שחקן אורלנדו, יוסטון, והרבה קבוצות אחרות לשעבר, טרייסי מקגריידי, הודיע על פרישה מכדורסל. טי מאק בן ה-34 ידוע כשחקן מוכשר, אך עם בעיות פציעות ואישיות בעייתית. הוא אמר "אלה היו 16 שנים שבהן שיחק המשחק שאני אוהב. הייתה לי ריצה נהדרת, אבל הגיע זמנה להסתיים". הגארד הוסיף שהוא משאיר הדלת פתוחה, כדבריו, להצעות מחו"ל.
מקגריידי נבחר בבחירה ה-9 בדראפט 1997, מהתיכון הנוצרי מאונט ציון באוברנדייל, פלורידה. הוא שיחק 3 שנים בטורונטו, בהן שיתף פעולה עם בן דודו מדרגה שלישית, וינס קרטר. השילוב בין הגארדים המוכשרים הביא את הראפטורס לפלייאוף, שם הודחו בסוויפ. מקגריידי רצה להיות השחקן המרכזי בקבוצה, והוא עבר לאורלנדו. במג'יק הוא שיתף פעולה עם גרנט היל, אך עקב פציעה הוא שיחק רק 4 משחקים בעונה (היל). מקגריידי היה הכוכב של אורלנדו, נבחר לחמישיית הליגה השנייה, לאול-סטאר וזכה בתואר השחקן המשתפר.
העונה לאחר מכן הראתה שיפור של מקגריידי-25.8 נקודות (ירידה של 1.2 מהעונה הקודמת), עם 8 ריבאונדים למשחק. הוא נבחר שוב לאולסטאר ולחמישיית הליגה הראשונה, אבל המג'יק הודחו בשנית בסיבוב הראשון בפלייאוף. ב-2002/03, מקגריידי קלע 32.1 נקודות למשחק, זכה בתואר המלך הסלים (בפעם הראשונה מתוך 2 רצופות), לחמישיית הליגה וסיים עם אורלנדו במקום השמיני בפלייאוף. הם תפסו יתרון של 3-1 נגד דטרויט, אבל הפיסטונס הביסו את אורלנדו ב-3 המשחקים הנותרים, ועלו לסיבוב הבא.
בעונה הבאה הוא היה שוב מלך הסלים עם 28 נקודות למשחק, אבל המג'יק ניצחו 21 משחקים בלבד, וזכו בבחירה הראשונה בדראפט. דוויט הווארד הגיע למועדון, אבל טרייסי עבר יחד עם רייס גיינס, ג'ואן הווארד וטירון לו ליוסטון תמורת סטיב פרנסיס, קלווין קאטו וקוטינו מובלי. השיתוף פעולה של מקגריידי עם הסנטר של יוסטון, יאו מינג, היה אמור להביא הצלחה למועדון, אבל עקב הרבה פציעות השניים הגיעו לסיבוב השני של הפלייאוף רק פעם אחת, למרות שב-3 השנים הראשונות מאז המעבר (עד 2007), מקגריידי היה אולסטאר.
ב-2010 הוא עבר לניו יורק, כחלק מטרייד משולש שכלל את סקרמנטו. עד סוף העונה הוא פתח במועדון, ולאחריה הוא חתם על חוזה לשנה אחת בדטרויט. בפיסטונס הוא עלה מהספסל וקלע 8 נקודות בערב, וזה לא הספיק להם כדי להגיע לפלייאוף. בעונה אח"כ הוא הגיע לאטלנטה, ושם הפך לרול פלייר, שקולע 5.3 נקודות ברבע שעה. הוא עבר בתחילת 2012/13 לליגה הסינית, שם קלע 24 נקודות לערב אך קבוצתו סיימה במקום האחרון. לקראת הפלייאוף הוא חתם בסן אנטוניו, הקבוצה נגדה קלע 13 נקודות ב-35 שניות, ושיחק איתם רק בפלייאוף. הוא שיחק למשך כמה דקות במשחק השני בגמר, ולקח 2 ריבאונדים יחד עם 2 אסיסטים. זה הישג השיא הקבוצתי של מקגריידי, אבל הספרס הפסידו ב-7 משחקים.
דנסקי
27 אוג 2013 14:03:10למיטב זכרוני היה זה קווין דוראנט שאמר פעם שהוא "גדל על טרייסי מקגריידי". זה כמה גדול הוא היה.
זה גם קצת אבסורדי ששחקן בן 34 הספיק להשפיע על אחד השחקנים הטובים בליגה ולפרוש בפרק זמן כזה קצר. העולם מסתובב, אני מניח.
מנחם לס
27 אוג 2013 17:24:00אסור לשכוח שלמרות שטרייסי הוא די צעיר יחסית, ברכיו זקנות מכדורסל נבא מגיל 18 עד הפרישה!
תודה רועי. שווה חם מהתנור בריבוע!
מיקי
27 אוג 2013 20:21:45יכול היה להיות קובי עם ברכיים חזקות יותר. הפספוס הכי גדול בקריירה שלו(ושל בן דודו וינס קרטר) היה שהוא עזב את טורונטו ובכך התפספס אחד הצמדים הגדולים בהיסטוריה(נשבע לכם היו יכולם לאיים על הכתר איי שם בתחילת שנות האלפיים).
דובי
27 אוג 2013 22:51:15אני לא בטוח שהברכיים הכשילו אותו. הבן אדם הוביל בנקודות את הליגה ואת הקבוצה ל21 ניצחונות…
הברכיים לא עצרו אותו מלקלוע 30 במשחק, כך שלא הן מה שעצר אותו מלעבור סיבוב בפלייאוף.
לדעתי הבעיה קשורה יותר למקום שאצלי לפחות נמצא כ35 ס"מ מעל הברכיים.
לדעת לקלוע זה חשוב, אבל בשביל מנהיגות, כמו שכתבתי כרגע, לא צריך יד.
דרור
28 אוג 2013 00:18:38מסכים לחלוטין עם דובי. הבחור היה גאון התקפי, לא פחות. היו לו שתי בעיות: באזור המפשעה ובאזור הראש. קצת סוליסט באופיו. בטח לא מנהיג.
חבל שלא שיחק קצת בפלייאוף הקודם, סתם, בשביל הטריוויה. דווקא בן דודו מראה אופי בשנים האחרונות. שני כשרונות מדהימים, אבל כנראה שזה לא מספיק.
אפלטון
28 אוג 2013 02:32:14אח ביוסטון היה להם פוטנציאל לאליפות עם סגל מצויין וליגה לא משהו. אני זוכר שכשהוא נפצע וגם יאו נראה לי יוסטון דפקו איזה מיליון נצחונות ברצף שרק השנה מיאמי עברו אותו
דנסקי
28 אוג 2013 07:57:04שיין באטייה שיחק ביוסטון באותה עונה ובמיאמי העונה. נראה לי שאפילו שיחק בלייקרס בשנות ה-70 כשהם ניצחו 33 משחקים רצופים…
נריה
28 אוג 2013 09:23:28איי איזה שחקן! כמה אהבתי אותו!
כישרון אדיר. קלעי טוב ויכולת חדירה מעולה. אממה מנהיג הוא לא היה.
חבל!!!