המלך מת יחי המלך – סיכום מחזור 3 בNFL / צוות הופס פוטבול

מאת צוות הופס פוטבול: רביב פייג, עידו רבינוביץ, יאן מלינקוב.



טמפה ביי באקנירס (2-1) 31  – ניו יורק ג'איינטס (2-1) 32
קבלו את – דניאל ג'ונס, הראשון לשמו, נסיך שבט הענקים הכחולים, וקוטל הפיראטים, המושיע הזוהר ומחזיק שרביט התפוח הגדול.
שום דבר לא הפריע לדניאל ג'ונס לתת הופעת בכורה שפרנסי ניו יורק חלמו עליה, סקוואן בארקלי יוצא פצוע? אין בעיה, נרוץ בעצמי לשני ט"ד, טמפה ביתרון של 18 נקודות במחצית? אין בעיה, נחזור מההפסקה וננהיג את הקאמבק הגדול בהיסטוריית הגאיינטס מאז 1970. נוסיף עוד 2 ט"ד במסירה ו336 יארד באוויר וניצחון ראשון לג'איינטס העונה ולניו יורק יש תקווה.
הבאקס המסכנים, לא הספיקה להם הופעה מצויינת של ג'מיס ווינסטון (23/37 ל380 יארד, 3 ט"ד וחטיפה) , לא הספיקה להם הופעה היסטורית של ויוצאת מגדרה של מייק אוונס עם 190!! יארד ו-3 !!! ט"ד במחצית אחת!!! לא הספיק להם הופעה מדהימה של שחקן ההגנה של העונה עד כה, שאקיל בארט, עם 4 סאקים נוספים במשחק לטוטאל של 8 בשלושה משחקים. לא הספיקה להם הופעה של מעל 450 יארד כוללים בהתקפה.  הם לא יכלו לעמוד מול זוהרו והאגדה של המלך ג'ונס הראשון.
במיוחד כשהמאמן שלך מחליט לקחת בכוונה! 5 יארד פנלטי כדי להרחיק את הבועט מאט גיי, כי הוא חושב שהוא יותר טוב מטווחים ארוכים ואז הוא מפספס את מה שאמורה להיות בעיטת הנצחון של השניה האחרונה.
(פייג)

יחי המלך
wide right

קנזס סיטי צ'יפס (0-3) 33 – בולטימור רייבנס (1-2) 28

הדו קרב הכי מעניין בליגה, בין שתי ק"ב שפתחו את העונה בסערה, הבטיח הרבה וגם קיים.
פטריק מהומס המלהיב, הMVP המכהן, מול לאמאר ג'קסון, הנשק הרב תכליתי שהפך את התקפת בולטימור לאשכרה מרגשת.
על הנייר זה היה אמור להיות שוט אאוט בין שתי התקפות טובות. בולטימור נחשבת כבעלת הגנה טובה יותר מהצ'יפס, אבל לקנזס יש את הדבר הכי מטורף שקרה לליגה בשנים האחרונות מאחורי ההגה.
דווקא ג'קסון (22/43 ל267 יארד) התקשה הפעם לדייק במסירות לעומק והסתמך המון על משחק מצויין של מארק אינגרם עם 103 יארד ו3!!! ט"ד. ההגנה של הרייבנס הצליחה לעצור את מהומס הפנומנלי (27/37 374 יארד ו3 ט"ד) רק פעמיים כל המשחק. בעוד הגנת הצ'יפס עמדה בפרץ למשך רבע משחק ועשתה הרבה הבדל לקבע את התוצאה הסופית.
הרייבנס התקרבו לכדי 5 נקודות מלהשוות את המשחק עם 2 דקות על השעון אבל התקפת הצ'יפס פשוט טובה מדי תחת אנדי ריד, השיגו את הדאון הראשון הנחוץ כדי להריץ את השעון לניצחון.
הצ'יפס עדיין בלתי מנוצחים ואחרי המבחן מול בולטימור לא נראה שיש מי שיעצור אותם עד שבוע 14 מול הפטריוטס בפוקסבורו.
בולטימור תתמודד מול קליבלנד בשבוע הבא ותרצה להחזיר את עצמה לשביל הנצחונות.
(פייג)

שני ענקים מהדור החדש

באפולו בילס (0-3) 21 – סינסנטי באנגלס (3-0) 17

הגנת הבילס הראתה שליטה מלאה בתחילת המשחק ועצרה את התקפת סינסנטי לחלוטין שלושת רבעי משחק, כפתה איבודי כדור (2 חטיפות ו2 פאמבלים) ועצרה את ג'ו מיקסון על 61 יארדים על הקרקע.
סינסנטי נראתה אובדת עצות כמו בשבוע שעבר מול סן פרנסיסקו, ההגנה שלהם נתנה לפרנק גור הבלתי נגמר (76 יארד וט"ד כפרה עליו)  לרוץ חופשי ולג'וש אלן (23/36 ל243 יארד, ט"ד וחטיפה) להוביל את באפולו ל14-0 עמוק לתוך הרבע השלישי כשסינסי עם 77 יארד כוללים בלבד כל המחצית הראשונה.
ברבע השלישי אנדי דלתון נזכר שהוא שחקן NFL  והפיל על באפולו 17 נקודות ללא מענה תוך 15 דקות שהעלו אותם ליתרון 17-14.הבילס לא נשברו וענו מהר מאוד עם ט"ד משלהם.
חטיפה נוספת של דלתון בדרייב אחרי סגרה למעשה את המשחק והבילס מפתיעים עם מאזן מושלם לפתיחת העונה ובדרך לאתגר אימתני מול הפטריוטס.
סינסנטי- ובכן, זו כנראה שוב לא השנה שלה. אולי הגיע הזמן להחליף את דלתון.
(פייג)

כפרה עליו – פרנק גור





אינדיאנפוליס קולטס (1-2)  27– אטלנטה פאלקונס (2-1) 24
אל תסתכלו עכשיו, אבל נראה שיש ק"ב ליגיטימי באינדיאנה. השמיים לא נפלו עם פרישתו של אנדרו לאק וג'ייקובי בריסט נראה קצת יותר מליגיטימ לשאת את המועדון על כתפיו. לא סתם הוא קיבל חוזה יפה למרות שנחשב ברמת ק"ב מחליף עד לא מזמן.
בריסט התחיל את המשחק עם 14/14 מושלמים שסייעו לאינדי לפתוח פער של 20-3 במחצית. וסיים עם28/37 ל310 יארדו2 ט"ד. דרייבם ארוכים השאירו את התקפת אטלנטה המסוכנת מחוץ למגרש עם 6 אחזקות כדור כל המשחק. כשאטלנטה כן קיבלה את הכדור במחצית השנייה, היא ניצלה כל דרייב לצמק את התוצאה.
מאט רייאן (29/34 ל304 יארד,3 ט"ד ואיבוד) העמיד בסופו של דבר מספרים מדהימים, הוביל ארבעה דרייבים לניקוד עם 2 ט"ד לאוסטין הופר ו1 לחוליו ג'ונס (128 יארד וט"ד).
אבל כל זה הספיק רק להתקרב לקולטס שברחו כל פעם כשאטלנטה התקרבה קרוב מדיי.
הפאלקונס לא מצליחים לעשות את הצעד הזה שינצל את מלו הפ]וטנציאל שלהם ועכשיו הם איבדו (שוב) את הסיפטי המצויין קיאנו ניל לפציעה מסיימת עונה.
הקולטס כן עושים צעדים קדימה ומקווים להמשיך את המומנטום מול אוקלנד שבוע הבא.
(פייג)


ג'ייקובי בריסט- עומד בציפיות

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (0-3) 24 – פיטסבורג סטילרס (3-0) 20
21 שנים עברו מאז סן פרנסיסקו התחילה את העונה עם 3 ניצחונות רצופים, ולפי איך שהם שיחקו במשחק הבכורה של העונה באצטדיון ליווויס, הם בהחלט היו בדרך להפוך את זה ל22 שנה.
5 איבודי כדור הורגי מהלכים ונקודות הקריבה ההתקפה של סן פרנסיסקו.
אבל אל תתנו לשורת הסטטיסטיקות להטעות אתכם, זה היה אחד המשחקים הטובים של הק"ב של הנייינרס, הם הזיזו את הכדור יפה בהתקפה כשג'ימי גארופולו (23/32 ל277 יארד, ט"ד ו2 חטיפות) עומד איתן בפוקט, מול 64% בליץ של הגנת הסטילרס, חוטף מכות בלי סוף אבל גם משלח טילים מדוייקים.
אבל כאמור, טעויות מטופשות הביאו לחמישה איבודי כדור, שניים מהן עמוק בתוך הרד זון של היריבה, החזיקו את התוצאה קרובה הרבה יותר ממה שהייתה צריכה להיות.
הסטטיסטיקה לקבוצות עם כל כך הרבה איבודי כדור במשחק בישרו רעות, משהו כמו 45 הפסדים ותיקו אחד, אבל הניינרס השנה עשויים קצת אחרת.
הסטילרס עם הגב לקיר, וללא בן רות'ליסברגר, כמעט ולא הצליחו להניע את הכדור כשהק"ב המחליף קייל רודולף משיג 174 יארד באוויר כש138 מתוכם ב2 מסירות קצרות  ששברו רגעית את הגנת המסירה של הניינרס והפכו לריצות ט"ד ארוכות לג'ו ג'ו שוסטר ודיונטה ג'ונסון.
2 החטיפות של גארופולו באו ברבע הראשון אבל הגנת הניינרס חיפתה על הטעויות של ההתקפה וספגה רק 2 שערי שדה.
שני פאמבלים נוספים במחצית הראשונה הורידו את הניינרס למחצית עם 3 נקודות בלבד על הלוח והסטילרס עם 6.
המחצית השניה הייתה כבר סיפור קצת שונה כשהפעם תורה של סן פרנסיסקו לבצע מהלך והיא הבקיעה לאחר שרודולף מסר לחטיפה, ושוב עם וילסון הרץ שהוסיף עוד 2 ט"ד ל2 בהופעת הבכורה שלו שבוע שעבר.
הקבוצות החליפו בינהן ט"ד נוספים כשהסטילרס משתלטים על פאמבל נוסף של הניינרס בתוך ה5 יארד שלהם, מי אם לא טי ג'יי וואט. ביתרון עם 5 דקות על השעון והכדור אצלם, פיטסבורג השתמשו ברץ ג'יימס קונור כדי להריץ את השעון ולאבטח את הניצחון,
קונור מפמבל, סן פרנסיסקו משתלטים וגארופולו מנהיג דרייב שמסתיים במסירה מדוויקת ויפיפיה בין שני מגינים לדאנטה פטיס שמעלה אותם ליתרון דקה לסיום.
הגנת הניינרס עוצרת שוב את רודולף והניינרס עולים ל0-3 ויוצאים לשבוע מנוחה שהרווח ביושר.
(פייג)

בין שני מגינים – דנטה פטיס

פילדלפיה איגלס (2-1) 24 – דטרויט ליונס (1-0-2)  27

מאז שנות השבעים לא הייתה קבוצה שפתחה את העונה במאזן 2-0-1, וההווה נראה מלבב למדי עבור הליונס. הם הוסיפו ניצחון שני רצוף מול יריבת פלייאוף, ואם יצליחו לשרוד את מהומס בערב ראש השנה – הם יגיעו אל שבוע הביי במומנטום ומצב רוח מצויין, עם סיכוי אמיתי לפתוח ברגל ימין את משחקי הדיוויז'ן שלהם. האם זו, סוף סוף, השנה של סטאפורד? לא בטוח. הוא אכן הצטיין נגד הבליצים של ג'ים שוורץ, והוביל דרייב לט"ד חשוב ברבע השלישי, כשנראה היה שפילי תחזור לניצחון; אך הוא היה צריך לצבור רק 201 יארד באוויר, הרבה בעזרת שני פאמבלים של פילדלפיה והחזרת בעיטת פתיחה של ג'מאל אגניו לט"ד. בצד השני, האיגלס כרגע הם קבוצה שעושה יותר מדי טעויות ביצוע כדי לעמוד בשאיפות שלה, והיא תהיה חייבת להתאושש בזריזות לקראת משחק קשה בלאמבו פילד כבר בליל חמישי. (מלניקוב)

גרין ביי פאקרס (0-3)  27 – דנבר ברונקוס (3-0) 16

פתיחת העונה של גרין ביי מראה תבנית די ברורה. המהלכים המתוכננים מראש של מאט לפלור פותחים את המשחק בסערה, וכשנגמר שלב ה"סקריפטינג" ההגנה משתלטת על העניינים בעוד ההתקפה מתקשה להזיז את השרשראות. אהרון רוג'רס נמצא בשלב בקריירה בו הוא חייב את העזרה של הקבוצה סביבו, וכבר לא יכול להצליח למרות הקשיים. בערך כמו שהיה פייטון מאנינג בסוף ימיו ב… דנבר. למרות שלושה איבודי כדור, ההתקפה של דנבר הצליחה להישאר במרחק נגיעה למשך זמן מה, אפילו אם לא היה לג'ו פלאקו סיכוי אמיתי להשוות את המשחק ברבע הרביעי. לבסוף, עוד קרב בין שני MVP סופרבול הולך לטובת ההגנה העדיפה. (מלניקוב)

אריזונה קארידנלס (1-2-0) 20  – קרוליינה פאנתרס (2-1) 38

19 מ-26, 261 יארד, ארבעה ט"ד. לא, זו לא השורה הסטטיסטית של קיילר מארי, אלא דווקא זו של קווטרבק "אייר רייד" אחר, קייל אלן. הפתיחה של הקווטרבק הצעיר שמחליף בינתיים את ניוטון הפצוע לא נראתה מזהירה, עם סטריפ-סאק בדרייב הפתיחה שכבר הגיע לרד-זון היריבה. אבל הטעות לא חזרה בדרייב התגובה של אלן, שאולי אפילו הפך בדיוק למה שקרוליינה הייתה צריכה בזמנים חסרי תקווה כמו אלה. אריזונה, חשוב לזכור, היא עדיין לא יריבה ראויה לקבוצות בעלות שאיפות פלייאוף כמו קרוליינה – אז בינתיים, היא תיתן לקווטרבק הרוקי שלה כמה שיותר הזדמנויות לקבל החלטות עם הכדור, ובעיקר כמה שיותר הזדמנויות לטעות. נכון לסיום מחזור 3, מארי מוביל את הליגה בניסיונות מסירה, וכרגע זה פחות או יותר כל מה שקינגסברי יכול לעשות עבורו.
(מלניקוב)

סיאטל סיהוקס (1-2) 27- ניו אורלינס סיינטס (1-2)  33

קבוצה אחת הגיעה לאחר צמד ניצחונות, ולמעשה לראשונה מאז שזכתה באליפות. קבוצה אחרת הגיעה לאחר שני משחקים לא גדולים, אחד מהם נגמר בהפסד צורם, ולאחר פציעה של הקווטרבק האגדי שלה. אז אולי זה לא כל כך מפתיע שהסיינטס הגיעו למשחק עם יותר מוטיבציה ואנרגיה, או פשוט הגיעו מוכנים יותר לשחק. זה היה ברור מהרגע הראשון, כאשר המהלך ההתקפה הראשון של הסיהוקס הסתיים בעבירת הולדינג, והפאנט הראשון היה גרוע במיוחד והוחזר לט"ד. הסיינטס הגיעו עם תוכנית משחק זהירה במיוחד, על מנת לעזור כמה שניתן לברידג'ווטר. אך נראה שגם הסיהוקס באו לעזור לו, עם שרשרת של טעויות שהובילו ישירות לארבעה ט"ד של הסיינטס, ולמעשה לא השאירו סיכוי לעצמם לנצח משחק שהיה בידיים שלהם לפני שבכלל עלו למגרש. ואולי זו בדיוק הבעיה בסיאטל.
(מלניקוב)

וושינגטון רדסקינס (3-0) 15- שיקאגו ברס (1-2) 31

האם זה זמן דוויין האסקינס? לא אם תשאלו את האח השני למשפחת גרודן שחש את זעמו של קאליל מאק. כמובן, אם חושבים על זה, משחק מול ההגנה של שיקאגו הוא לא הזמן לתהות האם הקווטרבק צריך להיות מוחלף. הקווטרבק בצד השני, לעומת זאת, קיבל מעט מנוחה מהמשחקים הקשים מול גרין ביי ודנבר, ומצא 3 פעמים את טיילור גבריאל באנדזון בדרך לניצחון קל, אפילו כצפוי. היריבה היא אמנם לא בדיוק מדד, אבל זה בדיוק מה שקבוצות טובות עושות ליריבות חלשות, וזה סימן טוב עבור הדובים ועבור טרוביסקי.
(מלניקוב)

ניו אינגלנד פטריוטס (0-3) 30 – ניו יורק ג'טס (3-0) 14

בעל כורחם, הסילונים מניו יורק כבר עם הקוורטרבק השלישי שלהם העונה לאחר שלושה מחזורים בלבד. כזכור, סאם דרנולד חלה במחלת הנשיקה ומחליפו, טרוור סימיאן, נפצע במשחק מול הבראונס בערב ראשון שעבר. לוק פאלק, הקוורטרבק אקס וושינגטון סטייט והמיאמי דולפינס, שאף נחתך מקבוצת המילואים של הדולפינים כי לא נחשב על ידם כקוורטרבק השלישי הטוב ברוסטר חסר המוסרים שלהם, נאלץ לפתוח מול טום בריידי בפוקסבורו. באופן מפתיע, לשני המוסרים הללו יש דמיון רב ביניהם: שניהם נבחרו באותה בחירה בדיוק בדראפט (199), שניהם פתחו בשבוע השלישי כאשר הם בני 24, מבנה וגובה כמעט זהים, ושניהם שיחקו מול אגדות במשחק הראשון שלהם (בריידי שיחק מול פייטון מאנינג, פולק כמובן נגד בריידי).

ככל הנראה, לפולק לא תהיה קריירה מרשימה כמו של בריידי מולו, אמנם הוא הצליח לשמור על המשחק צמוד יותר מאשר שבריידי שמר נגד מאנינג (הג'טס הפסידו 30:14 השבוע, הפאטס הפסידו 44:13 לקולטס אז).
הפטריוטס שיחקו את משחקם הגרוע השנה, הם הרשו את הט"ד הראשון שלהם לאחר שלושה משחקים בהם לא הרשו, משחק הריצה היה תקוע, בעיקר בשל משחק רע מאוד של סוני מישל שהשיג רק 11 יארד בתשע נשיאות ופשוט לא הצליח לשבור תיקולים בכלל. למרות כל זאת, הפטריוטס עדיין עלו ליתרון 30:0 טרם סוף הרבע השלישי ומשם חלמו עד לסיום המשחק, והג'טס שמו קצת נקודות נחמה על הלוח. בפעם הראשונה הפאטס נראים פגיעים העונה, אבל גם זה לא הספיק.
(רבינוביץ)

דאלאס קאובויס (0-3) 31 – מיאמי דולפינס (3-0) 6

יחד עם הג'טס המוזכרים לעיל, הדולפינס הצליחו להשלים היסטוריה: בפעם הראשונה בתולדות 100 השנים של הליגה, שתי קבוצות נכנסו למשחקים כאנדרדוג של 20 נקודות או יותר בקרב סוכנויות ההימורים. אמנם, רק הקאובויז כיסו את הספרד המאסיבי שקיבלו כנגד הדולפינס.

האורחים שהגיעו לדאלאס דווקא שיחקו לא רע במחצית הראשונה, והרשו רק 10 נקודות להתקפה הנפיצה של קלן מור. משם, התכולים התרסקו, כפי שהם נוהגים לעשות (ללא נקודות במחצית השנייה עדיין העונה). ג'וש רוזן שיחק לא רע בבכורתו, אמנם קו התקפה שכולו דלתות מסתובבות (חוץ מהרוקי מייקל דיטר שלא מצליח להחזיר את החוליה לבדו), תופסים שמפילים מסירות קלות (אחת מנקודות האור היחידות, פרסטון וויליאמס, שלא כדוגמתו בזבז מסירה מושלמת של מספר 3 ופספס 6 נקודות בטוחות) ורצים שלא הולכים לשום מקום (קיילן באלאג' נמצא במקום ה-82 בקרב כל הרצים בשבירת התיקול הראשון), לא היה לו סיכוי.

הקאובויז לא מראים סימנים של האטה, דאק פרסקוט נראה כי הוא שווה את חוזה העתק שהוא רוצה לקבל מג'רי ג'ונס, קלן מור ממשיך לשרטט מהלכים מעולים ויש תחושב באוויר של ארלינגטון שהפעם, יש סיכוי ממשי. פרסקוט הפך לקוורטרבק המהיר בתולדות הפרנצ'ייז להגיע ל-75 ט"ד.
(רבינוביץ)

מינסוטה ויקינגס (1-2) 34 – אוקלנד ריידרס (2-1) 14

בדיויזיה הקשוחה ביותר בליגה, אין שום מקום להפסדים. הריידרס נראו בינוניים ביותר העונה, אמנם היוו מוקש לוייקינגס. למזלם, תוכנית המשחק שלהם עבדה לשלמות והם אפילו כיסו את הליין הגבוה ששמו עליהם (9-) בתחילת המשחק.

הויקינגים ממשיכים להאכיל את הרץ המוכשר שלהם, דלווין קוק, והוא ממשיך לספק את המספרים. אקס הסמינולס חרך את הדשא עם 6.9 יארד לנשיאה עם 16 נשיאות והיה עקבי למשך כל היום. הוייקינגס הובילו כבר במחצית ב-14 נקודות, והצליחו למנוע קאמבק של הריידרס עם מחצית שנייה מעולה הגנתית, חשוב לציין את אריק קנדריקס, שחיסל ריצות של השחורים-כסופים לאורך כל היום והרס לגרודן חלק נרחב מתכנית המשחק.

לדאבונם של הוייקינגס, כל שאר הקבוצות בביתן ניצחו השבוע, הם יצטרכו להמשיך ברצף שלהם אם הם רוצים את ראשות הבית התחרותי הזה.
(רבינוביץ)

קליבלנד בראונס (2-1) 13 – לוס אנג'לס ראמס (0-3) 20

לצערם או לשמחתם של הקליבלנד בראונס (תלוי את מי אתם שואלים), הלוז שלהם מתחלק לשני חלקים: עד שבוע שמונה, בו הם משחקים מול קבוצות עם מאזן חיובי בלבד, כולל שתי קבוצות בלתי מנוצחות, סן פרנסיסקו וניו אינגלנד. אולם לאחר מכן, יש להם את הלוז הכי קל סטטיסטית בליגה, כולל כמה מפגשים עם נמושות הליגה, חלקן מהדיויזיה.

לכן, יש להם זמן לתקן את הצרות שלהם, אמנם הם חייבים לשנות משהו, כי התכנון הנוכחי לא עובד. זהו משחק שהם היו חייבים לנצח. שני הכוכבים ההתקפיים הגדולים של הראמס, ג'ארד גוף וטוד גרלי, הציגו משחקים רעים. גוף נחטף פעמיים ומסר ל-24/38 בלבד, כאשר גרלי עדיין נראה כצל של עצמו מלפני הפציעה ושם רק 3.1 יארד לנשיאה עם 14 כאלו. ובכל זאת, שון מקווי העפיל בקלות על פרדי קיצ'נס בקרב המאמנים, הקל על ההתקפה שלו ושם את הכדור בידיים של השחקנים החמים, קופר קאפ וברנדין קוקס (19 תפיסות ביניהם, 2 ט"ד לקאפ, שיא הקריירה שלו).

גוף עדיין לא הפסיד ליריבה מהקונפרנס המקביל בעונה הרגילה מאז בואו של מקווי (9-0) וגם שיפר את מאזנו מול קוורטרבקים שנבחרו בבחירה הראשונה (6-1). מייפילד עדיין לא מראה את יכולותיו מול קבוצות עם מאזן חיובי, רק ניצחון אחד בקריירה שלו.
(רבינוביץ)

לוס אנג'לס צ'ארג'רס (1-2) 20 – יוסטון טקסנס (1-2) 27

הצ'ארג'רס עשו הכל נכון במחצית הראשונה, הפעילו לחץ על דשון ווטסון וגרמו לו לעשות הרבה טעויות, כולל את אחד מהמהלכים הגרועים של השנה כאשר מסר אחורה, מה שנחשב בפאמבל, והצארג'רס עלו עליו בקלות והתקפתם קיבלה פוזשן רדזון קליל בו סיימו עם 7. המקומיים מעיר המלאכים ירדו להפסקה עם יתרון שני פוזשנים, אבל בצורה צ'ארג'רית קלאסית, ירו לעצמם ברגל. הטקסנס ניצחו את המחצית השנייה בתוצאה של 20-3 ואף עלו ליתרון 10 בשלב מסוים בתחילת הרבע האחרון. ריברס עשה כל שביכולתו, הצליח להגיע למצב שער שדה שהומר וגם השלים שני דאונים רביעיים בדרייב האחרון. אמנם, הטקסנס בסוף השיגו את איבוד הכדור שרצו והמשחק נגמר.

לאחר שהתאושש משגיאותיו המוקדמות, למספר 4 של יוסטון היה משחק מעולה. 25/34 ל-351 יארד ושלושה ט"ד. 31/46 ו-318 יארד ל-2 ט"ד ללא חטיפות של ריברס לא הספיקו.

(רבינוביץ)

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. פאט מהומס פשוט מדהים. שווה לראות כל משחק שלו. לאנדי ריד נגמרו התירוצים (לא שהוא משתמש בהם , פשוט הגיע הזמן שהוא ירשום אליפות).
    עוד אחד שאסור להוריד ממנו עין זה כריסטיאן מקפרי.
    מה שהפטריוטס עשו מצריך ועדת חקירה. אחרי שכבר היו בדרך לכסות את הספרד בעניים עצומות פתאום אפשרו טאצד'און בספשייל טים ואז העלו את הק"ב המחליף לזרוק פיק סיקס. אחרי שהמשימה הושלמה ברייד חזר למגרש…

    1. מאהומס עושה על המגרש מה שהוא רוצה, אם לא היו כאלה בלואאוטס היה יכול לשבור את שיא היארדים למשחק גם בשבוע 1 וגם בשבוע 2 בלי בעיה.

  2. אגב מיאמי עם מה שיכול להיחשב כפתיחת העונה הגרועה בהיסטוריה.
    מאזן נקודות 133-16 – הגרוע ביותר בהיסטוריה (לפני הריידרס של 1961 שהיו עם 106-)
    מאזן יארדים 1498-667 – השני הגרוע בהיסטוריה אחרי אטלנטה של 1967 שהיו עם 931-.
    מאזן איבודים 6- (זה גרוע אבל כבר הרבה פחות נורא).

    1. כל פעם שאני רואה משחק של הבילס אני לא יכול שלא להתמקד במספר 17 שלהם, אחד פרנק גור, ולחשוב מה היה דחוף לניינרס להעביר אותו

  3. גארופולו נראה אדיר אבל:
    א) מי שניצח לניינרס את המשחק הייתה ההגנה
    ב) הוא אמנם נייד אבל לא ברמה של ג'קסון או ווילסון והיכולת שלו היא בעיקר להשלים מהלך גם כשהפאסראשר נושם לו בתוך האוזן. במלים אחרות, הוא חוטף כל כך הרבה שפציעה שלו היא לא שאלה של 'האם' שלא של 'מתי'. מצד שני, לא ראיתי את שני המשחקים הראשונים ויכול להיות שכל זה קורה בגלל חסרונו של סטיילי.

    1. זה קרה בגלל שהסטילרס עשו בליץ בקצב מטורף של 67% מהדרופ באקס.
      שני המשחקים הקודמים ביחד גארופולו קיבל סאק אחד ו2 qb hits.

      דרך אגב, גארופולו חי על הלחץ הזה. אחוז ההצלחה שלו בהשלמת מסירה תחת לחץ הוא מעל 90 אחוז.

      וכן, ההגנה של הניינרס נראית מעולה השנה. בעשיריה הפותחת בNFL במיוחד במס' היארדים שהם נותנים, שם הם רק שניים לניו אינגלנד.
      הלחץ שהם מסוגלים לייצר רק עם רביעיית הקו הקדמי עושה את כל ההבדל. הם גם מאוד עמוקים בקו הקדמי ועושים רוטציה לשמור על השחקנים טריים וחזקים.
      אבל עם כל זאת, מחכה לראות אותם מול קבוצות יותר חזקות.

  4. דניאל ג'ונס? שם 'מת' כדי חהופכו לגיבור, אבל בתפוח הגדול ימצאו דרך.
    הפאטס היו גרועים בכל מלבד בתוצאה הסופית
    מהומס הוא הדבר
    קרוךינה פנתרס, יס!!!
    עוד שבועיים אטלנטה הופכת לקבוצה הביתית שלי. כמה פאשלות ברבע הרב יעי מנעו חזרה

  5. אמנם רק משחק אחד אבל היה נפלא לראות את כל המבינים הגדולים באולפני הטלוויזיה שבעת הדראפט גיחכו/זעמו על הבחירה של דניאל ג’ונס כמספר 6 פתאום מהללים אותו.

  6. מהומס – פשוט חוויה לראות אותו. רואים עליו שהוא כל כך נהנה. אז חשבנו שאולי יחווה ירידה קלה, כחלק מתסמונת השנה השניה. אז חשבנו. אז חשבנו אולי שבהיעדר היל הוא יאט מעט. אז חשבנו. יש לו עוד 3 שנים על חוזה הרוקי (אגב, לא עדיף לחתום כבר עכשיו ואז הסכומים הגבוהים מתפרסים על יותר שנים, מה שיקל על התקרה? או שזה אסור?). הוא חייב להביא אליפות לפחות באחת מהן. אם בראון היה בפטס, הייתי עדיין מהמהר על הפטס, אבל למרות שהם עדיין מאוד כשרונים בהתקפה, ללא בראון בעיניי הצ'יפס בהחלט יכולה וצריכה לקחת את זה.
    הפטס – לא יודע, כנראה ראינו שני משחקים שונים. הפטס פירקו את הג'טס. פשוט פירקו. ואז באה השמטת הפאנט, של המחזיר הרוקי (שלא נראה לי באמת צריך להיות שם, ואני מניח שבשלבים המכריעים אדלמן יחזיר), ועוד פיק סיקס של הק"ב הצעיר שלהם שרצו לתת לו להשתפשף קצת. לא דברים שבאמת קשורים למשחק באיזו צורה. מה שכן נכון, זה הנושא של משחק הריצה שלא קיים. סוני מישל, זה אחד שחייב שייצרו עבורו חור ומשם יכול להתחמק. זה לא מהבקס המאסיביים שיכולים לייצר לעצמם. רוצה לומר שהיעדר משחק הריצה זה תוצר ישיר של שני אלמנטים: ריכוז נדיר של כל הפציעות המרכזיות בקו ההתקפה: הלפט תאקל בIR,הסנטר זה מחליף שנכנס להרכב הראשון שבוע לפני העונה בשל קריש דם של הסנטר הפותח אנדרוס, עוד גארד שנפתע, והפול בק המעולה שנפצע (דבלין). חצי מהקו זה שחקנים שהצטרפו ממש לאחרונה, וזה גם צפוי להיות החוליה החלשה כל העונה. יצירת חורים במהלכי ריצה, זה נטו אימון, מה שלא היה כאמור כי הקיץ חצי מהקו היה אחר לגמרי. בנוסף, עזבו שני טייטאנדס שמתקלים פצצה (גרונק) ומעולה (אלן) והנה מתכון לבעיה במשחק ריצה.
    מניח שכשיתייצב הקו זה ישופר בחלקו מחד ומנגד, עם יותר כישרון בחוליית הרסיברים ירוצו פחות השנה שם (מה שלא טוב מול מהומס).

  7. הנקודות שלי
    1. בפינת מיאמי – עזבו. אמיר אמר שהוא אהב את מהלכי הקיץ. נו אז אהב.
    2. הבילס משחקים יפה. ממש יפה. יחטפו רק 30 בראשון הקרוב.
    3. דניאל ג'ונס – מרשים. רק מזכיר שבניו יורק הכתירו בזמנו אחרי משחק אחד את מארק סאנצ'ס וג'ינו סמית' אחרי משחק אחד.
    4. הניינרס – היה ברור שינצחו אחרי שהסטילרס הפכו 5 חטיפות ל-6 נקודות.
    5. הפאקרס מרשימים הגנתית. בחורף מנצחים עם הגנה, וזה מאד חשוב מה שקורה שם עכשיו
    6. מהומס – זה כבר לא פייר
    7.טרוביסקי – די נו, זה לא זה. יש גבול כמה ההגנה תוכל לסחוב אותו.
    8. קאזינס – הוא תמיד טוב כשזה לא באמת קשה.
    9. בראונס – ראמס – לוידע מה איתכם, לי זה הרגיש לא כוחות לכל אורך המשחק.
    10. הסיהוקס כאלה לוזרים שזה לא ייאמן. היו צריכים לקחת בהליכה.
    11. הפתעת המחזור והעונה – הליונס. אם לא המשחק שהם איכשהו השמיטו מול הקארדינלס, הם היו ב 0-3.
    12. פילי במאזן שלילי, כשלא מעט הימרו עליה לאליפות. ועוד מחרתיים בבוקר בלמבו. אם זה 3-1 שלילי זה יכאב וצפויות מהומות.
    13. דאלאס מרשימים, אין מה לדבר. בניגוד גמור למה שחשבו אחרי מה שהלך שם בקיץ.
    14. צ'יפס – רייבנס. איזה משחק. ואוו. מעבר למהומס, גם לאמאר הרשים, יש לו משחק והטעיות מדהימות עם הרגליים. גם לו מגיע שאפו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט