5 על 5 – שבוע 4

דיון על הקשיים של הספרס ושל הגארדים הסקוררים, על סקרמנטו ללא די'ארון פוקס ועל המאמנים הטובים בליגה העונה.

משתתפים: רועי ויינברג, דור בלוך, רותם אלרן, חיים, עידו רבינוביץ'.

סן אנטוניו הפסידו 7 ברציפות. איך הם יכולים להשתפר?

ויינברג: הם עשו שינוי בחמישייה נגד וושינגטון כשהעבירו את טריי ליילס ודיונטה מארי לספסל. הרעיון של ההפרדה בין מארי לדרוזן טוב, אבל ההתקפה שלהם היא לא הבעיה כשברצף הזה הם עם הדירוג ההתקפי הרביעי בגובהו בליגה ודרוזן נותן מספרים לא רעים. הבעיה היא ההגנה ולכן פתרון טוב, לפני הטרייד המתבקש על דרוזן (ויהיה כזה) הוא מעבר של דרוזן לחמישייה השנייה.

קבוצות של פופ מנצחות דרך ההגנה. הם צריכים ללכת עם הקצב של דיונטה מארי, גם בהתקפה, בהתחשב ביעילות הפסיכית שלו בצד השני של המגרש. אולי אפילו שווה להם לשחק עם דריק וויט לידו גם במחיר החולשה בהתקפה, כי כשאתה פותח עם קו אחורי של פטי מילס, בריין פורבס ודמאר דרוזן אתה תחטוף 138 נקודות מוושינגטון. האם זה יספיק לפלייאוף? לא בטוח. נראה שאולדריג' הזדקן אחרי כמה עונות נפלאות וחומר השחקנים שלהם לא טוב מספיק, אבל פופוביץ' תמיד הצליח להוציא 110% מאותו חומר. מצד שני, אמרנו את זה גם לפני אליפות העולם בכדורסל.

בלוך: אני אגיד משהו לא פופולרי, גם בשנה שעברה לספרס היו תקופות שהם נראו כמו לא קבוצה, ובדיוק מאותה סיבה – הגנה איומה ונוראה. 138, 117, 121, 111, 129, 113, 125. זהו טור הספיגות של הספרס עד כה העונה. לא פחות מ-7 שחקנים בספרס עומדים על 10 נקודות או יותר בהתקפה, כל אחד מהם הוא שחקן NBA לגיטימי בשני צידי המגרש, כששניים מהם על אף הירידה בכושרו של אולדרידג' הם על סף הסופרסטארים בליגה. שיפור הגנתי יביא את הספרס בחזרה לאזור ה-50% מה שבעונה כזאת אמור להחזיר אותם לפלייאוף.

עם זאת, לא ברור בכלל שזה המהלך החזק ביותר שלהם, יותר מכך לא בטוח שריצה לפלייאוף היא המהלך הנכון עבורם. אם קיימים טריידים שיאפשרו לשלוח את דרוזן, אולדרידג', מילס וגיי בתמורה לכישרונות צעירים ובחירות, על מנת להתחיל לבנות את הדור הבא של הספרס שיתבסס על קו אחורי איכותי של מארי, וייט ופורבס, הספרס צריכים לקפוץ עליהם.

אלרן: כרגע הספרס לא משחקים טוב בכלל ושרשרת ההפסדים שלהם לא נותנת תחושה טובה בכלל. כרגע הבעיה העיקרית של הדורבנות היא ההגנה – הם סופגים 112.7 נקודות למשחק, מקום 27 בליגה. זהו לא נתון מבשר טובות, אך לדעתי הם יכולים לשפר אותו בקלות עם הגנה טובה יותר של הפורוורדים וכמובן שהגארדים יתמקדו בהגנה, שכן יש להם שניים מהשומרים הטובים בליגה בעמדות הגארד והם צריכים לנצל זאת. כשיתחילו להגן, ההתקפה תשפיע (כרגע מקום שישי בנקודות למשחק בליגה) לטובה והניצחונות יתחילו להגיע. הם יכולים לעשות את הפלייאוף אם, כפי שאמרתי, יתחילו להגן. הם קבוצה עם פוטנציאל ואחד המאמנים הטובים אי פעם, כך שאני מאמין בהם.

חיים: לראשונה במאה ה-21 הצעירים של הספרס לא פחות משמעותיים מהותיקים. כל עוד דאנקן היה על הפרקט כל רעיון הצערה לא היה רלוונטי, בעיקר כי הוא היה אולסטאר (אמיתי) גם בגיל 38. כשדאנקן פרש הייתה קונטנדרית בראשות קוואי ורק עכשיו יש מספיק צעירים כדי לחוש ברוחות חדשות. יש אצל הספרס שינויי מעמדות רציניים, כאלה שגורמים לכך שהקבוצה היא כמעט חדשה, אבל אם הם ירצו הם יצליחו לצאת מזה ולהגיע לפלייאוף, לא משנה אם דרך שיטה חדשה או חזרה לשיטה הישנה. השאלה היא האם פופ באמת רוצה את זה, או שהוא מעדיף להשקיע את שנותיו האחרונות בבנייה מחדש עבור מי שיחליף/תחליף אותו בתפקיד. על זה עוד מוקדם לענות.

רבינוביץ': פופוביץ' לא מצליח להוציא מים מהסלע האפרורי שלו כבר זמן מה, בניגוד ליכולת הריצה המרשימות (יחסית לאדם בן 70) שלו, הוא פשוט לא מצליח לעמוד בקצב. קבוצות ראן אנד גאן צעירות פשוט מכתיבות את קצב המשחק, בניגוד לשנים קודמות בהן הספרס גררו קבוצות כאלה לקצב משחק נמוך יותר, מה שהיטב איתם. הם מקום שמיני השנה בנקודות (113.5, עלייה של 1.7% מהעונה הקודמת), אולם הם גם מרשים יותר נקודות (116.2, עלייה של 5.7%! מהעונה שעברה). ההזדקנות של למרקוס אולדריג' פוגעת בהם מאוד, בעיקר כי אחוזי השימוש שלו ממשיכים להיות גבוהים ללא סיבה ממשית. הספרס שיחקו עם 7 חמישיות שונות יותר מ-20 דקות יחד. שתי החמישיות היחידות עם נט רייטינג חיובי הן כאשר אולדריג' מוחלף על ידי פלטל, בנוסף לשלושה גארדים ורודי גיי.

אם פופוביץ' יהיה מוכן לעשות סוויץ', לעלות עם הרכבים נמוכים יותר עם גבוה אמיתי אחד בלבד, הספרס לגמרי יכולים לשנות את מצבם הרעוע ולהילחם על הפלייאוף. אולם, במערב הצפוף, הם יהיו חייבים לעשות זאת במהרה.

דמיאן לילארד וקיירי אירווינג קולעים בכמויות בקבוצות שלא מתרוממות. כמה מהבעיות של הקבוצה מתחילות אצלם?

ויינברג: שני מקרים שונים, אבל אותה תופעה (ולכן חיברתי ביניהם בשאלה עצמה). ההתקפה של פורטלנד לא רעה כשהם מגיעים לזריקות טובות ורוב החולשה שלהם נמצאת בהגנה, כשאין להם תחליף אמיתי לאמינו והרקלס האנדרייטד שעזבו בקיץ. הם צריכים להתחיל לפתוח עם בייזמור במקום רודני הוד, ניסוי שעבד לא רע בשני המשחקים בהם נוסה, אבל אין להם מספיק גובה מסביבו. לילארד יכול להתאמץ יותר בהגנה, אבל הוא לא שומר גדול ולא היה כזה בשום שלב בקריירה. בהתקפה הוא כן משתף את חבריו לקבוצה לא רע.

הסיפור של קיירי אחר. הוא הגיע לקבוצה חדשה ורואים את זה, כשהם משחקים כדורסל קבוצתי יותר בלעדיו. לא רק באשמתו – הנטס מסתמכים עליו יותר מדי, בהתחשב בכך שהוא שחקן מוכשר מראסל. הם צריכים עוד כמה משחקים בשביל להתגבש כקבוצה והרוטציות שלהם משתפרות (למשל בהפרדה בין ג'ארט אלן לדיאנדרה ג'ורדן והשימוש המושכל בכל אחד מהם). עוד 20-30 משחקים יהיה שווה לדבר מחדש, אבל הקבוצות של שניהם ישתפרו, כשבמקביל המספרים של כל אחד ירדו.

בלוך: הבדל גדול בין השניים כמרחק מזרח ומערב. קיירי ארווינג הוא בעיה רצינית, קודם כל בהגנה, אבל לא רק, כשהוא כינור ראשון לא יכולה להיווצר כימיה מסביבו, והוא במובהק הופך את השחקנים שלצידו לטובים פחות. זאת כבר לא מקריות, בוסטון איתו נראתה פחות טוב מבוסטון בלעדיו (גם בשנה בה היה פצוע וגם בעונה הנוכחית), וכך גם ברוקלין. יתכן שככינור שני מובהק לדוראנט זה יראה אחרת, אבל כרגע אי אפשר שלא להאשים אותו. יותר מכך, קיירי קולע 28.5 נקודות, נכון, מדדי היעילות שלו נמוכים, האחוזים מהשלוש לא מרשימים (34.1% על 8 זריקות לערב) וארווינג הוא השחקן המדורג 14 ב-usage בליגה.

לגבי לילארד צריך להגיד כמה דברים. ראשית הוא כבר שנים סוחב את פורטלנד הזאת, בלי שינויים רבים, לפלייאוף ואף לתצוגות מכובדות. שנית, פורטלנד לא כל כך גרועה. ההפסדים שלהם היו ברובם סבירים ולקבוצות טובות (למעט ההפסד הדי מביש לגולדן סטייט). שנית, הוא מחזיק באחוזים טובים יותר ל-2 ו-3 בהשוואה לאירווינג, ויש לו את היעילות הקליעה הגבוהה ביותר בקבוצתו.

במילים אחרות – אירווינג השתלט על המשחק של ברוקלין, עשה את זה בצורה לא יעילה וקבוצתו התדרדרה, לילארד לוקח את קבוצתו הכי רחוק שהיא יכולה ללכת בנקודה הזאת וזה כל ההבדל.

אלרן: כאמור, שני הגארדים הנהדרים הללו נותנים עונות מופלאות עד כה סטטיסטית, אך קבוצותיהם מתקשות לנצח חרף היכולת שלהם. אני מאמין שמדובר כאן בשני מקרים מאוד שונים מבחינת קבוצותיהם:

קיירי כרגע נותן עונת קריירה במדי ברוקלין, אך כרגע ישנה הרגשה שהוא מעט משתלט על הקבוצה שלהם, הכוללת מספר שחקנים נהדרים כקריס לוורט, ג'ארט אלן, דיאנדרה ג'ורדן, ג'ו האריס וטאורן פרינס. הקבוצה הזו, שחלק גדול משחקניה עזרו לברוקלין במירוץ לפלייאוף ולהשגת המקום השישי בעונה שעברה, היא קבוצה טובה מאוד גם ללא קיירי, ולדעתי נוכחותו של הדוד דרו פוגעת בחדר ההלבשה של הנטס וכך הוא פוגע באחדות ובכימיה בין השחקנים בקבוצה.

לעומת זאת אצל הבלייזרס, גם לילארד נמצא בכושר הטוב בקריירה המפוארת שלו, אך יכולת זאת לא הגיעה עד כה בטור הניצחונות. הבלייזרס קבוצה חלשה מאוד ביחס לנטס (ובכלל) והסגל המשלים שלהם כולל מספר שחקני הגנה חלשים מאוד שגורמים להפסדים מרובים. לילארד הוא שחקן הרבה יותר קבוצתי ובריא לחדר ההלבשה, אך כרגע הבלייזרס עושים הגנה רעה מאוד בשל כך שאין שחקני הגנה טובים בכלל בקבוצה וללילארד אין מספיק סיוע.

חיים: המקרים של לילארד וקיירי שונים מאוד. לילארד הוכיח בפלייאוף שעבר שהוא יכול לסחוב קבוצה מאוד רחוק, אבל דווקא מהלכים שהפרשנים דחפו אליהם במשך שנים הם אלו שרודפים את פורטלנד. אצל פורטלנד השאלה לא תלויה בלילארד שאמור להמשיך להיות מצוין, אלא במה שלידו וביכולת לייצר מזה שחקנים טובים לידו.
קיירי נמצא בינתיים בקבוצה חדשה, וצריך לשפוט את התוצאות בהתאם. השחקן הטוב ביותר של הנטס הוחלף בשחקן די דומה על הנייר, אבל כזה שמשחק בצורה קצת שונה, והגיעו עוד כמה שחקנים חדשים ששינו את ההיררכיה, כך שהתוצאות לא אמורות מאוד להפתיע, וסביר שזה ישתנה. השאלה המרכזית שתלווה את ברוקלין העונה, מלבד מצבו הבריאותי של דוראנט, היא האם הקבוצה מסביבו היא קבוצה לאליפות, בלי קשר להצלחה כאן ועכשיו. אין סיבה לדאוג אצל ברוקלין, ובמזרח הם כנראה ייכנסו לפלייאוף גם ככה.

רבינוביץ': שניהם לא נקיים מאשמה, אמנם חובה לציין כי הסביבה שלהם לא מסייעת להם רבות. בברוקלין זו קבוצה חדשה, עם רוסטר מאוד קצר שחווה כמה פציעות לשחקני מפתח (כולל אירווינג עצמו והאולסטאר בהתפתחות, קאריס לוורט). למעשה, אירווינג השאיר את הנטס בחיים בכמה משחקים לגמרי לבדו (המשחק הראשון מול מינסוטה בו קלע 50 וכמעט ניצח עם הבאזר, הניצחון מול הניקס). לילארד הוא גם סיפור דומה, הקבוצה שלו מתפרקת מול עיניו, קאדר שחקני הכנף של הבלייזרס הוא הגרוע בליגה, לחסן וייטסייד אין חשק לשחק הגנה, סיג'יי מקולום לא יציב במיוחד והספסל חלש למעט הברקות של אנפרני סימונס לעתים.

סקרמנטו ניצחו 3 מ-4 בלי פוקס עם כדורסל איטי יותר. איך הם ישחקו כשהוא יחזור?

ויינברג: תאוריית יואינג של ביל סימונס אמרה שקבוצה יותר טובה בלי השחקן הכי טוב שלה. זה קורה גם בקינגס בלי פוקס, אבל פוקס לא הנעדר היחיד של הקינגס אלא גם שותפו, מרווין באגלי, שאחראי למשחק הריצה לא פחות. הם משתמשים בחכמה בבוגדן בוגדנוביץ' כמנהל משחק מחליף מהספסל כשפוקס בחוץ והוא עושה עבודה אדירה, כשאני מאמין שנראה הפרדת דקות ביניהם בהמשך כשפוקס יחזור.

פתיחת העונה האיטית של הקינגס לא הושפעה רק מהאיטיות של פוקס אלא של כל הקבוצה אחרי קדם-עונה בעייתי ומסע יחסי ציבור בהודו. הקינגס יעלו את הקצב כשפוקס ובאגלי יחזרו, אבל הם רואים שהם יכולים לשחק גם בלי שניהם עם הקו הקדמי החכם של בייליצה-הולמס. החמישייה המלאה של הקינגס, עם דדמון, באגלי, בארנס, הילד ופוקס, עדיין לא קיבלה מספיק הזדמנויות. מאמין שהם ישחקו בהתאם למתוכנן לפני העונה, גם אם ייקח להם משחק או שניים אחרי החזרה של פוקס ובאגלי.

בלוך: אולי, אבל זה לא משנה. העתיד של סקרמנטו, ככל שיש לה כזה, נשען על פוקס ובאגלי, אם המאמן לא מסוגל לאזן את הסגנון של הקבוצה מסביב לשניים האלה, ובשילוב סגל מסייע לא רע בכלל שכולל את באדי הילד שמרשים העונה, בוגדנוביץ' המצוין ושחקנים מסייעים לא רעים בכלל כמו בארנס, ביליצה וג'וזף הרי שהבעיה היא אצלו. בעונה כזאת, סקרמנטו צריכה לעשות פלייאוף.

אלרן: אמנם הקינגס היו טובים מאוד עד כה ללא פוקס, אך אני לא חושב שייפגעו מחזרתו, במיוחד בצד ההתקפי. עם זאת, נזק קטן שפוקס יגרום לקינגס הוא ההפחתה בדקותיו של בוגדן בוגדנוביץ' האדיר כרכז. מאז פציעתו של פוקס, בוגדנוביץ' משחק יותר דקות (25 למשחק לפני הפציעה, 34 דקות למשחק לאחריה) ומוסר יותר אסיסטים (3.3 למשחק לפני הפציעה, 8 למשחק לאחריה). כשפוקס יחזור מעמדו של בוגדנוביץ' ירד מאוד וזה ישפיע על דקותיו כמנהל משחק איכותי מאוד עבור הקינגס.

ההשפעה של פוקס טובה בצד ההתקפי, אך בצד ההגנתי נראה היה שסקרמנטו מסתדרים מצוין ואף יותר טוב בלעדיו (אין ספק שקורי ג'וזף מגן עדיף עליו) – מתוך תשעת המשחקים בהם פוקס שיחק, באחד בלבד הקינגס ספגו מתחת ל-100 נקודות, וגם משחק זה היה מול הניקס החלשים. לאחר פציעתו הקינגס שמרו את יריבותיהם מתחת ל-100 נקודות בשלושה משחקים מתוך ארבעה ששיחקו בלעדיו.

נכון לעכשיו, נראה שסגל הקינגס טוב יותר ללא פוקס והמשחק האיטי משפיע לטובה על מספר שחקנים שמשחקים טוב מאוד, כשהגנתו של קורי ג'וזף עדיפה על זו של פוקס, כך שהקינגס עלולים לחזור להפסיד כשפוקס יחזור.

חיים: השינוי אצל הקינגס בשבועיים האחרונים התחיל עם פוקס ולא הושפע מהפציעה שלו, וסביר שגם החזרה שלו לא תפגע בהם יותר מדי, גם אם היא תשנה את סגנון המשחק קצת. השאלה העיקרית שעולה מהמצב הנוכחי היא האם ואיך הקינגס יסתדרו עם 3 גארדים בתור השחקנים הבכירים שלהם, ואם לא, מי מהם יהיה זה שיעבור בטרייד ומה צריכים לחפש בסקרמנטו.

רבינוביץ': שאלה מצוינת, אני דווקא מאמין שלא. כזכור, הקינגס החלו את העונה עם חמישה הפסדים רצופים, אולם אז ניצחו 3 מארבעת משחקיהם הבאים (עם פוקס בליינאפ) וכעת הם פשוט ממשיכים את הנסיקה שלהם מעלה. בהיעדר הרכז המוכשר, בוגדן בוגדנוביץ' לקח על עצמו רבות את מטלת ניהול המשחק. בשלושת הניצחונות האחרונים (שניים מהם על קבוצות עם מאזן חיובי, כולל מוליכת הליגה מבוסטון), אחוזי האסיסטים שלו היו כדלקמן: 34.4%, 50.9%, 58.2%. כל זה מהספסל! אם הקינגס יצליחו לחלק את המטלה (ואת הדקות) בין פוקס לבוגדנוביץ', אין סיבה שהם לא ימשיכו במומנטום החיובי.

מי הקבוצה שעשתה את השינוי הגדול ביותר מתחילת העונה?

ויינברג: אורלנדו. ההתקפה שלהם השתפרה משמעותית אחרי שבעה משחקים איטיים, כשאוון פורנייה וטרנס רוס נכנסו לכושר אחרי תחילת עונה מקרטעת. הם מועמדים טובים לפלייאוף ומצליחים לשלב את מרקל פולץ בחמישייה לא רע בכלל. ווצ'ביץ' מצליח להגיע בקלות לפוסט והפורוורדים ההגנתיים שלהם משתלבים לא רע, כשהמג'יק נראים כאילו הם הגיעו למקום בו היו שנה שעברה. לא ברור אם יצליחו להגיע רחוק יותר, אבל הם שוב מועמדים לפלייאוף אחרי slump קטן בתחילת העונה.

בלוך: ב-6 לנובמבר אינדיאנה הפסידה בהארכה לשארלוט, המאזן שלה בשלב הזה היה 4-3, לא רק שזה מאזן שלילי, אלא שההפסדים באו לקבוצות מהעלובות בליגה – דטרויט, קליבלנד ושארלוט. אלא שמיד לאחר המשחק הזה אינדיאנה יצאה לרצף של 7 ניצחונות ב-8 משחקים, וגם שני הפסדים ליוסטון ומילווקי לא שינו את התמונה – אינדיאנה אפילו ללא אולדיפו נראית כעת כקבוצת פלייאוף בטוחה במזרח.

מה ההבדל? בעיקר חלוקת דקות ונקודות שוויונית יותר. טי ג'יי וורן הראה יכולת שיא בנובמבר עם 18.5 נקודות למשחק, אבל הכניסה של אארון וג'סטין הולידיי ומקדרמוט לתרומה ההתקפית בהיקף דו ספרתי למשחק הפכה את הפייסרס לקבוצה הרבה יותר מגוונת, עם זאת היא עדיין לא ניצחה קבוצה מהצמרת של הליגה ויהיה מעניין לראות אותם בשבוע הקרוב בו ישחקו מול יוטה ופילדלפיה.

אלרן: לטעמי הספרס הם הקבוצה שביצעה את השינוי הגדול ביותר – מ-4 ניצחונות בשבעת המשחקים הראשונים (שני המשחקים האחרונים הפסדים) הם הפסידו שישה מה-7 הבאים. השינוי הזה הוא עצום ולאחר פתיחת עונה נהדרת שסימנה על כיוון חיובי לעונה כולה, הספרס קרסו וכרגע הם נראים רע מאוד.

חיים: יוסטון רוקטס. גם בעונה שעברה לקח להארדן קצת זמן להתחיל להפגיז ולהביא ניצחונות, ונראה שאין שינוי בעניין הזה. ברגע שהארדן העלה הילוך ווסטברוק קיבל את מעמדו כמספר 2, וגם ההגנה נראית טיפה יותר טוב. יש לקבוצה הזאת עוד המון איך להתפתח, ועכשיו אפשר להתחיל אחרי שהארדן הוכיח בעלות.

רבינוביץ': התשובה הברורה היא הקינגס, אך כבר דיברנו עליהם, אז אלך על הרוקטס. ההתקפה נשארה פרוליפית כרגיל, כאשר ג'יימס הארדן נותן עונה קריירה עם 38.4 נקודות למשחק וההגנה התחזקה והתהדקה. עדיין לא מושלמת, אבל יותר גרוע מתחילת העונה לא יכול להיות.

מי מאמן העונה שלכם?

ויינברג: רציתי לכתוב פה את אריק ספולסטרה או מונטי וויליאמס הראויים לפרס, ואז העפתי מבט בטבלת הליגה. במקום ה-14 במזרח נמצאת קליבלנד קאבלירס. במקומות 14-15 במערב סן אנטוניו ספרס וגולדן סטייט ווריורס, 3 מ-4 הקבוצות שעשו גמר אזורי ב-2017. מי הרביעית? בוסטון סלטיקס, הראשונה במזרח. בראד סטיבנס אחד המאמנים הטובים בליגה והשנה ראוי לפרס כשהרבה שחקנים אצלו רושמים התקדמות מרשימה במיוחד, למרות (או בזכות) העזיבה של קיירי אירווינג, אל הורפורד, טרי רוזייר, מרקוס מוריס וארון ביינס. השיפור אצל בראון, טייטום ודניאל ת'ייס עצום, יחד עם הורסטיליות המורגשת של סמארט בהגנה. כל זה מצדיק את הפרס.

בלוך: אוהב מאוד את מה שספולסטרה עושה השנה במיאמי, וקרלייל מוציא את המקסימום מצמד היוניקורנים שלו. מייק דאנתוני מגלה יכולות אלכימיות בהרכבת השילוב הארדן את ווסטברוק עד כה, ומקמילן ממשיך לקחת את אינדיאנה לצמרת בלי הכוכב הכי גדול שלה. פרנק ווגל צריך לקבל קרדיט על כך שהוא לוקח את הספינה המאוד מאוד כבידה של הלייקרס בשקט מקסימלי לחוף מבטחים, והייתי מת לתת את זה לניק נארס כי אני מאוד מתלהב מאיך שטורונטו התגברה על אובדן הכוכב מספר אחד שלה.

אבל הפרס חייב ללכת לבראד סטיבנס. אחרי זעזועי העונה שעברה, ולמרות הפציעה של גורדון היוורד והאובדן הסופר משמעתי של אל הורפורד, בוסטון כרגע מובילה את המזרח, והמשחק שלה נגד הקליפרס היה בתחושה ואווירה של משחק עונה לא פחות מהדרבי של ל.א. אחד הדברים היפים בבוסטון הוא העובדה שאחרי שנראה שקיירי גמר את טייטום, בראון וסמארט בעונה שעברה, הם חזרו בדיוק למקום שבו היו בעונת הקסם שכמעט נגמרה בהדחה של לברון וקליבלנד ב-7 משחקים, אם וכאשר היוורד יחזור לכושר, בוסטון נראית כקבוצה שבאמת יכולה לאיים על מילווקי ופילדלפיה וזה הישג ענק למאמן.

אלרן: כרגע מאמן העונה המובהק שלי הוא פרנק ווגל. אמנם הבחירה הרומנטית וככל הנראה המועדפת על שאר עמיתיי היא מונטי וויליאמס, לדעתי פרנק ווגל הוא המתאים ביותר לקבל את הפרס המכובד.

ווגל ביצע שינוי ענק בהגנת הלייקרס ובגישת הקבוצה למשחק, ובאמצעות מספר שחקני הגנה נהדרים ושיטה יוצאת מן הכלל בהגנה, הלייקרס מנצחים משחקים ומורידים את היריבות לפחות מ-100 נקודות בדרך כלל. גם אם ווגל לא זכאי ל-100% מהקרדיט, הוא זכאי לנפח נכבד שכן באמצעות השיטה והשכנוע של לברון לעשות הגנה, ווגל הוא המאמן הטוב והמוצלח ביותר בליגה נכון להיום.

חיים: מונטי וויליאמס (פיניקס) – צריך לתת הרבה קרדיט לרכש ולשיפור של בוקר ואוברה, אבל וויליאמס לקח קבוצה שמפסידה אפילו בלוטרי ובדראפט והפך אותה לקבוצת פלייאוף לגיטימית, לפחות כרגע. ביינס הוא כרגע רודי גובר עם קליעה לשלוש, בוקר הוא קליי תומפסון משודרג, רוביו מנהל את המשחק נפלא ואוברה הופך להיות גנבה של פיניקס. כל זה תוצאה של אימון טוב.

רבינוביץ': אף על פי שהטימברוולבס רק במקום השמיני במערב, אני נותן את הקול שלי לראיין סונדרס. להצליח להפוך את האסון הקנדי המהלך, אנדרו וויגינס, יחד עם המשך מקסום היכולות של קארל אנטוני טאונס זה לא פחות ממדהים. המודרניזציה של ההתקפה, מטרי השלשות והחיתוכים הבלתי פוסקים יחד עם קצב מהיר ביותר תשאיר את הוולבס בתמונה לפלייאוף גם באפריל.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. לא יודע מאיפה הקביעה שסקרמנטו משחקים לאט יותר בלי פוקס אבל החיסרון שלו נותן לבוגדנוביץ' לפרוח. לדעתי זה רק יעזור להם בהמשך.

    1. אני רוצה לראות טרייד על בוגדונוביץ או באדי הילד שניהם לא יכולים לשחק ביחד קו אחורי חלש מדי הגנתית) (כתבתי את זה גם עונה שעברה , הם יחסית דומים ואף אחד מהם לא מסוגל להתמודד מול המפלצות האתלטיות בעמדה SF

      1. ואגב אחרי שקראתי את הכתבה זה בדיוק מה שהם כתבו גם – הם שיחקו לאט גם איתו.
        האטת הקצב זה על וולטון לא על פוקס.

  2. תודה רבה. נק' מרתקות בדיונים. אני הולך כרגע על נרס כמאמן העונה, למרות עזיבת הכוכב שלו הקבוצה די שומרת על הסגנון כאשר נרס מבצע העברת המקל אל סיאקם
    וואן ליט בצורה די חלקה. לגבי הספרס שאלת השאלות לכל מה שנכתב האם הם מוכנים לחרוג ממנהגם וללכת על מהלך של שינוי ברוסטר במהלך העונה, דהיינו טריידים, קשה לי להאמין שזה יקרה ככה שרק שינויים בתוך ההרכב רלוונטי כרגע.

  3. אני הולך על מאמן העונה על המאמן של הניקס, רק על זה שהוא עוד שם ומוכן לאמן אותם. סתם ברצינות אבל מתלבט בין נרס לסטיבנס.

  4. יש הבדל חשוב נוסף בעיניי בין קיירי ללילארד. בברוקלין יצטרכו להתאמץ מאוד כדי לפספס את הפלייאוף. פורטלנד, אם לא ישתפרו, כרגע בדרך לבחור במקום מכובד בדראפט.

    1. מדוייק.
      מעבר לזה שלדעתי ההבדל המהותי בין שני השחקנים זה שקיירי מנהיג רק על הפרקט (בדרכו שלו) ואילו ליליארד לפחות לתחושתי מנהיג גם מחוצה לו

    1. תודה רבה.
      בקשר לווגל, אני מאוד אוהב אותו כמאמן בשל השיטה – בעיקרה הגנתית וחסרת מעוף קצת בהתקפה, אבל הוא מאמן פשוט נהדר שמגיע לו התואר בגלל השינויים שערך בלייקרס ובכללי, נראה שההנהלה הבינה איזה סוג שחקנים צריך מסביב לקינג ג'יימס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט