תשאלו: העונה רק התחילה ומנחם לס, בעל האתר, כותב לנו על 'מכתב אהבה' (הרבה סקס אין בו…) שמצא שניכתב לאימו בשנת 1916?
כן. המכתב ממש ריגש אותי. אני קראתי אותו על בטוח לפני איזה 60 שנה, אבל הייתי צעיר מדי להעריך את מהותו.
הערב, כשקראתי אותו, הייתי בשוק. איזו עברית! ב-1916???
חזיתי בבייסבול וחזיתי בשני משחקי הכדורסל, אבל IN THE BACK OF MY MIND היה המשחק, וחשבתי שעם דובי הכותב עליו, וגל שור הנמצא בו וכותב עליו, אני אתרכז במכתב. את מי שזה לא מעניין שיעבור הלאה.
לפעמים קורה משהו בחיי שאני חייב לשתף אותכם במה שקרה. את מי שלא מעניין מכתב אהבה מדב (חבר תנועת 'הבונד' הסוציאליסטית) לאמא שלי, שהיתה מדריכה בת 17 בתנועת הנוער 'בית"ר' הציונית, שיעבור לפוסט הבא.
כשפרקנו קרטונים בדירה החדשה באטלנטה, גייל פתאום אומרת לי, "מל, תראה מה מצאתי!". כשארזנו את הכבודה בגרינוויל, אחד ה-BUREAU (ארון מגירות) היה מלא אלבומים ומעטפות, וחברת ההובלה אמרה לנו שניתן להדביק את המגירות עם DUCT TAPE והארון יועמס כפי שהוא עד הדירה.
אבל עתה כשאנחנו לוקחים את הזמן שלנו, החלטנו לפרק כל דבר, לזרוק מה שרוצים ב-SHOOT (מין תא עם מכסה שדרכו הכל נוחת ישר ל-DUMPSTER , וזרקנו כבר לפחות חצי טון של ג'אנק, בנוסף לאיזה חצי טון שזרקנו בגרינוויל), ולסדר את מה שנשאר בסדר, לבאים אחרינו.
מה שגייל מצאה היתה מעטפה חומה עבה, עליה כתוב בעברית "מכתבים, תעודות, ותמונות של מנחם", בכתב ידה שגרם לי צמרמורת – כתב ידה של רינה ז"ל, אשתי הראשונה שניפטרה ב-1973, אמן הביולוגית של בנותי סיגל ואפרת. גייל כמובן לא ידעה מה כתוב, אבל החלטתי לתת מבט
בין השאר מצאתי תעודה מ"התאחדות השחייה של פלשטינה-א"י" מאליפות השחייה הארצית בשנת 1947 על "מקום ראשון בשחיית חזה ל-50 מטר לגילאי 10", ותעודה ממשרד החינוך מ-1950 על "אליפות 'אות הספורט' של בתי הספר העממיים", אליפות הארץ שהיתה אז לבתי הספר העממיים בה השגתי מקום שני בקפיצה לרוחק (5.62 מ'), ומקום רביעי בזריקת כדור הוקי למרחק (66.52 מ'). בגיל 13 הייתי כבר 1.70 מ' וספורטאי מצויין. הצרה היא שמאז נשארתי 1.70 מ'…(ועתה הצטמקתי למשהו בסביבות 1.62 מ'…).
כמובן ששכחתי מהדברים הללו.
מה שהדהים אותי היה מכתב שניכתב על דף לבן (ששמאז 1916 הצהיב ועומד להתפורר) בכתב-יד המלמד על גאווה של ממש בשפה העברית, שהיה לי השכל לפני כמה עשרות שנים לעשות עליו העתק בזירוקס, ואת הדף השמור מצויין קראתי בתדהמה. בוודאי שקראתיו בעבר, אבל, שוב, שכחתי על קיומו לחלוטין. הנה הוא לפניכם.
לצערי לא הצלחתי להכניס את כל המכתב כי קבלתי מסר "הקובץ הזה גדול מדי". איך גדול מדי? שני עמודים ס"ה שצלמתי בסלולרי ושמרתי במחשב ב-DROPBOX. התחלתי TO CROP IT ואחרי ה-CROPPING השלישי הצילום השמור סוף-סוף היה קטן מספיק להכנסה.
אז אתרגמו מילה במילה (מילים מסויימות לא ברורות) עוד כמה שורות.
נדהמתי מהכתוב. נדהמתי מהעברית הציחה שבליטא דיברו בשנת 1916. בשנת 1917 אמי ואחותה גיטה אמרו שלום להורים, ולארבעה אחים ואחות (שרה הגיעה לפלשטינה-א"י 4 שנים אחרי). ההורים ושלושה אחים נשארו בליטא, וניספו בוודאי ע"י הנאצים.
אמי וגיטה הגיעו איכשהוא לאיסטמבול ברכבות, ומה לא. אני לא זוכר בברור, אבל יודע שהן הגיעו מאיסטנבול לחיפה באניה. לא יודע אם מישהו חיכה להם בחיפה, או כיצד עברו השנים הראשונות בארץ. אלה דברים שאמא כנראה סיפרה לי בילדותי, ושכחתי.
השאר הוא היסטוריה.
כמה מילים על יהדות ליטא:
התקופה שבין שתי מלחמות העולם נחשבת לתור הזהב של יהדות ליטא. עם כינונה של ממשלת ליטא העצמאית זכו היהודים לאוטונומיה ולשוויון זכויות מלא, וכן לייצוג במועצה המחוקקת הליטאית הראשונה (ה"טאריבא"). חרף העובדה שבשלהי 1921 חלק גדול ומשמעותי מהקהילות היהודיות הליטאיות – ובראשן קהילת וילנה – נותר מחוץ לגבולות מדינת ליטא העצמאית, הקיבוץ היהודי בליטא מנה למעלה מ-80 קהילות מאורגנות, שנבחרו בבחירות חופשיות. עולם הישיבות המפוארות – פוניבז', סלובדקה, טלז – חזר לימי גדולתו. העיתונות והספרות פרחו, והיידיש והעברית משלו בכיפה.
בליטא – יותר מאשר בכל מדינה מזרח אירופאית אחרת (כשעל מערב אירופה אין מה לדבר בה היהדות הטיתה בשלבי התבוללות ממש!) התקיימה פעילות לאומית תוססת. ארגוני נוער והכשרות מכל הגוונים גידלו דור של נוער יהודי-חלוצי. לצדם פעלו המפלגות הלאומיות, ובהן הבונד הסוציאליסטית; תנועת המזרחי, שנציגיה מילאו תפקיד פעיל בצמרת העסקנות הציונית; הרביזיוניסטים; והשומר-הצעיר. בליטא פעלו מאות גני ילדים לצד רשת בתי-הספר העבריים של תרבות ומפעל הגימנסיות העבריות, שהפעיל 13 בתי-ספר לאורכה ולרוחבה של ליטא.
אמי דיברה וכתבה עברית ציחה לחלוטין, וכן כל חבריה וחברותיה. היא הפכה לציונית בכל נשמתה. סירבה בכל תוקף להגיע אלי לארה"ב אחרי שיוחנן לס (בעלה השני. אני בנו הביולוגי של אהרון רוזנברג, ייקה בנשמה ואדם שלילי ביותר (את זה אני יודע מבנות דודותי) שאמי התגרשה ממנו בשנת 1940 כשאני בן 3. כיצד התגרשו אז? אלוהים יודע. אני אף פעם לא ניקשרתי אליו, וסרבתי לדבר איתו כי הוא לא ידע עברית ואני שיחקתי אותה כבר מגיל 5 או 6 כשבא לראות אותי, שאני לא מבין או מסוגל לדבר גרמנית. לא ראיתי או שמעתי ממנו מגיל 10). כשהייתי בן 12 אמי נישאה ליוחנן לס, עוד ייק'ה שלא ידע עברית (אבל איתו שוחחתי בגרמנית רצוצה) גם אחרי 20 שנה בא"י וישראל, אבל היה אדם יקר, וכשהייתי בן 18 שיניתי את שם משפחתי מרוזנברג ללס.
אז הנה המכתב שאני כותב אותו מילה במילה כי הצילום אינו ברור מספיק:
קובנא, 9 לאוגוסט, שנת 1916
שלום לך, הודלי
אחרי רב עמל עלה בידי סוף כל סוף להיכנס אל הגימנסיון. בליטאית קבחתי רקשלושה וארבעה. לכתיבה ברי לי שקבלתי ציון "ארבעה". המורה צררניק הוא איש מחוסר כל נדיבות-רוח. פרטים אמסור לך כשנתראה בג'אגר. המורים פרנק גרינבלט וליבננסקי יודעים כי אני אינני "תלמיד" . הנני סובל מגרינבלט כי לא יכול אני לכלכל את דברי פטפוטו ורוב להגו. שפתו העברית צורמת באוזני אך אני סובל ושותק.
המורים הבטיחו לי להמציא לי "שעורים". המורה פרנק אמר לי, כי מאד יהיה שמח אם יעלה בידו להמציא לי הוראות-שעה, אך הוראות-שעה אפשר להשיג רק אחרי חג סוכות, ז"א בתום הרבע הראשון.
הוצאותי אינן מרובות וזה מרגיע את רוחי כי לא אוכל לעבר (??? מ.ל) הרבה להוראות-שעה.
כתבי נא לי הודלי , האיך את מבלה את עתך. ראשי סחרחר עלי היום מרוב רגז ועמל ולכן לא אאריך הרבה. גם לאאבותי (???) כתבתי מכתב קצר בן שורות אחדות ואיתך הסליחה.
(עכשיו הוא כותב משדהו לא בראור על מנדלי מו"ס – מוכר ספרים – אפשר לקנות בעד 3 ליטים את "סוסתי" (לא ברור).
אם רוצה את תשלחי לי 3 ליטים ואני אקנה את הספר הנ"ל המועיל גם לך וגם לאחותך. דרשי בשלום בני משפחתך וטגם בשלום יענקל. הנני (מילה לא ברורה, 'מעניק' או משהו כזה) בפרחי אל-תשכחיני.
שלך
(שם משפחת לא קריא) דב
כתובת אין לי עדיין
**************
אני זוכר מסיפורי אמא שדב היה סוציאליסט מושבע שהאמין שהעתיד הוא קומוניזם ולא ציונות. הוא הפציע באמי לעבור איתו לרוסיה, והיא סירבה בתוקף כשהיא אומרת שעתיד היהודים מובטח רק במדינה יהודית שתקום בפלסטינה-א"י.
אז באותו זמן הוא עזב לכיוון מוסקבה ואמי לכיוון חיפה. מאז היא לא שמעה ממנו.
אוהד שיקגו (לשעבר סקלבריני)
23 אוק 2019 08:18:08וואו. מרתק!
תמשיך לכתוב כאלה דוק
אולי תמצא עוד סיפורים מהתיבה
ניר מועלם
23 אוק 2019 08:22:12תודה רבה על הסיפור מנחם, תמיד מעניין לשמוע את הסיפורים של יהודי אירופה.
זה רק מראה את ההבדל בין אלו החליטו לעלות ארצה עוד לפני המלחמה ואלו שלא.
השפה שלנו פעם והתרבות הייתה אחרת לחלוטין, ולטעמי הרבה יותר טובה ויפה.
דוקטור רזי הופמן
23 אוק 2019 08:36:20מכתבים מהעבר תמיד מרגשים.
אני שומר מכתב שקיבלתי כשהייתי בן 8 מאבי במלחמת יום כיפור. נשלח במעטפה עם כיתוב בערבית של שירות הדואר המצרי. הוא כותב שאני צריך להיות ה"גבר" בבית ולוותר לאחי הקטן ולהיות תלמיד טוב.
🙂
Avri
23 אוק 2019 14:41:02אביך היה שבוי?
דוקטור רזי הופמן
23 אוק 2019 15:06:10למזלנו לא אבל היה בצד המערבי של התעלה כששלח את המכתב כשעדיין לא היה ברור שחוזרים לסיני.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
23 אוק 2019 08:44:17חתיכת היסטוריה, תודה רבה מנחם.
.
גם סבתא שלי, הציונית, התווכחה בארוחות ערב שבת ברומניה עם אביה, הקומוניסט, על היכן היהודים צריכים לחיות. כשהחליטה לעלות ארצה, בשנות השלושים, הוא נשאר שם, ושרד את המלחמה, רק כדי לגלות שקומראד סטלין לא חסיד גדול של קומוניסטים אחרים והגלה את כולם לסיביר. הוא שלח משם גלויות בהן כתב בקוד "את צדקת", ואחרי מספר שנים הגלויות הפסיקו להגיע… כנראה סיים את חייו בגולאג.
.
בהחלט יתכן שלסיפור הזה יש קשר לנטייתי לשוב ולתחקר הערכות והחלטות עבר שתוצאתן עגומה…
😉
asaf
23 אוק 2019 09:40:22מנחם תודה על פיסת ההיסטוריה המרתקת. אפרופו זה לפני כחודש סבי נפטר אחרי חיים מלאים בגיל 91 , הדבר הכי חשוב שאבי מבחינתו לקח מעזבונו זה את החותמת של הגסטפו על אישור היציאה שלו מצ'כוסלובקיה בסוף שנת 1939 .
Zvika Bar-Lev
23 אוק 2019 12:05:53תענוג של פוסט
מומי החציל
23 אוק 2019 12:23:01תודה רבה דוקטור !
ריגשת את מומי
השיטה של מומי היא ללכת יותר בכיוון הכיבוש המהיר עם זמירות נוסח המזרח –
כפרה עלייך איזה עיינים
מת לחפון לך את החמוקיים
בואי תעלי אליי למונית
אראה לך את עכו ועתלית
אכין לך סעודה יא מלכה !
מתי תורידי את השמלה ?
Avri
23 אוק 2019 14:39:09ומה אחוזי ההצלחה של מומי עם מותר לשאול? 🙂
מנחם לס
23 אוק 2019 17:08:21מומי, השמועה ברחוב היא שאתה לא נוהג יותר כי הפכת למנהל התחנה וכל מה שאתה עושה זה לארגן נסיעות לנהגים הצעירים, ומלמד אותם מה לעשות כשבבן גוריון אוספים תיירת אמריקאית בת 50 אבל יפה וסקסית מטכסס עם כסף שבאה "לראות ולהכיר את ארץ ישראל".
avio
23 אוק 2019 12:24:08מנחם סיקורי ספורט אפשר למצוא גם באתרים ,
סיפורים מרתקים כמו שלך ובשילוב עם הספורט אין במקום אחר וזה היחודיות והכיף שלי מהאתר .
יום טוב
מנחם לס
23 אוק 2019 17:08:59תודה.מעריך זאת מאד
Avri
23 אוק 2019 14:38:16מעולה, תודה מנחם. פלא שהוא לא הצליח להקסים אותה? הוא אשכרה ביקש ממנה שתשלח לו כסף בשביל שהוא יקנה לה את הספר! אם יש משהו שבחורות שונאות יותר מהכל זה קמצנות. הוא גם נשמע די קוטר, שזאת עוד תכונה שדוחה בנות (או בנים, בכלל).
״גם לאאבותי (???)״ כנראה מתכוון להוריו.
birdman
23 אוק 2019 14:44:25קראתי בעניין רב, תודה.
yehuda
23 אוק 2019 15:29:40תודה לך מנחם.
משהו להבהרת המכתב: 'סוסתי' הוא סיפור שכתב מנדלי מוכר ספרים ביידיש ולאחר מכן תרגם ועיבד אותו לעברית בשנת 1909 (שבע שנים לפני שהמכתב הנ"ל נכתב) והוא קלסיקה של הספרות היהודית והעברית בעת החדשה.
האווי לאסוף
23 אוק 2019 15:30:05נהדר, כיף לקרוא דברים כאלה.
גם לנו במשפחה יש מספר תיבות הפתעה כאלו, עם תמונות ומכתבים. הסבא הגדול שלי ברח מרוסיה לארץ ב1910 לאחר שפתח בקטטה עם מוסלמי שגידף יהודים בבית מרזח והרג אותו (סבתי נולדה בדרך לכאן). אין לי מושג אם זה נכון, זו לפחות המיתולוגיה המשפחתית, ואני ממשיך להפיץ אותה. כשעלה לארץ עבד בהתחלה בייקב בראשון, עם פועל קטן ועצלן בשם דוויד גרין (לימים בן גוריון), שהעדיף תמיד לדבר או לנאום במקום לעבוד
אשך טמיר המקורי
23 אוק 2019 16:16:14גדול
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
23 אוק 2019 17:29:581+
גיא רוזן
23 אוק 2019 15:48:41אין כמו סיפורי התיבה. תענוג.
תודה, מנחם.
אשך טמיר המקורי
23 אוק 2019 16:12:28תודה מנחם. תמיד מעניין להציץ לעבר.
צ'יטה עם סטפבק
23 אוק 2019 16:34:34חתיכת סיפור מנחם
אופיר נ.
23 אוק 2019 16:50:21נהדר מנחם.
הסיפורים מהתיבה שלך מנחם, מעניינים לא פחות ויש יגידו הרבה יותר, מעלילות לברון ב-la.
מנחם לס
23 אוק 2019 17:11:06תודה לכולם
Berch
23 אוק 2019 18:53:48ורי נייס מנחם
הבחור אומר שהיה עצבן, אפשר להבין את שגיאות הכתיב
🙂
דן רוזנבלום
23 אוק 2019 21:03:13In the Limelight, our Achievements and Legends are precariously devised.
In your order? No Need of Penance or Retribution are Needed.
You have Inspired several Generations of Sport Lovers.
Philosophers. Artists. Writers. Critics. Comics and Athletes.
Your own Existence has invigorated Clout itself.
Indivisibly.
–
תעשה לי טובה, אל תסע לאולם עד אנדרו יאנג.
תראה מהבית ותהא נינוח. מה שאתה רוצה.
–
כי למען האמת…הכדורסל הזה? לא ראוי לנוכחות שלך.
–
שבח את ימייך. ארך אותם.
לוחם כתום בלתי יתואר שכמוך.
<3
דן רוזנבלום
23 אוק 2019 21:11:10Speak. Write.
Relentlessly.
Till your Heart has Drowned in Its Fury.
–
Be Blessed.
Prophet.
דן רוזנבלום
23 אוק 2019 21:13:03Poet.
מנחם לס
23 אוק 2019 23:30:10וואווו דן. הסמקתי
אוהד ס"א
23 אוק 2019 22:07:37מרתק, מדהים ונוגע ללב.
יחסי עם הסובייטים והקומוניזם נעים בין שנאה להכרת תודה:
אלמלא גרשו הסובייטים את סבי לסיביר בשל מעורבותו בשוק השחור בשטח הרוסי של פולין לאחר 39, אימי בת ה-6 לא היתה שורדת.
משפחתו של אבי נמלטה מפולין הנאצית לפולין הרוסית עם תחילת המלחמה. ב-41 עם הפלישה הנאצית לפולין ולרוסיה, איבדו אבי ואחותו את האב (הם היו יתומים מאם). הם נמלטו לבדם (עם מאות אלפי פליטים) בשדות ובדרכים במשך שבועות עד שהצליחו לאחר כמה נסיונות להתחמק מהחיילים הרוסים ולהגיע לרוסיה הסובייטית. שם ההגיון הסובייטי הפריד את אבי מאחותו הגדולה והאהובה, וכל אחד מהם נשלח לבית יתומים 5000 ק"מ זה מזה. בתום המלחמה, נודע לאבי מהרשומות כי היא נפטרה זמן קצר לאחר מכן מטיפוס (מי יודע אם זה נכון).
הורי הצעירים חיו חיים קומוניסטים מאושרים בשנות ה-50 בפולין. עד לניפוצם ב-57 בנאום הסודי של חרוצוב. גמולקה הפולני פתח את השערים לישראל ועשרות אלפי יהודים עלו לארץ, חוץ מהורי שהיו מסורבי עלייה בשל היותו של אבי קצין בצבא הפולני.
רק לאחר 7 שנים, הורשו הוריי לעלות. אני נולדתי הצבר הראשון במשפחה.
מי יודע כמה פעמים אלוהי הסובייטים שיחקו בקוביות.
מנחם לס
23 אוק 2019 23:35:55כנראה שלכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו.
האווי לאסוף
24 אוק 2019 00:07:26אנחנו סוף של דור שעשה מעשה עצום, לקום ולהקים חברה ומדינה יום אחד, שנדדו לכאן מכל פיזדילוח. יש כאן המון עם סיפורים מדהימים כשלך, ואני חס וחלילה לא אומר זאת כדי להקטין, להיפך. עם כל הציניות, הכעס והביקורת המתבקשת, עשינו פה (לא ממש אני, אבל ניחא) משהו בלתי נתפש