חלום קייצי: בחירת מנהל העונה

פראן בליירובי – מאמר מתורגם

עת בילוי היא, טקסס –  אל תתייחסו לכך שמפת מזג האוויר טוענת שזו עונת ההוריקנים. האמת היא שזוהי עונת השנה שבה אין כלום לעשות בכל אחד ממועדוני ה נבא החל ממיאמי, דרך פורטלנד ועד ל ללוס אנג'לס או טורונטוו.

בחירות הדראפט כבר נערכו והנבחרים כבר הובאו למחנות הקיץ, השחקנים החפשיים כבר הוחתמו והוצגו לראווה מול מצלמות הטלוויזיה וחילופי השחקנים כבר בוצעו במטרה למלא את החורים שבסגל השחקנים. כעת הגיע הזמן לתכנוני האליפות בקרב מועדוני הצמרת ולדמיונות ה"הלוואי ש…" בקרב המועדונים שהיו רוצים יותר ממה שיש בהם.

ואולם, האמת היא שלמרות כל הספינים שיוצאים מן המשרדים הראשיים של המועדונים השונים, ישנו רק מספר מועט של נשיאים ומנכ"לים שהפיקו את המירב והמירב מהפגרה שבין העונות. זו היא הסיבה בעטייה איננו זקוקים להמתין לאפריל של השנה הבאה – או אפילו לתחילת העונה – כדי לדעת בפני מי מהם עלינו להחוות קידה על פועלם.

ואלו הם הבחירות שלנו למנהל השנה:

דאריל מורי, רוקטס –  אלא אם כן דוויט הווארד יתעורר לו בוקר אחד ויכריז שהכול היתה טעות ושהוא באמת אוהב את קובי בראיינט והוא נהנה עד-בלי-די משיטת ההתקפה של מייק ד'אנטוני ושהוא בעצם מעולם לא התכוון לעזוב את מגייסי העל האלו שבלוס אנג'לס לייקרז – והרי הסבירות לכך נמוכה יותר מאשר שיוסיין בולט יפסיד בתחרות ריצה לצ'ארלס בארקלי הנעול בנעלי עופרת. אז אם הווארד יישאר בריא והוא יתאגד עם חברו לאול-סטאר, ג'יימס הארדן, יחד הם יהפכו את הרוקטס לאחת מארבעת המדורגות הבכירות בקונפרס המערבי ומי יודע, אולי אפילו יהפכו להיות הסוס השחור שיתקדם עד לסדרת הגמר.

ואולם, אפילו לפני שישיגו ניצחון אחד , הרי שמורי כבר הבטיח לעצמו את הניצחון פשוט מעצם זה שהפך את הרוקטס לרלבנטים בפעם הראשונה מזה שנים. לאחר שנים של גיוס שחקנים אנונימים ובינוניים מאז שפרש הצירוף של טרייסי מקגריידי ויאו-מינג, הרוקטס נמצאים שוב תחת אור הזרקורים. לפני שנה, הם היו פעם אחת תחת אור הזרקורים , ואילו כעת יש להם עשר הופעות ב ESPN , תשע ב TNT, אחת ב ABC והם אפילו הוכנסו לשידור בחג המולד בו ישחקו בסן אנטוניו.

בילי קינג, נטס  – זה ממש כמו לגשת לקזינו עם שק מלא כסף, לגשת ישר לרולטה ושים את כל הכסף על שחור או אדום. בכל מקרה זה הימור של חמישים-חמישים ואתה תשרוד בהתאם לתוצאות. לקינג יש בהחלט את הכרית ההגנה והגיבוי של הבעלים הביליונר הרוסי מיכאיל פרוחורוב, ואת ההבנה שתשלום של מס מותרות של כמעט מאה מיליון דולר אינו מהווה בעיה. ועדיין נצרכת חוצפה גדולה ועצבים חזקים כדי להמר הכול על התקווה שקווין גארנט בן ה 37, פול פירס בן ה 35, וג'ייסון קיד בן ה 35 בעונת הרוקי שלו כמאמן יוכלו לנצח את האלופה בשנתיים האחרונות, מיאמי, במה שנקראה כמו קונפרנס מזרחי מתחזק והולך יותר ויותר.  דרון וויליאמס וג'ון ג'ונסון היו מספיקים כדי להפוך את ברוקלין ליעד הספורטיבי של אחרי העונה מאז שהדודג'רז עזבו את ניו יורק, ואולם כעת ישנה הציפייה מוותיקי הסלטיקס לשעבר להראות להם כיצד לנצח בסדרת פלייאוף אחת או יותר. זה שגרמו לכך שאנדרי קירילנקו  יעזוב חוזה מובטח של עשרה מיליון ולחתום על עסקה של חוזה מינימום, היה כנראה הצעד השני בטיבו בכל ההתארגנות שבין העונות בכל הנבא כולו, שני רק להעברתו של דוויט הווארד ליוסטון. קירילנקו הוא שומר קשוח ומסיים יוצא מן הכלל בסגל שמקווה שברוק לופז ישתפר עוד יותר מעונת האול-סטאר הראשונה שלו. אם יש משהו גדול שקינג כבר השלים, הרי זה להקפיץ את הנטס מעל לניקס ולהפוך אותה לקבוצה המובילה בניו יורק, וזה בהחלט משמעותי.

כריס גראנט, קאבאלירז – דברים השתנו בצורה ניכרת מאז העונה הראשונה שלו כמנכ"ל  בה לקח לברון ג'יימס את כשרונו לסאות'-ביץ'. ייתכן והפיתוי להכריז על כיבוי אורות ועל כך שמסיבת הנבא בקליבלנד הסתיימה הייה גדול. גראנט כבר הרכיב מאז מחדש את הקבוצה, פיסה אחר פיסה עד לנקודה בה ישנם אנשים הטוענים בלחש שלא מן הנמנע שג'יימס יחזור בקיץ הבא בה הוא יהפוך לפרי-אייד'נט. לפני כן, צריך שלקאבס תהיה עונה של קימה-לתחייה עם הפוינט-גארד הצעיר והנפלא שלהם קיירי אירבינג וכל שאר פיסות הפאזל שגראנט צירף סביבו. ייתכן שאנטוני בנט היה הפתעה בליל הדראפט, אך הוא אמור למלא חלל בקו הקדמי , והשחקן החופשי שהוחתם, ג'ארט ג'ק, יתפוצץ כזיקוק  כשיעלה מהספסל. הרווח העיקרי צפוי שיגיע אם השחקן החופשי אנדרו ביינום יצליח להתגבר על פציעות הברכיים שהשאירו אותו רק לדגמן תספורות שערורתיות על הספסל של פילדלפיה בעונה הקודמת. חזרתו לכושר שהפך אותו לאול-סטאר עם הלייקרז, תהפוך את גראנט לגאון , ואפילו אם ביינום לא יצליח, הרי הקאבס למעשה לא כבלו עצמם בחוזה כספי לטווח ארוך.  ואסור גם לשכוח לתת לגראנט אשראי  על כך שלא הקשיב לעצות להחליף את אנדרסון ורז'או. סביר שהקאבס יגיעו לפלייאוף בקונפרנס המזרחי, ובהתאם לאופן בו העתיד שלהם יהיה בהיר באביב הבא , הם יוכלו להפוך למועמדים ראשונים למקום אליו תחזור הביתה דמות מוכרת.

ג'ו דומארז, פיסטונז – חייבים לומר זאת: הגארד מהכל התהילה שהפך למנכ"ל חטף כמות נכבדת של הכפשה בעונות האחרונות על כך שאיפשר למועדון המכובד בעבר לרדת ברמה עד כדי  כך שלא הגיע אפילו לסיכוי לפלייאוף ואפילו התקשה למלא את הפאלאס בקהל. האמנם היתה זו הקללה שנבעה מבחירתו  של דארקו מיליצ'יץ בבחירה מס 2 לפני כרמלו אנטוני , דוויין ווייד וכריס בוש בדראפט של 2003?  וכמו כן היה הפיאסקו הרה-האסון של הפרי אייג'נטס בן גורגון וצ'ארלי וילהנובה ב 2009.

ואולם, לאחרונה החל דומארס לכפר על דרכיו הנלוזות. גיוס זוג גבוהים בדמותם של גרג מונרו ואנדרה דרומונד שיש להם פוטנציאל לשמש כעוגן של הקו הקדמי של הפיסטונז בשנים שיבואו.  המהלך הגדול ביותר שהוא ביצע היה החתמתו של הפרי אייג'נט ג'וש סמית בתקווה שהשחקן המחליף הזה יהפוך להיות השחקן הששי  ואולי אפילו למנהיג הקבוצה. ואז דומארס עשה טרייד והביא את ברנדון ג'נינגס בתקווה שיהפוך לשליט וחסר מעצורים, וגם החזיר הביתה את האם וי פי לשעבר של סדרת הגמר צ'ונסי בילאפס שידגים לו כיצד לעשות זאת. למו צ'יקס זוהי העונה השלישית כמאמן הראשי וכל ההתערובת הזו יכולה השיב את הפיסטונז חזרה לפלייאוף.

דל דמפס, פליקאנס –  הדרך הקלה ביותר עבור דמפס היתה לשמור על נרלנס נואל כששהאיש הגדול נפל לחיקו כבחירה מס שש בדראפט ולמכור מספר נכסים צעירים  ולבנות על העתיד. ואולם, עם שם חדש לקבוצה, צבעי מועדון חדשים ובעלים חדש (טום בנסון) שכותב את הצ'קים, היה זה זמן לכיוון חדש יותר ונועז יותר. נואל הצעיר והרזה כל כך היה דומה מדי לבחירה מס 1 של 2012, אנטוני דייויס והועבר לפילדלפיה תמורת הגארד בן ה 23 ג'רו הולידיי, שהופך לאול-סטאר היחיד בסגל של ניו-אורלינס. ואז עשה דמפס עוד עסקאות להבאת כוח אש נוסף לסגל בדמותו של רוקי השנה טייריק אוואנס. זה כמובן יצר לחשושים לגבי קו אחורי עמוס-מדי  מאחר ואריק גורדון עדיין היה במועדון, ואולם דמפס והמאמן הראשי מונטי וויליאמס מהמרים שרוטציה של שלושה אנשים תוכל לא רק לפרוח אלא גם להוסיף מחץ למה שהייתה התקפה בינונית לחלוטין בעונה שעברה.  בהנחה שדייויס יצעד עוד צעד גדול קדימה בעונתו השנייה,  נראה כי הפליקנס יוכחט להתחרות על אחד מהמקומות האחרונים בפלייאוף המערבי.