אטלנטיק סיטי, 1988

מייקל טייסון – מייקל ספינקס

קרב על תואר אלוף העולם במשקל כבד שכונה "ONCE AND FOR ALL"

(כי זאת עליכם לדעת: בקרבות הגדולים של שנות ה-60, 70, ו-80 – כשהאגרוף היה במרום תהילתו – אם לקרב לא ניתן 'כינוי', ז"א שהוא סתם עוד קרב אליפות לא חשוב, שבקושי ישנה לו זכות להיזכר)

"קונבנשן הול", אטלנטיק–סיטי. אולם מקומר המשמש בין השאר כאולם של תחרות 'מיס אמריקה' של דונלד טראמפ, ולהבדיל – ועידת המפלגה הרפובליקנית. אולם ישן ומט לנפול שדונאלד טראמפ, איל הבנייה של ניו-יורק, הצמיד ל"טראמפ הוטל אנד קזינו" שלו, המקדש ובית התפילה מספר אחת של עיר ההימורים (הכל נהרס מאז וניבנה מחדש ע"י בעלים חדשים).

אבל בערב ההוא, הקונבנשן הול היה לא רק מקדש הימורים, אלא גם מרכז העולם. בשטח הקטן, אולי 20 דונם – הטיילת ממזרח, פסיפיק אבניו ממערב ושדרות ג'ורג'יה ומיסורי מצפון ומדרום – התאספו כל המי ומי של העולם המערבי, ולצדם כמה שייח'ים, מיליארדרים מהמדבר.

דונאלד טראמפ השתגע. איל ההון והנדל"ן הלביש את כל עובדי החנייה בחליפות טוקסידו. ארוחת הבוקר הוגשה במגש אוכל בצורת זירת אגרוף, ובה מטעמים ושמם "נוקאאוט" ו"גונג". כרטיסים נמכרו ב-1,500 דולר, ואפילו טראמפ, שקבע בעצמו את מחיר הכרטיס ברינג-סייד, הודה שהמחיר מופרז, נתעב, מבחיל ומעורר פלצות. אבל מובן שהוא לא הוריד את מחיר הכרטיס, ומובן שכל הכרטיסים נחטפו. לא היתה שאלה שזה המקום להיות ולהיראות בו.

כולם היו שם. שחקני קולנוע, פוליטיקאים, אלופי עולם. לפני הקרב חשבתי שאם היה הבניין מתמוטט, הייתה היבשת נשארת ללא ממשלה, ללא אמנות, ללא בידור וללא ספורט. ענפי המסגרות, החשמלאות והחקלאות לא היו ניזוקים, ברוך השם.

בתולדות האגרוף היה זה קרב חשוב מאד. באותם זמנים היו 4 אלופים ב'כבד'. ז"א לא היו 4 אלופים, אבל היו 4 ארגוני ספורט שלכל אחד היה אלוף משלו. אני מדבר על ה-WBA, WBC, IBF ו-RING.

ניסיתי להעתיק ולהדביק את הטבלה, אבל משהו לא הסתדר עם ה-PASTE (אולי חוסר רוחב בוורדפרס) והטבלה לנגד עיניכם לא מראה בדיוק כיצד העסק עבד עד שנשארו שני אלופים – מייקל טייסון ומייקל ספינקס. הקרב תואר אז כ'קרב איחוד האלופים' undisputed champion , והוא כונה (לכל קרב אליפות ניתן שם כינוי בימים ההם) "ONCE AND FOR ALL".

זה היה אז, לפני 32 שנה השבוע, הקרב היקר בהסטוריה שהכניס ל-HBO שבעים מיליון. לטייסון הובטחו 22 מיליון ולספינקס 12.5 מיליון.

Unification Series
WBA	Tim Witherspoon	Tim Witherspoon	James Smith	Mike Tyson	Mike Tyson	Mike Tyson (undisputed)
Frank Bruno	James Smith
WBC	Pinklon Thomas	Mike Tyson	Mike Tyson
Trevor Berbick	Trevor Berbick
IBF	Larry Holmes	Steffen Tangstad	Tony Tucker	Tony Tucker
Michael Spinks	Michael Spinks
Ring	Michael Spinks	(Spinks stripped of the IBF title)	Michael Spinks

הייתי בכמה קרבות על אליפות העולם. לפני-כן מבין החשובים היה הקרב הראשון בין מוחמד עלי ו"סמוקינג" ג'ו פרייזר; לפני שנה טסתי למדבר לחזות בהפתעת העשור כששוגר ריי ליאונרד גבר (או כך לפחות קבעו השופטים) על מרבלס הגלר. אבל דבר כזה עדיין לא ראיתי. ואני לא מדבר על  הקרב. הכסף והטירוף מסביב הם הסיפור.

אין ספק שזה היה קרב העשור מבחינה פיננסית. הסכומים האדירים מטמטמים את הדעת – הכנסה כללית של 70 מיליון דולרים ורווח בקופה של 13 מיליון. עם מספרים כאלה, הקרב נעשה חבר בכיתה של וול-סטריט, צ'ייס מנהטן בנק, פורט נוקס ואוצר הסיירה מדרה. לשם השוואה: קרב הולמס – קוני ב-82' הכניס 6.2 מיליון בלבד.

הקרב משודר בטלוויזיה לערוץ מיוחד על ידי טלוויזית הכבלים. קניית השידור הביתה עלתה 35 דולרים למנוי. היזמים הרוויחו 50 מיליון דולר. רק ל-11 אחוזים מהבתים בארה"ב היתה אז האפשרות להתחבר ל-"פיי-פר-ויו".

טייסון בא לקרב כשהוא האלוף המוכר של שני ארגוני האגרוף, בעוד שספינקס הוא האלוף המוכר על ידי עצמו וקבוצה לא קטנה של משוגעי אגרוף בשליטת מגזין 'רינג' הטוענים שהוא גבר על האלוף, לארי הולמס, ומכאן, עד שמישהו יגבור עליו הוא האלוף. ארגוני האגרוף טוענים שספינקס סירב להתאגרף בטורניר שהם ארגנו לקביעת האלוף האמיתי, ובכך הפסיד את תארו.

בקיצור, בלגן שלם ב'כבד'.

ספינקס עבר ממשקל "כבד-קל" ל"כבד" לפני שנים מועטות, ויש עדיין המחשיבים אותו ל"קל" מנופח. המעבר מקל לכבד יותר היא אחת הדילמות הקשות באגרוף, כי המתאגרף עובר מסקאלה של קלים מהירים לכבדים יותר, אך גם חזקים יותר.

האם יש לספינקס סיכוי נגד לוחם צעיר הגדול וחזק הרבה ממנו? טייסון, 21, הוא האלוף הצעיר ביותר בתולדות האגרוף. חובט אכזרי, פראי, ויש אומרים ברברי. האם יש סיכוי לבן 31, שבשנתיים האחרונות לחם רק תשעה סיבובים, ומאז שגבר על הולמס לפני 13 חודשים לא נגע בקרשי הזירה נגד השור הזועם הצעיר? האם יש סיכוי למתאגרף הקל  בחמישה ק"ג מיריבו לעמוד בלחץ?

כחודש לפני הקרב"קניתי" את 'הסכוי' על טייסון. כאן התערבויות אגרוף מוכרות ומותרות אם הן נעשות דרך לאס-וגאס עם משרדי התערבות בכל עיירה בינונית בגודלה. לא השקעתי מי יודע מה אבל כדי להוסיף למתח האישי: השקעתי $100 כדי לקבל חזרה $120. האמנתי שספינקס ישכב בשמיני לכל המאוחר. כמעט כולם ניבאו נצחון בנוק אאוט לטייסון. אבל מוחמד עלי ושוגר ריי התראיינו ולהפתעתי האמינו שספינקס ינצח בנקודות.

בעימות בין כוח לנזילות, בין מחץ לניידות, בין עוצמה לעורמה, אני הולך על הראשונים. בבאר ה"דאק-האוז" ליד המדיסון סקוור גארדן, שבו יושבים כבר שנים כל המי ומי באגרוף בכל פעם שהקרב הגדול מגיע העירה או לכל עיר אחרת, אני שואל את ג'ייק למוטה ("השור הזועם") – "הפה הגדול של האגרוף" מה יהיה. הוא חי מזה. יושב שם תמיד מוקף בעתונאים וסתם עכברי אגרוף מכל המינים והסוגים ומזמין ממש כל פטרון לדבר איתו, ולשים איזה שטר של $20. הוא מחייך לעברי ואומר: "בני, כשיין עומד הוא הופך לחומץ, ואחרי שהפך לחומץ, לעולם לא יחזור להיות יין". הוא לא דיבר על טייסון.

ספינקס עולה ראשון. גלימה לבנה. תמיר, מרשים, אפילו נאה. ומיד אחריו טייסון. הוא עולה כרגיל ללא גלימה, במכנסיים ונעליים שחורות, ללא גרביים. ג'ק דמפסי עלה ככה להילחם, ומה שטוב לדמפסי טוב גם  לטייסון.

כשג'פרי אוסבורן שר את ההימנון, עבר בי רעד. 22 אלף איש באולם ומיליוני צופי הטלוויזיה בוודאי הרגישו כמוני. הקרב שחיכינו לו שנים עומד להתחיל. אני יושב ברינג-סייד. אני לא מאמין ממש כמה התמזל מזלי: ב-NBA מושיבים עתונאים מהסוג שלי אי-שם במרומי האולם (אם כי במדיסון סקוור גארדן, משך 35 שנה, סטודנטים שלי קבעו את מקומות הישיבה של העתונאים כשהם יודעים בדיוק מה הוא הדירוג של אנשי המדיה, אבל הם גם יודעים מי הבוס שלהם באוניברסיטה…). באגרוף זהו קרב על התואר השני שאני יושב אולי 15 מטרים מהזירה!

חלום הבלהות של כתב אגרוף שהתבקש לכתוב 3,000 מילה למגזין "7 ימים" הוא נוקאאוט בסיבוב הראשון. על מה יכתוב כשהעורך מקציב ארבעה עמודים לכתבה שחייבת להיות במערכת ביום שני כשהקרב הוא בשבת מאוחר בלילה?

המחשבה על קרב קצרצר עלתה במוחי כשראיתי את השניים על הזירה, ובמיוחד כשנשמע הגונג, וטייסון התנפל בסערת אגרופים – כאחוז אמוק – על ספינקס שנראה כאילו הוא עצמו לא מבין מה קורה. ממש, אבל ממש חששתי שזה בדיוק מה  שיקרה כבר בשניות הראשונות של הקרב.

לפני הקרב מופיע טייסון בשערי טיים, ספורטס אילוסטרייטד ולייף מגזין – לראשונה בעמודי השער של המגזינים המובילים בארה"ב מאז הסוס סקרטרייט זכה בנצחונו הגדול בפחות משתי דקות בקנטקי דרבי בעת ובעונה אחת!!!

עמודים שלמים נכתבים על הקרב  בעמודים הראשונים של ניו-יורק טיימס. "דה פרס", העיתון של אטלנטיק סיטי, יצא בעמוד ראשון בצבע: פניו של טייסון נגד פניו של ספינקס. בלי מילים. אפילו לא כותרת.

מה השיגעון הזה? מה הכישוף שיש לספורט האגרוף? מה יש בספורט הפראי והברברי הלוכד ברשתו ושובה לבבות של מיליונים? אולי קסמו של האגרוף הוא פשטותו: שני יריבים עומדים זה מול זה ומכים עד שאחד נופל. ספורט עירום, בלי חוקים מעייפים ומסבכים. הם עומדים זה מול זה עירומים למחצה ומדגימים אמנות הרסנית מהפנטת. אין לי כמעט ספק שמקור הקסם הוא הנוקאאוט. האגרוף המשכיב את היריב ללא אונים עד לספירת עשר. וטייסון נחשב כבר היום בין הגדולים בזה עם ג'ק דמפסי, ג'ו לואיס ורוקי מרציאנו.

כשהייתי חייב למלא את 3,000 המילים למגזין '7-ימים' של עתון יד'יעות אחרונות, שהיה אז בשיא תפוצתו (מעל חצי מיליון עותקים ביום ששי, היום בו מגזין 7-ימים היה חלק מהעתון), כתבתי מעט על הביומכניקה של הנוק-אאוט. איך מתאגרף נעשה אשף נוקאאוט? שאלה של כוח, מנוף, עיתוי וזווית נחיתת האגרוף. אדי פוטש, המאמן של ספינקס שאימן 11 אלופי עולם, מנסה להסביר: "זהו אחד הסודות הגדולים של האגרוף. אתה יכול למצוא גורילה בצורת אדם, ללמד אותה את כל סודות האגרוף, אבל נוק-אאוטר אמיתי אתה לא יכול ללמד ולפתח. זוהי יכולת שנולדים אתה". "קוץ'" קלנסי, שהיה המאמן של אמיל גריפית וג'ורג' פורמן, מסכים: "הנוק-אאוטר נולד עם מין מכשיר זמן במוח, האומר לו בדיוק איך ומתי לרכז את המהלומה הגורלית. זה מין רפלקס, כמו עצימת העין. זה שיש לו זאת, מרכז במהלומה את כל אברי גופו – פרק היד, הכתף, הגוף כולו עף עם האגרוף להוספת מסה. זוהי התפוצצות בסוף הכפפה, ואת זה אי אפשר ללמד".

אנג'לו דנדי, הטריינר (מאמן) האגדי של מוחמד עלי ושוגר ריי ליאונרד, מוסיף: "הכל נכון, אך מלבד זאת יש להם תכונה שגם אותה אין ללמד: הם זורקים את המהלומה הקטלנית עם כוונה להזיק. ללא היסוס וללא רתיעה". ואצל טייסון, בכל מהלומה יש כוונה כזאת. על כל מהלומה שלו כתוב: "זעזוע מוח" או "הרס". אפילו "מוות". ספינקס, לעומתו, משנה את עוצמת מהלומותיו תוך כדי קרב. מקשות לרכות, ממהירות לאטיות. הלחם והחמאה שלו הוא הג'אב הארוך הגורם לנזק מיתוסף, אך לא מחסל. סגנונו מוזר ולעתים משעמם, ורוב אגרופיו חסרי דמיון. הוא מתאגרף כדי לנצח, לא לחסל ולהרוס כמו טייסון.

בשנייה ה-30 של הקרב, טייסון מתחיל לרקוד. טייסון רוקד? נשמע כמו ראש המאפיה בביקור חולין במקהלת הכנסייה. אך כעבור שניות הוא מפסיק וחוזר להתקפתו ההרסנית. עכשיו הוא פוגע בראשו של ספינקס המועד וכמעט נופל.

ספינקס זה עתה עשה את אחת השגיאות הקלאסיות של האגרוף: עמידה עם רגליים שטוחות, מקבילות בצורה מאוזנת – החבטה הקלה ביותר תוציא אותך משיווי משקלך כי מרכז הכובד חייב להיות אנכי לבסיס העמידה. ברגליים פסוקות, למרכז הכובד יש רק כמה סנטימטרים חופש תנועה. כשהרגליים מוצבות זו לפני זו, מרכז הכובד יכול לנוע הרבה יותר מאשר בעמידת פיסוק, לפני הנפילה. הוא עשה זאת פעמיים ב-30 השניות הראשונות ופעמיים כמעט הושכב.

גאס דמאטו הוא האיש שיצר את טייסון. הטריינר הזקן, שהיה מסוגל לדבר על צ'ארלס דיקנס, שייקספיר ורמברנדט באותה סמכותיות שבה דיבר על ג'אבים ואפרקטים, לקח את טייסון ממכון לילדים עבריניים, וכבר כשהיה בן 13 הכין אותו להיות אלוף עולם. הוא הבריג במוחו של העבריין הצעיר יום-יום שהוא נועד לגדולות. דמאטו היה לא רק מאמן האגרוף שלו, אלא גם הפך לאבא שמעולם לא היה לטייסון.

ב-1985 מת דמאטו, וטייסון שקע בדיכאון קליני שהצליח להתגבר עליה בעזרת תרופות. והנה הוא שוב מאמין שאין כוח בעולם שיגבור עליו. דמאטו הכין את היסוד הראשי בריאקציה הנקראת טייסון: אגרוף קצר מתפרץ, שבסיס כוחו ברגליו האדירות, ואחר כך וקטור (מנוף) הכוח האוסף תאוצה ממתניו, חזהו, ולבסוף יישור הזרוע החזקה. אם איסוף הכוחות מושלם, הכוח הסופי המתקבל הוא סכום כל הכוחות הנוצרים בכל מפרקיו. כשהקב"ה ברא אגרוף קצר זה, טייסון בוודאי שימש לו מודל – כה מושלמת היתה חבטתו אז.

מהשנייה הראשונה שהגונג נשמע יוצא טייסון מפינתו כדוב שכול. לא הבנתי מה קורה לו. הוא אף-פעם לא פתח בצורה פראית כזאת. עברו כבר 50 שניות מתחילת הקרב, וטייסון כלל לא מגן על עצמו. רק מתקיף. הוא מאמין באמונה שלמה שהגנה היא מילה קלוקלת שהמציאו מופרעים. ספינקס מחייך חיוך מסוים, כאומר "אני יודע משהו שאתם לא יודעים", ואז באה סדרת מהלומות שמחקה לגמרי את חיוכו.

זה מתחיל עם ימנית לראש, אחריה "ראונדהוז" (אגרוף הנשלח בתנועה מעגלית) שמאלית, וכשספינקס מתחיל ליפול, טייסון מוסיף שמאלית, ומיד ימנית לגוף – וספינקס על הקרשים בראשונה בקריירה שלו כמקצוען. ספינקס קם על רגליו. הקרב נמשך. הוא מנסה להזיז את טייסון בסדרת מהלומות, אך הן פוגעות רק באוויר הדחוס של האולם. טייסון ממשיך לזרוק מהלומות. לעתים הוא זורק, ורק אחר כך מחפש כתובת. הוא סוגר עכשיו את ספינקס בפינה הימנית של הזירה, הפינה לידה אני יושב, בצורה המתוארת בספרי הלימוד למתאגרפים.

טייסון רוצה לחתום את תעודת הקבורה של ספינקס באפרקט (אגרוף הבא מלמעלה למטה) שמאלי, שאילו היה מוצא כתובת היה מחסל לא רק את ספינקס, אלא את כל הקלים-כבדים כמוהו החולמים להפוך לכבדים, במאה השנים הבאות.

אבל הוא מחטיא, וספינקס מנסה להחזיר בשמאלית. גם היא לא פוגעת, אך ניסיון המהלומה גורם לאיבוד שיווי המשקל המשאיר את ספינקס פתוח וחשוף לאגרופיו הרצחניים של טייסון. מכונת האגרוף מתנפלת, ובאינסטינקט חייתי היא עונה להחטאה של ספינקס במהלומה שמאלית שפוגעת ברקה של ספינקס.

האלוף הבלתי מנוצח עד רגע זה שוכב שם על הקרשים ולא מצליח לקום עד סיום הספירה.

אני מסתכל על שעוני: פחות משתי דקות עברו מתחילת הקרב.

הכרוז מודיע שהנוק.אאוט קרה בשנייה ה-91 של הקרב. ב-91 שניות הוכיח טייסון שהוא לא סתם האלוף היחיד בשטח, אלא שישנם לו סכויים להיות אחד הטובים שהיו, והוא בן 21 בלבד. לא רחוק היום ששמו יוזכר בנשימה אחת עם ג'ון סוליבן, ג'ק דמפסי, ג'ין טוני, ג'ו לואיס, רוקי מרציאנו ומוחמד עלי – האלופים הגדולים ב"כבד".

כשהקרב הסתיים, 91 שניות אחר תחילתו, חישבנו ומצאנו שטייסון השתכר 219 אלף דולר לשנייה, או אם תרצו משכורת המבוססת על 788 מיליון דולרים לשעה. מסחרר. ועתה כל מה שעלי לעשות זה לכתוב 3,000 מילה על 91 שניות הקרב ולשלוח את הכתבה במחשב לידיעות אחרונות.

***

קורות חייו של טייסון אחרי הגנת התואר נגד ספינקס הן טרגדיה אחת גדולה. הוא היה מעורב באינספור היתקלויות עם המשטרה, הואשם באונס ובילה בכלא מ-1992 עד 1995. במשך הקריירה שלו הרוויח יותר מ-500 מיליון דולרים, אבל רק בשנים האחרונות החל לצאת מתהליך של פשיטת רגל. חובותיו – פועל יוצא של הסתבכויותיו – תשלומי מיליונים להגנה משפטית, כיסוי כל ההוצאות של 50 "מקורבים" בפמליה שלו, תשלומי נזקים בסכומי עתק וניהול שערורייתי ובזבזני, בכלל זה בחירה אומללה של סוכנים ומנהלים, הכריחו אותו להתבזות בזירה. הוא המשיך להתאגרף עד-11 ליוני, 2005, כשפרש מוכה וזב דם בסיבוב השביעי של הקרב נגד מתאגרף אלמוני ושמו קווין מקברייד.

טייסון יודע שהוא פישל, בגדול. כמה שנים הוא אמר לספורטס אילוסטרייטד: "בזבזתי חיים שלמים. חיי היו כישלון אחד גדול", הוא הודה. הוא גילה שהוא מתגורר בחווה בכפר קטן ליד פיניקס, ועיסוקו החדש הוא גידול יונים. הוא טוען שמעולם בחייו לא היה כה מאושר.

סוף דבר:

אחד הדברים המופלאים ביותר בחייו של מייק טייסון – יותר מופלא אפילו מכל הנוק-אאוטים שלו, היתה הצלחתו הבלתי משוערת על הבמה. הוא לפתע התגלה ככשרון אמיתי במשחק. ללא כל הכנה או לימודים, הוא החל להופיע על הבמה.

דבכר הוליך דבר, וב-2013 הוא פתח את הצגת היחיד שלו שהצליחה בצורה נדירה ,ה- Mike Tyson: Undisputed Truth o. מש יותר משנה הוא הופיע ב-36 ערי ארה"ב הגדולות ביותר, ולרוב באולמות שהיו SOLD-OUT. ניסיתי למצוא חומר על הצלחתו הלא תאומן ממש בבמה וכיצד הכל התחיל וקרה, ולא מצאתי חומר מלבד העובדה שאחד מעורכי ה-HBO הכיר את כשרונו, והחליט להשקיע בו בהצגת יחיד על עברו, חייו המקצועניים, הנפילות והעליות בחייו. טייסון הצליח בצורה בלתי משוערת.

אז באו סרטים בעריכת וייצור ספייק לי, סריית חייו כמתאגרף ב- Fox Sports 1 עם הכותרת "להיות מייק טייסון", ואז ספרו Undisputed Truth was published, which appeared on The New York Times Best Seller list. שהפך לבסט סלר. זהו אותו מייקל טייסון שלא סיים בית ספר עממי.

הוא המשיך להופיע על הבמה וסרטים, ואפילו ב-RECORDS של מדונה ב ו מייק טייסון אטומר את מילות הפתיחה ב- Iconic" on Madonna's album Rebel Heart.. לפני שנתיים הוא פתח סידרה של פרוד'יות ביוטיוב – Lele Pons and Rudy Mancuso.

ב-2017 הוא יצא עם ספרו השני Iron Ambition,^[172] על "אביו החורג" Cus D'Amat . אני לא יודע מה היה חלקו בכתיבת הספר הנפלא הזה.

ב-2018 הוא פתח קרן לילדי גיטו המעוניינים להתפתח להיות מתאגרפים, והוא נשאר עסוק מאד עד עצם היום הזה.

מצד שני…הוא הואשם בשנתיים האחרונות בנהיגה בשכרות. הוא הצטרף ל-AA וטוען שהפסיק לשתות. הוא הפך לצמחוני, וטוען ש"מצא את הדת". אבל אחרי נשואיו לאשתו השלישית (הוא אב לשבעה ילדים) הוא עזב את הדת בטענה ש-

"The more I look at churches and mosques, the more I see the devil"^]

הוא ידוע היום כאחד מאנשי הנשיא טראמפ.

קשה להסביר את הבנאדם הזה: הרס עצמי בצורה המסוכנת ביותר באדם שהיה ברומו של עולם, שהוא כנראה כשרוני ואינטיליגנטי בצורה עילאית, ובאותו זמן בור ועם הארץ, ואדם מסוכן ביותר.

אני מקווה רק שיום אחד הוא ימצא את השלווה והרוגע!

ממש, אבל ממש לא יאומן כי יסופר!