האחריות משתלמת / דנסקי

 

ביל סימונס

האחריות משתלמת

 

לשחקני הכדורסל יש אחריות – כלפי המשחק וכלפי האוהדים, שמשלמים עבור כרטיסים ומקיימים בעצם את הליגה. לפרשני הכדורסל יש אחריות כלפי המדיה וכלפי הקוראים, שבוחרים בהם כמקורות מידע. ולנו, האוהדים והקוראים, יש הזכות להנות מכדורסל טוב וכתיבה טובה, ואולי ללמוד שיעור באחריות.
לפי ויקיפדיה, ביל סימונס נקרא בעבר בכינוי Sports Guy, ולפני זה ה-Boston Sports Guy; אוהד ספורט, ולפני זה פטריוט של עיר. כיום מר סימונס מזוהה עם Grantland, אתר ספורט ותרבות שהקים לפני שנתיים (יוני 2011) תחת כנפיה של אמפריית ESPN. סיפור סינדרלה של אוהד ספורט שהגיע לפריים-טיים.

“[ביל סימונס הוא] אחד הדברים הטובים ביותר שהולכים ל-ESPN כיום, כתב קווין דרייפר ב-TheDissNBA. "הוא שיפר את רמת התכניות שמעורב בהן, האתר Grantland מייצר את החומרים הטובים ביותר ב-ESPN באופן קבוע, הפודקאסט שלו מבדר, ומידי פעם בפעם הוא עדיין חובט את הכדור אל מחוץ לפארק עם איזה טור קלאסי.”

אבל לפעמים הוא עושה שטויות.

הנה תרגום של פוסט שכתב וויין וושינגטון, שחקן כדורסל ובלוגר:

ביל סימונס היקר,
ביום שישי האחרון הופעתי בוידאו כאחד המטביעים הטובים בליגת הקיץ של נייק. (הוידאו מופיע בתחתית הפוסט) אני רוצה לומר לך שאני אוהד נלהב של Grantland והפודקאסט של ג'יילן רוז. זה היה ממש הזוי לראות אתכם מדברים עליי ועל כמה ההטבעות שלי מרשימות. להופיע בוידאו היתה חוויה מגניבה לגמרי, אבל משהו לא הרגיש כשורה.
ביל, נדמה שהתרכזת ב"צמות" שלי והתעסקת בהן בהערות שלך פעם ועוד פעם. זה גרם לי לאי-נוחות, כמו גם לצופים אחרים, ובטח גם לג'יילן. לא תבחין לעולם כי ג'יילן מקצוען אמיתי והשתדל להחזיר אותך לנושא שעל הפרק, שהוא ההטבעות.
“מה דעתך על צמות ב-2013”. ביל, אתה כותב על ה-NBA כמה שנים? אתה בן 43. אתה לא מבחין בהבדל בין הצמות של אלן אייברסון והראסטות של קנת' פאריד? ואם זה לא מספיק, כשג'יילן תיקן אותך זרקת "וואטאבר" כאילו אין הבדל ממש. זה משהו שהייתי מצפה לשמוע מביל אוריילי, לא ביל סימונס. הנפנוף של התרבות השחורה בא טבעי מידי. השאלה שלי אליך היא איך אתה מרגיש לגבי צמות וראסטות ב-2013? האם התרבות השחורה היא אופנה וסגנון השיער הטבעי שלנו צריך לפוג באיזשהו שלב?
ואז עברת לדבר על היתרון שהשיער מקנה לי על המגרש, כי "ראסטות יכולות להסריח". אני נראה לך כמו אדם מלוכלך, ביל? או שאולי זה לא משהו אישי ואתה בעצם סבור שכל הראסטות מסריחים. ביל, לא רק שקידמת בכך מיתוס או סטריאוטיפ, אלא עשית זאת מעל אחת הבמות הגדולות ביותר בעולם הספורט/בידור. כשנייק ו-Grantland משתפות פעולה זה עניין גדול.
ביל, אתה כבר לא ה-Sports Guy של פעם. בוידאו הזה אתה מייצג את נייק, ESPN ומעל הכל את עצמך. אנא ממך הבן שעם הערות כאלה אתה מקדם סטריאוטיפ ובדרך תורם לקשיים של שחורים למצוא עבודה או פשוט לזכות בכבוד שמגיע להם כשווים. דעתו של מעסיק בנוגע למשהו פשוט כמו שיערו של אדם יכולה להיות מה שמפריע במציאת עבודה, בקבלת הלוואה, או ברגעים משמעותיים אחרים בחיי אדם.
לפני שלושה שבועות, לפני שג'יילן ואתה הקלטתם את הוידאו, החלטת לקצץ את הראסטות שלי. במקום להמשיך להיאבק בדעות קדומות, בחרתי להסתפר. השיער היה חלק ממני וההחלטה לא היתה קלה, אבל עכשיו מששמעתי אותך ביל סימונס אומר את שאמרת, אני מרגיש שעשיתי את ההחלטה הנכונה כלפי העתיד שלי. לצערי, אנשים מקשרים בין סטריאוטיפים (ערס, מריחואנה, מסטול, “מסריח") לבין סגנונות שיער טבעיים של אנשים.
רק שיהיה ברור, אני לא כועס עליך ביל. התביישתי עבורך כשצפיתי בוידאו. יצאת סנוב, בור וחשוך. אני לא יודע אם ניסיתי להצחיק או פשוט היית אתה עצמך. אני כן יודע שזו לא הפעם הראשונה שאתה מוצא את עצמך פולט שטויות מול המצלמה, וכנראה לא האחרונה. ההערות שלך נשמעו מוכרות מאוד, מוכרות מידי לשחורים אמריקאים רבים. הפכת רגע של פרגון ל"שטיק" מיותר שיכול לפגוע. האם אני סבור שאתה גזען? לא. האם אני חושב שאתה חוצה קווים באופן קבוע וצריך לחשוב לפני שאתה מדבר? כן.
אל תפוטר ביל. בסך הכל אני אוהב את Grantland.

שלך,
וויין וושינגטון

 

ביל סימונס יכול ללבוש מה שהוא רוצה לעבודה כי הוא הבוס. הוא יכול להצמיח איזה שפם שירצה כי הוא העורך. אבל הוא לא יכול לומר מה שהוא רוצה בלי לזכור שהוא מדבר על אנשים, ואל אנשים. אי אלה יותר אנשים שומעים אותו היום, כשהוא חוזר על שטויות ששמע ברחובות כשהיה ילד. רבים מהם מזהים את השטויות ככאלה, ויתקשו להתייחס לשאר הדברים בראש פתוח או בהערכה מלאה. כשזה קורה, וויין וושינגטון מפסיד, ביל סימונס מפסיד, וגם אנחנו מפסידים.

 באדיבות

Basketblog.co.il‏

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אחלה פוסט !
    סימנונס דוגמא קלאסית לבן אדם שקם בבוקר וחושב שהשמש זורחת לו מהתחת
    תגובה לעניין של ווין וושינגטון

    יש משהו מזעזע בעיתונאים לבנים שמנסים להיות אחד מההוד שהם מראינים שחקן שחור

    תעשו את העבודה שלכם בלי לנסות לצאת דייב שאפל

  2. אני תמיד קראתי את סימונס בכיף, אבל מאז שהחל להיות אנליסט כדורסל של ESPN איבדתי הרבה מהערכתי אליו. לדעתי אין לו עיניים טובות במיוחד למשחק, והוא מין יורם טיפוסי שלמד הכל מהספר.

    1. אני מסכים.
      הבמה הגדולה שהוא קיבל כבר לא יושבת טוב עם השטותניקיות שלו. השטיק של להתקשר לחברים ולדבר באופן בלתי אמצעי על ספורט ובירות במשחקים צריך רענון, ובטח אינו מתאים לפריים-טיים ותכניות מחצית לצד מג'יק ג'ונסון.
      במקרים מסוימים זה נגמר בפאדיחות שממש, ממש לא נראות טוב. כמו במקרה הזה.

      דרך אגב, ביל סימונס כתב את הספר… The Book of Basketball

  3. דנסקי!
    אתה יכול להכניס את הוידיאו מיוטיב כאן כתגובה. אני לא הצלחתי להכניסו למאמר כי לא היתה לי כתובת.

  4. תגובה אינטילגנטית ומרשימה של השחקן. לא רואה כדורסלן ובטח לא כדורגלן ישראלי מגיב בצורה כזאת לפרשני הזבל שמסריחיםם את הרדיו והטלוויזיה בישראל

    1. מסכים לגמרי!

      ומנושא לנושא: יש בארץ פרשנים אינטליגנטיים? יש מישהו שמעניין קלרוא אותו (חוץ מהדוקטור לס…)? את מי אתם אוהבים לקורא?
      בארה"ב יש פרשנים לרוב – בעתונים, במגזינים, בלוגרים ועוד. אני כל כך נהנה לקרוא דיונים אינטליגנטיים ולא מתלהמים, עד שיצרתי בלוג שיתווך את דבריהם לקורא בעברית. חייב להודות שאני לא קורא בעברית בכלל…

  5. אתה מפסיד דנסקי, בוואלה יש כתבי כדורסל מצוינים, גם בדהבאזר. מוואלה: אסף רביץ, נמרוד עפרן ועוד כמה, ובדה באזר דורון קרמר אדיר,
    למרות שאלה יותר כתבות צבע. גם סורוקה ממעריב ענק. ערן סלע מוואן ובלייזר. לא חסר.

    1. תודה, בהחלט אעשה מאמץ ואחפש טורים של הכותבים שציינת.
      דה באזר נראה ממש רע בתור אתר וגורם לי לא לרצות לבקר שם.
      כתבות צבע זה בדרך כלל צהוב, או אדום, או כחול.
      עם ערן סלע הייתי משחק כדורסל במגרש מול בי"ס ברנר בפתח תקוה. כבר שנים שהוא כותב והוא אכן מוכשר (וגבוה)!

      תודה

  6. סימונס אכן יצא דביל, אבל וויין וושינגטון התנהג כמו פולניה נעלבת. לזרוק השוואה לביל אוריילי בגלל שסימונס לא מבחין בהבדל בין ראסטות לצמות זה לא פחות "חסר רגישות תרבותית" – כי הרי כל הגברים הלבנים המבוגרים ועשירים לא אוהבים שחורים.

    ומה לעשות, ראסטות זה גועל נפש וממש לא "סגנון השיער הטבעי".

  7. הדבר האחרון שאפשר להגיד על ביל סימונס הוא פרשן ספורט, כל הטורים שלו כל כך סובייקטיבים שנמאס לי כבר לקרוא אותו, השיא היה בספר שלו שבמקום לקרוא לו BOOK OF BASKETBALL היה יותר פשוט לקרוא לו הספר של בוסטון סלטיקס, אני אמנם אוהד לייקרס ויש כבוד לבוסטון אבל בחייאת הקבוצה של 85 הקבוצה הכי גדולה בכל הזמנים? ואת צ'מברלין הוא הוציא בספר כאילו הוא איזה האווי לאסוף – לא משנה שהבנאדם מעולם לא ראה אותו משחק.

  8. דנסקי אחלה פוסט והאמת בוואלה יש טור של נמרוד עפרן על סיפורים מעניינים ולרוב עצובים על שחקני nba ולא רק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט