4 שאלות על החוף המזרחי / יובל עוז

חופשת הקיץ נמצאת בשיאה. כל קבוצות ה-NBA כבר מתאוששות מהאוף-סיזון ואפשר להגיד בודאות שנכנסנו לאזור הדמדומים של ה-NBA, הזמן הזה שבין האוף-סיזון לתחילת ההכנות לעונה החדשה, זמן בו כל ציוץ של לברון ג'יימס על זה שהוא תהה עם עצמו אם מתחשק לו להיות נשיא ארגון השחקנים או נסיון קאמבק נוסף של גרג אודן מקבלים תהודה לא פרופורציונלית, פשוט כי אין משהו יותר טוב לעשות למי שעוקב אחרי הליגה בתקופה הזו.

אבל למי שמתעקש, ואני לחלוטין מהמתעקשים, אפשר למצוא נושאים לדיון גם בחודשי אוגוסט-ספטמבר החמים. בנסיון לדוג נושאים מעניינים בתקופה הזו אפשר למצוא את עצמך בדיון על המשמעות של הטרייד של ברנדון ג'נינגס וברנדון נייט עבור מילווקי, כך שהקריאה היא על אחריות המשתמש בלבד. אני בכל מקרה אנסה להישאר בתחומי ההגיון, אבל כמו שכבר הבנתם, אני לא מבטיח כלום.

 

תמונהמה אתם מכינים לנו העונה? לברון ודי-רוז

מי תסיים ראשונה במזרח?

אחרי כל כך הרבה שנים שבהם המזרח חסה בצילו של המערב בליגה הטובה בעולם, יש רוחות של שינוי באוויר. אמנם הקונפרנס המזרחי ככלל עדיין חלש יותר מהמערב, כשבאמתחתו יש קבוצות כמו אורלנדו ופילדלפיה, שנראות כאילו ויתרו על העונה עוד לפני שהחלה, ועוד קבוצות כמו שארלוט, בוסטון ומילווקי, שצפויות לוותר עליה עד חג המולד, אבל צמרת המזרח העונה צפויה להיות הרבה יותר מעניינת ואיכותית מזו המערבית. לראשונה מזה זמן רב למזרח יש לא פחות מ-5 קבוצות שלכולן יש פוטנציאל לסיים עם למעלה מ-50 ניצחונות, ולכולן יש קוף מסוים על הגב, כך שהקרב על ראשות המזרח העונה הולך להיות לא פחות ממרתק.

מיאמי היא כמובן עדיין הפייבוריטית הברורה לזכות בראשות הקונפרנס, מכיוון שעדיין יש לה את לברון ג'יימס, ולמי ששכח, מפגרת האולסטאר של העונה שעברה היא נתנה עונה רגילה לפנתיאון, אבל לא לעולם חוסן. מיאמי תגיע לעונה הזו טיפה פחות רעבה מהעונות הקודמות, טיפה יותר זקנה וכשמולה כל ערב תעלה קבוצה סופר-אמביציוזית לנצח את האלופה שנתיים ברציפות, המקום הראשון במזרח רחוק מלהיות מובטח. ההסתברות של ההיט לסיים ראשונים יורדת עוד יותר כשמסתכלים על היריבות העיקריות שלהם העונה.

שיקאגו, שלהזכירכם סיימה לפני מיאמי גם ב-2012 וגם ב-2011, מקבלת בזרועות פתוחות את דרק רוז בחזרה. ביחד איתו, הבולס רוצים לחזור למקום הראשון ולמספר 60 בטור הניצחונות שלהם. במידה והפציעות לא ישבשו את התוכניות, הבולס צפויים לחזור להיות קבוצת עונה רגילה מפחידה, עם הגנה מאיימת וכוכב אחד שיכול לאיים על תואר ה-MVP. שחקן נוסף שהוזכר כמי שיש לו את הפוטנציאל להפוך למועמד ל-MVP הוא פול ג'ורג', שעשה צעד גדול קדימה בפלייאוף האחרון, והעונה נראה שהקבוצה שלו מוכנה לעשות את הקפיצה הגדולה באמת קדימה.

אינדיאנה התחזקה בדיוק איפה שהיא הייתה צריכה באוף-סיזון עם ההחתמות של סי.ג'יי ווטסון, כריס קופלנד והטרייד על לואיס סקולה. החזרה של דני גריינג'ר אמורה להוסיף עוד כח אש ולפתע, הפייסרס מפחידים לא רק את מיאמי, אלא את כל הליגה. החמישייה של פרנק ווגל כוללת כבר ארבעה אול-סטארים (גריינג'ר, ג'ורג', דייוויד ווסט ורוי היברט), ואחרי עבודת נמלים של דוני וולש ולארי בירד בשנים האחרונות, הפייסרס נראים מוכנים לגמרי להשלים את ההשתלטות על המזרח.

לטעמי, עייפות החומר במיאמי בתוספת העובדה שהם לא מרגישים כאילו הם צריכים יתרון ביתיות (הרי לפני שנתיים הם זכו בתואר גם בלעדיו) והרצון של שיקאגו ואינדיאנה להוכיח יובילו לקרב אדיר על המקום הראשון בין שלושת הקבוצות, שקשה לי מאוד לראות את מיאמי מנצחת בו. ובואו לא נשכח שיש עוד שתי קבוצות שצריך לשים אליהן לב בצמרת המזרח.

 

תמונהמוכנים לנשל את האלופה מהכתר. ווסט והיברט

למי יש הכי גדול בתפוח הגדול?

עם כל הכבוד לפייסרס ולבולס, הסיפור הגדול במזרח העונה הולך להיות הקרב על ניו יורק. לראשונה בהיסטוריית ה-NBA, לניו יורק יש שתי קבוצות באמת טובות ומעניינות, הרבה תודות לכיסים הבלתי נגמרים של מיכאיל פרוחורוב, שהולך לשלם בעונה הבאה מס מותרות אסטרונומי בגובה למעלה מ-80 מיליון דולר. בכל קבוצה אחרת למוסר התשלומים המופרע הזה הייתה משמעות, אבל אצל פרוחורוב הכל סבבה בחשבון העו"ש, ואנחנו לא מתלוננים.

הנטס מעמידים אחרי הקיץ הזה את אחת החמישיות המרתקות בליגה, שכוללות סטאר קוואליטי (דרון וויליאמס), חוזים מופרכים (ג'ו ג'ונסון), נסיון (פול פירס), כשרון (ברוק לופז) ומנהיגות (קווין גארנט), כשהאספקט האחרון היה אחד הנעלמים הגדולים בסגל של הנטס בעונה שעברה. הנטס צפויים להיות מעט טובים יותר בעונה הרגילה מהעונה שעברה (33-49), במיוחד מכיוון שגם הספסל שלהם קיבל זריקת אנרגיה עם ההגעה של אנדריי קירילנקו, אבל השינוי הגדול אמור להיות בפוסט-סיזון, שם גארנט ופירס כבר הוכיחו שהם מסוגלים לזרוח מעל כולם. לעומת זאת, הצלחה בפוסט-סיזון זה בדיוק מה שהניו יורק ניקס לא הצליחו להשיג בעונה שעברה, וזה יוסיף עוד קצת פלפל ליריבות הכי מעניינת העונה בליגה.

הניקס הולכים להיות קבוצה טובה מאוד העונה, בערך כמו בעונה שעברה, אבל יש להם סדקים לא קטנים בשריון. אמארה סטודמאייר נראה שכבר לא יחזור לימים הטובים שלו, ג'יי.אר סמית' קיבל חוזה ונפצע לארבעה חודשים וכרמלו אנתוני כבר הספיק להשתיל בראש של כולם את האפשרות שהוא יממש את אופציית השחקן שלו בסוף העונה. מעבר ליריבות המקצועית הצפויה, יש לנו את כל עניין ג'ייסון קיד והמעבר שלו מלהיות מאמן על המגרש בניקס למאמן על הקווים בברוקלין, וכמובן שסאגת קווין גארנט והדגנים של אשתו של כרמלו רק מקבלת עוד טוויסט בעלילה. בסופו של דבר, כל הדרכים עבור שתי הקבוצות הללו מובילות למקומות 4-5 ולדרבי מרתק כבר בסיבוב הראשון, שיכריע מי תצא עם ידה על העליונה מהיריבות המסתמנת הזו. הלוואי.

 

תמונהאוי, זה הולך להיות מעניין. קיי.ג'י ומלו

מי יהיו שלוש הקבוצות הנוספות בפלייאוף?

בעוד במערב הקונפרנס הרבה יותר מאוזן, במזרח קשה מאוד לדעת מי תפרוץ מאחורי החמישייה המובילה. מדבר הקבוצות הבינוניות פלוס של המזרח כולל את קליבלנד, וושינגטון, טורונטו, דטרויט ואטלנטה, וקשה מאוד לסמן פייבוריטית בשלב הזה של העונה. מבחינת כשרון נטו, קליבלנד (עם אנדרו ביינום וקיירי ארווינג) ודטרויט (עם ג'וש סמית', גרג מונרו וברנדן ג'נינגס) אמורות להתייצב בתוך השמינייה, אבל קיימים המון סימני שאלה לגבי הקבוצות הללו, במיוחד בתחום הבריאות (קליבלנד) והכימיה (פיסטונס).

הקבוצה שנראית כהימור הכי הגיוני להשתחל לפלייאוף מתוך הקבוצה הזו היא אטלנטה, שלמרות שהתחילה את הקיץ עם שקל ועשרים בתקרת השכר, שמרה על 60% מהחמישייה שלה (אל הורפורד, ג'ף טיג וקייל קורבר) והוסיפה אליה את פול מילסאפ בחוזה מצוין ועוד שחקנים משלימים. עם הסגל הזה, הגעה לפלייאוף עבור ההוקס היא יעד יחסית מובן מאליו, בעוד בוושינגטון, לדוגמא, הגעה לפלייאוף תהיה הצלחה אדירה והתקדמות מטאורית.

הוויזארדס צפויים לקבל עונה שלמה מג'ון וול, ששיחק כמו MVP ברבע האחרון של העונה שעברה. בנוסף, יש להם רוקי שמתאים להם כמו כפפה ליד בדמות אוטו פורטר והסופמור בראדלי ביל אמור רק להשתפר. כל אלו, בתסופת עונה נקייה מפציעות של אמקה אוקפור וננה, יכולים להפוך אותם למרעננת הרשמית של המזרח, ולקבוצה שאף אחד לא ירצה לפגוש בפלייאוף.

סימן השאלה הגדול ביותר מבין הקבוצות הללו שייך לטורונטו. בתיאוריה, רודי גיי ודמאר דרוזן וקייל לאורי אמור להיות קו אחורי מספיק טוב כדי להוביל קבוצה לפלייאוף. הבעיה היא שלטורונטו אין הרבה מה להציע מעבר לכך, ואלמלא עונה באמת גדולה של הטריו הזה, ואולי עונת פריצה של יונאס ולאנצ'יונאס (שנתן סימנים מעודדים בליגת הקיץ), הסיכויים של הקבוצה מקנדה למצוא את עצמה בשמיניה הראשונה הם לא גבוהים.

 

תמונההאנשים של האמצע. ג'ון וול ואל הורפורד

מי המועמדת המובילה לטנקינג?

נכון לעכשיו, פילדלפיה היא שחקן השש בש הזה שיודע שהוא הולך להפסיד, ורק מטיל את הקוביות בחוסר חשק לפני שהוא מתחיל לסדר את השחורים או הלבנים שלו מחדש. הסיקסרס לא התאמצו אפילו להסתיר את הרצון שלהם להיכשל בקיץ הזה, עם הטרייד על ג'רו הולידיי והעובדה שהם החתימו מאמן חדש רק השבוע. אחרי ככלות הכל, הסיקסרס עומדים לפתוח עונה עם איוון טרנר כשחקן הכי טוב שלהם ברוסטר, מה שהופך אותם למועמדים להיות גרועים בקנה מידה היסטורי, וכשאנדרו וויגינס על המדף, יכול להיות שזה בדיוק מה שהם צריכים לעשות.

מי שכמעט זכתה בתואר הגרועה הכי טובה היא אורלנדו. הסגל של המג'יק הוא טוב במעט מזה של הסיקסרס מכיוון שהוא רץ כבר שנה שנייה. ניקולה ווצ'ביץ' היה אחת ההפתעות הנעימות של 2013, טוביאס האריס שיחק כמו כוכב מהרגע שעבר למג'יק באמצע העונה שעברה וויקטור אולדיפו נראה כמו הדבר הכי פחות גרוע שדראפט 2013 הוציא מתוכו. על אף כל זאת, לזק ווהן יש עוד דרך ארוכה עד שהוא יהפוך את הסגל הזה למשהו לגיטימי, והדרך הזו צפויה לעבור בדראפט 2014 העמוס עם אחת הבחירות הגבוהות.

 

תמונהכשהוא השחקן הכי טוב שלך, זה אף פעם לא סימן טוב. אוון טרנר

שארלוט היא בחירה מתבקשת בדיון הזה, אבל יכול מאוד להיות שהיא מתכננת לנו הפתעה. קמבה ווקר נמצא על גבול הכוכבות ואל ג'פרסון אמור לשפר את המאזן של הבובקאטס בכמה ניצחונות. אם קודי זלר יוכיח שהוא שווה בחירה 4 בדראפט וג'ראלד הנדרסון ישתפר, מי יודע, אולי מקומם של הבובקאטס בכלל נמצא כמה פסקאות למעלה. מצד שני, כמו שכבר נאמר לא פעם ולא פעמיים, זה הפאקינג בובקאטס.

הקבוצות שעדיין לא החליטו אם הן עושות טנקינג הן מילווקי, בוסטון וכאמור, שארלוט. הקבוצות הללו יפתחו את העונה ויזרמו כנראה לאן שהרוח תיקח אותן בחודשיים הראשונים. הבאקס דאגו להבהיר שהם לא מתכוונים לנסות להפסיד העונה, אבל אחרי שאיבדו את מונטה אליס, ברנדן ג'נינגס, מייק דאנליבי, לוק רישאר מבה א מוטה וג'יי.ג'יי רדיק וכל מה שקיבלו בתמורה זה ברנדון נייט וכמה גופות מסביב, קשה מאוד להאמין להם. לעומתם, לבוסטון יש באמת פוטנציאל להיות טובים העונה. רוסטר שכולל את ראג'ון רונדו בריא לצד ג'ף גרין ואייברי בראדלי, ביחד עם ברנדון באס, ג'ארד סלינג'ר וקלי אוליניק הרוקי יכול להתפתח למשהו שמתמקם בשולי הפלייאוף. עם זאת, לא נראה שזה מה שדני איינג' רוצה וכנראה שנראה ממנו מהלכים נוספים במקרה כזה. בסופו של דבר, בעקבות הדראפט הענק שצפוי לנו עוד שנה, יכול להיות שהקרב על המקומות האחרונים במזרח יהיה יותר מעניין מהקרב על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף.

באדיבות
yoavoz.wordpress.com

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. סקירה מצויינת של המזרח. תודה. קליבלנד עם ביינום ואירווינג בריאים והמאמן החדש הם חלק משישיה מובילה. בכל מקרה טובים מהניקס . אני פשוט לא סובל את אנטוני והדפקט השני שבא מסין ושכחתי את שמו. זה שזורק מכל מצב.
    בכל אופן, החמישיה של המערב – אוקלהומה, יוסטון, סאן אנטוניו, קליפרס והלייקרס מעניינת יותר מבחינתי.

    1. ביבי בתור אוהד לייקרס רציתי לדעת איך בדיוק הגעת למסקנה שהלייקרס הולכים לסיים בחמישיה הראשונה של המערב?

      1. אני אוהד מושבע של גאסול בעמדה 5. השנה יש לו מה להוכיח. בהנחה שקובי חוזר בזמן כדי שיגיעו לפליאוף ונאש מחזיק מעמד עד הפלייאוף הם עם סיכוי למקום 5 שיבטיח סיכוי בסיבוב הראשון בפלייאוף.

  2. ביבי אתה מתכוון לג'י אר סמית'

    השנה לראשונה לאחר כעשור וחצי , המזרח מציג קבוצות שוות למערב
    הנטס שבירים , דרון וווילאמס הוא לא השחקן הכי קבוצתי ונטול אגו שיש
    לגביי מיאמי , הם חייבים את הביתיות !! ללא הביתיות הם לא היו פוסחים על אינדיאנה ומפסדים בודאות לספרס

    1. אכן. תודה.לא מבין איך מאמן יכול לחיות עם שחקן כזה. מילא כרמלו זורק אבל עושה הרבה סלים קלים ליד הסל. אבל סמית זה פשוט אסון.

    1. הגריזליז (ואתה) סומכים על שחקן שכבר עמד לפרוש, ובשלוש השנים האחרונות השתתף ב-60.4 אחוז בלבד מהמשחקים של קבוצתו (בעונה הרגילה).
      נראה לי שממפיס תנסה להסתדר עם מילר בתפקיד קטן ושולי בעונה הרגילה ותתפלל שבפלייאוף הוא ישחק כמו בסדרה נגד סן אנטוניו (11 מ-18 משלוש).

  3. סקירה מעולה, ברוך שובך

    לטעמי הניקס בכלל לא ברמה של קבוצות הצמרת.
    הגיעו לשיאם בשנה שעברה ויתחילו downhill.

    1. דאונהיל זה אופטימי. עם הטיפוסים שיש בקבוצה (ג'יי אר, מטא, כרמלו) והאכזבה שתכה בהם מוקדם בעונה הבאה (אנחנו עדים לסוף של צ'אנדלר?), צפויה התפרקות של ממש (implosion).

      1. אנשים, רחמים!
        בסדר, הניקס זקנים, חולים בראש, פצועים, מה שתרצו….
        אבל למה לשים לנו את זה בפרצוף כל רגע??!

        אנו מכריזים בזאת על נטקינג, סבבה לכם?

  4. אחלה פוסט,לי דוקא יש הרגשה לא טובה לגבי אינדיאנה,בגדול היא ה-קבוצה הכל שם דופק כמו שצריך,בניה נכונה של הסגל לא אינסטנט אלא הכל מחושב והכל טוב וביחוד הקיץ שמה שנקרא הם עושים את הגרוש ללירה שהיה חסר להם וחיזקו בצורה משמעותית את הספסל שלהם,אבל עדיין יש לי הרגשה לא מבוססת סתם הרגשה שהם לא יצליחו לקרוא באמת תיגר על האליפות,2 נקודות המפתח הם ג'רינג'ר שמהאולסטאר הופך להיות עוד שחקן ברוטציה והשאלה איך הוא יגיב לכך וכמובן פול ג'ור'ג שהשאלה האם הוא באמת הופך לאחד השחקנים הטובים בליגה או שזאת הייתה הבלחה חד פעמית.לסיום אני מאוד מקווה שהכל יסתדר להם כי כמו סן אנטוניו במערב הם בנו קבוצה כמו שמלמדים בספרים.

    1. זה טבעי לדאוג, אבל חלאס, קבוצה ואוהדיה צריכים להיות אופטימים ולכוון גבוה מרגע שיש להם את הכלים לנצח.
      בשנה שעברה הם היו מרחק משחק 1 מהגמר.
      פול ג'ורג' קולע טוב משלוש, אתלטי, וצעיר. הנתונים שם שיצליח, גם אם לא יהפוך למנהיג גדול, הוא שחקן טוב מאוד.
      וכל דאגה שצצה לך בראש או בלב, תחשוב על היד המכוונת של לארי בירד.

      עכשיו אתה אופטימי?

  5. חסרה לי מלכת הטנקינג של העונה הנוכחית – יוטה.

    אף קבוצה לא עשתה פחות עם המשאבים שעמדו לרשותה מהקבוצה הזו כדי להסריח בכוונה בעונה הקרובה – אפילו לא פילדלפיה.

  6. בוא נתחיל שאני קודם כל אוהד לייקרס ולא אינדי,אני פשוט נורא אוהב מה שעשו שם,בנו לאט,מה שנקרא לבנה אחרי לבנה,ומסכים איתך הכל נראה ורוד מדי,להזכירך לפני כמה עונות שממפיס העיפה את סן אנטוניו היא נחשבה לדבר החם ביותר והם עשו פליאוף מדהים ללא גיי וכולם טענו שגיי יחזור זה תהיה החתיכה החסרה וכלום לא קרה עד השנה,וגם להבדיל גם בקליפרס יש קבוצה מדהימה שהכל נראה כמו שצריך להיות ובכל זאת הם אפילו לא מאיימים על התואר

    1. סימן השאלה היחיד שלי לגבי אינדיאנה היא החזרה של ג'ורג' לעמדה 2.

      גריינג'ר הוא תוספת דרמטית מבחינת יכולת, אבל אחרי פריצה מדהימה כמו שג'ורג' עשה בעונה שעברה בעמדה 3, חייב להיות לפחות סימן שאלה קטן לגבי מה יקרה שהוא יחזור לעמדה 2.

      אני אפילו לא בטוח שהייתי לוקח את הסיכון הזה אם הייתי אינדיאנה, אבל אני מניח שהם יבחנו את הדברים במהלך העונה, ואם השילוב בין ג'ורג' לגריינג'ר לא יעבוד כמו שצריך, הם יעבירו את החוזה המסתיים של גריינג'ר תמורת שחקן בעמדה 2.

  7. פול ג'ורג' הוא הרבה יותר ממה שכתבת דנסקי. הוא שחקן שלם מאוד, שעושה הכל טוב עד מצוין כולל הגנה. ההתנהלות שלו על המגרש- שפת הגוף, הריכוז -מצביעות לדעתי על שחקן עצום, לא פחות. לי הוא נראה כמו מנהיג טבעי לגמרי. הוא מאוד מאוד בוגר בהתנהלות ובמשחק, וזה סימן מצוין. לדעתי הוא יכול להתפתח למין סקוטי פיפן, רק עם קלאץ'. מקווה מאוד שאינדיאנה יהיו חכמים מספיק לשמור אותו בריא ורענן לפלייאוף ולא ישחקו אותו יותר מידי. אני דווקא חושש מזה שהשתן יעלה להיברט וסטפנסון לראש -סטפנסון ישחק פחות בגלל ההתחזקות שלהם ואני מקווה שהוא לא יתחרפן. היברט גם מדבר יותר מידי. אני חושב שקופלנד זה חיזוק אדיר, שחקן מצוין שמתאים להם בול. אם ווגל יצליח להשתלט עליהם וליצור היררכיה ברורה והגנה מחויבת ומצוינת מעשרה שחקנים -הם יוכלו לעבור את מיאמי שלא תוכל לקלוע מולם. פול ג'ורג' יצטרך להתעלות כי כשיצטרכו סל מכריע הוא האיש שלהם לדעתי -הוא מגוון מאוד -רק עוד טיפה חסר ניסיון. בכל מקרה גם אם לא השנה יש שם פרויקט מאוד מבטיח לשנים רבות. אני הייתי גם מחפש טרייד לגריינג'ר תמורת 1-2 יוצר כמו ג'ייג'יי בריאה או משהו בסגנון. גריינג'ר לדעתי אולי יעשה 13 נקודות למשחק אבל יתן למתקיף שלו 17 כך שהוא די מיותר.

    1. ממש מסכים.
      בעניין גריינג'ר, אני לא חושב שאינדיאנה צריכה אותו כדי להשתפר ולהתקדם השנה. אולי יתרום, מקווה שלא יפריע, ואולי ימצאו לו קונים…
      אינדיאנה חזקה בתפקיד מס' 3 (ג'ורג' המבריק), משלוש (קופלנד הנפלא) ועל הספסל (סקולה ו-ווטסון הם שיפור מהעונה שעברה). הציפיות מאינדי אינן מבוססות על גריינג'ר, וטוב שכך.

      1. ווטסון הוא לא שיפור לעומת אוגוסטין.

        לא בטוח שהוא פחות טוב, אבל הוא בטח לא יותר טוב לדעתי.

        סקולה הוא שיפור לעומת הנסברו, אבל לא דרמטי.

        קופלנד הוא בהחלט תוספת כח משמעותית לקבוצה עם דייויד ווסט ורוי היברט בפנים.

        אבל עם כל הכבוד לכולם – חזרה של גריינג'ר ביכולת של לפני הפציעה אמורה להיות השינוי הכי משמעותי והתוספת הכי גדולה.

        1. דדי,בגדול מה שאתה אומר זה נכון,אבל יש יותר מדי שאלות כמו שכתבת האם להחזיר את גורג לעמדה 2 וכנראה לפגוע בו? ונגיד שגריינג'ר חוזר ליכולת שלפני הפציעה הרי זה חייב לבוא על חשבון מישהו וכנראה זה יהיה ג'ורג',בעולם אידאלי שבו אין אגו לשחקנים אני הייתי שם את גריינג'ר כמחליף האולטימטיבי שיסחוב את החמישייה השניה אבל זה כנראה לא יקרה

  8. יש רק שאלה אחת במזרח, אודן בריא או לא? אם הוא הברכיים יחזיקו מעמד מיאמי יגיעו לגמר ללא הפסד, אם לא יחזיקו מעמד זה יראה כמו השנה.

    1. לך תדע איך אודן משחק אחרי 3 שנים בלי משחק??? הוא יכול להיות סתם שחקן חלש ויכול להיות ההחתמה הגדולה של הקיץ… לקח חוזה של מיליון "בלבד"

  9. בעיני הקרב על מקומות 6-8 יהיה הכי מרתק.

    התחושה שלי היא שאטלנטה לא עשו מספיק כדי להתברג שם.

    קליבלנד, וושינגטון, טורונטו, דטרויט – אני חושב שאטלנטה לא יהיו יותר טובים מ 3 קבוצות בחבורה הזו.

    קליבלנד, וושינגטון, טורונטו לדעתי.

    לא יכול לסמוך על קבוצה שתלויה בבחירת הזריקות של ג'וש סמית וברנדון ג'נינגס.
    הפוטנציאל קיים, אבל זה ייקח להם עוד שנה אחת להתחבר, להתפתח, ולעשות התאמות.

  10. אני מתקן את עצמי מלפני תגובה שלי לפני כמה פוסטים…

    1. אינדיאנה
    2. מיאמי
    3. ברוקלין
    4. שיקאגו
    5. ניו יורק
    6. קליבלנד
    7. דטרויט
    8. שארלוט (כן כן תתפלאו ווקר, גילכריסט וג'פרסון זה אחלה טריו)

  11. כל הדיבורים האלו מוקדמים עדיין.
    צריך לחכות שבוע-שבועיים לתוך העונה לראות באיזה מצב חוזרים כל הפצועים.
    לכל קבוצה יש את הפצוע שהיא תלויה בו, וויד במיאמי, גריינג'ר בפייסרס, רוז, ביינום ואירווינג, סמית', וגם במערב, קובי ו-ווסטברוק, והרשימה עוד ארוכה.

  12. מאמר מצוין. מסכים בכל. המאבק של הבולס והפייסרס הולך להיות מהמעניינים העונה. אם לא ה-. שתי קבוצות מהיחידות שמשחקות בדרך קבע עם שני גבוהים חזקים ודומיננטים כשהסנטר הגנתי יותר אבל תורם הרבה גם בהתקפה והפאוור סקורר מהצבע וקצת יותר. קבוצות הגנה מעולות עם מצאפ מעניין (גימי באטלר יעצור את פול ג׳ורג׳? גריינג׳ר יהי טוב מדנג?) אבל אדם אחד יכול לטרוף הכל. מספר 1 מהבולס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט