחקני הפועל כועסים בחדר ההלבשה ולא הסכימו לחזור לשחק. הבלגאן נמשך ונמשך, כאשר השופט הרומני רוצה לחדש את המשחק ושחקני הפועל לא מוכנים לעלות לשחק. האיום בהפסד טכני 2:0 לחובת הפועל כבר עמד באוויר (הפסד מסוג זה לא ייתן להפועל אפילו לא נקודה אחת בטבלה, מה שיגרום אולי לסיום סיפור האליפות מבחינתם כבר לאחר משחק זה), כאשר עסקני הפועל הבטיחו לשחקני הפועל כי יוכלו לערער על המשחק גם אם יחזרו לשחק את ההארכה. וכך, סימן רמי גוט מהפועל למזכירות כי "אנחנו חוזרים". וכך, שעה וחצי לאחר תום המועד החוקי, חודש המשחק!

השעה וחצי הארוכה הזו הייתה ללא ספק אחת המבזות בתולדות הכדורסל הישראלי. עסקני מכבי והפועל רצו דבר אחד- שקבוצתם תנצח. אף אחד לא חשב על טובת המשחק.

וכך, אי שם בשעת ערב מאוחרת מאוד, קרוב ל-3 שעות לאחר פתיחת המשחק, הוא חודש. טורנשיין ולישינסקי העלו את הפועל ל-60:58 מקליעות עונשין וחיים שטרקמן יצא ב-5 עבירות. מיכה שוורץ השווה מהקו גם כן- 60:60. מקמהון העלה את מכבי ל-62:60. טורנשיין הלך לעונשין ושוב פעם קלע רק אחת- 62:61 מכבי. לארי קאופר העלה ל-64:61, וגרשון דקל צימק ל-63:64. מכבי יצאה להתקפה, פחות מדקה לסוף. 29 שניות לסיום ביצע לישינסקי מהפועל עבירה (חמישית) על גבי נוימרק.

הפועל עברה את מכסת העבירות הקבוצתיות שלה, אולם לפי החוק דאז הקבוצה עליה נעברה העבירה (במקרה הנ"ל-מכבי) הייתה יכולה לוותר על 2 קליעות עונשין ולהוציא כדור מהצד ל-30 שניות התקפה חדשות. וכך עשה נוימרק בהוראת קליין. לפי חוק זה על מכבי פשוט להצליח להחזיק בכדור עד סיום המשחק. 20 שניות לסיום בוצעה עבירה של גרשון דקל על בוב מקמהון, שכמובן וויתר על העונשין. מכבי שוב הוציאה כדור חוץ, ומיכה שוורץ מצא את יוסי לז'ה מתחת לסל, והאחרון סגר עניין- 66:63 למכבי. זו הייתה תוצאת המשחק. וכך, למעלה מ-3 שעות לאחר פתיחת המשחק, הוא הסתיים.

ייאמר לזכותם של השחקנים כי הם נהגו במתינות יחסית למצב במגרש. היה ברור לכולם כי המשחק הזה עוד "ישוחק" באיגוד הכדורסל, והגדיל לעשות סגן יו"ר האיגוד ישראל פז העיתונאי, שהיה עסקן מטעם הפועל באותם ימים, שהכריז "לא נאשר את המשחק!".

למכבי: שטרקמן 15, שוורץ 13, כהן מינץ 11, לז'ה ומקמהון 8 כ"א, קאופר 7, נוימרק 4. הפועל: טורנשיין 20, ברזילי 19, לישינסקי 14, דקל 8, אלבו 2.

לאחר המשחק ערערה כמובן הפועל על המשחק ע"י מזכיר הפועל אדוארד סגל. שמעון מזרחי אמר בתגובה כי "ערעור הפועל מתמיה אותו". יותר מכך סרב להגיד וזאת "מאחר והנושא נתון לבירור". בסופו של דבר, תוצאת המשחק אושרה. בהמשך החודש הוחלט כי לאור מה שהיה בדרבי יצוידו המזכירויות בעתיד בצופרים על מנת לצמצם את הסיכוי לבלבול.

************

אני מודה לאורן דניאלי על הפוסט המיוחד שהצלחתי לדוג. כל התודות מגיעות לך. מחר אכניס את המאמר על משחק 1970 בו כיכב בוב מקמהון והביא לנצחון חשןב ביותר למכבי!