כל הכוכבים כולם ביום המדיה –  אולסטאר יום שבת/ גיא א

כל הכוכבים כולם ביום המדיה – אולסטאר יום שבת/ גיא א

קצת מרגיש כמו טירונות. יום שבת בבוקר. יום יפה. באמת. האגם קפא לגמרי, השמיים כחולים כחולים והשמש כתומה ונעימה (במונחי שיקגו בפבואר). מחר לפנות בוקר שעון ישראל יערך משחק האולסטאר. למשחק יעלו טים יאניס וטים לברון אבל לפני מחר היום הולך להתרחש יום המדיה המסורתי. 

הפורמט הוא אותו פורמט כמו אתמול רק עם כמה שינויים מהותיים:

  • יש קהל. אנשים שילמו כסף טוב לראות שחקנים מתראיינים ואז עושים אימון של רבע שעה. אני לא יודע אם זו הפעם הראשונה שמוכרים כרטיסים אבל יש תחושה שהליגה לקחה את המסחור של האירוע לרמה חדשה
  • כמות המדיה שילשה את עצמה. אולי קצת יותר מזה
ככה זה נראה לפני
שימון לב למגוון החולצות

תורים ארוכים בחוץ גם אחרי פתיחת הארוע ונראה שהאולם שבחרו לא ערוך לארועים בסדר הגודל הזה. טים יאניס נכנסים ולפי התפלגות אפשר לקבוע שמבחינת עניין תקשורתי מדובר במפלצת תלת ראשית. יאניס נכנס ראשון. חייכן ומתוק כרגיל ומיד נבלע בתוך ים של עיתונאים.

 עוד אני מנסה לחשב איך אני מגיע ליאניס ופתאום נשמעות שאגות מהקהל, אני מפנה את הראש ומולי ניצב מחייך במלוא אונו, קצת רזה משהיה, ג׳ימי באטלר. שחקן פרנצ׳ייז, הצד הטוב של הטרייד וגיבור מקומי. לשיקגו הוא חוזר כסופרסטאר סף (לא סופרסאטר אבל לא רחוק) ונראה שהוא נהנה מכל רגע. 

אני מאזין לג׳ימי קצת, הוא מודה שהוא שמח לחזור ושבמובן מסוים שיקגו זה הבית בשבילו. מאחורי מצטופפים אנשי הפי אר של הבולס בחיוך גדול. אני מחליט לחתוך כדי לחפש שוב את יאניס אבל כשאני עובר ליד השולחן הדי ריק של דונובון מיטשל אני נעצר. ועד סוף סבב הראיונות אני לא עוזב. 

מאנטש

קראתי בכמה מקומות שמיטשל הוא מאנטש אמיתי אבל לשמוע אותו זה חוויה אחרת. בן עשרים ושלוש, חכם ובוגר, ומשדר תחרותיות ומצוינות (שעליהם הוא דיבר לא מעט בראיון) אבל באופן לא מצ׳ואיסטי. הוא דיבר בכנות על כך כשהוא גדל בריאנט לא היה המודל שלו שרק כשהוא הגיע לליגה הוא למד להעריך את הבנאדם. הוא מדבר על מקומו בעולם כשחקן כדורסל וכאישיות מפורסמת ובניגוד לקלישאות הרגילות ששומעים מספורטאים עושה רושם שהוא באמת מאמין בצורה עמוקה בהזדמנות שניתנה לו לחולל טוב. מה אני יכול להגיד, טיפוס חיובי מאד שיכול להיות שיגיע יותר רחוק ממה שאנחנו חושבים. מן קראש.

הבחור שמשחק ב״המשרד״

טים יאניס עוזבים את האולם ובמקומם נכנס בולען עם כוח משיכה משלו בשם לברון ג׳יימס. לא יודע כמה פעמים ראיתי את לברון ועדיין אני כל פעם נכנס לקצת להלם שאני רואה מה קורה סביבו. מכיוון שחלקנו אנשים ויזואלים שמבינים רק תמונות קבלו המחשה:

רגע הכניסה של לברון

ולהשוואה, קוואי לאונרד, אלוף, אם וי פי פיינל, וכו…:

חמישה עיתונאים ואני. ועדיין קיבלנו מלמולים.
חתיכת טיפוס

בינתיים ביציע העיתונאים בלאגן גדול, אין מספיק שמירה ופשוטי העם מהקומות העליונות פלשו למושבי העיתונאים. סף העצבנות של העיתונאים עולה ושניים מתנדבים לעלות ולגרש. בינתיים לברון עדיין מדבר ואני שם לב שהוא הרבה יותר נינוח ונחמד מבדרך כלל. אולי זה האול סטאר, אולי זה הגיל מי יודע.

טים לברון עוזבים את המגרש ומתחילים להכין את הארוע ל״אימון״. למגרש נכנסים כל מיני טיפוסים מקפצים, ומתחיל מעין טקס הצגת שחקנים.

ואז אני רואה את פט ריילי. עכשיו, אני יודע שכדורסל בסופו של דבר הוא בסך הכל ענף בידור אז בד״כ אבק הכוכבים הזה מתפזר די מהר עבורי. אבל לא כשזה מגיע לפט ריילי, אני מהמיושנים האלה שעדיין חושבים שמאמן טוב יכול לעשות הבדל לא פחות מעוד אול סטאר ואת פט ריילי הייתי שם על הראשמור של המאמנים הללו. אגב הוא נראה מעולה לגילו.

וזהו, מתחיל האימון אם אפשר לקרוא לזה ככה. לוקה וסבוניס נראים קצת מנותקים. לוקה מפגין פחות מהקולנס שראינו אתמול, אולי זה רק עייפות אבל נראה מחר עד כמה כל ההמולה באמת השפיעה עליו. השחקנים מתחממים קצת ןמיד פותחים בתחרות חיובים לקול תשואות הקהל. באמת שאין הרבה מה לספר על זה. לעומת על תחרות הדאנקים שממנה חזרתי יש גם יש על מה לספר ועל זה לפני האול סטאר.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. מה שאתה עושה מצויין, גיא, הרבה יותר טוב ממני או כל אחד אחר שעד עתה כיסה את האול סטאר הוא להעביר לאלה שלא היו שם קצת מהאווירה המטרםת של האול סטאר כשנדמה שכל העולם נמצא שם. התמונות מדברות עבור עצמן!

  2. תודה גיא העברת טוב את החוויה.
    .
    מיצ'ל – אני לא זוכר אותו מקבל טכנית והוא תחרותי בטירוף. אחלה מודל לחיקוי.

  3. גיא תודה רבה. אין ספק שהסיקור הרבה יותר מענין מהמשחקים והתחרויות עצמן. היה איזה חיוך / צחוק / הבעת רגשות רוביטית של הסייבורג או שטובי מהנדסי התוכנה שעובדים אצל באלמר עוד עובדים על האלגוריתם הזה???

  4. איזה כיף לקרוא את הסיקורים שלך גיא.
    אני אחרי מבחן בתנ"ך ואני יושב וקורא את כל מה שכתבת שעדיין לא הספקתי לקרוא ואני רוצה עוד.
    לראות את כל השחקנים האלה מקרוב, לשמוע המולה ולחוות מקרוב. הרגשתי שהכנסת אותי לתוך המגרש והסתובבתי איתך עם מצלמה ליד השחקנים.
    בעיני באטלר הוא הדמות המעניינת ביותר בחזרתו ליונטייד סנטר על קבוצה לא האמינה בו ולא רצתה אותו.
    תודה רבה! עשית לי את היום!

  5. נהדר גיא.
    זה מה שיש לומר על הבזיון אמש בתחרות ההטבעות:

    .
    מה שעשו שם לגורדון היה מעציב ביותר ולפחות לי גרם להרגיש בוז אדיר למערכת שם.
    ומי שחושב שאני מגזים – לא ראה את התחרות כולה…
    נכון שג'ונס היה נהדר, אבל רבאק: גורדון קיבל 50 על כל הטבעה עד להטבעה האחרונה על טאקו, ולא היה ספק לכל מי שראה את התחרות שהוא יקבל עליה 50 גם.
    השופטים, להערכתי, בהחלטה משותפת לפני ההטבעה, חילקו את הציון כךך שמי שנתן 9 לג'ונס בהטבעה הקודמת (קיבל 48) ייתן לגורדון 10 ומי שנתן לג'ונס 10 ייתן לגורדון 9, מה שהוביל לציון 47 הלא ייאמן הזה
    זה גבל בזילות וביזוי המושג 'ספורט' והיחיד שלא שיתף פעולה עם הפוליטיקלי קורקט האמריקאי הדוחה ('ההצגה חייבת להמשך והעיקר הfun) היה לא אחר מקני סמית' (החבר החדש בהיכל התהילה) שתקף בצורה ישירה ולא מבודחת מעמדת הפרשן (לא דבר מקובל באירוע כזה) את מה שהשופטים עשו.
    טעם של איכס ומעבר לזה.

    1. אחח כמה שאתה אוהב להשתמש ב-זילות,ביזוי או ביזיון…כולה תחרות הטבעות. לא משהו אם חוקים ברורים. מי ישמע גם מי השופטים ואיזה אינטרס יש להם. אולי דוויין ווייד שרוצה לצ'פר את ג'ונס.
      אגב לאיזה היכל תהילה בדיוק קני סמית' התקבל?

            1. נו ברור שהוא מתוסכל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט