*

*

1.כתבים חדשים לצוות

לאחרונה (בשבוע האחרון) הצטרפו שלושה חברי צוות חדשים. לא אזכיר את שמותיהם – אתם תכירו אותם בקרוב. הסיבה שאני לא פוסק לנסות לגלות כשרונות היא שאני בעניין הזה כבר שנים רבות, ואני יודע, מנסיוני, שכתיבה לאתר כמו הופס, היא מאד מרגשת בתחילה. היי, זה כיף לכתוב מאמר ולדעת שאלפי-אלפים של עכברי ספורט קוראים אותו.

אבל זה גם טבעי שה-HIGH הזה שמרגישים בתחילה מתחיל להיעלם עם הזמן אצל רבים מהכתבים. אין בזה כל אסון. אין כאן 'טוב' או 'רע'. זוהי פשוט עובדה. ההילה הראשונה משתחקת עם הזמן ולרבים הכתיבה הופכת למעמס, במיוחד אם הם מתנדבים לפרוייקט נימשך כגון פריוויו למשחקים ביום מסויים, או סקירת משחקים ביום מסויים. אפילו לכתבי החו"ל מתרגלים להתלהבות הגדולה של להיות במשחק NBA ואחרי המשחק להתחכך עם כוכבי-על שעד אז היו בגדר חלום או מין תיאוריה. לפתע אתה מדבר איתו…

כמה מאיתנו נידבקים בחיידק. לי זה קרה לפני 59 שנה, ולרוב אני עדיין מלא התלהבות ומרגיש ממש כיף לכתוב עוד 'מעורב'. אני כמובן לא חייב כשלא מתחשק לי, וכמובן שישנם ערבים כאלה. אבל כבעל האתר אני מרגיש מין 'אחריות' לעשות את שלי. לא שה'מעורב' הוא חובה, אבל אני מרגיש טוב יותר כשאני מכניס 'מעורב'. מה שכן – קרו כמה מקרים שלא אהבתי את 'המעורב' ופשוט מחקתי אותו.

אבל כולנו מתנדבים מהראשון עד האחרון ולאף אחד אין חובה לעשות שום דבר. כך האתר התחיל מאז רכשתי אותו לפני איזה עשר שנים, וכך הוא ימשיך כל עוד אני מריץ אותו.

אז ישנם כמה שכותבים כמה פוסטים ואז נישבר להם. לא קרה כל אסון: הם תרמו מה שתרמו, והכל ממשיך כרגיל. כמובן שאני מרגיש כיף גדול כשכמה 'נידבקים' ונשארים, כל אחד ותרומתו הוא. חשבתי שהגיע הזמן שאכתוב כמה מילים, ותבינו מדוע האתר ממשיך לעשות מין עירויי דם, ומזמין כמה מהכותבים שנראים לעורכים ולי כמסוגלים לעזור לנו להמשיך את השושלת, והמסורת ש'הופס' מתחילה ליצור.

2. מדוע כותבים מוכשרים מעדיפים להופיע בכינויי שם?

רוב חברי הצוות והתורמים מופיעים ככותבי המאמר בשמם המלא. מה שאף פעם לא הבנתי את הסיבה שכמה מעדיפים להופיע בשם כינוי.

לי זה לא מפריע, אבל מעולם לא הבנתי את הסיבה (אני חושב שזאת גם הפעם הראשונה שאני מעלה את הנקודה הזאת) ואת הרצון של כותבים מסויימים להופיע בשם כינוי ולא שמם האמיתי. אני שמח שצעירים כמו רועי ויינברג, ועכשיו רותם אלרן מופיעים בשמם-הם. אם ברצונם להמשיך באיזו שהיא צורה במדיה הישראלית לענייני ספורט, אני משוכנע שעברם ב'הופס' תמיד יעזור

ולמבוגרים יותר שכותבים סתם בכיף ללא כל תכניות להמשיך במדיה יש בוודאי את הסיבות שלהם.

3. הצעה לא רעה כלל של קני סמית' לסיום העונה

מצבי חרום דורשים טיפולי חרום. קני סמית' הציע הצעה ראשונה שנראית לי מעשית, צודקת, וברת ביצוע.

תראו. מה שהיה – היה. אם הסינים התחילו במגיפה או לא נדע רק בעתיד, ומה התשלום שיידרש ממנה ייקבע רק בעתיד, וע"י הנשיא הבא של ארה"ב (אבל, בינינו, כולם שפנים).

טוב, אז בואו נעבור לכדורסל. חייבים להתחיל עם הצהרת הפתיחה, באותיו7ת גדולות שגם שימון ייקראויבין:

קיי סרה, סרה! – QUA SERA, SERA, כמו שפעם שרה דוריס דיי החמודה ('מה שהיה – היה', לפי המורה שלי קווינט):

אין דרך להתחיל לחשוב כיצד – ובאיזה מצב – הליגה נעצרה כשהנגיף החל לחדור אפילו לחדרי הלבשה. כי אם יתחילו, הויכוחים והבכיות לא ייפסקו עד 12/7/2046.

אז קני סמית' מציע להתחיל הכל מאפס, ולסיים הכל תוך שלושה שבועות:

Kenny Smith✔@TheJetOnTNT

I would love to see a NBA tournament.. ALL TEAMS MAKE THE PLAYOFFS this year single game elimination until the final four. Could be done in 3 weeks of quarantine in Vegas.. drastic times / drastic measures .. !20.8K2:49 PM – Apr 18, 2020Twitter Ads info and privacy3,935 people are talking about this

טורניר נוק-אאוט, משחק אחד. המפסיד טס הביתה.

כאן קני סמית מפסיק, ואני ממשיך:

כל המשחקים בלאס ווגאס. כניסה למשחקים חופשית לפי הגרלה באינטרנט ע"פ תאריכים מדוייקים. כל הצופים שזכו בהגרלה ליום משחקים באולם מסויים (בלאס ווגאס ישנם 4 אולמות של 5,000+ צופים עד 20,000) עוברים בדיקות קורונה ב-16 תחנות בדיקה בלאס ווגאס שבוע לפני פתיחת הטורניר לפי SCHEDULE מדוייק, וכל 'הבריאים' מגיעים במוניות לחדרים פרטיים בבתי מלון שהם הזמינו מראש עד יומיים אחרי המשחק כדי לפזר את הטיסות חזרה הביתה. כל אלה הם פרטים טכניים קלים לפתרון בתכנית פשוטה של אקסל במחשב עם זכרון לא רע. פתיחת המשחקים לפי הדיאגרמה ביוטיוב. לפי הגרלה. אחרי 3-4 ימים (תלוי כיצד יחליטו לפי היוטיוב שצרפתי) תישארנה 16 קבוצות. ייתנו להם 4 ימי מנוחה, ואז יהיה סיבוב שניץ יישארו 8. עוד 4 ימי מנוחה ומשחקים שישאירו 4. עוד 4 ימי מנוחה ותישארנה 2. עוד 4 ימי מנוחה – וגמר.

איך יבוצע? פשוט ביותר:

יש להצעתו בעיות? היא לא צודקת?

בוודאי! מה אם פתאום הווריורס – 50-15 או משהו כזה, תתחיל לנצח כי סטף קרי וקליי ת'ומפסון יחזרו והם ישחטו את כולם?

אז שיהיה. כל הצעה אחרת שתביאו תהיה בה יותר חורים מהרעיון הפשוט – והמעשי – היחידי.

4. מה גרם לקצר בין מייקל לצ'ארלס בארקלי (לפי צ'ארלס כמובן) ?

שניהם היו תמיד קרובים. אני לא יודע אם 'חברים', אבל תמיד הם העריכו אחד את השני, צחקו אחד עם השני, ואף פעם לא לכלכו אחד על השני. צ'ארלס נשאל באפיזודה האחרונה של NBA ON TNT מה קרה ליחסים בינו לבין מייקל שנראים כאילו עלו על שרטון, כמו שאומרים החברים שלי בבאר טוביה.

קייל טרדה מ-USA TODAY הזכיר בטור שלו שברור שקרה איזה שהוא קצר בין השניים, ולדעתו מה שקרה הוא שהאציל "RUFFLED MICHAEL FEATHERS" – כמו שאומרים בתל-חנן – כשהוא ביקר את אלוהים על הצורה בה הוא נותן לקבוצתו שרלוט הורנטס להיות מה שהיא – למטה מבינונית מכל הבחינות (https://www.sportressofblogitude.com/2020/01/17/charles-barkley-brutally-roasts-kyrie-irving-draymond-green/)

בארקלי עצמו לא אהב לומר מה שהיה לו לומר, אבל "אין לי ברירה. עלי לעשות את עבודתי כאנליסט של ערוץ ה-NBA הפופולרי ביותר". זה לא פלא שזה היה נושא חשוב לשיחה בשידור "HOOPS ADJACENT":

Thttps://theathletic.com/podcast/133-hoops-adjacent-with-david-aldridge/

צ'ארלי אמר:

“Don’t you have friends who you’re not sure how they’re gonna react when you’re honest with them?” Barkley said, as shared by David Aldridge of The Athletic. “Especially somebody on his level. And like I say, hey, I love the dude. He’s the best I’ve ever seen. It’s unfortunate the way things went down. But I’m going to always try to do my job. And actually, my criticism was about the people around him. … I thought the people he hired around him were too many 'yes' men. That was actually my statement, to be honest. I thought the people around him, they wanted the private jet. They wanted the steak dinner. They were always going to be 'yes' men.”

צ'ארלס ומייקל היו צמד-חמד בדרים-טים של 1992 ומייקל אפילו הזמינו לקחת חלק ב-SPACE JAM שבכיכוב ג'ורדן.

אבל נראה שבשנים האחרונות היחסים התקררו, במי7חד כשמייקל הפך לאייקון של המדיה. אבל האציל מודה כמה חסרים לו יחסי הידידות של פעם, והוא אמר אתמול, לפני פתיחת הסידרה "LAST DANCE" בעוד חצי שעה, "אני מאחל רק טוב לשחקן הגדול ביותר שאי-פעם נעל סניקרס. אני מאחל לו 'NOTHING BUT THE BEST'

5. הפודקאסט ששלח לי רותם אלרן

6. הפרוייקט החדש: השחקן הישראלי שאהבתי ביותר!

כנראה שחלבנו את הפרוייקט הקודם "רגע הספורט שריגש אותי בספורט" עד הטיפות האחרונות כי נשארו לי ארבעה-חמישה בתכנית, וזהו (אם מישהו רוצה פתאום להוסיף, אין מוקדם ומאוחר בתורה. שילחו לי!).

אז אני פותח בפרוייקט חדש – 'השחקן הישראלי שאהבתי ביותר'. לא חייב להיות ארוך, ולא חייב להיות קצר. אבל חובה לשלוח לינק לתמונה, ולעשות מעט מחקר על עברו. כתוב מעט על התקופה, על הקבוצה, על המאמן, וכו'. שילחו לי ל-

meless1937@gmail.com

7. אני נותן לסידרה 1של "LAST DANCE" ציון 6.5 ולסידרה 2 ציון 7.5, ס"ה? 7 די מאכזב

השעה 11:05PM. גייל אשתי מתרוממת מהספה ואומרת, "מל, אני עייפה. אני הולכת לישון". שאלתי אותה: "גיילי, מה דעתך על הסידרה עד עתה??

תשובתה: "נהניתי מאד לראות אבל אני מבולבלת לחלוטין!".

אמרתי לה: "אני מבין בהחלט. מי שלא יו8דע את ההיסטוריה, עדיף שלא יסתכל!"

האם אני נהיתי? בוודאי. ראיתי תמונות שאף פעם לפני כ ן לא ראיתי. ראיתי התפרצויות נגד ג'רי קראוס – הנשיא והמנהל של ה-BASKETBALL OPERATIONS שאף-פעם לא ראיתי. ראיתי את סקוטי פיפן המתוסכל – בימים ההם אולי השחקן בחמישייה הראשונה של ה-NBA – שנידפק מכל הצדדים, בעיקר ע"י ג'רי קראוס, היהודי הממולח שעשה מסקוטי פיפן השחקן ה-UNDERPAID ביותר ב-NBA (ב-1997-8, לפני שהוא החליט על ניתצוח בכף הרגל, פיפן היה מס' 1 או 2 בסמול ]פורוורד בליגה, אבל מס' 122 בדרוג המשכורות. עוד שחור מארקנזס שדפקו עד העצם בעיר הרוחות שיקגו.

מה הבעייה העיקרית של הסידרה אם לשפוט לפי החלקים "1" ו-"2"? שה-NBA ENTERTAINMENT וה-ESPN יבלבלו את הביצים לכל מי שהם רוצים, אבל אותי הם לא יכולים לבלף: שלא יספרו לנו עכשיו שצילמו אז את הסרט כדי להכיל אותו ביום מין הימים כסרט על חייו של ג'ורדן. בולשיט.

הם צילמו את הסרט על עונת 1997-8 כדי לצאת עם הסרט שנה אחרי. או מקסימום שנתיים אחרי.

אבל בחוזה עם מייקל והבולס היה כתוב במפורש שהסרט לא יוצא לאור ללא הסכמתו של מייקל, בכתב.

ואת זה הוא לא נתן להם עד לאחרונה.

אז מה הבעייה עם הסידרה? אתה לא יכול לצלם את ה-IN וה-OUT של מייקל ג'ורדן והבולס ב-1997-8 כדי לצאת עם סרט ב-2020, ולספר לנו כאילו הכל "תוכנן מראש".

אז מה קורה בסידרה? הם מראים לנו את 1997. פתאום חוזרים לוילמינגטון ל-1968 כשמייקל בן 5 וכבר מקנא באחיו. מראים את אחיו של מייקל לני (למייקל יש שני אחים) שהאב כאילו העדיף על מייקל כי בתיכון לא היה ספק מי היה האתלט הטוב יותר, דבר שפגע במייקל עד גרעין נשמתו כשהוא מנסה כבר מגיל צעיר מאד לקבל את הערצת אביו ולקחתה מאחיו הבוגר, עוד נידבך בנפשו של מייקל שתמיד "צריך" להוכיח את עצמו, ופתאום לעבור ל-1997-8 כשמייקל משחק גולף נגד דני איינג', יום ל-פני משחק הפלייאוף השני בבוסטון?

וכשדני איינג' (שהיה אז שחקן הגולף הטוב ביותר ב-NBA – ולמי ששכח היה גם פיצ'ר ב-MLB בטורונטו – מנצח אותו, מייקל אומר לו "אתה תשלם על זה במשחק הערב", ומייקל קולע 63 נק' בהפסד 131-135 – והכל אחרי פציעה רצינית – ולארי בירד אומר לטיווי "חשבתי שאני רואה את אלוהים". לפתע רואים את לארי המבוגר היום – בהכנת הסרט בזמן הצילום לפני כמה חודשים – אומר: "לא ראיתי עד אז שחקן כדורסל כזה, ולא ראיתי עד עכשיו שחקן כדורסל כזה".

הסידרה קופצת מעונה לעונה, מתקופה לתקופה, כשעורכי הסרט מנסים לקשר בין תקופות ובין משחקים במלל של שחקני עבר מתקופות שונות.

לי הסידרה עם חלקיה מס' 1 ו-2 נראית בינתיים DISJOINTED – בלתי מחוברת. נקווה להמשך טוב יותר.

עוד כמה נקודות חשובות במהלך הציפייה בחלקים 1 ו-2?

*מייקל נראה היום די טוב אבל עיניו אדומות כפי שהיו משך כל הקריירה שלו. אני ראיתיו לראשונה מקרוב ב-1987 (ישבתי באול-סטאר של 1987 ליד אמו – ככה ה-NBA הושיבה אותי בערב הגאלה של יום ששי – ומייקל הגיע לשולחן כמה פעמים. כנראה שישנה לו מין דלקת כרונית בעיניים, או משהו כזה. תמיד שמתי לזה לב אבל משך שנים, עד היום, חשבתי שזה סתם משהו זמני.

*פיפן טיפוס מסכן. הוא אף פעם לא שמח. תמיד עם עצב כזה. לראשונה אי-פעם ראיתי אותו משחק באוניברסיטת איסטרן ארקנסאו. הוא היה ממש נפלא. בין הצופים באחד המשחקים? ביל קלינטון! למה תמיד היה עצוב? כי הוא מספר שני. תמיד שני. תמיד מייקל לפניו. הוא נפלא – אבל לעומת מייקל הוא סתם מין נושא כלים. חבל. הוא היה שחקן אדיר ממש, ואולי אחד משחקני ההגנה הטובים מכולם.

*ב-1997 ג'רי קראוס 'תיחמל' את סקוטי פיפן לחתום על חוזה מצחיק. מצחיק לבולס – טראגי לפיפין. הוא, פיפין, החליט להעניש את הבולס ולנתח את כף רגלו. הוא יכול היה לעשות זאת בקיץ שלפני אך סירב. אחרי שהתברר לו איזה חוזה עצוב הוא חתם, הוא החליט 'להעניש' את הבולס, אבל חזר לשחק בפברואר, ולקח איתם אליפות. שני יהודים – ג'רי ריינסדורף, בעל הקבוצה, וג'רי קראוס, הבוס של הכדורסל, לא הסכימו לשנות את חוזהו. פיפין שנא את שניהם, והחליט שבתום חוזהו הוא בורח מהבולבס כמו היו נגיף הקורונה 23 שנה אחרי.

*החלק העצוב ביותר שלי משך הערב היה לראות את סקוטי פיפין אומר ב-1997-8: "MY DAY WILL COME". היום שלו, בינינו, אף פעם לא הגיע.

*החלק השני הוא לפחות בחציו סקוטי פיפן. חשבתי שזאת סידרה על מייקל ג'ורדן.