קטעים מסיפורי התיבה: ביניהם, משחק 'פרשת דרכים' היסטורי. הייתי שם / מנחם לס

קטעים ממה שקרה לפני "משחק פרשת הדרכים" החשוב בהיסטוריה

לויולה – סינסינטי, גמר אליפות המכללות. משחק שהיה הרבה יותר מסתם משחק כדורסל.

לואיוויל, קנטקי, 1963

הכרטיס למשחק שמור אצלי באיזה שהוא אלבום למזכרת . כרטיס ממשחק גמר אליפות המכללות הראשון שראיתי. גם היום, אחרי שחזיתי בגמר NCAA בכדורסל שש פעמים נוספות ו-בוודאי כ-50 פעמים בטלוויזיה (למעשה אני בטוח ש-52 פעמים כי אני נמצא כאן כבר 59 שנה, ואת כל השבתונים שלי בישראל עשיתי בסמסטר הסתיו אז אני לא מאמין שהייתי כאן והחמצתי איזה שהוא משחק גמר).

עבורי זה היה, ללא היסוס, הגמר המרתק והמותח מכולם. אולי גם החשוב מכולם כי אולי לא היה מאורע ספורט אחר, או תחרות אחרת, שגילתה את היתרון של האתלט השחור על הלבן בענפי ספורט הדורשים מהירות, זריזות, כוח, והספק (POWER), ושבהם ישנה השתתפות 'שחורה' באחוז יחסי השווה לאחוז שלהם באוכלוסייה. למשל טניס הוא משחק הדורש מהירות, זריזות, ו-POWER, אבל עד לשנים האחרונות (ואולי עדיין) ההשתתפות 'השחורה' בספורט הזה היא באחוז פחות מאחוז השחורים באוכלוסייה.

רק שנים אחר כך התברר שהיה זה גמר שיצר היסטוריה. היה זה משחק הגמר שגרם למהפכה ממש בכל הדרום הגזעני, שהוסיף נידבך משלו ל"צעדת החופש" של מרטין לותר קינג שנים אחדות מאוחר יותר, ובכלל, משחק שגרם לעלייה דרמטית בביטחון העצמי של השחורים, שבדרום הגזעני ניסו משך 200 שנה לעצור. היתה זו הפעם השחורה שהשחורים שניצחו נראו כפנתרים אמתיים. 3-4 שנים לפניהם, כשאוסקאר (ביג O') רוברטסון שיחק בסינסינטי והפך לשחקן הכדורסל הטוב במכללות, הוא לא היה 'פנתר' טיפוסי עם ניתורים לשמיים ומהירות של אור. הוא גם היה מידל קלאס. שחקני לויולה באו ישר מסאות' שיקגו. מהגטו. הם היו הרבה יותר טיפוסיים לשחקן השחור.

היתה זו הפעם הראשונה שאשכרה 'שחורים' ניצחו 'לבנים' בכדורסל. אמנם בלויולה שיחק שחקן לבן, אבל הרביעייה והמחליפים הראשונים היו שחורים, וכל האווירה היתה של WHITES VS BLACKS.

כיצד הגעתי למשחק? אמנם כתבתי כבר ל'חדשות הספורט' אבל לא חשבתי לעשות את ה-300 מייל מווסטר, אוהיו (שם למדנו רינה אשתי ז"ל, ואני), ללואיוויל, קנטקי, ולא הגשתי בקשה לאקרדיטציה.

יום אחד מגיע טלפון מחברי אייב כרמל.

אייב:–"מנחם, יש לי 2 כרטיסים לגמר המכללות. בא לך?"

אז הטרוף לא היה כמו היום, ואני כבר לא זוכר כיצד אייב השיג את שני הכרטיסים, אולי מחברת ההשקעות בה עבד. הסיפור של אייב מרתק: הוא הגיע לבת גלים כילד יהודי מהודו בן 7 או 8 ונראה כנכדו של גנדי – הווה אומר אשכרה מראה 'הודי' – בספשיאל דליברי מניו-דלהי.

מיד התחברנו.

במכבי בת-גלים כבר שיחקנו הוקי (שירשנו מהבריטים, שגם השאירו לנו ציוד הוקי ועשרות מקלות כשעזבו את הארץ שלוש-ארבע שנים אחרי), ואייב היה הילד שעשה פלאים עם מקל ההוקי. כך הפכנו מיד לאלופי פלשטינה-א"י לילדים ב-1946. את תמונת הקבוצה האלופה הכנסתי פעם הנה בסדרת הכתבות על 'ספורטאי בת-גלים' אבל ממש י[עכשיו, אחרי שעה חיפושים, אני מוותר (הקבוצות -האחרות ששיחקו ב'אליפות' היו ברית מכבים עתיד – מין חלק ממכבי ת"א – מכבי ת"א צפון, מכבי רחובות, מכבי ראשון לציון, קלוב נס ציונה, וימק"א י"ם – בעיקר ילדים נוצרים ואולי כמה בנים של קצינים בריטיים).

המשכנו לשחק הוקי עד וכולל השרות בצבא, ואני זוכר זאת בברור כי יום אחד קראו לי מתל-נוף שם שרתתי בחיל האוויר וחיכיתי לקורס טייס שיתחיל (מתחילה גילו לי את הטנייטיס באוזני אבל רופאי חיל האוויר ניסו לרפא אותי מבעיה שאין לה פתרון עד היום, ולכן נאלצתי לעזוב את קורס הטייס בשלבו השני). הצלצול היה בגלל משחתת בריטית שהגיעה לחיפה ב-1955 והמלחים הבריטים חיפשו משחק הוקי לשחק. אייב היה אז רס"ר בחיל הים, וניצחנו את הבריטים 1-3 במשחק ששיחקנו בקרית אליהו על מגרש הכדורגל של הכוח חיפה.

אייב ז"ל הפך כבר בצעירותו לאיש כספים והיה מעורב עד צווארו ב'פרשת INVESTORS OVERSEAS SERVICE –שהיתה ידועה כ-IOS ה'פונזי' הגדול מכולם עם ה-JUNK STOCKS שאלפי ישראלים נפלו ברישתו (בהם נחום סטלמך, כוכב הכדורגל הישראלי מס' 1 ואברהם שניאור האגדי, כוכב הכדורסל של מכבי ת"א – 'סנטר' בגובה 1.86 מ'). אייב – כמו עוד חבר יקר שלי אילן קרייטנר ז"ל מקרית טבעון, אלוף אס"א בשחמט, מכרו בישראל את מניות IOS שנודעה בכל רחבי העולם כחברה שמצאה נפט בצפון קנדה בכמויות דמיוניות, ושניהם נאלצו לברוח ממש הארץ כש-IOS התגלו כמניות ג'אנק שהתבססו על PONZI – FRAUD עולמי ממש , שאפילו עשירי עולם מנוסים ביותר ופשוטי העם נפלו ברשתו. אייב ואילן – שני צעירים עם ראשים לכספים – היו עובדי החברה שרבים האשימו שהיו חלק מהפונזי, בעוד שהם עצמם הפסידו את כל כספם כשנפלו ברשת הפונזי הזאת (הגדולה ביותר בתולדות ישראל – ואולי אחד ה-פונזי'ם הגדולים בתולדות היקום שהפונזי של פנאן היה משחק ילדים לעומתו).

שניהם נהלכו לעולמם לא מזמן. אילן מהתקף לב לפני שנה בלונג-איילנד (כשהוא ואשתו רותי מתכוננים לחזור לישראל לבית חדש שבנו ברמת אביב), ואייב משבץ מוחין שהוא חטף בטיול בדובאי לפני כשנה, ואז – לפי דיווחים מאשתו הסינית – הוא ניפטר לפני כחודש בדירתם בבירה וושינגטון.

הצלצול לקסיוס קליי

להוסיף עוד נידבך לסיפור הזה, בביקור הזה אצל אייב לפני משחק הגמר נוצר גם הקשר הראשון שלי עם קסיוס קליי. הוא היה כבר אלוף אולימפי באגרוף (משקל LIGHT HEAVY-WEIGHT רומא, 1960), ומתאגרף מקצועני שהחל לנצח ולפתוח את פיו. אני שמעתי כמה מהציטטות הראשונות שלו, ומאחר והוא גר באותו פרבר בלואיוויל בו גר אייב, זה 'הרגיש קרוב' והחלטתי לצלצל.

