ספור כדורסל לשבת על שני אחים / מנחם לס

טיירי גרהאם – כוכב שאבד

(הספור הזה מבוסס על  סרטון ב-FOXS1 מ-ESPN, מאמר ב-SI ומאמר בהראלד סאנס, העתון של דורהאם)

לאח אחד קוראים טיירי גרהאם. הוא כמעט בן 24. לאח הצעיר קוראים  טוריאן. הוא בן 20. כדי להבין את ספורם חייבים לחזור כמה שנים אחורה.

בפינת רחובות סקוט דרייב ושדרת פידמונט חונה קדילאק  'אקסליור' לבנה, מודל 1969. המכוניות הלבנות הללו, 8 צילינדרים, השותות דלק כמו שעצי אקליפטוס שותים מים. את הקדילקים האלה שפעם היו הגאווה האמריקאית של דטרויט, והיום זורקים אותן לג'אנק יארד או נותנים אותם לבן של חבר קשה יום במתנה. עמוד החשמל האיר אל תוך המכונית בה ישנו שני ילדים על המושב האחורי.

זה היה הקיץ של 1997. ראשו של טוריאן בן ה-4 נח לו על הירך של האח טיירי בן ה-8, שראשו נצמד לידית הדלת האחורית. האם, קריסטל-גרין גרהאם חיכתה בסבלנות בערב הקודם עד שהשניים נירדמו ובשקט יצאה מהמכונית כשהיא נזהרת לא לדפוק את דלת הנהג בקול רעש שעלול להעיר את הזעטוטים.

טוריאן התעורר ראשון מקרני השמש החמות של חודש יולי, והוא מיהר להעיר את טיירי. האם לא היתה במכונית. קיימת תמונה שנילקחה 6 שנים קודם לכן עם האם הנשענת על המכונית וטיירי הקטן בן השנתיים בזרועותיה – אשה נאה צעירה, מורה של כיתה ב' בבית ספר לייקווד אלמנטרי בדורהאם. זה היה שנתיים לפני שהחלה להשתמש בתרופת 'פרקורט' להשככת כאבים מיד לאחר לידתו של טוריאן, מירשם רפואי שקדם לתחילת  השימוש בסמי רחוב. זה היה לפני שהפסיקה ללמד והתגרשה מבעלה אד גרהאם, ולפני שהיא ושני ילדיה החלו לקפץ מדירה אחת לשנייה, מדירות שחברותיה הירשו לה לגור בהן כמה ימים, לפני שהאם החלה ללמד את ילדיה כיצד לגנוב אוכל בחנויות מכולת קטנות וסופרמרקטים גדולים, ולפני שעשתה דברים איומים שהיא  מתביישת בהם, "אבל כשאת חייבת להאכיל את ילדיך אין דבר שלא תעשי", כפי שהיא אמרה כמה שנים אח"כ כשהיא כבר SOBER מסמים.

איזה דברים ש-"לא עושים"? דברים כגון "דודים" הבאים לבקר אותה בדירת חדר אחד בה ישנים כולם. דודים לבנים, שחורים, אסיינים, היספנים. הילדים מנסים לישון אך שומעים גניחות, ולפעמים הרעש כה גדול שהם פוקחים עיניהם ורואים. 'הדודים' משאירים $20 דולאר או משהו כזה, מספיק לאוכל של מחר, או קניית ילקוט לבית הספר.

כשניזרקים מהדירה אז יש מוטלים, וכשנזרקים מהמוטלים יש 'בית' חדש, הקדילק הלבן. הקדילק הלבן נירכש ע"י האם מכסף 'הדודים', וכשהילדים שומעים יריות ומסתכלים מחלון המכונית ורואים אנשים בורחים ואנשים רודפים עם אקדחים, הם שואלים את עצמם למה הם לבד והיכן אמא. הפחדים וה-ANXIETIES החלו להתפתח אז.

באותו בוקר בו התעוררו ולא ראו את אמם – דבר די רגיל – הם הסתדרו כרגיל כמה ימים בעצמם עם אוכל גנוב ועשיית צרכים בחצרות. בסופו של דבר אחרי כמה שבועות כאלה, אביהם אסף אותם לביתו. אבל גם בבית האב היו ימים רבים שלא היה להם לאן לפנות מלבד האחד לשני. הם למדו לסמוך אחד על השני, ורק אחד על השני. הם ידעו שאין להם מישהו אחר שהם יכולים לסמוך עליו מלבד אחד על השני. כשהם יתבגרו ויחליטו על טאטו על זרועם, שניהם בחרו באותן שתי מילים: "BROTHER'S KEEPER".

בהתרוצצות מבי"ס עממי אחד לשני, ומחטיבת ביניים אחת לשנייה,  טיירי תמיד היה שחקן הכדורסל הטוב מכל הילדים. מין יכולת מולדת כשהכדור הוא עבד בידיו כאילו חוט בלתי נראה קושר את הכדור לידו והוא עושה בו מה שהוא רוצה. טוריאן תמיד עשה מה שאחיו עשה: כשהאח זרק לסל, הוא זרק לסל. כשהאח הגדול כידרר, הוא כידרר. מבלי שיתאמץ במיוחד, טיירי הפך לאחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר בצפון קרולינה. בגיל 15 הוא נחשב לגארד השלישי בטיבו בכל צפון קרולינה. 

הפעם הראשונה שטיירי נס לפתע מהתיכון היה ב-2005. זה היה כמה ימים אחרי ש-HOOPSCOOP בחר בו כשלישי בין כל התיכוניסטים בצפון קרולינה כשהוא ג'וניור בסאות'רן היי, ו-מספר 82 בין כל התיכוניסטים בארה"ב בכל התפקידים. כל זאת למרות שהוא היה רק 1.83 מ'.  חייו באותו זמן הם במטען עודף של נסיון שליטה של אביו בכל צעד שטיירי עושה, כריתת היחסים עם האב, מגורים מזדמנים עם מאמנו בתיכון אד דייויס,  שבוע כאן-שבוע שם עם חברי קבוצה (כשהאח הצעיר נשאר עם האב, או  נישרך אחריו לרוב המקומות). חברו הטוב ביותר מוריס מארלי מצטרף אליו במקרים רבים.
 

ב-27 לנובמבר טיירי מקבל צלצול טלפון ממארלי. מארלי החליט לעזוב את סאות'רן היי ולעבור לתיכון טוב יותר בכדורסל, פייטוויל היי המפורסמת. הוא מצלצל לטיירי ומבקש ממנו להצטרף ל-"מסיבה לא נורמלית בחג ההודייה  באלבאמה". טיירי לא יכול להצטרף. כעבור כמה ימים נודע לו שמארלי, חבר בלב ונפש ועוד שחקן כדורסל נהרגו בתאונה בדרך לאלבאמה. טיירי ניכנס לדיפרסיה המסחררת אותו לתחתית הבאר. הוא עוד מספיק לתת טורניר מצויין בחג המולד בדורהאם לעיני מייק ששבסקי, אך כשחופשת כריסטמס נגמרת, הוא מפסיק להופיע לאימונים וכמובן ללימודים.

בשנה וחצי אח"כ טיירי עובר לדורהאם מאונט זיון כריסטיאן אקאדמי (שם למד ושיחק ג'ון וול) – בית חרושת לכדורסל מהמפורסמים בארה"ב – אבל אין לו את הציונים לשחק שם.  הוא עובר ל-HILLSIDE  HIGH – עוד POWERHOUSE בכדורסל בדורהאם, אבל אותה בעייה: ציונים. אבל ספר מקומי בשם לן לילי, וכמה שחקני דוק, מחליטים לעזור. לילי איבד את אימו שניפטרה מסרטן כשהיה בן 5 והוא מרגיש קירבה מיידית לטיירי שגדל ללא אם. והא מציע לטיירי שיגור אצלו בדירה, ושחקני דוק של מייק ששבסקי עוזרים לו בלימודים. ראה זה פלא: טיירי מתגלה כצעיר אינטיליגנטי מאד ומתקבל לעוד "תיכון כדורסל"  – ווילאג' כריסטיאן אקאדמי לעונת 2007-8. היה זה התיכון הרביעי שלו בשלוש שנים.

מי המאמן שבא לחזות בו ומציע לו מילגה על המקום תוך שהוא מזהיר אותו שעם קבלת המילגה הוא ישחק עבור המאמן הקשוח ביותר במדינה (וטיירי מסכים!)? צדקתם: בובי נייט שאימן אז את טכסס טק. טיירי הסביר אז: "ניצלתי יותר מדי פעמים בגלל הטלנט והכשרון שלי. הרגשתי שעם בובי נייט יהיה לי מאמן-אבא שיצליח להכין אותי ל-NBA".

היחסים בשנים האלה בין טיירי ואחיו, והאב אד ואשתו החדשה ליסה, הם מורכבים ביותר. אד טוען שכל מה שקרה וקורה עם טיירי, הוא הביא על עצמו: "הוא מרגיש שבגלל שאימו זנחה אותו בגיל צעיר ונעלמה מחייו, העולם חייב לו 'חיים'. הוא מרגיש מין 'אשרי יתום אני' ומצפה שכולם ירחמו עליו ויתנו לו דברים מבלי שהוא יתאמץ ויעשה דבר". האב מוסיף: "הוא התרגל לחיות מנדבות. מ-HANDOUTS. לפעמים כדי להגדיל את הרחמים כלפיו הוא היה מספר שהוא יתום מאב ואם".

כשמושיבים את טיירי על כסא ומספרים לו את כל מה שהאב אומר הוא ח[מחייך: "אבי הוא האדם הפחות אמין שישנו. הוא מאמין באמת ובתמים שהוא היה אב שגידל את בניו כראוי. אין לו מושג אפילו מה עבר עלינו. אין לו מושג איך גדלנו בשנות חיינו הראשונות שהן החשובות ביותר בעיצוב אופי ושליטה על פחדים".". טיירי טוען שאביו רצה שמשרד הסעד ייקח אותו ואת אחיו אחרי היעלמות האם ב-1997 ושיקחו אופוטרופסיות עליהם. הוא מאמין שהוא עשה זאת גם בהשפעתה של חברתו אז. אד טוען שזה לא כך, ושהוא דאג ששני הבנים יגורו עם דודה עד שהוא וליסה עברו לגור יחד, ואז הביאם הביתה לגור עמו.

כך או כך, העובדה היא שלפני שטיירי אורז לטכסס טק ולבובי נייט ב-2008 , הוא מבקש מלילי שייקח את האח טוריאן שהוא כבר 1.80 מ' ושחקן מצויין בעצמו (שוטינג גארד בהילסייד אקאדמי) שיגור איתו. לילי מסכים, ובהמשך הזמן הופך לאופוטרופוס (GUARDIAN) חוקי לאח הקטן. כיצד האב הסכים לזאת איני יודע, אבל זה מסביר את טענותיו של טיירי כלפי אביו שכנראה ישנה בהן אמת רבה.

"אחד הגארדים התיכוניסטים הטובים שראיתי"- מייק ששבסקי

טיירי עכשיו בבעייה.  אחרי שבובי נייט כינה אותו "שחקן עם פוטנציאל של אייזיה תומאס", נייט החליט לפתע להתפטר מטכסס טק, ובנו פאט הוא המאמן. טיירי מגיע מאוכזב, עושה את החמישייה, משחק 13 משחקים, קולע 14.3 נק' בממוצע, ומקבל טלפון שהסבתא שלו – אם אימו שהוא בקושי ראה בשנים האחרונות – חייבת לעבור ניתוח לב פתוח. איש לא ביקש ממנו להגיע לניתוח, והוא לא היה זקוק להיות שם, אך חוסר בגרותו, חוסר אחריותו, וחוסר יכולתו להחליט החלטות נכונות שוב פגעו בו כשהוא מחליט לעזוב את טכסס טק ולחזור לצפון קרולינה. היום הוא עצמו מודה בכך: "זאת הדוגמה הטובה ביותר כשטיירי ה-IMMATURE שוב מחליט החלטה פזיזה ושגוייה". הוא יכול היה לבקש "EMERGENCY LEAVE", אך לא. הוא מחליט לעזוב את טכסס טק ואומר לפאט שהוא לא חוזר.

באותה שנה אמו עברה ריהביליטציה במכון לטיפול במסוממים, ועתה היא מפוכחת, שולטת בעצמה, ומוכנה להתחיל בחיים חדשים. היא נמצאת בפנסילבניה באופן זמני (שם היה המכון) וטיירי מחליט לעבור לקולג' קטן, הארקום קולג', להיות ליד אימו בזמן שהיא חייבת להיות שם לפני שיחרורה מהמכון. למה ומדוע? הוא בעצמו לא מצליח להסביר. בעונת 2009-10 האם חוזרת לצפון קרולינה, וטיירי מחליט ללמוד בברנסוויק קומיוניטי קולג' ליד דורהאם בתקווה לסיים את הג'וניור קולג', ומשם אולי יצליח להוכיח את עצמו לקולג' של ארבע שנים בפעם נוספת. בזמן לימודיו הוא מפתח יחסי ידידות עם עוזר מאמן אלבאמה בבירמינגהאם ווס פלניגן המבטיח לו מילגה. כעבור שלושה שבועות הוא חוזה ב-ESPN בפלניגן החותם בנברסקה כמאמן. אבל עוזר מאמן ברוטגרס שראה אותו בתיכונים השונים בצפון קרולינה מתעלה על ג'ון וול וכמה שחקני NBA עכשויים, ממליץ למאמן מייק רייס שיתן מילגה לטיירי.

אבל הברך השמאלית שהטרידה אותו כבר שנתיים החלה לעשות לו בעיות יותר ויותר רציניות בפרה-סיסון ברוטגרס, ובדיקת MIR מלמדת שהוא מתאמן ומשחק עם רצועת ACL קרועה. הוא יחמיץ את עונת 2010-11. באפריל 2011 – כשהוא מתחיל לנוע ולרוץ אחרי הניתוח המוצלח, הוא קורע את גיד האכילס. גם עונת 2011-12 הלכה לאבדון.

בינתיים בחזרה בדורהאם, טוריאן דוחה הצעה לבוא לשחק וללמוד ב-"OAK HILL ACADEMY" בוירג'ינה, מוסד התיכון/כדורסל מס' 1 בארה"ב. הוא יודע שכל בוגר 'אוק-היל' הולך ישר לטופ שבטופ בכדורסל מכללות, ומשם סכוי סביר ל-NBA. אבל הוא דוחה את ההצעה. מסרב לעזוב את הבית. "חוסר הבטחון והפחדים נולדו בזמן שישנתי עם אחי במכונית, והתעוררנו בבקרים ואמא לא היתה איתנו. אני פוחד להיות לבד. אני פוחד להיות במקומות זרים", הוא אמר למראיינו מהעתון של דורהאם.

אבל טוריאן הוא עדיין בטופ 30 הסניורים ב-DRAFT EXPRESS וב-USA TODAY. הוא מחליט בעצת חברו הטוב ביותר, ג'ון וול, ללכת ל-WORD OF GOD ACADEMY שם למד ג'ון וול לפני שקיבל מילגה בקנטקי. ישנה לו עונה מצויינת כשהוא ג'וניור, אבל עם סוף עגום: ריב מכוער עם ראש הקבוצה גורם לו לעזוב את האקדמיה למרות שלא צריך היה. הוא עובר ל-PACE ACADEMY  שם הוא מככב, ומקבל את המילגה ל-NORTH CAROLINA STATE. באוגוסט, שבוע לפני שעליו להופיע לפרה-סיסון והתחלת הלימודים הוא מצלצל למאמן ומודיע שהוא לא יכול להגיע בזמן בגלל מצבה המתדרדר של אימו החולה. שנים של אלכוהול וסמים הרסו לה את הכבד.

האם קריסטל סבלה מספיק. אחרי שנים של התקפות כבד ולב, היא מבקשת מרופאיה להוציא מליבה את ה-PACEMAKER כי כוחה אזל. היא אמרה לשני בניה שהחליטה שהגיע הזמן שאלוהים ייקח אותה.

טיירי קיבל את ההודעה ברוטגרס יוניברסיטי בתדהמה.  "מה? קריירת הכדורסל נהרסה לי, ועכשיו אלוהים לוקח את אמי? אני יודע שהוא בוחן אותי ורוצה לראות כמה אני מסוגל לסבול. אבל כמה? אני אהיה בסדר. אתמודד עם בעיותי, אבל למה אמא?"

האם ניפטרה אחרי 9 ימים כששני בניה לצידה. הבנים החליטו לבקש מרופאי ההוספיס לתת להם להישאר עם האם את כל הלילה. "היתה זו הפעם הראשונה מאז ימי הקדילק שידענו בוודאות שכשנתעורר בבוקר, אמא תהיה לידינו".

טוריאן מתקשה בארלינגטון קומיוניטי קולג' – התחנה הבאה שלו כדי להרים את ציוניו לרמה הנדרשת ע"י נורת' קרולינה סטייט. מאמן צפון קרולינה סטייט רקס מורגן מציע לו לעזוב את ארלינגטון קומיוניטי ולעבור  לכריסטיאן פיית' סנטר אקאדמי להרים את ציוניו. אבל ארבעה בתי ספר תיכוניים וקומיוניטי קולג' אחד עשו כזה סלט מהטרנסקריפט שלו, שאף אוניברסיטה של הדיביזיה הראשונה לא תצליח לקבלו מבלי להיענש ע"י ה-NCAA.

בינתיים ה-SILVER LINING של טיירי ברוטגרס הוא שמאחר והוא לא יכול לשחק כדורסל, הוא מצטיין בלימודים ומעלה את ממוצעו ל-3.4 (A-). זה קורה בעת שג'ון וול – השחקן הצעיר ממנו בשנה ושהוא, טיירי, היה טוב ממנו בכל שנותיו בתיכון, חותם עם הויזרדס על 100 מיליון דולארים. הוא מקבל את ה-B.A ב-"יחסי עבודה, ולייבור מנג'מנט" ב-12 למאי , 2012, מרוטגרס, מבלי לשחק שם משחק אחד, אבל האוניברסיטה החליטה לכבד את המילגה שהובטחה לו. ברוטגרס הוא לא יכול היה לשחק  בעונה שעברה בעת שהוא מתחיל את לימודיו לתואר M.A – אפילו שגיד האכילס הבריא – כי על מנת להשאיר את המילגה באמתחתו, עליו היה למלא טופס MEDICAL-HARDSHIP WAIVER. אז הוא החליט לעבור ל-UNC-וילמינגטון, דיביזיה ראשונה, בה הראה ניצוצות ממה שיכול היה להיות עם משחק אחד של 18 נק' ב-5 שלשות, אך יותר מדי שנים ללא כדורסל הוציאו אותו מהחמישייה, וכעבור זמן מה הוא החליט לעזוב את הקבוצה כי ללא מילגת כדורסל הוא לא חייב היה לשחק. אולי לא חייב היה, אבל כמו תמיד – מלבד ה-B.A שלו ועתה לימודי ה-M.A שלו – נטייתו לא לסיים מה שהוא מתחיל בכדורסל היא כנראה תוצאה של ילדותו הקשה ואכזבותיו הרבות.

האם לטוריאן, עתה כבר 1.95 מ', תהיה הצלחה גדולה מאשר לאחיו, למרות שהדיעה הרווחת היתה תמיד שטיירי היה שחקן ברמה של ג'ון וול, ואולי עליונה עליו בתיכון? הדיעה הרווחת היא שאם יסיים את התיכון בצ'יפולה בהצלחה העונה, ויבחר במכללה הנכונה, הוא טוב מספיק להשתכר מכדורסל כמקצועני. אם לא ב-NBA אז באירופה. הוא עדיין מתגורר אצל לילי האומר לו שוב ושוב: "עשית את כל השגיאות בעולם. לא נותרה לך שגיאה אחת נוספת לעשות!". טוריאן מבטיח לא לאכזב. "אני אעשה מה שאחי לא הצליח שלא באשמתו".

טיירי החליט לא לסיים את שנת הלימודים ב-UNC-וילמינגטון. כנראה שתואר ה-M.A יכול לחכות. אולי גם הוא חלום שלא יושג כמו ה-NBA. אבל לפחות יש לו B.A וסכוי למשרה במשרד העבודה. בקיץ האחרון הוא עבד כמדריך בכמה מחנות כדורסל יקרתיים, ביניהם אחד של מייק ששבסקי המכירו טוב מהתיכון, וטוען שעם ילדות נורמלית, ובית חם ואוהב, "הוא היה היום כוכב NBA. הוא אחד הגארדים הטובים ביותר שראיתי אי-פעם בתיכונים".

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. העלילה של הסיפור די מוכרת פה בארצות הברית. עם שחקנים כמו לברון וקווין דוראנט שגדלו אצל אם חד הורית, מעניין כמה שחקנים גדולים ה- NBA מפספס.
    באמת חבל!

  2. סיפור יפה מאוד ובכלל, הסיפורים שמסופרים כאן מצויינים בדרך כלל. לדעתי אפשר להקדיש להם אגף נפרד באתר (במקביל לפרסום בעמוד הראשי).
    האמריקאים מאוד אוהבים סטורי טלינג (לדוגמא, יש לא מעט סרטים הוליוודיים בהם נשמע קולו של המספר לאורך הסרט, למרות שלא תמיד יש שם סיפור אמיתי) וכמובן מתים על ספורט והחיבור בין השניים (סיפור סיפורים וספורט) כמעט מתבקש. אחרי הכל, כל משחק בין שתי קבוצות בכל שלב של העונה (ואפילו בטרום עונה) הוא סיפור בפני עצמו ויכול להכיל ספר או סרט באורך מלא.
    אני יכול כאן ועכשיו לחשוב על עשרה סרטי ספורט אמריקאים מצויינים (וזה בלי לחשוב בכלל), מתוכם לפחות חמישה עשר בכיכובו של קווין קוסטנר.
    מתוכם אני רוצה לציין את white man can't jump הנפלא עם וודי הרלסון ו-ווסלי סנייפס, סרט שפגע לי בול בלב וחיבר בעבותות ברזל בין התיכוניסט המבולבל שהייתי ובין משחק הכדורסל (ואני בטוח שיש עוד כמה כמוני באתר- השמיעו קולכם!).
    אולי אלו אופקיי הצרים, אבל משום מה אני מכיר הרבה פחות סיפורי (וסרטי) כדורגל יחסית לענפי הספורט האמריקאיים הקלאסיים, למרות הפופולריות הרבה שלו. יש לא מעט דיווחים בשנים האחרונות על עלייה הפופולריות של הכדורגל בארה"ב ואני מניח שעם העלייה הזו יצוצו יותר סרטי כדורגל.
    בכל מקרה, שתהיה שנה טובה לכל באי האתר, כדורסלנים, כדורגלנים, כדורעפנים וג'ודאים כאחד. שנדע נצחונות, הפסדים, הארכות וטעויות שיפוט מביכות גם בשנה הבאה עלינו לטובה.

  3. כתבנו כאן כמה פעמים על סרטי ספורט, ספרי ספורט, הצגות ספורט, ובלאדות ספורט. על בייסבול בלבד ישנם מעל 300 סרטי ספורט, ומעל 3,000 ספרים.

    1. נזכרתי עכשיו בקומיקס הנפלא הזה:
      http://www.amazon.com/Golems-Mighty-Swing-James-Sturm/dp/1896597718

      נתקלתי בו במקרה בזמן שחיכיתי לאוטובוס בפרו. היו לי כמה שעות להרוג ונכנסתי לקפה/מסעדה/ספריה סמוכה שם קיבלתי כוס קפה מצויינת (נדיר למדי בפרו) והזדמנות לצלול לתוך ליגת הבייסבול של 1920.
      אם יש לך הזדמנות לקרוא אותו, אני ממליץ בחום!

    1. עד כמה שידוע לי הוא עדיין לא ויתר על כדורסל. נשארה לו שנה אחת של ELIGIBILITY, והוא אפילו מחפש מכללה בדיביזיה השנייה שגם משם מגיעים לאירופה. לאחיו מצד שני הכל די פתוח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט