בערך בחמש ורבע עזבתי את המשרד, ואמרתי לחבר שאני הולך למשחק של הווריורס. החבר, שיודע שיש לי תעודת עיתונאי אמר לי כשקיבלתי את התעודה בתחילת השנה, זה בטח לא מה שציפיתי לו. וואלה, נכון. ועדיין, זה כדורסל – המשחק הטוב בעולם, וגם כשהווריורס הם קבוצה רעה במיוחד, והאמינו לי – הם רעים במיוחד, זה עדיין מדהים לראות.

מה שלא אומר שהיה משחק ברמה גבוהה. למעשה, זה היה משחק בינוני מינוס מינוס מינוס ברמתו. מה שעצוב הוא שגם במשחק בו הווריורס נתנו את כל מה שיש להם, הבאקס החליטו לשחק ברמה של הווריורס, במקום לשחק ברמה של הבאקס (ולנצח בחמישים הפרש). יפה להם מצד אחד, אבל קשה להגיד שהיה כדורסל יפה. ובמיוחד הדברים אמורים לגבי המחצית הראשונה בהם הכדורסל באמת היה רע במיוחד. כך למשל, בודנהולצר התנצל על רמת המשחק עוד לפני שמישהו שאל אותו שאלה במסיבת העיתונאים, כאילו ידע מה הולך לקרות. וכן, זה במשחק בו הוא ניצח!

אבל עזבו רק את רמת המשחק הבינונית מינוס, האמת היא שלמרות שהקהל באמת ניסה (ובצ'ייס בניגוד לסטייפלס, העיתונאות יושבת מטר מהקהל), בסופו של דבר, היה ברור בערך מהשניה הראשונה של המשחק מי ינצח, גם כשההובלה היתה רק ב 6 או 7 נקודות. מתח? אפס.

ובלי קשר, או עם. נכון שהרמה במשחק היתה נמוכה במיוחד אבל זה לא אומר שלא היו כמה וכמה מהלכים מאד חביבים של הבאקס שהם בסופו של דבר, אחת הקבוצות הכי מאומנות בליגה. כך למשל במהלך הבא שבו מידלטון מתפנה לשלוש:

וגם במהלך הבא שבו ווסלי מת'יוס הוא האיש בנקודות היחידות שלו במשחק:

ואפילו במהלך הבא שבו קונאטון, השחקן שהכי נראה לא אתלטי והוא בכל זאת יופי של אתלט מסיים בדאנק מהדהד:

ואפרופו כל מיני מהלכים של לבנים שלא הייתם מאמינים עליהם, אז מילא קונאטון, בכל זאת – לאיש יש קפיצים ברגליים. אבל האיטלקי של הבאקס גם עשה את הדבר הבא:

נחמד, לא?

.

אבל בואו נדבר על כמה דברים מעניינים יותר שקרו, ואולי גם תובנות לעתיד לבוא.

1. פסקאל, סמיגאליץ' ומה שביניהם.

היה זה רק המשחק השישי השנה שבו סמיגאליץ' (להלן, חיוכוביץ') אשכרה שיחק. והאמת היא שהוא נתן יופי של משחק

אבל באופן כללי, חיוכוביץ' הוא דוגמה ומופת ללמה אני לא מבין את הווריורס השנה. הווריורס שנתנו אין ספור הזדמנויות לפסקאל על ה 1.97 ס"מ שלו וה 120 ק"ג שלו, והעובדה שיופי שהוא חזק ומזכיר את זק רנדולף, אבל זק רנדולף הוא שחקן של לפני 15 שנה, והכדורסל של היום הוא כדורסל של היום. חיוכוביץ' נראה לי כמו שחקן שיכול להיות שחקן של העתיד. הוא עדיין בוסרי וצעיר מאד כמובן. אבל יש לו לכאורה סט כלים שלפסקאל או לספלמן בחיים לא היה או יהיה.

והנה העניין – הווריורס גם ככה בטנקינג ובמוד הפסד מובהק. אז למה לא לתת למישהו עם אפסייד כמו חיוכוביץ' לשחק הרבה, אבל הרבה יותר. לא ברור לי, אבל יתכן וזה באמת מה שהם יעשו החל מההצגה הסבירה שלו היום.

ואם כבר דיברנו על הגבוהים. סליחה… "גבוהים" של הווריורס, אז צריך לומר גם כמה מילים על ספלמן. כמו פסקאל גם הוא קצת מלא, וכמו פסקאל גם הוא יודע לקלוע מהשלוש, אבל בניגוד לפסקאל הוא לא מקבל שריקות מהקהל. מעניין למה. אבל הנה כמה היילייטים:

אצלי בסופו של דבר, המצב הוא די פשוט, והאמת היא שהוא נתון גובה. פסקאל וספלמן הם תכל'ס אותו שחקן, רק שספלמן גבוה יותר. חיוכוביץ' עוד יותר גבוה, וגם הרבה יותר מהיר ואתלטי. נדמה לי שטוב יעשו הווריורס אם יקחו את העובדות האלה, ואת הנתון שלפלייאוף השנה הם כבר לא יגיעו (מקווה שעוד יהיה לי בית באל.איי בסוף אפריל) ויתנו לזה ביטוי בחודשים הקרובים.

ואגב, אולי זה מובן מאליו, אבל גם כשסטף, קליי ודי-לו בחוץ, בסופו של דבר השחקנים הבאמת טובים של הקבוצה הם הבק קורט, כשלי (15 נק') קלע כמה שלשות חביבות, כמו גם ברקס (19 נק')

הלופזים – תחקיר סנטר.

בימינו, כשכל זב חוטם בגובה 180 או בגובה 220 יודע לקלוע מהשלוש, תמיד נשאלת השאלה מיהו סנטר. אז נכון, יש כל מיני דראמונדים או גוברים, שימות העולם, אבל הם לא משחקים בשום עמדה פרט לסנטר. אבל איך אנחנו יודעים שברוק לופז, אחד הסנטרים האהובים עליי בכלל בעשור האחרון, הוא עדיין סנטר? אחרי הכל, האיש זורק מיליון פעם מהשלוש במשחק, אז במה הוא סנטר.

במה הוא סנטר? בזה הוא סנטר:

ובעצם גם בזה הוא סנטר

ובכלל, בימינו כשכולם כולם זורקים מהשלוש, צריך לזכור – יש גם שחקנים שבנוסף יודעים גם לשחק בפוסט, ויש גם שחקנים שבנוסף יודעים להתגלגל בפיקנרול לדאנק, ויש גם שחקנים שסתם מתבריינים על כל מיני פסקאלים בגובה 1.97 מולם. ברוק לופז הוא אחד כזה, ולכן, שלשות או לא שלשות. סנטר הוא תמיד יהיה.

אה נכון, דיברתי על "לופזים" אז הנה גם רולו (הידעתם? האחים לא רק שלא יושבים אחד ליד השני בחדר ההלבשה, לפחות במקרה הזה, גם לא ראיתי אותם מדברים אחד עם השני).

חדי האבחנה ביניכם גילו את המשותף בין שני היוטיובים האחרונים – נכון, שם המשפחה. כלומר, לא נכון. גם שם המשפחה של המסיים, אבל גם שם המשפחה של המוסר, להלן – קריס מידלטון שנתן משחק אסיסטים נפלא, והוכיח שהוא יודע לעשות דברים שהם לא רק לזרוק לסל. הנה עוד דוגמה:

ובכלל, האיש סיים את המשחק עם שישה אסיסטים (בנוסף ל 21 נק'), אבל למען האמת כולם היו פשוט אסיסטים יפים. ובאופן כללי זה מאד יפה לראות קבוצה שבה הכוכבים יודעים לחלוק בנטל ולפרגן לאחרים (כלומר, יאניס וודאי. קריס גם).

.

היאניס.. כלומר, יאניס – האם אתה יודע לקלוע מהשלוש.

אז התשובה היא שכן. מצד שני, בשתי דקות הסיום – התשובה היא שממש, אבל ממש לא.

וזאת באמת בעיה רצינית של הבאקס, כי עם כל הכבוד לריווח של המשחק של יאניס שעליו גם קריס מידלטון דיבר לאחר המשחק. האמת היא – שאם הוא לא יכול לקלוע את הקליעות האלה כשהן חשובות (טוב, עד כמה שהמשחק הזה היה חשוב…) אז אני מאד סקרן לראות מה יקרה בפלייאוף.

ועוד משהו על יאניס, הוא מזכיר לי מהרבה סיבות את לברון של עד לפני שבע או שמונה שנים. שחקן שמצד אחד הוא שחקן כדורסל בעייתי מאד עם ליקויים מובהקים. ומצד שני, הוא פשוט גדול, אתלטי וחזק יותר מכל אחד אחר ולכן הוא MVP. ללברון לקח איזה עשור בליגה לפתח את היכולות שהראו שהוא הרבה יותר מרק גוף ענק ואתלטי, וגם הוא לקח תארי MVP עוד לפני שזה קרה. אבל לא בהכרח אליפויות. יאניס יצטרך לעבור את אותו תהליך אם הוא ירצה לקחת אליפויות, כי כרגע, MVP או לא ואפילו 30 נק' ו 13 ריב' היום, האמת הפשוטה היא שהוא לא ברמה.

.

וחוץ מזה, גם דיברתי באחד על אחד עם שני שחקנים היום. בראש ובראשונה קייל קורבר (לצערי, לא צילמתי) שאותו שאלתי שתי שאלות – קודם כל על איך הוא רואה את העובדה שהיום לכל קבוצה יש "קייל קורבר" משלה, אם משווים לשחקן שהוא היה באטלנטה לפני חצי עשור, והוא אכן הודה שהכדורסל מתפתח ומגיע לרמות שמעולם לא נראו בעבר (והוא צודק!!). כששאלתי אותו אם הוא חושב שהוא יחזור לעבור את סטף קרי השנה במספר השלשות הוא הצטנע וענה שזה רק תלוי במתי סטף יחזור. ואז נתן לי טפיחה על השכם. האמת? אני מאד אוהב את הבחור.

וכמובן, דראגן בנדר, כי איך אפשר שלא לקחת את הזווית הישראלית, אז הנה לכל המעוניין – קצת על מכבי, קצת על וויצ'יץ', וקצת על קרואטיה:

ורק אסיים ואומר שטוב לראות ניצוצות, אבל אני מתגעגע לכדורסל גדול. מקווה שזה עוד יגיע, ומקווה שזה יקרה בקרוב בליגה הטובה בעולם.