אני שמתי לב לקסיוס כשניצח אחד בשם הנרי קופר, אבל לא לפני שקופר השכיב את קליי פעמיים על הקרשים. אחרי הניצחון בקרב שהיה שקול קליי התחיל לפתוח את פיו. ידעתי שאני עומד לדבר עם איזה טיפוס מהסרטים, אבל שאלתי את עצמי מה כבר יכול להיות. התפלאתי גם כמה קל היה להשיג את הטלפון שלו.

הצגתי את עצמי כמנחם לס מ'ההולי לנד'. זה היה לפני התאסלמותו ושינוי שמו למוחמד עלי. בימים ההם הוא חיפש פרסומת. הוא כנראה החליט כבר אז שהוא יהיה מתאגרף אחר מכל המתאגרפים. הוא ענה לי מיד אחרי שהצגתי את עצמי כעיתונאי מ'ההולי-לנד', והחל לדבר 100 מילים בדקה כשבקושי הצלחתי להוציא מילה. מה שאני זוכר מכל בלבול המילים שלו הוא שהוא שאל אותי אם זה נכון שבארץ הקודש יש את הנשים היפות בעולם כי הן אוכלות תמרים ומשתמשות בשמן זית לכל דבר.

היה לו כנראה זיכרון יוצא דופן. כשבאחד הקרבות שהייתי בהם (אני חובב אגרוף מושבע ובימים ההם קבלתי בקלות אקרדיטציה לכמעט כל קרב שרציתי, וכמעט תמיד ברינג-סייד, קרוב אפילו מכוכבי סרטים ו-VIP אחרים. כתבתי על כך משך כל העבר שלי כעיתונאי ספורט, וכמה פרקים הכנסתי לספרי 'חיצים ובונבונים') – אולי זה היה הקרב נגד ספינקס ב'קרב ה-90 שניות" באטלנטיק סיטי, אני כבר לא זוכר, הרמתי את ידי והצגתי את עצמי, הוא חייך ואמר "תכירו את מנקם החבר שלי מההולי-לנד שם יש הנשים היפות בעולם".

לפני שאתחיל עם סיפור המשחק וכל הקשור בו, הנה שני משחקים הנחשבים להפתעות הכדורסל הגדולות מכולן:

הפתעה מס' 1: נורת' קרולינה סטייט וולפפאק מנצחת את יוסטון ב-1983

נורת' קרולינה סטייט וולפפאק עםמ מאמנה ג'ים וולבנו

יוסטון הייתה הקבוצה הטובה במכללות ברמות. עם חאכים אולג'ואן (שקלע 20 עם 18 ריב') וקלייד דרקסלר היא היתה הדרלינג של המכללות עם 20 נצחונות רצופים, ודרוג מס' 1 משך כל העונה. ה'וולפאק של צפון קרולינה סטייט היו 'נובודי'ס, עם מאמנם ג'ים וולבנו שעם הזריקה של דריק ווייטנברג מיוסטון שהוחמצה במצב של 52-54 רץ כמטורף על הפארקט, מחפש מישהו לחבק, התמונה והסרטון מהמפורסמים ביותר בעולם הספורט. וולבנו הפך לגיבור ואגדה כששנים מועטות אחרי האליפות, חלה בסרטן מוח, ונתן את נאומו הבלתי-נישכח ומפורסם לפני מותו.

הפתעה מס' 2: וילנובה מנצחת את ג'ורג'טאון ב-1985

דוויין מקליין עם הכדור כשהוא שומע את שריקת הסיום לנצחון הלא יאומן הזה:

וילנובה עם מאמנה האחד ואין שני לו 'רולי' מסימינו, המדורגת שמינית, מנצחת את ג'ורג'טאון האדירה המאומנת ע"י ג'ון ת'ומפסון 64-66. אד פינקני נתן משחק שניכנס להיסטוריה. אקדיש לכך מאמר ניפרד. המשחק נודע עד היום כ-"PERFECT GAME". היה זה גם המשחק האחרון במכללות ללא שעון SHOT CLOCK.

מה קרה במיסיסיפי בתחילת הטורניר?

משחק הגמר היה הרבה יותר ממשחק כדורסל. זו הייתה הפעם הראשונה שבה משחק כדורסל במכללות או במקצוענים נשלט על-ידי שחורים: בחמישיות הפותחות עלו ארבעה בלויולה יוניברסיטי ושלושה בסינסינטי, מהפכה אמיתית באותם הימים. זו הייתה הפעם הראשונה שהטלוויזיה גילתה בגדול את כדורסל המכללות והתקיפה מכל עבר עם 12 מצלמות בפריים טיים. זה היה המשחק האחרון עד שנת 1989 שהסתיים בהארכה, והיה זה גם המשחק האחרון לפני תחילת השושלת של U.C.L.A, ששלטה במכללות ב-12 השנים הבאות (10 אליפויות, שבע מהן רצופות), תחילה עם לו אלסינדור ואחר כך עם ביל וולטון.

אמנם גם לפני גמר 1963 הופיעו במכללות שחקנים שחורים מצוינים: ביל ראסל וקייסי ג'ונס באוניברסיטת סן פרנסיסקו, וילט צ'מברליין באוניברסיטת קנזס ואוסקר רוברטסון בסינסינטי. אלא שעד 1963 לא אפשרו לשחורים להופיע יחד ככוח וכגורם קבוצתי. "היה חוק בלתי כתוב – מין 'הסכם ג'נטלמני' בין המאמנים", סיפר לי מאמן הכדורסל של סיינט ג'ונס יוניברסיטי בניו-יורק, לוּ קרנסקה, אחרי שכבר פרש. "מקסימום שני שחורים בחמישייה במשחקי חוץ – כשהקהל הביתי אינו רואה – ושחור אחד בבית".

אלא שמאמן לויולה הקתולית, ג'ורג' איירלנד, לא התחשב ב"הסכם הג'נטלמני". הוא העלה בחמישייה ארבעה שחורים. לא מכיוון שהיה שוחר שוויון שחורים – איש לעולם לא יידע את דעתו בנידון – אלא מכיוון שהיה מאמן שרצה דבר אחד בחיים: לנצח משחקי כדורסל.

זו הסיבה שבגללה כולם שנאו אותם. אפילו הכמרים בבית, ששלטו באוניברסיטה כמו שטדי קולק שלט פעם בירושלים. "גילו לנו", מספר ג'רי ליין, עוזר המאמן של איירלנד, "שפעם ראה האב האנטר (נשיא האוניברסיטה) מדונה שחורה בחלומו. 'ראו את מי מביא לנו איירלנד עכשיו', אמר בסלידה".

כששיחקו בניו אורלינס לא הורשו שחקני לויולה להיכנס למסעדות והיו חייבים לעשות את צרכיהם בצדי הכביש. במשחקה של לויולה באליפות אזור המיד-איסט נגד מיסיסיפי סטייט יוניברסיטי (51-61 ללויולה בסיום) נכחו שוטרים וחיילי המשמר האזרחי במספרים כאלה, שנדמה כאילו עליהם להשתלט על מהומות השחורים בשכונת וואטס שבלוס אנג'לס ב-1969.

סיפור המשחק בין לויולה למיסיסיפי סטייט הפך אותו להרבה יותר מ"עוד משחק":

כשנודע למושל מיסיסיפי שהקבוצה תשחק בסיבוב המוקדם הראשון נגד לויולה משיקגו בה מככבים שחקנים שחורים, הוא אסר על הקבוצה להופיע למשחקה הבא. מאמן הקבוצה "בייב" מקארת'י ושחקניו החליטו בכל זאת להופיע לטורניר, עם או בלי רשותו של המושל. בעקבות הלשנה ממאמן הכושר של הקבוצה, נודע למשרד התובע הכללי על כוונת הקבוצה להופיע למשחק, וזה הוציא "צו עיכוב" לקבוצה. המשמעות: טיסתם למשחק תיחשב לעבירה פלילית.

אבל הצו חייב להינתן למאמן הקבוצה אישית כדי שיהיה תקף. שיחת טלפון נוספת, הפעם למאמן מקארת'י מאחת המזכירות במשרד התובע הכללי, מנעה את קיום הצו. היא הסגירה למאמן את שעומד לקרות בשדה התעופה למחרת בבוקר. המאמן ושחקניו מיהרו להיכנס באמצע הלילה לשני מיניבוסים – טיסת בוקר לא באה בחשבון – ולצאת מגבולות מיסיסיפי לפני שיגישו למאמנם את צו העיכוב.

עוד לפני זריקת הביניים נפגשו קפטן לויולה ג'רי הרקנס וקפטן מיסיסיפי סטייט דאג גולד היהודי, ולחצו ידיים. האומה כולה צפתה במחזה הזה בטלוויזיה, בכלל זה תושבי מדינת מיסיסיפי. המושל התפוצץ מכעס וציווה על השחקנים לחזור מיד הביתה. הם לא נענו. "לא שמענו שום דבר כזה", אמרו השחקנים אחרי שהפסידו ללויולה ונשארו יום נוסף בשביל לגבור על בולינג גרין יוניברסיטי 60-65 ולסיים במקום השלישי בטורניר המיד-איסט.

כשחזרו הביתה כבר לא ניתן היה לעשות נגדם מאומה, זה היה מאוחר מדי: שחקני מיסיסיפי סטייט ומאמנה פתחו את השער לשיתוף שחורים בכדורסל המכללות בדרום הגזעני.

התמונה של הרקנס ודאג גולד לוחצים ידיים זעזעה תקופה שלמה. נאמר על התמונה שהיא עשתה יותר נגד אפליית השחורים כמעט מכל צעד אחר שנעשה בארה"ב בשנות ה-60 המוקדמות: ג'רי הרקנס קפטן לויולה, ודאג גולד הקפטן היהודי של סינסינטי, לוחצים ידיים. הרקנס הגיע להלווייתו של דאג גולד ב-2013 והדביק את התמונה הזאת על ארונו של דאג גולד כשהוא מניח ראשו על הארון, ובוכה.

לעומת לויולה, לאוניברסיטת סינסינטי היה קל יותר לעלות עם שלושה שחורים. אחד משחקני הכדורסל הגדולים בכל הזמנים, אוסקר רוברטסון, סיים זה לא כבר את לימודיו במכללה, והמראה של שחור מככב במשחק ה"הופס" לא היה זר לקהל אוהדיה. אתו שיחקה אוניברסיטת סינסינטי את המשחק המהיר במכללות, עם ממוצע של יותר מ-90 נקודות למשחק – ממוצע גבוה ביותר לימים ההם לפני כניסת השעון המגביל את זמן ההתקפה. אבל אפילו עם רוברטסון הם לא ניצחו את אוהיו סטייט יוניברסיטי בגמר אליפות המכללות.

המאמן החדש של סינסינטי, אד ג'אקר, הביא שינוי דרסטי במשחקה, ועם שחקנים אלמונים כטום תאקר, פול יו, קרל באודין וטוני ייטס, הוא גבר בגמר אליפות המכללות של 1961 על אוהיו סטייט עם ג'ון הבליצ'ק, ג'רי לוקאס, מל נואל, לארי סיגפריד (כולם כוכבי NBA עתידיים) ובובי נייט (שהיה שחקן ספסל). תוצאת המשחק, 65-70 (אחרי הארכה), הייתה ניצחון על הקבוצה שרבים מחשיבים כטובה אי פעם באחת מהפתעות כדורסל המכללות הגדולות ביותר. שנה מאוחר יותר, ב-1962, שוב גברה סינסינטי על אוהיו סטייט בגמר אליפות המכללות 59-71, כשהבליצ'ק, לוקאס ונואל שוב חסרי אונים.

מאמן לויולה, איירלנד, היה טיפוס קשה ואיגו-מניאק. כדי לגייס שחקנים ולשכנע אותם לבוא לשחק במכללה שלו הוא היה מוכן לעשות הכל. "הוא הראה לנו תמונות של אגם לורנץ בשווייץ ואמר לנו שזה אגם מישיגן שבו שוכנת שיקגו, ועל גדותיו כמובן אוניברסיטת לויולה", סיפר רון מילר, השחור מהברונקס (קלע בגמר נגד סינסינטי שש נקודות ביום גרוע של 3 מ-14). "אף אחד לא אהב אותו. הוא היה אדם קשוח. המילים הראשונות שאמר לנו היו שהוא לא נמצא כאן כדי לאהוב אותנו ושהוא לא מצפה שנאהב אותו. כל מה שהוא רוצה, אמר, זה שננצח במשחקי כדורסל בשבילו. לא בשביל האוניברסיטה ולא בשביל עצמנו, השחקנים. בשבילו!"

(המשך מחר)

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 34 תגובות

    1. MacLeod 1

      23 מרץ 2020 08:01:55

      סיפרי המכללות גם נהדרים כשלעצמם.
      בתכלס גם סיפורי המסגרת שלך… לא שמעתי מעולם על ההונאה הזו, מעניין ביותר

    2. מנחם לס

      23 מרץ 2020 12:08:26

      פה ושם כתבתי. אף פעם לא 'ניפגשתי' איתו, אלא בשיחת הטלפון הזו ואז באיזה 4-5 קרבות במסיבות העתונאחים כשתמיד דאגתי לשאול אותו משהו והוא תמיד זכר אותי.

  5. האווי לאסוף

    23 מרץ 2020 12:59:41

    אחח, הנוסטלגיה. כיף להיזכר בימים הרחוקים האלה, שכיום נראים לנו כמעט בלתי הגיוניים, שבהם היה מותר לאנשים לעסוק בספורט…
    תודה רבה דוקטור, שרק תמשיך לספק לנו פנינים לתקופת היובש הזו

  6. צ'יקו

    23 מרץ 2020 14:26:35

    איזה כיף לקרוא!!
    אין על הכתיבה שלך מנחם! ממתינים בקוצר רוח לפרק הבא.
    ב2006 יצא סרט בשם "glory road" העוסק בדיוק בנושא הזה. בה טקסס מעלה חמיישיה שחורה מול קנטקי של פט רייילי ואדולף רופ. ממליץ בחום

  7. עידו גילרי

    23 מרץ 2020 16:20:34

    מנחם, אתה קצת מערבב גם בין המשחק מול מיסיסיפי סטייט שהיה באמת סימן דרך חשוב במאבק נגד הגזענות בגדורסל לבין הגמר מול סיסנינטי שפשוט היה משחק כדורסל מרתק (שבטח לא היה שחורים מול לבנים. עפי שציינת יפה בטקסט היו גם הברקאטס שיחקו עם רוב שחור)

    1. מנחם לס

      23 מרץ 2020 16:33:27

      אני לא חושב שערבבתי . אמנם הייתי רק במשחק הגמר, אבל המשחק של מיסיסיפי סטייט היה נגד לויולה משיקגו באחד השלבים המוקדמים. נדמה לי בסוויט 16 ולויולה ניצחה 51-61

          1. עידו גילרי

            23 מרץ 2020 17:50:22

            אז לא הבנתי מה הסיבה בגמר הזה.
            או יותר ספציפית את המשפט הזה:
            היה זה גמר שיצר היסטוריה. היה זה משחק הגמר שגרם למהפכה ממש בכל הדרום הגזעני, שהוסיף נידבך משלו ל"צעדת החופש" של מרטין לותר קינג שנים אחדות מאוחר יותר, ובכלל, משחק שגרם לעלייה דרמטית בביטחון העצמי של השחורים, שבדרום הגזעני ניסו משך 200 שנה לעצור.

            1. מנחם לס

              23 מרץ 2020 20:36:05

              כי יש הבדל בין משחק של סוויט 16 שבקושי יודעים עליו, ועוד נגד מיסיסיפי סטייט, מאשר משחק גמר המכללות, כשהיריבה היא סינסינטי, אלופה בשתי העונות הרצ\ופות האחרונות. אני בטוח שלויולה ניצחה מספיק קבוצות "לבנות" לפני. אם אתה לא מבין את ההבדל אז אני מוותר. זה כמו כשמושל מדינה שניבחר הוא שחור, וכשאובמה נבחר לנשיא. משחק גמר זה הבסט נגד הבסט, והבסט השחורים ניצחו את הבסט הלבנים

            2. עידו גילרי

              23 מרץ 2020 20:41:18

              תוותר. אין שום קשר לקבוצה לבנה אתה בעצמך הדגשת עד כמה סינסינטי היא קבוצה שחורה באותה מידה.
              בכל קונטקסט היסטורי אין אף אחד שמתייחס לזה כאל משחק כזה. לעומת זאת המשחק ה"זניח" מול מיסיסיפי סטייט נחשב עד היום למשחק משנה כללים בדיוק מהסיבות שציינת.

            3. מנחם לס

              23 מרץ 2020 22:15:02

              עידו, למשחק של מיסיסיפי סטייט נגד לויולה לא היתה כל חשיבות כדורסלנית. המשחק התפרסם בגלל שתי עובדות שלא קשורות לכדורסל: הקבוצה ידעה שמושל המדינה הוציא צו עיכוב בשדה התעופה אז הם עלו על מיניבסים ונסעו כל הדרך לשחק, והסיבה השנייה היתה לחיצת היד בין הרקלס וגולד לפני תחילת המשחק.
              לנצח את האלופה (פעמיים) סינסינטי (שדשיחקה בעיקר עם לבנים) עם שחקנים שחורים ועוד בדרום גרם למשחק הזה להיקרא 'משחק פרשת הדרכים' והיכן שאתה לא קורא כתוב שזה היה המשחק שהוביל לנצחון ווסטרן טכסס על קנטקי של אדולף ראפ שלוש שנים אחרי.

            4. עידו גילרי

              23 מרץ 2020 22:20:48

              נו אתה סתם מתעקש. תראה לי מקום אחד. סינסינטי הייתה לא פחות שחורה ושנה קודם ניצחה עם ארבעה שחורים בחמישיה את אוהיו סטייט הלבנה.

            5. עידו גילרי

              23 מרץ 2020 22:24:24

              הדבר היחידי שהיה משמעותי מבחינת גזע כמו שציינתי הוא העובדה שהיה רוב לשחקנים שחורים על הפרקט (בשתי הקבוצות יחד) . תראה לי מקום אחד שמתייחס למשחק הזה כמשחק שבו השחורים ניצחו את הלבנים.

            6. שחר דלאל

              24 מרץ 2020 00:04:20

              עידו אני עם מנחם.
              זאת היתה האליפות הראשונה של קבוצה שבחמישייה שלה רוב שחור (אם אני זוכר נכון אז בגמר עלו רק שלושה בחמישייה, ובסינסנטי שניים).
              המשחק הזה היה משמעותי מאוד בזמנו, אבל נשכח קצת מהתודעה בגלל המשחק שיגיע 3 שנים מאוחר יותר בין טקסס ווסטרן (היום טקסס אל פאסו) לקנטאקי – שהיה קרב ישיר בין חמישייה שחורה (בד"כ הם שיחקו עם 4 שחורים, אבל שינו את החמישייה לרגל האירוע) לבין החמישייה הלבנה של אדולף ראפ.

            7. עידו גילרי

              24 מרץ 2020 00:14:17

              ואם כמה שחקנים שחורים בחמישיה סינסינטי לקחה אליפות שנה קודם?
              אני לא מכיר שום התייחסות למשחק הזה כמשחק של שחור מול לבן.
              אתה מכיר?

            8. עידו גילרי

              24 מרץ 2020 00:16:17

              ולא זה לא היה שלושה מול שניים אלא ארבעה מול שלושה.

            9. שחר דלאל

              24 מרץ 2020 00:33:54

              טוב, בדקתי שוב והזיכרון שלי בגד בי. אכן היו ארבעה שחורים בליולה ושלושה בסינסי, אך המשמעות נשארה זהה.

            10. עידו גילרי

              24 מרץ 2020 00:39:47

              שוב מה המשמעות? סינסינטי שנה קודם עם ארבעה שחורים בחמישיה לא לקחה אליפות ועוד מול קבוצה הרבה יותר לבנה?
              לא יודע אולי אני טועה אבל אני די חובב היסטוריה בטח בכל מה שקשור לאינטגרציה של שחורים בכדורסל. לא זכור לי אזכור אחד של המשחק בהקשר של שחורים מול לבנים.
              המשחק מול ממפיס סטייט לעומת זאת זוכה להרבה איזכורים כאלה.
              תקן אותי אם יש לך רפרנס.

    2. asaf

      23 מרץ 2020 21:22:52

      עידו לא קשור למעורב אבל בעקבות הקישור ששמת פה לפני כמה ימים התמכרתי לעונת 2020 של Marbula one…
      נדהמתי לגלות שבערוץ ה-youtube שלהם יש כמעט 700 אלף עוקבים… אחרי 6 מירוצים המצב בצמרת צמוד בין 3 קבוצות עיקריות… בקיצור מצאתי תחליף למצב ההזוי שאין ספורט…

        1. asaf

          23 מרץ 2020 22:10:45

          אני חזק עם קבוצת green duck.. משהו בגולות השמנמנות הירוקות תפס אותי..התחילו טוב את העונה אבל בשלושת המירוצים האחרונים בנפילה.. שווה טור בהופס הדבר הזה…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט