שלמי תודה – תודתי לכל מי שעזר לי בדרכי כעתונאי וסופר / מנחם לס

בית קפה 'דליה' בת"א. יושבים אלכסנדר אלכסנדרוני, יהודה גבאי, יחיאל ארזי, נחמיה בן אברהם, ישראל פז, יזהר ברנר – מראשוני עתונאי הספורט בישראל

בחלק האחרון של ספרי 'חיצים ובונבונים' אני מביע תודתי לכל מי שעזר לי והיה חלק מעברי כעתונאי וסופר. אני מרגיש קצת מוזר לכנות את עצמי 'סופר', אבל אחרי הכול אני כן כתבתי 5 ספרים בעברית (ועוד שני 'ספרים' שהיו יותר ספרי הדרכה באנגלית), אבל החלטתי להכניס פרק אחרון זה שבספרי כי הוא כולל גם היסטוריה קצרה (מאד!) של עתונות הספורט בישראל של אז, וכמה מילים על עתונאים גדולים אמריקאים שהכרתי. חשבתי שאולי הפוסט יעניין כמה מכם!

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עונה חלומית, כנרת הוצאה לאור, 1993.
  • הליגה של העולם, כנרת הוצאה לאור, 1994.
  • הקסם שחזר 1996, על יובל ל-NBA וחזרתו של מייקל ג'ורדן למגרש, עם ציפי שמילוביץ, כנרת הוצאה לאור, 1996.
  • חמישים הגדולים, כנרת הוצאה לאור, 1997.
  • על חיצים ובונבונים, הוצאת גלורי היכל התהילה, 2006.

*****

לפני שאני מתחיל עם הפוסט ברצוני להודות לחברי צוות – והרבה גולשים – שעוזרים לאתר לנשום במכשיר הנשמה כי הפעם עלינו לשאול 'מה לא השתנה הלילה הזה מכל הלילות?' העולם כולו השתנה. אבל אנחנו עדיין בועטים, וברצוני לאחל חג שמח לכל קהילת הופס.

*****

שלמי תודה

שלמי תודה

תודתי הראשונה שלוחה למורה שלי קווינט, שבוודאי מתהפך עכשיו בקברו כשהוא קורא מילים אלה. "מנחם מודה ל-י???" כן, זה אתה קווינט שנהגת למשוך באוזני ולומר לי שאתה מרחם על אמי שיש לה בן כזה, שכל מה שהוא רוצה זה לשחק הוקי ולתפוש גלים בים.  אבל אתה גם אמרת לי פעם בין משיכת אוזן אחת לשנייה, שאתה לא מבין כיצד זה קרה, אבל, "מנחם, יש לך רק דבר אחד מלבד תפיסת גלים, וזה כישרון כתיבה. תזכור זאת!" מוזר כיצד המשפט התמים הזה נחרט במוחי, ושנים רבות אחר כן נתן לי בטחון ואהבה לכתיבה, ואולי אפילו חוצפה והעזה לשלוח מאמר לעיתון (שאפילו את כתובתו לא ידעתי) בלי שהתבקשתי ובלי שאיש ידע מי אני. ספק רב אם הייתי עושה זאת אלמלא נאמר לי המשפט הזה ע"י קווינט בכיתה ג' או ד' בבית הספר העממי בבת-גלים.

אני אסיר תודה ל"ילדים הגדולים" בבת-גלים – חגי אגם-לבן, ז"ל שמואל כהן, "טופלה" פז ז"ל, עודד רוזנפל ז"ל, , ג'רי חלדי ז"ל, טוביה קומפנייץ, איקה דיאמנט (ז"ל), ואחרים, שתמיד אִפשרו לי – ילד שגדל ללא אב – לשחק במשחקי הספורט שלהם – הוקי, כדורמים, כדורסל, וכדורגל.  הייתי ב-3-4 שנים צעיר מהם. הם קראו לי "מנחם הקטן" (מנחם בורר היה 'מנחם הגדול') ותמיד הייתי חלק בלתי נפרד ממשחקם. לפעמים אפילו לא בחרו בי אחרון. הם שימשו אחים גדולים, אם לא "אבות צעירים", והם היו בשבילי משפחה שחסרתי, וגם גורם חשוב באהבה שנולדה לספורט בגיל רך מאוד ונשארה עד היום.

בשנים ההן, כשהייתי בן 7 ויותר, שימשו מאמני השונים במכבי חיפה – איזייה פייגנבאום, תנשמת, יצחק פיסטינר, פאול "המציל" ובן יעקב, לא רק כמאמנים, אלא כאנשים שעיצבו את אישיותי, חיזקו אותי והחדירו בי אהבה אין קץ לעולם הספורט.  כך עשו שני מורי ההתעמלות שלי – מורים ומדריכים שאין שניים להם, ושאחר כך היו ידידי – שלום חרמון ז"ל ודולק אומשווייף ז"ל, שהחדירו בי לא רק אהבה לספורט, אלא גם נטעו בי את ההרגשה שספורט יכול להיות עיסוק חיים שאין להתבייש בו. כך עשה מאמני, מדריכי, מעסיקי וחברי יפתח זייד – אלוף ארץ ישראל באגרוף במשקל כבד ואלוף הארץ בזריקת כידון ודיסקוס לפני 70 שנה – שלימד אותי לא רק כיצד לגזום את כרמיו בגבעות-זייד, אך גם כיצד לחבוט חבטת מגל, ומה ההבדל בין חבטת וו לחבטה ישירה. תמיד זכרתי את שיעוריו בקרבות על אליפויות העולם הרבות שכיסיתי.

את כל קריירת הכתיבה שלי אני חייב לעורכים היקרים של "חדשות הספורט" של שנת 1961 שכולם כבר אינם אתנו – נחמיה בן אברהם, יחיאל ארזי, יזהר ברנר, יהודה גבאי, אלכסנדר אלכסנדרוני, ובעיקר ישראל פז, שהיה "איש הקשר" שלי עם העיתון שנים רבות – שנתנו בי אמון, נתנו לי חופש מוחלט בכתיבה וחתמו תחת מאמרי הראשון "מאת כתבנו בארה"ב מנחם לס" בלי ששאלו אותי אם אני ר-ו-צ-ה להיות כתב הספורט שלהם, ובכך קבעו עובדה מוגמרת. רק אחר כך הודיעו לי שיכניסו לחשבון הבנק שלי בקרית-טבעון 10 לירות ישראליות על כל מאמר.

תראו את התפוצה היומית ב-1963!!!

תדירות יומי
סוגה עיתון ספורט
עורך ישראל פז
תאריך ייסוד 1954
תאריך סגירה 1985
תפוצה 47,000 עותקים ביום

הכרת תודה שאין ערוך לה אני חש לרודני בראור, יהודי בגיל העמידה וחם לב, עיתונאי הספורט של "לונג-איילנד פרס" שלקח אותי תחת חסותו בחודשי הכתיבה הראשונים שלי, לימד אותי את הא'-ב' בעקרונות כתיבת הספורט, נתן לי חומר קריאה שכתבו הגדולים שבין עיתונאי הספורט אז כדיימון רניון, גרנטלנד רייס, רד סמית', ג'רי ברסלין, ודייב אנדרסון, ואפילו שיעורי בית שבהם חייב הייתי לכסות משחק ולכתוב את חמשת ה-W– – WHERE, WHO, WHAT WHEN, WHY,  – המילים האנגליות ל"מה, למה, מתי, מי והיכן", שחייבות טיפול בהן כבר בתחילת המאמר. הוא היה גם זה שלימדני בייסבול, פוטבול והוקי-קרח, וזה הוא שהשכיל להציגני לפני גדולי העיתונאים והספורטאים בחדרי ההלבשה של הניקס, היאנקיס, הריינג'רס או הג'איינטס.

כבוד גדול היה לי להכיר את רד סמית' מהניו יורק טיימס- לדעתי אחד מגדולי עיתונאי הספורט – שנתן לי את שיעורי האגרוף הראשונים, כי "אתם האסייתים לא מבינים אגרוף", כמו שאמר לי פעם. הוא סיפר לי סיפורים ,גילה לי סודות מחדרי החדרים של האגרוף וסיפר לי סיפורים מדהימים על הימים שבהם, לדברו, "'אגרוף היה פעם ספורט 'יהודי'" ( "BOXING WAS A JEWISH APORT")

הוא גם היה זה שגילה לי שלמרות שכל יהודי ארה"ב רוצים להאמין שמקס באר, אלוף העולם ב"כבד" לשעבר, היה יהודי, הוא בעצם היה קתולי ממוצא פולני שהגיע מהמערב התיכון, תפר מגן דוד על מכנסי האגרוף שלו והחל להתאגרף כ"יהודי" בשביל להביא את היהודים למדיסון סקוור גארדן.  תודתי נתונה לו במיוחד על שהציגני בראשונה בפני וילט צ'מברליין בחדר ההלבשה של הניקס, הכרות שהביאה לריאיון פרטי עמו במסעדתו בהארלם. רד סמית' היה זה שלימדני את ה-IN וה- OUT של מרוצי הסוסים, שיטות ההימורים, ודרכו התאהבתי בספורט הזה, שממנו נולד מאמרי על הסוס "סקרטרייט". סיפוריו על מעללי דיימון רניון תמיד העלו חיוך על שפתי. רד סמית' היה גם האדם שסיפר לי את סיפורו המדהים של המרגל מו ברג, שממנו נולד המאמר עליו.

אני מודה מקרב לב לשני עורכי ספורט, בוב הרצוג מעתון "ניוזדיי" (העיתון שהיה אז הרביעי בגודלו בארה"ב) ולארי קרמודי מ"לונג איילנד פרס", על שאפשרו לי כניסה ללא הגבלה לארכיוני העיתון, דבר בעל ערך לא ישוער בתקופה ההיא ללא אינטרנט או גוגל.

אני אסיר תודה לאבי רצון, אז עורך הספורט של "חדשות", שזכר את כתבותי ב"חדשות הספורט", ואחרי שהעיתון הלך לעולמו חיפשני ושכנעני לחזור ולכתוב. הוא נתן לי חופש מוחלט בכתיבה והפכני ל"אבא" של הכתבים הצעירים אז ב"חדשות", שהיו במשך השנים לכתבי הספורט ולפרשנים מהטובים בארץ כגון אבי רצון עצמו, עמיר פלג, נדב יעקובי, פנחס זהבי ועוד רבים אחרים במחלקת הספורט, שהייתה אז הטובה במדינה. אבי היה גם זה שהביאני לעיתון "הארץ", שבו סיימתי את קריירת הכתיבה שלי בעיתונות הישראלית.

איתן עמית ב"ידיעות אחרונות" ויצחק בן-חורין ב"מעריב" היו עורכים שאפשרו לי חופש פעולה נרחב, נתנו לי שני עמודי צבע באמצע מוסף הספורט פעם בשבוע, והטילו עלי משימות כתיבה מיוחדות שאהבתי מאוד. הם הטילו עלי כיסוי רב של אולימפיאדות סיאול, ברצלונה ואטלנטה, ומונדיאל 1994, ועל כך אני רוחש להם תודה מקרב לב.

אני אסיר תודה יותר משאוכל להביע במילים לשני צעירים, אמיר דורון ומורדי אלון, בעלי הוצאת הספרים "גלורי", שהסתכנו מאוד בהסכמתם להוציא ספר ראשון מסוגו. זהו הספר הראשון שהוא בעצם סיכום לקט מאמרים – כמה מהם בני 45 שנה – ושניהם החליטו להשקיע כסף ומשאבים בספר שלא יידעו אם ייקלט או לא. כדי לכתוב את הספר הזה הייתי חייב להיעזר באנשים אובייקטיבים שיחתכו בבשר החי ויחליטו אילו מאמרים ייכנסו ואילו לא. שוב, באמיר דורון ומורדי אלון הצעירים, שקראו את מאמרי בהיותם ילדים, מצאתי את האנשים הטובים ביותר לכך. אני מודה להם על העבודה המצוינת שעשו ומאחל להם הצלחה בייעודם להפוך את "גלורי" להוצאת הספרים המובילה בישראל בשטח הספורט(דבר שלא קרה; שניהם נעלמו לי ואינם, מ.ל).

תודתי שלוחה גם לכמה עובדים יקרים בבית אריאלה שעזרו לי במציאת עיתונים שאבדו לי, והחשוב ביותר – הצליחו להשיג לי מאמרים מעיתוני "חדשות הספורט" הישנים שלא היו ברשותם, מהשנים לפני שבית אריאלה התחיל לאספם ולשמרם.

אבל התודה הגדולה ביותר נשלחת לשתי נשותי. רינה ז"ל עודדה אותי לכתוב ועזרה לי בהערותיה, ואחר כך, כשבמשך שלוש שנים הייתה חולה במחלה ממארת, עודדה אותי ודרבנה אותי להמשיך ולכתוב. אשתי השנייה גייל, שהיא חולת ספורט לא קטנה ממני, עודדה אותי לכתוב למרות שלא ידעה אות עברית אחת, ושמחה להישאר בבית עם שתי בנותי שהיא אימצה, בכל מסעותי לכיסוי מאורעות הספורט בארה"ב ובעולם.

************************

מי שרוצה לדעת על היסטוריית עיתונאות הספורט בישראל הנה המאמר הטוב ביותר שניכתב אי-פעם על כך:

ההצלחה שהרגה את העיתון רקוויאם לחדשות הספורט, העיתון שהשפיע על עיצובה ועל מיסודה של עיתונאות הספורט בישראל
יחיאל לימור, אילן תמיר ואורלי שיפמן

https://dacenter.tau.ac.il/sites/abraham.tau.ac.il/files/media_server/daniel%20abraham/kesher/45/45_limor-tamir-shifman.pdf

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. מנחם לס

    8 אפר 2020 05:37:28

    התפוצה של 47,000 ב-1963 היא תפוצה עצומה בישראל של אז. הסיבה? עתון הארץ, וכן ידיעות אחרונות ומעריב, הקדישו 2 טורים בלבד לכל הספורט בארץ ובעולם. 'חדשות הספורט' הוא-הוא שגרם קודם ל'ידיעות', ואז לטחרים, להקדיש עמוד שלם (ויותר) לספורט, עד שהספורט שכוסה ע"י עתוני היום הכריחו את 'חדשות הספורט' לסגור שעריו. בשנות ה-60 המאוחרות 'חדשות הספורט' היה עתון ספורט מצויין עם טובי הכתבים בארץ.

    1. מנחם לס

      8 אפר 2020 16:48:12

      הסובבים את השולחן התחילו את כתיבת הספורט בישראל. הם היו ממש קנונים, אחש=-אחד, ואליהו גבאי היה גם אלוף ישראל ב-100 מ' ריצה עד שטבק הפך ליריב גדול, והשניים התחלקו באליפויות

  8. יהלי אולמר

    8 אפר 2020 09:03:35

    חג שמח מנחם
    זה מצוין שהמון אנשים השפיעו עליך ועל סגנון הכתיבה שלך, כי רק התפתחת והשתפרת ולמדת מכל האנשים.
    רק בריאות ואושר

  12. מומי החציל

    8 אפר 2020 13:03:41

    חג שמח
    חשוב שנזכור שהשנה-

    פסח מצה ומטוש
    ליל הסגר
    עוצר וזה עוד לפני העוצר שצפוי לך אחרי חצי חבילת מצות עם שוקלד 🚽

    על 4 חולים דיברה תורה-
    חכם – ראש קטן, יושב במלונית על תפריט הכל כלול
    רשע – מפר בידוד בתור לקניית ביצים
    תם- מורדם ומונשם
    ושאינו יודע לדחוף – חוזר עם עגלה ריקה וללא נייר טואלט הבייתה

    מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו יושבים עם טרינינג בסלון, הלילה הזה,הלילה הזה עם טרייניג חגיגי.

    מסופר על רבי אליעזר ורבי טרפון ובן של זומא שחזרו מטיסת אלעל מברוקלין ולא יכנסו לבידוד ובאו מהיס״מ ואמרו להם – רבנו! בידוד או אשפוז באורטופדית ג׳ במעייני הישועה

    הא לחמא ענייה – עצמאית! לא תקבלי מביטוח לאומי קצבה

    חג שמח !!!! 🍷🍷🍷🍷

  13. Alex Rabino

    8 אפר 2020 13:55:15

    תודה מנחם. אין בכלל וויכוח שמדור הספורט של חדשות היה הטוב ביותר. כול היתר לא הגיעו לקרסוליים שלו.

    הזכרתה את יצחק פיסטינר כאחד ממאמנך. אני הכרתי אותו כשופט כדורסל בליגה בעליונה. לדעת רבים וגם לדעתי, שופט הכדורסל הטוב ביותר אי פעם בישראל.

    חג שמח !!

  18. noamcohen

    9 אפר 2020 00:35:47

    עד היום שמרתי את הספרים.
    עונה חלומית
    הליגה של העולם
    הקסם שחזר
    חמישים הגדולים
    רק חיצים ובונבונים חסר לי…
    ספרים מעולים שאני מדפדף בהם מידי פעם ונזכר בלילות הנעורים שלי בשנות ה-90 כשצפיתי במשחקים לייב.
    תודה שאתה ממשיך לכתוב כאן בהופס.

    חג שמח מנחם!

  19. דן רוזנבלום

    10 אפר 2020 12:51:46

    תודה מנחם, בהחלט מרגש לשמוע על העבר העשיר שלך ועוד בגוף ראשון.
    חיית באחת התקופות המרגשות והחשובות ביותר של ההתיישבות המודרנית.
    עידן של חלוצים ועל כל צניעותך…אתה בהחלט אחד מהם.

    ענוותך אף כנה וזכה יותר, כי אתה בעצמך בהחלט השפעת לא מעט על תרבות הספורט, השיח והכתיבה בישראל.
    השעון בהחלט מתקתק עבור כולם…אך נכון לתאר אותך כממסד או מפעל לכתבים ועיתונאי ספורט.

    אני מוקיר את העובדה שהזדמן לי להכיר, לכתוב ואף לעבוד עמך.

    תבורך לא רק בחג שמח אלא היום גם שבת שלום!
    ברכות לבריאות, אריכות ימים, אושר ונוחות!

    "Because Less is More"…
    😉

כתיבת תגובה

סגירת תפריט