רגע הספורט המרגש בחיי:

לפני שאתחיל לכתוב ואשתף אתכם ברגע המרגש עבורי בספורט אציג את עצמי. שמי מתן יעקובי, תלמיד בכיתה י' בבית ספר מוסינזון, הוד השרון, משחק כדורמים בהפועל פתח תקווה מגיל 6 ומשחק בקבוצה מקצועית מגיל 12 עם חמישה אימונים בשבוע, ומגיל 14 חמישה אימוני ערב בשבוע ועוד שני אימוני בוקר. אחי, שקד, הוא שחקן הכדורמים הישראלי בין הטובים, ובקרוב מאד אני מקווה להגיע לרמתו, ואז להסתכל במראה האחורית לראות אותו קילומטר מאחורי!

אני אוהד מושבע של הMiami heat , מעריץ מושבע של D-Wade , ומתחבר מאוד לקבוצות שמשקיעות בהגנה ונלחמות על כל ריבאונד. כפי שהבנתם, אני חולה ספורט מושבע, ומגיב קבוע באתר הופס כשיש לי מה לומר. אחרי הכל אני רק בן 15 ואני רוצה להיות בטוח בכל תגובה שאני מציע משהו רלוונטי וחשוב.

**********

"רגע הספורט המרגש בחיי" :

במהלך החיים ישנם לא מעט רגעים הגורמים לבן-אדם תחושה של פרפרים בבטן ותחושה של משהו יוצא דופן ולא רגיל.

רגעים כאלה לא חסרים: השלשה המטורפת של ריי אלן במשחק מספר 6 נגד סן-אנטוניו, או גמר מונדיאל 2014 עם השער של גצה בדקות הסיום של ההארכה.

אבל ישנם רגעים שלצאת מגדר הרגיל זה פשוט לא מספיק כדי לתאר אותם, רגעים שאתה יודע בלב שלם שברגע זה אתה עד להיסטוריה ולכל שאר חייך הרגע יישמר בזכרונך, ותרגיש חלק ממנה.

אז הבה נחזור 6-7 שנים אחורה לשנת 2014, חצי הגמר היורוליג מכבי תל-אביב נגד צסק"א מוסקבה.
אבל רגע לפני אני רוצה להציג בפניכם את הקבוצות. מצד אחד עומדת הקבוצה שבאה לקחת את התואר העונה בלי שום ספק, הקבוצה המפחידה מרוסיה שבאה למשחק הזה אחרי 12 ניצחונות בבית ב' ורק 2 הפסדים. בסיבוב לאחר שלב הבתים פגשה צסק"א את פנתנאייקוס וניצחה בתוצאה 77-74 אחרי מותחן קשוח.

מנגד, עומדת מכבי תל אביב במאזן של 8 ניצחונות ו6 הפסדים ובשלב הבא מכבי מתמודדת נגד מילאנו, הקבוצה הביתית, ונמנצחת אחרי מותחן מרתק וקשוח 101-99.

אני מניח שכולכם זוכרים את המשחק הזה, משחק שמכבי מגיעה אליו כאנדרדוג, משחק שמכבי מגיעה אליו ויודעת שהיא משחקת נגד אחת הקבוצות הטובות – אם לא הטובה ביותר באירופה. הצפייה הייתה שמכבי תסיים את עונת החלומית שלה באירופה במשחק הזה, אבל מכבי, כמו מכבי, באה למשחק הזה כמו גדולה ונלחמה כל המשחק.

מכבי לא היתה במיטבה במשך שלושה רבעים, צסק"א שלטה בריבאונד (43-30), קלעה מתחת לסל, ולמרות שלא הייתה במיטבה היא שלטה במשחק. מכבי תל אביב ידעה לשמור על מרחק סביר מהיריבה ולא להישבר. דייויד בלו עם שלשות גדולות וטייריס רייס שהכניס אנרגיות בהתקפה סחבו את מכבי על הגב. עמוק בתוך המשחק מכבי תל אביב פיגרה ב-15 הפרש והיה נראה שהעונה האירופית שלה תסתיים עם מחמאות על עונה טובה מאד, וזהו.

אבל מכבי של אותה שנה לימדה את כולם שאסור להספיד אותה מוקדם מדי. מכבי הראתה שוב שאסור להכין עבורה קבר לפני שנשמה את נשמתה האחרונה. הקבוצה תחה את הרבע הרביעי עם מינוס 10 נקודות, ובנחישות רבה – הרבה בזכות יכולת מצוינת של דייויד בלו וטייריס רייס- צימקה למינוס נקודה. נותרו פחות מ-14 שניות לסיום, ויקטור חראיפה איבד כדור אחרי שדייויד בלו שלח יד, הכדור הגיע אל רייס ששעט אל הסל, קלע את הצעד וחצי הכי גדול של הצהובים העונה והעלה את מכבי תל אביב ליתרון 67:68.

סוני ווימס החטיא את הזריקה האחרונה, והצבא הצהוב ביציע הרים את התקרה באולם עם שאגת ניצחון. וכולם ידעו שמכבי תל אביב בגמר היורוליג.

עכשיו אתם בוודאי שואלים את עצמכםמה עשה מרגע זה מרגש כל כך עבורי :

הרגע שמכבי תל אביב נצחה את המשחק ריגש אותי כל כך בגלל דבר אחד קטן אבל כל כך משמעותי והוא הלחימה הבלתי פוסקת של הצהובים. גם כאשר הם היו בפיגור של 15 הפרש הם הרימו ראש והמשיכו להילחם ולתת מעצמם עוד ועוד. אני חושב שהדבר החשוב במשחק הזה – ושעור חשוב לכל ספורטאי ושחקן -הוא שגם כשאתה מגיע למשחק כאנדרדוג או כקבוצה הנחותה אבל אתה מגיע להילחם ולתת הכל מעצמך עם מטרה לנצח, ולא 'להפסיד בכרבוד' הכל אפשרי.

.זה מה שריגש אותי כל כך. לראות קבוצה ישראלית עושה זאת ולא סתם, אלא נגד 'הדוב הרוסי' האיום.