הסיקסרס מכריעים את הנאגטס, ההיט מפרקים את ההוקס בהארכה – סיקור יום שלישי / דובי עופר

תוצאת תמונה עבור ‪vince carter‬‏

ארבעה משחקים הלילה מעבר לים, כשבפילדלפיה הסיקסרס חופרים את דרכם לניצחון על הנאגטס, ההורנטס מכריעים בביתם את הוויזארדס, ההיט מאכזבים במיאמי את וינס קרטר במשחקו ה-1500, ושירותי ההוצאה ממשבר של הניקס מרחיקים עד אורגון כדי לשמח את הבלייזרס בביתם.

היום, 11 לדצמבר, אנו מציינים חגים, אירועים, ימי הולדת ופטירה שביום רגיל יכולים לתפוס בקלות את הכותרת הראשית. ז'אן טלסניקוב, למשל, חוגג היום 47 חורפים, רק אחד יותר מטל ברמן, ו-34 פחות מאנריקה מסיאס הגדול. גם שבע שנים ללא ראווי שנקר מצוינות בדיוק היום, כמו גם 11 מאז לכתה מאיתנו של בטי פייג', האם הרוחנית של נערות הפין-אפ לדורותיהן. אפילו על יום עצמאותה של בורקינה פאסו לא נדבר.

כן נגיד מזל טוב מיוחד לרוברט קוך. לא תיאודור קוך, שותפו של אדמונד הקלר לחברת הנשק הגרמנית הנושאת את שמם, וגם לא מייקל קוך, הצלף הגרמני של לברקוזן ופנאתינייקוס, אלא דווקא הרופא והבקטריולוג, שלפני קצת פחות מ-130 שנה, בעקבות סידרת ניסויים לא מוסרית, אך הכרחית, שכללו העברת חיידקי גחלת, אנתרקס בשבילכם, ושחפת לגופם של עכברים בריאים, הוכיח מה שלא היה מובן מאליו – שאורגניזמים יוצרי מחלה נמצאים בגופם של חולים, אך לא בבריאים, ואותם אפשר לבודד ולהרבות, ואז להדביק מחדש אורגניזם בריא, שיחלה, וממנו לבודד את גורם המחלה הזהה למקורי. מסובך? לא במיוחד, ואפילו די טריוויאלי לעינינו המודרניות, אם נתעלם מהמתחכמים עם הסתייגויותיהם. אז בואו נשתיק את המתחכמים בשירת היום יומולדת אדירה, לרוברט קוך וחבריו חיידקי האנתרקס והשחפת. ואז נאזין לאוהדי הפועל עם הוורסיה שלהם למהו (או מיהי) פתוגן. וואלה. כמו הניקס.

ומחיידקים, במעבר חד, לכדורסל.

פילדלפיה 76' (7-18) 97 – דנבר נאגטס (8-14) 92

הסיקסרס, שטרם הפסידו העונה בבית, אירחו את הנאגטס מדנבר למה שהתפתח לקרב חפירות מועט בנקודות. שלוש דקות בתוך הרבע האחרון ג'וש ריצ'ארדסון מתיישר לשלשה שקובעת יתרון דו ספרתי נדיר במשחק לטובת המארחים, 78-88. הנאגטס לא מוותרים, ורצים 0-8, כולל שלשה של ברטון, במשחק מצוין, שמצמק מחוץ לקשת לשתיים, 86-88, לפני שמגיעות דקות הת'ייבול. הרוקי צולף שלשה, ובהתקפה הבאה מסתער על הריבאונד, לפני שהורפורד נותן לסיקסרס אוויר, 86-93, 4:34 לסיום. 18.9 לסוף של הסוף יוקיץ' נכנס לסל ומצמק ל92-95, אבל אמביד שומר על ידיים יציבות מהקו ומבטיח את הניצחון. 92-97 לסיקסרס, שנשארים מארחים מושלמים.

אמביד גם הוביל את המנצחים עם 22 נק', 10 ריב' ו-6 מסירות מדויקות, כשהאריס לצידו תומך עם 20. ת'ייבול עלה מהספסל עם 13. סימונס במשחק חיוור הסתפק ב-7 נק' ואס', נוסף ל-9 ריב'. בסיום המחצית הראשונה האוסטראלי גם זרק שלשת סתם מרחוק, ללא תקווה אמיתית.

אצל הנאגטס ברטון בראש עם 26, נוסף ל7 בקרשים ובונבונים, ואחריו יוקיץ' עם 15, 11 אס' ו-7 ריב' והאריס עם 14 נק'. חמש דקות בתוך המשחק ג'מאל מאריי התנגש בסימונס, יצא ולא חזר.

שארלוט הורנטס (16-10) 115 – וושינגטון וויזארדס (16-7) 107

בסופו של דבר, עם 7.7 טיקים על השעון, זה היה מיילס ברידג'ס ששם את השלשה שקבעה 107-112 להורנטס והבטיחה את הניצחון, אבל לפני כן זה היה המשחק של דייויס ברטאנס.

הג'ינג'י שהגיע מסן אנטוניו עלה מהספסל, ובשלושים הדקות שקיבל צלף שיא קריירה של 32 נקודות ולא פחות משמונה שלשות, האחרונה שבהן הגיעה חצי דקה לסיום וכמעט והשלימה קאמבק של הוויזארדס, כל הדרך ממינוס 15, 67-82, דקה לסיום הרבע השלישי. הרבע האחרון היה נדנדה מורטת עצבים, כשרק שתי דקות לפני הבאזר רוזייר מוצא את אותו ברידג'ס מהפתיחה, שמחבר אחת מחוץ לקשת וקובע 101-104. ואז הגיע ברטאנס, ואז ברידג'ס חזר לסגור עניינים, ובסיום 107-115 להורנטס, והוויזארדס ימריאו לממפיס כשרק חצי תאוותם בידם, וללא ניצחון.

בצד המנצח, דאבונטה גראהם ממשיך בקמפיין לתואר השחקן המשתפר של העונה עם 29 נקודות מרשימות, כולל 11-6 מחוץ לקשת, בתוספת ל-6 בונבונים שחילק לחברים. תאומו לקו האחורי, טרי רוזייר, תמך עם 17 נק', 8 קרשים ו-7 פינוקים, כשברידג'ס המכריע מסיים עם 16 וביומבו מפגין נוכחות מול הקו הקדמי החיוור של האורחים ומנקה את הלוחות 15 פעם, בנוסף ל-13 נק'.

בצד המפסיד ברטאנס עם אותן 32 בראש, ואחריו האצ'ימורה vמשיך שנת רוקי מרשימה עם 18 נק' ו-12 ריב', וביל מסיים עם 16, אבל מדייק באפס משבעת ניסיונותיו מחוץ לקשת. אייזק בונגה, אחד הגארדים הבריאים האחרונים של הוויזארדס, דפק את הראש בפרקט במחצית הראשונה והצטרף למצבת הפצועים המתארכת של הקבוצה האומללה מוושינגטון, שכוללת גם אחד, ג'ון וול, שיושב ומתעשר על חשבון הברון.

מיאמי היט (6-18) 135 – אטלנטה הוקס (18-6) 121

תוצאת הלילה מגיעה ממיאמי, וליתר דיוק מהארכת המשחק במיאמי, כשההיט כבר מובילים 0-18 בתוספת הזמן, לפני ש-1:14 לסיומה רדיש מצליח לצמק ל119-135. אדבאיו עם 9 נקודות אישיות ודאנקן רובינסון עם שתי שלשות (מתוך עשר אישיות במשחק, שיא מועדון) דאגו להשאיר את הניצחון במקום אליו הוא שייך, אחרי שחצי דקה לסיום הזמן החוקי באטלר צולף שלשה ומאזן על 117, לפני שהוא מפנה את הבמה לצמד שהזכרנו למעלה.

בסך הכל טסו ההיט 0-22 בסיום המשחק ובהארכה, כל הדרך מפיגור 111-117, דקה לסיום, ועד שרדיש הצליח לשבור את הבצורת. מעט מדי ומאוחר מדי זה אנדרסטייטמנט במצב הזה.

תחילת המשחק הייתה גם היא של ההיט, עם פתיחה מוחצת של 10-25, לפני שקשישא קרטר הוחרד ממרבצו על הספסל, עלה למשחק ה-1500 שלו, וצלף שלוש שלשות ממרום גילו, עוד לפני סיום הרבע הראשון. בסך הכל קלעו האורחים 13 שלשות במחצית הראשונה, מה שהביא אותם לפיגור מינימלי בסיומה, 64-66. פאסט פורוורד לאחרי הבלאגן, העשן התפזר עם ניצחון ביתי נוסף של ההיט, 121-135. המארחים עדיין מושלמים במבצרם.

מופעי הזיקוקים בתוספת הזמן גזלו את תשומת הלב מהמשחק האדיר של הרוקי, קנדריק נאן, שצלף לא פחות מ-36 נקודות, אחת פחות משיא הקריירה. לצידו חיפו אדבאיו, רובינסון ובאטלר על חסרונם של דראגיץ', ווינסלו, ג'יימס ג'ונסון ודיון ווייטרס. הסנטר המשיך עונה אישית אדירה עם טריפל דאבל מרשים של 30 נק' ו-11 באס' וריב', בזמן שרובינסון, כאמור, השווה שיא מועדון עם 10 שלשות, כל הדרך ל-34 נקודות. באטלר הצטרף לאדבאיו עם טריפל דאבל משלו, 20 נק', 10 אס' ולא פחות מ-18 קרשים של נחישות.

בצד ההוקס של הדברים הרוקי דיאנדרה האנטר נתן הופעה עם 28 נקודות, שבע יותר מטריי יאנג, שהוסיף 9 מסירות לחברים. רדיש עלה מהספסל עם 14, כשוינס קרטר, במשחקו האחרון במיאמי, נפרד עם 12 נקודות, כולן מחוץ לקשת. וינס הוא השחקן החמישי בלבד בהיסטוריה שמגיע ל-1500 משחקים. כבוד, ענק.

פורטלנד בלייזרס (15-10) 115 – ניו יורק ניקס (20-4) 87

מיד אחרי הצטרפותו של כרמלו אנטוני לבלייזרס, ניצחה הקבוצה שלושה משחקים ברצף. ההמשך היה חיוור יותר, עם שלושה הפסדים בארבעה משחקים הבאים. כשאר ג'יי בארט העלה את האורחים מניו יורק ל0-5 נראה היה שהאקסית מתכוונת להמשיך ולקלקל למלו את הקאמבק. דמיאן לילארד חשב אחרת.

די מו סיים את הרבע הראשון עם חמש שלשות, בדרך ל-17 נקודות אישיות, ויתרון 22-32 אחרי 12 הדקות הראשונות, לפני שהניקס פרפרו בפעם האחרונה ל29-34, אחרי טיפ של דניס סמית ג'וניור. הפעם אלה ווייטסייד וסימונס שמובילים את הריצה המקומית, ו1:51 למחצית בייזמור מהקו עושה את זה 39-60 ורומז לחברים שהגיע הזמן להרים טלפון למונית. המחצית השנייה היא כבר כרמלו אנטוני גרבג' טיים, ובסיום קרקס הפשפשים של הניקס רושם עוד לקוח מרוצה. הבלייזרס סוגרים עניין על 87-115, נקודה, סוף.

אצל המנצחים לילארד מסיים עם 31, כולל 12-8 מחוץ לקשת, ולצידו מסייע ווייטסייד עם 17, 15 ריב' ו-5 חסימות. כרמלו ספר עד 16 באחוזים רעים, ומקולום אמנם הצחין מחוץ לקשת עם 8-1, אבל גירד לבסוף 13. סימונס קיבל צ'ופר לאסוף נקודות מהזבל, תודה על תרומתו ברבע השני, ונעצר ב-16 נק'.

בצד המגוחך של הדברים רנדל ראש לשועלים עם 15, כשרובינסון עולה מהספסל עם 14 ולצידו טרייר 13. מוריס מגיע ל-10, עם 6-1 מחוץ לקשת, שמצטרפות לקטסטרופה הכללית של הניקס בתחום. 38-7 הם 18.4% מביכים עבור קבוצת NBA.

פתחנו במחלות, ונסיים בפטירה טרייה, של מארי פרדריקסון, סולנית רוקסט, שהלכה שלשום לעולמה אחרי 17 שנות התמודדות עם מחלת הסרטן. אמנם אחרי מות קדושים אמור, ועדיין, לא בטוח שאפילו האבל על לכתה של אושיית הפופ מהאייטיז-ניינטיז יגרום למישהו לצלוח את השיר הבא בלי מסטיק מנטה אקליפטוס או לפחות חצי לימון. אבל בכל זאת, כוכבת הייתה ואיננה עוד. אז תקשיבו ללב שלכם.

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 44 תגובות

  1. יופי של סקירה! מהירה וקולעת (בניגוד לניקס)
    הספסל של מיאמי קלע רק 11 נקודות הערב, נתון נוראי והורגש במשחק. כל עול ניהול המשחק של ההיט הוטל על אדביו ובאטלר, שתי הרכזים האחרים פצועים. מיאמי תתקשה להמשיך לרוץ ככה בלי מובילים..
    הסיקסרס מאכזבים אותי השנה. חמישיית כוכבים ונצחונות על הקשקש. משהו שם תקוע

    1. פילי מנצחים על הקשקש רק בתוצאה הסופית ברוב הנצחונות בתקופה האחרונה שליטתם לאורך כמעט כל המשחק לא היה מוטל בספק. הם ניגבו את הראפס ואת דנבר שלא תטעה אחכ באופן טבעי היה ירידת מתח עם שילוב של ברט בראון.
      הבעיה שם היא בעיית מאמן חמורה.
      אמביד סתם מתבזבז שם על קשת ה3 וכדרורים נוראיים וניסיונות חדירה על שחקנים וגאמפים כאילו הוא גארד. הוא כמעט כמו הקלסטרופוב הלטבי.
      בסיום הוא בכלל נוראי מכדרר 15 שניות ראש בקיר כאילו הוא גארד ובסוף או ניגור או איבוד כדור וזה במקום להתמקם בצבע להעיף מרפקים לקבל מהר כדור ולהטביע שחקנים. בעיית מאמן ומוח שחקן חמורה.
      בן סימונס כרגיל צפוי בהתקפה וכאילו חודר ומוציא החוצה כמו סרט נע מבינים את הקטע אין לו שום תועלת מול קבוצות טובות בצד ההתקפי, בפלייאוף 2 החברה האלו יחנקו קשה. אמביד סובל מפיגור מוחין קל.
      סימונס בהגנה הוא טוב מאד שיפנים שהוא רק דריימונד גרין יהיה טוב. זה כל מה שצריך ממנו.
      הסיבה שפילי מנצחת ודורסת בתקופה האחרונה זה האיש שלי טוביאס האריס שסוף סוף נותן את הנק שהוא אמור לתת הוא אמור להיות שחקן של 25 נק כל ערב בפילי ואיש הקלאץ. שהוא טוב פילי דורסת.
      סיבה נוספת היא מאטיס טייבול שחונק כל דבר שזז בהגנה ודופק את הצאקות מה3.

    2. זה אבל לא חוכמה אצל מיאמי וויסלו גונסון ודראגיץ ואפילו וורטרס (שלא ממש משחק)
      כמעט כל קבוצה אם תוציא לה 3 שחקני רוטציה מסוימים לא יהיה לה ספסל.
      לא הייתי לוקח את זה כמשהו להמשך.

  2. לא הספקתי להתרשם מה-18 ריב' של באטלר לצד 20 נק' ו-10 אס', ופתאום אני קולט את הטריפל דאבל המופרע של אדבאיו עם 30 11 ו-11, ב-72% מהשדה!

    אה כן, ו-70 נק' משותפות לרובינסון ונאן. פסיכי

  3. פרוויו משובח. הרגת אותי מצחוק כמה פעמים…
    פילי אולי לא מרשימה אבל אוספת ניצחון על דנבר (שבעצמה לא מרשימה אבל אוספת נצחונות)
    גו פילי
    🙂

  4. וואו, שלושת הילדים של מיאמי עם 100 נק' משותפות!
    רחמים על באטלר, הוא חשב שהוא בא למיאמי לפנסיה, קצת מסיבות חוף וכאלה, וגילה שהקבוצה שלו מלאה בנמרים 🙂

    1. אם אתה מתכוון לברטנס אז ראיתי את התקציר-הבן אדם מטורף.הקלע שלשות הכי טוב בליגה.הכי מצחיק שהספרס ויתרו עליו כדי להחתים את מרכוס מוריס שהבריז להם אחרי שכבר סיכם ובסוף חתמו עם דימארה קארול

        1. אני שמח שלפחות פופ ידע לפנות לפני העונה לסקוט ברוקס, המאמן שלא מאמין באף שחקן שמרוויח פחות ממנו, ואמר לו בדיוק מה הוא שווה. אחרת אולי לא היינו רואים את ההצלחה הזו של הלטבי.

  5. טוב, נו. זה היה צפוי. לא כל פעם אפשר לצפות לסל ניצחון מטורף של יוקיץ'. נראה לי שיש רק דרך אחת ראויה לסכם את המשחק הזה מהצד של דנבר. קבלו את משורר הפאנק, קול הקטיפה של אי שביעות הרצון – ג'ון קופר קלארק:
    .
    Outside the take-away, Saturday night
    A bald adolescent, asks me out for a fight
    He was no bigger than a two-penny fart
    He was a deft exponent of the martial art
    He gave me three warnings:
    Trod on me toes, stuck his fingers in my eyes
    And kicked me in the nose
    A rabbit punch made me eyes explode
    My head went dead, I fell in the road
    .
    I pleaded for mercy
    I wriggled on the ground
    He kicked me in the balls
    And said something profound
    Gave my face the millimetre tread
    Stole me chop suey and left me for dead
    .
    Through rivers of blood and splintered bones
    I crawled half a mile to the public telephone
    Pulled the corpse out the call box, held back the bile
    And with a broken index finger, I proceeded to dial
    .
    I couldn’t get an ambulance
    The phone was screwed
    The receiver fell in half
    It had been kung fu’d
    .
    A black belt karate cop opened up the door
    Demanding information about the stiff on the floor
    He looked like an extra from Yang Shang Po
    He said “What’s all this then
    Ah so, ah so, ah so.”
    He wore a bamboo mask
    He was gen’ned on zen
    He finished his devotions and he beat me up again
    .
    Thanks to that embryonic Bruce Lee
    I’m a shadow of the person that I used to be
    I can’t go back to Salford
    The cops have got me marked
    Enter the Dragon
    Exit Johnny Clarke

  6. אף פעם לא הייתי מעריץ של רוקסט אבל הקול של מארי פרדריקסון ליווה את מסיבות גיל ההתבגרות שלי ועצוב לי מאוד לשמוע שהיא נפטרה. בחורה כל כך יפה עם קול עצום. העציב אותי לשמוע גם שהיא כבר היתה בת 61, איך שהזמן טס וכולנו מזדקנים.

        1. אני פה מתייפח על מותה בטרם עת האלילה השבדית הזאת והזקנה שאין ממנה מנוס, והופ הדיון הוא עכשיו על נודים. מזכיר לי קצת את סיבוב המילואים האחרון שלי. מה זה אומר עלינו, כחברה?

          1. שבדיות מפליצות ללא הפסקה. אבל לצורך העניין היא היתה חלק מצמד, אז זה לא בהכרח היא.
            הרי השיר הוא LISTEN TO YOUR FART
            NOT
            LISTEN TO MY FART
            ועוד שאלה…
            אברי, אתה עושה מילואים? ברצינות? למה????

  7. כיף לחזור אחרי שבוע של נבצרות זמנית (והיטהרות מהעולם הדיגיטלי בעודי מוקף במשפחה, פסטות, פיצות, וכל הטוב שיש לרומא להציע) ישירות לסיקור של דובי.
    תודה, דובי.

      1. הבשורה המזעזעת ביותר מהמטבח הרומאי העדכני היא הרבה פחות בשר, הרבה יותר ירקות. עוד יותר מזעזע?
        המנה הטעימה ביותר שאכלתי בביקורי אחרון זה ברומא? בלי גרם בשר.
        בטרטוריה של שף צעיר שבימים אלו דורך כוכבו, אכלתי שילוב של 2 מנות מטבח רומא קלסי –
        קאצ'ו א פפה וקרצ'ופי אלה ג'יודה (ארטישוק בסגנון יהודי).
        הקאצ'ו א פפה שלוקח פשטות ומביא אותה לשיא (פוקרינו שנמסה במי הבישול של הפסטה, במקרה הנ"ל בוקאטיני, מעורבב עם פלפל שחור גרוס), מוגש עם ארטישוק יהודי ב-2 דרכים: הסגנון הקלסי, עם הגבעול (נראה כמו פרח קריספי), ועלי ארטישוק עטופים בטמפורה. התוצאה היא לא פחות ממופלאה. הלימוניות והקריספיות שהגרסה המקורית מביאה למנה (רמז של לימוניות שמגיעה מתהליך ההכנה שעוצר את תהליך ההשחרה של הארטישוק), לצד העושר שמביאה גרסת הטמפורה, מקפיצים את הקרמיות הנפלאה של שקאצ'ו א פפה לגבהים חדשים.

          1. יש מי ששאלו אותי בעבר,
            "האם אני אוכל אוכל כשר?"
            התשובה הברורה היא "ברור שכן!" –
            רק לפני 48 שעות היינו (אני ומשפחתי) ברובע היהודי ברומא, בדיוק בזמן בשביל להיות חלק ממסע הלוויה מרגש מאוד של אחד מאחרוני ניצולי השואה שנולדו ברומא לפני מלחמת העולם ה-2 (עצוב, תרתי משמע. במאמר מוסגר – למיטב הבנתי האירוע לא זכה לכיסוי בארץ. אבל בהלוויה נכחו ראש עיריית רומא, פוליטיקאים איטלקיים בכירים, ואנשי דת חשובים, כאשר הוא זוכה לכיסוי תקשורתי בינלאומי – יצא לי לדבר שם עם נציג מהוושינגטון פוסט).
            בסיומה של אותו מסע הלוויה, המקומיים הסבירו לנו היכן ניתן לקנות את מיטב המאפים הכשרים שבנמצא. תור לא הגיוני היה בכניסה לאותה מאפייה, ומגוון הלקוחות היה מרשים – לא רק חובשי כיפה עמדו בתור, היו לפני בתור כמה נזירות חביבות.
            הסיכום של אותו ביקור באותה מאפייה –
            נהדר. אפשר היה להרגיש את הטעם של הגחלים הרוחשות בכל ביס מאותה פוקצ'ה משוחה בשמן זית, עלייה נחים פרוסות דקיקות ופריכות של תפוחי אדמה וכאשר מעל כל אותה פשטות נהדרת עלי רוזמרין.
            אז כן, אני אוכל אוכל כשר. וגם אוכל לא כשר. אני אוכל אוכל נהדר גם כאשר הוא נטול בשר. אני אוכל אוכל נהדר לא פחות, גם כאשר הוא בשרי.

            1. אין עליך גיא, רק תיאורי האוכל שלך כבר מספיק לי לחזור להיות רעב (ורק עכשיו אכלתי)

        1. ברוך שובך, ובבקשה שם וכתובת 🙂
          .
          (נ.ב. יש שף רומאי שיעז להגיש קאצ'ו פפה לא עם בוקטיני?)
          (מצב האמטריצ'יאנה? אולי הבאת את חומר הגלם האגדי? מחיר השוק פה – יקר מקריסטל-מת'…)

  8. מעולה כרגיל, דובי.
    תיקון קטנוני – זה אנריקו מסיאס, לא אנריקה. היה זמר הבית של המשפחה (יש לי אפילו תמונה איתו בתור ילד מאחד הביקורים הרבים שלו בארץ).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט