חמישים מגדולי העשור – הסמול פורוורדים (3) / אהרון שדה

בס"ד.

חמישים גדולי העשור חלק שלישי סמול פורוורדים (עמדה 3 )

ברשותכם נחזור על ההקדמה .

חשוב מאד לעיין במגבלות על מנת למנוע ויכוחי סרק בתגובות .

להלן  המגבלות העיקריות .

1.    השחקנים ייבחרו לפי תפקידם זאת אומרת 10 שחקנים בכל עמדה.

    נכון לעיתים שחקן שיחק במס' עמדות אנו השתדלנו לשבצו בעמדה העיקרית למעט    חריגים כגון שיש חוסר גדול בעמדה כלשהי ואותו השחקן יוכל למלות את אותה העמדה בטבעיות .

2.    השחקנים ייבחרו רק על סמך מה שעשו בעשור האחרון ולא על סמך הישגים שונים מחוץ לעשור אנו מנקים שולחן ולא מתייחסים לשום הישג שקרה לפני העשור.

3.    פרק הזמן שמעניין אותנו הוא עונת 2009-2010 ועד עונת 2018-2019 

הריסון בארנס

         כל מה שקרה השנה בעונת 2019-2020 שייך כבר לעשור הבא.

4.    ננסה לבחור בשחקנים על סמך איכות אך גם כמות.

           איכות : הכוונה איכות ההישגים. 

           כמות : הכוונה יציבות והתמדה לאורך זמן.

  לעיתים ישנה התנקשות בין השניים שחקן שהגיע למשל לאיכות הישגים רבה אך בזמן מועט .

כמובן שככל שכמות והאיכות גדולות השחקן ידורג יותר גבוה והפוך.

כמובן שאין כאן תמהיל מדויק וזה לא מדע מדויק ואפילו אני משנה דעתי מעת לעת.

ובכל זאת הבחנה כללית יש כאן .

ואם דעתכם אחרת אתם לא פחות צודקים ממני אך אשמח לשמוע נימוקים בתגובות .

5.    הפרויקט הזה יכלול 6 פרקים 

בחמשת הפרקים הראשונים נסרוק את העמדות השונות 

 ואילו בפרק האחרון נסכם את עשרת החמישיות מהחמישייה העשירית ועד החמישייה הראשונה ואולי נכלול גם את עשרת מאמני העשור.

קצת על העמדה.

זו עמדה שלא ספק בשפיץ שלה החזקה ביותר .

לפחות 3 משחקניה בטופ 5 העשור של הליגה (וזאת עוד אחרי ששלחתי את יאניס לעמדה 4).

ייתכן אף שמדובר בשלושת שחקני הפליאוף הטובים ביותר בעשור כאלו שחלקו יחדו 7 אם וי פי גמר פליאוף (גם התואר השמיני שייך לשחקן העמדה ).

מצד שני למעט השפיץ זו העמדה אולי הפחות עמוקה עד כדי כך שהגלתי לכך מעמדה 2 את ג'ימי באטלר ומאנו ג'ינובלי .

אם עוד בעניין של באטלר ניתן לומר שהוא שיחק לעיתים כ 3 הרי שאני מקבל את הביקורת שנאמרה ומסכים איתכם שבדיעבד מאנו לא היה צריך להשתבץ בעמדה זו.

אך מכיוון שלא הזכרנו אותו בעמדה 2 נשבץ אותו במקום שנתנו לו מתחילה וייתכן מאד שבמאמר המסכם שבו נסכם את עשרת החמישיות הוא ישובץ במקום הנכון .

מה שאומר שיש קשב להערותכם וייתכנו שינויים במאמר המסכם .(וכאן המקום לומר זאת בייחוד לקראת מאמרי 4+5 שלהערכתי ייצרו הרבה מחלוקות על עמדות וכו').

בולטים שלא נכנסו : 

נזכיר בקצרה את פי ג'י טאקר .חביבנו אלוף ישראל בעשור שקדם שנתן הרבה לב ונשמה .

שיחק 7 עונות בעשור (פינקס טורונטו ויוסטון ) לא נתן מספרים גדולים אבל נתן לב ענק והשתלב בחמישייה של יוסטון שעשתה גמר מערבי והייתה קרובה משחק מהגמר הכללי (היה אמור להיות פקטור חשוב בנבחרת ארה"ב אך נפצע הקיץ). ניקולה באטום : ששיחק כל העשור בפורטלנד ושארלוט  כולל 6 עונות בדו ספרתי 

(וחבר נבחרת צרפת עם זהב ,כסף וארד ביורובאסקט +2 ארד במנדו באסקט). קרילנקו : שנתן 4 עונות בלבד ביוטה \מינסוטה וברוקלין  3 הראשונות דו ספרתי (ומדליית ארד אולימפית עם נבחרת רוסיה בלונדון 2012 וביורובאסקט 11 ).

רודי גיי :

רודי גיי ואשתו

שיחק כל העשור בליגה אמנם לא זכה בהכרה אישית אך שיחק בממפיס ,טורונטו ,סקרמנטו וס.א בעשור.

קלע כל העשור בדו ספרתי .

עד השנתיים האחרונות לא ירד מ 17.2 נק' כולל 2 עונות מעל 20 נק' 

סה"כ 641 מש כולל 567 בחמישייה.

עד לפני שנתיים לא ירד מ 33.8 דק לערב ב 8 עונות קלע מעל 45 אחוזי שדה רק בעונה אחת מתחת ל 40 .תמיד מעל 30 אחוז מחוץ לקשת לרוב מעל 35.

(לא ירד גם מ 75 אחוזי קו תמיד גם קטף מעל 5 כ"ח ).

בקיצור ייתכן שקצת קופח או נפל על צמרת גבוה באמת אך היה שחקן התקפי מצוין בעשור הזה .

לואול דנג :

שיחק כל העשור בליגה.

בחצי הראשון היה מצוין נבחר פעמיים לאולסטאר (וכן לחמישיית ההגנה השנייה ולפרס האזרחות ).

אך עזיבת שיקגו כמו גם גילו המתקדם סימנו את הדעיכה בחלקו השנה של העשור.

בעוד בשיקגו לא ירד מ 15.3 נק' למשחק ולא ירד מ 37 דק' למשחק הרי שאחרי שעזב לא עבר את 14.3 נק' (כולל 3 עונות אחרונות חד ספרתיות )

ולא הגיע ל 34 דק.

ולכן הוא רק מאוזכר ולא בטופ חמישים (אולי אם נחזיר את מאנו לעמדה 2) 

ולעשרת הגדולים 

מקום עשירי  הריסון בארנס :

תיק עבודות.

7 עונות בעשור (בחירה שביעית בדראפט 12 ע"י ג.ס) 

3 קבוצות בעשור ג.ס ,דאלאס וסקרמנטו .

אחד מהיחידים ברשימה שלא נבחר העשור לאולסטאר (חמישיית הרוקיז 2013 )

אך היה שחקן חמישייה בקבוצת העשור עמה שיחק בשני גמרים וזכה בטבעת אליפות אחת ועמה היה שותף לעונה הסדירה הטובה בהיסטוריה עם 73 ניצחונות .

5 עונות אחרונות דו ספרתי מאז עזב את ג.ס קולע מעל 16 כל עונה.

המספרים שלו בעונות החשובות 

בעונת האליפות קלע  מעל 10 נק' במעל 28 דק' בהם שיחק את כל 82 משחקי העונה הסדירה כולם בחמישייה הוא הוריד גם 5.5 ר' (48.2 40.5 72 )

גם בפליאוף פתח בכל 21 משחקי הקבוצה קלע 10.6 ב 32.4 דק' 5.2 ר' 

(44 35.5 73.5 )

בעונת 73 הניצחונות קלע 11.7 בכמעט 31 דק' (אך 66 מש' בלבד 59 בחמישייה)

בפליאוף ירד ל 9 נק' ב 31 דק.

ממוצע העשור שלו  בסדירה (540 מש) 13.6 נק' ב 30.6 דק' 4.9 ר'

(44.6 37.1 79.5 ) 

ממוצע הפליאוף 64 מש' 31.9 דק'  

10.1 נק' 5.1 ר'  (41.9 35.5 75.6 ).

בקיצור יש שדורשים אותו לשבח ויש לגנאי .

לשבח היה שחקן חמישייה בקבוצה הטובה ביותר מזה עשרות שנים ולכן לא נבחר לאולסטאר או שלא זכה בתארים אישיים .

לגנאי כל אחד או כמעט כל אחד יכול היה להיות בורג יעיל במכונת הקלעים של ק"ק  קליי את קרי .

מה נכון ? הוא רק בן 27 עכשיו אלו שנות ההוכחה 

בינתיים זוכה להיכנס אצלנו להידחק לרשימה האקסקלוסיבית הזו .

מקום תשיעי : פול פירס .

תיק עבודות.

שיחק 8 עונות בעשור (פרש בסוף עונת 2017 )

בבוסטון ,ברוקלין וושינגטון וקליפרס.

נכנס לעשור הזה בגיל 33 הספיק לשחק 4 עונות ראשונות בסלטיקס (השלים שם 15 עונות ב 3 עשורים שונים ) ואז החל בנדידה 

בהיותו בבוסטון נבחר 3 פעמים לאולסטאר (אלוף השלשות 2010 ) 

הספיק עוד להצעיד את בוסטון לגמר 2010 שהסתיים בהפסד צמוד ב 7 משחקים לל.א

קלע אז כמעט 19 נק' בכמעט 39 דק.

היה שותף בסדרה גדולה מול מיאמי בגמר מזרח 12 עם נתונים דומים לסדרה מגמר 10.

בצמד העונות האחרונות בהיותו בקליפרס מיעט לשחק .

ולמעשה שיחק ברצינות 6 עונות בהן לא ירד מ 13.5 נק' ו 26 דק'.

בכל ארבעת העונות בסלטיקס לא ירד מ 18 נק' ו מ 33 דק'.

בשורה התחתונה נתן חצי עשור ראשון איכותי וזה מספיק לו למקום המכובד גם בעשור הזה 

מקום שמיני מאנו ג'ינובלי .

תיק עבודות.

למעשה היה 2 כפי שכתבתי למעלה .

בלי קשר לעמדה עדיין היה רלוונטי בעשור הנוכחי למרות שהעשור הגדול שלו באמת היה בעשור הקודם .

הגיע לעשור הזה כשהיה כבר בגיל 33 .

עדיין הספיק לשחק 9 עונות בעשור כולם כמובן בספרס .(סה"כ 16 עונות ).

עדיין נבחר פעם אחת לאולסטאר ולחמישיית העונה השלישית .

עם ס.א היה שותף לשני גמרים. 

ולזכייה בטבעת אליפות אחת (הרביעית שלו בסה"כ ).

מסוג השחקנים הבודדים  שאין להם ממש תחליף.

בשש העונות הראשונות קלע דו ספרתי .

בעונת הגמר 2013 תרם מהספסל 11.8 נק'  ב 23 דק' עם 4.6 אס ו3.4 ר' 

(42.5 35.3 79.6 )

בפליאוף עלה ל 11.5 בכמעט 27 דק' עם 5 אס ו 3.7 ר'.

בעונת האליפות תרם 12.3 נק בכמעט 23 דק' (כ 47 35 85 באחוזים ) מעל 4 אס ו 3 ר'

בפליאוף עלה ל 14.3 נק' ב 25.5 דק' מעל 4 אס מעל 3 ר' ומעל 1.5 חט'

((44 39 86 ).

סה"כ 579 משחקי עונה סדירה (110 בחמישייה כולל 79 בעונת 2011 )

111 משחקי פליאוף כמובן בכל העונות (21 בחמישייה ).

(היה חבר נבחרת ארגנטינה אותה הספיק להצעיד לזכייה באליפות אמריקה 2011 )

אחד מהפייבוריטים שלי אך אני משוכנע שכאן בזכות ולא בחסד .

מקום שביעי : אנדרה איגודלה .

תיק עבודות.

עוד אגדה ששיחקה כל העשור בליגה..

בפילי ,דנבר וכמובן בג.ס (עבר הקיץ לממפיס ).

בחירה בודדת לאולסטאר 2012 (+ בחירה לחמישיית ההגנה הראשונה ועוד אחת לשנייה).

היה אם וי פי הגמר בשנת 2015 .

היה שותף לקבוצה הגדולה ההיא של גולדן סטייט כולל 5 גמרים ו 3 טבעות אליפות.

עד שהגיע לג.ס שיחק בסדירה 291 מש כולם בחמישייה .

לנעשה שיחק גם את כל 63 המשחקים בעונה הראשונה בג.ס בחמישייה והשלים בכך

758 משחקים ברצף בחמישייה (כולל העשור הקודם ואגב עשה 5 עונות עם 82 משחקים מלאים בפילי).

ואז ירד לספסל.

אחרי חצי ראשון בו שיחק 354 משחקים בעשור בחמישייה.

עלה בכל 77 משחקי עונת 14-15 מהספסל ירד לפחות מ 27 דק' לאחר שקודם לכן תמיד שיחק מעל 32 ועדיין נבחר לאם וי פי הגמר כאמור.

בחצי השני שיחק 370 משחקים אך רק 21 פעם בחמישייה 

והשלים למעשה 724 משחקים בעונה הסדירה (375 בחמישייה ).

עד העונה האחרונה שיחק לפחות 25 דק' למשחק באחרונה ירד קצת ל 23 דק' 

לא ירד מ 26 דק' פליאוף .

(היה גם חבר בנבחרת ארה"ב שזכתה באליפות העולם 2010 ובזהב האולימפי מלונדון 2012 ).

מקום שישי : ג'ימי באטלר .

ג'ימי באטלר וחברתו

תיק עבודות.

שיחק 8 שנים בעשור ( בחירה 30 ואחרונה בסיבוב של הסיבוב הראשון בשנת 2011 ).

נבחר ע"י שיקגו שם שיחק 6 עונות לפני שעבר למינסוטה ואז פילי (עבר בקיץ למיאמי )

4 פעמים אולסטאר.

פעמיים בחמישיית העונה השלישית (ועוד 4 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה)

נבחר לשחקן המשתפר בליגה  2015 

(חבר נבחרת ארה"ב עמה זכה בזהב האולימפי ריו 2016 ).

היה בשש השנים הראשונות בשיקגו והצליח להצעיד אותה לגמר המזרח.

היה בפליאוף בכל שלושת הקבוצות בהם שיחק .

6 עונות אחרונות בדו ספרתי 

5 אחרונות מעל 19 כולל 4 של 20+ 

ממוצע עשור של 16.7 נק' ב 32.9 דק' (46 34 87 בקירוב) עם 4.9 ר' ו 3.5 אס.

523 מש 418 בחמישייה.

שיחק גם 55 משחקי פליאוף 52 בחמישייה.

17.3 נק' ב 37.2 דק'.

(בקירוב 44 35 83 ) 5.5 ר' ו 3.4 אס.

שחקן לוחם פייטר ענק  שנתן סדרה לפנתאון בעונה האחרונה מול טורונטו וקוואי זו שהוכרעה במשחק 7 בבזאר .

תורם בכל אספקט  של המשחק ולא רק קליעה כולל הגנה ר' אס' חט' ואפילו חצי חסימה למשחק .

מקום חמישי : כרמלו אנתוני .

כרמלו אנטוני, אשתו, ובנו

תיק עבודות.

שיחק כל העשור בליגה (אך רק 10 מש' אשתקד).

8 פעמים אולסטאר

פעמיים בחמישיית העונה השנייה ועוד פעם בחמישייה השלישית 

מלך הסלים של הליגה בשנת 2013 .

(חבר נבחרת ארה"ב עמה זכה בזהב האולימפי בלונדון 2012 ובריו 2016 מלך הדקות נק' ור' במדי נבחרת ארה"ב ).

אחד מהשחקנים מעוררי המחלוקת הגדולים ביותר בעשור .

אני כבר רואה איך כולם קופצים עליי עם שמעון ראש החבורה על הבחירה בכרמלו לפני באטלר .

כאן אולי המקום לציין שאיני בוחר בדראפט או שחקן מעודף עליי אלא מנסה להיות אובייקטיבי לחלוטין .

וככזה אני רואה שכרמלו נתן חצי ראשון משמעותי בהרבה (גם ואולי בעיקר בגלל שבאטלר לא היה חלק מהליגה בשנתיים הראשונות אבל מה לעשות שזה חלק מהעניין ).

בשורה התחתונה ומעבר לתארים האישים כרמלו היה טוב משמעותי בהרבה בחצי הראשון ,לאחר מכן היו עוד 3 עונות צמודות ורק בשנתיים האחרונות באטלר טוב יותר.

היה קלע פנומנלי כל העשור קלע דו ספרתי.

8 עונות 21.8 +  ו 4 עונות מעל 25 נק' .

כל העונות לפחות 40 אחוזי שדה .(4 עונות מעל 45 )

כל העונות עם לפחות 32 דק' משחק .(למעט האחרונה שם שיחק 29.4 בעשרת משחקיו).

כל העשור מעל 31.5 אחוזי שלשות. (5 עונות מעל 35 +2 עונות מעל 40 )

כל העשור לפחות 5.4 קטיפות .(7 עונות ראשונות לפחות 6.4 )

בשורה התחתונה למרות אופי בעייתי למרות שהיה שחקן לא קבוצתי ( 4 עונות פחות ממוצע של 3 אס' ) ולמרות שלא הגיע להישגים בפליאוף (5 הופעות אך רק פעם בודדת עבר סיבוב).

 הרי שעדיין גם בגלל הפז"מ הוא בטופ 5 בעמדה.

מקום רביעי : פול ג'ורג.

פול ג'ורג' ואשתו

תיק עבודות.

9 עונות בעשור (בחירה עשירית בדראפט 10 בידי אינדיאנה ).

קבוצות בעשור אינדיאנה ואוקלהומה (עבר הקיץ לקליפרס ).

6 פעמים אולסטאר.

חבר חמישיית העונה הראשונה + 4 פעמים לחמישיית העונה השלישית.

(פעמיים בחמישיית ההגנה הראשונה + פעמיים בחמישייה השנייה וכן בחמישיית הרוקיז הראשונה).

נבחר לשחקן המשתפר 2013.

(חבר נבחרת ארה"ב עמה זכה בזהב האולימפי בריו 2016 ).

במדרגה משלו מתחת לשלושת הגדולים עומד לו ג'ורג .

הוא הוביל את אינדיאנה עד לגמר המזרחי.

למעט עונת הרוקי  ( ו6 מש' בהם שיחק בעונת 14-15 ) קלע תמיד דו ספרתי .

בחמש העונות המלאות האחרונות שלו לא ירד מ 21.7 נק' כולל 28 נק' בעונה האחרונה.

ממוצע עשור של 19.8 נק' ב33.8 דק' עם 6.4 ר' +3.3 אס. (43.8 38.6 83.9 ).

ב 76 משחקי פליאוף קלע 20.1 +7.3 ר' +3.9 אס ב 39 דק'.

(42.3 36.1 80.9 ).

בשורה התחתונה עשה דברים משמעותיים ידע לעבור פציעות לא פשוטות 

וחזר בענק רק בן 29 ואני מאמין שישמעו עליו עוד בעשור הבא זוכה למקום של כבוד גם בעשור הזה.

מקום שלישי : קוואי לינארד.

קוואי, אשתו, ובתו

תיק עבודות.

8 עונות בליגה (בחירה 15 בדראפט 2011 ע"י אינדיאנה )

2 קבוצות בעשור ס.א וטורונטו .(עבר הקיץ לקליפרס)

3 פעמים אולסטאר 

פעמיים בחמישיית העונה הראשונה +בחירה נוספת לחמישייה השנייה.

(3 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה +פעמיים בשנייה +חמישיית הרוקיז הראשונה).

פעמיים שחקן ההגנה בליגה

פעמיים אם וי פי גמר הפליאוף.

זכה בשתי טבעות אליפות ושיחק בעוד גמר.

קוואי דורג אצלי רק שלישי אבל מבחינתי הוא הווינר הגדול ביותר והשחקן המעורך ביותר בעמדה .

שכן בניגוד לשניים שדורגו לפניו הוא לא הצטרף לקבוצה מנצחת ולא בנה קבוצה אלא שיחק בקבוצה (ואיני מדבר כרגע למעברו לקליפרס שגם הוא אגב אתגרי יותר מאשר הצטרפות ללברון בלייקרס).

בכל זאת הוא דורג אצלי רק שלישי מכיוון שההתייחסות היא לכלל העשור וכי גם בגלל הסיפור בספרס הוא שיחק למעשה בסה"כ 7 עונות בלבד.

בנוסף גם העונה הסדירה נלקחת בחשבון והיא מה לעשות לא לטובתו לעומת  שני המקומות הראשונים ,אך בעיני לפחות הוא מעורך יותר כי גם האליפות בספרס ובוודאי האליפות בטורונטו לא היו עם קבוצת כוכבים גדולה.

בכל אופן שורת ההישגים שלו מדברת בעד עצמה ומכיוון שמדובר בבחור בן 28 בלבד נראה שהוא עשוי לדבר חזק גם בעשור הקרוב.

נציין לגביו שלמעט העונה האחרונה בס.א שם שיחק בסה"כ 9 מש ב 23 דק' בלבד הרי שמדובר במשתפר תמידי שהחל את עונת הרוקי עם 7.9 נק' בלבד ,קפץ ל 11.9 ואז ל 12.8 ,משם ל 16.5 ואז ל 21.2 ו 25.5 (ואז באה עונת 9 המש') ,אשתקד קפץ ל26.6 ב 34 דק.

באופן יחסי נח הרבה תמיד נעדר מס' דו ספרתי של משחקים 

רק 5 עונות מעל 30 דק' אף פעם לא עבר את 34 הדק.

בעונת ה 9 מש' קלע 46.8 אחוזי שדה שהיו הנמוכים שלו אם לא נתייחס לכך לא ירד מ 47.9 וכן לא ירד מ34.9 אחוזי שלשות. 

מאז עונת הרוקי לא ירד מ 80 אחוזי קו.

קטף לפחות 5 ר' בממוצע לעונה.

ממוצע העשור נמוך מהמצופה עקב השנים שלקחו לו להתפתח 

בכל אופן 17.7 נק' ב 30.8 דק' ב 467 מש' 6.3 ר' 2.4 אס (49.5 38.3 84.8 )

העלייה שלו באה לידי ביטוי קבוע גם בפליאוף.

ממוצע הפליאוף 16.5 עם 7.3 ר' ב33.4 דק' (בקירוב 51 43 80 )

אך גם כאן באה עלייה הדרגתית 

בעונת הרוקי 8.6 עם 5.9 ר' ב27 דק'.

משם טיפס ל 13.5 +9 ר' בכמעט 37 דק' בגמר הראשון שלו .

בעונת האליפות הראשונה קבע14.3 נק' +6.7 ר'

אח"כ עלה ל 20.3 נק' משם ל22.5 ו 27.7 .

בפליאוף האחרון שיחק מעל 39 דק' ב 24 מש'.

קלע 30.5 קטף 9.1 מסר 3.9 ועשה זאת עם 49 אחוזי שדה 37.9 שלשות ו88.4 קו.

נראה שהשמיים הם הגבול מבחינתו ומעניין עד לאן יפרוץ בעשור הקרוב.

מקום שני : קווין דוראנט .

קווין דוראנט וחברתו העכשווית

תיק עבודות.

שיחק כל העשור בליגה 

באוקלהומה וג.ס (עבר הקיץ לברוקלין אך עדיין לא שיחק במדיה).

10 בחירות למשחק האולסטאר בעשור הזה.(פעמיים אם וי פי המשחק).

6 פעמים בחמישיית העונה הראשונה +3 פעמים בחמישייה השנייה.

4 פעמים מלך הסלים של הליגה.

1 אם וי פי העונה הסדירה (2014 )

2 אם וי פי גמר הפליאוף.

4 פעמים בגמר הנ.ב.א. 

2 טבעות אליפות. 

(חבר נבחרת ארה"ב במדיה זכה באליפות העולם 2010 אז נבחר לאם וי פי הטורניר וכן זכה עם הנבחרת בזהב האולימפי מלונדון 2012 אז סיים גם כמלך הסלים ובזהב האולימפי מריו 2016 )

אני חושב שהתיק עבודות דבר בעד עצמו. 

נציין ששיחק 695 משחקי עונה סדירה כולם בחמישייה.

באף עונה לא פחות מ 33.4 דק'.

(6 עונות מעל 35 דק' בכל החצי הראשון בעשור לא פחת מ 38.5 דק').

לא פחת מ 46 אחוזי שדה כולל 7 עונות אחרונות מעל 50 אחוז.

לא פחת מ 35 אחוזי 3 כולל 3 עונות מעל 40.

תמיד מעל 85 אחוזי קו כולל 2 עונות 90 + 

בעונת 12-13 עשה 51 41.6 ו90.5 והכל ב 81 מש' ל 28.1 נק' היה השישי לעשות כן .

כל העונות בעשור מעל 25 נק'  (כולל 2 עונות מעל 30)

בפליאוף שיחק 9 עונות 139 מש' כולם בחמישייה 

יותר מ 29 נק' בקצת יותר מ 40 דק' עם 7.7 ר' ו 4 אס' 

47.5  ויותר מ 35 ו 86 .

גם בפליאוף לא ירד מ 25 נק' באף עונה.

אחרי כל המספרים נספר כך .

בעיני שחקן ההתקפה הטוב ביותר והאמין ביותר בעשור (ויסלח לי הארדן ויסלח לי קרי )

קולע מכל זווית ותומך בכל אספקט התקפי .

העננה היחידה מבחינתי שלא הצליח להצעיד את אוקלהומה לתואר הנכסף הוא עשה שם גמר והגיע ליתרון 3-1 מול הקבוצה האדירה של ג.ס אך לא השלים את המלאכה והצטרף לקבוצה מנצחת.

בניגוד לראשון ברשימה שהצליח בסופו של יום לחזור לארגון ממנו בא ולהצעיד אותם אל התואר הוא לא עשה כן וגם האליפויות בהם זכה פחות נחשבות בעיני מכיוון שאותו הארגון לקח תואר לפניו ואף הגיע לעוד גמר בעונה עם שיא של 73 ניצחונות ולכן הגם שהוא היה האיש המרכזי בטבעות הנוספות אין לו את ההילה של קוואי ואף לא של לברון ולמרות זאת מי שהוא עשה פנומנלי בכל קנה מידה.

ובמקום הראשון ובתואר סמול פורוורד העשור זוכה לברון ג'יימס.

תיק עבודות.

כל העשור בליגה .

קבוצות בעשור קליבלנד ,מיאמי ולייקרס (2 קדנציות בקליבלנד ).

10 פעמים אולסטאר (אם וי פי המשחק ב 2018 )

9 פעמים בחמישיית העונה הראשונה +בחירה לחמישיית העונה השלישית.

( 4 פעמים בחמישיית ההגנה הראשונה +1 בשנייה).

3 פעמים אם וי פי העונה הסדירה.

3 פעמים אם וי פי הפליאוף.

9 פעמים בגמר הנ.ב.א .

3 טבעות אליפות..

(חבר נבחרת ארה"ב עמה זכה בזהב מלונדון 2012 ) 

תיק העבודות מדבר בעד עצמו כל העשור באולסטאר כל העשור בחמישיות העונה 9/10 חמישייה ראשונה 

הכי הרבה פעמים אם וי פי העונה והכי הרבה פעמים אם וי פי סדרת הגמר .

קשה להתווכח על כך שזה היה העשור שלו בכל פרמטר. 

אם אתה הכי הרבה פעמים מצטיין העונה

והכי הרבה פעמים מצטיין  גמר הפליאוף

והכי הרבה פעמים בגמר 

והכי הרבה פעמים אלוף (במשותף עם כמה מג.ס)

אז אתה פשוט הכי טוב .

נביא עוד כמה נתונים לפני שנגיד גם משהו לגנותו .

726 משחקי עונה סדירה כולם בחמישייה (שיחק מעל 90 אחוז ממשחקי העשור )

מעל 35 דק' ממוצע למשחק בכל עונה.

למעט עונה אחת (48.8 ) תמיד מעל 50 אחוזי שדה.

תמיד מעל 30 אחוזי 3 .

6+ בכל עונה בר' ובאס .

בכל עונה מעל 25 נק' למשחק.

שיחק 179 משחקי פליאוף בעשור (שזה מעל לשני עונות סדירות מלאות …כולם בחמישייה).

(הגיע לסה"כ 905 מש' בעשור …לא כולל אולימפיאדת לונדון ומשחקי הכנה).

לא ירד מ 38.2 דק' בפליאוף העשור (7 עונות מעל 40 דק')

תמיד מעל 40 אחוזי שדה למעט פליאוף בודד תמיד מעל 45 בשש פעמים 50+ .

לפחות 23.7 נק' בכל פליאוף 

4 עונות  מעל 30 נק' בפליאוף.

ניתן עוד להוסיף כהנה וכהנה 

אך נדמה לי שנתוני הפליאוף אומרים את הכל 

הם לדעתי חסרי תקדים הן בכמות המש' והן בממוצע הדק' שנותן סה"כ חסר תקדים.

בשורה התחתונה אנו מדברים על. 

41.4 דק' לערב בפליאוף בהם קלע מעל 30.5 נק' הוריד מעל 9 ר'  ומסר מעל 7 אס'.

אלו מספרים שלא ראינו במספרים מוחלטים אנו מדברים על מעל 5000 נק' מעל 1600 ר' מעל 1200 אס (וגם מעל 300 חט וכמעט 200 חס').

בשורה התחתונה לא נראה לי שניתן להתווכח על כך שמדובר בשחקן הטוב ביותר ששיחק את המשחק בעשור האחרון .

ואחרי כל זה אנסה להסביר בקצרה (ואולי פעם נאריך יותר ) אז על מה בכל זאת הביקורת או יותר נכון ההסתייגות  ?

נגיד זאת כך ישנם באופן כללי משהו שני סוגי כישרון. 

ישנו כישרון שבבסיסו מבנה גוף מסוים שנותן לך יתרון אתלטי יוצא דופן למשל שאקיל אוניל.

וישנו כישרון שמקורו באיזה שהוא יכולת וירטואוזית יוצאת דופן למשל קרי ,מסי וכדומה להם.

קהל האוהדים ברובם תמיד יעדיף את הוירטואוז על פני זה החזק.

(בדיוק כשם שמעדיפים את מסי על כריסטיאנו או אפילו את פדרר על רפא).

במקרה של לברון קרה עוד משהו שהעצים זאת פי כמה וכמה וזו אותה ההודעה בה "החליט לקחת את הכישרון שלו למיאמי" 

בשורה התחתונה המהלך הזה נתפס כיהיר ,כחסר רגישות אך בד בבד גם כפחדני .

שכן  ההבנה הייתה שלברון חש שהוא לא מסוגל לבד אלא צריך להצטרף לגדולים באמת בכדי להגיע לגדולה.

ולכן בזמנו היטיב לומר זאת הדוק (היה זה ממש בתחילת הפעלתו של האתר החדש).

שאמר כי גם עשרה אליפויות ברצף לא יעזרו לו ללברון.

ולדעתי זה ההסבר המרכזי למה לברון החליט לחזור דווקא לאוהיו הוא קיווה שאם יצעיד את הקבוצה לטבעת אליפות הוא יוכל לתקן את המעוות .

אבל בעיני לפחות מעוות לא יוכל לתקון .

ולמרות שאיני מתווכח על כך שמדובר בגדול העשור הרי שאת האומץ הספורטיבי אין לו ולא היה לו 

הוא אמנם הגיע לקליבלנד

אך הגיע לשם כש "פתו בסלו"  (שזה מושג הלכתי תלמודי שבא לומר שמי שכבר השביע רעבנו לא נמצא בניסיון הקשה ) 

במילים אחרות רק אחרי שהוא השיג את האליפויות בהליך מפוקפק ובקביים רחבות מצידם של וויד ובוש רק אז שהוא כבר היה רגוע בהשגת הטבעת רק אז חזר וניסה לתקן את המעוות .

הוא אמנם השיג טבעת אליפות אך לא ראי לקיחת טבעת כאשר יש לך כבר טבעת לפני כן ואז אתה במידת מה רגוע לגבי מעמדך בהיסטוריה להשגת טבעת כאשר זה מה שיעשה את ההבדל ההיסטורי לגביך (ע"ע נוביצקי למשל ).

ולכן בשורה התחתונה באמת לא ניתן להתווכח על מי השחקן הטוב ביותר בעשור וזה לברון אבל אם באופן תיאורטי ניתן יהיה לייצר טורניר חדש וחד פעמי על אליפות ייחודית ובצד אחד יהיה לברון ובצד השני נוביצקי ותשאלו אותי את מי לבחור אני בוחר באחרון .

כי כאשר לברון יחזור לרעוד הוא בעיני יפסיד בדיוק כפי שהפסיד לאותו הנוביצקי בגמר 2011.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

    1. ההשוואה בין רונאלדו לשאק ולברון מאוד מוזרה. כדורגל זה לא משחק שאפשר לנצח בו בעזרת כוח פיזי. נראה לך שאם שאק ולברון היו משחקים כדורגל הם היו ברמה של רונאלדו? שניהם הרי יותר חזקים ולברון כנראה גם יותר אתלטי. ובכל זאת ברור שהם לא היו לוקחים 5 כדורי זהב. רונאלדו הוא פשוט שחקן אדיר איך שלא תסתכל על זה (אני אגב מעדיף את מסי בכדורגל ואת לברון בכדורסל)

  1. יפה מאד אהרון
    ==
    הניתוח של להפלופ מאד מדויק בעיני – חייבים לתת כבוד למסע הארוך והמרשים שעשה.
    ==
    את הריסון בארנס לא הייתי שם בשום אוסף של מצטינים
    ==
    אבל חוץ מזה, מאד מסכים. תודה רבה

  2. מסכים איתך ארון. מאנו לא הבנתי מה קשור לפה היה צריך להיות בגארדים. ניתוח מחשבות השיקוץ מדוייק הוא כבר היה רגוע ומשוחרר אחרי 2 האליפויות במיאמי.
    מסכים לגבי השישייה הראשונה במדוייק. לגבי היתר אני צריך לעבור על עוד מי היה ולהקדיש מחשבה

  3. מסכימים שמאנו לא רלוונטי. אבל מה הביא אותך להזכיר את בארנס? שום הגיון אין בזה. לא המספרים שלו, ובטח לא השותפות שלו בסגל של ג"ס. אתה בטוח שאין לך מישהו אחר להכניס במקומו? עד כדי כך אין עומק בעמדה הזאת? מה עם אריזה?

    1. תודה אריזה היה חייב להיות מאוזכר כאן זו טעות שלי .
      בדיוק 700 משחקי עונה סדירה .(658 בחמישייה).

      שיחק ב4 קבוצות .
      יוסטון , ניו אורלינס ,וושינגטון , ופניקס .

      למעט העונה הראשונה בוושינגטון (עם פירס כמדומני וגם אז מעל 26 דק) תמיד לפחות 32.9 דק.
      8 עונות בדו ספרתי ( לא פחת מ 9.5 אך גם לא הגיע ל 15).
      היה 6 פעמים בפליאוף שיחק שם 61 מש כולם בחמישייה .
      לא פחת מ 34 דק 5 עונות פליאוף עם 36 דק ומעלה
      היה שותף בגמר מערבי עם יוסטון .
      אז להזכיר היינו חיייבים להזכיר ויש לו גם פזמ טוב אך לבסוף היה סולידי מאד ללא כל הישג אישי או תואר קבוצתי .
      בארנס לעומת זאת היה איך שלא הופכים זאת שחקן חמישייה שנתיים בג.ס ההיסטורית ההיא (וגם קיבל מקום בנבחרת ארה"ב).

      1. התרומה של אריזה בהגנה, בכל הקבוצות שהיה, והחשיבות שלו בכללי בקבוצות שלו, עולה בלי ספק על בארנס, למרות חברותו של בארנס כצלע חמישית בחמישיה מופלאה של ג"ס

  4. תודה אהרון. בחירות די הגיוניות, הייתי מכניס את טאקר במקום בארנס אפילו בהסתמך רק על החלק השני של העשור …

  5. אין שום רשימה בעולם שבה האריסון בארנס מופיע לפני טאקר, חוץ מהרשימה הזו – בחייך אהרון, אני מתקשה להאמין שאם ההחלטה הייתה באמת שלך היית בוחר, במציאות, בבארנס.
    .
    אין שום רשימה בעולם, חוץ מזוכי מדליות זהב אולימפיות, שבה כרמלו אנתוני מופיע לפני איגואדלה. אחד מהם מזיק לקבוצות ולא מתפקד במאניטיים, ואחד מהם גאון שעושה את ההבדל מתי שצריך. אצלי הוא גם לפני באטלר.
    .
    תודה רבה אהרון, אחלה סדרה.

    1. +1 איגודאלה לפני שניהם, וכן גם בארנס בחירה מפוקפקת, הוא אחד היחידים שמחזיקים בתואר הלא מרשים של להוביל נבחרת אמריקאית להילחם על מקומות 7-8 באליפות העולם.

  6. יפה, תודה על הפוסט
    מסכים לדירוג בטופ: לברון, דוראנט ואז קוואי שיתכן שבראיה הסטורית יוכל להשתוות בסוף לדוראנט

  7. בהחלט תודה על סדרת הכתבות, ובגדול אני מסכים. אבל בארנס… לא רק שהוא לא בין העשרה, אני חושב שהוא אפילו לא בין ה 15.
    לפניו יש את גאלינרי, הייוורד (שמת ב-2, אבל הוא 3), טוביאס האריס, באטום, דנג וגיי. לפחות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט