"הנבלים" הגדולים של ה-NBA/ שחר דלאל

לאורך ההיסטוריה של הכדורסל היו הרבה מאוד שחקנים שנחשבו "לרעים", "הבד בויס" של דטרויט כמובן קופצים לנו לראש, אבל היסטורית ניתן להתחקות אחרי ההגדרה ביחד עם התפתחות זכויות האזרח בארה"ב והגזענות שחוו השחקנים השחורים.

בהתחלה, בכלל לא היה להם מקום בליגה. השחקנים הרעים, בין אם אלה שהיום היינו קוראים להם "הד קייס'ס" או אלה שהתכונות המוחצנות שלהם מובילות אותם לבחירה גבוה בדראפט, בכלל לא נכנסו לליגה. הכדורסל ברובו היה לבן, וככזה שחקנים שנחשבו "ייחודיים" או ייצגו כדורסל אחר – אולי כזה ששוחק במגרשי האספלט של ראקר – נחשבו מנודים ובכלל לא קיבלו את הסיכוי. ב-NBA לא היה מקום לאנשים שונים.

לא כל הנבלים נולדו שווים. חלקם בכלל היו אנשים נהדרים שהתקשורת המוקדמת פשוט ציירה אותם ככאלה, חלקם התחילו כטובים והפכו רעים מאוחר יותר. אחרים פשוט נאלצו להפוך לכאלה כדי להשאיר את עצמם בליגה.

תהיה הסיבה אשר תהיה, ההיסטוריה של הליגה לא היתה אותו הדבר בלעדיהם. וינס מק'מהון, נשיא ה-WWE זיהה את זה כבר מזמן ואצלו החלוקה תמיד תהיה בין הטוב (face) לרע (heel) במה שהפך את הארגון שלו לאחד הרווחיים בעולם. הוא ידע שאנחנו נהנים לראות את הרעים נכשלים יותר מאשר אנחנו רוצים לראות את הטובים מנצחים.

מקמהון. האבא הרוחני

ראויים לאזכור

ספנסר הייווד – היה אחד השחקנים הטובים של תקופתו, אך זכור בעיקר כשחקן שניצח את ה-NBA בתביעה על הזכות לשחק בליגה. לא נחשב ל"רע" טיפוסי לאורך הקריירה אבל מקרה אחד מכניס אותו לרשימה. באחד האירועים המוזרים בהיסטוריה של הליגה, הוא שילם למאפיונר מדטרויט כדי שיחסל את מאמנו בלייקרס, פול ווסטהאד, לאחר שהשעה אותו בסדרת הגמר של 1980.

ג'ון בריסקר – הפורוורד השרירי היה אדם רע באמת (להרחבה, מוזמנים לקרוא את הכתבה של Ljos). אבל הסיבה שהוא לא נכנס לרשימה היא העובדה שבאותם שנים היה מקום לשחקנים כמוהו במשחק כ- Enforcer. למזלנו התפקיד הזה כבר לא קיים בכדורסל המקצועני (ומתחיל להעלם גם מליגת ה-NHL).

מארווין בארנס – בדומה לשניים הקודמים, גם בארנס עשה את הכותרות הגדולות בליגת ה-ABA, כששיחק בסנט לואיס ספיריטס והיה ידוע בכינויו "Bad News". הקריירה שלו ב-NBA היתה בעיקר נשכחת ולכן לא נכנס לרשימה הסופית.

ביל לאמביר וריק מהורן – אולי הסמלים של "הבד בויס". שני שחקנים גבוהים מוגבלים יחסית שעשו את הקריירה מללכת מכות על מגרש הכדורסל. לא נכנסו כי שניים אחרים מאותה חמישייה אייקונית הקדימו אותם.

למביר. מכות במקום כדורסל

בן וואלאס – נחשב כאיש הרע בעיקר כי התקשורת היתה צריכה לתייג מישהו כ"Bad boy" החדש. למעשה היה שחקן הגנה נהדר שהשיג יותר ממה שאלוהים התכוון כשנתן לו את הכישרון שלו. אם היה נשאר באורלנדו ולא מגיע לדטרויט כנראה היינו מתייחסים אליו אחרת.

10. דני איינג'

ילד הפוסטר של אוניברסיטת ב-BYU המורמונית הקדיש את כל הקריירה המקצוענית שלו כדי להתנער מהדימוי. ככה זה כשיתר החברים שלך לחמישייה כל כך הרבה יותר טובים (ארבעת ייכנסו מאוחר יותר להיכל התהילה) ואתה צריך למצוא את הנישה שלך.

הוא היה כל כך שנוא ומעצבן שהיה מצליח להוציא את היריב משלוותו ובכך היה מנצח אותם במשחק המנטלי. כמה טוב הוא היה בזה ניתן לסכם בציטוט של פט ריילי: "גם היום, כשאני צריך להתקשר לדני בענייני כדורסל אני עושה את זה בחשש. אני אומר לעצמי 'פט זה היה מזמן', אבל גם 30 שנה אחרי אני לא מצליח לשחרר".

9. קרמיט וושינגטון

האיש הרע "הראשון". במקום להיזכר כפורוורד הגנתי ששיחק גם בלייקרס וגם בסלטיקס וזכה להופעת אולסטאר ב-1980, הוא זכור בעיקר באגרוף שנתן לרודי טומג'נוביץ' במהלך משחק. דיווחים מסוימים מדברים על כך שנשקפה סכנה לחייו של הפוורוורד של יוסטון והובילה לסדרה של ניתוחים שסיימה לו את הקריירה.

8. צ'ארלס אוקלי

כששואלים את השחקנים של דטרויט משנות ה-80 ו-90 מה השחקן הכי "רע" ששיחקו מולו התשובה תמיד תהיה חד משמעית. לאורך הקריירה – גם בשיקאגו וגם בניו יורק – הוא היה ידוע כשחקן "מפחיד" שהיריבות תמיד נתנו לו את הכבוד הראוי. כמה מפחיד? ג'רי קראוס סיפר פעם שחשש לחייו כשהיו צריכים להודיע לו שהוא נשלח בטרייד לניו יורק.

7. לטרל ספריוול

ספריוול לא היה רק השחקן שהיתה לו משפחה להאכיל, אלא גם השחקן שמאמנים הכי פחות רצו בקבוצה שלהם. הוא הושעה מ-68 משחקים אחרי שחנק את מאמנו פי ג'יי קרליסימו ובהמשך נשלח למעצר בית לאחר שלא ידע להתמודד עם ההשעיה.

הוא היה הראשון ש"חצה את הקווים" ושינה את יחסי הכוחות בין מאמנים לשחקנים. הרבה אנשים לא יכלו לסלוח לו על כך, גם כאשר בתקופה שלו בניו יורק הוא "חזר למוטב" בהשראתם של צ'ארלי וורד וכריס צ'יילדס. הוא נותר שחקן שמעטים העזו להתעסק איתו במהלך הקריירה – אנשי כדורסל ואוהדים כאחד.

6. רון ארטסט

אחד השחקנים הכי קונטרוברסליים בהיסטוריה של הליגה. IQ שנוסק לשמיים, יכולות כדורסל מרשימות ויכולת אין סופית להיכנס לצרות. הוא היה ידוע ביכולת האין סופית שלו לקבל עבירות טכניות ובמתכוון (flagrant).

עם זאת, את מקומו ברשימה הוא השיג בזכות ההובלה שלו באחד האירועים הידועים לשמצה בתולדות הליגה: Malice in the Palace מ-2004, אז עלה ליציע לחבוט באוהד. הקריירה שלו לא נראתה אותו הדבר לאחר מכן.

5. ראשיד וואלאס

השחקן שנמצא בראש הרשימה של העבירות הטכניות בתולדות הליגה עם 317. למרות שהיה אחד השחקנים הטובים בליגה לתקופתו, הוא הצליח לעזוב בטריקת דלת את שלושת המועדנים שהוא מזוהה איתם – וושינגטון, פורטלנד ודטרויט. הוא יכול לרשום לזכותו את האליפות במדי הפיסטונס, אך לחובבי ה-NBA של שנות ה-90 ייזכר בעיקר כמוביל של הג'יילבלייזרס (Jailblazers).

4. דניס רודמן

כל מילה שנכתוב פה תפחית מהתופעה החד פעמית שהיתה דניס רודמן. הכותרת של הביוגרפיה שלו – "רע כמו שמתחשק לי" – פחות או יותר מסכמת את זה…

3. אלן אייברסון

זה התחיל עוד בתיכון, שנשלח לכלא לאחר שגרם למהומה בעיר הולדתו בווירג'יניה. זה המשיך בזלזול המתמשך שלו לכל החוקים של הליגה (חוק החליפות לאנשים שיושבים על הספסל היה בעיקר בגללו), לבקשות המאמנים או לשחקנים יריבים.

אבל בעיקר יהיה זכור אייברסון, כ"גנגסטר" האחרון של הליגה. הוא ייצג את התרבות השחורה של ארה"ב של שנות ה-90 יותר טוב מכל אחד אחר, כאשר הסתובב עם "הפוסי" שלו לכל מקום, לבש בגדים מתרחבים וענד שרשראות זהב ענקיות. הוא היה כל מה שה-NBA התנערה ממנו, ואהבנו כל רגע מזה.

2. אייזיה תומאס

אחד האנשים הכי לא נעימים שהליגה זכתה לפגוש. זה לא רק העובדה שהיה השחקן הכי טוב של ה-Bad boys, אלא העובדה שידע תמיד לגרום לאחרים לשנוא אותו. בין אם מדובר בירידה על לארי בירד אחרי הזכיה השלישית שלו בתואר ה-MVP של הליגה ("אם היה השחור היה סתם שחקן") או "הייבוש" של מייקל ג'ורדן הצעיר באולסטאר.

מעולם לא היה שחקן שנוא יותר על ידי היריבות מאשר תומאס, והם טרחו להבהיר לו את זה כאשר סירבו שייכלל בדרים טים המקורית, למרות שאומנה על ידי צ'ק דיילי.

1. לברון ג'יימס

מעולם לא היה מישהו שגילם את מושג ה-Heel טוב יותר מלברון ג'יימס. מי שהיה השחקן האהוב של אמריקה, שהוכתר למלכות עד לפני שסיים תיכון והוביל את קבוצת הבית שלו לניצחונות וממש לפתח הדלת מאליפות, עשה את הצעד "הנורא ביותר" שניתן לדמיין כשעזב את קליבלנד בטריקת דלת ובשידור ישיר ב"הודעה" ועבר לצד האפל.

מאותו רגע אמריקה שנאה – או אהבה – כל דבר שהיה מקושר איתו. השחקנים העריצו את היכולת שלו לפרק את המוסכמות ולייצר קבוצת כוכבים שתהיה תפורה למידותיו, בעוד האוהדים ובעלי הקבוצות שונאים את אותו רגע "אומלל".

כדי להוסיף שמן למדורה הוא גם ידוע כ"פלופר" לא קטן, בכיין סדרתי ואחד שתמיד לא ישרקו לו עבירה או צעדים. הוא שולט בליגה ביד רמה ולא פוחד להראות את זה, כאשר הוא יודע "להוריד" יריבים שמאיימים עליו (ע"ע ההתייחסות לציון) או לבקר פומבית החלטות של הליגה (לאחרונה: הסירוב לשחק מול יציעים ריקים שהוביל להקפאת הליגה).

בשנים האחרונות מדובר במפלצת דו ראשית אשר שולטת בליגה בכמה חזיתות. בראשונה הוא מוביל את ארגון השחקנים להישגים שתורמים בעיקר לשחקנים – גם על חשבון איכות המשחק, ובשניה עם החבר-הכי-טוב שהוא גם סוכן העל ריץ' פול שמוביל לשינויים מרחיקי לכת בשוק השחקנים כפי שהכרנו אותו.

וכדי להשלים את התמונה, הוא אפילו קיבל יריב אופטימלי, Face מחוברות הקומיקס, אחד שאפילו לא מוריד את החיוך ברגעים הקשים. אף תסריטאי לא היה יכול לכתוב סיפור כל כך טוב.

סטף קרי. arch nemesis

*

אז את מי פספסנו ברשימה? עזרנו לנו בתגובות

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  2. איצקו

    19 מרץ 2020 10:45:07

    כתבה מגניבה
    תוך כדי קריאה אני שם לב שאני אוהב את כל השחקנים האלה ואז חשבתי איפה זה שם אותי בתור בנאדם
    מה שכן לא כל-כך הבנתי איך לברון ג'יימס קשור הוא שחקן שנוא בגלל ההתנהגות מחוץ למגרש בניגוד לכל שאר השחקנים שהם היו כאלה בעיקר במגרש.
    ואגב אין מצב שבגלל שהוא אמר שהוא לא מוכן לשחק מול יציעים ריקים השביתו את הליגה הרי אחרי שהוא הבין שהחרא רציני הוא אמר שמה שיחליטו זה טוב והעיקר הבריאות

    1. שחר דלאל

      19 מרץ 2020 14:11:38

      החלוקה היא לא לאנשים "רעים" או "טובים" אלא מתייחסת לתפיסה שלהם בציבור הרחב. Heel הוא מושג יותר חמקמק ולכן לברון מגלם אותו בצורה הטובה ביותר.
      .
      אין ספק שביחס לג'ורדן לברון הוא אחד האנשים "הטובים" שה-NBA הוציאה והוא טרם לקהילה שלו יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה. אבל התפיסה שלו בציבור הרחב, כזה שמערער את הנרטיב והאקסיומות שהיינו רגילים אליהן בהחלט הופכת אותו ל"נבל" בעיני רבים מאוהדי הליגה.
      .
      לגבי ההשבתה, שוב זה עניין של תפיסה. גם את ציון שיבח במשך 2 דק שלמות לפני שאמר "אני לא מכיר אותו", אבל רק זה תפס את הכותרות. בעיני הרבה אנשים האמירה שלו על יציעים ריקים היתה פוגענית, במיוחד בהתחשב בזה שרוב האוהדים לא יכולים להרשות לעצמם כרטיס למשחקי הלייקרס…

      1. איצקו

        19 מרץ 2020 16:32:38

        אמנם אני לא מסכים עם התפיסה הזו אבל מבין למה אתה מתכוון
        אני חייב לציין לשבח(לא שאני בעמדה כלשהי לחלק ציונים אבל בכל זאת) את ההסבר שלך תשובה עניינית לגבי לברון ולא סתם הנפצה כלשהי

  6. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    19 מרץ 2020 12:53:27

    אחלה פוסט, תודה רבה שחר.
    .
    בשולי הדברים – בספר שלי דניס ג'ונסון לא היה הרבה יותר טוב מדני איינג'.
    .
    הציטוט של ריילי נפלא.
    .
    המאליס אין דה פאלאס אחד הקטעים הגדולים של הליגה – איזה בלאגן. וברצינות – לא רוצה לחשוב מה קורה לבן אדם מהישוב אם הוא חוטף מכות ממטה-וורלד-פיס. חוויה מפוקפקת.

  7. שחר אלוני

    19 מרץ 2020 12:58:23

    איך לברון קשור לשחקנים שהם "נבלים" או שנואים על ידי שחקנים אחרים?
    הקבוצה שלו מאד אוהבת אותו ונראה גם שהיריבים, הוא זכה במשאלים של השחקן הפופולארי בקרב שחקני הליגה, וגם בקהל זה לא רחוק.
    אז איך זה קשור למציאות לשים אותו ברשימה זו? (ועוד ראשון)
    נראה לי שיצרנו קצת "סרט" או מציאות מדומה בין כמה גולשים באתר כאילו לברון נתפס כמאד שלילי וכד'

    2. עידו גילרי

      19 מרץ 2020 13:10:37

      אתה יכול להתכחש לזה אבל לברון הוא דמות מקטבת. כלומר שהרבה מאד יאהבו אותו והרבה מאד ישנאו אותו. שים לב שהוא לא התייחס בהכרח למה שהשחקנים חושבים עליהם אלא לדעה בציבור.

        1. עידו גילרי

          19 מרץ 2020 13:41:26

          מה אתה רוצה ממני? אני כתבתי את הרשימה? אתה יכול להוסיף את קווין גארנט, רג'י מילר, דריימונד גרין והרשימה ארוכה.

    3. שחר דלאל

      19 מרץ 2020 14:14:18

      עניתי לאיצקו למעלה תגובה קצת יותר מורחבת. אבל אם לקצר: לברון הוא דמות שלילית בקרב רבים מהאוהדים, לא רק פה באתר. הוא מעורר הרבה אנטגוניזם ולא רק בגלל שהוא טוב יותר מכולם, אלא בגלל מעשים שמערערים את הסדר שהכירו.
      אתה ואני יכולים לאהוב אותו, אבל זה לא הסנטימנט של הציבור הרחב.

          1. שחר אלוני

            19 מרץ 2020 22:21:23

            כל אדם מפורסם הוא שנוי במחלוקת במובן שחלק תומכים בו וחלק לא, אפשר להוסיף לרשימה את כל צמרת הליגה שהם מפורסמים, למשל קוואי דוראנט ארווינג לאב הארדן ווסטברוק ועוד ועוד, אבל זו לא רשימה של מפורסמים (שבאופן טבעי הדעות נחלקות לגביהם סטטיסטית) אלא רשימה של "נבלים"

            1. עידו גילרי

              19 מרץ 2020 22:37:41

              חוץ מלאב כל מי שציינת שם באמת נכנס תחת ההגדרה ובין אם אתה אוהב את זה או לא בכל אשימת השנואים ביותר לברון תמיד מסיים גבוה. בדיוק באותה מידה שהוא מסיים לא פחות גבוה ברשימת האהובים.

  8. Ljos

    19 מרץ 2020 13:50:44

    אחלה פוסט.
    הייתי מוסיף את דווייט הווארד שלא מצא מגרש שלא אהב לשרוק לו בוז, את לטרל החונק, ריק בארי שאמא שלו אמרה עליו באוטוביוגרפיה שלו שהוא חמדן ואת דייוויד סטרן שהוא אמנם לא שחקן אבל עדיין מגיע לו בזכות.
    ובקשר למקמהון, לא הוא המציא את החלוקה הדיכוטומית, היא הייתה מאוד נפוצה עוד לפניו ודווקא בעשורים האחרונים מעט נרגעה, אבל הוא בהחלט רכב עליה.

  9. מנחם לס

    19 מרץ 2020 19:03:01

    היה פעם שחקן בסלטיקס, ג'ים לושקטוף שמו. הוא היה 'הרע' במיטבו. שמו בלבד הפחיד שחקני יריב. רד אורבך היה מכניסו להתחיל FIGHTS. היה לו CREW-CUT כמו לסרג'נט מהמרינס ואף אחד לא העז להתעסק אתו. אני ראיתיו פעמיים או בשלושה משחקים. הוא היה יכול להיות בקלות בקבוצת האנשים שהייתה ה-BROAD STREET BULLIES של הפילדלפיה פליירס. אבל הכול פרה-היסטוריה עבורכם ואולי אתם לא יודעים כלל על מה אני מדבר.

  10. jefffoster10

    19 מרץ 2020 19:22:43

    קודם כל- אני יודע שאני אשמח לדעת על ה-broad street bullies של הפילדלפיה פליירס, הקורונה היא זמן טוב לכתבות מהסוג הזה.

    דבר שני- רשימה לא רעה בכלל, למרות שהייתי מכניס את ליימביר ומאהורן לרשימה.
    קורט ראמביס גם עשה דברים יפים בתחום
    שלא נדבר על ברוס בואן
    ומהזווית שלי- היכן חברו של ארטסט ליציע, סטיבן ג'קסון?

    אהבתי מאוד את הבחירות באייברסון ואייזיאה. בשווים אזכור אפשר לשמור מקום לחברו של אייברסון לדראפט, ולשחקנו של תומאס בניקס- סטפון מארבורי.

    תודה רבה על הטור!

  12. חגי "התותח" ניסני

    19 מרץ 2020 20:02:21

    אחלה של פוסט תודה רבה שחר
    .
    הייתי מחלק את הנבלים לכמה קטגוריות
    הקשוחים – סטייל אוקלי שאתה לא רוצה להתעסק איתם והם פשוט מפחידים. אולי גם רודמן
    החודרים מתחת לעור – סטייל למביר – לשם הייתי מכניס נגיד גם את בברלי. הם יעשו הכל בשביל להוציא אותך מהמשחק.
    הד-קייס – כאלו שיכולים פשוט להביא לך מרפק לפרצוף רק כי לא באת להם בטוב בעין.
    המגעילים – שחקנים שנהנים להשפיל את היריב או גם את חברי הקבוצה שלהם סטייל אייברסון, אייזאה, לברון ואולי מייקל

    1. שחר אלוני

      19 מרץ 2020 22:23:39

      מתי בדיוק לברון נהנה להשפיל את היריב או את חברי הקבוצה שלו?
      גם מייקל לא נהנה מזה אלא אולי מלהוכיח עליונות, לא זוכר שהוא השפיל בכוונה אנשים

      1. חגי "התותח" ניסני

        20 מרץ 2020 07:02:34

        דיוויד בלאט יחלוק עליך. גם ג'ייסון טרי. גם סטף שהוא ליטרלי כמעט הוריד לו את המכנסיים רק כי הווריוס בפועל עלו ל3-1 ב2016 וסטף תפר אותו באותו משחק. הרעל בתקשורת שהוא בא ואומר שצריך עוד רכז מול המצלמות. אני מניח שתגיד שזה נצרך ושכולם עושים את זה וש.. וש.. אבל שחר זו עצימת עיניים והאדרה כוזבת כי לכוכב שלך יש הרבה שיט בפנים.

  13. The Pro

    19 מרץ 2020 20:57:26

    אולי עדיף שתחזרו לפוטבול
    הדירוג הזה לא משקף כלום וגם אין בו שום הגיון ספורטיבי.
    –
    נתחיל מלברון ג'יימס השחקן הכי טוב ברשימה הוא גם ממש לא שנוא והיה אהוב בכל עיר ששיחק.
    מעבר לכך שהוא מוביל את הליגה באהדה ומכירת מרצ'נדייז הוא גם חבר של רוב השחקנים בליגה בגלל האופי שלו.

  14. The Pro

    19 מרץ 2020 21:00:56

    -איזיאה תומאס אחד השחקנים הגדולים ששיחקו את המשחק.
    זה נכון שהוא שיחק בקבוצה ששיחקה כדורסל קשוח אבל הוא היה היהלום של הקבוצה הזאת.
    –
    בלעדיו אין שום בד בויז.גם ככישרון הוא היה הכי קרוב לג'ורדן בזמנו שגם עשה עליו חרם כמו איש קטן.
    רק פציעות מנעו ממנו להשיג יותר מבחינת תארים ויציבות.

  16. טיפשווילי

    20 מרץ 2020 05:15:52

    בטח לברון ג'יימס. נבל מנוול. לא נשכח לו את האונס בקולורדו. פחחחח.
    סה"כ בחירה עלובה שמגלה עוד הייטר, שבטוח שכדי לקבל פה צ'פחות מהחבר'ה, צריך להחתים את כרטיס השינאה לג'יימס, לא משנה באיזה תירוץ. מקורי! משכנע! מפתיע!
    אבל צ'פחות מביאות קורונה. לברונה. לקום בבוקר ולגלות שגם הדם שלך מורעל, במקום ליהנות מכדורסלן אדיר במיטבו, וגם אישיות משכמה ומעלה-ומעלה (לא כמו קובי, אבל אונס אחד גדול וטבעת קטנה לאישה, וגם הוא יגיע).
    דלאל, תסתפק בפוטבול. שם אתה לפחות מנסה להיות מקצועי, ולא להישמע כמו מתבגר הורמונלי שבטח עוד בוכה על בלאט וסטףףףףף.

    1. חגי "התותח" ניסני

      20 מרץ 2020 06:19:16

      מה שלומך איש נחמד? נעים לגלות אותנו? כמה זמן הצלחת להתאפק הפעם? חזרת בכדי לספר סיפורים דמיוניים על אבא עשיר עם תקרה של ג'ופרי בראת'יון רק בלי שלאף אחד אכפת? אתה בעצם מכור? השב אל קיאו?

  17. הציפור הנדירה

    20 מרץ 2020 11:15:43

    חסרים נבלים גדולים הרבה יותר מלברון ועוד כמה כמו מהורן, ליימביר, לושקטוף, בואן, הורי, גארנט.
    לגבי הורי, די בעבירה המחפירה שלו על נאש שבאה והצליחה לעצור את המומנטום של פיניקס וגררה גם הרחקה של אמארה ועוד שחקן חשוב בגלל העבירה הלא לגיטימית הזו, כדי להופעות לנהל מן המניין.

  18. הציפור הנדירה

    20 מרץ 2020 11:19:34

    *לנבל מן המניין.

    בכל מקרה מי שפוצע שחקנים בכוונה כדי לפוצעם הוא נבל מנוול וחלאה אנטי ספורטיבית ואין לא מקום על המגרש?!!!

  19. Ljos

    21 מרץ 2020 02:27:09

    אני מסכים עם המגיבים פה. בושה לקרוא ללברון נבל.
    שמעתם למשל על הכלב ההוא שג'ורדן נשך למוות בחגיגות הזכייה של האליפות השלישית? לברון הצעיר אימץ לחיקו את הכלב, החיה אותו וגידל אותו. היום אותו כלב מוביל את המחקר העולמי בניסיון למצוא תרופה לקורונה. סיפור אמיתי.
    איך אפשר לקרוא לבחור הזה נבל?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט