"מדינת יציע העיתונות"/רועי ויינברג

במהלך אליפות אירופה בכדורסל, ומוקדמות אליפות העולם בכדורגל, נבחרות ישראל השונות היו חשופות להעלבה ויחס עוין בצורה קיצונית, מגופים גדולים בתקשורת הספורט. גופי התקשורת האלו צריכים להבין את ההבדל בין חופש הביטוי והביקורת הלגיטימית, לבין הסתה בקשר לנבחרת.

כדורסל.

כדורסל ישראלי. התקשורת פגעה לא מעט בנבחרת במהלך היורובאסקט.

נבחרות ישראל באליפויות ובמוקדמות השונות צריכות להתמודד עם יריבים ברמה גבוהה, לעיתים גבוהה יותר משלהם, והביקורת הקיצונית שנשלחת עליהם פוגעת בהם ברמה קשה מאוד. חשוב להבהיר שיש הבדל בין ביקורת מקצועית, גם בתחום האישי (X לא עשה את מה שמצפים ממנו, הטקטיקה של המאמן הלאומי הייתה בעיתיית), לבין השלכת רפש על הנבחרת, ועל אנשים בה באופן אישי.

אין תרבות ספורט בארץ. יש גופי תקשורת עם כתבים מקצועיים, וכותבי טורים מוכשרים ביותר (הופס, דה-באזר, וואלה! ספורט, מעריב, ספורט הארץ וידיעות אחרונות, ורבים אחרים), ויש גופי תקשורת פחות מקצועיים, שעושים ראיון מבופרק עם שחקן (לפי הראיון של אריק שיבק לאוהד גריוונלד בוואלה!ספורט, גוף תקשורת גדול עשה ראיון מזוייף עם אלכס טיוס), ומשפילים את המאמנים בצורה קיצונית.

הבעיה כאן היא שאותם גופי תקשורת רק פוגעים בנבחרת, וגורמים לחוסר שקט תעשייתי. הביקורת הבהמתית הזאת חסרת כל מהות ועניין (תסכימו איתי שיש הבדל בין ביקורת טקטית של מישהו כמו אריה מליניאק לבין משפט של פרשן בכיר שאומר: "איך לאוקראינה יש מאמנים עם 95 שנות ניסיון באנ.בי.איי ובמכללות ביחד ולנו יש מישהו שהיה מורה באורט נתניה", למרות ששיבק מאמן מאוד מצליח בבלגיה והולנד).

המאניה דיפרסיה של אותם חבורת אינטרסנטים, שבונים ציפיות מנופחות בתחילת כל קמפיין (לעלות שלב בבית עם פורטוגל, שנמצאת במקום ה-11 בדירוג העולמי, ורוסיה, שנמצאת במקום ה-15, שאנחנו במקום ה-69. מאוד ריאלי), וקוטלים את הנבחרת שהיא לא עומדת בהן כדי להשיג כותרות (ובמהלך אותו קמפיין, אחרי ניצחון של הנבחרת נמצאים באקסטזה מוגזמת רק כדי לקטול אותה מאוחר יותר), רק פוגעת בנבחרת ישראל.

חוץ מהפגיעה בנבחרת, אנחנו עדים לתרבות ה"פרסום ראשון". כל אתר רוצה לפרסם כמה שיותר דברים ראשון, לא משנה כמה הם נכונים, והם יעשו הכל כדי להשיג כמה שיותר גולשים (יותר תמונות של בחורות בביקיני מאשר כתבות עומק). אתרים כאלה תמיד היו קיימים, וזה לגיטימי, אבל ישנה בעיתיות שאתרים כאלה מכתיבים את סדר היום הספורטיבי, ומעצבים את דעת הקהל בתחום זה.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

    1. התמונות בביקיני הן אשמת שני אנשים: בעל האתר שהוא חרמן זקן, ומומי. אבל אני לא מכניס אף פעם תמונות ללא קשר לספורט. בקרוב אני מכניס את הנשים היפות ביותר עם סכוי גדול להופיע באולימפיאדת ריו, וכן יש לי את "100 הצ'ירלידרס הסקסיות ביותר בפוטבול מכללות". אם אתה מתנגד שאכניס אותן בפוסט בקרוב, שלח לי מסר שזה בניגוד לדעות המוסריות שלך, ואגנוז אותן (ז"א אשמור אותן רק לעצמי).

  1. אני מצטער אך אני לא מסכים איתך
    במקום לספק תוצאות להאשים בכישלון את התקשורת ?
    מי הבטיח שנהיה בברזיל ? גוטמן
    מי הוביל את הנבחרת לתצוגת נפל באליפויות אירופה בכל הזמנים ?
    יש לפחות 7 מאמנים יותר ראויים לאמן את הנבחרת. בלאט , פיני ,אפי , דרוקר , דן שמיר, דני פרנקו וגיא גודס.
    הכישלון של התקשורת הוא במכירת נבחרת ישראל כמותג וניפוח עצמי בפרומואים חסרי תקדים.
    ערוץ הספורט ופרשניו היא בדיחה , שלמה שרף שלא הצליח להוביל את הדור הטוב ביותר לכלום ? קופמן ? עומרי אפק , הכוכב הגדול ?
    רסקיו שמכריז על רעידות אדמה ?
    הפרשנות של פיני הייתה ארסית אך טובה

    1. אני לא מאשים בכישלון את התקשורת, אבל אני אומר שהם פגעו במורל של הנבחרת.

      שיבק לא המאמן הכי טוב לאמן את הנבחרת, אבל הוא קיבל יותר מדי בוז. אדלשטיין, דרוקר, בלאט ושמיר יהיו מאמנים מעולים לנבחרת. גם פרנקו הוא אופציה טובה, גם גודס (למרות שזמן רב לא היה מאמן ראשי).

      אני מסכים איתך בקשר לשאר ההערות. פיני הוא פרובוקטור אבל הוא יודע כדורסל.

      1. השחקנים האלו מקצוענים ?
        נפגע להם המורל ? שיחליפו מקצוע !!
        הלחץ של התקשורת בארץ זניח ביחס למקומות אחרים בעולם ( נניח , אנגליה )
        תקשורת הספורט הארץ היא בדיחה , הנבחרות הן בדיחה .
        התקשורת אשמה בכך ששיבק מתגעגע לדוויד בלו שלא שיחק כדורסל 16 חודשים ?
        פרימו אשם בתצוגת הנפל מול אייזרבג'ן ??
        הספורט בארץ הוא כמו קרקס ועלוב , אז מה הפלא שתקשורת הספורט ברמה של תוכנית הבידור של גיא פינס ??

        🙂

        1. ותראה איך נראית הנבחרת של אנגליה בכדורגל…
          לחץ משפיע גם על שחקנים מקצוענים בטח אם הם לא ברמה מספיק גבוהה. לתקשורת תפקיד גדול בחוסר ההצלחה של הספורט. כאשר לילד בן 25 אוכלים את הראש ואומרים לו שהוא לא מספיק טוב הלוך וחזור זה משפיע. גם ספורטאים הם אנושיים, בטח כאלה שלא משחקים בטופ העולמי.

  2. מסיכם לגמרי, גוטמן לא הבטיח להופיע בברזיל הוא אמר "יש לי חלום שנופיע בברזיל", אותה תקשורת לקחה את זה להבטחה כי זה מה שתקשורת עושה.

    אין לזה פיתרון, הפיתרון הוא שההנהלה של הקבוצות, וההנהלה של ההתאחדות יבינו שאי אפשר לרקוד לחליל התקשורת, שזה לא יביא אותנו לשום מקום, ולהתחיל לתת חוזים ארוכי טווח לאנשי מקצוע מהשורה הראשונה.

    כמובן שזה לא יקרה כי הספורט בארץ קשור בתבורו לפוליטיקה (דרך האיגודים) וזאת אם כל חטאת.

  3. רועי מסכים איתך ב 100 אחוז ושמח שכתבת זאת.
    בכל בתקשורת בארץ מתעסקים בכל "המסביב " ופחות מקצועית.
    וגם מקצועית הכל כאן נגוע בחשבונות .
    יש כמה בודדים שאתה מרגיש הם ישרים ולא נכנסים לכל הליכלוך.
    הבעיה שלא תמיד הם מעניינים את הציבור (כמו זלצר).

  4. מקרה עצוב, לא רק בספורט אלא בכל התקשורת במדינה הזאת.
    אבל הבעיה היא לא בתקשורת, הבעיה היא בנו. ערוץ הספורט עושה את מה שמוכר. הבעיה היא שמה שמוכר זה כל הצעקות, הקנטות, רכילות, הורדת ראשים, האדרה, השפלה ועוד.
    אם שיבק אמר שהבעיה לא ברון קופמן אלא במעסיק שלו, אני חושב שהבעיה לא בערוץ הספורט אלא במעסיק שלו, עם ישראל.

    1. נתן אני לא בטוח שאתה צודק.
      אנשי "התקשורת" עושים לעצמם חיים קלים והולכים על הרדוד ביותר.כולל בראלטי . יש המון אנשים שלא אוהבים זאת אך אין להם ברירה .(ויש כאלו שבחיים לא צופים בזבל הזה ).
      הנה ראייה לדבריי .בארץ התקיים טורניר יורו לנבחרות צעירות.
      הטורניר שבר את כל שיאי הצפייה באירופה לטורניר בעל סדר גודל שכזה. (צפייה מהמגרשים בפועל לא בטלוויזיה ).
      מה זה אומר ? שיש הרבה אנשים שמחכים לדבר האמיתי.וכי אם תתן להם כדורגל ישראלי או כדורסל ותביא עניין ולא את "המסביב" הם יצפו בשמחה. הנה טורניר הנבחרות הצעירות הצליח למרות חוסר הצלחת הנבחרת שלנו מדוע ? כי הבאת להם איכות ברמה גבוהה .
      יותר מזה "הזבל " מרחקי אותם ולכן הם מדירים רגליהם מהליגה המקומית.

      1. אתה אופטימי, אופטימי מדיי לטעמי, אבל זה ראוי להערכה. אני כבר כמעט איבדתי תקווה. למרות זאת אם נגלה שאתה צודק ואני טועה לא יהיה שמח ממני.

  5. תרבות שידורי הספורט מתדרדרת לנו מול העיניים וזה תהליך שקורה מהר וברור. יציע העיתונות למשל, תוכנית שהתחילה כתוכנית נישה בשעות מאוחרות היתה בעבר תוכנית מצויינת בזכות הטירוף המשוגע שם. הפרשנים לא באמת נלקחו ברצינות כשהם תפסו תג'ננה כי כולם יודעים שהקוף הוא יצור. הוא עשה מזה קריירה. אלא שבמהלך השנים האחרונות מתוכנית שבין השורות היוותה סאטירה על כל עולם הברבורים, היא הפכה למין תוכנית דגל ונשכחה הסאטירה. "תרבות הדיון" שם הפכה לשיטה המרכזית בה תקשורת הספורט מתנהלת. אם בעבר הלא רחוק "רק" בכדורגל היתה תרבות פח, אז היציע הביא את זה לכדורסל, להתעמלות קרקע, לשייט וחכו לאיזה הפסד של ירדן ג'רבי וגם היא תהפוך לבושה.
    הקטע העצוב באמת הוא שגוף כמו ערוץ הספורט היווה עד לפני לא הרבה זמן קונטרה לחבר'ה של one (בלי להזכיר שמות), ובאמת שהרבה שנים נהניתי מפרשנות וסיקור שלמעט בכדורגל ישראלי הרגשתי שהוא ברמה גבוהה ובעיקר לא צהובה.
    ניב רסקין למשל, בעצמו בתחילת דרכו, או לפחות כשעבד עם שלח היה איש נעים ומשכיל שהתרכז בלשדר אבל בשנה האחרונה אני כבר לא יכול לשמוע אותו בשידור. כל הזמן כותרות, כל הזמן משתלח. למה מי אתה? כתב בגלי צה"ל? באיזו תחרות ספורטיבית אי פעם השתתפת שאתה בכלל מעיז לפתוח את הפה על שחקן שכן/לא עומד בלחץ??

    תופעת לוואי של המצב היא פריחה של אתרים כמו זה ששואבים אליהם את הקוראים האינטילגנטיים יותר שפשוט מואסים במצב הקיים, הבעיה היא שכמו שרועי אומר, מי שמכתיב את התרבות זה אתרים מרכזיים ולא ערוצי נישה כמו המקום הזה ועוד כמה חלקות אלוהים קטנות ששומרים בהן על יושר אינטלקטואלי ולא נהנים לשחות ברפש

    1. חבל מאד כי ה-PTI האמריקאית שממנה העתיקו ועשו "יציע עתונות" היא אחת הרציניות והפופולריות כאן, המערבת ידע וחכמה עם קצת לצון.

  6. ישנה עוד בעייה בעתונות בישראל: רוב העתונאים הם אנשים שלא למדו והם חסרי ידע כללי. בארה"ב אין אף עתונאי שאני מכיר שאין לו לפחות B.A, ולרובם יש M.A. זה לא התואר עצמו, אבל התואר כולל קורסי חובה באנגלית (2), כתיבה, הסטוריה אמריקאית, הסטוריה (בחירה – אירופה, אסיה וכו'), מדעי חברה, תורת הקומיוניקציה, וספיץ' ("אומנות הדיבור").
    לכן דחפתי את ערן סורוקה להמשיך בלימודיו, ואת זאת הוא עשה (ועושה).

  7. כדי למכור כרטיסים ופרסומות מאדירים את היכולת האובייקטיבית של הנבחרת.
    מי יבוא אם יהיה ברור שנפסיד?
    מי יצפה אם בטוח שלא ננצח?

    כדי למכור עיתונים ופרסומות מאדירים גלאדיאטורים דורשי דם אחרי שהנבחרת לא עומדת ביעדים הלא-ראלים שהציבו לה כדי למכור כרטיסים ופרסומות.
    כי הדבר שהקהל הכי אוהב אחרי הצלחות הוא דם שפוך…

    אז מה הפלא?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט