סיכום משחקי יום שני בסימן הרבה תבוסות וקצת הגנה \ אבי טרכטמן

סיכום משחקי יום שני בסימן הרבה תבוסות וקצת הגנה \ אבי טרכטמן

הרבה משחקים היו לנו היום, החלשות מעט פחות (הניקס) ניצחו את החלשות באמת (קליבלנד), חילופי משמרות בטקסס, ומשחק הגנתי וחביב בין הקליפרס של היום לקליפרס של לפני שנה, כלומר, אוקלהומה.

.

ניו יורק ניקס (10-4) – קליבלנד (9-4): : 105-123

קליבלנד היא באמת קבוצה חלשה. זה נכון שסקסטון הוא סופומור סביר וגארלנד הוא רוקי סביר אבל כשטריסטן תומפסון נראה יותר כמו השחקן שאנחנו מכירים מזה שנים, מאשר השחקן שנתן כל מיני משחקים של 20+ בתחילת העונה, וכשקווין לאב לא משחק, הרי שבאמת מדובר בקבוצה חלשה להחריד. הניקס לעומתם הבליטו את מה שהכי בולט אצלם – סוללת פורוורדים חזקה שלא הרפתה לרגע וסגרה את משחק התחתית הזה.

הרבו לניו יורק: רנדל 30 נק', 7 ריב', מרקוס מוריס 23, בארט 15, דוסטון 11

בקליבלנד בלט דווקא קווין פורטר ג'וניור הצעיר עם 18 נקודות, סקסטון ומקיני קלעו 14, קלרקסון 13, נייט 12 וגארלנד 10.

.

ברוקלין נטס (8-5) – אינדיאנה פייסרס (6-8): 115-86

בלי קיירי אירווינג (ויש שיגידו שלמרות שזה בלי קיירי אירווינג…), ברוקלין הפסידה כמעט ללא תנאי לאינדיאנה. 15 הדקות הראשונות במשחק היו דווקא צמודות וגם די חלשות והגנתיות, אבל דווקא נאז מיטרו לונג, הרוקי של אינדיאנה הוא זה ששבר את השוויון ברבע השני עם 7 נקודות מהירות, ומשם אינדיאנה לא הסתכלה לאחור. היחיד שעוד איכשהו ניסה לעשות משהו בברוקלין הוא ספנסר דינווידי שהוא מקרה נדיר של שחקן ותיק למדי שמשתפר במעט מדי שנה. אבל זה לא מספיק, וברוקלין נראית הרבה פחות מרעננת משהיא נראתה אשתקד.

קלעו לברוקלין: דינווידי 28 ו 8 אס'. טמפל וג'ארט אלן קלעו עשירייה, כשאלן מוסיף תריסר כדורים חוזרים.

בפייסרס מי שקצב קצב היו האחים הולידיי שהם לא ג'רו. ארון קלע 24 ואף הוסיף 13 אסיסטים ואילו וג'סטין קלע 20. וורן קלע 19, סבוניס הבן קלע 16 עם 18 ריבאונדים וגיבור הבריחה מיטרו-לונג הוסיף 12 משלו.

.

טורונטו (4-9) – שרלוט (8-6): 96-132

ואם כבר מדברים על משחק צמוד שבו פתאום הגיח שחקן ועשה את ההבדל, הרי שבדיוק כדבר הזה קרה גם במשחק הנוכחי. ההפרש המסיים היה אמנם בן כמעט 40 נקודות, אבל המשחק עמד בשוויון מעשי במחצית. האיש של המשחק היה גם האיש שהחליף את הכוכב הגדול אשתקד – אנוונובי שהשתלט על הרבע השלישי עם 10 נקודות רצופות, בדרך ל 15 בסך הכל ברבע, ומשם טורונטו באמת לא הסתכלה לאחור. אנונובי הנ"ל מסתבר הוא לא רק שחקן הגנה מצטיין אלא גם שחקן התקפה לא רע בכלל, ואם הוא וסיאקם ימשיכו עם מגמת השיפור, אולי נרס יוכיח שהשנה הקודמת לא היתה מקרית. שרלוט כשלעצמה ממשיכה להיות הפתעה יחסית בליגה, אבל אפעס, לא הפעם.

בטורונטו בלטו אנונובי עם 24, סיאקם עם 20 ו 8 ריב', פאוול 17, דייויס 16 ו 7 אס', הוליס ג'פרסון 15 ו 8 ריב', ופו"ו (נהגה פפ"פ בשלושה פ"אים רפויים) קלע 11, מסר 8 וחטף 4.

שיקגו בולס (10-4) – מילווקי (3-10): 115-101

המשחק אמנם היה צמוד עד דקות הסיום אבל אומר זאת כבר עכשיו – אני אוהב את קובי וויט (איך אפשר שלא עם שם כזה ורעמה שכזו), אבל נדמה לי שהוא קצת מגזים עם יצירת השלשות שלו בדקות הסיום משל היה ג'יימס הארדן. לפעמים זה אמנם הולך, כמו לפני שבוע בדיוק מול הניקס, אבל לפעמים פחות כמו נגד מילווקי היום. ובכלל, מילווקי מציגה שחקן שנדמה לי שייקח MVP שני ברציפות. יאניס ממשיך להשתפר משנה לשנה ,כשהשנה הוא לא רק שיפר את הקליעה מהשלוש (כמובן, גם אם היא מכוערת רק כמעט כמו זו של צלף שלשות מדופלם כמו ארון ביינס) אלא נדמה לי שאפילו שיפר את מה שהיה מדהים עוד קודם – יכולת החדירה לסל במשחק עומד דווקא, דבר שלפעמים הוא לקה בו בעבר. בכל מקרה, את הניצחון הוא השאיר אצל הפייבוריטית המובהקת

בשיקגו התגלה אחד, דניאל גאפורד עם 21 נקודות, וגם קלעו קובי עם 13, ארצ'ידיאקונו עם 12, לאוין עם 11 ו 8 ריב'. דאן נתן שורה נאה של 8 נק', 6 ריב' ו 9 אס'.

את מילווקי הוביל כרגיל היווני עם 33 ועשרה ריבאונדים, ברוק לופז קלע 19 (רק שלשה אחת!!) וגם כן עשרה ריבאונדים ו 5 חסימות. ג'ורג' היל קלע 18 ודיוינצ'נזו הוסיף 15.

.

יוסטון (3-11) – פורטלנד (9-5): 108-132

אז מלו עדיין לא משחק בפורטלנד, ומסתבר שלפחות היום גם דמיאן לילארד לא ממש, כלומר כאן, אבל לא בדיוק. וכשסופרסטאר כמו לילארד משחק מול סופרסטאר כמו הארדן, אבל לא ממש משחק, ואילו הארדן נמצא (כרגיל לאחרונה) בשיאו, נראה שדי ברור מה תהיה התוצאה. בכלל, הנעדרים הנהדרים של יוסטון מהמשחק הקודם – ווסטברוק (שאולי קלע פחות מהארדן, אבל הפעם דווקא זרק יותר… אפילו מהשלוש משום מה) וקפלה שממשיך להיות טוב ככל שהעונה מתקדמת חזרו ולפורטלנד לא באמת היה סיכוי במשחק. נראה מה יהיה כשמלו יחזור, אני מחזיק אצבעות, אבל גם נדמה שפורטלנד לראשונה מזה שנים היא דווקא אנדראצ'יברית בעונה, ולא האובראצ'יברית שהיא כבר כמעט עשור.

את יוסטון הוביל כרגיל המלך ג'יימס השני (אחרי זה מהלייקרס) עם 36. ווסטברוק נתן טריפל דאבל של 28 עם 13 ריב', ו 10 אס', קפלה נתן משחק שלישי (נדמה לי) השנה עם 20 ריבאונדים, כשהוא גם מוסיף 22 נקודות, טאקר 13 והאוס 11.

בפורטלנד רק סי.ג'יי מקאלם הגיע עם 25 נקודות, לביסייר קלע 15, לילארד עם 13 ו 11 אס', בייזמור וגם נזיר וחסאן קלעו 11 כ"א וסימונס הקטן קלע 10.

דאלאס (5-8) – סן אנטוניו (9-5): 110-117

דונצ'יץ' קלע שלשה עצומה עם 27 שניות לסיום ונתן את הניצחון הבהחלט מוצדק לדאלאס שהובילה לאורך רוב המשחק, ולמרות קאמבק של הספרס לקראת הסיום. המשחק בכלל היה מפגש פסגה של סווינגמנים. דרוזן שנמצא בדעיכה מסוימת נתן את המשחק הטוב ביותר שלו השנה במדי הספרס. לצערו, מי שעמד מולו הוא מי שמתברר יותר ויותר כשחקן הטוב ביותר שהגיע לנ.ב.א בשלוש השנים האחרונות (לפחות), הסלובני הצעיר שנתן עוד טריפל דאבל ועוד משחק ענק לפנתיאון. כך או כך, נדמה ששתי הקבוצות הולכות לכיוונים מנוגדים. הספרס צריכים להשתפר המון אם הם רוצים לא לקלקל את מאזן הפלייאוף של פופ, ואילו דאלאס נראית לגמרי בדרך לפלייאוף ראשון מזה לא מעט זמן.

בדאלאס – דונצ'יץ' עם 42, 11 ריב', 12 אס', פיני סמית' עם 22, פורזינגיס עם 18 ו 10 ריב'. ברונסון הוסיף 11.

בספרס הרבה כאמור דרוזן במשחק גדול עם 36 נקודות ב 70 אחוז מהשדה, ואפס נסיונות מהשלוש וגם 8 ריב'. אלדרידג' המזדקן לאיטו קלע 16 עם 9 ריב' ופולטל קלע 9 והוריד 10.

פניקס (5-7) – בוסטון (2-11): 99-85

אז בוסטון אולי הפסידו אתמול לסקרמנטו, אבל הם באו להוכיח שהקבוצה עם המאזן הטוב בליגה יכולה לנצח בבאק טו באק בחוץ, ואת זה בדיוק היא עשתה מול אחת הקבוצות המפתיעות והמרעננות של השנה, שהיום – כלום לא הלך לה. ובעיקר מה שבאמת נתן לבוסטון את הניצחון הוא קוועץ' הגנתי בסיום המחצית הראשונה שהספיק במשחק הגנתי למדי גם כך.

קלעו לפניקס בוקר עם 20 וקלי אוברה ג'וניור עם 15

את בוסטון הוביל טייטום עם 26 ו 11 ריב', קמבה עם 19, סמארט עם 17, בראון 14 ו 9 ריב', ווואנמייקר שנותן עונה חביבה מאד סיפק 10 נקודות 6 אסיסטים ו-3 חטיפות.

.

יוטה ג'אז (5-8) – מינסוטה (6-8): 112-102

עם וויגינס, בלי וויגינס, מינסוטה פה בשביל להישאר וגם מול קבוצת הגנה עצומה באמת כמו הג'אז, הוולבס נתנו משחק מצוין. גובר הוא השומר הכי טוב בליגה? כן. אז קא"ט יוציא אותו החוצה ויקלע שיא שלשות אישי במשחק עם לא פחות מ 7 כאלה. וכשג'ף טיג ממשיך להסביר לכל העולם מהי משמעותה של עונת חוזה, ברור שמינסוטה שוב תצא עם ידה על העליונה גם מול יוטה. המערב נראה חזק ויוטה ומינסוטה הן שתי קבוצות מפתיעות יותר או פחות (ג'אז הרבה פחות, מינסוטה וגם פניקס הרבה יותר) שבהחלט ירצו לתקוע יתד.

ביוטה בוג'נוביץ' קלע 18, מיצ'ל קלע 17 באחוזים מזעזעים, גובר 16 ו 14 ריב'. קונלי 15, אינגלס 12 ו 8 ריב', ג'ף גרין 11.

את מינסוטה הוביל כאמור קא"ט עם 29 נקודות ו 13 ריב', וטיג ניווט יפה עם 21 ו 11 אס', קובינגטון 15 ו 8 ריב', מרטין 14, אוקוג'י 11.

קליפרס (5-9) – אוקלהומה (8-5): 88-90

אם במשחק הקודם שסיקרתי קא"ט ניצח את גובר דרך השלשות, הרי שבמשחק הזה מונטרז הארל הגמד ניצח את סטיבן אדמס, עוד סנטר הגנתי מדופלם דרך אתלטיות ויכולת יוצאת דופן לשחק ללא הכדור ביד. באחד ממשחקיו הטובים ביותר בקריירה הארל, דווקא הוא ולא אחר, הוביל את הקבוצה לניצחון גדול. קוואי ופול ג'ורג' עדיין לא שיחקו ביחד העונה (אם זכור לי נכון), אבל פול ג'ורג' ממשיך להוכיח שהוא בהחלט תחלופה נאה כרפאל, כשהשלשה שהוא קולע עם 25 שניות לסיום המשחק קובעת למעשה את הניצחון, גם אם קצת אחר כך הוא עוד הספיק להחטיא זריקת עונשין גורלית לכאורה, ומאד לא גורלית בדיעבד. פול, גאלינרי ושג"א עשו את מה שאפשר מול האקסית, אבל הפעם זה לא עבד.

קלעו לקליפרס: הארל 28 ו 12 ריב', פול ג'ורג' 18, זובאץ' 12 ו 10 ריב', סוויט לו 11.

באוקלהומה הרבה פול עם 22 נקודות במשחק טוב, גאלינרי 14, שרודר 12 ושג"א 11.

לפוסט הזה יש 70 תגובות

  1. אני אשים את זה פה לחובבי הסלטיקס וסתם לאנשים שמתעניינים בפציעה של הבולדוג.
    אלה חדשות טובות. אני מודה שכשראיתי את הפציעה חששתי מהכי גרוע, הלב נפל במכנסיים.
    https://clutchpoints.com/celtics-news-marcus-smart-says-his-ankle-is-okay-should-be-fine-to-play-for-rest-of-road-trip?fbclid=IwAR0X9EtVb4ugN_Sd1RwUUKjxd9geniVfVz9l8r9VqDC2Z6zaHZbzXA1E4AU

      1. מחר הסלטיקס יפגשו את ג'ורג'י בוי והסייבורג מחוזקים בלו והראל. לא נראה לי שסטיבנס יתן חופש לסמארט.
        אני הייתי מוותר על המשחק מראש.
        מקווה שיש שם שכל לתת למקום לנוח גם אם הבולדוג לא יסכים לשבת בחוץ..

      1. אדיסו אתה מעוות את מה שאמרתי….
        אמרתי שלא בכל מחיר. חשבתי שידרוש יותר. בסוף המחיר שמשולם לו סביר ואפילו טוב.

  2. תודה על הסיקור הנרחב.
    מינסוטה מפתיעים בהתעקשות שלהם להישאר רלוונטיים. לדעתי אלו ימים היסטוריים בבירת השממה הצפונית
    🙂

  3. תודה על הסיקור המוקדם!
    לוקה עם משחק נדיר, בהמשך לפתיחת עונה נהדרת שלו ושל דאלאס.
    הבעיה היחידה לדעתי עם המאבריקס, היא שיש תחושה שמסביב ללוקה ולחד קרן אין מספיק כשרון.. מקווה שזה יספיק עבורם לפלייאוף.

  4. תופעה מעניינת שצריך לבדוק
    הגבוה נהיה פחות משמעותי בעמדות הגבוהים אבל יותר משמעותי בעמדות החוץ
    בעיקר בגלל ההגנה.

  5. דונצ'יץ כרגע ברמה של לברון. אבל הוא רק בן 20, יותר טוב ממה שלברון היה בגילו.
    אני לא מבין איך הם לא מצליחים לעצור אותו, עם כל האיטיות הפלגמטית שלו.
    🙂
    למרות השימוש בכל הטכניקות ההארדניות, של הטעיות, כניסה לתוך המגן, סטפ באק, ובכיה לשופטים על כל מגע קל, בשבילי הוא "מג'יק הלבן". רק קלע הרבה יותר טוב ממה שמג'יק היה.

  6. לא לברון. לא הארדן. זה לוקה הראשון לשמו.
    .
    אם כבר, המשחק שלו מזכיר לי מאוד את לארי בירד. כן, הם משחקים בעמדות שונות. ועדיין, חכמת המשחק, ההטעיות הקטנות, החוש למיקום, והיכולת לנצל כל שבב של טעות מצד ההגנה –
    כל אלו היו הכלים שלארי השתמש בשביל לבנות קריירת HOF מהמרשימות שהיו.
    אז מהיום, בבקשה, נא לכנות את הילד בשמו –
    לוקה לג'נד.

    1. גם לא לארי, אולי בחוכמה שמאפשרת להתגבר על חוסרים באתלטיות, אבל לבירד לא היה לו את האחד על אחד של לוקה ואני חושד שגם לא את הכוח של לוקה (ובוא נראה אם לוקה יפתח משחק גב לסל כמו של לארי).
      כאמור, הראשון לשמו.

      בעיני לוקה מדגיש תכונה שלדעתי עד היום היא עדיין אנדרייטד בנבא – כוח פיזי. יש שחקנים שפשוט חזקים יותר מאחרים וזה עוזר להם ליצור ספריישן , לסיים מתחת לסל ולהגיע למקומות על המגרש שהם רוצים להגיע.
      הרבה יותר קל לראות שג'ורדן קופץ לשמיים אבל יש הרבה קופצים ומעט כאלו שיכולים לעשות סל עם אוסטרטג תלוי עליהם.

            1. תסמן לי אחת בטור החובה.

          1. שמעון עם ההצהרות שלו. "לא בושה להיות גלינארי" זה ההדפס על החולצה שאנחנו מדפיסים לשמעון, כזובור על עוד הצהרה שהוא פלט ללא מחשבה מרובה

            1. סה אחלה כי מה לעשות לפני שהוא נהיה הארדן הוא דמה לגלינארי.
              לא בושה להיות גלינארי, הגיע להיות גלינארי מהר מידי.
              עכשיו לא בושה להיות הארדן

  7. כאב לצפות בסאנס הלילה. אבל זה היה כאב נטול יאוש. בלי רוביו, מול קבוצה מרשימה מאוד, זו לא הפתעה גדולה, התוצאה הסופית.
    .
    ועדיין, יש מה לקחת מהמשחק –
    .
    אייטון. אתה חסר, חביבי. לא נורא, עוד 14 למנייאק . . .
    .
    בוקר. בשנה שעברה הוא היה מסיים משחק כזה עם מיליון זריקות, רובן קשות. הלילה, למרות חסרונו של רוביו, הוא המשיך לנסות לשחק את הכדורסל החדש של הסאנס. לא את הכל, הסטטיסטיקה מצליחה לרשום. יש לא מעט סלים שהסאנס קולעים שמגיעים אחרי תרגילים שמהותם לנצל את הגרביטציה של בוקר. לדוגמה:
    https://youtu.be/MrZfaHNHeNM?t=186
    במהלך הזה, קארטר מרכז, כאשר הכדור בידו. סאריץ' מקבל את הכדור במרפק, ובוקר חוסם ללא כדור לביינס שחותך לכיוון הסל. השחקן של בוקר לא שוקל לרגע לעזוב אותו, מה שמאפשר לביינס להמשיך לסל ללא הפרעה כל הדרך לדאנק.
    אז הסל הוא של ביינס, והאסיסט של סאריץ'. אבל חלק לא קטן מהקרדיט צריך ללכת ל-
    א. מונטי וויליאמס (המהלך הגיע אחרי פסק זמן. בכלל, מונטי הביא לקבוצה מנטליות קבוצתית התקפית שלא ראינו כבר הרבה זמן במדבר אריזונה).
    ב. בוקר. הוא עושה פעם אחר פעם את המהלך הנכון. הכי לא מנפח סטטיסטיקות שיש.
    .
    מילה על הסלטיקס:
    תענוג לצפות בהם משחקים. בדגש על מה ששחקני הכנף + מרכוס סמארט עושים בשביל למנוע מתפרצות. הגנה אינטליגנטית ואלגנטית –
    הם מונעים את המתפרצת על ידי הפעלת לחץ על נתיבי המסירה כבר בחצי המגש של הקבוצה התוקפת. הסאנס הלילה, פעם אחר פעם נעצרו (לא מעט איבודי כדור) בניסיון להריץ קדימה את בוקר/אוברה. עבודת אימון מרשימה של סטיבנס.
    .
    תודה, אבי. אחלה סיקור.

  8. פול ג'ורג' עובר מתחת לרדאר (הכל יחסי).
    זה כבר מקבץ משולש אדיר, וך חזרה מהפגרה ומפציעה, ועדיין בלי קוואי.
    הנצחונות על הקשקש האלה של ריברס, מסך עשן. הקליפרס ברמה נפרדת מהדולקות הראשונות בתור, שהן הלייקרס במערב, ובוסטון מילווקי פילי במזרח. חצי קומה הפרש, אבל מוצק.

  9. תודה.
    דונצ'יץ' – על אף המספרים המדהימים והעובדה שהוא השחקן היחיד מבחינתי שמצדיק צפייה במשחק שלם (אלמלא הוא על הספסל) – איבד אתמול הרבה כדורים, היה עצבני וקבלת ההחלטות שלו במקרים רבים הייתה לא מיטבית והובילה חזרה של הספרס למשחק.
    אז נכון שעם מס' ונתונים קשה להתווכח, אבל זאת נק' שחוזרת על עצמה במשחקים האחרונים ועם זה יימשך (בנוסף לתלות המוחלטת של דאלאס בו), ואם קבוצות יתמקדו וימררו את חייו – דאלאס לא תעבור סיבוב אחד בפלייאוף.
    חוץ מזה, וכמו שדונצ'יץ' אמר בראיון בסיום המשחק: "במילה אחת – פיני סמית". שיא קריירה של 22 נק' שרק בשל הטריפל דאבל המיוחד של דונצ'יץ' (הראשון בדאלאס עם טריפל דאבל של 40 נק' ומעלה, ובנוסף בן ה21 היחיד יחד עם לברון ג'יימס שקבע טריפל דאבל עם 40 ומעלה נק') היה נבחר כשחקן המשחק.

    1. צודק. צריך רק לציין שהוא עדיין ילד. הוא יחגוג 21 בסוף פברואר, זו רק עונה 2 שלו ב-NBA. לעזאזל, עדיין אסור לו לקנות אלכוהול בארה"ב…
      .
      וקצת יותר ברצינות –
      הוא צריך ללמוד להתמודד עם שמירות לוחצות. הוא יכול להקטין את מספר איבודי הכדור. אין ספק.
      אישית, אני חושב שיש לו גרף התקדמות פסיכי, לא רק מעונה א' לעונה ב', אלא בכלל, משבוע לשבוע.
      אם מוספים למשוואה מעוררת ההתפעלות את נתון השינויים בסגל של הקבוצה מהיום בו הוא הצטרף לדאלאס, עד היום –
      דניס סמית' שהיה והלך. האריסון בארנס שהיה והלך. דאנדרה ג'ורדן שהיה והלך. ווסלי מת'יוס שהיה והלך. והעונה, ההצטרפות של פורזינגיס והצורך להכניס אותו לעניינים,
      אז מקבלים בכלל תוצאה חסרת תקדים. להצליח להשתפר בכל נתון אפשרי אחרי עונת רוקי כל כך מרשימה, ולעשות זאת בקבוצה כל כך לא יציבה?
      לא נתפס.

      1. ואחת השאלות שעולות, עם גרף התקדמות 'פסיכי' כזה כדברייך, היא, 'לאן עוד אפשר להתקדם מכאן', ואז מיד עולה בי השאלה הנוספת (והדרמטית, אם יותר לי להוסיף): "האין כל זה מוקדם מדי, מהר מדי?".

        איך המשפטים האהובים עליי, מהספר 'קורי עכביש ודמעות' (בתרגום לעברית) הוא: 'המבשיל במהרה, במהרה ירקיב'.
        ומכיוון ומדובר בחוק טבע (בניגוד לחוקי אדם), ומכיוון שחוק טבע הוא (לפחות עד שהפלנטה תשתנה) משהו קבוע, לא נותר אלא לקוות שמקרה דונצ'יץ' אינו כנ"ל, ותהליך ההבשלה שלו נמצא בעיצומו ולא בסיומו.

        השנתיים הבאות יבהירו את הדברים.

        1. יש דוגמאות לכאן ולכאן. קארים, מג'יק, ולארי, היו ALL NBA מהרגע בו דרכה רגלם על הפרקט.
          לארי ג'ונסון, וראלף סמפסון, ייזכרו כפספוס.
          המשותף לפספוסים, בדרך כלל, אלו הפציעות.
          ניתן היה לחשוב שזו רק פונקציה של מזל,
          אבל זו גם פונקציה של קונדישנינג.
          טפו, טפו, טפו,
          דונצ'יץ' משחק בסגנון פחות "מסוכן".

        2. אין שום סיבה שהמבשיל במהרה במהרה ירקיב. הוא כדורסלן, לא אבוקדו. מה שהוא עושה עכשיו זה כבר ברמת אול-נבא, ואם לא יפצע (טפו טפו טפו) הוא גם יעשה את זה עוד הרבה שנים. אין סיבה לרגרסיה.
          לגבי ההשוואות ללארי קארים ומג׳יק וכיוב שגיא עשה כאן, קארים ולארי התחילו בליגה בגיל הרבה יותר מאוחר והיו הרבה יותר אפויים בנקודת ההתחלה שלהם. בכל מקרה, לוקה הוא יחיד ומיוחד ואין מה להשוות.

    2. דונציץ איבד כדורים בעיקר ברבע השלישי שהוא שיחק את כולו או כמעט את כולו ובסוף העייפות הכריעה אותו,ראית שהוא מאבד כדורים,זריקותצ קצרות מדי ואיבוד שחקנים בהגנה.בסופו של דבר העייפות די הכריעה אותו.
      לגבי עד כמה הוא יכול להתקדם אז אותו דבר שאלו בדיוק בעונה שעברה.משום מה לא נראה לי שלברון בעונה השנייה שאלו את אותה שאלה .
      לצורך העניין גם אם הוא לא יתקדם עוד מילימטר במשחק שלו וישאר כפי שהוא אז תהיה לו קריירה של HOF בודאות.ובתור אחד שלא הפסיד משחק שלו מתחילת העונה(האמת שתודות לפציעתו של זאיון,כי תכננתי בנוסף ללייקרס לראות את ניו אורלינס) אז כמו שגיא אמר אתה רואה שיפור תמידי אצלו.
      אז הסר דאגה מליבך דנוציץ (זה לא בושה להיות גלינארי) למעט פציעות הולך להיות אחד הגדולים ביותר שהרצפה שלו תהיה פייט לנוביצקי כאירופאי הכי גדול והתקרה שלו זה השמיים.

      1. יכול להיות שאתה צודק.
        לברון ג'יימס הוא לא השוואה טובה. הם בנויים אחרת וקריירת הפרה-נבא של דונצ'יץ' מרשימה (ועמוסה) בהרבה משל האמריקאי, כולל (נטל) הנבחרת.

  10. סתם הערת אגב.
    אם גולדן זוכים בבחירת לוטרי גבוהה, ושוב מדגיש *אם*
    שנה הבאה יש להם הרכב פסיכי.
    כל הדיבורים באינטרנט זה שהם יקחו את וויזמן.
    5 וויסמן
    4 דריימונד
    3 שחקן שיקבלו בתמורה לראסל/אריק פסקל
    2 קליי
    1 קרי
    6- שחקן בתמורת ראסל/פסקל
    ומפה כבר שחקנים משלימים סבירים כאלו וזה כבר ממש אחלה.

    1. זה כל כך כיף לא לאהוד קבוצה שמכריחה אותך לבנות על הדראפט הקרוב.
      .
      תיקון –
      זה כל כך כיף בינתיים להיות עדיין רלוונטיים. הדגש הוא על ה-"בינתיים".

    2. הטרייד ה"טבעי" שלהם זה לתת את ראסל וגרין תמורת סופרסטאר ולשמור את פסקל עם החוזה הזול שלו. אם הם לוקחים סנטר בדראפט ויש גם את לוני אז גם שטיין יכול להיות מועבר בטרייד

      1. הטרייד הטבעי שלהם הוא ראסל תמורת 3 משלים איכותי שיודע לשמור, ותמורת שחקן 6 שיודע לשים נקודות(עדיף רכז) מהספסל, פסקל יהיה שחקן 7/6 לקחת את וויסמן שהוא סנטר בדראפט, ואז קאולי סטיין להטריד בתמורת שחקן אחר מחליף ואז יש להם רוטציה של 8 שחקנים נורמליים לפחות. זה האידאיל כמה מזה יקרה באמת. צריך גם שהמזל יתערב פה.

        1. וייסמן בטח יבחר ראשון, צריך מזל בלוטרי
          על גרין וראסל ביחד אפשר לקבל סופרסטאר
          אחרת הם עם קרי וקליי וגרין, ועוד שחקן סביר בעמדה 3, לא בטוח שזה מספיק לריצה אמיתית לאליפות
          האמת שיאניס תפור עליהם

          1. ממש לא בטוח שיבחר ראשון, וגם אם יבחר ראשון הם יכול לקחת בחירה אחרת טובה, גארד שיכול לשמור ולהזיז את קליי ל3 זה במקרה שהם יפלו בטופ 5.. אמרתי שצריל מזל

  11. לדונצ'יץ' יש לפחות עוד 2-3 שנים של גרף שיפור משמעותי. זה עדיין בתהליך ואפילו יחסית מוקדם, אבל כנראה יספיק בשביל להביא את דאלאס לפלייאוף או קרוב לזה כבר העונה. הבנצ'מרק שלו זה בירד, וראיית המשחק וכמובן הבגרות והנסיון בליגה עוד יעלו

    1. אני מאוד רוצה לראות איך יראה בפלייאוף שם המחסור באתלטיות שלו יבוא הרבה יותר לידי ביטוי, פחות אוכלים טריקים קטנים, ויש פחות שריקות והקליעה שהיא לא הכי יציבה בינתיים למרות שיש לו זריקה מעולה ככה שאני לא באמת רואה סיבה שהיא לא תהיה יציבה הוא חייב ללמוד לבחור זריקות. יש לו בחירות זריקות נוראית ל3.

      1. כן, קבלת החלטות זה משהו שלוקח כמה שנים לשפר וגם ראיית משחק, לחפש מסירה טובה, שזה גם קשור לאימון של הקבוצה

        1. בכללי אני מאוד מחזיק ממנו אבל רוצה לראות איך זה שישימו עליו איזה קאווי או גורג שישמור אותו על אמת ויחנוק אותו. מת לראות איך הוא יתמודד כי שניהם חיות אתלטיות ושומרים מעולים וגדולים ממנו. ואין לו יתרון כח עליהם.

            1. לא שוכח. זה לא משנה את העובדה שהם יחנקו אותו בהגנה. ואני רוצה לראות איך הוא יתמודד עם זה. כי בעונה הרגילה לא באמת לוחצים ושומרים כמו בפלייאוף. כי אין למה. שומרים סביר פלוס.

            2. קבוצת נגרים?
              שרת לתגובה 17. שרת לתגובה 17. נשפך פה משהו שצריך לנגב.

            3. יחנקו אותו ומה הוא יעשה? נגיד יביאו עליו דאבל טים תמידי 48 דק, מה הוא יכול לעשות? למסור לאחרים ואז האחרים יצטרכו לקלוע…

            4. קאווי וגורג לא צריכים דאבל טים בשביל להסתדר איתו.. וכנל יאניס, וכו הם מספיק חזקים זריזים וארוכים שגם אם אכלו הטעיה אחת לחזור ולהפריע. הם יותר חזקים ממנו, יותר מהירים ממנו, ויותר גדולים ממנו.

  12. ללוקה יש את הבייגלה מעל הראש,שחקן שבשבילו אתה מוכן לאבד שעות שינה.
    לא כל הגדולים הם כאלה .
    .
    סמארט הוא השחקן החשוב של הבוסטון (הנגר של שמעון את ברוך) .
    .
    יוסטון עם הרייטינג ההגנתי הטוב ביותר ב7-8 משחקים האחרונים וזה סימן מאוד מעודד.

      1. בוסטון מינוס סמארט חזקה מבוסטון מינוס קמבה? זאת השאלה החשובה. זה ברור שסמארט כמס' 1 לא יקח קבוצה לשום מקום חוץ מבחינת לוטריי גבוהה אבל זה לא משנה

        1. מסכים עם אדיסו, הכי טוב לא בהכרח הכי טוב, יש שחקני דבק, שהם הכי חשובים תכלס, ויש את השחקנים שהם המובילים אבל בלי הדבק השחקני דבק לא יעזור כלום, אלא אם כן אתה הארדן(הבעיה שאז הוא מגיע לפלייאוף גמור)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט