מכתב פתוח מהלב לקובי בריאנט / מנחם לס

קובי וג'ימי קימל

מכתב פתוח לקובי מהדוק

 

אהלן קובי.שוחחתי אתך כמה פעמים אבל שום דבר יותר משאלה או שתיים בחדר ההלבשה, ואתה בוודאי לא זוכר אותי. אני פונה אליך בעקבות הראיון שהיה לך עם ג'ימי קימל, כחלק מאיסוף כספים לקרן שלך ושל וונסה בפריים-טיים. הרייטינג היה גבוה מאד. איזה שחקן אחר בליגה היה זוכה לרייטינג כזה בשעת חצות? מה שזה אומר לי הוא שאחרי הכל, אתה עדיין השחקן הפופולרי ביותר (תאמין לי שאני לא מתרגש מזה שלברון מוכר יותר טי שירטס ממך. אם הוא היה מתראיין בחצות ע"י קימל, אף בנאדם מלבד בני משפחתו וחבריו לא היה מבזבז דקה לשמוע אותו).

הראיון הזה, והרייטינג הגבוה שלו, הכניס בי רעיון.

אבל קודם  הרשה לי להציג את עצמי: אני ישראלי שגר בארה"ב כבר משנת 1961. אחרי קריירה אקדמאית ארוכה פרשתי לגימלאות לפלורידה, ומשם לגרינוויל, דרום קרולינה, משום שיש לי חיבה בלתי מוסברת לרד-נקים. מאחר ותריסר שנים גרתי קרוב למיאמי והכרתי טוב את רון סייקלי (היה פעם סנטר לא רע; מוצא לבנוני), וחבר ישראלי בשם רענן כץ הוא מחזיק באיזה 6% ממניות מיאמי היט (ואם אתה לא יודע אז בעל הקבוצה מייק אריסון הוא בנו של טד אריסון הבעל המקורי שהוא ישראלי) הרגשתי מיד קירבה לקבוצה, ועונת 2006 עם דוויין ווייד שהיה גדול באליפות הפכה אותי לאוהד שרוף.

אני סאקר לספורט בכלל ולכדורסל בפרט. בכל שנותי בארה"ב עד תריסר השנים האחרונות הייתי אוהד שרוף תחילה של הסלטיקס, ואז ב-35 שנות מגורים בלונג איילנד, הפכתי לאוהד שרוף של הניקס גם בגלל שעשרות סטודנטים שלי עשו שם את הסטאז' לתואר המסטרס במנהל ושיווק ספורט, וכך אולם המדיסון סקוור גארדן הפך לביתי השני; גם בגלל ששכני משך שנים רבות היה דייב דבושר כשחקן הניקס ואח"כ  בהנהלת הקבוצה, וגם בגלל שבנסיעת רכבת אקספרס של 35 דק' הגעתי ממש לבייסמנט של המדיסון סקוור גארדן ומשך 35 שנה חזיתי בוודאי באיזה 75% ממשחקי הניקס הביתיים כי ההגעה למשחקים היה הדבר הקל ביותר: אין בעיות חנייה, אין בעיות פקקים, פשוט עולים על רכבת שני בלוקים מהבית, וכעבור 35 דקות נמצאים בלב העולם (ואתה, כבן פנסילבניה, יודע כמוני את ההבדל בין התפוח הגדול לתפוח הקטן – L.A).

מה גרמה האהדה שלי לירוקים בשנות ה-60 עם בוב קוזי וביל ראסל, ואז בשנות ה-80 עם לארי בירד ושות'? האהדה גרמה לי לשנוא את הלייקרס כי גם נגד הירוקים של שנות ה-60, וגם נגד הירוקים של שנות ה-80 (שלא להזכיר את הלייקרס נגד הניקס ב-70' וב-73'), הלייקרס תמיד היו העצם בגרון. הקבוצה שבאה לנצח ולהשפיל את 'קבוצותי'. אז שנאתי כל דבר צהוב-כחול, ויותר מכל שנאתי את מיודעך פיל (דה זאן) ג'קסון. את פשר ההרגשה ה-'קריפית' שיש לי לג'קסון אינני מבין בדיוק, אבל אני רואה בדמיוני עכשיו את חיוחך כשאתה קורא מילים אלו, כי גם אתה לא מראשי נושאי הגדל שלו. אבל בוא נעזוב אותו עכשיו בצד. השורה התחתונה היא שגם שנאתי וגם פחדתי מהלייקרס באותו זמן.

אבל עם השנים מתבגרים (אע"פ שהרבה ממכרי טוענים שלמרות שאני בן 76 – היום! היום זה יום הולדתי! – נשארתי ילד מגודל עד עצם היום הזה , כשאני כבר קשיש מקושקש, עם בולבול הזועק לעזרה). היום השנאה שלי מהולה בהומור, וגם מין רצון לעלות על (ולהשפיל!)   כל אוהדי הלייקרס בהולי לנד. או, שכחתי להזכיר שאני בעל אתר הנקרא HOOPS.CO.IL, אתר NBA בעיקרו, שהוא מס' 1 בישראל, וגולשיו הם בעלי הידע העליונים בישראל, למרות שקיימת  בעייה רצינית אחת: כ-75% מהגולשים הם אוהדי הלייקרס באש ובמים, אפילו עתה שכשהפכם לבדיחה הגדולה של הליגה, ולדעתי המקום הנכון עבורכם לשחק בו העונה הוא היורוליג או ליגה D (או-או. אני רואה שוב בדמיוני חיוך חרב מתפשט על פניך!).

כל זאת לא מוריד כהוא-זה מהערכתי אליך כגדול שחקני ה-NBA ב-13 עונות רצופות  עד שב-עונת 2011 הגיע הצעיר מאקרון אוהיו, ולקח את השרביט ממך. אבל דע לך שאני עדיין הייתי בוחר בך בשיא שנותיך לפניו בשיא שנותיו להתחיל קבוצה, אבל זה כבר עניין אחר.

אז מה פשר המכתב הזה?

אני תמיד חיבבתי אותך. למה? כי אתה הבן זונה שלא היה כמוהו ב-NBA, כולל מייקל. אתה ה-SON OF A BITCH הגדול בתולדות הליגה, וככה אני אוהב אותם. גם לי היה אופי דומה לשלך, אבל לצערי ללא היכולת שלך, אבל אני אוהב אנשים שלא עושים חשבון לאף אחד, ועושים כל מה שבא להם וטוב להם, כל זמן שזה חוקי ולא פוגע באנשים אחרים – מלבד משפיל אותם (כי בוודאי מגיע להם, נכון?)!

אך אני בן 76 והתמתנתי. אתה בן 34, אבל כמעט מחצי שנות חייך שיחקת ב-NBA וברכיך הן בנות 44, ואולי גם הקילר אינסטינקט כבר לא מה שהיה פעם. אתה עדיין יכול לתת 22-26 דקות גדולות, אבל אתה בעצמך אמרת השבוע לקימל שתשמח "לא להיות ה-GO-TO MAN" יותר. שזה בסדר אתך להיות הכינור השני. למה לך להרוס את גופך במלחמה נגד סופות רוח? אתה הרי לא דון קישוט. אז למה להרוס את העצבים, ואולי אפילו להפוך לנכה ע"י הקדשת גופך למטרה שאינה ברת ביצוע, ואתה כבר מבין שאני מדבר על הפלייאוף??

ואם נניח תגיעו לפלייאוף. מה יהיה? עוד 4-0 כמו שהיה נגד המבריקס, או כפי שהיה העונה נגד הספארס? שמע לי: עזוב את זה. שחק בקלות, תחייך לשופטים, לך לבנק עם ה-30 מיליון שלך, ו-GO THROUGH THE MOTION. שחק אותה כאילו איכפת לך וכאילו אתה מתאמץ, אבל הראה לי שהכל מין בלוף כזה כאילו אתה עושה כמיטב יכולתך, כי הרי מייק ד'אנטוני לא יבין ולא יידע את ההבדל בין מאמץ אמיתי למאמץ הזוי.

אז בוודאי תשאל אותי, "ומה לעשות עם כל האנרגיה?"

יש לי אחלה תשובה עבורך: הפוך לרקטור של השחקנים. הפוך ל-'קול השחקנים של ה-NBA'. ישנם כל כך הרבה דברים שחשובים מאד לעשות, ורק נשיא איגוד שחקנים כמוך יצליח לשנות. בתחילה הציעו ללברון שירוץ לנשיאות. הוא סרב ואני שמח שהוא סרב. הוא יותר מדי 'ילד טוב אקרון'. אנשים לא ייראים ממנו, ואין לו את המבט הינשופי המפחיד שיש לך. הוא גם לא דברן מי יודע מה. הוא מדבר ואתה כעבור 5 דקות נוחר. אין לו כריזמה. הוא לא בנוי להיות נשיא איגוד השחקנים.

אבל אתה???? לדעתי עליך לשנות מיד את הצהרתך שאתה לא רץ לתפקיד הנשיא, ולהחזיר את מועמדותך. רק תאר לעצמך איזה שם עולם תקנה לעצמך אם תצליח – עם השחקנים – לשנות כמה דברים שחובה לשנותם. מספיק שתצליח לעשות שני דברים, ותזכה לשם עולם:

1. אתה, כראש השחקנים, תאלצו את הליגה ובעליה לקצר את העונה

אפילו לקצרה ל-66 משחקים תהיה ברכה. תוכיח לחבריך השחקנים, לבעלי הקבוצות, לקומיסיונר – ש-82 משחקים ואחריהם פלייאוף ארוך כזה הוא דבר כמעט בלתי אנושי. הבא את רשימת הפצועים – כמה מהם, כמוך, הם מטובי שחקני הליגה. הבא אתך מומחי רפואה מהגדולים בנמצא שיביאו ראיות ביומכניות על 'עייפות החומר' של שרירים, רצועות, וגידים. הייתי מציע שתגיע עד הקונגרס עם ההוכחות ש-100 משחקי עונה ופלייאוף (ועם משחקי המבחן אפילו יותר) הם בניגוד למה שאלוהים התכוון לו כשברא את אדם וחווה. קח אותי אתך לקונגרס כ-PH.D בביומכניקה שעבד וחקר שנים על הביומכניקה של רצועות, שרירים, וגידים. שמע לי: הקונגרס מלא בצירים אבנג'ליסטים חולי תנ"ך, והם יקפצו על ההזדמנות לדבר בקונגרס על ה-"NBA העובר עבירות נגד אלוהים חיים". אין אף שחקן אחר ב-NBA עם הכוח והעוצמה שלך להעביר דבר כזה. אתה תהפוך לדובר השחקנים שידובר עליו שנים על גבי שנים. אתה תהפוך לגיבור. למושיע. לגואל. כמו עם יישו, במדינות הדרום  שם אני גר עתה (ולא רק בדרום!) יתחילו לכנות אותך "SAVIOR KOBE BRYANT" בדיוק כמו SAVIOR JESUS CHRIST!

 

http://youtu.be/TmHB-eiRFyw

 

2. פלייאוף של ארבעה אזורים בני ארבע קבוצות הטובות בליגה

מה זה פלייאוף של "מזרח" ושל "מערב"? קח לדוגמא את מה שקורה העונה בליגה: מיאמי, ברוקלין, שיקגו, ואינדיאנה שמות בכיס כל קבוצה מערבית, ואל תקשיב לשטויות שכתבו גולשים בתגובות למאמרו של יובל עוז על "המערב". תדאג שהליגה תשנה את כל עסק הפלייאוף לארבעה בתים שבראשם 4 הקבוצות הטובות בליגה, ואז בסדר הפוך תכניס את ארבעה הבאות, ושוב בסדר הפוך את ה-9-12, ואז שוב בסדר הפוך את 13-16. זה יגרום גם לערבוביה של משחקים, כי לכולנו נמאס לראות את הניקס משחקת איזה 6-7 משחקים נגד הנטס, ואז שוב פוגשת אותם בפלייאוף. ואז חצי גמר בין הארבעה, וגמר.

תהיה בראש המבצעים את שני השינויים האלה, וקובי בריאנט  יהפוך לשם המהולל ביותר בתולדות ה-NBA כי מייקל ג'ורדן מהולל רק בגלל מה שביצע על הפארקט. אתה תהיה מהולל על מה שביצעת על הפארקט, ומה שביצעת למען שחקני הליגה והקהל.

אבל קודם עליך להודות שהעונה הזאת אבודה, אין טעם להילחם עבורה, ולכן אתה מקדיש העונה את גופך, נפשך, ומוחך לשיפור הליגה, ולטובת שחקניה וקהל אוהדיה!!!

 (ובינינו? אם לא תהרוס את גופך בנסיון להביא טיפונת כבוד אחרון ללייקרס ע"י הגעה ממקום שמיני לפלייאוף – רק כדי לחטוף השפלה נוספת של 4-0 –  יישאר לך זמן, ואנרגיה, להתחיל לארגן העונה את הלייקרס לקראת עתיד חדש, כשאתה המאמן הבא, או המנכ"ל הבא, כבר בעונת 2014-15)

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. אני חושב שלקצר את הליגה ל66 משחקים יהיה רעיון נפלא לשחקנים ,
    אבל האם לדעתך זה לא ישפיע על הכסף שזורם בשאר המשחקים? החטיפים והשתייה ,השכרת האולמות,כל פעם כמה מנקים ומתחזקים צריך אחרי כל משחק כל האנשים ימצאו את עצמם בהרבה פחות עבודה , כל משחק שווה המון כסף ,טיסות ,מלונות וזה רק ההתחלה לדעתי זה השיקול היחידי שבגללו זה לא קורה.

  2. מזל טוב מנחם!
    הראש חושב, רוקם מזימות ותכניות, והעט כותבת.

    רעיון טוב, אלא שבסוף נקבל ישראלי אחר (לא אתה, דוקטור, אלא רוג'ר מייסון ג'וניור!ֿ) כנשיא איגוד השחקנים.

  3. כמה מחשבות:
    לברון לא יהיה נשיא טוב כי יש לו חבורת יועצים לא מוצלחת. הוא התבגר, ברור, אבל ההחלטה האיומה כשעזב את קליבלנד אינה מצביעה על שיקול דעת נכון.
    לגבי תפקידו של נשיא האיגוד הבא יהיה להתמודד עם בעיית הסמים (PEDs) בליגה.
    לגבי קיצור העונה, הדבר טוב לספורט אבל רע לכיס. רק נשיא חזק יוכל להתעקש על הנקודה ולהגיע לפשרה (בדיקות סמים תמורת קיצור הליגה).

  4. שתי ההצעות כאן אדירות ואני אומר אותם כבר כמה שנים.
    הסיבות (כמו שאמרת)
    א. בקצב המשחק שהתפתח היום (כתוצאה משינוי החוקים) האילוצים הביומכניים (הנה למדתי מילה 🙂 ) של מפלצות מעל שתי מטר לעשות סיבובי בלט אל תוך ומחוץ לצבע זה באמת פשוט לא אנושי, והפציעות רק יתגברו יחד עם האינטנסיביות של המשחק.
    ב. העניין של הכסף זו שטות גמורה. ב-2017 יגמר חוזה השידור המופרך של חצי מיליארד דולר והם לא יקבלו הצעה יותר טובה. ליגת הNBA יורדת מערכה בהדרגה אצל האמריקאים לטובת הוקי ואפילו כדורגל (כשהצעירים וההיספנים הופכים לרוב).- אני אפילו לא מדבר על פוטבול ובייסבול. דאמאט- כדורסל מכללות יותר מעניין. העונה הרגילה לא מזיזה לאף אחד והם אפילו לא יודעים מתי משחקים מי נגד מי ומתי. המתכונת של שני משחקים בשבוע בימים מוגדרים שהם ימי הNBA בטלוויזיה ולהפוך את זה לשואו סטייל מאנדיי נייט פוטבול יביא בטווח הארוך הרבה יותר עניין וכסף לליגה. השחקנים גם בתהליך של הורדת משכורות עם המכסה שהליגה כופה וזה יעשה רק טוב לכולם. (לא נראה הרבה יותר סטודמאיירים בליגה).
    ג. הרעיון של שינוי שיטת הפלייאוף באמת מבורך והגיע הזמן. בכלל צריך לאמץ כמה שיותר את הקונספט שכל כך מצליח לפוטבול (כן- גם להוריד קבוצות מיותרות, צריך להודות בטעות, זה לא עובד, סורי מנחם אז לא תהיה שארלוט אבל עדיין תהיה לך אטלנטה, והיא תהיה חזקה יותר).
    ד. כל זה לא יקרה עד שיבוא איזה יהודי עם ביצים כמו סטרן או שמשהו יאיים על קיום הליגה (אולי בדיקות הסמים?) כמו שהABA עשתה ויכריח שינוי

    1. דבר אחד ששלא יקרה כאן זה "הורדת" קבוצות. מה? תבוא לבעל קבוצה שערכה בשוק הוא 500 מיליון דולאר ותגיד לו, "מצטער, ממחר אין לך קבוצה"? בעל קבוצה כזה יתבע את ה-NBA על חמישה ביליון דולארים ויביא קץ לליגה. הדרך היחידה להוריד קבוצות היא לשלם לבעליהן את ערכן, וה-NBA לא מסוגלת לעשות זאת. תראה איזה צרות היו לNBA עם ניו אורלינס עד שהצליחו למכור אותה. למכור האותה – לא "לבטל" אותה.

      1. בעיקרון יותר מחצי מבעלי הקבוצות הכריזו לפני השביתה האחרונה שהם בהפסדים כספיים אדירים, בטח ששארלוט שצריך לשלם לאוהדים בשביל שיבואו למשחקים שלה. (סתם דוגמה כרטיס למיאמי מול שרלוט עלה לי 20$ ועדיין האולם היה 3/4 ריק, מול יוסטון זה כבר קפץ ל120$- באותו מושב) אבל בוא נעזוב את זה רגע.
        בגלל שאנחנו זורקים פה רעיונות לאוויר אז הנה פיתרון לתסבוכת:
        הליגה מכריזה לקראת סיום חוזה הטלוויזיה הכרזה דרמטית: "עונת הירידה". ה-D ליג (או ליגה שיכינו מראש- אולי סיאטל תקבל קבוצה?) הופכת לליגת המשנה ולשתיים מקבוצותיה יש סיכוי לעלות לNBA כשארבעת האחרונות בNBA ירדו ליגה (2 האחרונות ישירות) ו-2 במאבקי ראש בראש עם העולות החדשות. (הנה כבר קיצצנו 2, 4 יורדות יהיו רק בעונת הירידה).
        העולות החדשות יקבלו את 2 הבחירות הראשונות בדראפט.
        מה זה ייתן? יותר כיסוי טלוויזיוני- עוד ליגה עם עניין תביא יותר חוזי שידור מקומיים. נו מור טנקינג. קבוצות יפחדו להסתכן בירידת ליגה. עניין גם בחלק התחתון של הליגה ושמירה על תחרותיות לאורך כל העונה. הקבוצות היורדות יתחייבו להיות תחרותיות וכפרס יזכו לקבל את בחירות הדראפט הראשונות אם יעלו בשנה הבאה(אבל לא מספיק מפתה כדי לרדת בכוונה ולהפסיד את חוזי השידור).
        והקבוצה לא נעלמת רק הולכת ללמוד מה זה תחרותיות לקצת זמן…
        אפשר ללמוד איזה דבר או שניים גם מהיבשת הישנה

  5. Hi dr les, I guess you aren't the sharpest pencil in the Kalmar , but your suggestion are not bad. Because if you I have decided to become the head of player voice.
    Good job oldie .
    Btw , I don't know who the hell are u

    1. כן, ולכן קובי איים לעזוב בטרייד בעונת 2008 אם לא יביאו לו צוות טוב. מה שלא הביאו ולא היו מביאים ללברון בקליבלנד.

  6. מכתב מעולה, דוקטור.

    אני רק לא מבין למה יעצת לו להפוך לרקטום של השחקנים.
    מתאים אולי לכריס בוש, ממש לא לקובי בראיינט!

    1. אשך (אני לא מאמינה שאני משתמשת בכלל במילה הזאת!), הדוק כתב רקטור. רקטור זה DEAN באוניברסיטה. כשתגדל ותהפוך לתלמיד באוניברסיטה יהיה לך רקטור.

      1. אז הדוק טעה באות, מה קרה
        לא צריך אוניברסיטה בשביל רקטום
        לכל אחד יש אחד וגם לי
        משתמש בו באופן קבוע
        מומי תסביר לה

  7. לברון נבחר לשחקן הפופולרי לא בגלל שהוא מוכר יותר חולצות, זה אם אני לא טועה קרה כבר בעונה הראשונה של לברון במיאמי. הוא נבחר לשחקן הפופולרי בגלל שהוא… יותר פופולרי. נקודה.

  8. אם כבר פותחים פה על קובי…
    אני זוכר כששאק פרש היו כאלה שהעלו את הנקודה שלשאק יש רק MVP אחד. ואם הוא באמת כזה דומיננטי, איך זה שיש לו רק אחד. וזה באמת קטע לא ברור, איך לעזאזל מיסטר קובי בראיינט יש לך רק MVP אחד!?!?

  9. כבר הרבה מאוד זמן שלא כתבתי כאן, לא יודע עם מישהו זוכר אותי עדין, בכל מיקרה מצטער שקצת הזנחתי..קשה לעשות שירות קרבי וגם להתעדכן בנעשה באתר.
    בכל מיקרה, קובי זה לא בנאדם של דיבורים, זה בנאדם של מעשים..זאת דעתי לפחות, והוא ממש לא צריך לוותר על העונה הזאתי, ההפך הוא הנכון לדעתי, וויתור זה אופי, לקוב פשוט אין את האופי הזה, הוא יתן את הכל, יגמור את ברכיו, אולי אפילו הוא לא יגיע לפלייאוף, אבל מה?הוא יהיה שמח.למה?כי הוא נתן את הכל.
    זה כמו שתיתן ללוחם לסחוב את חבר שלו פצוע, יהיה לו קשה, כנירא שבאימון זה לא יתן לו יותר מידי חוץ מכאבי רגליים וסיכויים לפציעה, אבל מה?הוא יעשה את זה, למה?כי הוא לוחם, כי הוא לא מוותר וכי הוא יודע שאפילו אם הוא לא רוצה להיות המוביל של הצוות או הקבוצה במיקרה הזה, אז הוא כזה כי פשוט אין מה לעשות ברגע האחרון הכדור יבוא אליו, ואם יצתרכו את הרגע הזה של הראבק, את הדקה הזאתי שתשבור את כולם הוא זה שיקבל בא את הכדור, למה?כי הוא היחיד בעל הכח רצון בקבוצה הזאתי, הוא היחיד שרוצים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט