סיפורו של TJ מקונל / רפי

סיפורו של TJ מקונל / רפי

הקיץ נפרדו אוהדי פילדלפיה בעצב רב מאחד הסמלים הגדולים של עידן הפרוסס, TJ מקונל.

גם היום, כאשר פילדלפיה נחשבת לאחת מהקונטנדריות הבכירות בליגה, אוהדי פילי האמיתיים שעברו את השנים הקשות של הפרוסס, לא שוכחים שמקונל היה השריד האחרון לקבוצה שהעמידה פילדלפיה בעונת 2015-2016 וסיימה עם 10 ניצחונות.

מקונל יחד עם אמביד היו שני השחקנים האחרונים בהרכב פילדלפיה שנבחרו/הוחתמו ע"י סם הינקי. מקונל בן ה-26 סיים הקיץ את חוזה הרוקי עליו חתם בפילדלפיה וחתם לשתי עונות באינדיאנה פייסרס תמורת 7 מ"ד.

כמה רגעים לפני תחילת העונה וזמן הפרידה ממקונל שהינו שחקן מיוחד ואישיות ענקית, רציתי לתאר בפוסט קצר את הקריירה הקצרה של מקונל בליגה ודרכו המיוחדת.

************************************************************

TJ מקונל נולד בפיטסבורג פנסילבניה. אביו של TJ, טים, הוא מאמן כדורסל מוכר וידוע במדינת פנסילבניה וזה היה מאוד טבעי לגדל את TJ אל תוך עולם הכדורסל שמינקות גדל על הפרקט. לאחר שסיים את כל מסגרות בתי הספר בפיטסבורג בהם התבלט כרכז חכם ויעיל ובתום התיכון, נרשם למכללת Duquesne המקומית והאלמונית אבל מקונל ששאף לשחק כדורסל ברמה הגבוהה ביותר הבין שהוא צריך להגיע למכללות הגדולות ולאחר שנתיים עבר למכללת אריזונה. באריזונה הוא שיחק לצידם של ארון גורדון, רודנה הוליס ג'פרסון וניק ג'ונסון. מקונל השתלט על עמדת הרכז באריזונה והפך למנהל המשחק של אריזונה שהגיעה כאחת הפייבוריטיות לטורניר המכללות הגדול. מקונל, יחד עם גורדון הכוכב הגדול של המכללה, סחף את אריזונה לשלב ה-ELITE 8 ושם הם הודחו במשחק צמוד מאוד לויסקונסין של פרנק קמינסקי, לאחר הארכה. מקונל הוליך את קלעי אריזונה עם 17 נקודות והיה היחיד בקבוצה שתפקד באותו משחק (ארון גורדון סיים עם 8 נקודות ו-3-11 מהשדה). בתום אותה עונה, ארון גורדון הלך לדראפט ונבחר במקום הרביעי ע"י אורלנדו ואריזונה מגייסת בקיץ 2014 כוכב תיכונים בשם סטנלי ג'ונסון.

אריזונה 2014 – המנוע והכוכב

שוב, מקונל מוביל את הקבוצה עם כוכב One and Done חדש. אריזונה מסיימת שוב כאחת מהטופ 8 במכללות ומקונל מגיע לטורניר המכללות בפעם השנייה והאחרונה שלו. בסיבוב השני, מוגרלת אריזונה לשחק מול אוהיו סטייט של דאנג'לו ראסל שנחשב לאחד הכוכבים הגדולים במכללות ובחירת טופ 3 בטוחה. מקונל עושה שמות בהגנה לראסל וחונק אותו, ראסל הכוכב הגדול מסיים עם 9 נקודות (3-19 מהשדה) ואריזונה מביסה את אוהיו סטייט בדרך לסוויט 16, לא לפני שמקונל מוליך את קלעי אריזונה עם 19 נקודות על הראש של ראסל.

בסיבוב הבא מול קסבייר, מקונל שוב מוליך את רשימת הקלעים של אריזונה עם 17 נקודות וניצחון נוסף בדרך למפגש חוזר ב-ELITE 8 מול ויסקונסין של קמינסקי וסם דקר. אריזונה עוד הוליכה במחצית אבל חצי שני ענק של קמינסקי ודקר (29 ו-27 נקודות בהתאמה) גמר את חלומות הפיינל פור של מקונל בפעם השנייה ברציפות. מקונל נרשם לדראפט של 2015 וראה את חבריו למכללה ג'ונסון (בחירה 8) וג'פרסון (23) נבחרים בסיבוב הראשון. את כל הסיבוב השני הוא חיכה וציפה לשמוע את שמו אבל כלום… בבחירה ה-60 פילדלפיה לוקחת את לוקה מיטרוביץ' ומקונל נשאר בחוץ. לאחר סיום הדראפט, עוד באותו ערב, מגיע טלפון מסם הינקי שרוצה את מקונל לסגל הרחב של פילדלפיה. מקונל קופץ על ההזדמנות, פילדלפיה קרובה למקום מגוריו, הקבוצה היא אחת הגרועות בליגה אבל לגביו זו הזדמנות מצוינת לשחק עם צעירים ולקבל הזדמנות.

ופה מתחיל המפגש הראשון שלי עם מקונל…

כמה ממתחריו של מקונל על מקום בפילי של 2015-16

לסגל הרחב של פתיחת עונת 2015-16 מגיע סם הינקי עם 7?!?! פוינט גארדים ואלו הם – קנדל (הצב) מרשל, טוני רוטן, אייזאה כנעאן, סקוטי ווילבקין, PG (פאפי) ג'קסון, טי ג'יי מקונל, פיל פרסי. אחרי שגידפתי יומיים את הינקי ואת מי שהביאו לעולם על כך שמכל ה-7 אין אחד ראוי להיות מחליף בקבוצה ממוצעת בליגה, היה ברור שלפחות שלושה מהם לא ימשיכו לסגל הסופי ואני הימרתי על מקונל כראשון שיופרש.

למה?

כי מקונל הוא ההיפך מכל מה שהתהלך בהרכב של פילי באותם ימים. הוא לא היה אתלט, מוטת הידיים שלו הייתה מגוחכת יחסית למפלצות שהיו לפילדלפיה בהרכב ולא הייתה קליעה מבחוץ (די משותף כמעט לכל שחקני ההרכב באותה עונה). מה הסיכויים של לבן ללא אפסייד לשרוד את המחנה של הסיקסרס? אפסיים.

להפתעת כולם, מקונל הנחוש מצליח להרשים במחנה האימונים, גובר על שחקנים הרבה יותר מוכשרים ממנו ומצליח להיכנס להרכב של פילי לתחילת העונה. בתום המחנה, מחתים אותו סם הינקי על חוזה אפרוחי הינקי ל-4 שנים לא מובטחות כשכל שנה הוא מקבל בממוצע פחות ממיליון דולר.

מקונל מתחיל את העונה על הספסל של פילדלפיה כ-PG מחליף לכנאעאן במשחקים הראשון והשני (מיותר לומר שתי תבוסות ליוטה ובוסטון). מקונל משחק כמחליף ומגלה יכולת סבירה ואז מגיע המשחק מול האלופה שבדרך, קליבלנד קבלירס. מקונל מצליח עם ההרכב השני של פילדלפיה להוביל קאמבק מרשים מול הקאבס, הוא נכנס כ-4:30 דקות לסיום המשחק במקום כנאעאן כאשר קליבלנד מובילה ב-20 על פילי. מקונל משתלט על המשחק ומוביל ריצה של 5-19 עד ל(6-), 38 שניות לסיום. הוא מסיים את המשחק עם 6 נקודות, 12 אסיסטים, 7 ריבאונדים, חטיפה ו-0  איבודים (נתון נדיר ל-PG של פילדלפיה).

מקונל היה המניה הבטוחה לאנרגיה של בראון

ברט בראון התאהב ומקונל מתחיל לפתוח בהרכב הראשון של פילי (17 משחקים בכל העונה). במשחק שאחרי הוא מסיים עם 9, 12 ו-7 בנק', אס' וריבאונדים אבל הקבוצה של פילדלפיה פשוט גרועה גם בהגנה וגם בהתקפה. ההמשך ידוע, פילדלפיה מביאה את איש סמית' מהפליקנס שהופך לרכז הפותח ומקונל הופך למחליף שלו. בתום אותה עונה הוא מקבל קולות בבחירת חמישיית הרוקיס של השנה. מי היה מאמין שהשחקן שלא נבחר בדראפט וקיבל הזדמנות שלקח בשתי ידיו מקבל יותר קולות מחבריו לאריזונה סטנלי ג'ונסון והוליס ג'פרסון שנבחרו בסיבוב הראשון.

עונה חולפת, הינקי הולך ופילי מתחילה לפדות את קופוני הנכסים שאגרה סביב רוברט קובינגטון, דריו סאריץ' וג'ואל אמביד. פילדלפיה מחתימה את סרחיו רודריגז הרכז של ריאל מדריד וג'ראד בייליס כרכזים ומקונל שוב מוצא את עצמו נאבק על מקום ברוסטר לעונת 2016-17.

מקונל מצליח שוב לצלוח את מחנה האימונים, פילי מממשת את האופציה עליו ומקונל מתחיל את העונה כרכז השלישי של פילדלפיה אחרי רודריגז ובייליס לתחילת העונה. פילדלפיה פותחת את העונה מזעזע, אמביד עם כמויות הכישרון עדיין על הגבלת דקות שעומדת על 25 דקות למשחק, סאריץ' רוקי ולא מוצא את עצמו ופילי מגיעה למשחק האחרון לשנת 2016 עם מאזן שלילי של 24-7 וברט בראון מקפיץ שוב את מקונל לעמדת הרכז הפותח. חודש שלם עובר ופילי רצה 5-11 תחת ניהול המשחק של מקונל שהופך לרכז הראשון הבלתי מעורער של פילדלפיה כולל סל הניצחון הזה שלעולם ייזכר אצל אוהדי הסיקסרס לרגע שבו הקבוצה הפכה את המנטליות ממפסידה למנצחת (התנצלות מראש לכל אוהדי הניקס) –

הרגע שבו מקונל שינה את המנטליות של פילדלפיה

אמביד נפצע במיניסקוס לקראת סוף חודש ינואר ופילדלפיה משייטת את שארית העונה ומסיימת עם מאזן 54-28 עם הרבה אופטימיות לעתיד. מקונל פותח ב-51 משחקים באותה עונה ומנצח בנוקאאוט את רודריגז ובייליס.

ככה זה אצל מקונל שאם תפגשו אותו ברחוב נראה כמו כולנו – 85 ק"ג שנמתחים על 1.87 מטרים (עם נעליים) אבל נחישות, נחישות ועוד פעם נחישות יחד עם ג'אמפ מוזר בחצי סיבוב מחצי מרחק שנכנס באחוז גבוה מחפים על חוסר גובה, חוסר אתלטיות וכל שאר הירקות שדרושים לשחקן בליגה הטובה בעולם.

בקיץ 2017-2018 זה נראה ממש לא טוב עבור מקונל.

הסיקסרס מצרפים את בן סימונס, הבחירה הראשונה מ-2016, מרקל פולץ, הבחירה הראשונה מ-2017  וג'יי.ג'יי רדיק, ופילדלפיה מעמידה סגל מוכשר שבו שוב למקונל נותר תפקיד של רכז שלישי מחליף אחרי סימונס ופולץ.

פולץ מגיע לפתיחת מחנה האימונים עם ג'אמפ של הודף כדור ברזל ועם כל מיני סיפורים על אובדן תחושה בכתף. מקונל הוא הראשון שתומך ומעודד את פולץ הילד (בואו נגיד שאם לפולץ היה ולו קמצוץ מהמנטליות של מקונל הוא היה אחד השחקנים הטובים בליגה).

מקונל מתבסס כמחליף של סימונס בפוינט ומצליח לשמור על ממוצע של 23 דקות למשחק ערב ערב למשך העונה שאותה פילדלפיה מסיימת עם מאזן 30-52 והעפלה ראשונה לפלייאוף מזה שנים. פילדלפיה מסיימת את העונה ברצף ניצחונות היסטורי של 0-18 ונראית בכושר נהדר לקראת הפלייאוף. בסיבוב הראשון מול מיאמי פילי עוברת בקלילות 1-4 לחצי גמר המזרח מול בוסטון.

פילי פייבוריטית ברורה מול בוסטון הפצועה אבל סטיבנס חונק בהגנה קטלנית את אמביד, סאריץ' וסימונס, כוכביה הצעירים של פילדלפיה, מה שגורם לקלעים מסביבם להיתקע ולא למצוא זוויות פנויות. בראון כמעט ולא משתמש במקונל בסדרה ופילדלפיה מוצאת את עצמה בפיגור 3-0 מול הסלטיקס המפתיעים. במשחק 4, לפני הדחה משפילה, שולף בראון את מקונל מקצה הספסל ואז מגיע המשחק הזה –

אתם מבינים?

כאשר כל הכישרון של פילדלפיה עושה במכנסיים מול ההגנה של הסלטיקס, שולף ברט בראון את הלוחם הגדול מקונל שמנצח משחק פלייאוף בחצי גמר המזרח…

בעונה החולפת, פילי התחילה לממש נכסים ולבנות את קבוצת הכוכבים ומקונל נחתך בדקות המשחק ומדי פעם בראון שולף אותו כשהכל נתקע. בפלייאוף מול ברוקלין, הוא שיחק 10 דקות בממוצע ומול טורונטו שיחק 5 דקות בממוצע.

בקיץ האחרון, אלטון ברנד בנה את פילדלפיה סביב אמביד, סימונס, האריס, הורפורד וריצ'רדסון. מסביבם נותרו חיזוקים ברמות של חוזי מינימום ומקונל הבין שזה הזמן שלו ללכת ולמצוא חוזה הולם ולבסוף חתם בפייסרס לשתי עונות.

הקיץ הזה נפרדו בפילדלפיה מכוכבים גדולים כמו ג'ימי באטלר וג'יי ג'יי רדיק אבל הפרידה מטי. ג'יי מקונל היא הקשה מכל למי שהוא אוהד פילדלפיה אמיתי.

היה שלום מלך!!!!

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. שחר צ'קוטאי

    7 אוק 2019 21:08:52

    איזה חבל שבראון לא השתמש בו בחצי הגמר, היה יכול לרווח מגרש ולתת דקות ריכוז שהיו חסרות בזמן שסימונס לא תפקד.
    שחקן נשמה, פייטר רציני, חבר של כל החדר הלבשה ואדם גדול. מקווה שיצליח למצוא את עצמו בתוך מצבת הגארדים של אינדי.
    תודה רפי

  2. אשך טמיר המקורי

    7 אוק 2019 21:32:23

    תודה רבה, פוסט חשוב.
    אתם יודעים כמה אני אוהב את השחקן הזה.
    בגלל שאני שונא את פילי של הצוות האוסטרלי ואמביד, תמיד פחדתי ממנו, מהאנרגיות שלו ומהקאמבקים שהוא גורם.
    בראון הדביל כל פעם מייבש אותו, וכל פעם מקונל מציל אותו אחרי ייבוש ארוך, רק כדי להיות מיובש שוב.
    זה היה הכי ברור בשנים האחרונות תחת סימונס.
    מגיע למקונל מאמן טוב יותר ומקום שיעריך אותו.
    מקווה שזה יהיה באינדי.

  3. סכין בגב האומה

    7 אוק 2019 21:46:38

    פוסט יפה על שחקן עם מנטליות מדהימה. להיות רכז שני אחרי איש סמית' ואייזאה כנען (מעניין אם יש עוד מישהו שעבר את זה) – רכזים שמסתובבים בליגה עם שלט "ברירת מחדל" – ולא לתת לזה לשבור אותך זה הישג לא פחות גדול מלהוביל את הקבוצה שלך לניצחון בחצי גמר במזרח. לדעתי אינדיאנה תתאים לו בול

  4. no funny shtuff

    7 אוק 2019 22:07:05

    תודה רבה.
    הלוואי ויצליח באינדיאנה.
    אחרי שמה שמו הרכז הראשון של אינדי פרש והלך להיות עד יהוה, מקונל אולי יקבל דקות יפות בפוינט בקבוצת פלייאוף שאולי תפגוש את פילי באיזה סיבוב ראשון שני ככה.

  5. יהלי אולמר

    7 אוק 2019 22:24:15

    שחקן ספסל מצוין ואדם עם מנטליות ענקית
    הסיום המושלם יהיה אם יתן בראש לפילדלפיה בסדרה עתידית.
    שכחת לציין משחק אחר שלו מול הניקס כשסיים עם 10/10/10 מהספסל ועוד 6 חטיפות
    לא רע לרכז שני

    1. רפי

      8 אוק 2019 07:24:11

      אתה צודק הייתי צריך להזכיר אותו ,
      המשחק היה זניח ולא כוחות (הניקס היו עמוק במוד טאנקינג). מקונל שיחק כ-37 דקות מהספסל .
      מקונל סיים עם טריפל דאבל מהספסל עם 11 אס'
      פולץ יחזור על טריפל דאבל מהספסל לקראת סוף אותה עונה
      תודה על התגובה

  8. Amitlahev

    7 אוק 2019 23:22:25

    שחקן אגדה מבחינתי. הכרתי אותו בפנטזי ולא הפסקתי להלל אותו (יעידו על כך כל יריביי בפנטזי). סירבתי לכל טרייד עליו כי את מקונל לא מעזיבים. הוא מסוג השחקנים שנותן תקווה לכל חובב כדורסל מושבע.

    1. אופיר נ.

      8 אוק 2019 06:38:13

      פוסט מצויין רפי.(כרגיל אצלך),
      TJ הוא מהשחקנים שלאוהדים הכי קל להתחבר אליהם, שילוב של ציפיות נמוכות של הקבוצה ואובר מוטיבציה והשקעה של השחקן.

      גם אני החזקתי אותו בפנטזי,
      ובכל פעם שבראון נתן לו לשחק,
      הוא תגמל במספרים יפים, במיוחד בשורת האסיסטים.

  9. YanivK

    7 אוק 2019 23:58:55

    תודה רבה
    .
    מה גורם למאמן לקבל כזאת תפוקה נאה משחקן כל פעם שהוא מעניק לו הזדמנות , ובכל זאת פעם אחר פעם מעדיף על פניו כל מיני כנענעים ושאר טופינים?
    .
    בהצלחה לו בהמשך

    2. Ljos

      8 אוק 2019 00:34:07

      אוקיי, כנען היה בפילדלפיה, ואפילו במקביל לטי.ג'יי.
      אבל אובי טופין עדיין לא הגיע לליגה, אז אף אחד לא העדיף אותו עדיין.
      .
      (בעקרון מקונל שחקן חביב מאוד, רק שאין לו שמץ של קליעה או יכולת לעזור בכל צורה שהיא לקבוצה ללא הכדור. הוא טוב כשהוא בוחן את ההגנה עם הכדור, לוקח מידריינג' מפתיע או מסדר לשחקן הקבוצה קליעה נוחה, אבל כשיש לך בקבוצה את בן סימונס וג'ימי באטלר/ג'וש ריצ'רדסון, צריך קצת גיוון לצידם)

  10. trusttheprocess

    8 אוק 2019 00:23:55

    אף אוהד אמיתי של פילדלפיה שרואה כל משחק ומבין מה הוא רואה מתגעגע למקונול , למעשה בשנה וחצי האחרונות רוב אוהדי פילדלפיה שונאים את מקונול ואת היותר מדי דקות שבראון נתן לו.
    מקונול הוא לא שחקן NBA , הוא לא מסוגל לקלוע,הוא לא מסוגל לשחק בחצי מגרש , הוא שחקן הגנה איום ונורא(שני רק לרדיק בתחום הזה) כל פעם שהוא במגרש עושים ממנו צחוק,קבוצות משחקות עליו,קולעות מעליו,הוא לא מסוגל לשחק הגנת פיק אנד רול
    לוקח לו חצי שעה בערך לשחרר זריקה כי הוא מסוגל לקפוץ בלתי איזה 10 מטר תנופה.

    אחד הדברים שגורמים לי לאהוב את הקבוצה של פילדלפיה השנה זה שאין בה חורים בהגנה כמו רדיק ומקונול.

      1. trusttheprocess

        8 אוק 2019 07:27:56

        או אם רק היה מקונול רכז פותח שנה שעברה אני בטוח שפילי היו אלופים.
        את התזמורת הקדושה שלך תשמור למישהו אחר , אין לך איזה טור שנאה לכתוב על לברון?

    2. רפי

      8 אוק 2019 07:02:53

      OK
      תסביר את זה….
      https://www.rightstorickysanchez.com/nyewithtj
      אני מתערב שלפחות 300 אוהדים יטוסו מפילדלפיה למשחק הזה.

      אני צופה בכל משחק של פילדלפיה ב10 שנים האחרונות כולל כל ההפסדים בימי הפרוסס (עד הסוף כל אחד ואחד מהם) כשאני מדבר על אוהדים אמיתיים, TJ מקונל מסמל משהו עבורינו מעבר לכדורסל.

      האסלם במיאמי לא משחק כבר 4 שנים והוא עדיין נמצא בסגל כי זו המשמעות של תרבות ארגונית וסמל במועדון

      1. trusttheprocess

        8 אוק 2019 07:26:36

        ריקי סאנצ'ז שולח מאות אנשים כל שנה למשחקי חוץ , זה קרה במילווקי,דטרויט,מינסוטה ועוד כמה מקומות אני חושב
        וזה יקרה עם או בלי מקונול.
        מקונול הוא בחור טוב מחוץ למגרש ואני בטוח שהוא חבר קבוצה מאד טוב(לא מכיר אותו באופן אישי אבל זה נראה ככה)
        אין לזה קשר למה שהוא לא מסוגל לעשות על המגרש , וכשאמרתי שיש הרבה אוהדים ששונאים אותו לא התכוונתי שונאים אותו על מי שהוא או איך שהוא מתנהג , התכוונתי לתפקוד שלו על המגרש.
        אין פה אף מילה על ההגנה שלו , הוא שחקן הגנה איום ונורא וקבוצות היו מנצלות אותו והולכות עליו(ועל רדיק) כל פעם שהוא היה על המגרש,זה היה מסתיים בנקודות קלות וזאת הסיבה שבראון היה מספסל אותו(והסיבה שבראון העיף את הולמס מהקבוצה)

        1. רפי

          8 אוק 2019 07:33:17

          בכמה קבוצות בליגה מתארגנות משלחות אוהדים שעוזבות את אזור מגוריהם וטסים בצורה מאורגנת לערים אחרות ?
          המסעות סאנצ'ז הם תמיד עם כוונות
          בשנה שעברה זה היה למינסוטה להפרד מקובינגטון
          לפני זה זה היה למילווקי כמחאה על הזכייה של ברוגדון ברוקי העונה

  11. Ljos

    8 אוק 2019 00:27:25

    אבל באמת, למה לשחרר?
    מי עכשיו בפילדלפיה יציק ליריבים על פני כל המגרש? אמביד מקסימום יצעק איזה טראש טוק שכתב לו ראש מחלקת הטוויטר שלו מראש.
    מי עכשיו בפילדלפיה יתן חיבוקים חמים לשחקנים? כשבן סימונס מנסה הוא רק סוחט את שמחת החיים מכם.
    ובעיקר, מי עכשיו בפילדלפיה ירקוד ככה: https://twitter.com/ChristianCrosby/status/1076857955662860288
    תודה על הספוטלייט של האוהד.

  12. stam

    8 אוק 2019 00:35:40

    פילדלפיה באמת צריכה להתנקות משאריות הטנקינג שלה, אבל עד הסוף. והראשון שצריך ללכת זה לא מקונל. זה ברט בראון.

    1. trusttheprocess

      8 אוק 2019 01:53:27

      בטח, ומייד מחתימים את פרנק ווגל, טיירון לו,ג'וואן הווארד , אולי אפילו את סטן ואן גאנדי….

      יש כל כך הרבה מאמנים אפסים שנכשלו פעם אחר פעם וטירונים שאין להם מושג איך לאמן קונטנדר שרק מחכים שאיזה קבוצה פריארית תיתן להם עבודה.

      וזה מגיע ממישהו שבכלל לא אוהב את ברט בראון

      1. stam

        8 אוק 2019 09:36:55

        טראסט, בוא נעזוב את מנטליות הטנקינג. בוא נגיד שנרפאים מדבר כזה (אני בספק). הוא פשוט לא מאמן מספיק טוב, עבור חומר שחקנים לאליפות, אין אפס (לטעמי יש לה אולי את הקבוצה הכי חזקה השנה, מזרח ומערב ביחד). הוא מקובע מאוד, רוטציות קבועות לפי הספר, מנהל משחקים "בשטח" לא טוב. עוד לפני זה, תתחיל במשהו יותר בסיסי, וזה התפקוד החלקי של סימונס, סופרסטאר לעתיד, ואמביד. אני משוכנע שתסכים איתי שהם לא נותנים 70 אחוז ממה שהם יכולים לתת. נו, על מי זה? על האגו הבעייתי של ג'ימי באטלר? לא קונה את זה. לפני באטלר, פילי פשוט צריכה מאמן מהשורה הראשונה.

  14. IDO

    8 אוק 2019 04:49:37

    תודה רפי. הפרט החשוב זה שהוא סיפור הצלחה ומליונר בדולרים. עם הקלפים שהוא קיבל הוא עשה מעל ומעבר מכל דימיון.

  17. Dor

    8 אוק 2019 08:34:39

    תודה רפי. הטורים שלך על פילי מצוינים. אני אוהב את מקונל בעיקר בגלל העקשנות ושבירת תקרת הזכוכית שלו. הבנאדם הצליח לתקוע יתד בנבא עם נתונים של מוטי ארואסטי. הוא תרם המון לפילי ולמרות שההגנה שלו אכן היתה בינונית (בעיקר עקב הנתונים הפיזיים) הוא נתן את מה שרכז שלישי אמור לתת – בוסט אנרגיה מהספסל. הוא בהחלט יחסר לנו השנה.

  18. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    8 אוק 2019 09:00:19

    נפלא רפי, פשוט נפלא.
    .
    הרגע שלי עם מקונל היה כשראיתי, בטעות, כמה דקות במשחק של פילי בעונה הראשונה של סימונס. היו להם חמישה שחקנים על הפרקט, כמו בכל קבוצת כדורסל, אבל פשוט לא הבנתי מה אני רואה – לא הייתה שום שיטה, שום תרגיל, שום כלום – כל פעם מישהו קיבל את הכדור וניסה לעשות משהו. לפעמים זה נכנס, בדרך כלל לא, וככה דקות ארוכות. כמו יוגופלסטיקה רק הפוך. ואז מקונל נכנס, ובשניה, באמת, תוך שניה אחת, הם התחילו לשחק כמו קבוצה. לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי. כמו קסם (מג'יק, באנגלית). וזהו, התאהבתי.
    .
    בהצלחה באינדי, תותח.

  19. אבי טרכטמן

    8 אוק 2019 09:45:49

    שחקן נפלא. לא יודע למה אבל האיש שהוא מזכיר לי הוא דווקא סטוקטון באנרגיה הבלתי נגמרת. אז סטוקטון היה קלעי יותר טוב וגם מוסר טוב יותר, אבל בעיניי יש בזה משהו. אפרופו לבנים אנרגטיים וחביבים – גם פט קונאטון צריך להיות מוזכר.

  22. חגי "התותח" ניסני

    8 אוק 2019 19:52:51

    פוסט פשוט נהדר למעט המשפט המכעיס "ככה זה אצל מקונל שאם תפגשו אותו ברחוב נראה כמו כולנו – 85 ק"ג שנמתחים על 1.87 מטרים (עם נעליים)" אז בוא נאמר שהכי גבוה שנמדדתי היה 168 וגם זה היה בפוקס.ואני ממש לא הכי נמוך במשפחה.
    .מקווה שימצא את עצמו באינדי שנראית כמו קבוצה סופר שקטה וקשוחה עם אולדיפו סבוניס ברוגדון ושות. אני מאוד אוהב את דריימונד גרין אבל השילוב של השקט הזה ביחד עם המלחמה הלא מתפשרת ששחקנים סטייל מקונל מביאים פשוט שובה לב בעיניי. הלוואי שהוא היה לומד מהם קצת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט