ארון גורדון לא נישדד: כמה זמן יש לדאנקיסט לעשות את השטיק שלו? / מנחם לס

כתבתי על כך לפחות עשר פעמים בקריירה הכתיבה שלי, וכמובן פרק שלם בספרי 'חיצים ובונבונים' על השהייה באוויר של ד"ר ג'יי, וההליכה באוויר של מייקל ג'ורדן.

לא אעתיק סיפור שלם מהתיבה – אתם בוודאי כבר מקיאים מהם, אבל אכניס קטע קטן אחד שניכתב פעם כדי שאנשים ייזכרו כמה קשים ובלתי יאומנים הם הדאנקים שאנחנו רואים, ולפעמים אפילו מזלזלים בהם. יום ראשון הוא יום חופש עד המשחק אז אולי זה הזמן להכניס קטע שכתבתי פעם.

היה אמש (והיום) ויכוח על ארון גורדון ש'נישדד'. אחד המעריצים הגדולים שלו הוא שימון שהקפיצה הגדולה ביותר שעשה בחייו היה לקפוץ מעל מכסה של בור שופכין באיזה רחוב בירושלים. לי ישנה עדיין מין 'תחושה' של "מעוף" כאלוף 'אות הספורט' בקפיצה לגובה מחוז הצפון של בתי הספר העממיים עם קפיצה של 1.67 מ'.

זה לא רק שימון. זה ממומחי הכדורסל הגדולים של ארה"ב עם כותרות כאלה:

Watch: Aaron Gordon dunked over Tacko Fall and got completely robbed

זאת שטות. לקפוץ מעל טאקו זה שואו. זה לא פיזיקה. בדאנק מה שחשוב הוא מה אתה מסוגל לעשות בזמן מוגבל, ומה שעשו ג'ונס וגורדון היה מבצע די דומה כשלג'ונס יש הרבה פחות זמן מאשר לגורדון כי הוא קפץ למעשה רוחק-גובה בעוד שגורדון קפץ בעיקר גובה, והיה לו הרבה יותר זמן לבצע את מעבר הכדור בין הרגליים והדאנק.

נחזור לזה.

הקפיצה בה זכיתי באליפות נשארה טרייה במוחי והרגשתי עד היום. אני זוכר את הניתור אחרי 12 צעדים כפי שלימד אותי המורה שלי שלום חרמון ז"ל. "12 צעדים בזווית של 45 מעלות". אני העדפתי להתחיל מהאמצע ואז לזוז הצידה לפני 'המספרת האמריקאית' ('קפיצת 'מספריים עם סיבוב; זה היה כמובן כמה שנים טובות לפני שדיק פולסברי שינה את כל טכניקת הקפיצה בה משתמשים עד היום).

לי הקפיצה נשארה במוח 68 שנה והיא תישאר עד יום מותי. העברתי אותי במוחי תנועה אחרי תנועה אלפי פעמים. הניתור, רגל שמאל ראשונה ואח"כ סיבוב הגוף כדי שרגל ימין תעבור ראשונה. הרמת החזה שלא ייגע בחוט (אז היה "חבל דק" ולא רף בבתי הספר. רעידה קלה בחבל – נפסלת. היום אפשר לפוצץ את הרף אבל כל זמן שהוא לא נופל אז 'עברת'!), והנחיתה. סיפור מהאגדות.

כמה שנים אחרי כשלמדתי את נוסחת הזמן בו חפץ ללא מנוע או כנפיים נשאר באוויר שהיא השורש המרובע של פעמיים הגובה אליו אתה מגיע במטרים חלקי (m/s2) 9.8 (שהיא תאוצת משיכת כח האדמה בגובה הים) – והחישוב צריך לקחת בחשבון לא את ה-1.67 אליו הגעת אלא את הגובה 1.67 מ' ממרכז הכובד שלך בניתור ועד היכן היה מרכז הכובד שלך בשעה שרגליך נגעו בחול בנחיתה – בקיצור חישוב מסובך שהרבה יותר קל לעשותו עם שעון סטופר מהרגע שניתרת עד הרגע שנחתת.

התוצאה שאקבל? אני מעריך 0.45 שנייה.

כאן עלי לציין שהדאנק שעשה ג'ונס בריצה לאורך הפארקט בה הצליח להעביר כדור בין רגליו לדאנק היא קשה הרבה יותר מהניתור הכמעט ישר לגובה של ארון גורדון מעל השחקן הגבוה ביותר ב-NBA שגובהו 2.28 מ' (אפילו שראשו היה מכופך קמעה) כי הגובה אליו הגיע ג'ונס היה הרבה פחות מהגובה אליו הגיע גורדון, וכך היה לו הרבה פחות זמן שהייה באוויר לעשות מה שעשה.

אחרי שב-1988 הייתי בשיקגו סטדיום באליפות הדאנק בה 'נישדד' דומיניק ווילקינס (הוא כלל לא נישדד. הדאנק של מייקל מקו הפאול היה הרבה יותר קשה כי, שוב, הוא הגיע לגובה נחות מוילקינס והיה לו פחות זמן שהייה באוויר למרות שהוא נראה 'הולך באוויר') ומייקל זכה, כתבתי למגזין "7-ימים" של עתון ידיעות אחרונות:

בין השאר:

צעד ארוך, כפיפת ברכיים, יישורן המהיר, תוך כדי השקעת כח אדירה – יחסית לרגליים כה צנומות. עתה באה ההמראה. הוא עולה ועולה ועולה. ועולה יותר. שניים מהמגינים גבוהים ממנו ב-10 ס"מ, וכשהם עולים איתו, הם מגיעים כמעט לקצה גבול קשת המעוף יחד איתו.

אבל כאן קורה משהו מוזר: הם מתחילים בנחיתה בזמן שהוא ממשיך לעוף. רק עם ד"ר ג´יי ראיתי דבר כזה. לפתע נידמה לך שהוא מקבל תאוצה מחודשת. עכשיו הוא נעצר לרגע בתקרת האולם, מוציא סנדוויץ´, נוגס, ואז מסתכל סביבו לראות אם כל חבריו מסאות´ שיקגו הגיעו למשחק. כשהוא נוכח לדעת שכולם שם, הוא מכופף מרפקו, ואז מיישרו, ובכוח אדיר מכניס DUNK מרטיט לרשת. עכשיו הוא יכול סוף סוף להתפנות לנחיתה, אחרי מה שנראה כמו חמש דקות קוסמיות באוויר.

איש עדיין לא ראה את מייקל ג´ורדן מהלך על מים או אוויר, אם כי כל עכבר כדורסל בדרום שיקגו ייתן לך 5 ל-1 שהוא מסוגל לעשות זאת ללא כל קושי, אם רק יתחשק לו, כמובן. אך עשרות, אלפים, ואף מיליונים ברחבי העולם ישבעו לך שהם ראו אותו מהלך באוויר. הם ישימו ידם על התנ"ך וישבעו בכל בית משפט שיצור מהלך על שתיים זה, אכן מסוגל להלך באוויר. כי זאת יש לדעת: הפנומן הזה, הנקרא מייקל ג´ורדן, הופך לנגד עינינו בהתמדה ובמהירות לאגדת כדורסל שלא הייתה, אין, ומי יודע אם אי-פעם נזכה לראות כדוגמתה.

עכשיו הכדור שוב בידו. הוא נע לעבר פקעת שחקנים היודעת ש´אייר ג´ורדן´ עומד להמריא שוב. הוא משקיע כח מתפרץ עצום – ויש המראה. פעם נוספת כל השומרים שלו כבר צונחים, אך ג´ורדן נשאר שם, ליד התקרה. עכשיו ניוטון וקופרניקוס עצבניים, מוציאים מהקבר את הסרגלים והמחוגות, ומתחילים לבדוק את נוסחאותיהם.

המורה שלי בכיתה ג', קווינט, קורא עכשיו מילים אלו והוא מחפש אותי. הוא רוצה שוב לתפוס אותי באוזני, להרימני כמטר מהרצפה, ואז, כשאני תלוי בין שמיים לארץ הוא שוב ישאל:" או.קיי. מנחם, כמה זמן ייקח לך לנחות?". אחרי שלא אדע את התשובה – כמו תמיד – הוא ישחרר את אזני ויאמר: "הזמן בו תגיע לרצפה הוא השורש המרובע של הגובה חלקי ( m/s2 ) 9.81 (שהיא תאוצת משיכת כח האדמה, מ.ל.). כאן זה לא "פעמיים הגובה" כי ישנה רק ירידה מהמקון שקווינט הוריד אותי. העלייה לא נחשבת, כמו בדאנק. המשתנה היחיד בזמן הנחיתה הוא הגובה, ולא משנה אם זה ג´ורדן או אידיוט כמוך". או.קיי קווינט, מורה שלי, אז מדוע הוא שוהה באוויר בזמן שכולם נוחתים? מה הופך את האיש הזה למלאך מעופף? כמספר האנשים שאתה שואל כך מגוון התשובות וההסברים.

קולונל דוגלאס קילפטריק, ראש המחלקה להנדסת החלל של אקדמיית חיל האוויר, מסביר במילים אלו:" ג´ורדן מתגבר על משיכת האדמה ע"י שימוש בכח שרירי במישור האנכי ובכך יוצר קשת טיסה נמוכה".

"תשובה נהדרת, סגן אלוף, אך מה זה אומר לאדם הפשוט?"

"זה אומר שהוא אדיר, אף על-פי שאני בעצמי לא כל כך מבין מה אמרתי זה עתה", מפטיר הקולונל.

"מרכז הכובד שלו עונה לכל חוקי האירונאוטיקה כמו כל חפץ אחר והוא עולה ויורד בקשת פראבולה, כמו כל אחד מאיתנו. אך לו יש גם ´שהייה´ כי הוא מרים את ידיו עם הכדור בזמן שמרכז הכובד שלו יורד. במילים אחרות, הוא מצליח טוב יותר מכל אחד לעשות תנועות גוף מסביב הפראבולה של מעוף מרכז כובדו". כך מנסה עכשיו את כוחו בהסבר התופעה ד"ר לינקולן פורד, מהנדס/פיזיולוג מביה"ס לרפואה של אוניברסיטת שיקגו.

-"האם זאת התשובה המלאה , ד"ר?"

"אולי, אך אינני בטוח", הוא עונה. "מה שכן בטוח, זה שהוא עושה משהו שעובד".

אך את התשובה הטובה מכולם מספק פרופסור דרל ניומברג, ממחלקת הפיזיקה של אוניברסיטת מישיגן: "מה כל הטרראם? שדים, רוחות, ומלאכים, ואפילו ציפורים ומטוסים, עושים את מה שג´ורדן עושה כל הזמן".

אני לא בטוח אם מייקל או ד"ר ג'יי ניתרו גבוה יותר או פחות מג'ונס וגורדון אמש. הייתי אומר שהניתור הוא בהפרש אינטש אחד מקסימום לכאן או לכאן. היתרון של מייקל וד"ר ג'יי היו כפות ידיים גדולות בהרבה מהרגיל עם אצבעות ארוכות העוטפות את הכדור כאילו היה אשכולית.

כל הדבר הנקרא "שהייה באוויר" – HANG TIME – הוא אילוזיה. כי הוא הזמן מאז שרגליו עוזבות את הפארקט עד שהן נוחתות, כשהנתון הפיזי היחיד הוא הגובה אליו מגיע מרכז הכובד של הגוף, ואז רק כיפופי ברכיים וכאלה יכולים להוסיף 5 מאיות שנייה או עשר מאיות לשהייה. אלא, כמובן, אם יש להם כנפיים בלתי נראות.

באחד מהמגזינים בפיזיקה פורסם פעם שמדדו את ה-HANG TIME של ג'ורדן מהנתיתור על נגיעת גרליו בנחיתה כ-0.92 שניות. אם זה נכון, אז אני בטוח שדהוא ניתר בברכיים די כפופות, ונחת בברכיים כפופות כדי להאריך את השהייה של מרכז הכובד שלו. ייתכן, אבל זה לא נעשה כנראה בדאנק אלא במין 'קפיצה מהמקום ונחיתה בברכיים כפופות כמה שיותר'.

**

(אוכל סנדוויץ'? אילוזיה של מנחם כשכתב לנו לפני שהיתה טלוויזיה ויכולנו לשפוט בעצמנו)

אבל לא עשיתי זאת כדי 'לשקר'. זאת היתה ההרגשה שלי כשראיתי סרטונים כאלה בהילוך איטי. היי, הוא כולו היה באוויר פחות משנייה מזורגגת אחת!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. כיף לקרוא מנחם
    וגורדון בהחלט נשדד…בטח כשהוא בכלל לא הכין דאנקים להארכה ושלף את טאקו משום מקום..הדאנקים של ג'ונס היו בחלקם טובים ובחלקם מצוינים אבל עדיין דומים אחד לשני…
    הדאנק של גורדון מהאסיסט של פולץ הוא הכי טוב שהיה היום ואחד הטובים לדעתי שהיו…
    אם השופטים לא היו מסריחים את הציונים ונותנים 10 על כל דאנק מחורטט(במיוחד של הווארד והראשון של קונטן) אז הוא היה זוכה בקלות…
    היה צריך לזכות פעמיים ונשדד. אחד המטביעים הכי טובים שהיו אי פעם בתחרות ההטבעות השאר ללא גביע

    1. ג'ונס ג'וניור יכול לקפוץ מעל פול בדיוק כמו גורדון.
      בסך הכל נגמרו לו הרעיונות אז הוא רצה להטביע מהעונשין ופיספס קצת.

  2. תודה מנחם
    תענוג
    מזכיר לי אגדות, ציזבאטים קפיצה או חתיכה של גולשי רוח …
    כמו: טסתי בים והסנפיר חתך במדוזות….סנפיר שנתקע במדוזה לא חותך אותה לשתיים!
    או, קפצתי על הגל ושהיתי באוויר 5 שניות לפחות….. אין דבר כזה!

  3. ההטבעה על טאקו הייתה שואו יפה כמו הגלימה של הווארד אבל זה היה פחות מרשים פיזית ואתלטית מהיכולת של ג'ונס.
    החוסר מקצועיות של השיפוט באה לידי ביטוי בציונים של דוויט הווארד שעם השנים איבד את היכולת שהייתה לו.
    זה ממש לא אותו שחקן אתלטי שהצליח להוביל את אורלנדו לגמר הנבא.

    חבל מאוד שלברון לא הספיק להשתתף בתחרות כשהיה בשיא מבחינה אתלטית בשנים הראשונות שלו בליגה.
    התחרות הזאת כבר פחות יוקרתית ממה שהייתה בשנות ה90.

  4. מנחם אתה רפה הבנה.גונס אפילו פספס את קו עונשין מרוב שהוא פיסיקאי. אהרון גורדון יכול לקפוץ גם יותר רחוק ממנו וגם יותר גבוה. אם גונס כזה גבר למה הוא לא הטביע עם צעד מאחורי העונשין? מה אין כאלו שיכולים להטביע קצת מאחורי העונשין?
    הבן אדם עבר מעל 2.14 אם לא מחשיבים את הראש של טאקו. אין שחקן בליגה שמצליח לעשות את זה. לעומת זאת את ההטבעה של גונס 95 אחוז משחקני הליגה עושים עם כיסוי עיניים. אפילו קרוסו נראה לי מצליח

    1. הוא לא התכוון לנתר מהקו. מה שהוא עשה בדאנק הזה אי אפשר – אין דרך בעולם שאנוש יכול לעשות מה שהוא עשה – עם ניתור מהקו. הוא חייב היה ליצור לעצמו יותר גובה כדי שישיה עוד עשירית שנייה או שתיים באוויר. אבל אני לא יכול ללמד אותך אוירונאוטיקה כאן בתגובות

  5. התחרות דאנק הזאתי הרסה את כל העתיד של התחרות

    גו מוראט כבר לא ישתתף בטח גם לא זיון וכל כוכב בליגה אומר שגורדון היה צריך לנצח , כי הוא בירור היה יותר טוב ושחקני הליגה יודעים בוודאות הכי טוב , מספיק לראות את התגובה של יאניס שנייה אחרי הדאנק והציון שהוא קיבל לדעת שכל בן אדם עם עיניים יחשוב שגורדון ניצח

  6. וואלה מנחם לא הבנתי מה הפואנטה. ג'ונס קפץ פחות גבוה אז מגיע לו פרס? לדעתי להגיע יותר גבוה ויותר מהר לטבעת זה יותר מרשים.

  7. גונס היה ממש נחמד, תנועות יפות והכל, אבל הוא לא מתקרב למושלמות של גורדון.
    התחושה של כולם שזאת גניבה אינה סתמית. גורדון לאורך כל הדרך היה טוב יותר. ואפילו בפער.

  8. בשבת ישבתי על הפוף במנוחת הצהריים וקראתי את הפסקה הזאת בדיוק בספר "עונת החלומות" וכל כך נהנתי שקראתי את הפסקה הזאת 3-4 פעמים כדי ליהנות מהכתוב.
    לדעתי אין כאן עניין של נשדד או לא נשדד, גונס נתן הטבעות מרהיבות וגורדון נתן הטבעות מרהיבות ולשניהם היה מגיע את הזכייה ( אגב, יש קונספירציה שוייד מכר את התחרות). וחבל שתחרות כל כך טובה ומרתקת נהפכה למפח נפש מצד השחקנים ומצד האוהדים.

  9. הבעיה היא לא בדאנק האחרון, אלא בכל הדאנקים שלפני שגורדון היה בהם הרבה יותר טוב. בכל מקרה, ניתוח יפה דוק

  10. גורדון עשה תחרות כמעט מושלמת. נכון שהדאנק האחרון היה מעפן לגמרי בלי שום יופי, אבל לפניו כל הטבעה הייתה יופי צרוף.
    מצד שני, הדאנק האחרון של ג'ונס היה יפהפה, וגם אלה לפניו.
    ג' ונס אלוף ראוי, אבל מבאס בשביל גורדון

  11. תודה רבה על ההסבר מנחם.
    אני חושב שלאורך כל התחרות הדאנקים של ג'ונס היו טובים ויפים יותר, אבל הדאנק האחרון של כל אחד מהם היה החלש ביותר של שניהם, והייתה צריכה להגיע לשופטים הודעה מהועד המנהל של האירוע שאין דבר כזה הארכה שניה אלה החלטה בהארכה הראשונה, כי בשובר השיוויון השני כבר אין אנרגיה ואין רעיונות וחבל שכך זה נגמר בהחלטה מפוקפקת של השופטים.
    אבל אם בוחנים את כל הדאנקים, אני חושב שג'ונס אלוף ראוי, וקצת חבל לי על גורדון שנתן אחלה תחרות.

  12. תודה דוק. קודם כל כמו שאמרו – הסיפורים שלך מהתיבה לעולם לא יימאסו.
    אני לא חובב גדול של כל התחרויות האלה, כמו כל דבר שהתוצאה שלו מוכרע בציונים של שופטים. אבל אם רוצים הוגנות כאן, אזי צריך לשכלל את שיטת הדירוג כך שתהיה שונות גבוהה יותר בין הציונים. עשו את זה בהתעמלות קרקע ובהחלקה על הקרח, וזה פתר את הבעיות המובנות שהיו שם. קשה לי להאמין שזה מה שיקרה כאן, כי מדובר בשואו, אבל זה מה שצריך לקרות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט