המינוי של סוכן השחקנים, ליאון רוז, לנשיא פעילות הכדורסל של הניקס מסמן שינוי נוסף בפרדיגמה של הליגה. עוד תנודה שאפשר לשחזר לאחור עד למסיבת עיתונאים אחת ב-2010.

ג'יימס דולן מינה השבוע את סוכן העל, ליאון רוז, לתפקיד של נשיא הבסקטבול אופריישנס של הקבוצה. רוז ייצג בעבר את כרמלו אנת'וני ולאחרונה גם את קארל אנת'וני טאונס ודווין בוקר. וגם בשלב מסויים לברון ג'יימס אחד. יש כאן שלושה סטוריליינים המיוצגים דרך השחקנים הללו. בואו נתחיל מטאונס ובוקר.

קארל אנת'וני טאונס ודווין בוקר
שני הכוכבים הצעירים, שהם גם במקרה חברים טובים, הגיעו לליגה בדראפט של 2015, וחתמו לפני שנה וחצי על חוזה המקסימום לרוקיז, עד עונת 23/24. נצהיר כבר עכשיו כדי שלא יהיה לכם ספק: בעת תהליך הבחירה ברוז, עברה לג'יימס דולן המחשבה הזו: ליאון רוז נותן לי את הסיכוי הכי טוב להנחית את צמד הסטארים בניקס בעוד כמה שנים.

האמת? זה לא קשה להבין אותו. כשדולן נושא מבטו למה שמתחולל בלוס אנג'לס, הוא רואה את ההייפ שמתחיל להיווצר סביב הקליפרס, מועדון שבינו ובין הניקס יש הרבה קווים מקבילים.

נניח:
שוק גדול – V
עיר שמושכת כוכבים – V
בדיחה של הליגה למשך שנים רבות – VVV

אז כשהקליפרס הנחיתו בקיץ את קוואי לנארד ופול ג'ורג', הם הפכו בין לילה למועמדת לתואר. נכון, הקליפס הכינו את הקרקע למהלך הזה הרבה שנים, אבל התקרה של המועדון קפצה בשנייה. או הוסרה לחלוטין.

וזה לא רק נותן תקווה לניקס, זה גם נותן להם תכנית פעולה.

עכשיו, אם אדון דולן יואיל בטובו להביט לצד השני של העיר, הוא ייראה את רוב פלינקה, סוכן שחקנים שהפך ל-GM, אשר הנחית גם הוא שני סופרסטארים בדרך לסטאטוס קונטנדריות ברור. וקצת צפונה משם, סוכן השחקנים לשעבר בוב מאיירס, סוגר חצי עשור די מוצלח של הווריורס במפרץ. אז האם סוכנים הם המנהלים האולטימטיביים החדשים? רק רגע.

יש עוד דוגמאות:
ג'ייסון לוויין היה הסוכן שהשיג ללואל דנג 80 מיליון דולר (ופחות ליותם הלפרין שייצג) והפך להיות העוזר GM של הקינגס ואז CEO בממפיס בתקופה מאוד מנצחת של המועדון בין 2012-2014.

לון בובי, שייצג את טים דאנקן, גרנט היל, וריי אלן, ניהל את הבסקטבול אופריישנס של הקבוצה בין 2010 ל-2016. אתם תעשו את החישובים, כי תמיד אפשר לסמוך על פיניקס בשביל הדוגמאות הרעות.

בסופו של יום, לסוכנים יש כמה יתרונות מובנים וכמה חסרונות פוטנציאליים. מצד אחד הם מכירים טוב את מבנה השכר ואת סוגי החוזים, ובקיאים מאוד באינטרסים של "הצד השני" (כשהם היו שם). מצד שני, זה לא מבטיח שיהיו מנהלים טובים של ארגון גדול. בסוף, התחושה היא שאנחנו חוזרים ליתרון הגדול – מערכות היחסים. וזה מוביל אותנו לסטוריליין השני.

לברון ג'יימס
כדי לא להיות המאמר המיליון (למרות שזה יהיה מגניב ממש) שמדבר על ההחלטה של לברון ג'יימס לקחת איתו חברים וכשרונות ולחתום במיאמי – אנחנו נעשה את זה קצר. "ההחלטה 2010" סימנה נקודת מפתח בעידן העצמת השחקנים שהובילה בסוף ליותר דרישות טריידים וחוזים קצרים וקוואי ודייויס וכן הלאה. אז איך זה משפיע עלינו? ובכן, בהיבט אחד, החבירה של לברון לווייד ובוש זה בדיוק מה שדולן חולם כשהוא מדמיין את טאונס ובוקר במדים של הניקס ב-2024/25 (ובמידה מסויימת גם קוואי וג'ורג' רק עם תוספת של טרייד). בהיבט נוסף, זו בדיוק תגובת הנגד של הליגה לחוזים הקצרים ודרישות הטריידים. הליגה למעשה אומרת: אם השחקנים יבקשו לעבור כל הזמן, בואו נביא את האנשים שיודעים להנחית אותם. בין אם על ידי מערכות יחסים קיימות או כישורי מכירה מחודדים. ליאון רוז מייצג עבור דולן את איש המכירות החלקלק, ורק נותר לצוות לו מנכ"ל מוצלח.

האם זה יעבוד? לא בטוח, זה בכל זאת הניקס. אבל המהלך שלעצמו לא חסר-הגיון, וזה כבר צעד קדימה.

הסטוריליין השלישי: כרמלו אנת'וני

טוב, זה לא בדיוק סטוריליין כמו שזה "אות סיום קומי" למאמר. וזה בגדול רק אני מזכיר לכם שיחד עם כרמלו, ליאון רוז הנחית בניקס גם את אדי קארי ואנדראה ברניאני. נקווה בשבילם שהפעם זה לא יסתיים באסון.

ולסיום חידה: נסו לנחש מי זה ליאון רוז בתמונה: