Mamba Out – מס' 2 לנצח

Mamba Out – מס' 2 לנצח

רק שלושה שחקנים אהבתי באמת ב 28 שנות צפיית כדורסל בנ.ב.א, הראשון היה רג'י מילר, השלישי היה ועודנו סטף קרי. השני הוא קובי ברייאנט. אתם גם מכירים אותו בתור הסקנד גארד השני בטיבו בהיסטוריה, וכנראה גם הלייקר השני הגדול מכולם.

והתאהבתי בו בגלל האלגנטיות, ובגלל שהוא עשה דברים שלא נעשו מעולם בעבר. לא מעט שינויים היו בליגה, אבל הדור של קובי ואלן אייברסון הביאו שינוי אחד משמעותי – ההתמקצעות והיכולת לשחק עם שתי הידיים באופן שווה. קובי ומעטים אחרים עד מאד הם הסיבה בגללה הליגה של עד שנות השמונים (כולל) נראית אחרת לגמרי מאשר הליגה של ימינו, כאשר שנות התשעים היו בתווך, כבר לא שם, אבל עוד לא שם.

והתאהבתי בו בפעם הראשונה שראיתי אותו בתור רוקי לפני 22 שנה כשהוא עושה דברים שלעולם לא נעשו בעבר, ושהיום נראים טריוואליים.

השני הכי אלגנטי:

כי זאת לא רק האתלטיות. היה משהו מאד אינטליגנטי ומיוחד במשחק שלו, אבל יותר מכל – היה משהו מאד אלגנטי במשחק שלו. הג'אמפ שוט היפה בתולדות המשחק לדעתי, התנועות הכי חתוליות בתולדות המשחק, התזוזה הכי פלואידית בתולדות המשחק, זה היה קובי. סטף הוא אולי הרקדן הגדול בתולדות המשחק, אבל גם הוא מתבסס על דברים שקובי עצמו המציא, ועם כל הכבוד לסטף – אפילו לו, אין את התזוזה החלקה שהיתה לקובי. ולמרות שאף אחד לעולם לא יזכיר אותו בין המוסרים הגדולים בהיסטוריה, רבים ישכחו שהוא היה אחד המוסרים המרהיבים בהיסטוריה ושחקן ששלט במשחק באופן אבסולוטי.

וכמובן גם הג'אמפ שוט הכי יפה בתולדות המשחק, ובעיניי זה אפילו לא קרוב.

זה ג'אמפ שוט שהרג שחקנים מולו פעם אחר פעם, כי כשהאיש היה מקבל את הכדור, בדרך כלל בצד ימין של המגרש בחצי מרחק אתה ידעת שהוא יעשה את הסטפ הנוסף תמיד ויקלע. זאת זריקה שהיום נראית כמעט לא קשורה למהלך המשחק (ע"ע הביקורת על מלו) ולמעשה, בזמן אמת, היתה יצירת מופת.

השני הכי ווינר:

והיו ווינרים גדולים ממנו, ולכן התאהבתי ברג'י, אבל קובי היה ווינר גדול מספיק. והיו רקדנים גדולים ממנו ולכן התאהבתי בסטף, אבל קובי היה רקדן מספיק, והיתה לו ווינריות שהתבטאה באין ספור נצחונות וסלי קלאץ' (לצד לא מעט החטאות, בכל זאת, הוא בן אדם ולא אלוהים)

והיה בו שילוב כמעט בלתי אפשרי של רצון לנצח, אבל גם אגו לא קטן (שהתבטא בעיקר לקראת השנים היותר מאוחרות שלו), והוא רצה לנצח, אבל הוא רצה להיות זה שינצח וזה שיוביל וזה שינווט. ואפשר לזכור לו את ה 6-24 ורבים יזכרו, אבל לא כולם יזכרו שה 6-24 לוו ב 15 ריבאונדים ובתואר אליפות, כי זה היה קובי.

וכששני השחקנים האהובים עליי נפגשו להם לסדרת הגמר הראשונה של המילניום הנוכחי, הייתי בעד רג'י כי אהבות ישנות לא שוכחים, וכי רג'י היה ווינר. ורבים לא זוכרים אבל למען האמת היתה סדרת גמר למופת, כאשר בתקופה הכי הגנתית בליגה, שתי הקבוצות האלה סיפקו דווקא גמר התקפי לעילא, שבו כמעט בכל המשחקים שתי הקבוצות עברו את 100 הנקודות (תשוו לגמרים האיזוריים מול הניקס והבלייזרס בהתאמה, בהן הקבוצות כמעט אף פעם לא הגיעו ל 100 נקודות), וקובי היה גדול והשתלט על משחקים כולל 8 הנקודות בהארכה במשחק 4 לאחר ששאקיל סיים את המשחק בשישה פאולים.

אבל הראשון ב"דרייב"

ובזה למען האמת אני די בטוח. מייקל היה ווינר גדול יותר, סטף היה יותר רקדן. אבל לא היה מעולם דרייב כמו שהיה לקובי. גם אני בתור אחד מגדולי המעריצים יודע שהוא לא באותה סקאלת כשרון של מייקל (יותר אתלטי, למען האמת יותר אינטליגנטי, ועם כף יד גדולה בהרבה) או לברון (גוף בלתי אפשרי פיזית מכל בחינה שהיא + יכולת מסירה פנומנלית), אבל בדבר אחד הוא היה הגדול מכולם – בדרייב וברצון שלו לנצח. 5 אליפויות עבורו זה לא פחות מ -6 של מייקל והרבה יותר מאשר ה-3 של לברון. כן, זה בא עם שילוב לא רצוי של אגו (ע"ע הריבים המתוקשרים עם שאק) ועדיין – יכולת הרצון שלו היתה בלתי הגיונית בערך כמו שהגוף של לברון או הכוח של שאקיל. היא פנומנלית והיא הגדולה מכולם:

אחרים בכל האתרים יכתבו על רשימת ההישגים הבלתי אפשרית של האיש. אבל כאן זה רק רקוויאם לאיש שכה אהבתי.

שלום קובי, נעמת לנו מאד. זכרונך תמיד לברכה

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  2. מנחם לס

    27 ינו 2020 04:31:15

    התפלאתי מאד כשמגיק אמר הערב ללא כל היסוס ש,"קובי היה הלייקר הגדול מכולם בכל הזמנים" וכשהוא נשאל "כולל אתה?" הוא ענה "קובי הוא הלייקר מס' 1 בכל הזמנים", והוא התכוון לזה.

  4. רועי ויינברג

    27 ינו 2020 10:13:06

    טקסט יפה. מאז ההודעה ראיתי עשרות סרטוני היילייטס שלו, והם הראו, נוסף על האלגנטיות במשחק, הג'אמפ ויכולת הכדרור, איזה אתלט אדיר הוא היה בשנים הראשונות שלו בליגה. דאנקים שומטי לסת.

  5. asaf

    27 ינו 2020 10:25:38

    תודה אבי. כל כך טראגי. נראה לי שהגדולה שלו מורגשת עכשיו שכל כך הרבה חובבי כדורסל שלא הכירו את האיש בשום קרבה מרגישים כאילו אבדו במובן מסוים בן משפחה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט