קנו מניות! תחזית שורית לדובים / ערן שור

Image result for ja morant

בכתבת המבוא לעונה של הופס על ממפיס, לפני כמה חודשים, היה אפשר למצוא בין המגיבים אופטימיות זהירה (אולי יגיעו לפלייאוף עוד כמה שנים) לצד ייאוש מהמצב הקיומי של הקבוצה. לא זוכר מי ומה, אבל נדמה לי שהיה מי שניבא עונה גרועה בממדים היסטוריים והיה גם מי ששאל למה שהאוהדים של ממפיס בכלל יטרחו להגיע למשחקים ואיזה עניין ספורטיבי יכול למצוא אוהד בקבוצה כזו.

אז אני לא אוהד ממפיס, אבל חייב להודות שזו דווקא אחת הקבוצות שאני יותר נהנה לראות השנה ואני בהחלט מאמין שצפוי להם עתיד מבטיח, ואפילו לא בעוד הרבה מדי זמן (עניין של שנה שנתיים לדעתי עד שיתחילו לעשות רעש).

לא נעשה כאן את הסיבוב הקבוע שמזכיר את ההיסטוריה, המורשת והשחקנים שהיו בקבוצה עד לפני שנה שנתיים. כולם כבר מכירים. במקום זה, נעבור ישר לדבר על העכשיו עם עין למחר. הסיבה שאני מאמין בקבוצה הזו היא 3-4 שחקנים צעירים (כולם עם ותק של לא יותר משנתיים בליגה) ומבטיחים מאוד: מוראנט, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, ברנדון קלארק, ואולי גם דילון ברוקס.

ג'ה מוראנט – חייבים להתחיל את הדיון הזה עם מוראנט. הוא הסיבה העיקרית שכבר השנה צפייה במשחקים של ממפיס היא לא פעם, באופן מפתיע, חוויה נעימה. ג'ה יהיה כנראה רוקי העונה, למרות שנאן של מיאמי או זאיון אם יחזור ממש בקרוב (לא נראה כרגע) עדיין יכולים לקחת לו את זה. אבל הוא ממש לא הולך לעצור שם. למי שהיו ספקות, מוראנט בדרך להיות אחד מחמשת הרכזים הטובים בליגה. הוא עד כדי כך טוב. כבר עכשיו, בפחות מ-30 דקות למשחק הוא קולע כמעט 19 נקודות באחוזים בכלל לא רעים לרכז (46%) וגם מוסר 6.5 אסיסטים וחוטף 1.5 פעמים במשחק. הזריקה מבחוץ הייתה אמורה להיות אחת החולשות העיקריות שלו, אבל כרגע זה בכלל לא נראה ככה, עם שלשה למשחק ב-43%.

המספרים הללו מרשימים במיוחד כשנזכרים בזה שלרוב הרכזים, גם הטובים שבהם, לוקח בדרך כלל כמה שנים להסתגל לליגה ורובם מסריחים את המגרש בהתחלה. מוראנט כבר עכשיו משחק טוב מאוד וזה רק ילך וישתפר. האתלטיות שלו מדהימה ומאוד שימושית, לא סתם לשואו אוף (למטה). יש לו כבר משחק פלואוטרים מצויין וגם יכולת המסירה רק תלך ותשתפר עם עוד תיאום והסתגלות להגנות. הוא חסר פחד ומסיים בכלל לא רע עם מגע, למרות המידות הצנועות. כמו בקולג'ים, הוא עדיין לפעמים קצת פזיז עם הכדור ומאבד יותר מדי, אבל זה משהו שמאפיין פחות או יותר כל רכז צעיר והוא לא יוצא דופן בעניין. ההגנה היא לא התחום החזק שלו, אבל הוא גם לא נוראי כמו יאנג למשל. בכל זאת, הוא הרבה יותר אתלטי וגם מראה רוב הזמן גישה יותר טובה ועניין מסויים לשמור. נראה לי שגם בתחום הזה הוא יהיה בסוף סביר, או לפחות לא חור הגנתי כשהכסף על השולחן.

בקיצור, אם לא יהיו פציעות משמעותיות (הגוף הקצת שברירי יחד עם סגנון המשחק ההרפתקני הם בכל זאת סיבה מסויימת לדאגה), הוא בדרך להיות אול-סטאר קבוע עם סיכוי טוב לסופר סטאר. וזה אפילו לא ייקח הרבה מדי זמן. עניין של שנתיים שלוש.

ג'ארן ג'קסון ג'וניור – קל לשכוח, אבל טריפל ג'יי בסך הכל בן 20 (צעיר יותר ממוראנט), והוא מראה השנה את השיפור שאפשר היה לקוות לו בדרך להפוך בתוך כמה שנים לאול סטאר, גם אם היציבות עדיין לא שם. הוא קולע יותר (כמעט 18 נקודות למשחק) ובעיקר עשה זינוק בקליעה משלוש עם 2.5 שלשות למשחק שהוא קולע באחוזים טובים מאוד – 40%. כשהוא בזון, הוא יכול להמטיר אותן בקצב (כמו במשחק מול מילווקי, למטה) זה מעניין במיוחד בגלל הזריקה הלא שגרתית ולא כל כך אלגנטית. קצת קשה להאמין שאף אחד לא ניסה לשנות לו את הזריקה במשך השנים. מצד אחד, היא אמנם נכנסת לא רע, אז אפשר להגיד שמה שלא שבור לא צריך לתקן. אבל נראה לי שזה שבעיקר בגלל טאץ' מצויין. כרגע, בגלל השחרור הנמוך של הכדור, הוא נאלץ לזרוק לא פעם מטווחים רחוקים יותר כדי לקבל מבט פתוח, מה שסביר להניח שלא עוזר לדיוק ולאחוזים. אם קלארק (למטה) הצליח לשנות את הקליעה שלו מיידוי כדור ברזל למשהו שנראה אלגנטי, אז בטח גם ג'קסון יכול, אבל נראה לי שעכשיו כבר אף אחד לא ייגע בה.

מעבר לשלשות, ג'קסון גם קליל על הרגליים ומנצל את זה לעבור סנטרים כבדים יותר בדרך לסל. יש לו שם טאץ' טוב שיכול עוד להשתפר. הוא עדיין משחק רק 27 דקות למשחק, בעיקר בגלל שהוא ממשיך להסתבך בעבירות וקשה לו להישאר על המגרש יותר מזה. מדי פעם גם רואים עדיין את הגיל עם החלטות לא טובות ובחירת זריקות בעייתית. וגם ההגנה, שבה יש לו פוטנציאל להיות משהו מיוחד עם האורך והניידות, עדיין לא שם. בהחלט רואים ניצוצות, אבל חסרה עקביות והפאולים הטפשיים מפחיתים מהיעילות שלו. עוד תחום שלא רואים בו שיפור הוא הריבאונד. פחות מ-5 ריבאונדים למשחק לשחקן עם הנתונים שלו זה מאכזב ואולי התחום הכי מדאיג ממי שאמור להיות העוגן ההגנתי של קבוצת פלייאוף עתידית. אבל נחזור למשפט הראשון. בגיל 20, כל מחלות הילדות הללו (חוץ מהריבאונד) בהחלט לא מפתיעות ולא נראות קריטיות. אם לא ייתקע במפתיע, זה עניין של כמה שנים עד שהוא הופך לאחד הגבוהים הטובים בליגה ומספר שתיים מצויין למוראנט.

ברנדון קלארק. לפני שנה בדיוק, כשקלארק עוד היה שחקן אלמוני בגונזאגה, כתבתי עליו כאן בהופס. כראוי לפורום כדורסל רציני, היו אז כאן לא מעט ספקנים. זוכר במיוחד את ג'ון, שהעלה טיעונים טובים ומנומקים למה יש לו ספק גדול אם זה יעבוד ב-נבא. בכל זאת, כמו שכתבתי כבר אז, שחקן פנים בן 23, לא גבוה (2.03 עם נעליים), לא גדול (שוקל פחות מ-100 קילו), בלי שליטה מרשימה בכדור, ובכלל בלי קליעה מבחוץ (אפילו אחרי אובראול רציני לאחת הזריקות המכוערות שיצא לכם לראות). בנוסף, בקיץ, לקראת הדראפט, גם התברר שהוא די טי-רקס, עם מוטת ידיים ששווה לגובה שלו. כך שאפילו המודל של שחקנים כמו דריימונד גרין ומונטרז הראל (חזקים מאוד ועם מוטת ידיים מפוארת) לא חל עליו. בקיצור, כמו שנדמה לי שג'ון אמר באחת ההזדמנויות, עוד לא ראינו שחקן פנים עם נתונים כאלו שהצליח להשאיר חותם בליגה של הגדולים.

דריימונד גרין הבא, מתוצרת האוליניק קליניק / ערן שור

אבל כמו שכתבתי לאורך כל הדרך, זה שזה לא קרה בעבר לא אומר שזה גם לעולם לא יקרה. פעם בכמה זמן מופיע שחקן עם כישרון למשחק שמשכיח את הנתונים הגופניים (סטף, לוקה ויאנג קופצים לראש, למרות שמדובר כמובן על רמות כישרון אחרות). במקרה של קלארק, פחות או יותר כל הדאגות מלמעלה מתגלות כשוליות או לא רלוונטיות. כבר אחרי הדראפט טענתי שהוא הגניבה הגדולה של הדראפט ושממפיס עם מוראנט וקלארק היא לדעתי המנצחת האמיתית של הדראפט הזה ומקדימה אפילו את ניו אורלינס עם זאיון.

ועדיין, אני חייב להודות שמבחינה מסויימת, קלארק הצליח להפתיע גם אותי. הסיבה היא שחשבתי שהתרומה הגדולה שלו בליגה של הגדולים תהיה בהגנה. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, קלארק בכלל לא רע בהגנה. בעיקר בהגנת החילופים, עם היכולת שלו להישאר פחות או יותר עם כל שחקן, אבל גם בעזרה ההגנתית, המלחמה, והיכולת לעשות את הדברים הקטנים. אבל לפחות כרגע (וצריך לזכור שהוא רק רוקי), הוא ממש לא מגן על ברמות שחשבתי שהוא יכול להגיע אליהן – אלו של דריימונד גרין או פי ג'יי טאקר. הבעייה העיקרית היא אכן השילוב של הנחיתות בכח מול לא מעט שחקני פנים והסטנדינג ריץ' הלא מרשים. כשהיריב מצליח לנעול את קלארק בצבע (זה יכול להיות גם איזה סמול פורוורד חזק, דוגמת אדמירל סקופילד), הרבה פעמים קלארק, למרות הניתור והתזמון העילאיים, לא מצליח למנוע מהם לעשות נקודות. החדשות הטובות הן שזה לא קורה לו הרבה ושרוב הזמן הוא מצליח להימנע ממצבים כאלו בזכות אינטלגנציית משחק מצויינת והמון האסל. קלארק גם לא חוסם כרגע ברמה שהיה במכללות (רק שתי חסימות ל-40 דקות משחק; לא רע, אבל לא מדהים). בקיצור, בהחלט יכול להיות שבסופו של דבר הוא יהיה "רק" מגן טוב ולא מדהים. צריך לראות עד כמה הוא עוד יכול להשתפר בצד הזה של המגרש.  

אבל ההפתעה האמיתית שלי מקלארק היא דווקא בצד ההתקפי. תמיד חשבתי שיהיה בסופו של דבר לכל הפחות שחקן התקפה מועיל גם בליגה של הגדולים. אבל אפילו אני לא האמנתי שהוא יכול פחות או יותר להעביר את כל מה שעבד לו במכללות ל-נבא, ואפילו עוד להשתפר. וגם לעשות את כל זה כבר בעונה הראשונה שלו בליגה. לכאורה, מבט שטחי על הנתונים מראה שחקן טוב אבל לא מדהים. 12.5 נקודות ו-6 ריבאונדים למשחק. רול פלייר טוב. אבל אז מסתכלים על כמה הוא משחק – רק 21 דקות לערב מהספסל של ממפיס. במילים אחרות, פר 40 דקות יש לו בערך 24 נקודות ו-11 ריבאונדים.

אז נכון, צריך להיות זהירים עם אקסטרפולציות כאלה, בעיקר כשמדובר על שחקנים שמשחקים הרבה מול המחליפים של היריבה. אבל מה שבאמת מדהים אצל קלארק זה לא כמה הוא קולע, אלא היעילות והקלילות שבהן הוא משיג את הנקודות שלו. קלארק (רוקי להזכירכם) מדורג כרגע במקום השני (!) ב-נבא באחוז קליעה אמיתי, עם מעל ל-70%. מיותר לציין שאף רוקי אחר לא נמצא בעשירייה הראשונה. ג'קסון הייז של ניו אורלינס נכנס בקושי ל-50 הראשונים (כשזאיון יחזור הוא כנראה גם יהיה שם). אבל הייז קולע כמעט את כל הנקודות שלו מטווח אפס. קלארק, לעומת זאת, מציג התפלגות יפה של הטבעות, סיומות ליד הטבעת, פלואטרים לא קלים בתנועה, זריקות מחצי מרחק, וגם שלשות. תעיפו מבט למטה במקבץ מהמשחק האחרון מול וושינגטון (במיוחד בדאנק שמופיע ב-1:20).

לבחור פשוט יש טאץ' נדיר. לא טוב; נדיר. ועם השיפור בטכניקת הזריקה, מתברר שגם הזריקה משלוש לגמרי בארסנל. הוא עומד כרגע על מעל ל-50% מהשלוש. הווליום עדיין נמוך (קצת פחות משתי זריקות למשחק), אבל כבר גבוה משמעותית ממה שזרק בקולג'. אסיסטים הוא לא מוסר הרבה, אבל לא בגלל שהוא אנוכי. עם אחוזים כאלו, כנראה שפשוט לא כדאי שימסור. בכלל, אם יש לי איזו טענה לקלארק כרגע היא שהוא לא מספיק אנוכי. למשל משלוש, שם הוא עדיין מוותר כל משחק על כמה זריקות טובות יחסית. נדמה לי שזה עניין של זמן וביטחון—גם ביטחון עצמי וגם מהמאמן להיות "כוכב" (למשל לתת לו יותר מ-20 דקות למשחק). כמובן שכשהוא יזרוק יותר סביר להניח שהיעילות קצת תרד. אבל עם כאלו אחוזים, הוא יכול להרשות לעצמו ירידה כזו ועדיין להיות יעיל להפליא.

עוד סטטיסטיקה? קלארק טופ-20 בליגה במדד האפקטיביות של הולינג'ר (אף רוקי אחר לא בטופ 50). בקיצור, אני מאמין שבתוך שנה שנתיים (ואולי אפילו לפני זה), כשקלארק ישחק יותר מ-30 דקות למשחק (אין לו בעייה לעשות את זה מבחינת כושר גופני) נוכל לדבר על השלישייה של ממפיס, ולא רק על הצמד ג'א-ג'ארן. לדעתי, כל השלושה הם העתיד, למרות שמוראנט הוא זה עם הפוטנציאל להיות סופר-סטאר.

דילון ברוקס – יש צדק פואטי בזה שקבוצה שהוקמה בקנדה (בונקובר, בי סי, עיר הולדתו של בי סי מלמעלה) הופכת להיות הקבוצה של הקנדים ב-נבא. אין ב-נבא עוד קבוצה עם צמד קנדים דומיננטי כל כך. בשנתו השלישית בליגה, דילון ברוקס השתלט על עמדת הסקנד גארד הפותח בקבוצה והוא השלישי בנקודות אחרי מוראנט וטריפל ג'יי עם כמעט 15 למשחק. מה שמעניין אצל ברוקס הוא שהוא בעצם הברומטר האמיתי של הגריזליס. איך יודעים את זה? בכל פעם שברוקס קלע מעל 20 נקודות העונה, ממפיס ניצחה. בניצחונות של הדובים (9 עד עכשיו) הוא קולע 23 נקודות באחוזים נהדרים (52, 47, ו-89). בהפסדים? 10 נקודות עם אחוזים בקרשים (33, 24, ו-79).

Image result for dillon brooks

וזו גם הבעייה העיקרית של ברוקס. בהגנה הוא נהדר – אקטיבי, לוחץ, אגרסיבי, ומפצה על אתלטיות בינונית ומוטת ידיים קצרה עם הרבה מלחמה והתלהבות. עוד הוכחה שהגנה זה קודם כל בראש. אבל בהתקפה הוא מאוד לא יציב. בדרך כלל אפשר לדעת איזה משחק יהיה לו כבר אחרי הרבע הראשון. כשהוא מתחיל טוב ונכנס לקצב הוא על פי רוב מצויין – קולע שלשות, מחצי מרחק, וחודר לסל באגרסיביות. אבל כשהוא לא מתחיל טוב זה הרבה פעמים משפיע על ההמשך והרבה פעמים הוא אפילו לא מגיע לספרות כפולות ומחטיא המון. הגורם העיקרי לדעתי לחוסר היציבות הזה הוא שהוא יותר מדי תלוי בקליעה מבחוץ ומחצי מרחק. אז אמנם מהטווחים הללו הוא לא רע, אבל הוא לא מסיים טוב בכלל את החדירות שלו (בין הגרועים בליגה באחוזים ליד הטבעת). וכשאין נקודות שניתן לסמוך עליהן באחוזים גבוהים מקרוב, התלות ביום הקליעה יוצרת תנודות גבוהות וחוסר יציבות התקפית (לג'מאל מרי יש בעייה דומה מאוד).

בקיצור, עם התרומה ההגנתית והיכולת להתחמם התקפית, ברוקס יכול גם הוא להיות חלק מהעתיד הורוד של ממפיס. אם הוא רק יכול לשפר את הסיומת ליד הטבעת ולהפחית את מספר המשחקים שבהם הוא לא תורם התקפית, הוא יכול להיות הסקנד גארד הפותח של קבוצת פליי אוף טובה. אבל שלא כמו השלושה שלמעלה, אני עדיין לא משוכנע שזה יקרה ובהחלט יש כאן גג די ברור.

הדובים לאן?

מי ששרד עד כאן, יכול להבין לאן זה הולך לדעתי. ממפיס היא עדיין לא קבוצה טובה, למרות שיותר טובה ממה שהיה אפשר לצפות. אבל בינתיים, כל סימני השאלה מהקיץ לגבי השחקנים שאמורים להיות העתיד של הקבוצה נענו בחיוב, ואצל חלקם (מוראנט וקלארק) אפילו מעבר לציפיות האופטימיות.

עד כמה רחוק הם יוכלו להגיע? זה תלוי כמובן בהרבה דברים. קודם כל, בריאות לשלד המוביל והמשך בקו ההתקדמות. אחר כך, יש את העניין של הצוות המשלים. הארבעה שציינתי למעלה מתופקדים בדרך כלל בעמדות 1, 2, 4, ו-5. זה משאיר את עמדת הסמול פורוורד הסופר חשובה פתוחה. כרגע יש שם את קראודר הותיק והבינוני כסמול הפותח, ומהספסל את סולומון היל וקייל אנדרסון, שניהם שחקני ספסל סבירים, אבל לא שחקני חמישייה בקבוצה עם שאיפות.

אבל לממפיס אין הרבה עומס על תקרת השכר ולמרות שזה לא שוק מלהיב, הם בהחלט יכולים לשלם לאיזה ת'רי-אנד-די טוב שישלים את הצוות המוביל. מכיוון שהם עדיין קבוצה לא טובה, גם הדראפט יכול להיות אופצייה בשנתיים הקרובות. ועוד אפשרות שכרגע אפילו לא מנסים אותה היא קלארק כסמול פורוורד. הוא מספיק זריז ונייד כדי להגן היטב על פחות או יותר כל סמול בליגה (וזה גם יחסוך לו את הצורך להחליף מהלומות בצבע על בסיס קבוע עם שחקנים גדולים ממנו). בהתקפה, הוא כבר עכשיו מספיק איום בקליעה כדי לא לסתום את הצבע לחדירות של מוראנט או טריפל ג'יי וגם יכול לאפשר לממפיס לשחק עם סנטר הגנתי גדול בצבע. אבל האמת היא שאני לא בטוח אם למאמנים יהיה מספיק אומץ לנסות את זה כיותר מקוריוז. עד עכשיו, ממפיס לא שיחקה אף דקה עם ולנצ'ונאס, טריפל ג'יי וקלארק ביחד.

בצבע, כרגע ולנצ'ונאס מקבל הרבה דקות ונותן תפוקה נחמדה, בעיקר בריבאונד ובלשים גוף על שחקנים גדולים. אני דווקא מחבב את הליטאי הגדול ומה שהוא מביא. לאחרונה הוא אפילו התחיל לזרוק קצת משלוש ועושה את זה באופן סביר. ועדיין, מדובר על סנטר מהזן הישן, כזה שלא ממש מתאים למשחק המהיר שממפיס אמורה לפתח בסופו של דבר כדי להוציא את המיטב מחומר השחקים שלה. כסנטר שעולה מהספסל או למשימות מיוחדות בפלייאוף זה דווקא יכול לעבוד וגם החוזה שלו סביר.  

לסיכום, אני בהחלט אופטימי בנוגע לעתיד של הקבוצה הזו. הבעיות העיקריות של הדובים כרגע הן חוסר הניסיון והגנה לא יציבה ודי חלשה. הבעייה הראשונה תיפתר מעצמה והשנייה נוטה גם היא להשתפר עם יותר ניסיון לשחקנים הצעירים וצירוף של חתיכות משלימות לפאזל שיחזקו את נקודות החולשה. כך שאם הדברים מסתדרים, תוך שנתיים זו צריכה כבר להיות קבוצת פלייאוף ולא הרבה אחר כך אולי גם קונטנדרית. וכבונוס, יש לה גם חבורת שחקנים עם משחק אטרקטיבי במיוחד, שיהפכו אותה לא רק ליעילה, אלא גם לכיפית לצפייה.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. רועי ויינברג

    16 דצמ 2019 19:37:25

    יופי של כתבה. אהבתי מאוד את החלק על קלארק שקולע באחוזים ממש גבוהים ומשחק כדורסל נהדר באופן כללי. אני חושב שהעתיד זה הוא כפאוור פורוורד וטריפל ג'יי כסנטר, למרות שממפיס לא עושה את זה כ"כ כרגע (בעיקר כי ג'קסון ג'וניור לא משחק כסנטר). דילון ברוקס יכול להיות אופציה רביעית נהדרת ולא ראשונה או שנייה כמו שהוא כרגע. כשיהיה רביעית מאמין שגם חוסר היציבות פחות תורגש, כי ממפיס תוכל להרשות לעצמה לא למסור לו.
    .
    הם בעמדה נהדרת לעתיד – יכולים להוציא שחקנים מבטיחים או בחירות על קראודר ואיגודלה, נוסף על הבחירה שלהם שתהיה גבוהה (בהנחה שתממומש השנה ולא תלך לבוסטון). אני חושב שואלניוצ'אס קצת חוסם את הדקות של הצעירים, אבל הוא אכן נותן אחלה של משחקים.

    1. ערן

      16 דצמ 2019 23:17:27

      תודה רועי. מסכים איתך לגבי העמדות, למרות שכאמור אני הייתי לפחות מנסה את קלארק בסמול. הוא וטריפל ג'יי ביחד יכול להיות נהדר (ונראה לי שגם יהיה), אבל יש בעייה מסויימת בריבאונד ובהגנה על ביריונים בצבע. לגבי ברוקס, גם מסכים. אבל במשחק של היום צריך יותר מאופציה אחת יציבה מהקו האחורי, כך שאו שהוא יצליח להתייצב, או שימצאו שחקן פותח אחר והוא יצטרך לעלות מהספסל (או שיביאו עוד שחקן יוצר ויסיטו את ברוקס לסמול, אבל לא יהיה לו קל שם בהגנה).

  2. צ'יקו

    16 דצמ 2019 19:39:33

    תודה ערן.
    בליגת הקיץ שסיקרתי נהנתי מאוד לסקר את ממפיס יש לה פוטנציאל גדול ושחקנים שצעירים שיכולים לקחת אותה קדימה.
    אני חושב שגם המאמן הוא טוב. מכניס רעל ומלחמה לשחקנים.

    1. ערן

      16 דצמ 2019 23:18:59

      כן, מאמן נחמד שגם לא מפחד לשבור תבניות (למשל בניהול הדקות של השחקנים והחילופים). הייתי רוצה לראות אותו נותן יותר דקות לקלארק, אבל אולי הם נזהרים איתו מסיבה שלא ידועה לי.

  3. סכין בגב האומה

    16 דצמ 2019 20:36:15

    תודה על הסיקור. ראיתי את ממפיס השנה רק פעמיים מול מיניסוטה, ככה שזה לא ממש אינדיקציה, אבל ממש נהנתי

  4. ארצי

    16 דצמ 2019 21:24:09

    תודה רבה ערן. אחלה סיקור. מתי אתה מתקמבק נותן לנו סקירות ותחזיות על דראפט 2020?
    עד שיש לנו אחד משלנו אתה נעדר? אני מחכה בקוצר רוח..

    1. ערן

      16 דצמ 2019 23:12:54

      תודה ארצי. הזמן… או יותר נכון, היעדרו. מדי פעם נחה עלי הרוח או שאני מוצא כמה שעות פנויות. אבל קשה להתחייב.

      לגבי הדראפט, זה עוד מוקדם. כתבתי לפני איזה שבועיים סקירה על מועמדים בולטים לבחירה הראשונה. מעבר להם, יש עוד כמה שחקנים שאני מחבב ואבדיה הוא בהחלט אחד מהם. אבל השנה אין לי זמן לכתוב על זה באופן סדיר. ובכל מקרה, תחזיות זה המומחיות של ג'ון, שעושה כבר כמה שנים עבודת קודש עם המוק דראפט של הופס. נקווה שימשיך.

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    16 דצמ 2019 22:00:04

    מאמר מקורי, מעניין ומצוין, תודה רבה ערן.
    .
    רוסטר שנמצא איפה שהוא נמצא בזכות ניהול נכון – מימשו את כוכבי העבר, אולי קצת מאוחר מהרצוי, אבל לא מאוחר מדי, בחרו נכון בדראפט ומסתכלים קדימה עם הרבה אופטימיות.
    .
    Watch and learn, pop, watch and learn

    1. ערן

      16 דצמ 2019 23:20:49

      כן. ולפחות מקונלי הם השתחררו בדיוק בזמן הנכון לפי מה שהוא מראה עד עכשיו ביוטה (אחרי הטרייד כולם חשבו שיוטה היא הצד המנצח. אז כנראה שלא).

  6. asaf

    16 דצמ 2019 23:17:59

    תודה ערן ניתוח מצוין. העתיד בהחלט אופטימי בעיניי, כמו שהוספת מאנו הנהלת ממפיס סחטה את הלימון שנקרא גאסול את קונלי כמה שיכלה אך ידעה לשחרר שעוד הייתה ביקוש לסחורה כדי לשמור על סיכוי טוב לרלוונטיות בעתיד הלא רחוק מדי.

  8. מנחם לס

    17 דצמ 2019 02:56:18

    ערן יודע כמובן, אבל כנראה שמשחק אמש בו ניצחה 'וופורד קולג' את אוניברסיטת צפון קרולינה עבר מבלי שרובכם שמתם לב. וופורד הוא קולג' קטן, LIBERAL ARTS, בעיר ספרטנבורג, השכנה לגרינוויל. אני גרתי בעיר גריר, שהיא 'המחברת' בין גרינוויל לספרטנבורג. למעשה בטיסה מהאוויר אתה רואה מהאוויר אזור די גדול – נניח עמק זבולון בשטח – של בתים קטנים, ודאונטאון קטן עם בתים די גבוהים בגרינוויל (אבל אחד היפים בכל ארה"ב שניבחר 'הדאונטאון מס' 1 בערי ארה"ב הקטנות). ספרטנבורג? עוד מין עיר כמו גריר עם בתים קטנים שלכל אחד גינה וכמה עצי פרי. הדבר המפורסם ביותר בספרטנבורג הוא, אולי, שזה מקום הולדתו של זאיון ויליאמסון.
    מקומה של 'וופורד' הוא בדיביזיה III. את ה-BA הוצאתי בקולג' כזה, ווסטר קולג' שבאוהיו. קולג'ים מצויינים שהם LIBERAL ARTS עם בערך 1,500 סטודנטים, שכמעט כולם ללא יוצא מין הכלל לומדים שם כדי להמשיך ברפואה, עריכת דין, או באקדימייה.
    וופורד החליטה שמקומה בדיביזיה I. לא יודע למה. לפני כמה שנים היא הגיעה ל-'סוויט 16', ואמש היא ניצחה את ה'טאר הילס' מצ'פל-היל ומאמנם ריי ויליאמס. זה כמו שהפועל קרית טבעון תנצח את מכבי ת"א, וכאן זה אפילו כבר לא מופיע בעמוד השער, כי 'וופורד' עשתה זאת כבר כמה פעמים! (ישנה שם אפילו פרופסורית ישראלית בשם פטרישיה, ילידת בואנוס איירס שהגיעה ארצה עם משפחתה לבאר-שבע כשהיתה בת 6, והמלמדת ספרדית. אולי אפילו ראש המחלקה).

    1. ערן

      17 דצמ 2019 03:00:32

      כן, בהחלט תוצאה מפתיעה. אבל שני דברים: אחד, צפון קרוליינה השנה היא קבוצה די חלשה וממש לא קונטנדרית. ושתיים, השחקן הכי טוב של רוי וויליאמס השנה הוא הרוקי קול אנתוני והוא נפצע. אז עדיין מפתיע, אבל קצת פחות ולא כמו ההפסדים של דיוק וקנטאקי מוקדם יותר.

  9. Dor

    17 דצמ 2019 11:49:58

    תודה ערן. אחלה כתיבה. אני מוכרח לומר שאני פחות אופטימי ממך לגבי הגריזליז. אני מאוד נהנה לראות את מוראנט בעיקר בגלל השליטה שלו בגוף ובכדור. גם טריפל J שחקן נהדר אבל אני מהמר שלעולם לא יהיה סופרסטאר. גבוה מצוין – כן, אולסטאר – אולי, אבל סט היכולות שלו מוגבל לטעמי. מוראנט הרבה יותר אקספלוסיבי ומזכיר לי קצת את ווסטברוק וזה כבר טוב ( לפחות בשלב הזה). אני אוהב את קלארק והוא יהיה רולפלייר נהדר אבל שים לב שהרבה סלים שלו הם מאסיסטים שהוא מקבל לקרש-סל (או דאנק) בגלל תנועה מעולה ולאו דווקא יכולת אישית. השליטה שלו בכדור גם בינונית והוא מקפיץ עם הראש קצת למטה (בקטסל היו צועקים לנו להרים את הראש..). אני מניח שהוא ילך וישתפר ובעל נקרה הוא בינגו מעולה. ממפיס חייבים להוסיף 2 דומיננטי סטייל ריצ׳רדסון של פילי או בראון של הסלטיקס

    1. ערן

      17 דצמ 2019 17:54:46

      מסכים איתך לגבי טרפיל ג'יי. דווקא מבחינת סט היכולות הוא מזכיר לי קצת את סיאקם, אבל לא כל אחד משתפר כמו פסקאל. בנוסף, הריבאונד כאמור מדאיג ולאחרונה גם נראה שהוא התאהב קצת יותר מדי בשלשות. שחקן פנים שקולע מבחוץ זה נהדר, אבל לא על חשבון הדברים האחרים. אבל שוב, הוא רק בן 20 ויש לו עוד המון זמן למצוא את הזהות שלו כשחקן. לא חושב שהוא יהיה סופרסטאר, אבל כן כוכב ויכול להיות שזה יספיק לממפיס אם מוראנט יהיה מה שהוא יכול להיות.
      .
      קלארק אכן רולפייר ולא יוצר הרבה לעצמו (למרות שגם את זה הוא עושה מדי פעם). אבל רולפלייר עם יעילות כזו זה לדעתי בדיוק מה שקבוצה עם שני כוכבים צריכה. מישהו שלא צריך את הכדור ביד כדי לתרום, אבל מהווה איום תמידי ופותח לאחרים את המשחק (אפשר לראות את זה בפיק-אנד-רול שלו עם מוראנט ואחרים, כשהמגן הגבוה כמעט תמיד נסוג ומאפשר למוראנט הרבה חופש פעולה לפלואטרים או מסירה).
      .
      מסכים גם לגבי הצורך בשחקן יוצר נוסף ברמה גבוהה בקו האחורי. כמו שכתבתי, ברוקס כנראה לא מספיק. אבל יש לדובים הרבה זמן, נכסים, בחירות דראפט עתידיות, ומקום מתחת לתקרת השכר כדי להשיג שחקן כזה.

  10. ניר מועלם

    17 דצמ 2019 12:10:44

    תודה רבה ערן על פוסט מושקע ונהדר.
    אני התלהבתי מהכותרת ממש, בתור אחד שמתעסק בבורסה, אז המשחק מילים של תחזית שורית לדובים הייתה מעולה.
    הכתבה נהדרת ומתאימה במיוחד לאור העונה הטובה של ממפיס, אני כמובן מתרשם מאוד מג'ה מוראנט שנראה קליעה בינגו שלהם וגם ג'ארן ג'קסון השתפר מאוד, אבל בהחלט ברנדון קלארק מפתיע הרבה מאוד אנשים, ואני חושב שהשילוב שם עשה נהדר לקבוצה, ואני לא חושב שיש היום יותר מדי אוהדי ממפיס שמתגעגעים למייק קונלי.

  12. Barry

    17 דצמ 2019 17:15:41

    אהבתי מאד את הכתבה. עמוקה ומלאת עובדות. פשוט שאפו.
    אגב – כל כך מזדהה עם חלךק מהדברים בגלל הפנטזי 🙂
    ברנדון קלארק זה לב!

  13. John

    18 דצמ 2019 01:04:23

    אם אתה מזכיר את השם שלי לפחות תהיה הוגן

    1. אתה זה שהיית ספקן לגבי ג'ה מוראנט מכל מיני בחינות. הרמת לגביו לא מעט "דגלים אדומים". לכולנו יש עין לתכונות מסויימות שלעיתים אנו נותנים להם יותר מידי או פחות מדי חשיבות. שלי זה מידות. לוקה סטף וטריי הם החריגים. לשלושתם קליעה יוצאת דופן וראיית משחק רמה מעל התחרות. הכוכבים הגדולים של הליגה ארוכים. אז נכון שקלארק בהתקפה עולה על מה שציפיתי (אציין איפה אני עדיין סקפטי בהמשך) מכיוון שהקליעה שלו השתפרה פלאים וזה מאפשר לו לבצע חיתוכים חדים לסל. בנוסף במוק האחרון כתבתי כמה דברים שהתבררו עליו כנכונים. כתבתי בעד מוסר העבודה שלו, הרצון שלו לעבוד על משחק החוץ שלו וכו'. אך גם כתבתי כיצד הוא לא יוכל להיות מגן טבעת קלאסי ויצטרך אחד אמיתי כזה לידו.
    .
    2. קלארק כפי ששוב ציינת בן 23. בדיוק כמו שלא אעוף מהופעותיו של אריק פסקל בן מחזורו וגילו או קדריק נאן שגדול ממנו בשנה (סיפור אדיר אבל אף אחד לא חושב שמדובר בכוכב הבא של הליגה) ואתייחס אליהם כמו אל בני ה-19-20 בליגה כך גם לגבי קלארק. מבני מחזורו ילידי 96 אני אקח לפניו את בן סימונס, דונבן מיצ'ל, דווין בוקר, מיילס טרנר, סבוניס, ג'יילן בראון, ד'אנג'לו ראסל ואולי דג'ונטה מורי שאני מתעלם מהעונה הזאת מכיוון שחוזר מפציעה קשה ואמתין עוד שנה כדי לראות אם יחזור לעצמו. ישנם שחקנים לא מעטים שלדעתי הם ברמתו מתוך בני גילו אבל זה כבר יהיה עניין של טעם. זה נכון שבאדי הילד "קשישא" השתפר מאוד בשנתיים האחרונות ואולדיפו חיכה אף הוא לגיל 25 לפרוץ כך שאני לא ממש דטרמיניסטי כשזה בא להתפתחות, הסיכוי עוד לגמרי שם. אבל גם לא אתייחס למספריו של מחליף העל ברנדון קלארק בן ה-23 בקבוצת אמצע תחתית המערב כאילו מדובר על הכוכב הבא בליגה. הוא יצטרך לפתוח בחמישייה ולהראות את התפוקה בדקות מוגברות מול הליינאפים הטובים של היריבות ואז אתחיל לשתות מהקול אייד.

    1. ערן

      18 דצמ 2019 06:10:19

      יונתן, נדמה לי שדווקא הייתי פייר. כתבתי במפורש שהטיעונים שהבאת לגבי למה אתה ספקן אם הוא יכול להשפיע ב-נבא היו טובים ומנומקים, וזה לא היה בציניות. הם באמת היו כאלו. לא אלך לבדוק, אבל נדמה לי שכתבת באיזשהו שלב שאם אין לו מוטת ידיים של איזה 1'7 הוא יתקשה מאוד להיות שחקן נבא מעניין. ושוב, נימקת, הבאת דוגמאות, וזה היה טיעון לגמרי סביר לאור כל מה שאנחנו מכירים (כמו שאמרת, שחקני פנים בגובה הזה שהצליחו בעבר היו עם מוטת ידיים חריגה, ואני אוסיף שגם יותר חזקים מקלארק). נדמה לי שכבר ברור שזה לא המקרה, אבל כמו שציינת, כולנו מפספסים לפעמים בתחזיות שלנו. גם אני כמובן וגם הסקאוטים שמקבלים הרבה כסף לעשות מה שאנחנו עושים כתחביב.
      .
      עכשיו, נדמה שלשנינו ברור שהוא לא יהיה הכוכב הבא בליגה. גם לא כתבתי את זה, אלא רק שהוא חלק מהעתיד של ממפיס ולדעתי יהיה אחד משלושת או ארבעת השחקנים החשובים שלה בקבוצת עתיד טובה וגם ייתן תפוקה יציבה. הוא לא גרין מבחינת התכונות והאיכויות שלו, אבל יכול להיות כזה מבחינת החשיבות שלו לקבוצה. כלומר, קלארק הוא שחקן משלים בכל רמ"ח איבריו. ואני כותב את זה כמחמאה, כי הוא שחקן משלים שיודע שהוא כזה ולא מנסה להיות מה שהוא לא. הוא אכן בן 23, אבל אפילו לא התייחסתי למה שיהיה בעתיד כשחקן. סביר להניח שהוא עוד ישתפר, כי כמעט כולם משתפרים מהיכולת של שנת הרוקי שלהם. ברוגדון הגיע לליגה בגיל 24. את הילד ואולדיפו הזכרת. ואפשר גם לדבר על סיאקם. אבל כמובן שאלו דוגמאות חריגות. ככה שאני מניח שיפור, אבל מתון. ועם שיפור כזה, בצירוף עוד איזה 10-15 דקות למשחק, אני יכול לראות שחקן של סביבות ה 10-20. או 8-18 אם תרצה, באחוזים מעולים ועם הגנה שהיא לכל הפחות טובה. לא כוכב (כנראה), אבל שחקן מצויין ומשפיע. ולא כל כל משנה לי אם זה יותר או פחות טוב מבראון או מיילס טרנר.
      .
      ומילה אחרונה לגבי הדקות שלו כרגע. ג'נקינס מנהל את הדקות של השחקנים שלו באופן שונה מרוב המאמנים בליגה. ספציפית לגבי קלארק, הוא משחק את 20 עד 22 הדקות שלו כמעט רק בסופי רבעים. כלומר, הוא משחק בסוף הרבע הראשון, בד"כ מול מחליפים, בחצי השני של הרבע השני, כלומר מול החמישייה הפותחת של היריבה, וכנ"ל במחצית השנייה (הרבה פעמים הוא מסיים משחקים). בקיצור, בערך חצי מהדקות שלו הן מול שחקני ספסל והחצי השני מול ההרכב החזק של היריבות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט