3 עמודי פייסבוק, מהטובים בקהילת ה-NBA הישראלית שם (אוהד כורסה, אן.בי.איי בארץ הקודש ו-Insignifistats), כתבו על הבכורה של ציון וויליאמסון. הנה המחשבות שלהם.

Insignifistats:

יש הרבה עמודי סטטיסטיקה נהדרים שפועלים באנגלית. העמוד הזה ישראלי לחלוטין ומתעסק בסטטיסטיקות NBA מעניינות. המקור שיסגור לכם את הפינה הסטטיסטית לכל לילה של משחקים, וזמין בלחיצה כאן או פה למטה:

אחרי שלושה רבעים האווירה כלפי זאיון הייתה קרירה מאד. לולא שלוש הדקות האלו ברבע הרביעי הנראטיב עכשיו היה 'זאיון לעולם לא יהפוך להיות מה שציפו ממנו' ו'הפליקנס יצטערו שלא לקחו את מוראנט'

גם בדקות המעולות ברבע האחרון היה ברור כמה זאיון חלוד – אחרי השלשה הראשונה שלו דרוזן שורף אותו בדרך לסל. השלשה השניה מגיעה בגלל שהוא מגיע כטריילר כל כך איטי עד שכל ההגנה של סן אנטוניו מחכה כבר מתחת לקו השלוש, אחרי הנקודה העשירית (שמגיעה אחרי שפלטל חוסם אותו בלי יותר מדי מאמץ) דרק וייט עובר אותו כאילו הוא לא היה שם, כשהוא שוב מחליף על וייט הוא נותן לו יותר מדי מרחק ובפוזשן האחרון שלו במשחק ג'קסון נתקע מאחורי החסימה, מה שמאפשר למוריי להגיע לסל יחסית בקלות.

העניין הפיזי כאן מתחלק לשלוש – הברור מאליו הוא זה שזאיון צבר המון, אבל המון, חלודה. בפלוס מינוס תשעה חודשים האחרונים הוא שיחק רק קצת בליגת הקיץ. החלק הזה ברור והוא אמור להשתפר עם הזמן. איתו, אגב, גם אמור להפתר נושא המשקל. אגב, הנושא של המשקל של זאיון נופח מעבר לפרופורציה לטעמי. אם נראה בהמשך הדרך שהנושא הזה באמת מעכב את ההתפתחות שלו אולי יהיה על מה לדבר. אני מעריך שזאיון יוריד במאסה בין 5-7 ק"ג רק מעצם שגרת המשחקים והאימונים שהוא ייכנס אליה, אבל אין מה לצפות ממנו להגיע למבנה של דוראנט, וכנראה שמבנה הגוף של לברון הוא החסם התחתון של איך שהגוף של זאיון יראה.

החלק הפיזי השני הוא כמובן הפיל שבחדר – נושא הפציעות. אנחנו יודעים שלזאיון יש כישרון כדורסל נדיר. הדאנקים הורידו חלק מהפוקוס וגם הכוח המתפרץ, אבל מדובר כאן בשחקן עם חוש אמיתי לכדורסל. פחות וינס קרטר של תחילת הקריירה ויותר דריימונד גרין בהתקפה עם יכולת קליעה משופרת. האתגר מבחינת זאיון יהיה להשאר בריא את שארית העונה, ולצורך העניין הרבה פחות מעניין איזה מספרים יהיו לו (ובטח כמה היילייטס יהיו לו) עד סופה. בחודש מרץ הפליקנס בשני מסעות של ארבעה משחקי חוץ שכוללים בק טו בק. אם זאיון על הרגליים אחריהם – ואתם יודעים מה, גם אם הוא ינוח בבק-טו-בק – זה סימן מעודד להמשך

החלק השלישי הוא הטריקי ביותר – כחלק מהליך השיקום של זאיון סופר שהוא למעשה לומד ללכת ולרוץ מחדש, ומשנה למעשה את ה'זרימה האנרגטית' (מצטער, לא מצאתי ניסוח טוב יותר) במפרקים ובגוף. זה מצחיק לחשוב על זה בהתחלה (למה צריך ללמד מקצוען איך לרוץ) נשמע הגיוני יותר כשחושבים על זה (ככל שהשרירים בגוף 'לומדים' איך להוריד עומס ממפרקים ככה הסיכוי לפציעה קטן. פיל ג'קסון אמר עוד לפני עשור שהבעיה המרכזית של אנדרו ביינום הייתה שצורת הריצה שלו הייתה 'לא שגרתית' וזה הוביל לפציעות שגמרו לו את הקריירה. אם דרק רוז היה יודע איך לנחות יש סיכוי לא רע שהקריירה שלו הייתה נראית אחרת וכו') אבל בסופו של דבר זה מעורר מחשבה – אם זאיון בנה מחדש את כל שיווי המשקל שלו בפלג הגוף התחתון – איך הוא יגיב על המגרש? עם כל הכבוד לתרגילי שיווי המשקל שהפליקנס עשו איתו האם החיווט החדש הזה טוב מספיק כדי להתמודד עם קרוס אובר של קיירי? האם היכולת של זאיון להרחיק שחקנים מתחת לסל בעזרת פלג הגוף התחתון תצליח לשמור על עצמה עכשיו כשהמאסה אצלו אמורה להתחלק אחרת?

סטפן קרי עבר משהו דומה אחרי הפציעות החוזרות בקרסוליים. אמנם בזמנו לא הגדירו את זה כ'ללמד מחדש לרוץ' אבל כן היה עניין של חיזוק שרירים אחרים ברגליים של קרי שתמכו בריצה ובשינוי הכיוון. אותה שיטה נתנה לשאק עוד שנתיים שלוש לקריירה לפי עדות מהאיש עצמו. העניין הוא שקרי הוא גארד, ושאק לא נדרש לאותה הזריזות כמו זאיון. במקרה של קרי גם יש סיכוי שראינו שלפיתוח הזה יש תאריך תפוגה, מה שמעלה סימן שאלה נוסף לגבי זאיון.

לפני 15 שנה מקרה זאיון היה מסתיים כנראה כמו מקרה גרג אודן. ההתפתחות בשנים האחרונות בטכנולוגיות הספורט מאפשר לא רק להאריך קריירות, אלא גם לטפל בנושאים ספציפיים שהם מסכני קריירות. הזמן יגיד אם זאיון יהיה מקרה הצלחה – או שהביולוגיה תנצח את המדענים והכישרון.

אוהד כורסה:

עמוד פייסבוק ישראלי נוסף וטוב מאוד. אלון ארד הוא אחד ממוחות הכדורסל הטובים באותה קהילת NBA וכותב בהרחבה על משחקים בהם צופה. העמוד שלו זמין כאן או למטה:

אז איך נסכם את הופעת הבכורה של זאיון וויליאמסון ב-NBA?
במילותיו העל זמניות של האחד והיחיד, Mr Poopybutthole:
"OOOOOOOOHHHHHH WWWWEEEEEEEE"

במשחק הבכורה שלו קיבלנו את זאיון בפרקי זמן קבועים מראש של כ-4 דקות. במשך 14 הדקות הראשונות שלו על הפרקט, קיבלנו תצוגה פושרת למדי. התכשיט נראה מעט פאסיבי, אפילו אבוד לפרקים ובעיקר מנסה להשתלב בשטף המשחק ולמצוא את הקצב שלו (שקשה מאוד למצוא כשאתה משחק רק 4 דקות כל פעם ומול שחקנים שנמצאים בשיא הכושר והזון שלהם באמצע העונה).

ואז הוא מצא. 17 נקודות תוך 3:08 דקות, כולל 4 שלשות, קאמבק ענק ממינוס 8 לפלוס נקודה ופרצוף אחד פרייסלס מהמאמן שלו שמבין שהוא צריך להשאיר אותו במשחק קצת יותר ממה שהוא תכנן (בתגובה הראשונה). הספרס בכל זאת ניצחו בסוף 121-117, אבל כולנו יודעים שלא לשם כך נתכנסנו. בואו נדבר זאיון.

אהבתי:
1. זאיון בסנטר – את כל הדקות הטובות שלו, גם לפני ההתפרצות ברבע הרביעי, זאיון עשה מעמדת הסנטר כשהפליקנס משחקים סמול בול. בשלב הזה של הקריירה שלו, זו העמדה האידיאלית שלו. היא מאפשרת לו להתקרב לטבעת מספיק כדי להתבריין על הסנטרים של היריבה ולקחת מהם ריבאונדים, מאפשרת לו לבצע פיקנ'רול כשיש יותר אופציות מסירה סביבו ומאפשרת לו גם להתמקם על קו השלוש ולקחת את השחקן שלו פנימה משם בעזרת הזריזות הבלתי נתפשת שלו ביחס למימדים. זה יתרון שיהיה לו על כל סנטר כמעט בליגה מהרגע הראשון, ולא בטוח שעל כל פורוורד (עליהם יש לו יתרון כוח, אבל זה יש לו גם על סנטרים). תנו לי סנטר זאיון.

2. פאס, פאס, איטס א קאם – יכולת המסירה וראיית המשחק של זאיון הייתה הדבר שהכי הפתיע אותי בתקופה שלו בדיוק. הלילה זכינו לראות אותה בשני השימושים שלה: השימוש של זאיון בכוח המשיכה שלו לשחרור הכדור לשחקן הנכון כשההגנה מצטמצמת לכיוונו והיציאה במהירות פסיכית להתקפת מעבר כשזאיון לוקח ריבאונד הגנה. זה למעשה היה המהלך שפתח את ההתפוצצות של זאיון הלילה. ריבאונד פיזי מאוד על פלטל ואסיסט מעולה ללייאפ של ג'וש הארט במעבר. מישהו הזמין דריימונד גרין על סטרואידים?

3. קליעה משלוש, Well duh – זאיון קלע כמעט 34% מהשלוש בעונה היחידה שלו בדיוק. זו נקודת פתיחה יפה מאוד, אבל הזריקה שלו מעולם לא נראתה כל כך חלקה. ברור שאין מה לקחת את הארבע הרצופות שלו הלילה ולהגיד "הנה, זאיון צלף", אבל כן שווה לצפות שוב ושוב ולשים לב כמה זהה הייתה התנועה שלו בכל הארבע. שלשות זה עניין של רפטטיביות, ורפטטיביות בהחלט הייתה שם. במסיבת העיתונאים זאיון ייחס את הקליעה שלו הלילה לכך שכשהוא לא יכל לעשות שום דבר בזמן הפציעה, הוא התאמן על הקליעה. מעז יצא מתוק קלאסי. בסוף עוד נגלה שזו הייתה 'פציעה מכוננת'.

פחות אהבתי:
1. לא יעזור כלום, הילד צריך לרזות. ראינו אותו כבר 'firm'.

2. מודעות סביבתית – לזאיון היו 5 איבודים הלילה. הם הגיעו משני סוגים עיקריים: בריחה של הכדור מן הידיים וחוסר מודעות איפה בדיוק נמצאת העזרה עליו בהגנה. את הגורם הראשון אני מייחס נטו לחלודה. את הגורם השני אני מייחס לחלודה וללמידה. כך או כך, זו לא באמת סיבה לדאגה.

3. מיקס אנד מאץ' – צריך לזכור שזאיון הוא לא שחקן 'פלאג נ' פליי' שיתאים כמו פאזל בכל הרכב שיכניסו אותו אליו. הוא אחת החבילות הייחודיות שהגיעו לליגה. הוא אבטיפוס משל עצמו שהקבוצה צריכה להיבנות סביבו. יש הרבה פוליטיקת חדר הלבשה בשילוב שלו בהרכב עם בול, הולידיי, אינגראם ופייבורס, אבל לא בטוח בכלל שזה ההרכב האידיאלי סביבו (ואני עדין). כל היתרונות שדיברתי עליהם, למש"ל, זועקים "תנו לו לשחק עם רדיק!", וזה לא קרה אפילו לשנייה. כנ"ל ניקולו מלי. אם הם רוצים לעשות ריצת פלייאוף הפליקנס יצטרכו למצוא את ההרכבים והמינונים הנכונים. זה לא הולך להיות פשוט, אבל זה הולך להיות מרתק.

OOOOOOOHHHHHH WWWWWEEEEEE RICK, OOOOOOOOOOOHHHHHH WEEEEE.

אן.בי.איי בארץ הקודש:

בדומה לאוהד כורסה, איש כדורסל עם פוסטים לעניין על דברים שונים בליגה. זמין כאן או בקופסה למטה:

תראו, מובן מאליו שזאיון וויליאמסון לא יקלע 100% משלוש כל משחק. היו גם היו 3 רבעים בהם רמת המשחק שלו הייתה פושרת למדי, במקרה הטוב. ואף על פי כן, זו הייתה הופעת בכורה מרשימה ביותר, שעלתה על הציפיות המוקדמות (לפחות שלי).

שני דברים מרכזיים שאפשר לקחת הלאה מהמשחק הזה:
1) הגיוון במשחק של זאיון: הקליעה משלוש, וחוסר הפחד לזרוק, מראות שיש לזאיון פוטנציאל לפתח איום קליעה אמין בהמשך הדרך; שני אסיסטים יפים במיוחד, אחד ברבע הראשון לברנדון אינגרם מהפוסט, ושני ברבע האחרון לאיטוואן מור במגרש הפתוח, הראו שלזאיון יש פוטנציאל להשתלב במשחק הקבוצתי (למרות הפיזור שהוביל לחמישה איבודים); סל שנקלע מריבאונד התקפה, ועוד אחד שנקלע לאחר בלוק מפלטל, הראו את מה שכבר ידענו – היכולות הפיזיות של זאיון הופכות אותו לאיום מתמיד כנגד הקבוצה היריבה, בשלל דרכים וצורות.

2) השילוב בין זאיון ללונזו בול. כל הסלים של זאיון ברבע הרביעי הגיעו ממסירות של לונזו. רכז בעל ראית משחק והרגשה טובה למשחק יכול להגביה את תקרת הפוטנציאל של זאיון. ייתכן ולונזו בול הוא בדיוק הרכז הזה עבור הפליקנס.

לפליקנס נותרה עוד עבודה רבה. בול וזאיון יצטרכו לשפר את הקליעה באופן מובהק יותר, ואינגרם יצטרך להמשיך להיות דומיננטי אך לא סוליסט מדי לצדם של זאיון והולידיי שחזרו מפציעותיהם. בסופו של דבר, אלה צרות של עשירים. הפליקנס נראים בדרכם לארץ המובטחת.