לוס אנג'לס לייקרס – פריוויו 2019-20: מסע דיכוטומי אל האליפות או הפלייאוף מכורסת הטלויזיה\ אבי טרכטמן

לוס אנג'לס לייקרס – פריוויו 2019-20: מסע דיכוטומי אל האליפות או הפלייאוף מכורסת הטלויזיה\ אבי טרכטמן

כן, אליפות או פלייאוף מהטלוויזיה. שתי האופציות בהחלט אפשריות עבור אחת מהקבוצות משתי הקבוצות הכי מסקרנות בליגה, שהיא לגמרי במקרה גם אחת משתי הקבוצות הכי מסקרנות בלוס אנג'לס. אלו גם פחות או יותר שתי האפשרויות היחידות – קונטנדרית אמיתית או בדיחה.

מאזן אשתקד: 45-37: מקום עשירי במערב. ואם להיות ממש הוגנים, גם זה בקושי.

.

מאמן: פרנק ווגל – בעונתו התשיעית בליגה אחרי שנת הפסקה. אימן שש שנים את אינדיאנה בהצלחה מרובה, כולל שני גמרי מזרח מול מי שיהיה הכוכב הגדול שלו כאן – לברון ג'יימס. ואחרי זה שנתיים באורלנדו בהצלחה… ובכן, הרבה פחות מרובה. הזמן רק ילמד אותנו אם הוא מאמן שיכול להסתגל לכדורסל החדש, או שמא הוא עדיין תקוע בעידן שבו שחקנים כמו רוי היברט היו.

מה שלא פחות מעניין הוא עוזרי המאמן שלו – ג'ייסון קיד היה כדורסלן גאון, אבל ב-4.5 עונות בברוקלין ובעיקר במילווקי עם יאניס, הוא בעיקר הראה שאין לו שמץ יצירתיות אבל יש לו המון פוליטיקה וסביר להניח שעיקר תמורתו תהיה בבחישה ובחתירה. אם כבר, סביר להניח שדווקא ליונל הולינס, עוזר המאמן השני, הוא מוח הכדורסל הטוב ביותר בצוות המאמנים. והוא האיש שיצר את אחת הקבוצות המפתיעות של העשור האחרון – ממפיס גריזליס האפורה אך הישגית, שתחתיו ניצחה את הספרס באפסט גדול ב-2011, וגם עשתה גמר מערב ב-2013.

.

מה שהיה:

אולי השאלה העיקרית היא "מה שלא היה". הלייקרס שבקיץ הקודם הנחיתו את השחקן הגדול של העשור – לברון, התחילה את התנועה במחול ובשירה. לברון הצטרף לקבוצה צעירה ומבטיחה, גם אם לא הישגים במיוחד, בראשון ברנדון אינגרם הארוך, קייל קוזמה שהרשים בעונת הרוקי כפורוורד התקפי מעולה, ג'וש הארט ולונזו בול עם הגנת הברזל והג'אמפ שוט הבלתי אפשרי. אליהם חברו חבורה בלתי אפשרית במיוחד, שלא לומר – כמה מהצ'ילבות הגדולות של לברון במהלך השנים – רונדו שעיצבן את לברון בבוסטון ולאנס סטיבנסון שעיצבן את לברון עוד יותר באינדיאנה.

כאמור, הכל התחיל די טוב, כשלמרות שלושה הפסדים בשלושת משחקי הפתיחה – הקבוצה בהחלט התאוששה והגיעה למאזן של 14-20 חיובי בכריסטמס. רק שאז, לברון נזכר שכבר 16 שנה לא היו לו פציעות רציניות, והוא מתח את המפשעה, הפסיד 17 משחקים, שמתוכם הלייקרס ניצחו רק 6. עם חזרתו, התחילה אחת הפארסות הגדולות שאני זוכר אי פעם בנ.ב.א – הלייקרס נזכרו שהם צריכים עוד כוכב לצד לברון, ובעקבות בקשה של אנתוני דייויס להשתחרר מהפליקנס עקב איבוד בלוטת חשק – הם החליטו לזרוק עליו הכל. אז הם זרקו עליו את ברנדון, ואת קייל, ואת ג'וש ואת לונזו, ואת רייג'ון ואת קנטוויוס קולדוול ואת מפעילת המעליות (אגב, באמת קיים במשחקי נ.ב.א למקרה שתהיתם) ואת שרת האולם ונערת הכדורים – וכל זה ביחד לא עזר לשכנע את הפליקנס להעביר את אנתוני דייויס אליהם.

הצעירים של הלייקרס, שבינתיים שמעו שלברון מוכן לוותר על כולם בשביל גבה אחת ויחידה, איבדו לגמרי את החשק לשחק כדורסל. וכך, למרות שאם להיות הוגנים, הכדורסל של הלייקרס בחצי הראשון של העונה היה מענג ברובו ברמה ההתקפית (גם אם בהחלט בעייתי בהגנה, אזור שבו לברון החליט כבר בתחילת העונה שאין לו חשק לבקר – ובכך הצטרף ל"עילוי" הגנתי אחר – קייל קוזמה), הרי שבחצי השני של העונה, ובמיוחד אחרי "פארסת דייויס", כל הכדורסל של הקבוצה הזאת השתבש לגמרי.

אז אמנם ברדיו של ESPN LA, ג'ו סדאנו, מייסון ואיירלנד המשיכו לדבר על סיכויי הלייקרס להגיע לפלייאוף במערב מאד חזק (בסופו של דבר, נדרשו 48 ניצחונות במינימום להגיע לפלייאוף) – הלייקרס עצמם המשיכו לדשדש ולרדת מהפח את הפחת, תוך אפס חשק או מוטיבציה. בינתיים, גם לונזו – מאחרוני המוטיבטורים של הקבוצה נפצע וגמר את העונה, וקצת אחר כך ברנדון אינגרם גילה בעיות בריאותיות והלייקרס של סיום העונה הייתה בדיחה לא מצחיקה במיוחד, כשהיא מפסידה 20 מתוך 30 משחקיה האחרונים (בלי לברון, אבל אם להיות הוגנים – בעיקר איתו).

לברון אמנם נתן עונה סטטיסטית נדירה כהרגלו, וברנדון אינגרם השתפר ככל שהעונה התקדמה ועד המחלה. גם קייל קוזמה המשיך להוכיח שהוא שחקן התקפה מצוין ללא הכדור ביד. אבל בגדול, פרט אליהם לא היה הרבה מכלום. בעצם, אולי גם אפשר להזכיר את אלכס קארוזו ולוק רואה החשבון שלו, שבזמן הגארבג' של העונה דפק לינסאניטי, כלומר קארוסיטי.

הסופרסטאר של סיום העונה האחרונה

והצ'ילבות? לאנס סטיבנסון נראה כמו כלום, והאמת היא שבגדול גם רונדו. למרות שבאופן כללי הוא שחקן שפשוט לא מתאים לשחק לצד מנהל משחק כמו לברון. מקגי היה מקגי (ארוך עם משחקים חביבים, אבל לא מאד משפיע), ביזלי היה ביזלי (כלומר, אחד הכישרונות הכי מבוזבזים בליגה) והלייקרס היו קבוצת לוטרי.

קיץ 2019

קיץ גדול עבר על כוחותינו. קיץ שבעיקר התחיל באחת ההחתמות הגדולות של השנים האחרונות – אנתוני דייויס, מלך הסטטיסטיקות המתקדמות ואולי השחקן שהכי קל לו לקלוע במשחקי כדורסל היום לצד ג'יימס הארדן וקווין דוראנט, רק עם ריבאונד והגנה טובים יותר – חתם בקבוצה בקול תרועה רמה.

בינתיים, התחילו השמועות על כל הדם הרע שהיה בלייקרס בשנה האחרונה, הבחישות, התככים והסכסוכים. ג'יני באס, מג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה החליטו שגם בגילם הם בעצם "צעירים חסרי מנוח", והשמועות על הריבים בין השלושה, בין השאר על מעמדו של מאמן הקבוצה לוק וולטון, החלו לפרוש כנפיים.

התחושה שלי (כאמור, בעיקר בעקבות המון הקשבה ל-ESPN LA בנסיעה הביתה) היא ש:

א. מג'יק ג'ונסון הוא ליצן ועצלן.

ב. רוב פלינקה הוא תככן בלתי נלאה.

ג. ג'יני באס היא לא העיפרון הכי חד בקלמר.

כמה אהבה!

אז מג'יק התפטר, או התפוטר, רוב פלינקה נשאר או הושאר, ולוק וולטון הועף כלאחר כבוד. ניסו להביא את טיירון לו בשביל שללברון יהיה חבר. לא הלך. ניסו להביא את חואן הווארד כמאמן בשביל (בעצם, בשביל מה זה היה טוב?) וגם זה לא קרה, ובסוף הביאו את ווגל הלמלם, ג'ייסון קיד הסכסכן, וליונל הולינס שאולי יהיה המבוגר האחראי, ואולי יחליט שאין לו כוח לכל השיט הזה.

.

נחזור לקטע המקצועי – דייויס, כאמור, הוחתם, אבל ללייקרס זה לא הספיק. כבר היו להם שני כוכבים בידיים, אבל מה שהם באמת רצו – הוא שלושה כוכבים, כשהשלישי היה צריך להיות היהלום האמיתי שבכתר – האלוף הטרי קוואי לאונרד.

שלושה משכו בגזר, בא יוג'ירי משך ומשך, אך הגזר לא זז. בא פלינקה, משך ומשך – אך גם כאן, אבוי, הגזר לא זז. ובסוף בא ג'רי ווסט, משך ומשך, והגזר בא ואמר – אני מוכן לזוז אבל רק אם PG13 מצטרף אליי. צירף ווסט את פול ג'ורג' לקוואי, והגזר סוף סוף ניאות לזוז ולחתום בקליפרס.

בינתיים, עברו איזה שבועיים ממועד התחלת ההחתמות, והלייקרס שחיכו וחיכו לקוואי, פספסו את כל שאר הכוכבים דה יורה או דה דה פאקטו ונאלצו להסתפק בדה פקאקט וגם בדמארקוס קאזינס. ואליו עוד נגיע.

אז מי הלך: מייק ביזלי (דטרויט), אייק בונגה (וושינגטון), רג'י בולוק (ניקס), טייסון צ'נדלר (יוסטון רוקטס), מוריץ ווגנר (וושינגטון), מייק מוסקלה (אוקלהומה), לאנס סטיבנסון (סין) אבל בעיקר בעיקר כל העבר הקרוב של הלייקרס, כולל ברנדון אינגרם, ג'וש הארט ולונזו בול שעברו בעסקת אנתוני דייויס לפליקנס, כשרק קוזמה נשאר.

ומי בא: דמרקוס קאזינס, אולי הסנטר הגדול של העשור האחרון היה ההחתמה הגדולה בעידן שאחרי הכישלון עם קוואי. הבעיה? הוא גם הסיפור הטרגי הגדול של העשור האחרון, ועם הפציעה האחרונה במשחק אימון שגמרה לו את העונה, נדמה שהוא גם קרוב מתמיד לסיום הקריירה. אז במקומו הביאו את דוויט האוורד, כשהלייקרס מקווים שהוא לא יהיה הבדיחה שהוא היה בקדנציה הקודמת, ובכלל בעשור האחרון בליגה. פרט אליו, הגיעו שני בולדוזרי ההגנה דני גרין (טורונטו) ואייברי בראדלי (ממפיס). ג'ארד דאדלי הגיע בגילו ועל משמניו בשביל להיות האיש המבוגר בחדר ההלבשה (כלומר… לא ממש. זה חדר הלבשה עם לברון, גרין, רונדו והאוורד. כן… אלוהים רק יודע למה הביאו את דאדלי). הגארד חסר המשמעות טרוי דניאלס הגיע מפניקס, ואילו קווין קוק שנתן פה ושם הבלחות חביבות כרכז המחליף של סטף קרי בגולדן סטייט, הגיע בשביל לעבות את הקו האחורי של קבוצת האגמים מהעיר השחונה. וחוץ מהם, הגיע גם אח של יאניס, קוסטאס אנטטקומבו, טיילן הורטון-טאקר, גארד שנבחר במקום ה-46 בדראפט האחרון, ועוד שלושה שחקני אימונים בקושי שלא נבחרו בדראפט, או שכן נבחרו אבל ב-2016.

בלעדי – כך נראה לא רק טיילור הורטון-טאקר, אלא גם דבונטה קאקוק וזאק נורוול. לפחות עפ"י ESPN

באמת שאם השנה הייתה 2012, הייתי מתלהב נורא. אבל השנה היא 2019 ואולי אפילו 2020, ואני מתלהב קצת פחות מחבורת הזקנים האלה. נדמה לי שדני גרין ואייברי בראדלי עוד יביאו כמה דברים, לפחות עד שהשני ייפצע, אבל תרשו לי להיות סקפטי באשר להאוורד, דאדלי, דניאלס ואפילו קוק – שהרי בגולדן סטייט כולם יכולים להצליח אבל בעולם הגדול, חלק מהם נראים כמו איאן קלארק שהיה סוג של קווין קוק ואז הפך להיות סוג של כלום.

אז מה יהיה:

ללייקרס יש שני כוכבים גדולים, כמעט בלי שום ספק, שניים מעשרת השחקנים הגדולים בליגה. ללייקרס יש עוד שחקן התקפה אחד נורמלי פרט אליהם (קוזמה), ועוד שחקן הגנה אחד נורמלי פרט אליהם (גרין), ובזה זה פחות או יותר נגמר. אתם יודעים מה – נעשה את זה בעמדות:

פוינט גארד: אם נתעלם לרגע מקרוסיטי, ונחשוב על רונדו (שהוא אגב, השחקן השני האהוב עליי בעולם. דיסקליימר שכזה) – נגלה שחקן בן 34 שפורח עם הכדור ביד. הוא אמנם פרח בעיקר עם הכדור ביד רק לפני שנה וקצת עם אותו אנתוני דייויס שמשחק איתו היום. אבל סביר להניח שלפחות במשך העונה הרגילה, הוא ייתן ללברון לנהל את המשחק, וגם ייפצע הרבה. ועדיין, נדמה לי שאם הוא יהיה בריא, יש לו עוד פלייאוף אחד טוב לתת. מקווין קוק אני בוחר להתעלם אלא אם אופתע, ומכיוון שרונדו הולך להיפצע לפחות ל-30 משחקים, עמדת הפוינט גארד כאן בעייתית מאד.

סקנד גארד: החבר'ה והמשימות ההגנתיות. נדמה לי שבראדלי הוא לא שחקן ההגנה האדיר שהוא היה לפני שנתיים או שלוש, למרות שהוא עדיין לא מבוגר ואולי אתבדה. דני גרין, בכל מקרה, הוא שלשן נפלא אך סטריקי, ובעיניי אולי הגארד ההגנתי הגדול של העשור האחרון, אבל הוא בן 32. השאלה היא גם לא עד כמה הם שחקני הגנה טובים, אלא עד כמה הם שחקני הגנה טובים שיכולים לחפות על העובדה שלברון הוא שחקן וקוזמה הם שחקני הגנה מחורבנים. הם יתרמו את שלהם בכל מקרה, אבל קשה להגיד שמכאן תבוא בשורה גדולה. והבשורה גם לא תבוא מהאיש והבינוניות המובהקת – KCP.

נקפוץ רגע לסנטר, ונגלה שבמקום ועידת השומרים של הסקנד גארד, יש לנו את ועידת הליצנים – האוורד (אלא אם אתבדה), מקגי שאני באמת מחבב, אבל נו באמת. ונדמה לי שזהו.

מה שמשאיר לנו את שתי עמדות הפורוורד, שם לצד האח ההרבה פחות מוכשר של יאניס, ו"רגע עם דאדלי", אנחנו מגלים את שלושת הכוכבים הגדולים של הקבוצה. קוזמה שיהיה חייב ליהנות מהמבטים החופשיים והעובדה שהוא באמת אחד מגדולי הכדורסלנים היום ללא הכדור ביד, בשביל לקלוע באחוזים טובים יותר משהוא עשה השנה (30% מהשלוש בלבד). אבל בעיקר לברון ודייויס, שני הכוכבים הגדולים, ולכאורה שניים מעשרת השחקנים הגדולים בעולם, אם לא יותר מכך. וכן – דייויס כאן בין הפורוורדים בעידן שמקדש את הגבוה הדינמי ולא בין הסנטרים. למה? כי ככה בא לו. זה לא הגיוני, זה לא נכון, אבל ככה בא לו. בא לו להיות פאוור פורוורד, משל היה כריס וובר בגולדן סטייט של אמצע שנות התשעים. אז זה לא עבד. אולי הפעם?

בכלל, נדמה לי שצריך לדבר על דייויס – האיש שבמשך השליש האחרון של העונה האחרונה היה בעיקר בדיחה לא מוצלחת שקולעת אמנם כמעט נקודה לדקה, אבל משחקת רק 20 דקות למשחק. למה? כי ככה בא לו. בדיוק כמו שלא בא לו לשחק סנטר. כשלזה אפשר לצרף את העובדה שפרט לפעם אחת (ואם ניתן ממש הנחה אז פעמיים) הרי שבשבע עונות עם הפליקנס, הוא נכשל לחלוטין כשהוא מגיע לשני פלייאופים לבד ומשיג ניצחון בודד בסדרת פלייאוף, וגם זה עם הולידיי ורונדו ביכולת שיא.

יש לנו גם את השחקן הגדול של המילניום, בגיל 35, אחרי פציעה ולחלוטין ולגמרי ללא הגנה.

וכשמצרפים 1+1, אנחנו מגלים הרבה סימני שאלה סביב שני הכוכבים הגדולים. סימני שאלה שאולי יהפכו להיות סימני קריאה, אבל כרגע – הם עדיין לא שם.

.

אז מה יש לנו – יש לנו שני שחקני התקפה פנומנליים, שמתוכם אחד לא משחק הגנה. יש לנו עוד שחקן התקפה מעולה שגם לא משחק הגנה ושמחטיא יותר מדי מהשלוש. יש לנו שני גארדים הגנתיים טובים אבל בעייתיים כשחקנים מתקיפים. יש לנו רכז זקן ופציע ועוד רכז עם קרחת, ויש לנו סנטרים שהדבר הכי טוב שאפשר לומר עליהם הוא שהם "משעשעים". זה הרכב מעניין, זה הרכב מסקרן, זה הרכב שיכול אולי אולי אולי לקחת אליפות, אבל בסופו של דבר – זה בעיקר הרכב טלאים.

וזה עוד מבלי לדבר על שאלת ההיררכיה. קוזמה שלישי, זה כמעט ברור. אבל מי הראשון ומי השני? לדייויס קל יותר היום לקלוע מאשר ללברון, אבל לברון זה לברון, והשאלה היא האם האגו של לברון יאפשר לדייויס להוביל. אני מהמר שכן ושהחדגבה ימצב את עצמו כסקורר והריבאונדר המוביל של הקבוצה. אך במקרה הזה, השאלה היא האם העובדה שלברון יצטרך לקחת על עצמו פחות בהתקפה, אומרת שאולי הוא יהין לקחת על עצמו יותר בהגנה. אולי… אבל כנראה שלא.

התחזית:

תחזית אופטימית: 56 ניצחונות ומקום ב-1-3 של המערב, ושם הניסיון מדבר. נדמה שכבר אמרתי – אליפות היא לא מילה גסה. אני לא מאמין שזה יקרה, אבל הלייקרס הן אחת מ-6-7 קבוצות בליגה, שיכולות לעשות את זה. קצת יותר דיוק של קוזמה, רונדו במוד פלייאוף, גרין ובראדלי בשיאם, האוורד יעיל. כל אלה דברים אפשריים. אבל בעיקר מה שאפשרי הוא שדייויס יוכיח שכל השנים הוא לא הצליח בגלל שהוא היה בחרא קבוצה, שהיוניברו הוא בעצם היוניבומר ושהוא באמת הגבוה הטוב בעולם, ושלברון, עם כל הניסיון, יוכיח שיש לו עוד עונה ענקית אחת אחרונה בקנה וימצב את עצמו סופית כשחקן הטוב של המילניום הנוכחי.

תחזית פסימית: 36 ניצחונות ואין פלייאוף. הרכב טלאים כבר אמרתי? דייויס או נפצע, או מאבד את בלוטת החשק. לברון או נפצע או מחליט לתת פייט להגנה של הארדן לפני כמה שנים. קוזמה ממשיך להחטיא מהשלוש, גרין ודאדלי נזכרים שהם בני שלושים והרבה, וכל שאר הליצנים חושבים שזה קרקס, כשג'ייסון קיד עושה פוטש לווגל. הקבוצה מחליטה במקום לראות את הפלייאוף בטלוויזיה, ללכת להוליווד להפיק את ההמשך השלישי ל"ספייס ג'אם". ג'יני באס, ג'ייסון קיד ורוב פלינקה חותמים עם CBS על חוזה להפקת אופרת הסבון הגדולה החדשה "סטייפלס פלייס".

תחזית ריאלית: מצטער, אבל במקרה הזה לדעתי אין. אני באמת חושב שזה או אסל או בסל. כלומר, כן. יתכן שהקבוצה תעשה את התחזית האופטימית רק בערך, תנצח 56 משחקים, תהיה מועמדת רצינית לאליפות ותפסיד בגמר המערב או בגמר הפלייאוף לאחת המועמדות הרציניות האחרות (נניח, היריבה העירונית), אבל זה לא שונה מהותית מהתחזית האופטימית, ויכול ליפול בעיקר על מזל או סל כזה או אחר.

מה שאני לא רואה – הוא קבוצה שמנצחת 46 משחקים ומפסידה בסיבוב הראשון בפלייאוף – זה תרחיש בלתי אפשרי ובלתי סביר בעליל בעיניי, וזה גם לא יקרה.

ואתם יודעים מה? גם לתרחיש האופטימי אני נותן 20% סיכוי במקרה הטוב. אם אני צריך להמר – משהו שם הולך להתפרק, והעונה הזאת בדיוק כמו הקודמת תהיה כישלון קולוסאלי. ביחס לעצמה, ביחס לציפיות ובעיקר ביחס ליריבה העירונית.

לפוסט הזה יש 60 תגובות

  1. תודה אבי. כאוהד לייקרס לטעמי הבעיה המרכזית היא קודם כל שדרת ניהול שלא ברור לאן לוקחת את העסק בראשות גברת באס ופלינקה ובעיקר בניגוד לריילי במיאמי אין אף אחד או אחת שמסוגלים לעמוד מול לברון ולכן העסק מתנהל כמו או סקנדל או פסטיבל (עם נטייה לפסטיגל ???)
    אני דווקא לגמרי רואה תחזית ריאלית של 45-50 נצחונות וגג סיבוב שני בפלייאוף בהנחה שלברון ודיוויס בריאים …
    מסכים שזו קבוצה עם לא מעט נק' תורפה כפי שציינת ולכן לא רואה אליפות או גמר אזורי לצערי בשום תרחיש.

  2. פריוויו מ-ע-ו-ל-ה, תודה רבה אבי
    .
    מסכים לגמרי שהמרחק בין התקרה לרצפה בלייקרס גדול מאד, אולי יותר מבכל קבוצה אחרת בליגה. לדעתי אם לא יהיו פציעות הם יהיו יותר קרובים לתקרה, אבל באמת קשה להעריך.
    .
    מעריך שהם יחפשו טרייד במהלך השנה, למרות שזה יהיה קשה כי אין להם יותר מדי נכסים ברוסטר ולא נותרו בחירות במלאי. אם איגי ישתחרר ממפיס ויגיע אליהם הוא יכול לעשות הבדל, אבל אני במקומו חותם בצד השני של העיר.

  3. אני חושב שהחמאת יותר מדי ללייקרס. אולי אפשר שמישהו יותר ביקורתי כלפי הקבוצה ייתן סיקור מאזן?
    עכשיו ברצינות. נתעלם משימוש היתר במושג "ליצנים" (אם הווארד ומקגי הם "ועידת ליצנים", אז מה תגיד על הקליפרס, בלי אף סנטר?). נגיד שכולם קקה. אתה קורא מה שכתבת על אנתוני דיוויס? "בדיחה לא מוצלחת, שאמנם קולעת נקודה לדקה" – איך שני חלקי המשפט נדבקים?! אתה רציני? אנתוני דיוויס הוא בדיחה? תסתכל שוב על הנתונים שלו. אין חיה כזו. זה יאניס, בערך, ובקבוצה הרבה יותר גרועה. בדיחה?
    כמו כן, למה אתה קובע שהוא החליט לשחק 20 דקות למשחק, כשהמציאות היתה הפוכה לגמרי, ואם אתה לא יודע את זה – למה לא בדקת מה הסיבה לסיפסול? כנ"ל לגבי תפקיד הסנטר, שהוא מילא ברוב התקופה שלו בפליקנס, למרות מה שאתה כותב, וחרף רצונו.
    לגבי מאזן ההצלחות של דיוויס, זו שוב ההתייחסות לדיוויס (כמו ללברון או אחרים), כמו שחקן טניס יחידים. כאילו זה אחד-על-אחד. כאילו הוא לא מוקף בקבוצה ובארגון האימפוטנטיים של ניו אורלינס, כאילו זה לא 5 נגד 5 (וספסלים, ומאמנים), כאילו בצד השני לא נתקלו בגולדן סטייט וכו'. דיוויס נכשל! הוא היה אמור לנצח לבד כל קבוצה, לבדו! כמו שג'וקוביץ' אמור לנצח במשחק נתון! זו בעצם המשמעות של הדברים.
    יש עוד כמה הערות, כמו למשל הפוינט גארד – ללייקרס יש דווקא עודף להתפקע של מובילי כדור,, עם לברון ורונדו, 2 מ-3 המוסרים הטובים בהיסטוריה מבין אלה הפעילים היום (כריס פול הוא הנוסף), ביחד עם קוק ובראדלי שיכולים לתת כמה דקות ריליף, זו הבעיה האחרונה שלהם (ושוב, תביט לדוגמה מה מצב הקליפרס). אני גם רוצה לציין שהרוסטר שם עוד לא סגור, וכרגיל בקבוצות של לברון, צפה שינויים לקראת מועד הטרייד הבא, אם אני לא טועה יש שם עדיין מקום שנותר פנוי בדיוק עבור זה.
    אני כן שותף להערכה שהלייקרס בכיוון של עונת קצוות, כי הקבוצה כולה נראית חדשה, עם הרבה חלקים בתנועה. די בכך שאחד-שניים לא צפויים יפגעו (למשל, עוד זינוק גדול של קארוסו. למשל, הווארד משחזר את העונה הסדירה האחרונה שלו בשרלוט – תן עוד הצצה במספרים שלו, הם מספרים של סף אולסטאר. עלק "ליצן". בראדלי יחזור לפגוע מהשלוש, ויהיו לו מבטים פנויים בלי סוף. או אחד כמו טרוי דניאלס, זניח מאוד לכאורה, אבל כבר עם 40 אחוז פלוס מהפרימטר, ייתן קפיצונת כנ"ל) – די שדבר-שנייים כאלה יקרו, עוד חיזוקון נוסח איגי, או משהו שייפול מטורונטו – והקבוצה תהיה למעלה למעלה, הקומבו של לברון ו-AD הוא כזה שלא היה בליגה מאז שאקובי.
    מצד שני, בהחלט תיתכן שם גם נפילה קשה, ואת זה לפחות היטבת לתאר.
    תודה על הכתיבה בכל אופן.

    1. אני לא חושב שאני אובייקטיבי, אבל אני לא חושב שאף אחד אובייקטיבי.
      הכתבה מביעה את דעתי בלבד. דעתי היא שיש סיכוי מסוים (נניח 20% ) שהקבוצה תתמודד חזק מאד על האליפות, וסיכוי מסוים (75-80%) שהכל איכשהו יישבר.

  4. חושב שאתה קצת קיצוני (גם בסגנון). יש הרבה מאוד אמצע והם יכולים להתחיל את העונה חלש ולסיים חזק, מה שיוביל ל-46-48 ניצחונות והדחה בסיבוב הראשון, למרות שאצלי הם מודחים בגמר המערב. לברון יחזור לשמור השנה בקבוצה עם מאמן הגנה טוב, משהו שלא היה לו מאז 2014.

      1. עד הפציעה הלייקרס היו מקום עשירי בדירוג הגנתי כשהוא מגן על 9.7 זריקות למשחק שנקלעות ב-40.2%, יחד עם 1.3 חטיפות בערב. הוא היה שחקן הגנה טוב יחסית שנה שעברה כשהיה בריא ויכול להיות גם השנה עם מאמן בעל אוריינטציה הגנתית ושחקני הגנה טובים סביבו. הוא לא שחקן ההגנה המדהים שהיה במיאמי, אבל השאלה אצלו בשנים האחרונות היא רצון יותר מיכולת.

      2. אין מה לשנות את ההגנה של לברון כי בבסיסו הוא שחקן הגנה נהדר וכך הוא היה כשהיה יותרנצעיר, אך בגיל 35, גם לפריק של הטבע כמו לברון קשה יותר לעשות הגנה.

  5. פריוויו מעולה.
    ביקורתי, אבל במידה.
    לדעתי מעריך קצת יותר מדי טת לברון במצבו הנוכחי ואת דיוויס בכלל, וטיפה מזלזל יותר מדי בכמה דמויות נחמדות – בעיקר בראדלי.
    אני מסכים עם התחזית הפסימית ולא ממש רואה את האופטימית – הביכוי ששניהם ישארו בריאים לא גבוה לדעתי

    1. הבעיה עם בראדלי היא שבשנתיים האחרונות הוא באמת מאכזב אותי. אני חייב להגיד בתור מישהו שצפה לא מעט בקליפרס אשתקד (גם בסטייפלס), הוא בהחלט היה החולשה החלשה יחסית לשג"א ובברלי כגארד הגנתי. כלומר, הוא גארד הגנתי מעל הממוצע, אבל לא באמת פנומן (בניגוד לדני גרין אגב שהוא בעיניי גם אישיות וגם אחד מגדולי הגארדים ההגנתיים בהיסטוריה… אבל בן 32).

  6. בגדול בגלל שזו קבוצה חדשה לגמרי מסכים איתך שיש טווח מאד רחב של תוצאות אפשריות כאן. אני נוטה יותר לכיוון האופטימי.
    הירידות על דיוויס לא מוצדקות כאן כי הסיבה לזה שהוא בקושי שיחק זו הקבוצה שלו שבחרה לעטוף אותו בצמר גפן כדי לשמר את ערך הטרייד שלו.

  7. הלייקרס השנה בנויים טוב מאד
    קבוצה מאוזנת ועמוקה. טובים לפחות כמו טורונטו השנה, ודרגה מעל מה שללברון היה בקליבלנד.
    המבחן שלהם יהיה בחיבור ואת התוצאות נראה בסדרת האליפות מול הקליפרס.
    דייויס יהיה מועמד לאמויפימבעונה הסדירה, הוא כמו יאניס רק יותר שלם ובשל

        1. לדעתי דייויס יהיה מועמד בכיר לאמויפי, לברון עדיין טופ 5, זה נראה לי עדיף גם על קוואי וג'ורג'.
          הצוות מסביב טוב מאד
          בכל אופן, קבוצה שיש לה בקו הקדמי את הווארד מגי ודייויס היא דומיננטית משני צידי המגרש.
          גארדים: דני גרין, בראדלי, פופ, רונדו וקארוסו כאשר גם לברון מוליך כדור, זו רוטציה טובה משני צידי המגרש.
          יש להם את הכישרון של פילי עם הנסיון של לברון, גרין, רונדו והווארד, קבוצה מצוינת

  8. תודה רבה אבי. מצטרף למחמאות ולביקורות.
    .
    הלייקרס היו בשנה האחרונה במקום ה13 ברייטינג ההגנתי. – הצטרפו הווארד הגבה גרין ובראדלי. נשים שניה את פוטנציאל הפציעות בצד זו קבוצה עם פוטנציאל הגנתי מעולה ועם מאמן עם טיקט הגנתי
    .
    התקפית זו שאלה מצוינת אם דיוויס יהפוך לבוש/לאב ישאר דיוויס או אפילו יעשה שידרוג אבל בכל מקרה גרין בראדלי וkcp אלו שחקנים שתפורים למידותיו של לברון.
    .
    יש כמה שאלות שלא קשורות לכדורסל נטו פציעות, חדר הלבשה וכו אבל מקצועית הלייקרס קבוצה שלדעתי מעט מאוד קבוצות תהיה תשובה מולם. בקיצור אני הולך על האופטימי

  9. חדר ההלבשה והדיהמיקה בו תמיד חשובים, במקרה של הלייקרס הם קריטיים וראינו עד כמה בעונה הקודמת. לא רואה איך ווגל משתלט שם על העסק.

  10. תודה רבה אבי.
    אני דווקא אוהב את הסגנון (כשמדובר בקבוצת השיקוצים)
    מחר בבוקר אני אתפלל הרבה ששום דבר שם לא יתחבר ושהם לא יעברו סיבוב ראשון

  11. יש לי קטע מוזר שכזה. אני נהנה יותר לקורא פריוויו שכותב אוהד של קבוצה (עדיף כזה עם יכולת להתחבר לצד האובייקטיבי שלו),
    מאשר כזה שכותב מי שיחסו נייטרלי לקבוצה. התחתית הרשימה, זה פריוויו שכותב הייטר.
    .
    ניקח לדוגמה את המשפט הבא:
    "יש לנו את ועידת הליצנים – האוורד (אלא אם אתבדה), מקגי שאני באמת מחבב, אבל נו באמת. ונדמה לי שזהו."
    אז אם לרגע נבחר להוריד את משקפי ההייטר, ונתבונן במה שבאמת יש, אז נגלה שיש את מגי. למי שלא שם לב, הוא בשקט, בשקט, נתן בעונה שעברה את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו. 12 נקודות (שיא קריירה) ב-62.5% אפקטיבי לצד 7.5 ריבאונדים ו-2 גגות ב-22.3 דקות משחק בלבד.
    מי שצפה בלייקרס בעונה שעברה ראה שיש כימיה מצוינת בין מגי ולברון.
    השנה?
    יש גם את האוורד. הוא משלים ללייקרס את עמדת הסטר ל-48 דקות.
    השנה להבדיל העונה שעברה (וזה "להבדיל" עצום), יש ללייקרס קליעה. זה בכלל יאפשר לסנטרים מרווח נשימה.
    .
    על העובדה שדייויס לא "בחר" לשחק 20 דקות, כבר כתבו לפני. זה לא משנה את דעתי שלכתוב נתון שהוא הפוך מהמציאות בפריוויו, זה לעשות צחוק מהעבודה.
    "למה? כי ככה בא לו." מצטער, זה נטו משפט של הייטר.
    .
    אנטוני דייויס שחקן פציע. מה הביסוס לטענה הזו?
    בשנה שעברה הוא החמיץ משחקים בגלל שהקבוצה החליטה כך. לא בגלל פציעה. אם כבר, זה רק מחזק את הסיכוי שהוא יהיה כשיר העונה, לאור העובדה שזכה למשטר מנוחות רחב כל כך.
    ב-2 העונות שקדמו, הוא שיחק 75 משחקים בעונה.
    .
    לברון ג'יימס. פעם אחת אני אשמח לראות גיבוי עובדתי, מספרי, משהו, שתומך בהכרזה "לגמרי ללא הגנה".
    אני בהחלט מסכים שהוא רחוק מלהיות מגן העל שהיה במיאמי.
    אני לחלוטין מסכים שזה זועק (ולפעמים כואב) לעין, כל אותם רגעים שהוא במודע מוותר על מהלכים (ולפעמים על משחקים מלאים) בהגנה.
    אבל עדיין,
    הגנה נמדדת לאורך זמן. לברון בשנה שעברה, לא זאת בלבד שבממוצע היה "לא גרוע", הוא אפילו היה טוב עד לפציעה.
    אז כאשר לוקחים בחשבון שהשנה יש לצדו שחקני הגנה נהדרים, מהטובים בליגה (דייויס, גרין, בראדלי. גם האוורד ומגי לא קוטלי קנים),
    וכאשר לוקחים בחשבון שפחות משקל על כתפיו (דייויס. אחד השחקנים הטובים בליגה),
    המסקנה המתקבלת היא שלפחות לעונה הקרובה, ועד שיוכח אחרת, לברון לא יהיה החור בהגנה שההייטרים אוהבים לצייר.
    טיעון הפוך, בטוח שהוא כחלק מפוסט פריוויו, דורש נימוקים, לא סתם הצהרה.
    .
    נמשיך –
    נראה לי שצריך להזכיר. כאשר לברון שיחק לצד שחקן "על" (או קרוב לכך), לא הייתה לו בעיה לוותר על זריקות.
    תבדוק, זה לא מסובך. מי זרק יותר לסל בממוצע למשחק בעונתו האחרונה של קיירי בקליבלנד? למי היה USG גבוה יותר באותה עונה?
    .
    השורה התחתונה –
    לדעתי, ללייקרס יש השנה, להבדיל מהשנה שעברה, סגל מאוזן יותר, רחב יותר. עם שחקני הגנה. עם קליעה. עם משחק פנים איכותי. עם 2 שחקנים מהטובים בליגה.
    זה לא כאילו הכל דבש, בהחלט יש סימני שאלה –
    האם קוזמה יצליח לחזור ליכולתו בעונת הרוקי (אז היה אדיר ב-ISO, ולא רע בכלל מהשלוש)?
    מי הרכז של הקבוצה? (רונדו, למרות האהדה שלך עליו, הוא דווקא כן חור עצום בהגנה. אחד משחקני ההגנה הגרועים בליגה. והוא לא מרווח את המשחק)
    מי מוריד את לחץ הובלת הכדור מלברון?
    הניחוש שלי הוא שקרוסו יקבל הזדמנות, ושאופציה נוספת שתישקל היא בראדלי (התחיל את הקריירה שלו כרכז).
    אם לסימני השאלה תהיה תשובה חיובית (עונה טובה של קרוסו תעשה הבדל עצום. גם כזו של בראדלי),
    התחושה שלי היא שהלייקרס זוכים באליפות.
    .

    1. גיא, אתה יודע בדיוק למה זה.
      בכל מה קשור ללברון ולקבוצות שלו, הותווה כאן קו מאוד רחב, שמותר ללכלך. מה זה מותר? רצוי. זה הפלוץ, סליחה, שתוקעים כדי להיכנס לחבר'ה. לפלופ, שיקוץ, קקי, פיפי, הדברים ידועים.
      (אגב, מעולם לא הבנתי מה דיבור מטונף נותן לכותב. להגדיל את ערך עצמך? להראות שגם אתה יודע לקלל? שגם אתה "ילד רע"? כי שפה עשירה יותר, או טיעון מעניין יותר, זה לא נותן. אותי אישית זה רק מרחיק. אולי זה רק אני).
      על כל פנים, הלגיטימציה לדיבור הזה, הופכת גם "סתם" הייטריזם, לא רק פיפי-קקה, אלא "סתם" ליצנים-בדיחה, להכי לג'יט. ככה זה כשאתה מרחיב את השוליים. וזה בוודאי גולש, לא רק מפריפריית לברון, אלא לדברים אחרים. אני שם לב לזה אצל הכותבים הצעירים פה, זה מאלף, כדי "להיכנס לחבר'ה", הם ישר משתמשים בלינגו שהם קראו כאן קודם, "למדו מהגדולים".
      העניין הזה, כל הרוח הזו, כבר הרחיקה מהאתר רבים וטובים מאוד. טובים מאוד. ראוי לציין שזה גם לא מאפיין רבים וטובים שכן נשארו פה, כמוך ועוד אחרים.
      שנה חדשה, אולי הגיע הזמן קצת להגיד לזה, חלאס.

    2. תגובה פנטסטית ובמקום. אני לא חושב שהקליעה של קוזמה תהיה טובה: בשנה שעברה הוא זרק ב-30.3% מהשלוש וגם במכללות לא היה צלף כשבעונתו הטובה ביותר קלע ב-32% מחוץ לקשת. לא אופטימי בקשר אליו, אבל אליפות אפשרית בהחלט למרות שאני מאוד מאמין בקליפרס.

      1. לקליפרס יש חוליה אחת חסרה, מאוד, וזה פוינט גארד עלית, שיודע מה זה פלייאוף.
        תחבר אליהם, למשל, את החוזה הנגמר של קייל לאורי, ויש לך פרונט-ראנר עם הפרש. (אני אפילו הייתי מעז להגיד, כריס פול. זה גם יעשה אותם מפלצת הגנה חסרת תקדים. אבל, בהתעלם משיקולי שכר, CP3 חוזר לקליפרס – זה בערך הדבר האחרון שיקרה…).

    3. אגיב כאן, דווקא בגלל שאני בספק אם יש כותב שאני מעריך כמוך כאן באתר.
      נתחיל באנתוני דייויס – בעיניי זה לא נכון לנקות אותו מהאשמה לגבי שנה שעברה. אני ראיתי אותו ממטיר 50 נקודות (או משהו כזה) בסטייפלס שנה שעברה, והיה ברור שגם כשהוא שיחק מעט הוא שיחק גדול עם איזה נקודה לדקה בחצי השני של העונה.
      וכן, ברור שהפליקנס לא רצו לשחק איתו הרבה בשביל לשמור על ערך הטרייד.
      א-ב-ל, נדמה לי גם שברור לחלוטין שדייויס הוא זה שיצר את המצב שבו הוא בסך הכל "ערך טרייד" עבור הפליקנס. לנקות אותו מאשמה זה לא רציני, גם אם האשמה לו עקיפה. הוא שיחק 20 דקות למשחק, בגלל שהוא התווה את המצב שהכריח את זה. מבחינתי הוא ועוד איך אשם, ומבחינתי זו בעיית אופי רצינית. שרק מצטרפת לכשלונות החוזרים ונשנים שלו להגיע לפלייאוף. (ולא יודע, לא חושב שקבוצה עם רנדל והולידיי שגם התחילה את העונה עם מירוטיץ' היא כזאת קבוצה חלשה).

      אגב, אציין שבאותה מידה לעולם יהיה לדעתי כתם על העונה האחרונה של קוואי בסן אנטוניו. כן אמון, לא אמון, ויתכן ומה שעשו לו היה לא ראוי, אבל בעיניי גם מה שהוא עשה לפופ היה לא ראוי. ההבדל הוא שקוואי לקח שתי אליפויות על גבו, ואילו דייויס ממש לא.
      דייויס הוא כאמור, הסיבה העיקרית שבגללה אני מגיב פה. כתבת ש "כי ככה בא לו" הוא משפט של הייטר. אבל מצטער, באמת זה המצב – באמת ככה בא לו, הוא זה שבא ואמר שהוא לא רוצה לשחק בפליקנס ויצר שם מצב בלתי אפשרי. זה היה לגמרי כי ככה בא לו. וכן, האיש שלכל הדעות צריך להיות סנטר בכדורסל של היום, ועם זאת אומר שהוא רוצה לשחק רק כפאוור… הדז'ה וו לכריס וובר של לפני עשרים שנה גדול מאד, ובעיקר מפריע מאד.
      דייויס הוא אולי כשרון הכדורסל הגדול בליגה של היום, כאמור ראיתי אותו ממטיר 50 נקודות והאיש בלתי עציר לחלוטין, אבל…. יש כאן המון המון אבלים.
      לגבי הפציעות שלו זה עניין של הגדרה, אבל הוא שיחק פחות מ 70 משחקים בכל אחת מ 4 העונות הראשונות שלו בליגה. אולי לא היה לו איזה אכילס, אבל הוא בהחלט מפסיד משחקים ולא מעט.

      נמשך במקגי – מי שמכיר אותי מסלניוז, יודע שג'בייל מקגי הוא אחד מקומץ שחקנים שאני אוהב בצורה בלתי פורפורציונאלית. (כמו בובאן), הייתי חולה עליו בתקופתו בווריורס ועדיין. אבל גם אני יודע שעם כל האהבה שלי לתשוקה שלו במשחק, לקפיציות שלו, לידיים הנהדרות שלו – יש לו שתי בעיות, הראשונה היא שקשה לו לשמור על אינטנסיביות לדקות רבות, והשניה היא שהדבר היחיד, היחיד שהוא יודע לעשות בהגנה הוא לעזור כמטריה אוירית. הוא לא מספיק פיזי לשמור על גבוהים, ולא מספיק נייד להחליף בשמירה על גארדים. (ובעיקר אגב, מזכיר את חסן וויטסייד מהבחינה הזאת).
      על דוויט האוורד עוד יותר קשה לדבר. הוא עדיין נותן מספרים יפים בשנים האחרונות', כשאכן העונה האחרונה שלו בשרלוט הפיקה מספרים יפים מאד.
      ועם זאת – עובדה אחת ברורה יש לגביו, כל שנה הקבוצה שבה הוא משחק מעיפה אותו, תוסיף לזה את העובדה שבשנה האחרונה עם וושינגטון הוא לא ממש שיחק, ושהוא בן 34, ותקבל הרבה, אבל הרבה יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה.
      האם זה בוודאות אומר שהוא לא יתחבר? לא, יש מצב שהוא כן שווה עונה אחרונה טובה, והמצב הזה הוא אחת הסיבות בגללן אולי הקבוצה תצליח לקחת אליפות. אבל הסיכוי לזה להערכתי הוא לא הרבה יותר מ 20%. האם להערכתך הוא כן?

      ולברון הוא חור בהגנה. ראיתי את הלייקרס מספיק בשנה שעברה כדי שהדעה שלי על כך תהיה מבוססת. אבל אתה יודע מה – אתה רוצה סימוכין סטטיסטיים?
      – אבי חוזר אחרי 10 דקות –
      עשיתי משהו הכי פשוט בעשר הדקות האחרונות, מבלי לדעת מה יהיו התוצאות מראש. לקחתי את נתוני ה HUSTLE של NBA.COM, וחילקתי בדקה. הנתונים הכי רלוונטיים הם ה CONTESTED SHOTS (למרות שגם בדקתי DEFLECTIONS). ובאמת שלא ידעתי מה תהיה התוצאה מראש. אבל בגדול בדקתי את הנתונים פר דקה (שהרי הנתונים המצטברים שונים עבור שחקן שמשחק 40 דקות או 2 דקות)
      530 שחקנים בערך שיחקו בנ.ב.א בעונה הקודמת. במקום ה 418 ב CONTESTED 2 POINT SHOTS, הוא גם מדורג 459 ב CONTESTED 3 POINTS SHOT ובסך הכל במקום ה 468 ומאד מאד בתחתית ב CONTESTED SHOTS הכללי פר דקה.
      בדיפלקשנס אגב, שהוא גם נתון רלוונטי. לברון מדורג בדיוק באמצע (251, לדפלקשנס פר דקה).
      הנה, רצית נתון מספרי לגבי ההגנה של לברון, קיבלת נתון מספרי לגבי ההגנה של לברון.

      בנושא הבא – נדמה לי שגם אני טענתי שאני מניח שלברון יוותר על הכבוד ויתן לאנתוני דייויס להיות הקלעי המוביל. אני לא חולק עליך שם.

      מקווה שלאור הנימוקים והסבר דעתי, אתה חושב שאני קצת פחות "הייטר" משחשבת בהתחלה.

      1. ערב ראש השנה והכל, בן אדם צריך לבדוק טוב טוב היכן הוא על המאזניים…
        .
        טוב, אז אחרי בדיקה, נראה לי שאני צריך להתנצל.
        אין מקום לתגובה שמתייחסת לכותב ולא לתוכן. "הייטר", פשוט לא הייתי צריך לכתוב. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על פוסט (כאשר אני יודע שכל פוסט דורש זמן ומחשבה. כולנו מתנדבים).
        אז קבל את התנצלותי (שבניגוד למה שניתן לחשוב משורת הפתיחה של התגובה היא) הכנה.
        .
        כל זה לא משנה את העובדה שאני לא מסכים עם לא מעט ממה שכתבת.
        דייויס הוא לא הראשון, ולא האחרון, לדרוש טרייד. קאוויי עשה זאת לפניו, באטלר, קיירי, בלדסאו, והרשימה עוד ארוכה.
        היו גם את קובי, אי אז רגע לפני הגעת פאו גאסול והגאולה. היה גם קארים שעזב את מילווקי, אם מחפשים מאורעות קצת יותר "היסטוריים".
        לא לכל בקשה שכזו הייתה את אתה התוצאה –
        יש מי שפשוט לא הועברו טרייד (קובי). יש מי שהועברו, אבל רק אחרי הרבה זמן (ג'ורג'). יש מי שהועברו כמעט ומידית (בלדסאו).
        .
        המשותף לכל הדוגמאות?
        ההחלטה על התזמון, על כמות הדקות של השחקן, על ההתנהלות מרגע הבקשה עד לטרייד עצמו, היא כמעט ותמיד של הקבוצה.
        את "כי ככה בא לו" כתבת על הדקות. לדייויס לא הייתה מילה בנושא. זה נטו פליקנס. הם, אם יכלו, היו פשוט מושיבים אותו על הספסל.
        לכתוב שבקשת הטרייד משמעותה שכל מה שהקבוצה מחליטה לעשות, זה "עליו", לדעתי זה להתעלם מההיסטוריה של המשחק.
        .
        דרך אגב, בהחלט יש שחקנים שיש עליהם אחריות למה שהתרחש אחרי בקשת הטרייד. ג'ימי באטלר. ההתנהלות שלו במינסוטה מזעזעת.
        הוא פשוט החליט להילחם בקבוצה, ולכופף את ידה. זו התנהלות (לדעתי) בלתי מקובלת. ביקורת על התנהלות כזו, לטעמי, זו ביקורת מתבקשת.
        .
        לגבי לברון. גם לי יש לא מעט דקות צפייה במשחקו. בהחלט לא מרשים, מה שהוא עושה בהגנה.
        אני איתן בדעתי שבממוצע, ההגנה שלו מסתכמת ב-"בינוני" (מה שצריך לעודד את אוהדי הקבוצה. יש הבדל בין "נח" ל-"לא מסוגל").
        לעניין –
        נתוני ההאסל הם צמד מילים שהמשפט "כבדיהו וחשדיהו" תקף לגביו ביתר שאת.
        ראסל ווסטברוק הוא כבר שנים ממובילי הרשימה. זה מאפשר לו המון חטיפות. והמון סלים קלים שהוא חוטף בגלל שהוא מהמר.
        עכשיו נבדוק שחקן שלמיטב זיכרוני יש בינינו קונצנזוס לגבי יכולתו בהגנה.
        קליי תומפסון.
        לו יש פחות דיפלקשינס מלסטפן קרי. אפילו פחות מלקאזינס. יש 2.1 במשחק כאלו.
        אין מישהו שמבין בכדורסל שיכול בנפש חפצה לטעון שמי מה-2 (קרי, קאזינס) הוא מגן טוב מקליי.
        נתון הקונטסטד?
        ללברון 7.8 ב-48 דקות (מספר נוח יותר לשימוש מהנתון לדקה), לקליי 8.5
        אני לא רואה הבדל כזה גדול, בעיקר לאור העובדה שאנחנו יודעים שיש אחוז של מהלכים במשחק שלברון במודע "זורק לפח".
        תבדוק מה האחוז שיריביהם קולעים עליהם (לברון וקליי), ותגלה שהצמד מורידים את האחוז של יריביהם.
        .
        למען הסר ספק –
        קליי כיום שחקן הגנה טוב בהרבה מלברון. לא טענתי אחרת. אבל עצם העובדה שלברון מתמודד היטב במשימת ההשוואה לקליי, גם בפרמטרים שלך,
        מלמדת שהמסקנה המתבקשת משלל הנתונים היא שלברון הוא לא ה-"חור בהגנה" שלא פעם מצורף לשמו.
        (אם נודה באמת – ההחלטה לוותר על מהלכים בהגנה, היא זו שהדביקה ללברון את התדמית. בעידן הרשתות החברתיות, זה היה בלתי נמנע)
        .
        השורה התחתונה,
        אני מקווה שתקבל את התנצלותי.
        שתהיה לכולנו שנה טובה!

  12. סוגית הפציעה של קוזמה הופכת להיות מאד חשובה מכיוון שמדובר בשחקן השלישי בהיררכיה. אם הוא חוזר מהר אז לקבוצה תהיה תקופת התחברות רגילה פחות או יותר. אם הוא יעדר לתקופה ממושכת זה יכול לסבך את העניינים.

    1. תודה על הפוסט, למרות שמצטרף על הביקורת לגבי חלק מהסכום מעריך את ההשקעה.
      לגבי ההגנה של לברון – אם הוא יאפשר לרונדו ודייויס להיות דומיננטיים בהתקפה בחלקים משמעותיים מהמשחק, הוא יוכל להשקיע יותר ההגנה עם פחות עייפות וסיכוי לפציעות.
      מעריך שזה יקרה, ושלברון יסכים לספוג פגיעה בנתונים ההתקפיים שלו בשביל סיכוי לאליפות.

  13. צפוי מה הולך לקרות שם. ווגל יסיים את העונה על גחונו במקרה הטוב ובמקרה הרע לא יגיע לחג הפורים.
    הקינג שמנסה לערבב אותנו שדיוויס בא להיות הכוכב והוא יפנה את מקומו אמ…יפנה כמו שביבי יפנה לגנץ..מילה שלי מילה.

    דיוויס עם עונה אחת לסיום חוזה מחזיק את כולם בביצים וצריך לספק אותו להאדיר להעצים וללקק לו חזק אחרת אופס… הוא עלול להבין שזה לא בשבילו להיות עוזר המלך ולעוף לקבוצה אחרת. לכן ישחק 4 ווזמה כנראה יעלה מהספסל. בפלייאוף בסיומי משחקים הוא ולברון אולי יגיעו להסכמות שהוא ישחק בעמדה 5 בשביל שלברון יכניס את קוזמה לחמישייה.
    נשמע הרבה אני ואני ואני הנהגתי אני מנהיג אני אנהיג פלייאוף מוד גיבוש קבוצתי ללמוד לשחק יחד לא אגרסיבים מספיק ושאר השטויות מפי המלך. אין לקבוצה הזאת הגנה קבוצות שירוצו מולם יקטלו אותם כי רק דיוויס וגרין שומרים שם.
    לפלייאוף בוודאי שהם יגיעו ויסיימו אפילו בטופ 5 כי עדיין יש שם את לברון ודיוויס וזה מספיק.
    בפברואר יצוצו שמועות על כוכב שלישי בדמות באטלר המאוכזב במיאמי ביל המאוכזב בווש וכו וכו.
    מקווה לפחות שנקבל סידרה לייקרס יוסטון בפלייאוף יהיה מצחיק בטוח, הרבה אקשן יהיה. מה גם שספייס גם הולך לצאת בסוף השנה לא?

  14. תודה רבה. מה שאתה לא רואה זה בדיוק מה שאני רואה – עונה סביב 45 נצחונות, סף פלייאוף והדחה סיבוב ראשון במקרה הטוב.
    עוד דברים שאני רואה:
    סגל חלש מאוד, קבוצה לא מחוברת, שיטת משחק לא ברורה ומאמן חלש גם כאיש מקצוע (הסוף באינדיאנה היה רע ומביך) וגם באוטוריטה.
    דני גרין גמור כבר 4 עונות בערך.
    לברון ירכז וישיג סטט' אישי אבל הקבוצה תיראה חרא בהתקפה וההגנה תהיה רעה.
    ווגל יפוטר במהלך העונה וקיד יחליפו.
    לברון ייראה רע ככל שתימשך העונה.

    1. דני גרין, עונה שעברה:
      התקפה: 62.2 אפקטיב פילד-גול, ראשון מבין כל הגארדים והפוינט גארדים בליגה. טרו-שוטינג, 63.2, שני מבין כל הגארדים והפוינט-גארדים בליגה, אחרי סטף קארי.
      הגנה: 1.2 dbpm, ראשון מבין כל השוטינג-גארדז בליגה. בוקס פלוס-מינוס, 2.9, שני מבין כל השוטינג-גארדז בליגה, אחרי ג'ימי באטלר.

    2. סתאם צודק – דני גרין לא גמור. הוא מפספס יותר מב-2014, והוא בעיקר פחות יציב בקליעה, אבל הוא עדיין מגן מצוין, שחקן קשוח ואחלה גבר שבעולם. הוא פשוט נופל מדני גרין של 2014 ומקליי תומפסון, אז אנחנו נוטים להסתכל על חצי הכוס הריקה, אבל זה יותר החוויה שלנו ופחות המציאות.

  15. תודה אבי. אני נהנתי לקרוא ודווקא הבכיינות ״הייטרים״ כאן יותר מטרידה, כי תכל׳ס אפשר לזהות ביקורת אובייקטיבית לעומת ביקורת ״הייטרים״….
    מסכים איתך גם בניתוח הכללי שסקלת הציונים של הלייקרס השנה יכולה להיות משהו בין 1 ל 10. אני מנחש שאם לברון ו AD ישארו בריאים אז הלייקרס יהיו תחרותיים מאוד ואם כל שאר החתיכות יתחברו שם זה כבר יהיה מעניין. הבעיה כמובן בהגנה והשאלה איך לברון יחליט לשמור כי כולנו יודעים שהיכולת שם.

  16. אהבתי. היה משעשע בעייני.
    גם אני חושב שיש לליקרס תקרה מאד גבוהה אבל גם רצפה מאד נמוכה.
    אני חושב ששובר השוויון יהיה חדר ההלבשה אבל לצערי רוב הסיכויים שזה לא יסתדר.
    איך אומרים בצד הפולני של המשפחה…. נראה
    🙂

  17. הלחץ, הלחץ יהרוג אותם. חדר ההלבשה מצטיר בדמיוני כמו סיר לחץ על האש. ללברון אין סבלנות, לדיוויס אין אישיות,רונדו זה רונדו וכמה זמן דוויט יצליח להחזיק את עצמו בתלם?. אני מהמר שהראשון לחטוף מכות יהיה מגיי (מאוד אוהב אותו דרך אגב). קזינס גמר את העונה וקוזמה לא יפתח אותה.

    הישועה לא תבוא מצוות המאמנים, גיסון קיד שבודנהולצר הוכיח את עליבותו כמאמן אחת ולתמיד יחתור תחת וגל שלא ברור לי מה פלינקה מצא בו שאנשי אורלנדו לא ראו. לא מבין למה מארק גקסון לא קיבל צאנס. הוא נזרק מג"ס בדין אבל לליקרס הוא בהחלט מה שרופא טוב רושם.

  18. כרגיל כתיבה הייטרית.
    ממש ממש חבל.
    אם מישהו הייטר זה בסדר גמור. זכותו , אבל אם כבר אתם מחלקים כתיבה מבורכת ומופלאה של חברי הפאנל, שלפני הכל מגיע לכולכם כל הכבוד ושאפו ענק (כולל מן הסתם לכותה הפוסט המושקע) , תשתדלו שהכתיבה תהיה אובייקטיבית. אתם שוב ושוב נותנים לשונאי לברון והייטרים מן השורה הראשונה, לכתוב טורים על לברון וקבוצותיו.
    טורים אלו אינם רלוונטים לפחות ב70% מהנאמר בהם.
    אלו טורים מגמתיים וממש חסרי ערך כמעט מוחלט.
    ממש חבל שיכולת והשקעת כתיבה מתבזבזת ונותנת לנו הקוראים, מצג לא רלוונטי בעליל של הנושא עליו כותבים.
    זהו לא טור דעה אלא טור מקצועי (כמו שאני מבין את סדרת הכתבות לקראת העונה) אך מעטים בו הנושאים המקצועיים הנכונים.
    השנאה מעוורת ומציירת לקורא מצג לא רלוונטי בעליל.
    חבל.
    תודה על ההשקעה ושנה נפלאה.

    1. +1, ארז. וחבל שזה מרחיק מכאן כותבים טובים כמוך.
      הזהרתי את מנחם מזמן. אם תתיר את הרסן – האתר יידרדר. אם תעבור בשתיקה ותיתן יותר מדי מקום לזבל-קקה-פיפי-לפלופ-גורילה, גם בפוסטים של הופס – בסוף זה יגיע גם לדיבור המקצועי, האובייקטיבי לכאורה. ככה זה כשהייטריזם הוא שם המשחק.
      מה שעצוב, מתחילים לכתוב פה ילדים בני 18, וזה מה שהם עושים דבר ראשון. ילד בן 18, בא לכתוב באתר מקצועי של אוהדי NBA, אמורות לרעוד לו הביצים. צריך להיות הכי במיטבו, להשקיע, זה לא הטוקבקים של וואלה וקללות לחבר'ה. רק מה? מגיע לפה ורואה בדיוק ההיפך. אז זה מה שהוא לומד, וזה מה שהוא מחקה, כדי להתחבב, כדי להרגיש שייך, כדי לדבר את השפה הנכונה. חבל, חבל, חבל.

  19. תודה אבי. אני אוהב לקרוא אותך ואת שפתך. כל מה שיש לי לומר שזאת הקבוצה שכולם סקרנים לראות מה יהיה איתה. הטווח בין 'הכי טוב' ל'הכי גרוע' הוא כנראה הגדול ביותר מכל הקבוצות.

  20. תודה רבה אבי, מסכים מאוד. זה היה לא מאוד מזמן שכריס ברוסארד ושאנון שארפ קראו ללייקרס של 2018/19 קבוצת אליפות שלא לדבר על קבוצת פלייאוף…. שום דבר לא בלתי אפשרי ואני בכלל לא אתפלא אם בסופו של דבר אנחנו מסתכלים כאן על קבוצה שעומדת בפני אותו כישלון כפי שעמדה בשנה שעברה.

  21. תודה אבי, גם אני חושב שזו עונת צל"ש או טר"ש קלאסית, ושהסיכוי לצל"ש זהה לסיכוי ששחקן בעונתו ה-17 בליגה, אחרי פציעה מטרידה, בשנתו ה-36, יתחיל פתאום לשחק הגנה וירחף בהתקפה כאילו אנחנו בעשור הקודם. כלומר סיכוי לא משהו. וכן, גם אני חושב שיותר מסגל מאוזן בנו בל.א. קן צרעות רציני עם כמה מההדקייסס והנחשים הגדולים ביותר בתולדות המשחק – דוואייט, רונדו, מקגי, ג'ייסון קיד… בצלחה עם זה.

    1. וואו, ומה זה?!
      זה לא רק דירוג, כאלה יש בכל פינה. זו בחינה מזווית אחרת של השחקנים הגדולים: ההשפעה של כל אחד מהם על הקבוצות, עם המון המון (המון) נתונים. גם וידאו. מישהו השקיע פה עבודה של מאסטר.
      יש שם שעות על גבי שעות של קריאה ונבירה… 40 פורטופליוז מקיפים מאוד. שווה פוסט בפני עצמו, אם מישהו שם לב.
      תודה שחר.

    2. זה בהחלט אחד הניתוחים המושקעים ביותר שיצא לי לקרוא במרשתת.
      .
      משמח לקרוא מישהו שכימת לכדי תוצאה את המסקנה שגם אני הגעתי עליה –
      הקריירה של קארים במקום הראשון.
      .
      תודה, שחר.

      1. הדירוג הזה נורא נורא בעייתי, ולא נכון למרות עבודה מדהימה של החוקר במהלכו, קאווין גראנט לפני מגיק ובירד? באיזה עולם, האקים לפני דאנקן?

        1. זה דרוג. במהותו הוא סובייקטיבי. הרי מי שכתב החליט מראש על תעדוף מסוים של תכונות שמייצרות במצטבר מדד.
          לזכותו צריך לציין שהנוסחה נקבעה מראש (או לפחות ככה זה נראה), ועל פי התוצאות נעשה הדרוג.
          .
          לגבי השאלה "באיזה עולם האקים לפני דאנקן?" ,
          אז התשובה היא שבנוסף לתוצאות שהמדד מציג, גם בעולם שלי האקים לפני דאנקן.
          .
          לגבי גארנט מול בירד ומג'יק –
          צריך לקחת בחשבון שזה לא דרוג של "השחקנים הטובים ביותר". זה דרוג של "הקריירות האישיות הגדולות".
          היות ולבירד ולמג'יק היו קריירות קצרות יחסית, אז התשובה לא כל כך מפתיעה.
          .
          דרך אגב, זו הסיבה שברשימה הסובייקטיבית שלי קארים מדורג במקום הראשון. אולי יכולת השיא שלו לא בגובה של ג'ורדן או ווילט (אבל זה לא רחוק), אבל האורך של הקריירה, כמות השנים של יכולת גבוהה ויציבה, זה מה שמציב אותו במקום הראשון.
          פיינלס MVP ב-71', ועוד אחד ב-85', 14 שנה אחרי. בלתי נתפס (בעיקר כאשר לוקחים בחשבון שבאמתחתו גם קריירת מכללות ארוכה).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט