דיון פוטובול מיוחד ליום ראשון: דילמת הרץ הבכיר / עידו יצחקי

תוצאת תמונה עבור ‪levon bell‬‏

שבעה חודשים של המתנה מייגעת מגיעות לקצן, ולאחר יריית הפתיחה ביום חמישי האחרון, הערב כמעט כל קבוצות הליגה נכנסות למעגל המשחקים בערב גדוש ונפלא של פוטבול. לכבוד המאורע, הוקדשה משבצת הדיון של ראשון בצהריים לטובת אחת הדילמות שמעסיקות מאוד את בעלי הקבוצות והשחקנים, וקשורה בעקיפין גם לשאר ענפי הספורט האמריקאי.

מיום ליום שעובר ענף הפוטבול משנה את פניו. הסטטיסקות והאנליטקיס ששוטפים את עולם הספורט והNFL בפרט, גורמים לכך שמשחק ההתקפה מושתת על מסירות הרבה יותר מבעבר. ההבנה שמסירה היא דרך טובה יותר להתקדם על המגרש מאשר ריצה, לצד חוקים חדשים אשר מקשים על ההגנה להגביל את התופסים, גורמים לבעלי התפקידים לשחק עם מערכים מרובים תופסים, ולהרבות בניסיונות מסירה. כמעט בכל עונה בשנים האחרונות אנו רואים כיצד נשברים שיאים חדשים בטורי הסטטיסטיקה של הקווטרבקים (בדומה מאוד לעלייה המטאורית של שלשות בNBA בעשור האחרון). ה'פוטבול המודרני' פגע מאוד במעמדם של הרצים. אם בעבר הראנינג-בק היה אחד מהשחקנים החשובים בהתקפה של קבוצתו, כיום מעמד הרץ הוא בשפל כל הזמנים. קבוצות רבות מעדיפות להסתמך על רצים שנבחרו בסיבובים מאוחרים בדראפט\לא נבחרו מאשר לשלם לרצים בכירים. נוסף על כך, הרץ הוא בעל תוחלת החיים הנמוכה ביותר בפוטבול, והוא נוטה לסבול מפציעות רבות באופן תדיר אשר מונעות ממנו לשחק את כל העונה. הסיטואציה החדשה שנוצרה היא בעייתית במיוחד עבור הסופרסטארים המשחקים בעמדת הרץ. בעוד הם טוענים כי הם ראויים לחוזי עתק, הג'נרל מנג'רים מסרבים לשלם את הסכומים הללו לשחקנים- אשר מגיבים בסכסוך ובשביתות. לאחרונה צוברת תאוצה תופעה חדשה בליגה – רצים הנמצאים שנה לסיום החוזה שלהם מאיימים בשביתה במידה ולא יקבלו חוזה חדש עד פתיחת העונה.

נושא הדגל של 'מחאת הרצים' ומי שלקח את המחאה צעד אחד קדימה היה לביון בל. הרץ שנתן עונה חלומית ב2017 וקיבע מעמדו כרץ הטוב בליגה דאז, שיחק באותה עונה תחת הפרצ'ייז טאג שפיסטבורג שמו עליו. בל ציפה לחוזה חדש, אלא שלהפתעתו הסטילרס בחרו לתייג אותו לעונה נוספת. בלי שום רשת ביטחון כלכלית לשנים הקרובות, תוך שהוא עלול לסכן עצמו בפציעה קשה בחר בל להחרים את מחנה האימונים של הקבוצה, ולאחר מכן שבת במשך עונה שלמה. השחקן הפסיד כ14 מיליון דולר בעקבות השביתה, ורצה לשבור את השוק בקיץ 2019ולקבל חוזה גדול בקבוצה אחרת. הניו יורק ג'טס הרימו את הכפפה והחתימו אותו ל4 עונות על סך 52.5 מיליון דולר (35 מובטחים). בהחלט חוזה מכובד, אך לא כזה ששבר את השוק. את האוף-סיזן האחרון פתחו שני רצים המתברגים בטופ 5 בליגה ששאבו השראה מלביון בל. זיק אליוט (דאלאס) ומלווין גורדון (צ'ארג'רס) דרשו אף הם חוזה חדש ולא הופיעו למחנות האימון של קבוצותיהם. לאחר מאבק ממושך זכה אליוט לחוזה בשבוע שעבר על סך 90 מיליון דולר ל6 שנים נוספות והבטיח את עתידו במועדון עד שנת 2026 כשהוא הרץ המרוויח ביותר בNFL. ההחלטה להעניק לו חוזה חדש ועצום בכל קנה מידה אפשרי גררה תגובות רבות משני צדי המתרס. לעומתו, גורדון עדיין לא חתם חוזה חדש ואת עונת 2019 הוא צפוי להעביר מהיציע.

אם אתם הGM של הצ'ארג'רס (או של כל קבוצה בסיטואציה דומה) האם הייתם מעניקים לשחקן חוזה עתק או משחררים אותו לשוק השחקנים החופשיים?

תוצאת תמונה עבור ‪melvin gordon‬‏
זיק אליוט. ניצח את השוק.

עידו יצחקי

בן 18, גר בשוהם. כותב על פוטבול, NBA וכדורסל נוער ישראלי. אוהד מכבי ת"א בכדורגל, כדורסל, כדוריד, כדורעף וזריקת דוקים למרחקים.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. אם בוחנים את השאלה דרך משקפי רואה חשבון, או אקטואר, אז המחשבון מראה שהתוצאה היא "לא". לא משתלם לשלם לראנינג באק סכומי עתק.
    .
    אבל לטעמי, הדילמה הזו מלמדת עד כמה המצב בפוטבול רקוב.
    החוזים הלא מובטחים לצד התקרה הקשיחה הפכו את הליגה לליגה של שחקנים ללא פנים. הם נחתכים מהקבוצות ללא מצמוץ, מושג הנאמנות בפוטבול פשוט לא קיים. בשום קבוצה.
    .
    כאוהד של המשחק, לטעמי, זה מצב בעייתי.
    .
    על פניו יגידו המצקצקים שהשחקנים מרוויחים מיליונים, ושאין להם באמת על מה להתלונן.
    .
    אבל העובדות, הן לא כל כך פשוטות –
    .
    שכר המינימום לרוקי ב-NFL הוא 480,000 דולר. שחקן עם ותק של 3+ שנים, שכר המינימום שלו גדל ל-705,000 דולר. יש מי שיגיד שמדובר על סכום מכובד.
    אבל אורך הקריירה הממוצעת של שחקן NFL הוא פחות משלוש שנים!
    רוב השחקנים לא מגיעים לשלב בו המינימום שלהם עומד על 705,000 דולר.
    .
    אם נתמקד בראנינג באקס. השכר הממוצע שלהם הוא בערך מיליון לעונה. זה נשמע לא רע בכלל (וזה אכן לא רע בכלל), אבל נתון ממוצע הוא נתון בעייתי. הוא מושפע מאוד מחוזים כמו זה שקיבל אליוט.
    הנתון המעניין יותר הוא החציון. והשכר החציוני של הראנינג באקס עומד על 630,000 דולר לעונה.
    הראנינג באקס, להם יש תוחלת קריירה קצרה עוד יותר משל שחקן הפוטבול הממוצע.
    זה אומר שחצי מהראנינג באקס מרוויחים בין 480,000 דולר ל-630,000 דולר, כאשר רובם יסיימו את הקריירה לפני ש-"יחגגו" 3 עונות ב-NFL.
    .
    מדובר על ילדים שאת כל חייהם הצעירים השקיעו בשביל להפוך למקצוענים. הם קרעו את התחת בתיכוניים. הם נתנו את ה-100% שלהם בקולג'ים (תואר אמיתי, יש רק למעט מהם. את הרוב פשוט "סחבו" בשביל שהקולג' ירוויח שחקן פוטבול מוכשר. הקולג'ים מרוויחים מיליארדים מהפוטבול. שחקני הקולג'ים מרוויחים כלום. 0. יש מלגה, אבל כאמור, רוב שחקני הפוטבול לא באמת לומדים).
    מי מהם ששרד את הקולג' בלי פציעה מסיימת קריירה, יגיע (אולי) למקצוענים, שם ככל הנראה יסיים פחות משלוש שנים עם פציעה מסיימת קריירה כאשר באמתחתו (אחרי מיסים) משהו כמו 750,000 דולר (לפני הוצאות). זה 750,000 דולר על קריירה "מלאה" של ראנינג באק חציוני עם אורך קריירה ממוצע.
    לא נכנסתי לשק המתנות הנוסף שיש לאותו ראנינג באק בסיומה של קריירה –
    שלל פציעות, קרעים, מתיחות. וזה המקרה הטוב. יש גם פגיעות ראש.
    .
    בינתיים, הליגה מגלגלת מיליארדים.
    .
    (אני לא חושב שמסובך לגלות שבשביתה הקרובה, אני אהיה בצד של השחקנים…)

    1. בקשר למכללות, איך הם עדיין מצליחים לגרום לשחקנים להמשיך לשתף פעולה עם זה, גם ב-NFL יש "חוק צינון" כמו ב-NBA? לא פתחו איזה ליגת מעבר בתשלום?

    2. לפי איגוד השחקנים ממוצע אורך הקריירה הוא 3.3 שנים.
      לפי הליגה הממוצע הוא 6 שנים.
      הצעת חישוב: בכל דראפט יש 7 סיבובים. מכאן 7 שחקנים חדשים בכל קבוצה, שזהו שביעית של סה"כ 50 שחקנים בקבוצה. קבוצה שלמה מתחלפת אחת לשבע שנים. מכאן שממוצע הקריירה הוא 7 שנים.

      1. אני כמעט משוכנע שהנתון שאתה מציג הוא נתון ישן (2011).
        כתבה בספורטס אילוסטרייטד שנכנסה לעומק הנתונים פרסמה שהמספר הוא קצת יותר משנתיים וחצי.
        .
        לא כל מי שמשחק ב-NFL נבחר בדראפט.
        בשנה שעברה הקבוצה עם הכי הרבה החתמות של undrafted הייתה אטלנטה עם 27. אריזונה במקום השני עם 24 שחקנים שהגיעו לקבוצה.
        במקום השלישי הצ'ארג'רס עם 20.
        לא הייתה קבוצה עם פחות מ-6 שחקני undrafted.

  2. מסכים לחלוטין עם גיא (+100), מוסיף ואומר גם שמשחק ריצה תלוי בעיני יותר בנכונות של המאמן ומתאם ההתקפה לקרוא למהלכי ריצה, ובנכונות של קו ההגנה לחסום עבור מהלך ריצה, מאשר בזהות השחקן שנושא את הכדור (לפרטים- ביל בליצ'ק). יש רצים שנותנים ערך מוסף (גרלי, בל), אבל הם לא שווים כ"כ הרבה כסף ביחס לתפוקה לאורך זמן.

  3. אין שאלה ששחקני NFL משתכרים – ביחס להכנסות הליגה – הכי נמוך מבין 4 המייג'ור ליג. אבל הם משחקים גם ששית מהמשחקים של שאר הליגות והליגה היא חצי באורכה . אבל כמובן שמנגד יש אורך הקריירה וכו'. אני מסכים עם גיא ששביתה היתה מתקנת כמה דברים, אבל מוזר שדווקא בפוטבול בה אחוז השחקנים השחורים הוא הגבוה ביותר, המרדנות והזעקה (מלבד קפרניק ועוד כמה שחקנים הכורעים בהמנון) הם במינימום לעומת כדורסל למשל.
    בקשר למשחק באוויר נגד משחק ריצה, אני עצמי עברתי איזה 3-4 גלים. לדעתי זה תלוי יותר בעליונות השחקנים מאשר בעליונות השיטה. כשיש לך רצים בכירים מעולים, הם שולטים, וכשיש קוורטרבקים עם תופשי כדור מדהימים – הם שולטים. השנים האחרונות הם שנות הקוורטרבקים ומשחק האוויר

    1. מל כמות המשחקים לא רלוונטית, חשובה כמות ההכנסות של הליגה. אם השחקנים מייצרים יותר הכנסות (וזה גורף לטובת ה-NFL), אז גם השחקנים צריכים להינות מזה. כמו שציין גיא, אני לא יכול להבין איך יהיו אוהדים שיהיו בצד של הבעלים (אך לצערי יהיו)

  4. לקבוצה עם סיכוי פלייאוף שווה להחתים רץ בכיר. משחק ריצה טוב מצריך את ההגנה להערך בהתאם, וכך ההגנה על משחק המסירה תהיה חלשה יותר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט