מעניין אתכם מה קורה מאחורי הקלעים של קבוצות כדורסל? מה בעצם עושה הג'נרל מנג'ר? מה מבדיל בין הנהלות רעות להנהלות טובות?

בגולדן סטייט התשובה מאוד ברורה – 2010.
זו השנה שבה ג'ו לייקוב קנה את הקבוצה, ואחרי פלייאוף אחד ב-16 עונות, לקח לו 5 שנים להפוך אותה לאימפריה.
איך הוא עשה זאת? על השאלות האלו ועוד מנסה לענות שגיא רפאל, כתב ה-NBA לשעבר של מעריב ו-וואלה!ספורט, ומייסד אתר "הכדור הכתום", בספרו החדש – שושלת הלוחמים.

וורדל סטפן קרי II הוא בנו של שחקן ה-NBA וורדל סטפן קרי I. איך מבדילים ביניהם? לאב קוראים דל, לבן סטף. דל קרי שיחק ב-NBA שש עשרה עונות. הוא פתח רק ב-99 מ-1083 המשחקים ששיחק בהם, אבל גם בתור שחקן ספסל היה שחקן משמעותי. בשנת 1994 הוא זכה בפרס השחקן השישי. הנשק הקטלני שלו היה כמובן הקליעה ל-3 עם 40% בקריירה. הוא קלע בקריירה 1245 שלשות, מה שמציב אותו (נכון לקיץ 2019) במקום ה-58 בכל הזמנים. כשהוא פרש, הוא היה במקום ה-10 בכל הזמנים. לסטף, אגב, לקח 427 משחקים, לעבור את אביו במספר השלשות בקריירה.

דל קרי נבחר בדראפט על ידי יוטה ועבר אחרי עונה אחת לקליבלנד, שם נולד סטף, באותו בית חולים באקרון שבו נולד לברון, 3 וקצת שנים לפניו. בזמן שלברון נולד לאם חד הורית, ובילה את ילדותו בעוני קשה, סטף נולד למשפחה מבוססת.
כשסטף היה בן 3 חודשים, דל נבחר על ידי שארלוט הורנטס בדראפט ההתרחבות (דראפט מיוחד שנערך עבור קבוצות חדשות בליגה), ועבר לשחק שם 10 עונות. משפחת קרי הפכה את שארלוט לבית, וקרי היה נוכח ברבים ממשחקי הבית של אביו. דל שיחק עוד עונה במילווקי, ועוד 3 בטורונטו לפני שפרש. בתקופה בטורונטו משפחת קרי עברה לקנדה, וחזרה לשארלוט לאחר הפרישה.

סטף גדל במגרשי ה-NBA. אחת התמונות המפורסמות שלו היא מתחרות השלשות באולסטאר 91-92, יושב על אביו, נותן כיף למיטצ' ריצ'מונד, כשדראזן פטרוביץ' ז"ל יושב לידם, ודון נלסון מאחורה. אחרי גמר 2015, קרי שלח גופיה מהגמר לאימו של דראזן, כמחווה על כך ששמרה עליו באותו אירוע, בזמן שאביו עלה לזרוק. כשדל שיחק בטורונטו, סטף כבר היה גדול מספיק לשחק 1 על 1 עם וינס קרטר לפני משחקים, למרות שגודל היה הבעיה הגדולה שלו.

תיכון

בכיתה ח' הוא היה בגובה 165 ס"מ בנעליים. בכיתה י' הוא התנשא לגובה 172 ס"מ. זה לא הפריע לו להיות הכוכב של ביה"ס הנוצרי של שארלוט (CCS) ולקחת אותם לאליפות מקומית ופלייאוף ארצי. היה לו ג'אמפ שוט קטלני, אבל עם מכניקה בעייתית. הזריקה התחילה מהמותניים ועלתה למעלה כמו במסוע. זריקה שכל מגן ממוצע ברמת המכללות יוכל לעצור. הגובה אולי יגיע ואולי לא, אבל דל ידע שעם זריקה כזו, אף מכללה לא תיקח את סטף.

בקיץ 2004, שנתיים אחרי שפרש, דל לקח את בנו הבכור ועבד איתו על שינוי הזריקה. הם בילו שעות כל יום על מגרש הכדורסל ליד הבית בשארלוט. בסוף הקיץ, סטף אימץ זריקה חדשה, מודרנית יותר, כזו שיצאה גבוה מעל הראש, זו שיש לו היום. זו הייתה עבודה מייגעת. סטף כינה את הקיץ הזה בראיונות "הקיץ של הדמעות". בשנתיים שנותרו לו בתיכון, סטף לקח את CCS לגבהים חדשים. הם זכו ב-2 אליפויות מקומיות נוספות והגיעו פעמיים נוספות לפלייאוף הארצי. סטף סיים את התיכון עם שיאי שלשות (170 לאורך 3 שנים) וחטיפות (232).

בספר המחזור שלו נכתב עליו ציטוט שמיוחס למייקל ג'ורדן:
"תמיד האמנתי שאם תשקיע את המאמץ, התוצאות יגיעו. אני לא עושה 'חצי-עבודה', כי כך אקבל 'חצי תוצאה'".
כבר מגיל צעיר סטף הוכיח את מוסר העבודה הגבוה שלו, והרצינות בכל מה שקשור לכדורסל.

תקופת הקולג'

סטף רצה לשחק בוירג'ניה טק, המכללה בה כיכב אביו, אבל הם בקושי הסתכלו עליו. הם הציעו לו לבוא כ-WALK IN, בלי מלגה, או לשבת בחוץ שנה ולחכות.
אף מכללה גדולה לא הציעה לו מלגה. מי שכן חיזר אחריו בנחישות היה בוב מקילופ, מאמן מכללת דוידסון. קולג' קטן למדעי הרוח עם פחות מ-2000 סטודנטים. כשסטף היה בן 10, הבן של מקילופ, שיחק איתו בייסבול בליגות ילדים. כבר אז מקילופ התרשם מסטף שרדף אחרי כדורים. כשסטף עבר להתמקד בכדורסל, מקילופ המשיך לעקוב אחריו. בזמן שכולם פספסו את הכישרון שלו, מקילופ כדבריו ראה גאונות. דוידסון היה אמנם קולג' קטן, אבל עדיין היה בדיוויז'יון 1, הרמה הגבוהה של המכללות, והיה במרחק 20 דקות נסיעה משארלוט. ב-15 לספטמבר, מקילופ ועוזרו הגיעו לשיחת מכירה לסטף, והצליחו לקבל ממנו התחייבות. הם הגיבו בריקוד ניצחון. עבור תוכנית כדורסל קטנה כמו דוידסון, כשרון כמו סטף היה הישג ענק.

סטף התחיל את הקולג' שלו ב-2006. עונה לפני כן, דוידסון סיימה עם מאזן 11-20 והגיעה לטורניר הגדול. אלא ש-7 בוגרים סיימו את הלימודים ועזבו את הקבוצה, מה שהשאיר אותה עם עומק בעייתי. מצד שני, זה נתן לסטף את עמדת השוטינג גארד הפותח מהמשחק הראשון. משחק הבכורה היה מזעזע. קרי סיים את המחצית הראשונה עם 9 איבודים, ודוידסון פיגרה ב-16 נקודות נגד איסט מישיגן. במחצית השנייה קרי התאושש והוביל ריצת 4-18. הוא הוסיף שלשה 2:35 דקות לסיום שנתנה לדוידסון יתרון, עליו שמרה עד הסיום. סטף סיים עם 15 נקודות ו-13 איבודים, אבל דוידסון סיימה עם ניצחון.

אחרי הפסדים מוקדמים לקולג'ים גדולים (מיזורי, דיוק), דוידסון לא התקשתה במשחקי הקונפרנס הדרומי, ולקחה את אליפות הקונפרנס במשחק נגד צ'רלסטון. קרי הוביל את הקבוצה עם 29 נקודות. דוידסון סיימה את העונה הרגילה במאזן 4-29 והגיעה לטורניר ה-NCAA. היא דורגה 13 ופגשה את מכללת מרילנד בסיבוב הראשון. סטף היה מצויין עם 30 נקודות, אבל זה הספיק רק להשאיר את דוידסון בתמונה. בסופו של דבר מרילנד מנצחת 70-82.

סטף סיים את עונת הפרשמן שלו עם ממוצע של 21.5 נקודות, תשיעי במכללות בארה"ב, ושני רק לפרשמן אחר – קווין דוראנט. הוא קבע שיא שלשות לפרשמנים עם 122. את המחמאה הגדולה ביותר הוא קיבל ממאמן מכללת מרילנד גארי וויליאמס: "הוא באמת. אמרתי לו אחרי המשחק 'אתה יכול לשחק בכל מכללה'".

הפריצה הגדולה

קרי הוביל את דוידסון לעונה שנייה מצויינת. עם מאזן 0-20 בקונפרנס הדרומי, הם זכו בפעם השנייה באליפות הקונפרנס. הם סיימו את העונה עם מאזן 6-29, והגיעו לריקוד הגדול עם 22 ניצחונות רצופים. הם עדיין דורגו רק במקום העשירי ופגשו את המדורגת 7 גונזאגה בסיבוב הראשון. סטף קלע 30 נקודות בחצי השני והחזיר את דוידסון מפיגור 11 במחצית השנייה לניצחון. הוא סיים את המשחק עם 40 נקודות ו-8 מ-10 לשלוש. יומיים אחרי זה, הויילדקאטס פגשו את המדורגת 2 באזור, ג'ורג'טאון של פטריק יואינג ג'וניור ורוי היברט. ג'ורג'טאון דורגה 8 בדירוג הארצי הכולל (בטורניר המכללות משחקות 64 קבוצות שמחולקות ל-4 אזורים של 16 קבוצות. הדירוג האזורי הוא הדירוג המוזכר), וביקרה בפיינל פור רק עונה אחת קודם. קרי קלע רק 5 נקודות בחצי הראשון ודוידסון פיגרה ב-17. 25 נקודות של קרי בחצי השני הובילו למהפך וניצחון 70-74 למכללה הקטנה, ועליה לסוויט סיקסטין (שלב 16 האחרונות, רבע הגמר).

בסיבוב השלישי דוידסון פגשה את המדורגת 3 באזור וויסקונסין. הפעם לא היה צריך קאמבק עם ניצחון ב-17 הפרש כשקרי קולע שוב 30 נקודות. הריצה המטורפת של דוידסון הסתיימה במפגש עם המדורגת 1 באזור, ואלופת המכללות שבדרך קנזס. בקבוצה שיחקו מריו צ'אלמרס, ברנדון ראש, דארל ארתור, וקול אולדריך. סטף קלע 25 נקודות והיה לו כדור אחרון בפיגור 2, 5 שניות לסיום. אבל קרי לא הצליח להשתחרר מהשמירה עליו ובסוף המהלך מסר לג'ייסון ריצ'ארד שהחטיא את הסל בקילומטר.

קרי סיים את עונתו השנייה במכללות עם 25.9 נקודות, מקום רביעי במדינה. 162 השלשות שקלע היו שיא מכללות. הוא נבחר לנבחרת האול אמריקן השנייה. העונה הזו כמעט לא קרתה אחרי שמוקדם מאוד בעונה קרי קרע רצועה ביד שמאל שלו. הוא יכל לעבור ניתוח, לשבת בחוץ כל העונה, ולהיות זכאי לעונת מכללות נוספת. בסופו של דבר, קרי החליט לשחק עם הפציעה שהחלימה מעצמה.

קרי הפך לכוכב ברמה הלאומית, אבל זה עדיין לא היה מספיק טוב. הוא חזר לדוידסון לעונה שלישית, כשהוא שם דגש על פיתוח כישוריו כרכז. בעונתו השלישית, קרי הוביל המדינה כולה עם 28.6 נקודות למשחק והכפיל את ממוצע האסיסטים שלו ל-5.6. הוא נבחר לנבחרת האול אמריקן הראשונה. אבל דוידסון הופתעה בחצי גמר הקונפרנס הדרומי ולא זכתה באליפות המכללות, מה שאמר שאין נסיעה נוספת לטורניר ה-NCAA. קריירת המכללות של סטף הסתיימה בקול ענות חלושה אחרי הדחה מטורניר ה-NIT (הטורניר השני בחשיבותו). קרי יצא לדראפט, וכמו בעבר גם הפעם רוב הסקאוטים העריכו שהכישרון של קרי לא יתאים לרמה הבאה. הוא נחשב קטן מדי, לא מספיק אתלטי, שחקן שלא יצליח להתמודד עם הגודל של גארדים ב-NBA, בטח לא לקלוע מעליהם. לווריורס היו את כל הסיבות לדלג על קרי.

רוצים לקרוא את המשך הספר? רוצים ללמוד איך ג'ו לייקוב הפך ארגון כושל לאימפריה? תימכו בקמפיין ההוצאה לאור של הספר באתר הד סטארט ועותק של הספר יגיע אליכם באזור ינואר 2020.

קישור לרכישת הספר ותמיכה בפרויקט >> לחצו כאן.